הסיפור המופלא של ןטאב ןימ’גנב

אולי בגלל שדמותו של בנג’מין באטן עושה את הכיוון הביולוגי ההפוך ומצעירה במקום להזקין, גם הפוסטר שלו בגלובוס מקס בקריון, שצילם והלשין ג’יובל, נכתב בכתב ראי.

[עדכון: בתגובות מסבירים לי שזה מכוון]

(ואם מדובר בצד האחורי של כרזה שקופה למחצה – או שתצמידו אותה לקיר, או שתשימו מאחוריה עוד כרזה גב אל גב).

וזו, כזכור, לא הפעם הראשונה שגלובוס מתקשים עם האנגלית.

28 בפברואר, 2009 | בנושאים: 404, התיקונים | 6 תגובות

היפופופורים

בפורים 2008 פגשתי לראשונה את חבורת היפופוטם. קצת לפני פורים 2009 אני הולך לאירוע היפופופורים בתל אביב, ואחר כך יש גם בירושלים ובחיפה, למי שגר בירושלים ובחיפה. הנה כל הפרטים:

ת”א: יום ו’, 6.3.09 שעה 23:30: סינמטק ת”א: משכן הבית שלנו – ארוע פורים מוקדם ביום שישי עם משתה היפופוטם, מערכונים על הבמה וקטעים נדירים שלא הוקרנו עדיין, בארוע תבינו למה. האירוע בפייסבוק.

סינמטק ירושלים: יום ב’ 9.3.09 שעה 21:30: הקרנת המוסד הסגור+קטעים מיוחדים+מפגש מצחיק לא פחות עם במאי הסרט אלון גור אריה. האירוע בפייסבוק.

סינמטק חיפה: יום ב’, 9.3.09 שעה 23:00: הקרנה לילית של המוסד הסגור+תוספות מיוחדות לקהל שלא רוצה להדרים לתל אביב בשביל סרט, ובצדק. האירוע בפייסבוק.

ואם אתם מזדמנים לטורונטו ביום ראשון ב-15:30, יש הקרנה של “המוסד הסגור” במסגרת World of Comedy Film Festival. האירוע בפייסבוק.

28 בפברואר, 2009 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

קורי נגד וואלה נגד עידו, סיבוב ראשון

בדרך כלל, כששני חברים מתווכחים על מי צודק והולכים למומחה בתחום זה לא אירוע חריג. השאלה של “מי צודק” תזכה בבירה, אולי בטיפה מעבר לזה, אבל היא לא שאלה כל כך מהותית. החל מ”האם בנימין נתניהו עמד על המרפסת בכיכר ציון כשקראו ליצחק רבין בוגד” (כן), דרך “אם תשתה קולה ואז תאכל מנטוס, האם הקיבה שלך תתפוצץ?” (בשביל זה יש Mythbusters) ועד “אם תזרוק מטבע של פני ממגדל האמפייר סטייט והוא יפגע במישהו, האם זה יגרום למותו?” (לא ידוע). לכן, כשדידי חנוך ועידו קינן החליטו לריב על הסוגיה הזו ופנו אליי לענות, לא יכולתי אפילו להתחיל לחשוב על כמה השאלה מסובכת.

תקציר המקרה הוא כזה: דידי לקח טקסט מבוינגבוינג על קינדל ומאבק הסופרים בו, תרגם אותו ופרסם באותו באתר וואלה!. עידו לקח את הטקסט והעתיק אותו, מילה במילה, לבלוג שלו מבלי לתת קרדיט לדידי עבור התרגום.

עכשיו, מה יש כאן מבחינה משפטית? דידי לקח את הטקסט והעתיק אותו כיוון שהטקסט שפורסם בבוינגבוינג שוחרר לציבור תחת רשיון קריאטיב קומונס לשימוש לא מסחרי. אותו רשיון, שהוא חלק ממשפחות רשיונות קריאטיב קומונס (קראו עוד כאן) הולך נגד הכלל של זכויות היוצרים ואומר שניתן להעתיק את היצירה המקורית, לעשות בה שינויים ולפרסם אותה מחדש, והכל כל עוד נשמר הקרדיט המקורי והדבר נעשה לא למטרה מסחרית.

עידו טען כי השימוש של וואלה! הוא שימוש מסחרי ולכן דידי הפר את הרשיון.

למרות שיש לא מעט בדבריו של עידו, התשובה לכך אינה מוחלטת. ההגדרה של ‘שימוש מסחרי’ לא מופיעה ברשיון Creative Commons אלא מסתפקים שם באמירה שאין להשתמש ביצירה בכל דרך שמיועדת בצורה עיקרית ליתרון עסקי או לתגמול כספי (הטקסט המשפטי של הרשיון, סעיף 4(b)). לכאורה, וואלה! מציג מודעות ומשיג תגמול כספי מתוך הצגת הכתבה וכך על פניו הוא אמור להחשב כאתר מסחרי. אולם, הדבר אינו ברור בהכרח ולא כל אתר המציג פרסומות חייב להחשב כאתר מסחרי (וראו טור שכתבתי לפני מיליון וחצי שנה). אולם, יש כאן מאפיין נוסף שגרם לכך שההצגה תהיה, לפחות לדעתי, מסחרית: דידי קיבל תגמול כספי עבור התרגום. מאי נפקא מינה אם קיבל ישירות תוספת למשכורת על התרגום או שעשה זאת כחלק מעבודתו, מדובר ביצירה מסחרית; העובדה שמאוחר יותר קורי דוקטרו, מחבר היצירה, אישר את השימוש בדיעבד, לא מוסיפה לפרשנות.

לכן, כיוון שדידי הפר את תנאי הרשיון ועשה שימוש מסחרי ביצירה, הוא הפקיע מעצמו את הרשיון והשימוש (תיאורטית, אלמלא היתה מתקבלת הסכמתו של דוקטרו) היה מוגדר כהפרת זכויות יוצרים. לכן, כל הטענות שהולכות להיות מובאות מכאן ואילך הן תיאורטיות לגמרי ולא קשורות למחלוקת.

התרגום, שבוצע על ידי דידי, הוא יצירה נגזרת של היצירה המקורית, וככזה הינו יצירה נפרדת. את היצירה הזו לאו דווקא פרסמו תחת רשיון קריאטיב קומונס, כיוון שהרשיון לא מחייב לעשות זאת (להבדיל מרשיון cc-by-sa-nc). ולכן, לו דידי היה עושה שימוש לא מסחרי ועומד בתנאי הרשיון, הוא היה יכול לשחרר את היצירה תחת הגנת “כל הזכויות שמורות”, מה שהיה אוסר על עידו לפרסם אותה בבלוג כאן. (אגב, דידי היה יכול לעשות הלבנת זכויות יוצרים, וקודם לתרגם ולפרסם במקום לא מסחרי תחת רשיון cc-by רגיל ואז לתת קרדיט, הרשיון עצמו של cc-by-nc הוא רשיון רע מאוד)

לכן, למרות שדידי הפר את הרשיון ובפועל יצר “יצירה לא חוקית” שאין לה הורים, לעידו עדיין לא היתה את הזכות לפרסם בבלוג שלו את היצירה המתורגמת, כיוון שזכויות התרגום ‘נקנו’ ברשיון על ידי דידי, והופרו, כך שהן בכלל פקעו. דידי גם לא הכריז על בעלותו בטקסט כיוון שהוא בעצמו לא נתן לעצמו קרדיט על התרגום למרות שהוא ערך את הטקסט, מה שגרם לכך שניתן היה לחשוב כי דוקטרו בעצמו תרגם את הטקסט ושלח לוואלה!, ושחרר אותו תחת אותו רשיון.

לכאורה (בלבד), דינה של היצירה המתורגמת הוא בפח הזבל של היצירות העזובות (ולא יצירות יתומות) שיוצריהן יצרו אותן מהפרות זכויות יוצרים אחרות. יצירות כמו Hey של הפיקסיז, שהופרו על ידי ליטל מייזל כאשר זו ערכה סרטון בו היא עושה ליפסינקינג לצלילי השיר; האם מייזל, שהוסיפה ליצירה לא מעט, היתה יכולה לתבוע על הפרת זכויות היוצרים שנעשתה כאשר הבמאי קווין סמית’ החליט לערוך לה מחווה? לא, מייזל בנתה את זכויות היוצרים שלה על יצירה אחרת, ולא יכולה לקנות אותן עכשיו (וראו גם).

אז מה יש לנו כאן? דידי הפר, לכאורה, את הרשיון וקיבל אישור בדיעבד, עידו טעה ולקח טקסט יתום ופרסם אותו, וכולנו למדנו שכשנותנים לעורכי דין לדבר זה לא נגמר בפחות משבע-מאות מילים, לא משנה מה.

אז מה פסק הדין? אם הייתי צריך להכריע במחלוקת בצורה רצינית, הייתי חייב להגיד ששני הצדדים טועים, כל אחד במקום אחר, מה שגרם לנו לטראגדיה של טעויות, שאפשר לפצות עליה בארוחה. הפרטים יתואמו מראש.

יהונתן קלינגר הוא עורך דין שעוסק בתחום דיני המידע וכותב את הבלוג Intellect or Insanity. בזמנו הפנוי הוא דואג להיות אדם טוב ולהלחם בצנזורה באינטרנט ואפילו לעזור לאנשים כמו עידו לפתור סכסוכים.

28 בפברואר, 2009 | בנושאים: 404, זכויות ויוצרים, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עורכדינים, תנאי שימוש | 11 תגובות

כמו מטריות אחרי הגשם

מטריות עובדות, עד לרגע שמוציאים אותן מהארון וחושפים אותן לחורף. מוצג התביעה א’: אוסף הפגרים הזה לוקט בסיבוב של שעות ספורות בלב תל אביב.

27 בפברואר, 2009 | בנושאים: 404, עירוניה | 35 תגובות

החוזה – ראיון עם מייסד אתר פרדיקטו

[פוסט אורח של אביהוא קדוש, שליח חדר 404 לניו יורק והאיש הכי דומה לפראנק זאפה שיצא לי לפגוש; הראיון התקיים באוקטובר 2008; ע”ק]

אחת הפלטפורמות העסקיות הנחשבות ביותר כיום בעולם התוכן היא השילוב בין האינטרנט לסלולר. הפוטנציאל, אותו הבינו כבר רבים, משלב את גישת “העולם בכף ידך” עם הצורך באינטראקטיביות נון סטופ. אחד שכבר עושה מזה כסף, ולא מעט, הוא אייל יחזקאל, מפעיל אתר פרדיקטו – www.predicto.com – ומנכ”ל חברת נקסט ווב שפיתחה את המוצר.

האתר, שקם לפני פחות משנתיים, כבר מדורג במקום ה-783 ברשימת האתרים הכי פופולאריים בארצות הברית והיד על העכבר עוד הנטויה. הקונספט פשוט: חושבים שמקיין ייקח את הבחירות? בטוחים שבריטני תיכנס להריון לפני סוף 2008? משוכנעים מעל לכל צל של ספק שמייקל ג’ורדן מתכנן קאמבק נוסף? שלמו, סמסו ותוכלו לזכות בפרסים ובמזומן.

“את החברה פתחנו בשנת 2000. אז ניהלנו מכירות לכל מיני חברות אשראי וכאלו שיש להן מועדון חברים כמו נט פליקס, קולומביה האוס, מיוזיק קלאב וכו’. השגנו להם צרכנים שקנו את השירות שלהם: ויזה, אמריקן אקספרס, משכנתאות, ביטוח חיים, ביטוח רפואי ומכל הבא ליד. כשהחברות האלו נכנסו לאינטרנט, ייצרנו להם הרבה לקוחות חדשים והם שילמו לנו רק כשמישהו נרשם ושילם להם. אחרי ארבע שנים התחלנו לייצר מוצרים משלנו ולפני כשנה ומשהו התחלנו עם פרדיקטו שהוא המוצר הכי מוצלח שלנו והראשון בתחום הטלפונים הניידים”, מספר יחזקאל, בן 33, במקור מקרית מוצקין ועדיין מחזיק בדגלון של מכבי חיפה בלב משרדו. “האמת? פרדיקטו התחיל בתור סתם רעיון, אבל ממש. אני ואיתי [קטאין, המייסד השני של החברה; א”ק] טסנו לאיזה כנס בסן פרנסיסקו וראינו טלוויזיה בג’ט בלו. אמריקן איידול וכל הריאליטי שעדיין שולט בארצות הברית. אנשים מתלהבים, נכנסים לעניין ומצביעים המון. ראינו את ‘המתמחה’, וכולם היו במתח וניסו להשפיע כדי לקבוע את מי דונלד טראמפ יפטר. אמרתי לעצמי, אם אנשים אוהבים לעשות את זה מהבית אחרי שהם צופים בטלוויזיה, אז למה שלא יעשו את זה מהפלאפון ומהאינטרנט? עכשיו, אני מהמשוגעים שאשכרה עובדים במנהטן אבל מגיעים מניו ג’רזי [שם הוא גר עם אשתו ושלושת ילדיו; א”ק], אז אני מאזין לתכנית של האוורד סטרן. בוקר אחד הוא נורא התלהב מזה שהוא ניחש כבר לפני שנים שפול מקרטני יתגרש מהחברה שלו והיא תיקח לו את כל הכסף. ואז אנשים התקשרו לתכנית ואמרו שגם הם ידעו את זה מראש. בשנייה הזו נפל לי האסימון ותיכנתי את הנישה המתאימה”.

ואז?
“לקח לנו בערך ששה חודשים לפתח את כל הרעיון ועוד כשלושה חודשים לקבל את האישורים המתאימים מכל חברות הסלולר הגדולות באמריקה, אם זה ורייזון, טי מובייל, טי אנד טי שהיו אז סינגיולר, ספרינט ועוד כל מיני קטנים. אני עובד עם כולם, פשוט כולם. עלה לנו בין מאה למאתיים אלף דולר להקים את הגרסה הראשונית של האתר – שזו לא הייתה השקעה כל כך גדולה. למעשה, זו השקעה יחסית קטנה ביחס לפוטנציאל של המוצר כי ערכו גדל מאוד מאז”.

איך זה חוקי? הימורים ברשת הוצאו מחוץ לחוק בארצות הברית.
“זה ניחושים. יש לך תוכן ואתה משחק את המשחק ומקבל נקודות. כולם מקבלים נקודות, אם זה חמש נקודות להצבעה או עשרים נקודות לניחוש מוצלח. עורכי הדין שלנו עברו על זה ווידאו שזה חוקי, וגם חברות הסלולר לא היו נותנות את ידן להימורים. שמע, כולם רואים על האתר כל הצבעה, לאן הכיוון הולך, מי צבר כמה, ובגלל שאתה רואה בזמן אמת מה אנשים אחרים עושים והיכן אתה מדורג זה יוצר קהילה שלמה לגולשים. מגיעים אלינו ממש כל פלחי האוכלוסייה, מבני נוער ועד אמהות בלב ארצות הבית שמשחקות כל היום”.

איך נקבעים ההימורים והפרסים?
“יש לנו עורכת תוכן ואנחנו מקבלים כל יום את כל הכותרות מכל העיתונים והמגזינים הגדולים ומזה יוצרים את כל השאלות. העובדים שלי, חברים שלי, כולם שולחים לי שאלות כל הזמן. הפרסים שלנו כוללים קופונים של כמה עשרות דולרים, מתנות קטנות יותר, וגם נינטדו Wii, אייפודים, אייפונים, מצלמות דיגיטליות, מסכי פלזמה ואפילו רינגטונים שאפשר להוריד. אנחנו חושבים על פרסים כמו דייט עם סלבס, במיוחד כל אלו שנמצאים בכותרות: לינזדי לוהן, בריטני ספירס, ג’ון מאייר, ואולי אפילו אנג’לינה ג’ולי. אני לא בטוח שבראד פיט ייתן לה, אבל אם נעשה לזה איזה ספין של תרומה לקהילה אולי זה יעבוד”, הוא צוחק. “חשוב לי להגיד שאנחנו קונים את כל המתנות בעצמנו אבל בקרוב נלך לנינטנדו ונגיד להם שאנחנו תיכף שולחים מסרון לרבע מיליון איש ונברר אם הם רוצים לקחת חלק בזה”.

כמה החברה שווה?
“אנחנו עדיין לא מונפקים בבורסה ונחשבים פרטיים, אבל יש לנו 750,000 משתמשים קבועים, מהם למעלה מ-600,000 לקוחות שמשלמים 9.90 דולר בחודש עבור דמי רישום. חצי מזה הולך לחברה הסלולרית אמנם, אבל זה תזרים יפה מאוד, כמובן. אז אפשר לחשב לבד.”

***

יחזקאל עקר עם משפחתו לפלורידה בגיל 11, ועבר לניו יורק לפני כעשור. החברה בראשותו מעסיקה כשבעים עובדים, שלושים מהם יושבים בפלורידה ואחראים על הפיתוח הטכנולוגי. “אנחנו מתכננים עוד מוצרים וכל הזמן ממשיכים לגדול”, הוא מתגאה. “זה תחום שמאוד מאוד מפותח, עם כל האייפונים והבלאקברים, ולמרות שאין עדיין חדירה מלאה מתחום מוצרי כף היד, הרי שהחדירה של כל הסמארטפונים רק מגבירה את כל העניין. אתה יכול להיות מחובר לזה 24 שעות אם תרצה ולקבל לנייד את כל השאלות או רק כמה שתבחר. אנחנו עובדים ישירות עם יאהו, MSN ומייספייס ומפתחים את המוצר ועושים בשבילו הכל. אני מחזיק 35 נציגי שירות בפיליפינים שמנהלים את כל הצד הזה, כשאני עושה את החיוב, הקריאטיב וכל מה שרואים באתר למעשה”.

ניסתם לעגן את זה דרך זכויות יוצרים?
“אנחנו עובדים עכשיו עם עורך דין שמתמחה בפטנטים אבל די קשה להגן על זה. אולי את הטכנולוגיה נצליח לרשום, אבל זה רק בשלבים עכשיו”.

תגיד, מה ההימורים המובילים?
“בעיקר פוליטיקה וידוענים, כמובן. אפילו מתייעצים בנו מתכניות הבוקר ברדיו פה, כדי לשמוע לאן הרוחות הולכות. מה פיילין תגיד בנאומים שלה, האם מייקל פלפס יזכה בשמונה מדליות באולימפיאדה והרבה על הוליווד. מי יהיה במקום הראשון במכירות כרטיסים, למשל. בכלל, עולם הבידור שולט בארצות הברית, אתר הבידור של AOL מקבל מיליוני גולשים ביום. המגזינים הצהובים מוכרים יותר ויותר וזה מה שמתחזק את השיחות ליד מיכל המים בעבודה. האמריקאים מאוד עסוקים בזה ואוהבים לנחש כל פרט קטן, וכולם אצלנו מנסים לנחש אם לינדזי לוהן תתחתן עם החברה החדשה שלה. אנחנו פשוט לוקחים את זה לשלב הבא”.

מה השלב הבא, מבחינתכם?
“קשה מאוד לחברות אמריקאיות לצאת החוצה, לשווקים כמו ישראל. אבל בשווקים כמו אוסטרליה או אנגליה – שם אנחנו כבר בוחנים את השוק, בגלל השפה והגודל, יותר קל להיכנס. גם בארץ יאהבו את זה וזה חלום גדול שלי, להביא את פרדיקטו לישראל, אבל יש עוד זמן. המוצר הבא שלנו יהיה כמו בינגו עם סלבס, כשאתה צריך לנחש מה הם יעשו בכל מיני סיטואציות. אני מאמין שזה מאוד יצליח”.

הימור לסיום, מי הנשיא הבא של ארצות הברית?
“לפי הגולשים שלי? ברק אובאמה”.

27 בפברואר, 2009 | בנושאים: 404, הייטק שמייטק | להגיב זה מגניב

וואלה מחליף מודל עסקי: הופך לאתר לא-מסחרי

[עדכון 28/2/2009: קראו את פסק הבוררות של עו”ד יהונתן קלינגר]

אחרת איך אתם מסבירים את זה שתרגמו ופרסמו שם פוסט שפורסם במקור בבוינגבוינג ברשיון cc-by-nc?

כמו כן, קרדיט מעולה, “קורי דוקטורוב, בלוגוספירה”. למרות שקוראים לו דוקטורו, לא דוקטורוב. מזתומרת איך אני יודע? השתמשתי בטכניקה עיתונאית מיוחדת שנקראת שאלתי אותו באימייל והוא אמר לי.

ומה שמעולה בסיפור הזה זה שגם אחרי שוואלה יסירו את הכתבה, היא עדיין תופיע פה, כי חדר 404 הוא אתר לא-מסחרי. תודה על שירותי התרגום החינמיים, וואלה.

[עדכון 28/2/2009: קראו את פסק הבוררות של עו”ד יהונתן קלינגר]

26 בפברואר, 2009 | בנושאים: 404 | 11 תגובות

גילדת הסופרים נגד המציאות

פוסט של קורי דוקטורו

אתמול בניו יורק טיימס התרעם נשיא גילדת הסופרים רוי בלאונט ג’וניור כנגד יכולתו של הקינדל להקריא טקסט, בטענה שהוא מפר זכויות יוצרים מכיוון שהוא מספק “יצירה נגזרת” בכך שהוא יוצר מהדורת שמע של קובץ הטקסט. בלאונט אומר שבסופו של דבר, טקסט-לאודיו יהיה כל כך מושלם ששוק ספרי השמע יושמד על ידו, ולכן בכוונתו לפעול כבר עכשיו.

הוא לא אומר מה בדיוק בכוונתו לעשות. ניתן להניח שהוא היה רוצה שאמזון פשוט תסיר את היכולת. אבל אם אנחנו מאמינים לבלאונט, אנחנו יכולים רק להניח שהיכולת תתפשט לפלטפורמות אחרות – האם הוא חושב שהאייפון לא צריך להיות מסוגל להקריא לכם את המייל שלכם בעודכם רצים? ואם הוא יכול להקריא את המייל שלכם, מה ימנע ממנו מלהקריא את הספרים האלקטרוניים שלכם? בלאונט רומז שיש פתרון פשוט לבעיה הטכנולוגית שלו, אבל אם אתם באמת מאמינים שלא צריך להיות חוקי לבקש מתוכנה לספק שמע ליצירות המוגנות על ידי זכויות יוצרים, הרי שבלאונט מתכונן להילחם בכל העתיד של טכנולוגיה שיכולה להמיר טקסט לדיבור.

אם נמשיך להתייחס לדבריו של בלאונט מילולית, הבה נניח שהוא צודק בשאלת זכויות היוצרים. כלומר:

1. המרת טקסט לדיבור היא הפרה של זכויות יוצרים.

2. אספקת תוכנה שמסוגלת להפר זכויות יוצרים חושפת את הספק לתביעת הפרת זכויות יוצרים.

הסעיף הראשון יהיה קשה – גילדת הסופרים תשים את עצמה במאבק נגד איגוד העיוורים העולמי, יצרני טלפונים, יוצרי תוכנות חינמיות, יוצרי ספרים אלקטרוניים ואנשים רבים אחרים שעסוקים בללמד מחשבים לדבר.

אבל הסעיף השני ממש קשה. אם בלאונט מאמין שיצירת מכשיר שמסוגל להפר זכויות יוצרים שווה להפרת זכויות יוצרים (טענה שבית המשפט העליון סתר במשפט בטאמקס ב-1984, ההחלטה שהפכה את מכשירי הוידאו לחוקיים), הרי שגם מייל, דפדפנים, מחשבים, מכונות צילומים, מצלמות ומכונות כתיבה אינם חוקיים.

שוב ושוב, גילדת הסופרים הוכיחה שהיא התגלמות בעלי האינטרסים הקטנים והמושחתים, ראוותנים נואשים וטפשים מהסוג שגורם לציבור להניח בציניות שהם מייצגים מאפיה, לא מקצוע. אחרי הכל, מדובר באותה חבורת מוזרים שהתנגדה לכך שסחר בספרים משומשים יעבור לרשת.

אני חושב שיש דברים בעייתיים רבים בקינדל – הנז”ק, פורמט הקבצים הקנייני, ששניהם נכפים על סופרים ומו”לים גם אם אין להם עניין בהם – וגם בחטיבת ספרי השמע האמיתית של אמזון, Audible (הנז”ק שגם כאן נכפה על סופרים ומו”לים גם אם הם מעדיפים שלא להשתמש בו). אבל אם יש דבר אחד שאמזון הוכיחה, הרי זה שהיא מתכוונת למכור כמה בזיליון טונות של ספרי שמע. הם שולטים בכ-90 אחוז מהשוק הזה. האשמתם בכוונה להשמיד אותו לא עומדת במבחן הצחוק.

אחד מכלי הנשק החזקים ביותר שעומדים לרשות תעשיית המו”לות הוא שהיא אינה תעשיית המוזיקה או הסרטים. בסה”כ, מו”לות היא עולם של אנשים חובבי ספר שאוהבים סופרים ומוכרי ספרים וקוראים וכותבים. בסה”כ, כותבים זוכים לעסקה הוגנת מהמו”לים שלהם – במיוחד יחסית למוזיקאים. רוב הסופרים לא צריכים לוותר על זכויות היוצרים שלהם, הוצאות הפרסום לא מנוכות מהתגמולים שלהם וכו’. בסה”כ, מו”לים לא תובעים יוצרי כלים ולא מאשימים קוראים שהם פושעים.

בניגוד לתעשיות המוזיקה והסרטים, שנראה כי נחושות לעשות ככל יכולתן לבנות את הקייס המוסרי לשדוד אותן – לשכנע את הציבור שהם חבורה של טכנופובים חמדנים ואדיוטים שראויים לכך שהתעשייה שלהם תחוסל, ולו רק כדי להגן על המאה ה-21 מפניהם – יש אנשים מועטים מאד שחשים כך בנוגע למו”לות ולסופרים.

אלא אם, כמובן, קבוצות כמו גילדת הסופרים ימשיכו לגרום לכולנו להיראות כאילו אנחנו שווים למנהלי חברות המדיה כמו לארי קנסוויל מיוניברסל מיוזיק, שצעק עלי פעם “שימוש הוגן הוא המפלט האחרון של הנבל”, מהבמה ב-RSA בלונדון.

מר בלאונט היקר: אתה לא מייצג אותי. אתה לא מייצג את עתיד עולם הסופרים. אתה והקבוצה שלך מסכנים את עתיד עולם הסופרים ואת עתיד החברה שלך עם החמדנות הקטנה שלך וההצגות המגוכחות שלך. תפסיק את זה לפני שמישהו ייפגע.

(פורסם במקור בבוינגבוינג ברשיון cc-by-nc; תורגם על ידי דוד חנוך, התרגום ברשיון cc-by-nc-sa)

26 בפברואר, 2009 | בנושאים: 404, חוק ורשת, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 5 תגובות

בלוג יפה, מוזמן לשלי.

הלשנתם לחדר 404? יש לזה מחיר: שמכם יתנוסס בעמוד “הלשנתי לחדר 404 וכל מה שקיבלתי זה את הלינק המחורבן הזה” לנצח, או עד שאני אפסיק לשלם על ההוסטינג. אם הלשנתם ואתם רוצים להופיע שם, שלחו לי אימייל עם שם/כינוי, שם הבלוג/אתר שלכם ולינק.

26 בפברואר, 2009 | בנושאים: 404, חדשות 404 | 7 תגובות