אלא אם צוין אחרת (לא צוין אחרת)

למה טורחים לכתוב “כל המכוניות אוטומטיות, אלא אם כן צוין אחרת”, כשלא מצוין אחרת? (מעריב, 12.6.2009). הלשין: ניר ש.

2 בפברואר, 2012 | בנושאים: התיקונים | 3 תגובות

שיר מקרי ב”הארץ” דעות

רון בבילון נתקל בשיר הזה, שמורכב מכותרות טורי דעה באתר “הארץ”, ואומר: “ככל שאני קורא לתוך זה יותר, אני מוצא את סיפור חיי”.

2 בפברואר, 2012 | בנושאים: עיתונות ותקשורת, שירה חדשה וצעירה | תגובה אחת

הקרנה חינמית: מלחמת הכוכבים – השיווד ההמוני

פוסט של אהוד קינן

הסרט Be Kind Rewind חשף בפני בשנת 2008 את עולם השיוודים – גירסאות מעריצים דלות תקציב של סרטי קולנוע. ממש ממש לאחרונה, הגיע Star Wars Uncut – בעיניי אֵם כל השיוודים. זהו מיקור-קהל (Crowdsource) של גירסת מעריצים לסרט מלחמת הכוכבים (פרק 4) זה הפרק שבו טובים ורעים נלחמים בחלל החיצון.

גירסת ה-Uncut היא סרט באורך מלא, שמורכב ממקטעים של 15 שניות שהפיקו אנשים רבים, שונים ומשונים, דומים ונורמטיביים ברחבי האימפריה. בעולם שאני מכיר, זה בלתי אפשרי להרים פרויקט כזה, והלוואי שהייתי יכול לקחת חלק בארגון דבר כזה. בעולם שקייסי פיו מכיר זה פרויקט ששווה להשקיע בו יותר משנתיים עד שהוא קורה ואז להפיץ אותו לעולם. בשביל זה יש פאקינג אינטרנט. ובשביל חתולים מצחיקים. ובשביל פורנו.

התוצאה מבוססת על הסרט של ג’ורג’ לוקאס, אבל זו יצירה חדשה לגמרי, של הפקה המונית ועריכה מגניבה ביותר. ממש לא חייבים להכיר את סטאר וורז או להיות מחובבי הסרט המקורי בשביל להנות מזה. למי שאוהב קולנוע ואינטרנט יהיה מעניין לראות איך אנשים מעבדים משהו קיים, ואיך מצליחים לחבר כל כך הרבה סגנונות לכדי משהו שלהם. כל 15 שניות הסגנון והצורה מתחלפים מצילום ביתי, לצילום יותר מקצועי, לאנימציה מאויירת, לסטופ מושן, לאנשים בתחפושות מטופשות, ולכל אורך הדרך הסרט ממשיך להיות רציף וקוהרנטי.

פיו העלה את היצירה המוגמרת ליוטיוב, ועם סבלנות רבה אפשר לצפות בו באינטרנט בכיף. במקביל, אסף שגיא, יניב אידלשטיין ואני נקרין אותו בחינם בסינמטק הרצליה ביום שני הקרוב (6.2) בשעה תשע בערב. זה מצחיק, זה מעורר מחשבה, זה חינמי וזו הזדמנות לראות סרט אינטרנטי באורך מלא על מסך קולנוע, ולא במחשב בעבודה בזמן שגונבים שעה מארוחת צהריים ונשענים קדימה. יהיה כיף, בואו, הביאו את חבריכם, והפיצו.

הכניסה על בסיס מקום פנוי, ונשמח אם תאשרו בפייסבוק אם אתם מגיעים כדי שנוכל להעריך כמה מגיעים. הסרט באנגלית ללא כתוביות תרגום.

____________________
אהוד קינן הוא עיתונאי, בלוגר, סטודנט לקולנוע וקומיקאי ברשת. הוא סיפר על תחביבו המשונה להמחיז תמרורים בגליון ינואר 2012.

2 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

משפט הפייסבוק לאנונימי המטריד: על אחריות חברתית ברשת והוקעת חריגה מהנורמה

פוסט של פרנקי סימון

השבוע הופצה ברשת הפייסבוק תמונה של אדם דתי שלכאורה חפן את ישבנה של הצלמת. ורק לפני שבוע, רובנו עקבנו אחרי ההתפתחויות בפרשת “(הזוג) הישראלי המכוער” שהשאיר חלקת יער מלוכלכת. בשני המקרים מיהרו מגיבים רבים לקרוא כנגד ההתנהגות החריגה/סוטה (בהסתייגות האומרת: בהנחה שהפרטים נכונים). אך רבים הדגישו דווקא את הסכנה שב”משפט השדה” שנערך לאדם הנאשם, ללא ידע אמיתי לגבי הפרטים.

פרשיות פייסבוק דומות היו לנו כבר לפני כמה שנים, ולפחות שתיים מהן זכו להתייחסות בכלי התקשורת המקוונים. 2008 – פיצה שרגא בדיזנגוף סנטר. אם לילד אוטיסט הפיצה ברשת אימייל שבו היא מתארת התנהגות מתעלמת של מוכר פיצה מהילד שלה. במכתב היא קוראת להחרים את הפיצריה. מישהו העלה את הטקסט לפייסבוק ופתח קבוצה שהפכה תוך זמן קצר לאחת הקבוצות הגדולות בפייסבוק הישראלי (כך לפי הכתבה). 2009 – דוקטור מרקו והבעיטות בחתולים: לקוחות התלוננו על כך שבעל מסעדה מסלק חתולים שנכנסים לתוך המסעדה בבעיטות.

שני המקרים, אגב, אכן קרו, ובשני המקרים ה”אשמים” הודו לפחות חלקית בהתנהגות המיוחסת להם. על שני המקרים (ועל רוב הנושאים הקשורים) כבר כתבו רבים וטובים, אבל רציתי לתרום את שני היורו-סנט שלי. בסוף יצא הרבה יותר מדי אבל מקווה שמשעמם לכם.

הרשת מלאה במידע אמין וגם שקרי, בדעות וטענות. הכמות והזמינות שלהן הופכת לכמעט מנטרלת. אמנם כל אחד יכול להביע את דעתו, אך מה שווה דעתו אם היא קול אחד בתוך מיליון, או בתוך מיליארד? ובכל זאת אנחנו מוצאים שבמקרים מסויימים, הרשת הכאוטית כאילו מתאגדת ומגישה לנו סוגיה או מקרה מסויים על מגש, כמעט כאילו מישהו העביר הוראה תת-הכרתית: את זה תפיצו, לכולם, עכשיו.

יהיה קשה להבין מה גורם לנו לאמץ ולהפיץ ממים, אבל במקרים שהוזכרו כאן אנחנו עוסקים בקרקע הרבה יותר מוכרת, גם אם האמצעים שונים: חיזוק הנורמה באמצעות הוקעת החריגה ממנה. התנהגות לא-נורמטיבית מקבלת ביקורת ציבורית, ובכך אנחנו מזכירים לכולם מהי הנורמה ומהו המחיר של הסטיה.

אלו שמבקרים את שיתוף הידיעות צודקים בכמה מטענותיהם: אנחנו אכן לא היינו שם, אנחנו אכן לא יודעים אם הדברים היו כפי שהם מוצגים. יש סכנה בפגיעה בשם הטוב של האדם אותו מאשימים.

אך הם נוטים להתעלם מהעובדה שבכל המקרים שעלו לכותרות (ולפידים) לאחרונה, הצד המאשים אינו אנונימי. למעשה, הוא נושא באחריות כבדה: לא משנה כמה אנשים יפיצו את הטענות, מי שכתב את המכתב המקורי, הטוען המקורי – הוא זה שתמיד יזוהה איתן.

כשאנשים מזהירים מפני הפגיעה בשמו של מי שמאשימים, מדוע אין הם חושבים על הסכנה שבפגיעה בשמו של הטוען/החושף של הפרשה? אם אכן קהילת הרשת עושה משפט שדה, מה ייעשה למי שהעיד עדות שקר? אם יתברר שהוא שיקר או הטעה, לא יבואו בטענות כלפי המפיץ ה-500, אך בהחלט יבואו בטענות כלפי מקור הטענות. ויותר מזה, ברגע שמישהו יוזם את ההפצה, הוא חושף את עצמו לנזק ממשי מפני האדם שאותו הוא תוקף או ממקורביו.

אני לא רוצה להגיד שזה בלתי-אפשרי שמישהו ישקר, אלא שברגע שהטענה אינה מגיעה ממקור אנונימי, יש משמעות רבה גם לנורמה החברתית של עדות אמת. יכול מאוד להיות שאנחנו גם נוטים להפיץ יותר מקרים שמגיעים מאדם אמיתי (או לפחות שנראים לנו כמגיעים מאדם שאפשר להגיע אליו בסופו של דבר) – יותר מאשר מקרים כמו “שמעתי ממישהו ששמע ממישהו”.

האמת היא שעדיין לא חווינו מקרה קיצוני שיכול להגיד לנו שהתהליך הנוכחי הוא אכן מסוכן. ומקרה כזה יכול בהחלט להשפיע על הגישה שלנו להפצה כזאת. כרגע רבים רואים ב”משפט השדה” כסוג של הסתה, שיכול להוביל לכך שמישהו “ייקח את החוק לידיים”, ימצא את האדם המואשם ויפגע בו. אך יכול להיות גם מקרה אחר: מה אם האדם הנאשם או קרוביו יגיעו לפגוע בטוען המקורי? מי שזכה לראות את תגובת בני הזוג שהואשמו בלכלוך חלקת יער אולי ראה שאחד מחבריהם הזהיר את ה”רוסי” המלשן שאם הוא יגיע לעיר שלו הם יגלגלו אותו למטה, או משהו בסגנון. התגובה הזאת הוסרה בינתיים.

אם אכן מקור הידיעה ייפגע בעקבות כך שחשף התנהגות חריגה, רוב הסיכויים שזה ייגרום לרובנו לכעס ולחיזוק ידיהם של מי שמסתכנים בהפצת האמת. ולהיפך, אם מישהו יתגלה כשקרן, הלחץ על הוכחת הטענות יהיה רב יותר בעתיד.

לסיכום (ותודה למאזינים) הפייסבוק הוא לא בדיוק האינטרנט, השיתוף בו זוכה לעידוד ממוסד מחד והאנונימיות בו מוגבלת מאידך. לכן, הוא קצת יותר דומה לשכונה או קהילה מבוזרת. המקרים שזוכים להיות מופצים הם משמעותיים מכיוון שהם מבהירים לנו מה “חשוב” לנו, כחברה. כך גם הדיון המרתק לגבי עצם הדיון :)

__________________
פרנקי סימון הוא מתכנת פרילאנסר ומוזיקאי. הפוסט התפרסם במקור בפייסבוק שלו.

2 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 4 תגובות

קניתם בגד ברשת והוא לא מתאים. במקום להחזיר, למה שלא תמכרו?

מיכל פדלון הזמינה באינטרנט קרדיגן, וכשהגיע גילתה שהוא לא במידה המתאימה. טרם פותחה הטכנולוגיה שתפתור את סוגיות הפער בין המידות המוצהרות לבין המידות בפועל, ובין הבגדים כפי שהם נראים בחנות האינטרנטית לבין איך שהם נראים כשהם מגיעים לבית הלקוח. בחלק מהמקומות אפשר לקבל החזר, אבל זה מצריך לשלוח את המוצר בחזרה ולשלם דמי משלוח. שתי חברות טובות של פדלון, רעות מרים כהן ונטע שמעוני, מצאו פתרון ביניים: דף פייסבוק בשם “פתק החלפה“, שמחבר בין אנשים שקנו פריטי לבוש ואקססוריז שלא מתאימים להם, לבין אנשים שמעוניינים לרכוש אותם, אחרי מדידה.

“גם אני וגם נטע נוהגות להזמין המון המון בגדים מהרשת”, מספרת מרים כהן, עורכת וכותבת באתר כלכליסט, בת 28 מתל אביב. “שתינו נתקלנו בבעיה שהרבה פעמים מזמינים דברים ולא מקבלים את מה שדמיינת בדיוק, מבחינת המידה והגזרה. חברים כל הזמן תוהים: ‘איך אפשר להזמין באינטרנט בלי למדוד, לא חבל על הכסף?'”. “להחזיר מוצר שקנינו בחו”ל זה פרוצדורה, ללכת לדואר, לשלוח לחו”ל, לשלם על המשלוח”, מסבירה שמעוני, מעצבת גרפית וכותבת על תרבות בכלכליסט, בת 29 מת”א.

מרים כהן: “מיכל פדלון העלתה את הרעיון. למה אין מקום באינטרנט שאפשר לקנות דברים כאלה, אחרי שמודדים? היא אמרה שנעשה את זה, כי לנו יש יותר נסיון”.

שמעוני: “שתינו חובבות אופנה וזה הקטע שלנו”.

מרים כהן: “ולי יש קצת נסיון בלהקים עסקים באינטרנט”.

זה גם מכניס לכן כסף?
שמעוני: “ממש לא. כרגע, במצב הנתון, העמוד הזה בפייסבוק הוא ללא מטרות רווח לחלטוין, אנחנו עושות את זה כדי לעזור לאנשים שיש להם אותה בעיה כמונו”.

מרים כהן: “אנחנו גם לא נותנים לאנשים לבקש בעמוד מחיר יותר גבוה מהמחיר שהם שילמו. זו לא פלטפורמה שנועדה להכניס כסף, זה נועד לעזור”.

שמעוני: “ולשמח אנשים, זה גם חשוב. פתחנו את עמוד היום בצהריים, וכבר יש לנו באופן יחסי די הרבה לייקים (81 נכון למועד הפרסום, ע”ק). כל הזמן שולחים לנו עוד ועוד פריטים לפרסם. זה לא מפסיק. יש לנו כבר כמה קונים פוטנצאיליים, אנשים יצרו קשר ביניהם, זה כבר נהיה תהליך עצמאי של אנשים שמתחברים אחד לשני דרך העמוד”.

מרים כהן: “אם נראה שהעמוד ממש צובר תאוצה ויש המון היענות והוא מצליח לאורך זמן, אולי נעביר את זה לאתר מסודר ולא כעמוד פייסבוק – זו לא בדיוק פלטפורמה אידיאלית לדבר הזה”.

תתפרשו לתחומים נוספים, כמו ספרים או גאדג’טים?
מרים כהן: “הכל פתוח. מוקדם להגיד. היום פתחנו את העמוד. הכל עוד אפשרי”.

1 בפברואר, 2012 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פייסבוק | 5 תגובות

איראן תוקפת את ישראל בסרטון תיעודיוני מטלטל

הסרט “היום האחרון” מורכב מקצת פחות מחמש דקות של וידאו, שצולם במצלמת חובבים ב-23 בפברואר 2013, יום התקיפה האיראנית הראשונה על ישראל. הווידאו חולץ מכרטיס זכרון שנמצא בגזרה 7, לשעבר מרכז ישראל, אזור ירושלים והסביבה, ופורסם על ידי האו”ם שנה וקצת לאחר מכן. צפו בסרט המטלטל וחיזרו אלינו.

“כן. רציתי להפחיד, כדי שמשהו יזוז. מקווה שהצלחתי לעשות את זה”, אומר יוצר הסרט רונן בראני, עורך וידאו בחדשות 2, במאי עצמאי ואיש אפקטים ויזואליים בן 32 מגבעת זאב. “הוא צולם באפס תקציב ובהתנדבות מלאה של כל המשתתפים, שאינם שחקנים במציאות, למעט האישה שלצדי בסרט”.

הסרט התיעודיוני (מוקומנטרי) מוצג כפיסת דוקומנטריה לא מתוכננת, צילום חובבים שאיכשהו שרד את המתקפה שהוא מתעד. “הסרט צולם במצלמה פשוטה כדי להעניק אותנטיות לצילום”, מספר בראני. “צילמנו באיזור ירושלים קרוב לישוב שורש. את הצילומים נאלצנו להפסיק מספר פעמים מכיוון שאנשים שעברו במקום חשבו שמדובר באירוע אמיתי, ויצאו מרכבם כדי לסייע”.

הסרט נולד במוחו של בראני לפני שלוש שנים, אבל “רק עכשיו הגעתי למיומנות ויזואלית גבוהה מספיק להוציא אל הפועל את החזון שלי”. מאיפה ההשראה? “הרעיון בא באמת ובתמים מתוך חשש אמיתי למצב כאן, ומרצון לעורר (במיוחד בעולם) מודעות לסכנה הגוברת. בתור אב לשני ילדים שרואה כל שני וחמישי איך מנהיגים בעולם מאיימים למחוק אותנו, ובתור נכד לניצולי שואה, החשש הזה חלחל אצלי עמוק”.