מערכת ההפעלה של גוגל: הגרסה הפרועה

כשגוגל לא מספקת פרטים לגבי מבנה מערכת ההפעלה שלה, אפשר למצוא בטכנולוגיות הקיימות כיום רמזים מטרימים לקונספט שלפיו היא תעבוד. רמז: לא רק לינוקס

הכרזתה של גוגל לגבי ה-Chrome OS מותירה שאלה אחת עקרונית – איך זה יעבוד? כצרכנים שהתרגלו לבלות כשעה עד שעתיים בעת התקנת מערכת הפעלה חדשה, ולהמתין כמה עשרות שניות עד שתואיל לעלות בעת שאנו מדליקים את המחשב, האם נקבל את אותה חווית משתמש רק עם לוגו של גוגל?

סביר להניח שלא, ואם אני מפרש נכון את הכיוון של גוגל, מדובר בשינוי מהפכני מחד, אך לא חדש באם בוחנים את פעילותה של חלק מתעשית החומרה בשנים האחרונות.

מחשב, כמכונה המספקת לצרכן יכולות עבודה, בידור ותקשורת, מורכב מארבע שכבות מרכזיות: 1. רכיבים המשמשים לביצוע פעולות החישוב, דהיינו המעבד, המאיץ הגרפי, הזיכרון, כרטיס קול ורכיבים המחברים אותם זה לזה; 2. רכיבים המשמשים לקבלת הוראותיו של המשתמש ולהצגת התוצר של פעולות החישוב (קלט ופלט, בשפה מקצועית), כלומר מקלדת, עכבר וסורק, מחד, ומסך, מדפסת ורמקולים, מאידך. 3. מערכת הפעלה, שתפקידה לדאוג שרכיבי החומרה יזוהו, יתקשרו האחד עם השני, ויפעלו לביצוע הפעולות שהמשתמש מבקש לבצע: 4. ישומים – תוכנות המותקנות על גבי מערכת ההפעלה ומשמשות לפעולות היומיומיות של המשתמש – עיבוד תמלילים, גלישה באינטרנט, צפיה בסרטים, משחקים וכו’. בתוך אותם ישומים יכולים לרוץ ישומים נוספים – כך, למשל, שירות עיבוד התמלילים של גוגל, Google Docs, רץ כשירות אינטרנטי שאליו המשתמש ניגש באמצעות הדפדפן שלו, יהא זה האקספלורר של מיקרוסופט, פיירפוקס של מוזילה או הכרום של גוגל.

גוגל עסקה עד כה באלמנט הרביעי של המערכת הזו, דהיינו השירותים והישומים. רוב חייה היא הציעה שירותים שפעלו באמצעות הדפדפן, כמו Gmail, Google Docs, מפות, שירותי תוכן שונים וישומים משרדיים שנבנו על בסיס הישומים לצרכנים. אלא שהדרך היחידה לשימוש בשירותים הללו עדיין הצריכה פעילות על גבי מחשב שבו מותקנת מערכת הפעלה כלשהי, בין אם מדובר בחלונות של מיקרוסופט, Mac OS של אפל או אחת מגרסאות הלינוקס. הדרישה השניה היתה דפדפן, וגם כאן לא מדובר בנישואים קתוליים, כפי שכבר נאמר כאן: כל דפדפן המצוי בשוק מאפשר לגשת לשירותי גוגל.

כששחררה את דפדפן הכרום, גוגל נותרה עדיין בשכבה הרביעית, אך עשתה צעד אחד למעלה בהיררכיה של אותה שכבה – היא הציעה ישום (דפדפן) המריץ ישומים אחרים ושירותי תוכן. הכרזתה מאתמול על מערכת הפעלה עמומה היא קפיצה לשכבה גבוהה יותר, המצוייה בין השכבה הראשונה לשניה. גוגל אינה מתכוונת לפתח מערכת הפעלה עתירת ביצועים, ולכן גם לא הושקעו ויושקעו בפיתוח המערכת שנים רבות, כפי שהיה נהוג במיקרוסופט.

גוגל מעריכה שרוב, אם לא כל, השירותים הדרושים למשתמש הממוצע במחשבי הנטבוקים יכולים להיות מסופקים בידי דפדפן או ווידג’טים (מעין שכבת תצוגה אינטראקטיבית על גבי מסך העבודה, היכולה לקבל מידע מהרשת). מכיוון שכך, כל שעליה לעשות הוא לדאוג שהמחשב, בעת הפעלתו, יתחבר לאינטרנט, יפעיל את הדפדפן, ויגלוש למעין ‘דסקטופ וירטואלי’ יחידני לכל משתמש, שבו יוכל להציב קיצורים לישומי הרשת שבו הוא משתמש. את הוראות ההפעלה, כמו גם את התמיכה ברכיבי החומרה של המחשב, לא יכול לספק דפדפן הכרום לבדו – כיצד בכל זאת זה יעבוד? התסריט הקלישאתי מדבר על ישום כלשהו של מערכת הפעלה מבוססת לינוקס לצרכיה של גוגל, אך התסריט הזה הוא, ביננו, משעמם וצפוי. למה שלא נתפרע קצת? הנה שני תסריטים יחסית הגיוניים:

חברות ה-Bios, אלו שאת שמותיהן אתם רואים בעת שהמחשב מאותחל, כמו Phoenix Technologies ו-AMI, מפתחות בשנים האחרונות טכנולוגיות המאפשרות לאחסן מספר מוגבל יחסית של פקודות על גבי רכיבי זיכרון הרצים מיד בעת הפעלת המחשב. לא מדובר במערכות הפעלה של ממש, אלא ביכולת לזהות את רכיבי החומרה, לוודא את תקינותם, ולהציע מסך ראשוני שבו מצויים קישורים למספר ישומים בסיסיים המאוחסנים בחלק יעודי בדיסק הקשיח – כל זאת עוד לפני שמערכת ההפעלה ה”רשמית” המותקנת על גבי המחשב עולה. דוגמא לממשק שכזה משמש מספר דגמים של נטבוקים הנמכרים בשוק, כמו למשל ה-ExpressGate שנמצא במחשבים הניידים של ASUS. ממשק זה מאפשר לקבל גישה למספר ישומים בסיסיים, כמו דפדפן, סקייפ, מעבד תמלילים ועוד, מבלי לעבור את תהליך האיתחול הארוך של המחשב ומערכת ההפעלה המלאה שעליו, וגם במחשבי DELL משולבת טכנולוגיה דומה. מיקרוסופט שילבה טכנולוגיה משלימה בויסטה, המכונה SideShow, שביכולתה להציג מידע על גבי מסך קטן שהוטמע בחלקו החיצוני של המחשב הנייד, ואיפשרה צפיה בכותרות של הודעות דואר אלקטרוני, למשל, גם בעת שהמחשב עצמו היה כבוי לכאורה (לכאורה, כיוון שנדרשה אספקת מתח מסויימת לחיבור לרשת ולהצגת המידע על גבי המסכים הקטנים).

בנוסף ליצרניות ה-Bios (מוצר מעניין בהקשר זה הוא ה-HyperSpace של Phoenix Technologies), קיימות גם חברות כמו DeviceDM מציעות תוכנה קטנה (בשם Splashtop) המשולבת בזיכרון הראשוני של המחשב, המאפשרות להריץ את המחשב ללא מערכת הפעלה כבדה יותר. כל שעל גוגל לעשות הוא לחבור לאחת מיצרניות ה-Bios (או מסוגה של DeviceDM) ולפתח מנגנון פשוט שיריץ את ה”דפדפן המשודרג” שלה מיד בעת שה-Bios מסיים את איתחול המחשב. האתגר האמיתי יהיה לשלב בתהליך זה את החיבור לאינטרנט, שבו קיימים משתנים רבים – האם מדובר בחיבור קווי שאינו מצריך הזדהות, או חיבור Wi-Fi הדורש שם וססמא, ואולי בכלל מדובר בחיבור סלולרי? תהליך ההזדהות מול ספק חיבור האינטרנט חייב להיות אינטואיטיבי, ועדיף שיתבצע בתדירות קטנה ככל שניתן (כלומר ברגע שתהליך האיתחול מזהה סביבת עבודה שמוכרת לו, הוא מפעיל את תהליך ההזדהות של המשתמש מול ספק האינטרנט או הרשת האלחוטית מבלי שהמשתמש נדרש שוב להזין את הפרטים). מרגע החיבור לרשת, המשתמש עושה שימוש בדפדפן בלבד, כאשר הדיסק הקשיח המשולב במחשב משמש לאיחסון קבצים (זמניים וקבועים), ומתן אפשרות לעבוד גם כשהמחשב אינו מחובר לרשת (באמצעות הרצת גרסא מקומית של שירות הרשת, המתאפשרת דרך Google Gears).

תסריט נוסף מתחיל באופן דומה, אך מתפצל לאחר סיום האיתחול. בתסריט זה במקום להריץ דפדפן מקומי הניגש לשירותי רשת, מורצת שכבת וירטואליזציה המתחברת לענן. מאחורי לקט מילות הבאזז הללו מסתתרת היכולת להתעלם ממערכת ההפעלה המצויה על המחשב באותו רגע, ולהריץ במעין “מחשב בתוך מחשב” מערכת הפעלה אחרת. התהליך הזה מבוצע באמצעות תוכנה בסיסית המריצה את תהליך הוירטואליזציה, ש”טוענת” מעין תמונה (image) של מערכת הפעלה אחרת, כאילו הותקנה זו במלואה על גבי המחשב שלנו וכעת היא משוחזרת מהגיבוי. מערכות הפעלה וירטואליות מסוגלות לזהות את רכיבי החומרה המותקנים במחשב ולעשות בהן שימוש, כך שגם הבעיה התאורטית הזו נפתרת.

במקרה שלנו, עם סיום האיתחול תרוץ תוכנה קטנה שתיצור את הסביבה הוירטואלית על גבי המחשב שלנו, ובתוכה תרוץ ה-Chrome OS, שתאפשר גישה לשירותי רשת שונים. הקורא הבקי בוירטואליזציה בוודאי ישאל את עצמו כיצד שונה התהליך הזה מתהליכים הניתנים לביצוע כיום באמצעות וירטואליזציה, והתשובה פשוטה: כיום יש צורך במערכת הפעלה כלשהי שעל גביה תרוץ מערכת ההפעלה הוירטואלית. בעתיד שאליו, כנראה, מכוונת גוגל, ועל פיתוחו כבר עובדים בחברות הוירטואליזציה הגדולות כמו VMWARE, הבסיס לוירטואליזציה יוכל לרוץ מאותו רכיב זיכרון קטנטן שעליו שוכן גם ה-Bios, והוא ישתמש ב-image שתאוחסן על גבי הדיסק הקשיח (סביר להניח שבמיקום נסתר, על מנת שהמשתמש הממוצע לא יבצע בה שינויים בלתי הפיכים).

גוגל אינה מרחיבה במילים לגבי מבנה מערכת ההפעלה העתידית שלה, מלבד הצהרתה על הסתמכות מסויימת על ליבת לינוקס כלשהי, כך שאפשר להסתמך רק על רמזים ועבודת בילוש קטנה. אם ברצונכם לנסות ולאתר את הכיוון העתידי, פקחו עין ודפדפן על חברות הוירטואליזציה, ה-BIOS וספקיות אבטחת המידע, שסביר להניח שיחברו לגוגל על מנת להציע פתרונות אבטחה למשתמשי המחשב המבוססים על שירותים מהרשת, לא כאלה המותקנים על גבי המחשב עצמו. גוגל עצמה רכשה בעבר את Green Border, המספקת שכבת אבטחה לישומים המורצים בתוך דפדפן, כך שבסיסה של מערכת אבטחה מסויימת כבר מצוי אצלה.

____________________
הקטע הזה נכתב ביום שלישי, כמה שעות לאחר הכרזתה של גוגל. ביום שני השבוע התברר שלא מדובר בתחזית פרועה – אינטל הודיעה כי היא פועלת יחד עם Phoenix Technologies, והשתיים תצענה את מערכת ההפעלה Moblin של אינטל לנטבוקים, יחד עם ה-HyperSpace של פניקס. פרטי שיתוף הפעולה הזה עדיין עמומים, אך סביר להניח שהשתיים תצענה ליצרני הנטבוקים את שני המוצרים יחדיו, כך שמחשבים ניידים שעליהם תותקן Moblin יאותחלו מהר יותר, יכנסו ויצאו ממצב sleep מהר יותר, ויאריכו את חיי הסוללה שלהם.

גילעד נס הוא כתב הטכנולוגיה של כלכליסט

14 ביולי, 2009 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

סגירת ערוץ 10: הצעה ללוגו חדש לנענע

לפני שנה הציעו קוראי החדר לוגואים חלופיים ללוגו החדש שנוויל ברודי עיצב לנענע10. עכשיו, כשיוסי מימן הודיע שהפסיק להזרים כסף לערוץ 10, דניאל אוחיון מציע לוגו חדש:

(תודה, איתי אקנין)

13 ביולי, 2009 | בנושאים: אינטרוויזיה, טלוויזיה, עיצוב | 14 תגובות

העקציט של המדבקה

לא אקזיט. אמור מעתה – העקציט של מדבקת המיליארד:

____________________
נדבי נוקד הוא עיתונאי מחשבים וטכנולוגיה, חבר לשכת עו”ד ובעל תואר שני במנהל עסקים. עד לאחרונה שימש כעורך ירחון המחשבים PC Magazine ישראל

12 ביולי, 2009 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב

פלאפון מציעה אייפון בחינם

מהרו להזמין באתר פלאפון, אולי גם אתם תקבלו אייפון באפס שקלים (הלשין: יהונתן קלינגר)

11 ביולי, 2009 | בנושאים: 404, התיקונים, סלולר | 8 תגובות

הוט נגד העיתונאים: שמישהו יפנה לבורר (טור מ-3/2009)

הוט כועסים על האינטרנט. מה זה כועסים? זועמים. לא סתם זועמים: רותחים. עובדה, מישהו שם דיווח (בזעם!) לאתר הברנז’ה אייס שהפרק השלישי בעונה השנייה של הבורר כבר הגיע למרתפיו החשוכים של האינטרנט ומחליף שם ידיים מיוזעות. לפי הוט, 24 אלף גולשים הורידו את שני הפרקים הראשונים, שהיו זמינים לצפייה ב-VOD, ו-6000 הורידו את הפרק השלישי (תעשיות הקולנוע והטלוויזיה האמריקאיות ישמחו לשמוע שהוט מצאו דרך קסמים למדוד בדיוק של אלפים בודדים כמה אנשים הורידו כל פרק). ומאחר שהפרק השלישי טרם שודר במועד הפרסום, הוט חושדים שהמדליף הוא עיתונאי טלוויזיה, מאלה שקיבלו את שלושת הפרקים לצפייה מקדימה. בהוט, נמסר בידיעה, “מדגישים כי מדובר בעבירה על החוק ופועלים בימים אלו נמרצות כדי למצות את הדין עם העבריינים”.

עיתונאים מושחתים, פיראטים אנונימיים, מעילה באמון, עבירות פליליות, סקס סמים ורוקנרול – בפרק הזה יש הכל. חבל רק שהוא משודר בשידור חוזר. לפני שנה וחצי שלח רון וינברג מיחסי הציבור של הוט הודעה לעיתונות על “מספר שיא של הורדות לא חוקיות של ‘הבורר’ באינטרנט….”. גם אז, ימי שידור העונה הראשונה, נטען שפרקים שטרם שודרו הגיעו לאינטרנט, לאתר tvnetil.com. “על אף העובדה שזה לא חוקי וקצת מעצבן… ישנו צד מאוד חיובי שמראה כמה הסדרה באמת מצליחה”, כתב וינברג, צירף לינקים להורדה, הראה שאחד מהם הוּרד למעלה מ-12 אלף פעמים וסיכם: “מדובר בהישג ובעוד הוכחה לכך שהסדרה היא להיט. מספר הורדות שכזה לסדרה ישראלית”.

גם אז, בידיעה שפורסמה ב-ynet, האשימה הוט את עיתונאי הטלוויזיה. אלא שגם אז וגם היום מדובר בספקולציה נסיבתית קלושה ונטולת ביסוס ראייתי. ובהיעדר ראיות, יודע כל חוקר מתחיל, או מי שראה חוקרים מתחילים בסדרת טלוויזיה, צריך לחפש את האינטרס. כמו, למשל, אינטרס של חברת טלוויזיה שרוצה לקבל יחסי ציבור חינם לעונה חדשה של סדרה שלה. ובאותו חוסר אחריות משמיץ בו הוט מפנה אצבע מאשימה כלפי עיתונאים, אותו חוקר מתחיל יכול להפנות אצבע מאשימה כלפי את הוט עצמה, שאנשיה “פועלים בימים אלו נמרצות”, כפי שוודאי פעלו נמרצות גם בעונה הראשונה, לחקור, למצוא את האשם ולהגיש נגדו תלונה לרשויות הברנז’ה.

(פורסם במקור במגזין רייטינג, 18/3/2009)

11 ביולי, 2009 | בנושאים: 404, אינטרוויזיה, אינטרנט, טלוויזיה, עיתונות ותקשורת, פרסום ושיווק | תגובה אחת

יאללה ביי (פוטוסינתזה)

11 ביולי, 2009 | בנושאים: פוטוסינתזה | תגובה אחת

אינטרנט אלחוקי: תגידו תודה, יא מניאקים

פוסט של אלון גור אריה

פיתה כלבתי האהובה ואני הולכים לגן מאיר בקינג ג’ורג’, יש שם מתחם בו הכלבים רצים חופשי ובני האדם ברצועה. אני כותב תסריטים והיא פוגשת חברים.

עם הלפטופ אני מתחבר לוויירלס של השכנים שלא מצפינים את האינטרנט. יש שם מישהו עם מודעות עצמית:

10 ביולי, 2009 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עירוניה | 19 תגובות

גוגל מפלה לרעה את הרב הראשי הספרדי

תוצאות חיפוש [הרב הראשי] בגוגל:

10 ביולי, 2009 | בנושאים: גוגל | 4 תגובות

סרט ב-48 שעות — בואו להקרנה

התואר הוא “משקיע” או “מפיק-על”, אבל אם נימנע מפוטושופ, התרומה שלי לסרט “נדחק לפינה” שאח שלי אהודק ואסף שגיא הפיקו בפרויקט “סרט ב-48 שעות” היתרגמה להשתתפות במימונו (כל היוצרים והמשתתפים התנדבו, אבל הוצאנו כסף על ההרשמה לפרויקט ועל שכירת הציוד), תיעוד אירוע ההזנקה, הימצאות בכוננות למקרה שהם לא ימצאו חניה והסעת בורקסים בשעת לילה מאוחרת לאולפן ההקלטות “המערבל” של איל שינדלר בדרום ת”א, שם הם ערכו את הסרט.

מחר (שבת) ב-15:00 הסרט יוקרן בסינמטק יחד עם עוד סרטים שמתמודדים בתחרות. קורא יקר, בוא בהמוניך והפגן תמיכה (האירוע בפייסבוק, הזמנת כרטיסים — 25 שקל, חינם למנויי הסינמטק ולמי שמצליח להתפלח פנימה בלי שיתפסו אותו).

בתמונה: אלון גור-אריה ומישל דור בצילומי הסרט.
Cornered