מי היה איש הגזוז, גיבור-העל שפעל בישראל אחרי מלחמת ששת הימים?

איל גבע, עמית אפטה ורום אטיק יספרו על איש הגזוז הערב (ה’) ב-23:00 בגלצ:

במוצאי יום העצמאות נביא לכם את סיפורו הלא ייאמן של “איש הגזוז” – גיבור על, שפעל אצלנו בישראל.

במשך עשרות שנים ילדים ברחבי העולם שמעו על עלילותיהם של סופרמן, ספיידרמן ושות’ אבל הם התקיימו רק בחוברות הקומיקס, בטלוויזיה או בקולנוע.
העולם שלנו, העולם האמיתי, נעדר מגיבורי על, חוץ מקומץ משוגעים שמדי פעם משכו את תשומת לב התקשורת כשניסו לקפוץ מבניינים…

אבל בישראל קיימים אנשים, אובססיביים לדבר, שטוענים שאצלנו בארץ היה סופר גיבור. למשך זמן קצר, ב-67, אחרי מלחמת ששת הימים, הוא לכד גנבים, עצר רוצחים, וכן, גם קפץ מבניינים. הוא היה לבוש כולו ירוק, גם הפנים שלו, ועליו הייתה תלוי גלימה שחורה. הוא כונה בפי הציבור “איש הגזוז”.
לאחר שנים בודדות הוא נעלם כלא היה, וזהותו נותרה בדויה. היום הוא כמעט ונשכח. חוץ מאנשים בודדים, שעדיין זוכרים אותו, ומחליפים חוויות בפייסבוק.

במשך חודשים ארוכים עבדנו במרץ על מנת לאתר את “איש הגזוז”.
אנחנו גאים להכריז שהצלחנו.
בערך.

[עדכון] התוכנית במלואה:

26 באפריל, 2012 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

שולחנציקלופדיה

לא נדיר למצוא היום ברחוב אנציקלופדיות מודפסות, שהוחלפו באנציקלופדיות דיגיטליות ובראשן וויקיפדיה החופשית והחינמית. כך מצאו איל שפירא ושני בניו כרכי אנציקלופדיה בריטניקה באנגלית ברחוב רמת גני. “במשך שעות דפדפנו במאגר המידע הזה – מוקסמים. בעיני, שיטוט אנציקלופדי מהדור הישן עדיף לעיתים על חיפוש אינטרנטי, מאחר שעל הדרך מוצאים הפתעות”, הוא מספר. “החלטתי לצפות את שולחן הסלון שלי, כדי שתמיד תהיה לילדים נקודה שבה הם יעצרו ויגלו משהו חדש – איור, צילום, מפת כבישים של פריז, מנגנון מכני של מצלמה מדור ישן, תצלומי שבטים דרום אמריקאים. דברים שפעם היה צורך להתאמץ בכדי לראותם (והיום הכל מצוי בלחיצת כפתור)”.

היצירה הקדימה בכמה שבועות את ההכרזה הדרמטית של בריטניקה על הפסקת הדפסת האנציקלופדיות והתמקדות באונליין.

25 באפריל, 2012 | בנושאים: אמנות גיקית, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פירמה | תגובה אחת

משחקי מחשב תוצרת ישראל (קומיקס)

חגי גילר בוחן את תעשיית משחקי המחשב בקומיקס שמתפרסם במדור fi בגיליון אפריל של מוסף פירמה של גלובס:

לכל הסטריפים של חגי גילר >>

24 באפריל, 2012 | בנושאים: 404, הקומיקס של חגי גילר ב-fi | להגיב זה מגניב

מבזק: ביהמ”ש הורה להחזיר את תני גולדשטיין לעבודה ב-ynet

בית הדין לענייני עבודה בתל אביב הורה היום לבטל את פיטוריו של תני גולדשטיין, “מאחר שנעשו בניגוד להוראות חוק הסכמים קיבוציים” ומחשש שהותרת מכתב הפיטורים על כנו “תביא לפגיעה חמורה בהתארגנות הראשונית של העיתונאים אצל ynet”. גולדשטיין התפטר, לאחר מכן חזר בו מהתפטרותו והיה פעיל בנסיון לאגד עובדים תחת ההסתדרות. ב-ynet טענו כי לא פיטרו אותו, אלא קיבלו את התפטרותו ולא קיבלו את חזרתו בו.

השופטת דגית ויסמן לא קיבלה את בקשת ההסתדרות לחייב את ynet לפצות את גולדשטיין כספית, וגם לא לתת “צו מניעה קבוע מפני כל פעולה לפגיעה בעוביד המשיבה ובתנאי העסקתם, על רקע התארגנותם במבקשת [ההסתדרות, ע”ק]”.

פסק הדין המלא:

להורדה (PDF, 1.09MB)

הסיקור המלא של פרשת הפיטורים – העין השביעית >>

[עדכון] וואלה מביא את תגובות הצדדים:

ארגון העיתונאים: “ביה”ד נתן רוח גבית להתארגנות העיתונאים. גם ביה”ד סבור שעובדים לא צריכים לפחד יותר. הזכות להתארגנות היא זכות בסיסית של עובד במדינה דמוקרטית, גם כשהוא עיתונאי. ביה”ד עמד היום לצידנו העיתונאים המתאגדים ולצידם של כל אלא הרוצים להתארגן וחוששים – הביחד הוכיח את עצמו היום”.

ynet: “בית הדין דחה את תביעת ההסתדרות להוצאת צו מניעה גורף כנגד ynet. הרכב השופטים דחה את עמדת ההסתדרות כאילו ראשי ynet מנסים לפגוע בהתארגנות. הטענה היחידה שהתקבלה היא בעניינו האישי של תני גולדשטיין”.

23 באפריל, 2012 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

ארגון הגג של הממים בישראל

“בעקבות פנייתם של מקימי 9GAG לצוות האתר בתלונה על גניבה והעתקת הרעיון ולאחר אין ספור מיילים ודיונים עם עורכי הדין בצער רב אנו מודיעים כי תןגאג נסגר!”, הודיעו מפעילי אתר הממים הישראלי 10gag.co.il לכ-3300 חברי האתר בפייסבוק. הוא אמנם הוקם בצלמו של 9GAG הפופולרי, אולם האיום המשפטי הוא מתיחת אחד באפריל, ותןגאג ממשיך לנסות להיות, כלשון הסיסמה שלו, “המקום בו הומור ישראלי נולד, חי ומת”.

“הסתכלנו על המגמה בפייסבוק בארץ, שאנשים מעלים תמונות וממים אבל אין מקום שירכז את זה”, מספר אלכס זזרין, מעצב בן 31. “ראינו שישראלים עושים דברים כאלה בניינגאג ואז מבקשים בפייסבוק ‘בואו תעשו לנו לייק, זה שלנו'”, אומר שותפו להקמה, אנטולי אלפון, מתכנת ווב בן 32. “המטרה היתה לתת במה לבדיחות המקומיות שלא מתקבלות בניינגאג – מם הכאב של בניזרי לא יעבוד שם”. השניים השיקו את האתר בסוף דצמבר, ובהמשך צירפו את יורי מיצ’ורין, מתכנת ווב בן 26, ואת קונסטנטין לאורי, קופירייטר דיגיטל בן 26. ביום הראשון לקיומו רשם האתר 15 אלף כניסות, לדברי המפעילים, והיום הוא עומד על 3000-4000 כניסות ובין 20-30 פוסטים ביום של הגולשים. זזרין מעיד ש”שבת הוא היום החזק – כל הילדים על המחשב”.

“יש כאלה שמאוד שונאים את האתר, אומרים, ‘אה, אתם מעתיקים מניינגאג, זה מעפן'”, אומר מיצ’ורין. “מצחיק להגיד שגנבנו מניינגאג כשהם עצמם לא מקוריים, הם לוקחים מ-4Chan [קהילת קבוצות דיון מבוססת תמונות שאחראית לרבים מהממים המפורסמים ברשת; ע”ק]”.

ויטה קיירס כתבה ב-ynet שהממים העבריים מתו. זה נכון?
לאורי: “ויטה התכוונה לממים הפוליטיים. קורה משהו עם אקטואליה, כולם עפים על זה עד שמשהו תופס, למשל בניזרי והכאב – וזה ממשיך לגסוס עד היום. לזה אין חיי מדף ארוכים. אבל יש ממים שבאים מהתרבות שלנו – הערס, החייל הג’ובניק, אחלה אח אמיר, נפל האסימון – אלו דברים שיש להם חיי מדף ארוכים כי הם לא אקטואליה, ואם יש משהו אקטואלי אפשר לחבר אותם אליו. המם לא מת, הוא גוסס הרבה מאוד זמן”.

התפרסם במקור בטור “יוצרשת” במדור fi בגליון אפריל 2012 של מוסף פירמה של גלובס. בתמונה: למעלה מימין לשמאל: קונסטנטין לאורי, אלכס זזרין. למטה מימין לשמאל: יורי מיצ’ורין, אנטולי אלפון. צילום: עידו קינן. חומוס באדיבות פלאפל הקוסם.

הראיון המלא והלא-ממש ערוך:

זזרין: “אני וטולי כל הזמן מחפשים דברים מעניינים לעושת. אנטולי הוא חובב גדול של ניינגאג, ועלה רעיון לעשות משהו בארץ. הסתכלנו על המגמה בפייסבוק בארץ, שאנשים מעלים תמונות וממים לפייסבוק אבל אין מקום שירכז את זה”.

אלפון: “ראינו שאנשים עושים דברים כאלה בניינגאג ואז מבקשים בפייסבוק – בואו תעשו לנו לייק, זה שלנו”.

זזרין: “ראינו שלא נצליח להתגבר לבד על כל העבודה שיש, ולשמחתנו הצטרפו אלינו יורי וקונסטה, ממש בהתחלה. וכולנו יחד דחפנו את הדבר הזה”.

מיצ’ורין: “אף אחד לא נשאר אדיש לאתר, יש כאלה שמאוד שונאים – אומרים לנו, ‘אה, אתם מעתיקים מניינגאג, זה מעפן’.

זזרין: “מלכתחילה בחרנו אסטרטגיה – לא להסוות את מה שאנחנו עושים. הרבה אנשים מכירים את הפורמט של ניינגאג, בחרנו לא להתחיל להסוות את זה בשמות שלא קשורים לעולם הזה, אפילו לייאאוט של האתר ובכלל. כל הרעיון הוא לא להסוות, כן ללכת על האתר האהוב בכל העולם ולספק גירסה ישראלית. מן הסתם, בגלל שבחרנו בדרך כזאת, חלק מהאנשים מאוד התרגזו, אלה שדוגלים במקוריות ואולי רוצים להמציא את הגלגל”.

לאורי: “זה היה להשתמש בכוח של המותג המוכר”.

מיצ’ורין: “מצחיק להגיד שגנבנו מניינגאג, כשהם עצמם לא מקוריים, הם לוקחים מפורצ’אן”.

זזרין: “ראינו שבכל מדינה יש פורמט דומה – ברזיל, רוסיה, רומניה”.

אלפון: “המטרה היתה לתת במה לבדיחות המקומיות שלא מתקבלות בניינגאג. הכאב של בניזרי לא יעבוד בניינגאג.

לאורי: “נהייתה קהילה תומכת, וכאילו עוקבת וחוזרת ואנחנו פוגשים את אותם אנשים שמגיבים ועושים לייקים ומעלים דברים.

מה הממים הבולטים שנוצרו אצלכם?
זזרין: “מחאתיים. לפעמים אני בחילוקי דעות עם עצמי. יש דבראים מחאתיים שאני שואל את עצמי אם יש מקום להומור. יש ממים מחאתיים שנולדו אצלנו, ויש כאלה של צחוקים – כמו אייל גולן, אחלה אח אמיר, שימי תבורי שר שירים בלועזית. אני זוכר את השבת הראשונה, עלינו ב-19-22 בדצמבר, ביום הראשון שעלינו היה 15K כניסות על ההתחלה, האתר מאוחסן בשאחסון משותף, חששנו שיסגרו לנו אותו. היה גם גל של טרולים, אנשים שלא אהבו”.

אלפון: “אמרנו שנבדוק את זה, ואם זה ילך נמשיך לפתח את האתר”.

זזרין: “התחיל מ-1500 כניסות ביום, עלה ל-2000, אחרי שקוסטה הצטרף בזכותו האתר התפזר הרבה יותר – עכשיו זה 3000-4000 כניסות ביום. בין 20-30 פוסטים ביום. שבת הוא היום החזק – כל הילדים על המחשב”.

זזרין: “זה כיף, אנחנו נהנים מזה ובצורה כזאת מביעים את כל הידע שלנו – קופירייטינג, תכנות, גרפיקה, פיתוח צד לקוח. כמובן לאורך זמן – המטרה היא כן להתעסק יותר באתר – כן היינו רוצים שהאתר יכניס כסף למטרה שנתמקד באתר, בדברים אחרים, חדשים. וכן היינו רוצים שזה יהיה מסחרי ונרוויח ממנו. למטרה אחת – שנתעסק רק באתר ובתוספות האחרות”.

לאורי: “כרגע אנחנו רק בהוצאות – שרתים, עו”ד (תנאי שימוש, כדי שלא נקבל תביעות). יש פרסומות, זה כמו הרצה של פרסום לפני התותחים הגדולים. עבדנו עם גוגל אדז, שזה לא באמת כסף”.

זה נכון שהממים מתו?
לאורי: “ויטה התכוונה לממים הפוליטיים. קורה משהו עם אקטואליה, כולם עפים על זה עד שמשהו תופס, למשל בניזרי והכאב – וזה ממשיך לגסוס עד היום. לזה אין חיי מדף ארוכים. אבל יש ממים שבאים מהתרבות שלנו – הערס, החייל הג’ובניק, אחלה אח אמיר, נפל האסימון. זה דברים שיש להם חיי מדף ארוכים כי הם לא אקטואליה, ואם יש משהו אקטואלי אפשר לחבר אותם אליו. המם לא מת, הוא גוסס הרבה מאוד זמן”.

איפה ממים נוצרים? אין בארץ פורצ’אן ורדיט.
לאורי: “אני מניח שאצלנו זה נוצר בחבורות עצמן. אם אנחנו יושבים חבר’ה ליד שולחן ועולה בדיחה, כבר יצרנו את החממה הזאת. אם האינטרנט מקבל את זה, אומר ‘זה אחלה גאג’, זה מתחיל לשכפל את עצמו. עלתה איזו כתבה בוויינט, מישהו הגיב, מישהו הגיב לו, זה התגלגל, מישהו עשה את התמונה וזה הפך למם”.

זזרין: “הייתי רוצה להודות…”

למשפחה?
זזרין: “המשפחה לא כל כך מבינים מה אני עושה. אשתי שואלת: שוב אתה יושב על האתר הזה? אתה לא עושה ממנו כסף. אני רוצה להודות לאנשים שתמכו בנו, שתומכים בנו עכשיו, שממשיכים להעלות בדיחות. זה נותן רוח גבית להמשיך לעשות את זה. היו לי הרבה נקודות משבר.

אלפון: “הוא אמר לי, אנטולי, בוא נסגור את האתר. היו אנשים שלקחו את זה קשה, התחילו להתקשר אלי, [הטרדות]”.

זזרין: “הקהילה כבר מגיבה ומסתערת על האנשים האלה, ופשוט מפרקת אותם”.

לאורי: “פעם מישהו היה כותב ‘אמא שלכם, ולמה אתם מעתיקים’. הייתי מגיב על זה בנימוס. היום כבר לא צריך, האנשים בהקילה עולים עליהם”.

אתם מסננים פוסטים מראש או מוחקים בדיעבד?
זזרין: “מוחקים כשצריך – יש דברים מגעילים, דברים גזעניים. יש קו אדום – מוסר חברתי בתפיסה שלנו. אנחנו דווקא כן מתעקשים לשמור על פורמט שהדברים עולים מיד, בלי סינון. הסינון בא אח”כ במידה וזה משהו שהוא לא לעניין”.

23 באפריל, 2012 | בנושאים: 404, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, יוצרשת, מם (meme) | 3 תגובות

אם יש שלט “אין מוזיקה – אין חיים” בסניף סגור של טאוור רקורדס, זה אומר שאין חיים?

סניף טאוור רקורדס בתחנה המרכזית בירושלים. צילום: רחל קליגר.

23 באפריל, 2012 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

קילפתי תפוז, מצאתי בפנים

האדם הסביר ישמח לקבל הפתעה מחברת הסלולר שלו. הישראלי ידמיין מיד את ההפתעות המתפוצצות של הדרדס קונדסון.

האדם הסביר חושב שחשבון סלולרי שמכיל חיובים רק על השירותים שהזמין, ולא מעמיס חיובים מיותרים שמסתתרים באותיות קטנות, הוא הנורמה. הישראלי יודע ששוק הסלולר בארץ משתולל ומצריך אילוף בדמות רגולציה עיקשת – הפחתת דמי קישוריות, ניתוק זיקה בין קו טלפון למכשיר סלולרי, קנסות על אי ניתוק לקוחות ועוד ועוד.

כמו שאר חברות הסלולר, גם אורנג’ חילקה בעבר למנוייה הפתעות בדמות חיוב על נדידה כשמכשירים בדרום הארץ עברו אוטומטית לרשת ירדנית, חשבון של אלפי שקלים על חריגה קלה מחבילת המודם הסלולרי ואף חשבון של למעלה מ-43 אלף שקל על גלישה בטיול לפולין (כשהלקוח טוען שכיבה את הגלישה הסלולרית ברגע שקיבל הודעה שהגיע לגבול השימוש).

לזכותה של אורנג’ יאמר שהיא מנסה לתקן את דרכיה. בארבעת חודשים האחרונים מפעילה את תוכנית “אורנג’ קליר”, תחת הסיסמה “לדבר ולסמס חופשי, בלי ‘הפתעות'”, שבה לדבריה “אין הגבלות או התניות כלשהן, אין צורך להגיע לרמת שימוש מסוימת בכדי ליהנות מהטבה על מכשיר וכל תוכנית ניתנת לרכישה עם כל סוגי המכשירים”.

אורנג’ מדווחת שלמעלה מ-200 אלף הצטרפו לקליר עד כה. האם גם החברות המתחרות יפתיעו וילכו בעקבותיה?

התפרסם במקור בגירסה שונה למדי במוסף הארץ, 20.4.2012

23 באפריל, 2012 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

וויינט נזהרים ממבוכות באנרים בכתבות יום השואה, מעלים מודעת בדיקה עם דגלים נאציים

אימייל שנשלח לכל ערוצי ynet לפני שבוע:

עורכים יקרים,
כדי שנימנע ממבוכות מיותרות של פרסומות ובאנרים בכתבות יום השואה או יום הזיכרון לחללי צה״ל – אני מבקש מכולכם לנהוג כמו בשנה שעברה:
כל ראש ערוץ מתבקש להעביר לאדוה עמיחי (עם עותק אלי) את רשימת הכתבות הרגישות. מה שדרוש בעיקר הוא מספר הדף ו/או ה url של הכתבה, אם כבר יש.
במקרה של כתבה שלא הוכנה מראש – נא להעביר למדיה ולאדוה פרטים על האייטם במהירות האפשרית לפני הפרסום. לידיעתכם: אם אייטם יפורסם ללא הורדת פרסומות – ייקח כחצי שעה עד שניתן יהיה לנקות אותו מהבאנרים.

ערן טיפנברון,
משנה לעורך הראשי, ynet

היום ב-ynet:

________
הלשין: גיא ווסט.

22 באפריל, 2012 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב

סטטוס הפייסבוק של גדעון סער הוא הודעה לעיתונות, אבל בואו נעמיד פנים שהוא לא

במשרדו של שר החינוך גדעון סער כנראה חושבים, וכנראה בצדק, שסטטוס פייסבוק שלו על מצב הכדורגל ייתפס כמהונדס פחות ואותנטי יותר מאשר הודעה לעיתונות. אז הם שולחים את הסטטוס כהודעה לעיתונות, אבל לא מציגים אותו כהודעה לעיתונות. אבל זו הודעה לעיתונות.

22 באפריל, 2012 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | 2 תגובות

בנק לאומי מתייחד עם קורבנות השואה, היינקן נלחמת בקרבות כלבים וגוגל סטריט ויו מצלמים את ישראל

הסיפורים שהושמעו היום בפינתי “האחראי על האינטרנט” בשישבת עם אסף ליברמן בגל”צ:

• בנק לאומי כותב בפייסבוק שהוא מתייחד עם זכר קורבנות השואה ומכעיס אנשים שזוכרים את המאבק על כספי הניצולים. דובר הבנק אבירם כהן, שהשתתף במצעד החיים באושוויץ בזמן התפוצצות הפרשה, מגיב בפוסט בכותרת המופלאה “טכנולוגיה בצל המשרפות” ומעיר מחדש את הגולשים הכועסים.

• גוגל השיקה בישראל את גוגל סטריט ויו, שירות צילום הרחובות שלה, שתיעד את תל אביב וערים נוספות בגוש דן, ירושלים וחיפה. הגולשים משוטטים וירטואלית ברחובות ומאתרים תמונות מוצלחות, מפתיעות ומשונות.