עוד היתקלויות בנושפת בסביון
הנושפת בסביון ממשיכה לצוץ.
איתן שלו מצא אותה באתר אורנג’:
יובל מצא אותה ב-kaleidoscope.co.uk:

רזי הרשנהורן מצא אותה בלוחות שנה “ישראל בשיר ובזמר” של המרכז הישראלי לטכנולוגיות מתקדמות בתקשורת:

מן הארכיף: הנושפת בסביון במשאלת לב, במרצ ובאגד
המשיכו לשלוח.
מוֹדעוּת: הפסקת חשמל? אני אשב בחושך
שוקי טאוסיג איתר מוֹדעוּת מעולה בידיעות אחרונות (2/1/2009):
• ארכיון מוֹדעוּת
לקט אהוד ברק
אסף שגיא מצא וצילם:

יגאל סטקלוב שיבש את השלט של ברק:

זה מרטין סקורסה זה?
דוברמן צילם שגיאת הקלדה בשמו של מרטין סקורסזי על שלט ענק בקולנוע גלובוס בעזריאלי:
נגישות לא נגישה
הקורא רועי מדווח:
חשבתי שיעניין אותך לדעת כמה נגיש בימים אלה המסדרון המוביל למשרדי עמותת נגישות ישראל בכפר סבא.
זאת לא הארץ שלי
עכשיו כשתמי ליטני עזבה את “הארץ” ואפילו נמצא לה מחליף, אפשר לפרסם את הדברים הבאים, שהתרחשו לפני למעלה משנה: הימים היו ימי גאות כלכלית, אבל “הארץ” כבר קיצץ בעמודיו כדי לפנות עוד מקום להגיגיו הכלכליים של דה-מרקר, ובוקר אחד התבשרנו שחלק ב’ יופרט וייבלע בתוך חלק א’. אני ראיתי בכך עלבון אישי והתקשרתי קבל עד לבטל את המנוי.
תמיד רציתי לבטל את המנוי. זה נראה לי מאוד אירופי, לבטל את המנוי. זה לא משנה איזה מנוי זה, שמבטלים אותו. החשוב הוא שאתה מתקשר בכעס ובתחושה שהצדק וההיסטוריה עומדים לימינך ודורש שאת המנוי – את המנוי יבטלו בזה הרגע! מרוב שפעת האירופיות שחשתי אפילו מצאתי לנכון להעיר לעד שלי, “אתה תראה, עכשיו יטרטרו אותי לאיזה ‘מנהל משמרת’ צוציק שמענדריק ואנחנו לא נראה את הסוף של זה”.
“צריך לחזור אליך מנהל משמרת”, אמרה הטלפנית, שלא התרשמה מהאירופיות החדשה שלי – היא בטח דיברה עם חמישים ייקים אמיתיים רק באותו היום. הנחתי את השפופרת וחיכיתי למנהל משמרת.
התקשרה תמי ליטני.
היה לנו רגע של התרשמות: אני התרשמתי מכך שסגנית עורך העיתון מתקשרת למנויים, והיא התרשמה מכך שמנויים יודעים מי היא סגנית עורך העיתון. היא דיברה על ליבי: היא אמרה שהעיתון הופך מודרני ומחדש את דפיו. אני אמרתי, והרגשתי איך התרשמותי מוהלת את הכעס, שלהוסיף לעיתון איורים גדולים במקום עוד פסקה או שניים של טקסט הופך את העיתון למעניין – עבור קוראי מעריב. היא אמרה שאיחוד חלק ב’ עם חלק א’ אינו צעד משמעותי; אני אמרתי שההפרדה בין עמודי המאמרים לחדשות היא מאבני היסוד שעליהם עומד הבנין המפואר של “הארץ”, ושהעורך דוד לנדאו אינו ראוי לפיקדון הגדול שהונח בידיו. ובעיקר הפריע לי החסד שתמי ליטני עשתה עימי: להתקשר למנוי ולהקשיב לטענותיו? להקשיב למנויים נשמע לי פחות “הארץ” מכל דבר אחר שקרה לעיתון. הזכרתי לה שגרשום שוקן היה אומר שמי שמבטל את המנוי אינו ראוי להיות מנוי. היא הסבירה לי בעדינות ובסבלנות שאין אנו חיים ב-1957. זה היה יפה מצידה באופן יוצא מן הכלל וחשבתי שראוי להזכיר את זה, גם אם בסופו של דבר יוצא שהיא זו ששיכנעה אותי שאני ו”הארץ” כבר לא.
יהונתן זילבר עורך את mako גברים וכותב את הבלוג Quotendquote
בזק נגד עידוק, סיבוב חמישי
תקציר הפרקים הקודמים: סיבוב ראשון, סיבוב שני, סיבוב שלישי, סיבוב רביעי
אחרי שהבנתי שבזק לא פונה אלי מיוזמתה להסדיר את הסיפור (למשל, התנצלות; למשל, החזר כספי על השבוע המנותק; למשל, פיצוי על הטרטור), התקשרתי לשירות הלקוחות. שם נפנפו אותי ב”זה בטיפול, אתה לא צריך להתקשר”.
ואז ג’וני שלח לי את הכתבה הזאת, שמתואר בה סיפור דומה לשלי (רק ששם זה ניתוק של יומיים, ואצלי שבוע). הסוף שמח: בית המשפט קבע (ת”ק 08-09-271) שהחסינות שחוק התקשורת מעניק לבזק לא חלה במקרה שהחברה התרשלה במתן השירות, ציטט פסק דין אחר שקבע שאפשר לחייב את בזק בפיצוי מכוח דיני חוזים, שחלים על חוזה השירות בינה לבין הלקוח, וגזר על בזק לפצות את התובע ב-4000 שקלים. אמנם מדובר בתביעות קטנות אז הפסיקה לא תקדימית, אבל היא ודאי תסייע אם אגיש תביעה קטנה נגד בזק.
באתר של בזק יש עמוד ליצירת קשר עם חברי ההנהלה. שלחתי דרכו את השתלשלות העניינים, בצירוף לינק לכתבה הנ”ל, לאחראי הלקוחות הפרטיים איתמר הראל.
אמשיך לעדכן.
בבואך לקנות עיתונאי
יחצן יקר, חבל שתשלם ביוקר סתם. בבואך לקנות עיתונאי, הקפד קודם כל להשוות מחירים בזאפ.
המיץ של הסבל
למכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה (שם מוזר בפני עצמו) יש קמפיין חדש:
אני לא בטוחה שמי שניסח את הסלוגן (“אנחנו נוציא ממך את המיץ לפני שנוציא אותך לשוק”) יודע מה המשמעות המקובלת בעברית של להוציא ממישהו את המיץ. עד כמה שידוע לי, ועד כמה שמעיד השימוש הרווח באינטרנט (דוגמאות: “הוציאו ממני את המיץ“, “הוציאו לי את המיץ“, “הוציאו לי את כל המיץ“) זה משהו כמו “ייבשו אותי, התישו אותי, ובסוף גם הוציאו לי את הרוח מהמפרשים”.
באנגלית, אגב, השימוש הוא יותר במובן של למצות את מלוא הפוטנציאל של משהו. הרבה פחות מקובל לעשות את זה לאנשים, אבל אם עושים את זה, אז המשמעות היא בדרך כלל שלילית/אירוטית.
בקצב אינטרנט? (הודעת מערכת)
אני חושב שאפשר כבר להגיד בלי הגזמה שרוב החומרים שמתפרסמים בחדר 404 מקורם בכם, הקוראים. ואתם שולחים בקצב אינטרנט, שתהיו בריאים. הערימה באינבוקס הולכת וגדלה, ודברים שמתעכבים נוטים לפעמים להישרף, אם בפרסום במקומות אחרים ואם באיבוד רלוונטיות.
בשבועות האחרונים ניסיתי לחסל ערימות על ידי איסוף חומרים לפוסטים מרוכזים לפי נושא; ומשנוכחתי שזה גם לא כל כך עובד, על ידי מרתונים של כתיבת פוסטים ותזמונם לפרסום על פני היום (היום, למשל, התפרסמו כבר שישה פוסטים, לא כולל זה; חלקם תוזמנו יום-יומיים קדימה, חלקם נכתבו ופורסמו מיד). אני תוהה אם זה יותר מדי, אבל נראה לי שלא – מי שנכנס לפה פעם ביום או בשבוע יצטרך בסך הכל לדפדף טיפה יותר אחורה, ומי שקורא בזמן אמת ברסס הוא ממילא לא שפוי בדעתו, אז מה זה עוד שניים-שלושה פוסטים ביום בשבילו?
התוכנית, אם כך: בשלב הראשון, אימיילים של קוראים יעובדו מיד עם קריאתם לפוסטים ויתוזמנו לפרסום באותו יום, בשאיפה לפזר אותם באופן אחיד, כאשר נושאים דחופים יותר יקבלו עדיפות; ופוסטים יפורסמו בשם אומרם כשזה אפשרי, כלומר כשהאימייל כתוב כפוסט מוכן ומצריך עיבוד ועריכה מינימליים מצדי. בהמשך אני שואף גם לפתוח יוזרים לכותבים קבועים, שיוכלו לכתוב פוסטים ישר לאדמין, וכל מה שיישאר לי זה לאשר את הפרסום.


















