חשבון, בבקשה! אמן משתף את ההכנסות וההוצאות שלו במסמך מקוון פומבי
“אני לא מתלונן או מתבכיין, אני לא מבקש נדבות”, הסביר האמן הברוקליאני מאן ברטלט בבלוגו באוקטובר. “אני מנסה לסגור את הפער בין התפיסה של האמן הזה לבין המציאות הפיננסית העדכנית של האמן הזה”. הלקח של “האמן הזה” (ברטלט) מהמחאה נגד וול סטריט היה שהוא צריך להתנהל באחריותיות ובשקיפות – “אחרי הכל, זה מה שאני/רבים מאיתנו מבקשים מהתאגידים (בעיקר בנקים) שדפקו אותנו כהוגן, ומהפוליטיקאים משני הצדדים שעזרו להם”. הוא החליט לעדכן את קוראיו במצבו הכלכלי: חוב של 100 דולר לבעל הסטודיו שלו, 200 דולר לחברת הטלפון שסגרה לו את הקו ו-190.80 לספקית האחסון שהורידה את אתר האינטרנט שלו, עם יתרה של 71.91 דולר בלבד בחשבון הבנק שלו. אה, והוא גם לא שילם את המסים לשנת 2009.
למחרת הוא תרגם את ההחלטה הטריה למיצג בשם “$” – גליון נתונים שמתעדכן בכל הכנסה ו(בעיקר)הוצאה שלו, ופתוח לכלל הציבור דרך גוגל דוקס. ב-13 באוקטובר, למשל, הוא הוציא 10.55 דולר על ארוחה, 7.27 על ארוחה נוספת ו-5.36 על צילומי זירוקס עבור מחאת וול סטריט, ומכר הדפס של תמונה ב-57.36 (אחרי ניכוי עמלת פייפאל). בסופו של אותו יום, היתרה בחשבונו עמדה על 97.09 דולרים.
“הצגת מידע אמיתי מחשבון הבנק בצורה הזאת היא טאבו בעולם האמנות. או בעולם בכלל, לצורך העניין”, כתב בדברי ההסבר. “כל כך הרבה ממה שאנחנו עושים בנוי על רושם. אני רוצה למסמס את הרושם הזה ולהציג תמונה יותר מלאה של עצמי”. מה תעשה אם תקבל מחר 2 מיליון דולר מאספן, שאל אותו הראג ורטניאן, עורך בלוג האמנות הייפראלרג’יק. “זה יכנס לשם”, השיב ברטלט. “לא צריך להיות הבדל אם המספר הוא 71 דולר או מיליון דולר”.
הרשתות החברתיות מעודדות אותנו לחשוף ולשתף עוד ועוד מידע על עצמנו: איפה אנחנו נמצאים, מה אנחנו עושים, איפה אנחנו מבלים, עם מי אנחנו מתרועעים, איך אנחנו מרגישים. “$” הוא צעד לא גדול קדימה בנתיב הזה – בעוד החשיפה ברשתות החברתיות נחווית כאגבית, זו של ברטלט היא אידיאולוגית ומתוכננת. אבל זה עדיין לא אומר שהוא מרגיש לגמרי בנוח איתה: “ברגע שהתחלתי להכניס עדכונים למסמך הבחנתי שאנשים נכנסים למסמך”, סיפר להייפראלרג’יק, “והם ממש מסתכלים עלי, זה כאילו שהם מסתכלים עלי מתקלח”.
בתחילת דצמבר דיווח ברטלט על מכירה: האמן דייויד קרסון רכש ממנו את $. המסמך ממשיך להתעדכן ולהיות מוצג, כפי שמעיד שמו המעודכן של המסמך, “באדיבות דייויד קרסון”.
________________________________
התפרסם במקור בגירסה שונה מעט במדור fi, בגיליון נובמבר של מוסף פירמה של גלובס
טיימליין פייסבוק: שימוש יצירתי בתמונת השער
הטיימליין של פייסבוק נפתח לקהל הרחב. פרסמתי פה לא מזמן לקט של תמונות שער יפות (cover photo), תמונת הענק שמופיעה בראש הטיימליין. עכשיו אני מחפש תמונות שער יצירתיות, שמתכתבות עם תמונת הפרופיל שתלויה עליהן (ראו להלן). עשיתם כזאת? נתקלתם בכזאת? שלחו לי בת”ד 404.
דן קשאני הדליק חנוכייה:
מאור קשת (באמצעות Cover Photo Magic, אפליקציה ליצירת תמונות שער שהוא שותף בפיתוחה):
אני:
ספקי האינטרנט מיהרו ליישר קו עם הדרישות לחסום אתרי הורדות פיראטיות, ושהגולשים יקפצו
ההפרעה לפעילות אתרי הורדות הסדרות והסרטים horadot.net ו-WNET בחודש שעבר, ו-idown החודש, היא ההישג הראשון של זיר”ה, גוף שהוקם באפריל על ידי גופי יצירה ושידור של טלוויזיה וסרטים במטרה להילחם בהורדות פיראטיות.
בכתבה על מלחמת זכויות היוצרים של תעשיית הטלוויזיה והקולנוע בישראל בגליון אפריל של “פירמה” אמר משה אדרי, שיונייטד קינג שלו חברה בזיר”ה: “נחוקק בעזרת הממשלה (..) קודם כל נגד האתרים. (…) נקים יחידה ונדפוק כמה תביעות נגד מפרסמים על 2-3 מיליון דולר, ואחרי פעמיים-שלוש אני רוצה לראות שיהיה מפרסם שילך לפיראטים”.
בינתיים מתמקדת זיר”ה בזירה המשפטית. אתר Horadot.net הורד בצו מניעה של ביהמ”ש המחוזי, ואתר wnet נחסם לגישה על ידי ספקי האינטרנט והסלולר בצו שהוציא המחוזי לבקשת חברה נוספת בזיר”ה, הוט.
מהבקשה לצו נגד WNET עולה שרק שני ספקים הערימו קשיים: נטוויז’ן לא השיבה לפניות של הוט, ובזק בינלאומי דרשה 300 שקל דמי טיפול. בזק בינלאומי, סלקום ואורנג’ מסרו לבית המשפט כי ישאירו את הבקשה לשיקולו. אף ספק לא שלח נציג לדיון, ולא ניסה למנוע את התקדים בנימוקים משפטיים.
זיר”ה העלתה ל-Horadot.net הודעה שמסבירה למה האתר ירד. לספקים לא היתה אפילו ההגינות הבסיסית הזאת: מי שיגלוש ל-WNET מספק ישראלי יקבל הודעת שגיאה של הדפדפן. בינתיים ממשיך WNET לפעול, וזמין באמצעות מעקפים כמו שרתי פרוקסי.
מי שמופתע מפסיביות הספקים מוזמן לחזור שנה אחורה: המשטרה החליטה אז, על דעת עצמה ובלי להטריח בית משפט, לחסום אתרי הימורים ואתר שמכר כרטיסי חיוב משולמים מראש, שיכולים לשמש להימורים מקוונים. הספקים קיבלו פקס וצייתו. רק גוף אחד עתר נגד ההחלטה בטענה שהמשטרה חרגה מסמכותה: איגוד האינטרנט הישראלי.
כאז גם היום, בזק בינלאומי, 013 נטוויז’ן, 012 סמייל, סלקום, אורנג’ ואקספון 018, המוזכרים בצו המניעה, מפקירים את הגולשים. אפשר לשער שהם ישתקו גם כשיידרשו לחסום אתרים גם בנימוקים של לשון הרע, בטחון המדינה ודעות קיצוניות. העיקר שהרשויות לא יתעצבנו ודמי המנוי ימשיכו לזרום.
___________________________
הפוסט התפרסם במקור בגירסה שונה בטור “השרת” במדור fi במוסף פירמה של גלובס, גליון דצמבר 2011
פפראצי גוגלאוטו בהרצליה
“קינקי, אבל אני אשתף פעולה”, אמר אסף שוסטר כששמע על התחביב הלגיטימי לחלוטין של חדר 404, מעקב אחרי הגוגלאוטו, המכונית שמצלמת את רחובות ישראל עבור שירות גוגל סטריט ויו. שוסטר צילם אותו אתמול בצהריים כשעצר ליד קיוסק ברחוב בן גוריון בהרצליה. הוא מדווח על נהגת בלונדינית ולצדה בחור צעיר. במכונית שאני צילמתי בתל אביב, הנהג היה גבר ולצדו נסעה אישה, צלמת מקצועית שאחראית כנראה על תפעול ותקלות במצלמה.
אחרי הקיפול: עלילות גוגלאוטו בישראל עד כה.
הפקת המירוץ למיליון: הסינים מעתיקים מהמערב, אז גם לנו מותר
להפקת “המירוץ למיליון” אין כסף לעשות צילומי השלמה בסין? אין בעיה, אפשר פשוט להדביק לתוך הפרק המקומי קטעים מהתוכנית האמריקאית מלפני שלוש שנים ולקוות שהגולש mamo10 מפורום המירוץ למיליון לא ישים לב.
(דרך צפניה).
קמח ותורה: כרזה על אנאלפביתיות
הכרזה הזאת היא אחת ממאה שזכו בתחרות בינלאומית לעיצוב כרזות על הפער בין זכותם של ילדים לחינוך, שמוגדרת בהצהרת זכויות האדם, ובין המציאות של האנאלפביתיות הנמשכת בעולם, בדגש על ארצות מתפתחות. הכרזה עוצבה על ידי נעמה בנזימן, מאיירת, סופרת ילדים ומרצה במכון הטכנולוגי חולון, ועידו רז, בוגר המכון ובצלאל, מעצב ב”כלכליסט” ומרצה במכון אבני. הכרזות פורסמו בספר והוצגו בשיתוף אונסק”ו בתערוכות ברחבי העולם ביום זכויות הילד, 10 בדצמבר.
סגירת ערוץ 10: עדכון חי ממפגש בלוגרים (פוסט מתעדכן)
מפגש בלוגרים עם אנשי חדשות 10 בנושא סגירת הערוץ. אנשי הערוץ: אורי רוזן, מנכ”ל חדשות 10; ארנון גל, מנהל הניו מדיה; עדי גרתי, סמנכ”ל תוכן; וגיא לרר, מגיש “צינור לילה”.
רוזן: “יש סיכוי של 50-50 שניסגר. יש הרבה הומור שחור במסדרונות, אנשים מתחילים לפנטז – אני אגמור את הדוקטורט וכדומה. זה הצעירים. המבוגרים עם המשפחות פחות צוחקים. לזכותנו אנחנו למודי משברים, ומאוד מאוד מנוסים גם בלהיות בלחץ וגם לעשות כתבות ולעבוד. לא מורידים את הרגל מהגז. בשבועות הקרובים יהיו לנו עוד תחקירים ועוד הישגים”.
ארנון גל: “דווקא השכירים בערוץ 10 מצבם יציב. הפקות חיצוניות – חלקם כבר מרגישים באופן מיידי את העצירה”.
רוזן: “חברות ההפקה על הקרשים. אבוט רייף המאירי עובדים כמעט רק עם ערוץ 10 – כרגע לא מתוכנן ל-2012 שום דבר. הם עברו מפעילות מטורפת בווליום אדיר לכמעט כלום”.
יש הצדקה כלכלית לשני ערוצים מסחריים בעברית?
רוזן: “יש הצדקה בלי רגולציה – עם רווח קטן. עם רגולציה קטנה – עם רווח זעיר. אבל הרגולציה היום לא שפויה. אנחנו משלמים דמי זכיון מאוד גבוהים, תמלוגים מאוד גבוהים, לתרום עשרות מיליוני שקלים בשנה לקולנוע הישראלי. כשהכניסו את הקולנוע אמרו, “הם מרוויחים עשרות מיליונים, שיתרמו”. אנחנו לא מרוויחים ואנחנו צריכים לממן אותם. אנחנו צריכים לשדר מירושלים. אנחנו צריכים להשקיע בערך 150 מיליון שקל בשנה בז’אנרים עליונים, שעולים יותר אבל מביאים פחות רייטינג, לעומת ריאלטי וכדומה”.
אבל ידעתם על התנאים מההתחלה, זו לא היתה הפתעה.
רוזן: “האנשים שניגשו למכרז על ערוץ 10 היו נאיביים מדי. םה ידעו מה המחויבויות, הם חשבו שההכנסות יהיו יותר גדולות. עוגת הפרסום תגדל. הם טעו בענק. ערוץ 10 עבר למצב של כינוס נכסים ממש שבועות או חודשים אחרי שהוא עלה לאוויר, כל הבעלים פרשו וברחו, ונכנסו אחרים. וכל הזמן קיוו שהשוק יגדל ואז זה לא קרה. לפני שנתיים המדינה צתפסה את עצמה שינתה את הכללים והכניסה את שיטת הרשיונות. לאל צריך לחדש כל כמה שנים, אלא לתמיד. דחו את זה בשנה כי רשת וקשת לא היו מוכנים. בעוד שבועיים אנחנו אמורים להגיש בקשה לרשיון, וכל בעלי המניות שהפסידו את הכסף יראו שיש אופק. התנאי של המדינה לקבלת הרשיון הוא שנחזיר את החוב. הרשות השניה שמה לה כשוט – אם לא תחזירו את הסכום שאתם חייבים לא תקבלו את הרשיון. דחו את החוק אבל שכחו לדחות את השוט. אמרו שידחו את זה בוועדת הכלכלה. מנכ”ל רשות השניה אמר שהוא לא צריך את הכסף הזה. ואז פתאום הגיע אלינו האיש הרלוונטי מודאג ואמר: עוצרים אותנו מלמעלה. הלכנו למי שמעליו, טכככה עלינו ועלינו עד שהגענו למסקנה שההוראה מגיעה מהמקום הכי גבוה. הם מחזיקים אותנו אתם יודעים איפה, אפילו שזה סכום אפסי, מגוחך. היום ויתרו לרשות השידור על 300 מיליון שקל, וליס על [2.5] מיליון שקל. אם שר התקשורת לא מצליח לעזור, כנראה שזה יותר גבוה משר התקשורת. הם תפסו אותנו בנקודה שבה אנחנו צריכים אותם. אין רצון טוב כרגע, ואנחנו לא יודעים איך להתמודד עם זה. הקואליציה מאוד חזקה – לא הפסידה הצבעה אחת בוועדה ובמליאה מאז שנוסדה. זו הקואליציה הכי מאורגנת, הכי חזקה והכי ממושמעת שהיתה אי פעם. הדרך לפתור את הבעיה עוברת דרך הקודקוד.
מה תעשו ב-27.1 אם הבעיה לא תיפתר?
רוזן צוחק: “אם זה לא יפתר, נסגור את זה עם התוכנית ‘מה נסגר’ עם רועי בר נתן. הפסקנו כרגע את העבודות בנווה אילן”.
ב-1 בינואר אתם אמורים להתחיל לשדר מירושלים.
רוזן: “נקבל החלטה אם לשדר מאולפן זמני שהכנו בירושלים – מסך ירוק ותמונה של הדסק פה. אם נראה עד אז שלא נראה שזה יפתר, יכול להיות שנפר את החוק, כי זה לא משנה”.
למה בעלי הערוץ לא משלמים 60 מיליון שקל? סכום לא גדול.
רוזן: “ערוץ 10 הוא עסק מפסיד, ב-2011 הוא יפסיד עשרות מיליוני שקלים. זה יפחת דרמטית ב-2013 ברשיון. אנחנו רוצים להכניס בעל מניות נוסף, וכל אחד יתרום בין 70-100 מיליון שקל כדי לעבור את 2012.
יש יוזמה באינטרנט, ש-40,000 אנשים ישימו כל אחד 1000 שקל.
רוזן: “כל הזמן אנשים פונים אלינו ומציעים לתרום. לגייס 40 מיליון שקל מהציבור זה לא פשוט. תמורת מניות? אני לא חושב שמניות של ערוץ 10 זה דבר כ”כ קורץ. מנסים למצוא משקיעים, וזה לא דבר כ”כ קורץ. ב’רשת’ מנסים למכור אחוזים כבר שנים. המנכ”ל שלהם התלבט והחליט לא לקנות. יכול להיות שנגיע לרגע הזה. אנחנו מחכים לראות.
לרר: “אני מגיע ממקום שניסה את זה, הפועל קטמון בכדורגל, 700 איש שמו אלף שקל כל אחד”.
רוזן: “יכול להיות שנגיע לרגע שנעשה מזה משהו ציבורי. זה קצת כמו הנפקת אג”ח – וכשאתה חייב כסף לאנשים זו אחריות כבדה. אנחנו כרגע לא חייבים כלום לאף אחד בציבור. ערוץ 10 חייב כסף לבעלי המניות שלו ולרשות השניה, שלא רוצה את הכסף. לערוץ 10 אין חובות לבנקים, רק לבעלי המניות”. אם [בכנסת] לא יעזרו לנו ובכ”ז נינצל, ניצחנו בכל המובנים.
למה אתם לא מעלים את המאבק שלכם אצלכם בשידור?
רוזן: “כרגע מאוד חשוב לנו לא להשתמש במסך. יש לנו נגישות לכלי תקשורת אחרים, הם פונים אלינו. יש את האינטרנט, פייסבוק, יוטיוב. אם נחליט לעשות תשדיר מאוד בוטה נפיץ אותו ביוטיוב”.
גרתי: “העובדים שלנו, אתה יכול לשמוע את הקולות שלהם, לקרוא את הסטטוסים שלהם”.
רוזן: “אם נפיץ סרטון ביוטיוב, הוא בטח יהיה אצל עודד בן עמי. הוא יהיה על המסך, אבל לא שלנו”.
רוזן: “אנשים לא מאמינים שזה באמת יסגר, חושבים שזה יפתר ברגע האחרון. אני רוצה להזכיר שני גופים שלא חשבו שייסגרו. אחד, העיתון חדשות, ושתיים זו טלעד. עובדי טלעד מספרים שהאסימון נפל להם ביום שאחרי. אני מכיר מתקן תריסים שהיה מפיק בכיר בטלעד. גם חדשות ישראל, שסיפקה חדשות לערוץ 10 בתחילת דרכו, נסגרה. ברור שרוב העובדים נקלטו פה. גם אני חושב לעצמי, מה יקרה אם זה יסגר? לא יודע אם אני אשאר בתקשורת. בפעם הקודמת שערוץ 10 עמד בפני סגירה, לא פעלו נגדנו. ועדת הכלכלה עבדה בעדנו, ראש הממשלה עבד בעדנו. עשינו תחקירים והמוטיבציה לעזור לנו חלפה לה. זה שהיו הפגנות ולא נסגרנו – הלחץ הציבורי אז עזר וניצלנו”.
גרתי: “הפעם יש משמעת קואליציונית נגדנו. אנחנו מחפשים את השר שיעזור, שיציע מתווה לפתרון, ואין”.
למה הם לא עוזרים?
רוזן: “זה לא רציונל, זה יצר של נקמה. זה לא מכוון רק לערוץ 10. הנקמה הזאת זה יראו וייראו – שגם חדשות 2 יראו מה קורה כשמתעסקים עם מי שאסור להתעסק איתו. ערוץ 2 בדי.אן.איי שלהם פחות לוחמניים מאיתנו. ובואו נודה, תחקירים לא עושים רייטינג גבוה. התחקיר של דרוקר שסיבך אותנו עשה 7% רייטינג. אמנם קיבלנו שלושה קלסרים של פולואפים, הציבור נחשף לזה, אבל הרייטינג לא היה גבוה. אתמול שיחקתי כדורסל עם רביב דרוקר. והוא אמר לי, בשביל מה לנו כל התחקירים האלה, בוא נעשה דוקו. כמו הראיון עם הרב פינטו בעובדה. זה הרבה פחות כאב ראש וצרחות ואיומים ותביעות משפטיות. תחקיר זה יותר עבודה – מסמכים, קבלות, הקלטות, עדויות. יש אנשים שאוהבים לנבור בהר הראיות ולהוציא מזה עיתונות. זה לא הכי פופולרי, זה מסבך אותך, זה חשוב אמנם, אבל זה לא כיף. מה שיש לערוץ 2 ואין לנו זה קודם כל המספר בשלט, 22. אני משוכנע שאם היו מחליפים את המספרים – משדרים את מעושרות ב-22 ואת כלבוטק ב-10, איו לי ספק שמעושרות היה עושה 29-30 וכלבוטק היה עושה 9%. דני רופ, קיצצו לו את השכר 4 פעמים. לכל הטאלנטים קיצצו בין 25% ל-50%. רופ מרוויח חמישית ממה שהוא הרוויח כשהוא נכנס לפה. כרגע רוב הטאלנטים מרוויחים פחות מערוץ 2 – טאלנטים ברמה של אהוד יערי, יונית לוי, אילנה דיין. יש לנו אנשים בשורה הראשונה של השכר – לונדון וקירשנבאום, יעקב אילון, גיא זוהר. הם מקבלים הצעות לעבור למתחרים כל הזמן. טאלנטים אכן מרוויחים הרבה כסף. לכן כולם רוצים להיות לרר. השכר שלו באמת מופרז [צוחק]. זו התוכנית של לרר מאוד זולה ומאוד מצליחה. אולי הכי מצליחה ביחס עלות-תועלת”.
לרר: “בחברת החדשות, הייחודיות של המקום הזה, אני מדבר כמי שנמצא שבע שנים בחברת החדשות של ערוץ 10 והגיע לכאן בתור כתב צעיר, כתב צבע, ה-DNA של החברה הזאת, כמי שיש לו חברים בתקשורת, אין DNA כזה בשום מקום – העיתונאים שלו פועלים בלי שום רסן, במוצהר ולפעמים להכעיס. התחושה שאנחנו יכולים לעשות פה, ואני אומר את זה במרכאות כי זה נשמע כמו משחק – לעשות מה שאנחנו רוצים. כשיש סיפור עיתונאי, הם היו (ואני מקווה שעדיין) מתנפלים עליו במלוא הכוח והעוצמה. יש לי חברים בידיעות, ערוץ 2. כשאני מספר שמגיע אלי סיפור מסתערים עליו ולא שואלים שאלות. מי יתקשר אלי ולהגיד לרדת מזה? העיניים של החברים בכלי תקשורת אחרים פותחים עיניים ושואלים ‘באמת?’ כשהם מקבלים סיפור הם נכנסים למפת חרדה כזאת, מי חבר של מי ומי מקורב למי”.
רוזן מצטט דברים שאמר לו חוקר התקשורת יחיאל לימור אחרי שידור תחקיר ביבי טורס: “תזכור שזה יום חשוב לתקשורת, אבל גם יום שחור לתקשורת. כל מי שיראה את זה ישאל – מה זה הדבר הזה, איך הם שידרו את הדבר הזה? ובכל כלי התקשורת יבדקו ויסדרו כך שזה לא יקרה אצלם”.
האם רשת וערוץ 10 יתאחדו?
רוזן: “לא. זה ספין שקשור ליחסים בין רשת לקשת, והאם אחת מהן תצא לרישיון. אם קשת תצא לרשיון רשת תישאר לבד ב-22 ותצטרך להתאחד עם ערוץ 10 בתור החלשה. זה ספין שנועד להגיד לקשת שיש מי שיישאר בערוץ 2 אם היא תעזור לרשיון. זאת לא אופציה אמיתית. את בעלי המניות שלנו מעניין רק הרשיון, זה מה שמחזיק אותם בסיפור הזה”.
אם תעברו לנווה אילן, לא תהיה בעיה של זליגת מידע לחדשות 2, שהאולפן שלהם שם?
רוזן: “חברת החדשות מדברים עם נווה אילן שיסללו להם כביש גישה נפרד. אנחנו לא מודאגים. הם צריכים להיות מודאגים. אם יש חשש לזליגת מידע הוא לא לחדשות 2 אלא להפקות מקור שמצולמות שם. גם ידיעות ומעריב נמצאים במרחק לא רב, וישראל היום. לנו יש כניסה משלנו, שומר משלנו, חניה משלנו. המרחק בינינו לבין חדשות 2 יהיה 250 מטר”.
לרר: “הכאב הדומיננטי הוא של העובדים, ולא מדברים על זה. כמות העובדים שכרוכה בערוץ הזה בלתי ניתנת לשיעור. כמו בכל מפעל אחר שנסגר, שמצלמים את העובדים ליד המפעל הסגור – פה יש עובדים ומעגלים. לא מדובר על הקצאת משאבים למקום אחר, אלא לכריתת הענף. יש לי חברים, לא רק כאלה שנמצאים על המסך, אנשים מקסימים עם משפחות. את מדברת איתי על החשש שלי על סגירת הערוץ, אבל עיניים מפוחדות באמת מלאבד פרנסה בלי שוב, של הורים צעירים ואנשים שמגדלים ילדים לבד – זו חרדה שאנחנו מתמודדים איתה יום יום”.
גל: “אמנם אין קשר ישיר בין הדברים, עיתוי המשבר בערוץ 10 לא בהכרח קשור למשבר העולמי והמקומי, ומשבר התקשורת בעקבות המחאה החברתית. עובדים ייפלטו לשוק במצב מהקשים שהיו – כולם נמצאים בגלי קיצוצים. יש תדמית נורא זוהרת לענף התקשורת, אנשים עשירים עם הרבה כוח. אלה אנשים שמרוויחים מעט מאוד”.
אתם מתכננים לעשות קמפיין כמו שעשיתם במקרה של ההתנצלות לשלדון אדלסון?
לרר: “אני חושב שזו החלטה מוטעית [לא להשתמש בשידורי ערוץ 10 למאבק], כי הציבור לא תמיד יודע הכל ושבוי בספינים כמו הספין של המשכורת של דני רופ. אבל כשאתה עובד בחברה אתה נוטה לציית לחוקים. ובאמת יש בעיה עם להשתמש בכלים הציבוריים למען מצוקה שלך. יש מישהו שנמצא באותה מצוקה ואין לו את המסך. הרבה מאיתנו מקבלים פניות ואנחנו לא תמיד מצליחים לטפל בהם ולהביא אותם לשידור. אומת האינטרנט בוחרת להגיב במתינות לנושא של ערוץ 10, וזה נשגב מבינתי. באופן אישי אני חושב שהעוול הזה והנזק הזה לדמוקרטיה, לתקשורת, לחופש לחשוף עוולות, היא כ”כ קריטית – אומת האינטרנט ידעה להתגייס לנושאים כמו המאגר הביומטרי, הרגשת נחשול אדיר שבא מהאינטרנט והבלוגים ועוצר עוול – זה לא קורה עכשיו. יש לנו הוראה, אנחנו מכבדים את ההוראה, יש כלי תקשורת אחרים. זה המקום של אומת האינטרנט לדבר ולהשמיע את קולה. היא עושה את זה טוב כשהתקשורת המסורתית סותמת את הפה, כשיש מערכת שגורמת לעיתונאים להיות שפנים, זה המקום של בלוגרים להקים קול זעקה”.
גל: “במקרה של שלדון, נכפה משהו על כל הדרג המקצועי של הערוץ, מההנהלה ועד העובדים. אבל לא רצינו להגיע למצב שהערוץ יהיה על סף סגירה. אמרנו שאם הגענו למצב הזה, נדאג שכולם ידעו למה זה קרה, ונצרוב חוויה שלילית לכל המעורבים בדבר. אבל מצד שני, אסור להפוך את זה לעניין פרסונלי – להגיד שנגביר את כמות התחקירים”.
התחקיר שלכם על סכנות השימוש הצה”לי בנשק אל-הרג בנתפס כתגובה כזאת.
גל: “אין שום נטייה להאיץ או לעצור. הנטייה הוא לנסות להמשיך כרגיל, לא להפוך את זה לאישו נקמני”.
לרר: “אני לא יכול לדמיין את רביב דרוקר מפחד לעשות תחקיר, אני לא יכול לדמיין את עצמי מקבל חומר מהאינטרנט על בעל הון ולרדת לכאן לקומת ההנהלה לקבל רשות לעשות אייטם”.
במאבקים הקודמים ניצחתם, אולי אנשים חושבים שגם הפעם תנצחו ואין צורך להילחם.
לרר: “התחושה היום היא הקשה ביותר, והיא הכי אמיתית. בפעמים הקודמות היתה תחושה של מאבק, אבל עם חצי קריצה, ‘יהיה בסדר’. הפעם אין את זה, וזה מדאיג”.
גל: “אני לא מדבר בשמם של בעלי הערוץ, אבל אם שמת עכשיו 60 מיליון שקל, הם הולכים לרשות השניה. שקל אחד מזה לא מושקע במסך. מלבד זה הם צריכים להשקיע להחזיק את הערוץ לפחות עוד שנה, דבר שעולה מאות מיליוני שקלים”.
אבל הם יצטרכו לשלם 60 מיליון גם אם הערוץ ייסגר.
גל: “הרבה יותר קל לך לא לצבור הפסדים, וכשהערוץ נסגר משתחרר לך הרבה כסף. אפשר לכסות את החוב הזה, אבל אנחנו מקווים שהוא לא ייסגר באמצעות סגירת הערוץ”.
לרר: “אתה לא רואה הסתערות של בעלי ממון אחרים על מדרכת בית הוורד וזריקת מזומנים. אנחנו מכירים מצבים של בעלי הון שאומרים, ‘אין לי, אין לי’, ואנחנו שונאים את זה. אבל אפשר לראות מתי זה אמיתי”.
לרר: “הרעיון [שהציבור יתגייס ויאסוף כסף לשלם את החוב] הוא רעיון פנטזיונרי, מקסים ויכול להתרחש, שערוץ 10 יהפוך להיות ציבורי והציבור ירכוש מניות. עשינו את זה בקבוצת הכדורגל קטמון, גייסנו 700 אנשים שכל אחד שם אלף שקל. פתאום אתה מגלה שלאנשים אכפת. ואם לאנשים היה אכפת מקבוצת כדורגל שלא ניצחה, אולי יהיה אכפת להם מערוץ 10. זה רעיון מקסים אבל הוא חסר את התשתית, חסר מי שיניע אותו. ערוץ 10 לא יכול להניע אותו, זה יהיה ציני מדי”.
המשטרה מתחמקת בפרשת טניה רוזנבליט: למה השוטר ביקש ממנה לשבת מאחור?
תקציר הפרק הקודם: טניה רוזנבליט עלתה ביום שישי על אוטובוס והתעלמה מנאצות של חרדי שדרש ממנה לעבור לאחור. הוא עיכב את האוטובוס, הנהג הזמין משטרה, והשוטר ביקש ממנה לעבור לאחור. משסירבה, איפשר לאוטובוס לנסוע אחרי שהחרדי ירד מהאוטובוס ונשאר מאחור.
תגובת המשטרה: “ראש משמרת הסיור של תחנת אשדוד הגיע למקום, הרגיע את הצדדים ואפשר לאוטובוס להמשיך בדרכו כשהנוסעת בספסל הקדמי”.
פסיקת בג”צ בנוגע לקווי ההפרדה קבעה שהפרדה יכולה להתקיים רק בהסכמה. מעשי השוטר נעשו בניגוד לפסיקה הזאת: לא רק שלא עצר את החרדי שעיכב את האוטובוס בנסיון לכפות הפרדה, הוא אף ניסה לסייע לו לכפות את ההפרדה. תגובת המשטרה משכתבת את הסיפור ומתחמקת מתשובה: מדוע פעל השוטר בניגוד לפסיקת בג”צ? האם ינזף או יזומן לוועדת משמעת? בואו נמשיך לשאול אותם עד שיענו.
הקוד האתי לסמולנים בפייסבוק
וואו, כמה שנמאס לי מדיונים פוליטיים בפייסבוק, ובאמת שהייתי מפסיק, אלא שבכל פעם שאני עוזב את האינטרנט לשעתיים, כשאני חוזר אני מגלה שהשחילו עוד איזו פיסת חקיקה תמהונית (חשמל כשר? באמת?) או תקרית בזיונית (שוטר מצדד בחרדי שעיכב אוטובוס כי איזו ערווה מהלכת סירבה לשבת מאחור). עבור השמאלנים שתוהים איך להתמודד עם מגיבים ימניים, שירה גלזרמן הכינה תרשים זרימה (קליק להגדלה):
חרדי עיכב אוטובוס כשאישה סירבה לשבת מאחור; שוטר חצוף ביקש ממנה “לכבד אותם”
טניה רוזנבליט עלתה הבוקר על קו 451 מאשדוד לירושלים, בדרך לפגישה בשכונה חרדית. הנהג הופתע לראות אישה חילונית עולה על האוטובוס, ואמר לה שיש עליו רק גברים חרדים. היא התיישבה במושב הראשון, על פניו בחירה יומיומית וחסרת כל חשיבות, אבל בישראל של המאה ה-21 זכות שדורשת אישוש בדמות פסיקה (פחדנית) של בג”צ.
בתחנה הבאה עלו נוסעים חרדים, בהו בה והמשיכו פנימה. אחד מהם נשאר לעמוד בגרם המדרגות הקדמי, ליד הנהג. נוסע נוסף נכנס, נעמד בדלת, מנע את סגירתה והביט ברוזנבליט בתיעוב. כשהסירה את האוזניות צעק “שיקסע!” ודרש שתעבור לאחורי האוטובוס. רוזנבליט סירבה. מבחינתו זו היתה סיבה מספקת למנוע מהאוטובוס לנסוע. בחוץ החלו להתגודד מספר חרדים בהפגנה ספונטנית נגד האישה החצופה שהעיזה לשבת מקדימה. הנהג, שלא יכול היה להמשיך לנסוע, התקשר למשטרה. רוזנבליט צילמה ועדכנה בפייסבוק.
“אני עליתי על הקו הזה כי זה הקו שמגיע לי הכי קרוב לאן שאני צריכה להגיע”, הסבירה רוזנבליט את מה שלא דורש הסבר, בתגובה לגולש שחושב שכשאישה יושבת מקדימה זו פרובוקציה, אבל עם חרדים שמבקשים מאישה לשבת מאחורה דווקא אין לו בעיה. “ואני חוזרת, זה קו אגד רגיל. אני לא צריכה ליטופים לאגו, אבל אם אני צריכה לקחת אוטובוס אני אעלה עליו כמו שאני עולה על כל אוטובוס אחר. נכון, זו הייתה ההזדמנות שלי להוכיח נקודה. לחנך אותם זה חסר טעם, כי מי שמוכן להשפיל אישה ככה, לא ראוי שיתייחסו אליו בכלל, אבל מצד שני לא מוכנה לתת להם להגיד לי איפה אני אשב עם כרטיס ששילמתי עבורו בדיוק כמוהם. אמרתי לך, אני נגד ההפלייה גם בתוך החברה שלהם. ואם פעם אחת ירגישו קצת לא נוח לשבת מאחוריי, שיידעו איך הנשים שלהן מרגישות כל פעם שהן נוסעות בקוים הכשרים שהם יצרו”.
לדבריה, “הם לא דיברו אתי בכלל… קראו לי שיקסה, אבל בעיקר דיברו בינם לבין עצמם והתרעמו על הנהג שהוא לא מעיף אותי אחורה. המנהיג הזה שלהם ניסה לארגן הפגנה בזמן שמנע מהאוטובוס לנסוע”. הנהג, לדבריה, נהג כראוי: “הנהג לא העיז להגיד לי דבר וניסה להסביר את זה להם, אבל אין עם מי לדבר שם”.
המשטרה הגיעה. השוטר דיבר עם הנהג, שהסביר לו את המצב, ואז יצא לשיחה של כעשר דקות עם החרדי שדרש שרוזנבליט תשב מאחור. בפוסט שפרסמה הלילה היא מספרת: “השיחה נראתה ידידותית למדי, ובסופה, השוטר בא אלי ושאל אם אני מוכנה לכבד אותם ולשבת באחורי האוטובוס. עניתי שאני מכבדת אותם מספיק בלבישת לבוש צנוע, כי ידעתי שאני הולכת לשכונה חרדית, אבל אני לא מוכנה להיות מושפלת על ידי אלו שלא יכולים אפילו לכבד את אמותיהם ונשותיהם”. “זה היה מעצבן! אפילו הנהג לא העיז…”, היא כתבה.
הסיפור הסתיים בכך שהחרדי שחסם את האוטובוס נשאר באשדוד, כל השאר עלו לאוטובוס, החרדי שעמד ליד הנהג נשאר שם עומד כל הנסיעה, והאוטובוס הגיע ליעדו באיחור של חצי שעה. רוזנבליט כתבה: “היו כאלה שהתרעמו דווקא על העיכוב (חצי שעה) ולא על איפה אני יושבת. מבחינתי זה נצחון קטן”.
“לא צריך להגזים”, היא אומרת כשאני שואל אם תתלונן במשטרה נגד החרדים ונגד השוטר. “אני כן חושבת שצריך להביא את זה לידיעת הציבור ולהלחם בתופעה, אבל מכאן ועד להגשת תביעה הדרך ארוכה…” אני מקווה שהמשטרה תשכיל בכל זאת לבדוק את התנהגות השוטר, שבמקום להגן על רוזנבליט, על זכויותיה ועל פסיקת בג”ץ בנושא, צידד דווקא בחרדי מדיר הנשים. “השוטר והנהג פחדו מהדוסים. הבנתי את זה. מה שחשוב זה פשוט לספר את הסיפור כדי שזה לא יקרה שוב, ושאולי בעוד כמה שנים, כל אדם (ובכלל זה הנשים שלהם!) יוכל באמת לחיות לפי צו מצפונו ולא להיות נשלט ע”י החשוכים האלה”.
“מה שמצחיק”, כתבה בפייסבוק, “זה שאחרי האידיוט הזה באוטובוס, הלכתי לשכונה חרדית לגמרי שם גם גברים וגם נשים, חרדים ככל שהיו, היו נחמדים אליי מאד בכל מקום ואף עזרו לי. אני לא רוצה להכליל, יש ויש. והטיול שעשיתי היום בירושלים היה פשוט כיף, למרות ואולי בזכות הגיוון הזה… כמו בכל תחום, כשלוקחים השקפה לקיצוניות שלה, זה הופך לבעייה. לפני זה יש המון דברים יפים בכל דבר, גם בדת”.
פעולת מחאה נגד הפרדה באוטובוסים
מתנגדי ומתנגדות הפרדה יעלו ב-1.1.2012 על קווי מהדרין באזור ירושלים, חיפה ותל אביב ויפרו את ההפרדה בגופם.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
