רקבת ישראל

פוסט של Figgy


09:22 תחנת הרכבת חוף הכרמל, רציף 2, חום שלוציפר היה מתגאה בו, לחות 80%. כריזה: “רכבת ישירה לתל אביב ובאר שבע תצא מרציף מס’ 2. הרכבת תעצור בתחנות…”. הצצה לעבר האופק. אין סימן לרכבת.

09:33 רכבת נעצרת ליד הרציף, הדלתות נפתחות. איש על קביים נרמס בניסיון לרדת ממנה בעוד ההמונים נאבקים לעלות עליה.

09:35 עדיין עולים לרכבת. כבר אפשר להריח את הארץ המובטחת: מיזוג מעורב בצחנת צפיפות.

09:36 בפנים. משרכת דרכי בין מאות אנשים. סבתות עומדות במעברים, חיילים שרועים פרקדן על כל פיסת רצפה, אין מקומות ישיבה אפילו על המדרגות. מזוודות ותרמילים גודשים כל פינה. תאי המטען למעלה – ריקים לחלוטין.

09:37 מוצאת מקום עמידה פנוי ליד משפחה שקטה למראה.

09:40 שון ממשפחת שקטים-למראה, בן כ-3, מודיע בדמעות שהוא רעב. אמא שולפת במבה.

09:42 ירדן ממשפחת שקטים-למראה, בת כ-5, מודיעה בקולניות שהיא צריכה פיפי. אבא וירדן מנסים לפלס דרך לשירותים, סנדליה של ירדן דורכים על האנשים במעבר. איה.

09:45 רגליי כורעות תחת העומס. נכנעת ומתיישבת במעבר המטונף.

09:47 אבא וירדן חוזרים מהפיפי, מפלסים דרך במעבר. איה!

[הרכבת המהירה לתל אביב נעצרת באמצע שום מקום. ממתינים.]

09:48 שון משועמם, משליך את הבמבה, צווח ורוקע ברגליו. מרחבי הקרון ומעבר לו עונה לזעקותיו להקת פעוטות בזעקות ורקיעות הזדהות.

09:48 ירדן בוכה, שואלת מתי כבר נגיע ללונה פארק. זה מזכיר לרביד, הילדה ברביעיית המושבים הסמוכה, שגם היא ממש רוצה להגיע כבר ללונה פארק. אמא של רביד לא סבלנית כמו אמא של ירדן, ומאיימת להחטיף לה עם סנדל פלטפורמה מוזהב: “את באמת רוצה לנסות את הסבלנות שלי???”.

09:50 צחקוקים נשמעים משמאל. בחורה בשם זיו מאפרת את חברתה עומר ביד יציבה ומנוסה חרף טלטולי הרכבת. שיר, המביטה בשתיים תוך סידור המחשוף הרחב שלה, מהרהרת בקול: “למה אתם מתאפרות יא סתומות, ממילא תתרטבו במימדיון!!!1”.

09:52 מחלצת יד פנויה מבעד להמונים הדחוסים על רצפת המעבר, מצליחה להפעיל את נגן ה-MP4. בוחרת מוזיקה קלאסית מרגיעה, עוצמת עיניים.

09:53 מוצרט נחרד לקול זעקות השבר של עומר, שהמסקרה נזלה לה לתוך העין בגלל זיו הזונה הזותי שלא יודעת לאפר. עומר מפלסת דרך לשירותים לשטוף את העין, בעוורונה דורכת על כל היושבים במעבר. איה!

09:54 אלירן – החבר של שיר, מתברר – מפעיל את נגן הסלולר שלו לקול מצהלות חבריו, בעוד שיר מתיישבת על ברכיו. בטהובן מודה לאלוהיו על חירשותו. אני, לעומת זאת, שומעת את המוזיקה וגם את מצמוצי הנשיקות היטב מבעד לאוזניות הנגן שלי. אי משם משמיע נגן סלולרי אחר מוזיקה בערבית; אלירן מתעצבן על החוצפה של האנשים האלה. הדי פיצוצים נשמעים, אבל זה רק המסטיק של שיר.

09:55 שון וירדן מתקוטטים, אניצי במבה נושרים על קהל יושבי הרצפה. מחליטה לחפש מקום ישיבה אחר, ויהי מה. מתרוממת במעבר הדחוס כדי לקום, בדיוק ברגע שבו עומר חוזרת מהשירותים, דורכת על שולי החצאית שלי וחושפת את תחתוניי לסובבים. פרצי צחוק מסביב. נמלטת בכלימה.

[הרכבת המהירה לתל אביב נעצרת באמצע שום מקום. ממתינים.]

09:56 מוצאת מקום ישיבה פנוי על רצפת קרון אחר, בקרבת אנשים מבוגרים רציניים למראה, חלקם נועצים מבט מזוגג בלפטופ שמולם. תוהה אם השמועה על חשיפתי כבר הגיעה לקרון הזה.

09:57 גבר רציני-למראה שולף סלולרי, פוצח ב”מה עניינים, איש? אז ‘תה בא ביום שישי?”. קולו – בריטון רועם. אפילו בטהובן כבר הרים ידיים, ואני מכבה את הנגן.

09:58 אישה רצינית-למראה עסוקה בהקלדה אטית של הודעת SMS ארוכה. כנראה אינה יודעת על האפשרות לבטל את צלילי המקשים, או לחלופין להנמיכם. רצף ארוך וצפצפני של לחיצות מלמד אותי שהיא גילתה טעות בהקלדה אי שם באמצע, מוחקת הכל ומתחילה מחדש.

09:58 גבר רציני-למראה 2 מקבל שיחה. מתברר שהעסקה של מכירת המכונית אולי לא תצא לפועל, כי המטומטמת לא מבינה שקילומטראז’ כזה הוא ממש נורמלי למכונית בת 11 שנה.

09:59 בת-אל, שיר-אל ואור-אל חולפים בריצה (איה!!), צווחים בגיל. אישה במטפחת מדדה אחריהם תוך צעקת שמותיהם, נוחלת כישלון חרוץ בלהסיע עגלת תינוק במעבר זרוע-האנשים. התינוק שולח יד מהעגלה, אוחז בחצאיתי ביד דביקה, מסרב להרפות.

09:59 דפיקות רמות אי שם במורד הקרון; עוד מישהו נתקע בשירותים.

[הרכבת נעצרת באמצע שום מקום בחריקת בלמים. אנשים מועדים בהמוניהם. ממתינים.]

10:00 אחד ממאבטחי הרכבת עובר בחיפזון, רומס את השרועים במעבר, צוחק צחוק וולגרי לתוך מכשיר הקשר. אישה שואלת אותו למה הרכבת נעצרה. אין תגובה.

10:05 בחורה מקיאה במעבר, האנשים סביבה מתפזרים בבהילות. סוף סוף יש פיסת מקום פנויה ברכבת.

10:07 מביטה מבעד לחלון לבדוק איפה אנחנו, אך כל שהעין רואה הוא הכרזות של Taster’s Choice שמודבקות על כל חלונות הרכבת. נו, כל פרסומת היא ברכה כל עוד הם משתמשים בכסף כדי לשפר את השירות לנוסעים.

10:13 חרדי נדחק בין ההמונים ושואל מי רוצה להניח תפילין. אני תוהה מה הוא יעשה אם אגיד “אני”.

[הרכבת מתקרבת לתל אביב. הכריזה האוטומטית מופעלת, מודיעה על עצירה בתחנת תל אביב אוניברסיטה. מיד מתחילה כריזה חדשה, מודיעה על תל אביב מרכז. מתחילה כריזה חדשה, מודיעה שמגיעים לתל אביב השלום. מבטים מבולבלים מסביב.]

[הכריזה הלא-אוטומטית מופעלת, מודיעה על התחנה הנכונה ומספקת עוד קצת אינפורמציה בשפה זרה שאני מתקשה לפענח – אולי זו עילגית.]

10:16 חיילים מתגודדים ליד דלתות היציאה. שניים – ששמותיהם, ככל שהצלחתי לקלוט מן השיחה, הם “גבר” ו”אחי” – מנהלים דיון מעמיק בעניינים שביטחון שדה יפה להם.

10:20 הרכבת המהירה לתל אביב מגיעה ליעד באיחור של כ-20 דקות.

עכשיו אני יודעת סופית שהזדקנתי, כי בראשי אני מבצעת יום יום את הספירה לאחור: רק עוד 13 ימים לסיום החופש הגדול.

____________________________
היה זה פוסט של Figgy, שהתפרסם לראשונה בבלוגה “שותף נולד“

21 באוגוסט, 2010 | בנושאים: 404, עירוניה, תל אביב | 19 תגובות 

פוסטר: נשיאי ארה”ב כרובוטים

בן רולמן צייר את נשיאי ארה”ב כרובוטים. כאן אפשר לקנות את הפוסטר.

21 באוגוסט, 2010 | בנושאים: 404 | 3 תגובות 

מותגים מאבדים שליטה באינטרנט

מותגים יכולים לשלוט על הקמפיינים שלהם, על העיצוב והכיתוב על המוצרים, על חלונות הראווה של החנויות. אבל הם לא תמיד יכולים לשלוט על מה שקורה למותגים שלהם באינטרנט.

לפי בדיקה שערכה נילסן באזמטריקס ב-2009, כשמחפשים אחד מ-20 המותגים הגדולים בעולם בגוגל, אתרי תוכן גולשים מרכיבים למעלה מרבע מהתוצאות. וזו עוד בעיה קטנה לעומת הרשתות החברתיות, שמצריכות התנהלות חכמה, מהירה ובזמן אמת.

הנה כמה דוגמאות למותגים שאיבדו שליטה ברשת.

נסטלה קילר, קס קסה

הארגון הירוק גרינפיס מנהל קמפיין נגד השימוש של תאגיד המזון נסטלה בשמן דקלים, שהפקתו מלווה בכריתת יערות גשם, פליטת גזי חממה ותמותה של מינים מוגנים, ובהם קופי אורנג-אוטן. בין השאר הפיקו אנשי גרינפיס סרטון פרסומת שמציג עובד ששובר אצבעות חטיף קיט-קאט כדי לאכול אותן, אלא שמתברר שמדובר באצבעות של אורנג-אוטן. נסטלה התלוננה ליוטיוב על פגיעה בסימן המסחרי שלה, הגדילה את החשיפה של הסרטון וזכתה לעוד פרסום שלילי.

המקרה לא לימד את נסטלה שום לקח, והיא נכנסה למלחמה נוספת: החברה הודיעה שתמחק מעמוד הפייסבוק שלה משתמשים שתמונת הפרופיל שלהם מורכבת מלוגואים מעובדים וביקורתיים של מותגיה, כמו לוגו Kit-Kat שהפך ל-Killer. האיום הוביל להצפה של משתמשים זועמים, שאילצה בסופו של דבר את נסטלה לחזור בה ולבקש סליחה: “זו היתה אחת משורה של טעויות שעליהן אני מבקש להתנצל. ועל כך שהייתי גס רוח”, כתב מנהל הפייסבוק של התאגיד. “הפסקנו למחוק פוסטים, ואני הפסקתי להיות גס רוח”.

מגלגלים את BP בנפט ונוצות

בריטיש פטרוליום גילתה בשבועות האחרונים שיש עוד דברים שמתפשטים ומזיקים כמו הנפט שדלף מהקידוח שלה במפרץ מקסיקו. למשל, הזעם ששופכת עליה אומת האינטרנט בכל רחבי הרשת ובכל האמצעים העומדים לרשותה: סרטונים, משחקים, יצירות פוטושופ וגם תוסף פיירפוקס עצוב-מצחיק, שאחרי התקנתו מכתים בנפט כל אזכור של שם החברה בכל עמוד אינטרנט.

הניהול הכושל של האסון האקולוגי שוכפל לניהול כושל של ההסברה. כש-BP שמעה על פרופיל הטוויטר הסאטירי שנפתח לה, @BPGlobalPR, היא פעלה כמו תאגיד קלאסי והשתמשה בחוקי זכויות היוצרים כדי לדרוש שהמפעילים יבהירו שמדובר בפרופיל פארודי ולא בפרופיל הרשמי של החברה. כנראה לא חשבו שם על התחושה שהחברה מתעסקת בזוטות במקום לטפל בבעיה הגדולה שהיא הדליפה, על התדמית הבריונית ועל המסר שעולה מהמהלך: אנחנו ב-BP כל כך גרועים, גרועה, שאנשים עלולים להאמין שאנחנו עומדים מאחורי הצהרות כמו “אם אתם מוכרחים לבכות על דליפת הנפט הזאת, אנא אל תעשו זאת במפרץ. מי מלח פוגעים בנפט שלנו” או “החדשות הטובות: בתולות ים הן מרושעות” (שני ציוצים שהופיעו בפרופיל המזויף).

כשמנסים להרוג יתוש עם תותח, זה לא רק שימוש מופרז בכוח: בדרך כלל גם לא פוגעים ביתוש, רק מרגיזים אותו. מפעילי הפרופיל הגיבו לבקשה בציוץ שאמר “אנחנו לא מקושרים לביונד פטרוליום [סלוגן שמלווה את BP; ע”ק], החברה שהורסת את מפרץ מקסיקו מזה 51 ימים”. מתנגדים אחרים חגגו על הדרישה של BP והשתמשו בה להוסיף וללעוג לחברה. “BP רוצה שטוויטר תסגור את החשבון המזויף שלועג לחברה. טוויטר רוצה ש-BP תסגור את הדליפה שהורסת את האוקיינוס”, צייץ ג’ף פסטר, יועץ אסטרטגי לצרכנות אינטרנט וסושיאל מדיה, וזכה ליותר ממאה ריטוויטים (ציטוטים).

נכון לסוף יוני, לפרופיל הרשמי של BP יש כמעט 15.5 אלף עוקבים, ולמזויף קצת יותר – 172.5 אלף. אם תותר לנו עוד מטאפורה אחרונה מתחום האנרגיה, BP ניסתה לכבות את מדורת הסאטירה עם ג’ריקן של דלק.

יש יש יש כמו במבה

עוצמתו של המותג “במבה” קיבלה אישוש אירוני בסוף 2008, כשאימייל שקרי שקשר בין החטיף הוותיק לתמותת תינוקות הופץ בוויראליות מטורפת, הוביל להיסטריה המונית והוריד את המניה של אסם לפני שזו נאלצה להוציא הכחשה נמרצת ולאיים בתביעה על מחברת האימייל.

הוכחה נוספת לכוחו של המותג היא עמוד “במבה” בפייסבוק, שמחזיק ב-35 אלף מעריצים. העמוד הנטוש עודכן לאחרונה בינואר. אחד המעריצים העלה אליו תמונה של סצינת מנאז’ א-טרואה, מומחזת באמצעות אנשים עשויים במבה וביסלי. קשה להאמין שאסם רוצה שמותג הילדים האהוב ייתפס ככה, אבל זה המצב בשטח. כשתחפשו “במבה” בפייסבוק, זה אחד העמודים הראשונים שתקבלו.

העמוד לא מופעל על ידי אסם ולחברה אין שליטה על הנעשה בו. בזמן שחברות מוציאות הון בנסיון לגייס מעריצים למותגים שלהן, אסם זורקת לפח 35 אלף מעריצים, לא פוטנציאליים אלא בפועל, כאלה שאוהבים את המותג במבה עד כדי כך שהם מוכנים להצטרף לעמוד שלו בפייסבוק. 35 אלף אנשים שהיו יכולים לסייע לה, למשל, להפיץ בוויראלית מהירה ורחבת היקף הפרכה לשמועת ההרעלה, או פשוט לקדם את המוצר, מהדורות מוגבלות שלו וכיוצא בזה.

בלייזר, מגזין לגבר החלק

את מגזין הגברים “בלייזר” מקבוצת ידיעות אחרונות, שנולד בתחילת העשור, ליווה אתר אינטרנט בכתובת blazermag.co.il. כמה שנים מאוחר יותר כונסו כל אתרי קבוצת ידיעות אחרונות, ובלייזר ביניהם, תחת אתר החדשות ynet, וגלישה לאתר המקורי העבירה את הגולשים לערוץ ב-ynet. קוצר רואי או חסכון של כמה עשרות שקלים בשנה גרם לפני מספר שנים לנטישת הכתובת blazermag.co.il, שהיום רשומה על שם אופיר קריספל. יש יסוד סביר לחשד שהוא אוחז בחוש הומור מוצלח: מי שנכנס היום ל-blazermag מגיע לעמוד פרסום להסרת שיער בלייזר. האתר נמצא במקום השלישי בגוגל כשמחפשים “בלייזר”.

השב”כ נגד עינויים וצווי איסור פרסום

למרות שראש השב”כ הוא כבר מזמן לא אות ראשונה, שירות הבטחון הכללי נהנה עדיין מהילת מסתורין, וכל צעד מקוון שלו, כמו הקמת אתר רשמי והצבת אתגר פריצה להאקרים כדי לאתר את הטובים שבהם ולנסות לגייסם, זוכה לסיקור נרחב. בתחילת 2008 השיק השב”כ בלוגים לארבעה מעובדיו, א’ מהנדס התוכנה, י’ מומחה תשתיות האינטגרציה, ח’ מהנדסת ה-QA ונ’ ראש צוות ה-QA. הצצה לחייהם המקצועיים של העובדים הטכנולוגיים של השב”כ, קיוו שם, תסייע לגייס אנשי הייטק לשירות. אלא שהכותבים עדכנו פוסטים ספורים בלבד, האתר קפא, וכשתוקף הדומיין שלו פג, לא טרחו שם לחדשו.

האקטיביסטים ערן ורד ורם און אגמון השתלטו על הדומיין, shin-tech.org.il, והפכו אותו לבלוג בשם “כוחו של עידן המידע”, שם הם מבקרים את המערכת הבטחונית, מפרסמים מידע שמוסתר על ידי צווי איסור פרסום, חושפים מעללים של המשטרה ושל בתי המשפט, מחזירים לאוויר כתבות בעניינים בטחוניים שהוסרו מאתרי חדשות ועוד. השב”כ הפסיד דירוג שצבר האתר במנועי חיפוש, הפניות ישנות שלא עודכנו ומובילות לבלוג המחאה ואפשרות להשתמש בכתובת בעתיד. ורד ואגמון עשו את התרגיל הזה בהצלחה גם עם אתרים נוספים, בהם האתר הרשמי של ועדת וינוגרד שהפך לאתר מחאה נגד חוק המאגר הביומטרי, ובלוג הבחירות של ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, שהוחלף בבלוג העירוני של יואב לרמן, ממתנגדי חולדאי.

עונש הסמירנוף

כשחבר בא אליכם ואומר “!You got Iced”, יש לכם שתי אפשרויות: לכרוע על הברך ולגמוע את כל בקבוק הסמירנוף אייס שהוא מגיש לכם, או לשלוף בקבוק משלכם ולחייב אותו לשתות את שניהם. לפי מייסדי אתר Brosicingbros.com (שירד בינתיים מהאוויר), המשחק נולד בקולג’ים בדרום קרוליינה, הגיע לאינטרנט (דרך אתרים כמו Bros Icing Bros ו-yougoticed) והפך למגיפה.

כמו לטאקי ולדמקה, גם ל”You got Iced!” יש הרחבות יצירתיות, כמו להצמיד בקבוק בניילון-נצמד לשירותים של חבר שיכור, או לקשור בקבוק לגב של הכלב שלו ולשלוח אותו לבעליו. המשחק הגיע גם לעולם הסלבים, בהם מייסד פייסבוק מארק זאקרברג שהחטיף אייס למנהל המוצר שלו, והזמר קוליו, שחטף אייס בזמן הופעה. חברת הפרסום Attention USA הכריזה על פרס לראשון שיחטיף אייס לסלב הסושיאל מדיה אשטון קוצ’ר.

במבט ראשון, זה נראה כמו קמפיין שיווק ויראלי שטני, או ויראל אותנטי שנותן פרסום בחינם למשקה של סמירנוף. אבל סמירנוף אייס הוא לא פרס במשחק, אלא עונש למפסיד. לרשת עולים סרטונים שבהם אנשים שחטפו אייס מתלוננים על טעמו הנורא של המשקה ועל כך שהוא מעורר אצלם רפלקס הקאה. ב-BrandChannel.com קובעים שזה “רעל למותג”, וממליצים כי “סמירנוף, אם היא אחראית לכך, תשכיל לעשות אם תהרוג את המשחק לפני שהוא יוצא משליטה”.

יאיר לפיד מדבר שטויות

עורך מדור הרכילות של “פנאי פלוס”, שי פרץ, היה משועשע ממצב רוחו של יאיר לפיד כפי שעלה מחשבון הטוויטר שלו, @yLapid. “מדובר במצברוח משועשע במיוחד. או בשיטת שיווק אגרסיבית לספר החדש שלו”, כתב פרץ וציטט פנינים כמו “אבי המנוח הורה לי למכור את הנכס ברחוב בלפור” ו”‘אבי המנוח לא נתן לי מנוח כל הלילה. נכנס לו לראש שיר ילדים הונגרי ולא נרדמתי עד חמש”.

כשיאיר לפיד ייצא מהארון הפוליטי, הוא יגלה שהרשת היא חלק בלתי נפרד מקמפיין פוליטי מודרני. בינתיים הוא לא נמצא שם: לא אתר רשמי, לא בלוג, לא פייסבוק וגם לא טוויטר. החשבון שצוטט בפנאי פלוס – הוכחה לכך שאנשים עלולים לקבלו כפשוטו – הוא חשבון פארודי, אחד מתוך רבים שנפתחו לדמויות ציבוריות בטוויטר, כמו היחצ”ן רני רהב, סגן שר החוץ דני איילון, המשורר והפובליציסט יהונתן גפן וראש הממשלה בנימין נתניהו. אלה לפחות מזוהים כמזוייפים עקב תכניהם הקיצוניים, מה שאי אפשר להגיד על דברים כמו הפרופיל המזויף של בר רפאלי בטוויטר, שגרם לאנשים להאמין שהם במרחק לייק מהכוכבת של ספורט’ס אילוסטרייטד.

קסטרו מחרימה את טורקיה

החרם הכלכלי הישראלי על טורקיה בעקבות המשט לעזה עלה הפעם מדרגה. אם בעבר היה מדובר במבטלי חופשות ספורדיים וקבוצות מתלהמות בפייסבוק, היום יש תמיכה מהמיינסטרים המסחרי הנלהב. בין השאר, רשתות רבוע כחול ורמי לוי הפסיקו למכור מוצרים טורקיים, וּועדי עובדים רבים, בהם אלה של אל על ורפא”ל, הודיעו כי לקראת ראש השנה הקרוב יקפידו להימנע מתוצרת טורקיה ברכישת שי לחג.

האם גם רשת האופנה קסטרו תומכת בחרם? קמפיין הטלוויזיה של הרשת, בכיכוב גל גדות, קרא לצופים להיכנס לפייסבוק לצפות בגירסת העירום הלא-מצונזרת. עמוד “הפרסומת הלא מצונזרת של קסטרו! כנסו לראות” בפייסבוק עשה לייק לעמוד “חרם על טורקיה והטרוריסטים במשט”, ובכך הביע את תמיכתה של הרשת בחרם, כשהוא חושף את התמיכה הזאת בפני רבבות החברים של העמוד.

אלא שקסטרו לא הכריזה על תמיכה בחרם, והעמוד בפייסבוק אפילו לא שלה: מדובר בתרגיל נפוץ בפייסבוק, בו מקימים עמוד עם תוכן נחשק, מחייבים הקלקה על לייק כדי לצפות בתוכן הזה, מגייסים הרבה חברים ואז הופכים את העמוד למסלקת ספאם פרסומי. האלמוני שהתלבש על הקמפיין של קסטרו גייס כבר למעלה מ-28 אלף חברים (לשם השוואה, לעמוד הרשמי של קסטרו יש 71 אלף חברים, בסך הכל פי 2.5). ואם 28 אלף הגולשים הללו מספיק תמימים להישאר חברים בעמוד שמפיץ ספאם, אין סיבה שהם לא יאמינו שקסטרו היא זו שעומדת מאחורי העמוד, ומאחורי הקריאה לחרם.

דיסלייק לפייסבוק

ההתמודדות של פייסבוק עם מתנגדים ומבקרים מייצרת סוגיות שכל מי שמנהל מותג ברשת החברתית הגיגה-פופולרית צריך לקחת בחשבון. החברה נאלצה ונאלצת להתמודד עם אינספור טענות על פגיעה בפרטיות, על החלטות שנובעות ממניעים פוליטיים, על התמודדות לקויה עם תכנים בעייתיים כמו שנאה וגזענות, על העדפה של מפרסמים על המשתמשים ועוד.

לפייסבוק יש לכאורה יתרון ביתיות מול מי שפועל נגדה בתוך הרשת החברתית שהיא עצמה מפעילה. בפועל, החברה נדרשת לזהירות יתר בהתנהלותה מול הגולשים שמוחים נגדה. יש לזה כמה סיבות: בעוד המוחים נגד נסטלה עשויים להיות פעילי איכות סביבה שאין להם שום יחסים עם החברה, המוחים נגד פייסבוק בפייסבוק הם בוודאות משתמשים שלה; כל צעד שפייסבוק תעשה נגד מחאה פנימית נגדה ייבחן במאות מיליוני זוגות עיניים, ויחשוף אותה לביקורת ציבורית קשה על השימוש בכוחה העצום להשתיק מחאה כזאת; וכל צעד שהיא תנקוט נגד מוחים נגדה, היא עלולה להידרש לנקוט בעתיד נגד מחאות אחרות, אחרת תואשם בצביעות ובאפליה.

פייסבוק נתונה במלכוד: פעילות מחאה נגדה שלא נחסמת מקבלת לכאורה לגיטימציה מצד פייסבוק. פעילות שכן נחסמת עלולה להיתפס כמאבק מוצדק שפייסבוק התקשתה להתמודד איתו, והעדיפה לצנזרו.

________________________
הכתבה התפרסמה במקור ב”פירמה – מדד המותגים", יולי 2010. וזו הכתבה שלי ממדד המותגים 2009

20 באוגוסט, 2010 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, כתבות מ"גלובס", פרסום ושיווק | 4 תגובות 

איך לגלוש באינטרנט | מדריך משנת 2025

פוסט של פיליפ לנסן


ברוכים הבאים לאינטרנט! אם תמלאו אחר הכללים הפשוטים שלהלן, מובטחת לכם חוויית אינטרנט חלקה ונטולת סיכון.

זהותאמיתית (RealIdentity)

לפני שאתם עושים לוגין, ודאו שקיבלתם את כרטיס הזהותאמיתית שלכם מהרשויות המקומיות. כניסה לאינטרנט ללא הזדהות אינה חוקית לפי חוק “עצרו את האנונימיות” (Stop Anonymity Act) מ-2012, ואתם צריכים לוודא שקישרתם את הטוקבקים, האימיילים, הפוסטים וכל דבר אחר עם שמכם האמיתי. הגדרת הזהותאמיתית שלכם קלה לביצוע, כאשר המחשב שלכם (MacOS 15 או ChromeOS7 ומעלה) יתחבר אוטומטית לכרטיס הקרוב אליכם ויבדוק אותו מול הנתונים הביומטריים שלכם. אל תרכיבו משקפי שמש, צעיפים או עדשות מגע, ואנא התגלחו לפני תחילת הסריקה הביומטרית; מומלץ לא לבצע אימות ביומטרי אחרי לילה ארוך של שתייה.

גאומיקום (Geolocation)

האינטרנט מחולק לכ-120 אזורי מדינות. זאת על מנת להבטיח כי התוכן הבידורי המתאים יוזרם אליכם, ולא תמצאו תוכן שעלול להטריד אתכם. הגאומיקום שלכם אמור להיגזר אוטומטית ממיקום נקודת הכניסה שלכם – אם הוא תואם למדינה שמופיעה על כרטיס הזהותאמיתית שלכם, אתם מסודרים. משתמשים מארה”ב יוכלו ליהנות משידורים חוזרים של תוכניות טלוויזיה אמריקאיות מוגנות בזכויות יוצרים כמו “חברים 2020”, למשל, בעוד משתמשים ממדינות אחרות עשויים להחזיק בטעמים והעדפות שונים.

הערה למטיילים: לפני תכנון הטיול שלכם למדינה אחרת, ודאו שהגשתם בקשה לוויזת גאומיקום כדי לגלוש מאינטרנט קפה באותה מדינה. לחלופין, אתם יכולים להחליק אל תוך הסייברחליפה שלכם וליהנות מהמדינה הזרה דרך גוגל סטריט ויו 3D פלוס טאץ’. גוגל סטריט ויו 3D פלוס טאץ’ יראה לכם רק את הדברים מאותה מדינה שחוקיים במיקום שלכם, כך שזו הזדמנות נהדרת, נטולת סיכון וזורמת להכיר תרבויות מלהיבות אחרות.

הרשמה לאינטרנט המתאים

הצעות תוכן רבות תלויות באינטרנט שאליו נרשמתם. אם נרשמתם לאינטרנט גוגלאפלאמזון, תקבלו גישה בקליק אחד לספריה דיגיטלית גדולה וסרטים רבים, כמו גם לקבוצה מאושרת מראש של עמודי רשת תוצרת בית. ואילו אם אם נרשמתם לאינטרנט דיסניוורנרבראד’רזוויאקום, תקבלו ספריה דיגיטלית אחרת, סדרת סרטים אחרת ודפי רשת ביתיים מאושרים מראש אחרים.

בעוד אנו לא יכולים להמליץ על אינטרנט אחד על פני רעהו, אינטרנט goo:// מצוין למחקר ובידור קליל (כלבים מדברים), בעוד dis:// מספק חוויית סרטים מהירה יותר. הבאפרינג של 50 הטרהבייט של סרט התחושה3D “וול-אי ג’וניור חוזר” לצפייה ומגע חלקים לוקח רק 0.1 שניות.

תוכן למבוגרים

אם הזהותאמיתית שלכם מזהה אתכם כבני יותר מ-21 (30 במדינות מסוימות), אתם בגיל החוקי לצפות בתוכן למבוגרים. תוכן למבוגרים כולל פורנוגרפיה, דיוני פורום בלתי מבוקרים, כמו גם שיח פוליטי, דעות-נגד דתיות, ביטוי אמנותי וחופש ביטוי באופן כללי. אם אתם מתחת לגיל 21 שנים (30 במדינות מסוימות), אתם עדיין יכולים לדבר על פוליטיקה ודת עם המשפחה שלכם, ואתם זכאים לחופש אמנותי בביתכם (כללים ותנאים מקומיים עשויים לחול גם כן).

קבלת רשיון גלישה באינטרנט

קבלת רשיון גלישה באינטרנט (רג”ב) היא דרישה מקדימה הכרחית בהפיכת הרשת לבטוחה עבור כולם. לפני שהממשלות הפכו את הרג”ב לחובה, אנשים מצאו את עצמם לעיתים קרובות אבודים בין רבבות אתרי אינטרנט, כשהם מקליקים בתמימות על מודעות “פגע בקוף וזכה באייפד”, ומוצאים את עצמם מוספמים על ידי פופ-אנדרים. קבלת רשיון אופיינית אורכת רק 2-5 ימים של חינוך בבית הספר לאימון גלישה מקומי. תצטרכו להתכונן היטב לבחינת הגמר, בה אתם נדרשים לענות על שאלות פשוטות, כמו:

תוכן שיווקי

כפי שאתם ודאי יודעים, תוכן שיווקי ואזכור מוצרים בתשלום בסרטונים וטקסטים החליפו את כל צורות הפרסום. זכרו – ללא פרסום סמוי שכזה, אי אפשר היה לממן את האינטרנט כפי שאנו מכירים אותה, והיא לא היתה מתקיימת! כל ספקי התוכן הגדולים הסכימו ב-2014 לעבור לפרסום סמוי במקום צורות נפרדות של פרסום, ומאז 2019 פוליטיקאים של ממשלות ביותר מ-80 מדינות הצטרפו למהלך, והם מתבלים את נאומיהם הפוליטיים באזכורים מסחריים. זה מאפשר לכם לשלם פחות מסים, כך שזה מצב של ווין-ווין.

עגה טכנית

לפעמים תיתקלו בקיצורים וראשי תיבות ייחודיים לאינטרנט. אם אתם לא רגילים לדיבור הטכנולוגי הזה, שמרו את מילון המונחים הזה בהישג יד, או הטעינו אותו למודול הרחבת המוח שלכם. כמה ממילות המפתח הן: