המולטיספירה היומית 12.1.2011
חגי מטר: “ליברמן מסמן את היעדים הבאים: “הבעיה הבסיסית שלנו היא שכולם אומרים בעולם שהטיעונים נגד ישראל באים מתוך המדינה.. מארגונים ישראלים ומעיתון ‘הארץ'”. בקרוב: חקירה נגד עובדי שוקן. #יצאתי בזמן” #
גילעד נס: “הערכות: אם יצטרפו אליה עוד 299 רוכשות, גרופון תשלם רק 4 מיליון דולר על גרופר” #
אפי פוקס: “בניגוד למה שפורסם גרופר לא נקנו על ידי גרופון ב-15 מיליון דולר, אלא ב54% הנחה לרכישת החברה ב-7 מיליון דולר בלבד” #
אוריאל דסקל: “נתניהו: “הדאגות ‘גדולות הן איראן, איראן ואיראן’. תהליך השלום? אבטלה? תשתיות מחורבנות? מערכת חינוך על הפנים? שיילך להיות רה”מ של איראן” #
דנית גוטפריד: “אוהבת: את המגע הקריר של הסדינים על כפות הרגליים. לא אוהבת: גויאבות” #
טל ניר: “נכון הזוג גרביים שאחד כחול ואחד אפור? אז מסתבר שיש לי עוד אחד בדיוק כזה!” #
אסף לוי: “Asaf Levi ל”ישראל היום” דרושות בדחיפות א׳, ב׳, ג׳ או כל אות אחרת שעבדה בעבר עם נחום ברנע. אנחנו נדאג לשאר, תודה” #
אני: “מזל טוב גנרי לאנשים שאני לא מכיר אבל הם חברים שלי בפייסבוק וכתוב שיש להם יום הולדת היום” #
יהונתן זילבר: “מזמינים אוכל למערכת. מגיע שליח. מחכה לטיפ ומקבל אותו. ואז הוא אומר לי, “אפשר לשאול אותך משהו? תגיד, למה אתם לא אובייקטיבים, נגד העם ומוטים בעד קדימה?” האמת, לקח לי רגע להזכר מה זה קדימה.” #
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, ארכיון המולטיספירה.
כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור במולטיספירה? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס.
יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
לפסבק את החדשות
פוסט של הלל גרשונידרוש: תוסף “בפייסבוק” לאתרי החדשות, שיהפוך אותם לאטרקטיביים תמיד.
___________________
היה זה פוסט של הלל גרשוני, סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים וקשקשן בשעות הפנאי. גרשוני כתב על פייסבוק פייסבוק פייסבוק פייסבוק פייסבוק! בגליון ינואר 2011
לפני כולם: ישראלים עם אייפון מספרים על המכשיר
חיטוט בגוגל דוקס העלה אוצר – טיוטה של כתבה שהכנתי לכלכליסט בינואר 2008, כחודש לפני יציאתו לאור. אייפון (הראשון!) טרם הגיע אז לישראל, ואנחנו קיבצנו פאנל של ישראלים שהשיגו מכשיר ושימשו מושא קנאה לסובבים אותם. בסמיכות חשודה, זמן קצר לאחר שערכנו את הפאנל פרסם כלכלון מתחרה כתבה זהה, וכבר לא היה טעם לפרסמה אצלנו. אז הנה היא.
__________________
האייפון עוד לא הגיע רשמית לישראל, אבל הוא כבר כאן, ובגדול. הערכות זהירות מדברות על מאות עד אלפים של משתמשים, שעברו את התהליך של הבאת המכשיר מחו”ל, פריצתו, התקנת העברית הפיראטית וחיבור לרשת סלולר מקומית – או קניית מכשיר פרוץ ממישהו שעשה עבורם את כל התהליך.
הזמנו שישה בעלי אייפון, שאותם מצאנו בשיטת חבר מביא חבר, כדי שיספרו לכם על הצעצוע הנוצץ שלהם – מה טוב בו, מה רע, מה עושים עם זה והאם כדאי לקנות עכשיו או לחכות. חברי הפאנל הם דורון ברקת, בן 31 מתל אביב, איש יחסי ציבור ובעל הבלוג “מציאות נושכת”; טליה זליגמן, בת 31 מתל אביב, מנהלת פיתוח תוכן ב-ynet; תומר ליכטש, בן 29 מתל אביב, מפתח תוכן ואינטרקטיב בכלכליסט ומחבר הספר “לורם איפסום”; ערן מילא, בן 33 מתל אביב, עורך, במאי ואיש שיווק; יריב נחשון, בן 40 מיפו, מתכנת ומפעיל פלונטר, חנות מקוונת למחשבים; ושגיא סטוניס, בן 34 מתל אביב, יועץ פרסום באינטרנט.
עוד על הימים הראשונים של האייפון בישראל:
• לכבוד מיליארד מיליארד טועים שהולכים לקנות אייפון
• כך תטנפו את עמוד השקת האייפון בישראל של איידיגיטל
• לראשונה בפעם השלישית: משרד התקשורת מתיר ייבוא אייפון
למה מיהרתם לקנות את האייפון כשהוא עוד נעול ולא נתמך בישראל, במקום לחכות לייבוא הרשמי?
נחשון: “מי שקונה אייפון הוא פריק, ואם אתה לא פריק – הסתבכת. הם מוציאים עדכון תוכנה לאייפון ומוסיפים שיפורים, ובמקביל נועלים את כל התיקונים שהצליחו לפתוח, אם אתה לקוח אהבל שלוחץ על יס”.
ברקת: “אנחנו מאוד טולרנטיים לבאגים ולתקיעות, כי זה נותן תחושה כמו ההאקרים של פעם”.
זליגמן: “זה ייבוש הביצות”.
מילא: “זה סוג של כאב ראש, אני לא מעוניין להתעסק בכל סוגי הטכנולוגיה. ברור לי שתוך כמה זמן יפרצו את התוכנה שלי, ולא בא לי להיכנס לכל הסיפור הזה בעצמי. לפרוץ יש אלמנט של פחד וכאב ראש. אנחנו סוג של מזוכיסטים – כולנו אנשים שונים אבל לכולנו יש את המוטיב הזה, המזוכיסטי. אנחנו מוכנים לסבול בשביל לקבל את זה”.
למה?
“אני מניח שאצל כל אחד זה משהו אחר. אני אוהב דברים חכמים, בעיני זה גם חלק מההיסטוריה, זו איזושהי אבן דרך בסלולר, ולקנות אייפון זה להיות שם כשזה קורה”.
אין פה נפילה להייפ המאוד חזק ומאוד אופנתי של אפל? יש נגנים יותר טובים וזולים מאייפוד, יש המון טלפונים שהם נגנים ורדיו ואינטרנט.
זליגמן: “זה היופי בכל מוצרי אפל. כמעט כל דבר אתה יכול להשיג, אבל באפל יש את הפשטות והנגישות”.
מילא: “לכאורה, זה שיא הטכנולוגיה בצורה הכי פשוטה. זה מה שאפל תמיד עושים”.
אין פחד שהאייפון יינעל, ייתקע או יפסיק לעבוד?
ליכטש: “השאלה שלך מוזרה, אפשר לשאול אותה על כל גאדג’ט, אבל איכשהו על גאדג’טים של אפל זה נהיה לגיטימי לשאול אותה. אתה לא פוחד שהדיוידי שלך יתקלקל?”
נחשון: “השאלה היא אם לקנות גאדג’ט שאין לו תמיכה ושירות”.
רומנים מזדמנים
אנשים מסתכלים על המכשיר? הוא עוזר בסיטואציות חברתיות?
סטוניס: “רומנים מזדמנים יש הרבה. ישבתי במסעדה עם כמה אנשים והזנתי פגישה לאייפון, ופתאום יצאה איזה בחורה מהמסעדה בריצה ואמרה: ‘יש לך אייפון? קיבלתי את זה לא מזמן ואני לא יודעת איך לעשות פורוורד'”.
אז קיבלת ממנה מספר טלפון?
סטוניס: “שאלתי אותה ‘יש לך installer?’, ופתאום העיניים שלה קיבלו כזה מבט עגל, והיא חזרה למסעדה וקראה לחבר שלה. בכל מקום שאני מגיע ושם את האייפון על השולחן יש איזה דיבור באיזה שלב. זה וואחד אייס-ברייקר”.
אז יש את השופוני, את הפוזה של לשים את זה על השולחן.
נחשון: “אם אתה שם אותו על השולחן, זה מפריע. אנשים מתעניינים בו. הבאתי את האייפון לסלקום כי רציתי להחליף את כרטיס הסים שלי מדור 3 לדור 2. ואז שמתי אותו על השולחן וכל הצוות בא ועשו ‘וואו’. כמה מהם אמרו שידאגו שיביאו להם מארה”ב”.
זליגמן: “לאן שאתה מגיע אתה מוצא את עצמך עובר אפליקציה אחרי אפליקציה ומדגים. זה תהליך מעייף, אתה לא רוצה שיחטטו לך בסמסים. זה פשוט הפך להיות מכשיר של הציבור”.
יש מצבים שבהם אתם חוששים או מהססים להוציא את הטלפון?
זליגמן: אם יש ילדים בחדר”.
סטוניס: “זה עושה בונדינג”.
זליגמן: “זה עושה בונדינג, אבל הם לא נותנים לך את המכשיר”.
סטוניס: “אנשים מציקים. אני מוכן לסבול עם האחיינית שלי, כי מה לעשות, בבובות אני לא אוהב לשחק איתה”.
מה החסרונות של המכשיר?
נחשון: “העברית — כותבים אותה חבר’ה עצמאיים, כמו שהיה עברית לאייפוד בהתחלה”.
ליכטש: “כפתור ה-Enter ברוסית”.
נחשון: “המכשיר לא יציב, הוא יכול לקרוס ואתה צריך לעשות לו ריסטרט. אני מעריך שכל מי שיש לו אייפון כל הזמן גם מתקין-מוריד-מתקין-מוריד כל מיני שטויות שיש לזה באינטרנט. בסוף נוצר סמטוחה”.
זליגמן: “הוא חלקלק. הוא מתגלץ’ כל הזמן”.
סטוניס: “הבטריה נגמרת מהר, כי אתה משחק איתו כל הזמן. בטריה לא להיט”.
זליגמן: “בסמסים הוא משלים מילים הזויות”.
מילא: “למכשיר הזה יש צד גאוני וצד מפגר. את הצד המפגר הם ילכו ויפתחו.”
“זה לא דבר שאתה רוצה להביא להורים שלך”, אומר סטוניס, אבל מסביר ש”אני מוכן לספוג את כל הפליקים הקטנים בתמורה לאושר שהדבר הזה נותן”.
כשאנשים שואלים לעצתכם, אתם ממליצים להם לקנות אייפון עכשיו, או לחכות לייבוא הרשמי?
סטוניס: “חברים מבקשים שאני אביא להם את זה, ואני יודע שזה הולך ליפול עלי בתור ערוץ תמיכה. אני אומר ‘עזוב אותך, חכה, עוד מעט זה יהיה חוקי’, או שאני אומר, ‘יש את זה ביד2, תמצא, תקנה'”.
זליגמן: “ההמלצה היא לא לקנות, אחרת אני הופכת להיות איש תמיכה. אני אומרת, ‘חס וחלילה, אל תקנה, לא כדאי לך, יש בעיות עם העברית'”.
הוא גורם לשינוי בצריכת התוכן?
ליכטש: “כשקיבלתי את האייפון הכנסתי אליו את הסים. אחרי שבוע קיבלתי סמס מסלקום שאומר ‘חוייבת ב-90 שקל על הגלישה שלך בשבוע האחרון’. מסתבר שגלשתי באמת הרבה. האמת, לא היה לי לפטופ כשקיבלתי את זה, אז הסתובבתי בכל מיני בתי קפה עם ווייפיי, וזה היה פשוט חוויה מטורפת. אתה יושב, רואה סרטים, גולש באתרים קטנים. מכניס את השם והיוזר בכל מיני שירותים. אחרי כל ההתלהבות, וידאו זה בעיני צריכת התוכן הכי מבריקה של הדבר הזה, זה חוויה אחרת לגמרי. זה מעבר לצריכת וידאו, זה מין סוג של אינפוזיית וידאו אישית. לא סרטים — לגמרי יוטיוב”.
זליגמן: “דבר אחד שהשתנה מאוד מהותית הוא שאני בודקת כל הזמן את המיילים שלי, ואומרת שאני אענה להם בבית כי אין לי כוח להקליד. יוצא שאני עונה למיילים מצטברים פעם ב-48 שעות, כי גם בבית אני מתעדכנת על המיילים בנייד. בפירוש, הנושא הזה של איחוד אייפוד וטלפון הפך לחווייה. אני הרבה פעמים גם מסתכלת עליו ואומרת: ‘מה רציתי לעשות? להתקשר למישהו? אה, אולי אני אבדוק מיילים'”.
ברקת: “גם כשהמחשב מכובה בבית ואני הולך לישון, אם עוד לא נרדמתי אני בודק אם נכנס אימייל. נוצר מצב שאתה עומד ברמזור רגע, בדיוק התחלף לאדום, אתה שולף ובודק אם נכנס איזה אימייל. אני שולח הרבה יותר סמסים, הגדלתי את החבילה שלי. אבל איפשהו זה יותר דאווין פקטור גם על עצמי. אם אני שוכב במיטה ובודק אימייל, עד היום לא הייתי קם לבדוק. זה באמת משנה? אם אני אקבל אימייל, אני אעשה איתו משהו?”
סטוניס: “אני מעדיף לשבת בסלון ולא לקום היום למחשב כדי לקרוא אימיילים חדשים או לקרוא כתבה, אני ממשיך לגלוש מול הטלוויזיה. זה בלקברי, אבל בעולם צבעוני יותר”.
ליכטש: “השתמשתי בו בתור אייפוד וטלפון, בכלל בלי אינטרנט. הייתי כל היום עם אוזניות באוזניים, כל הזמן זרמו טלפונים, דיברתי, ניתקתי, כשאתה מנתק יש פייד אין של מוזיקה, פייד אאוט כשאתה עונה לשיחה. הכל חלק, מעין flow עם העבודה שלך – אתה לא צריך לעצור לענות, הכל עם האוזניות שלך”.
מילא: “שלי לא פרוץ”.
הלם בחדר. סטוניס מתאושש ראשון: “מה זה לא פרוץ?”
מילא: “לא פרוץ”.
בעצם אתה מחזיק עכשיו משקולת ניירות מאוד יקרה.
מילא: “כן, מרצון”.
מה אתה עושה איתו?
“אני כל יום פותח את המגירה, מנקה את האבק, מטעין אותו. זה כמו טמגוצ’י קטן”.
השקעת בו כסף. מה עוצר אותך?
“אין לי כח להתעסק יותר מדי בסיפור הזה. זה לא כזה בוער לי”.
מחכים לאייפון שאפל
כשחיפשנו בעלי אייפון עבור הפאנל הזה, הצלחנו למצוא רק שלוש נשים, אחת מהן יושבת איתנו. זה מייצג? אתם רואים אייפונים אצל נשים?
זליגמן: “בניגוד לגאדג’טים אחרים, אני חושבת שיש פה עניין שמצליח לפרוץ גבולות מגדריים. אנשים שלא מוגדרים כחובבי גאדג’טים וזה לא העניין שלהם, מצליחים ליפול. מבחינת אפליקציות, יש מכשירים הרבה יותר מסובכים שיש בהם הרבה יותר דברים ממה שיש באייפון. אבל איכשהו, הממשק הזה והאינטראקציה הזו גורמים לכולם בלי יוצא מן הכלל להתפעל”.
יש בזה משהו גברי פרימיטיבי, עניין של ציד, של הישג, של להוכיח שאתה יכול?
נחשון: “אישה, בהכללה, היא יותר יוזר. הרבה יותר נשים משתמשות במחשבים מאשר גברים, אבל ברגע שהמחשב יעשה משהו לא בסדר, הן יקראו למישהו שיעזור להן. גבר מסוגל לשבת עשר שעות על האייפון, לריב איתו, לפרמט אותו — והאישה יותר פרקטית, היא רוצה להשתמש בטלפון ובכל האופציות”.
זליגמן: “קל ליפול להכללות הללו. זה מתבקש”.
אם תחכו חצי שנה-שנה, האייפון יגיע לארץ בצורה רשמית, בלי הבלגנים.
זליגמן: “ואז תראה את זה אצל גברים ונשים באותה מידה”.
ליכטש: “ואז תראה את זה אצל עשירים. זה עולה 1500 שקל בחו”ל, בארץ אתה חושב שזה יעלה פחות מ-3500-4000 שקל? זה ישווק דרך איי דיגיטל, דרך סלקום, אתה חושב שאתה תקבל איזה הנחה?”
נחשון: “זה לא יהיה מכשיר מטורף שאנשים לא יוכלו לשלם אותו”.
סטוניס: “הדבר הזה יעלה בארץ יותר כי הוא שווה יותר”.
הוא יצליח בארץ?
ליכטש: “תחשוב איך החדירה של האייפוד היתה בארץ. בהתחלה, מי שהיה לו אייפוד, הסתכלת על זה כעל איזה תכשיט, ולאט לאט אייפוד הפך להיות מכשיר פופולרי, ולא כזה יקר”.
וכשזה יקרה, אתם תתבאסו?
סטוניס: “יהיו מלא אפליקציות מגניבות, כמו להעביר קבצים מאחד לשני ברמה של גרור-והשלך בין מכשירים”.
נחשון: “יש משחק פונג שאפשר לשחק מול עוד מישהו עם אייפון”.
ליכטש: “אפשר לקחת שני אייפונים עם כדור ולשחק בים”.
סטוניס: “ככל שהקהילה גדלה כאן, גדלה רמת האפליקציות והשירותים שיהיו לך”.
נחשון: “זו פלטפורמה פתוחה שאפשר לעשות איתה מיליון ואחד דברים. ויצוצו דברים שאנחנו בגלל לא חושבים שטלפונים סלולריים יכולים לעשות”.
ברקת: “אתה יותר מעורב בפנים, מבין איך זה עובד. כשזה יעבוד כמו נוקיה, אז זה ייהפך למוצר. זה יאבד חלק מהקסם שלו כשיהיה פתוח לכולם”.
יש כאן מישהו שזה מוצר אפל הראשון שלו?
סטוניס מגלה שהוא היחיד שמצביע, ואז ממהר לנסות לתקן את הרושם: “אבל בעקבות זה יש מצב חזק שאני אקנה איזה מקבוק פרו”.
הרגשת שהצטרפת לכת האפל?
ברקת מזהיר את סטוניס: “אסור לך לענות. חוקי הכת אוסרים עלינו לשתף פעולה”.
סטוניס: “אנשי המק, כשאתה בא אליהם בהתלהבות הקשה, הם עושים פרצוף של ‘אנחנו ידענו קודם'”.
אין פחד מהרגע שג’ובס יכריז על האייפון ננו?
נחשון צוחק: “אני מחכה לאייפון שאפל, שהוא מביא לך שיחות סתם ככה, מה שהוא תופס ברשת. תגיד ‘הלו’ ותקבל שיחה בערבית”.
פוסטרים ודברי מתיקה: בלוג קומיקס ושטויות
הנה הבלוג. והנה טעימה ממנו, קומיקס (יש שם לפורמט הספציפי הזה?) על הנשיא לשעבר קצב:
וריאציות על אווטר פייסבוק הגנרי הדיפולטי
קליק על התמונה להגדלה. הקולאז’ מורכב בין השאר מאווטרים שהופיעו אצל D-Maestro Zizo, Dorin Zohar, Eyal Geva, arabanit kok, Gon Ben Ari, Inon Shemi, Orange, Yanir Cohen, Haim Houri, Noa Zvulunov, Yarkon Bustin, Itamar Salhov, Mark Sokol, Mohammad Moaad Agbaria, shlomi kuritz, Susan Matzkin ואצלי.
קנו עירומה מהחלל! עכשיו ללא פיקסול!
[אם אתם נפגעים מצילומי עירום בלתי מפוקסלים, זה הזמן ללכת לטפל בזה. כל השאר יכולים להמשיך לפוסט אחרי הקיפול]
דובר צה”ל החדש: רופא או ספין-דוקטור?
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
“עם כל הכבוד לצל”ש של אל”מ ליאור לוטן, לא ייתכן כי למשרת דובר צה”ל ימונה אדם ללא ניסיון מקצועי איכותי”, נכתב בכותרת המשנה למאמר של טל לאור בעמודי הדעות של “מעריב”. לפי לאור, “דובר צה”ל אינו עוד דובר ממלכתי רגיל. הוא מופקד על דברור הארגון המתוקשר ביותר במדינה, ואחד הצבאות המסוקרים ביותר בעולם, אם לא המסוקר שבהם”.
לוטן יחליף את אבי בניהו, מי שרק השבוע כתב עליו אחד הפרשנים שהוא הספין-דוקטור המדופלם ביותר הפועל כיום בזירה התקשורתית בישראל, מי שניהל ביד רמה וקפוצה את דובר צה”ל, אנטיתיזה לדוברת הקודמת, מירי רגב, ולטקטיקת הפטפוט שלה.
האם העסקתו של הספין-דוקטור המדופלם ביותר בישראל הועילה לתדמיתו של צה”ל בארץ ובעולם? בכלל לא בטוח. לפי סיקור אירועי המשט, מבצע עופרת-יצוקה או דו”ח גולדסטון, למשל, נראה היה כי היחצן הממולח מרכז את הכוח דווקא כלפי התקשורת הישראלית, הכמעט שבויה ממילא, ומפקיר את הזירה המשמעותית יותר, זו הבינלאומית, ובכלל מתמקד לאו דווקא בדברור של צבא העם, אלא של חייל אחד ויחיד בו, גבי אשכנזי.
למעשה, בתחום יחסי-הציבור, הכחש והתעתוע, נדמה שההצלחה העיקרית של בניהו – אם אכן מדובר בעצה שלו – היא בכך שהרמטכ”ל נזהר שלא לתת ולו ראיון אחד ויחיד בעל משמעות בכל הקדנציה שלו, וכך נותרה תדמיתו, לכאורה, ללא פגם. אלא שגם במקרה זה השיטה הברוטלית של הסתגרות מוחלטת, למעט גיחות פראבדה לצילומי ספינינג ביום הכושר השנתי, לא ממש עזרה, ואולי אפילו היתה זו שמשכה את האש שהובילה ליריבות עם שר הביטחון ולבעיטה התדמיתית שקיבל אשכנזי, וקיבל גם בניהו, בפרשת מסמך הרפז.
למרות הקומון-סנס לכאורה בהנחה של לאור, בכלל לא בטוח שאנו רוצים שהאחראי על תדמיתו של צה”ל יהיה כזבן מניפולטיבי בעל ידיים שמנוניות, או אחד שיודע להערים על כולם ולא מאמין אפילו לעצמו. אולי צה”ל לא צריך יחצן, אלא דווקא איש אמת. אולי. איך כותבת לאור בסוף דבריה: “בכל מקרה, נאחל לו בהצלחה בתפקידו”.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הפוסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
המולטיספירה היומית
ענבר מאירסון: “יונית לוי היא כל מה שרובין שרבצקי הייתה מתה להיות” #
יורי גנקין: “”ילדתי, גשי נא לסבתא והביאי לה את המאפים הטעימים הללו – וזכרי, כשתגיעי לסבתא – היא תספר לך על חייה הקשים, על תשלומי הפנסיה המזעריים ועל הארנונה שהרקיעה שחקים. היי סבלנית ילדתי והקשיבי לה, הנהני בעת הצורך אבל אל תשכחי: המאפים עם הגבינה זה 10 ש”ח ליחידה…” כיפה אדומה – גרסת נתניהו – 2011″ #
אריאל ויסמן: “אני יודע שזה רק וירוס וזה לא אמיתי, אבל אסף אשתר שלח לי הודעה בצ’אט ואני מקפץ כמו תלמידת תיכון עליזה” #
עמרי וייל: “מוזר. התנור מוסק והמוסקה בתנור. שבת שלום!” #
תמר תמר: “יש אנשים שאת תמיד יכולה לסמוך עליהם שיצחיקו אותך. זה רק שעל עצמך את לא יכולה לסמוך, שתביני את הבדיחות שלהם. אלוהים, אני כזאת פייל” #
שרון יחיא: “כשכלב מת, יושבים שבעה ליום אחד?” #
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, ארכיון המולטיספירה.
כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור במולטיספירה? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס.
יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
הקומיקס על יאיר לפיד בפייסבוק: ראיון עם היוצר
ניסיתי לראיין את היוצר האנונימי של הקומיקס על יאיר לפיד בפייסבוק. התשובות היו מצחיקות, מתחכמות, חידתיות, היו בקומיקס. למשל:
הראיון המלא עם יוצר הקומיקס על יאיר לפיד ב-ynet מחשבים >>
דהמרקר וגלובס דיווחו על הזוכה מהשנה שעברה
אתר דה-מרקר דיווח לפנות בוקר (1:59) כי חברת בוקסי זכתה בתחרות ה-Last Gadget Standing בתערוכת CES. “בחור אנלוגי”, שהלשין על כך, מעריך ש”מישהו שם כנראה הסתכל באתר התחרות משנה שעברה, אז אכן זכתה בוקסי בתחרות“. השנה לא רק שלא זכתה, היא אפילו לא היתה מועמדת.
בינתיים נעלמה הכתבה, לא לפני שבגלובס (13:40) הספיקו לעשות פולואפ.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
