הפרופסור ששיקר לוויקיפדיה • תלמידה חושפת לעולם את האוכל המחורבן בקפטריה • אולטראס גלפנד | שישבת
סיפורים מהפינה “האחראי על האינטרנט” בשישבת עם אסף ליברמן בגל”צ:
• פרופסור טי. מילז קלי מעביר באוניברסיטת ג’ורג’ מייסון קורס בשם “לשקר על אודות העבר”, שבמסגרתו הסטודנטים מקבלים משימה לבדות אירוע היסטורי ולהפיצו באינטרנט. ב-2008 שעברה הצליחו התלמידים להונות את העולם באמצעות אוסף של מסמכים ותיעודים מפוברקים, שבהם ערך בוויקיפדיה, סרטונים ביוטיוב ופוסטים בבלוגים. השנה פרסמה אחת הסטודנטיות שאלה מנחה בקהילת רדיט, כדי להוביל את המשיבים להונאה, ונחשפה תוך 26 דקות על ידי גולש חשדן.
• מרת’ה פיין, תלמידה בת 9 מסקוטלנד, תיעדה את ארוחות הצהריים הדוחות ולא משביעות בקפטריה בבית ספרה בבלוג שפתחה בשם NeverSeconds (“לעולם לא מנה שניה” בתרגום חופשי, אולי רפרנס למנה הנוספת שמבקש אוליבר טוויסט). הבלוג נחשף לרבבות גולשים וזכה לקידום בטוויטר מהשף ג’יימי אוליבר, שפועל גם הוא לשיפור המזון המוגש בקפטריות בבתי ספר בבריטניה. דובר מועצת המחוז הגיב: “תוכנית ארוחות בתי הספר שלנו תואמת לסטנדרטי התזונה המוסכמים הלאומיים. אנשים צעירים בוחרים בין לפחות שתי ארוחות, וסלט, ירקות, יוגורט וגבינה הן אופציות שזמינות להם כל יום”.
• אלוף השחמט בוריס גלפנד זוכה לאוהדים פנאטים, שהקימו את קבוצת “אולטראס גלפנד: יאללה בוריס מלחמה!“
ילדה אריתראית דווחה כנעדרת, המשטרה התחננה בפני הגולשים להפסיק עם התגובות הגזעניות
בסמוך לעשר בבוקר פרסמה המשטרה סטטוס בפייסבוק על ילדה אריתראית בת 5, שנעדרת מאז שנראתה לאחרונה ב-23:00 בגינת משחקים ברחוב הר ציון בתל אביב.
הסטטוס זכה ל-300 שיתופים ולתגובות אמפתיות, אבל גם לכאלו של שנאה, גזענות וחוסר רגישות.
Avishay Vas: “תבדקו בחניונים…אולי סודני תקף אותה…”
Avishay Vas: “שיבדקו מי מ’השכנים’העלים אותה….”
מיכאל גבריאלי: “שיחפשו את האריתראית אצל הסודנים..”
Ilana Sarig Hughes: “לא יאומן. ילדה בת 5 נעדרת. האם ילדה בת 5 שהיתה נעדרת מקרית מלאכי היתה זוכה לתגובות כאלו כי גם שם יש אנסים? מי שמסוגל לכתוב ‘לא נורא, סודנית אחת פחות” (היא מאריתראה, חתיכת אדיוט) ו”מצוין. שגם לא תהיה תמונה” לנוכח העדרותה ודאגה לחייה של בת 5 לא ראוי לתואר אדם וודאי שלא להיות הורה”.
Erez Lustig: “היא פליטה / אולי החליטה לחזור לאריתראה? / כאן כבר לא נעים / הם נמאסו על התושבים / אולי צריך לבדוק בביקורת הגבולת / היא לארץ מהחלון נכנסה / ואולי מהשער הראשי / את דרכה החוצה מצאה”.
Noam Doron: “יותר טוב שלא ימצאו אותה”.
Eyal Okavi: “אולי תחזירו אותה ואת הורי הילדה לאריתריאה”.
Yoav Lewy: “מאות שיתופים בתוך 20 דקות, מוכיחים שהעם הזה אנושי ורחום, ושהגזענים שכותבים פה לא מייצגים אלא את עצמם ועוד כמה חלאות”.
Alla Sinelnikov: “מה לעזאזל ילדה בת חמש עשתה ב-11 בלילה לבד בגינה?!! מה נסגר עם האנשים האלה? יאללה , שימצאו אותה ויעיפו את כל משפחתה מפה קיבינימט !!!”
Yehonatan Tsirolnik: “ממש דמוקרטיה כאן. לא לעזור! שיעופו בחזרה לארגנטינה” [ארגנטינה?]
Yoav Shavit: “יאללה חלאס עם העוונטות האלו של היפי נפש למה מה קרה שהם יאנסו נערות יהודיות בנות ישראל ואחר כך יבכו כשתינוקת שלהם הולכת לאיבוד?? אולי במקרה אנסו להם את הילדה, לא כזה נורא, הרי בסופו של דבר הם הומואים או איזה חארטה אחרת שהם הביאו”.
והיה גם מי שהיו לו תלונה למשטרה עצמה. Eldad Herman: “בד”כ כשמישהו הולך לאיבוד נהוג לציין מבנה גוף, צבע עיניים, צבע שיער, אילו שפות הוא דובר וכיו”ב – בתקווה שזה ייקל את החיפושים. אבל למשטרת ישראל ביתנו הכל ברור… ילדים ממוצא אריתראי כולם אותו דבר”.
במשטרה התחננו: “גולשים יקרים, ילדה בת 5 נעלמה! אנא מכם, המנעו מהערות גזעניות ועזרו לנו למצוא את הילדה הקטנה. תודה”. מלבד הבקשה המנומסת, המשטרה לא חשבה למחוק את התגובות הגזעניות, לחסום את המגיבים, ואני מניח שהיא גם לא תחקור את העוברים לכאורה על חוק העונשין, האוסר “רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני”, והקובע כי “המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו – מאסר חמש שנים”.
Avishay Vas השיב: “הלוואי שימצאו אותה כמה שיותר מהר ויקפלו אותה יחד עם ההורים לאריתראה שם הם בטוח מתמצאים במקום ולא יהיו בעיות! ותודה לך משטרת ישראל שאת חושבת שמדובר בגזענות ופה אתם מתבלבלים! הבעיה היא בגישה שלכם לעניין הזה במקום לטפל בו! לא זכור לי שכשניסתי לבקש ויזה לאר”הב ואמרו לי לא מישהו צעק גיזענות!!!! אז תפסיקו כבר להיות יפי נפש….”
סטטוס מציאת הילדה הנעדרת משך ברכות למשטרה מצד הגולשים, כמו גם ביקורת והסתה נגד מהגרים.
Isaac Varsano: “לא רוצים את המסתננים כאן !!! הם מהגרי עבודה אשר הורסים לנו את החיים בדרום תל אביב !!!!”
Galit Ganon: “אני לא מבינה למה בהזדמנות זו כשהחזירו את הילדה להוריה לא עצרו אותם על עבירה שביצעו והיא שהייה בלתי חוקית. הם אריתראים ונמצאים כאן בלי אישור עבודה, נכנסו בדרך לא חוקית. ברגע שמשטרת ישראל העלימה עין ולא עצרה את ההורים היא נתנה לגיטימציה לפשע שלהם שהורס לנו משפחות ולעוד עשרות כלפי מנגבים מרוצים בדרך!!”
Dana Rothschild: “ובכן מגיבים יקרים, אני מסכימה עם רובכם – צריך גם להחזיר את כל הרוסים לרוסייה, את כל המרוקאים למרוקו, את כל ניצולי השואה לאיפשזה-לא-יהיה-באירופה (כי האיחוד מאפשר זליגה של פולנים והונגרים ורומנים לברלין ולפריז וללונדון), ולהשאיר כאן רק את הפלסטינים, את הציונים-רוסים-מזרח אירופאים/התימנים של העליות הראשונות ואת היהודיים המשיחיים לנגזרותיהם השונות (מתנחלים, חסידי חבקוק, וכך הלאה)”.
Isaac Varsano: “דנה, רצוי שלא תעברי בדרום תל אביב בלילה… תאמיני לי שכמה דקות של הליכה ברחוב סלמה פינת שדרות הר ציון ישנו את דעתך לנצח וזאת בהנחה שחלילה, לא יקרה לך כלום…”
Dana Rothschild: “איזאק ורסאנו – גרתי בדרום תל אביב. ועבדתי ממש ליד שדרות הר ציון. והלכתי שם בלילה די הרבה. נחש מה? אני מעדיפה ללכת בלילה שם לבד מאשר מול גינה ציבורית (אך יהודית) בחופש הגדול, שבה בני נוער יהודים למשעי, בוגרי ונפלטי מערכת החינוך היהודית והכושלת, מוכיחים זה לזה גבריות של בני 15-16 מהי באמצעות דקירה על מבט ‘לא במקום’.”
בוריס גלפנד, לעולם לא תצעד לבד – ארגון האוהדים הפנאטי “אולטראס גלפנד” מאחוריך!
לא רק כדורגלנים – גם לאלוף השחמט שלנו, בוריס גלפנד, מגיע עידוד מפנאטים. הבלוגר הוותיק איפי טומבי הקים היום את קבוצת הפייסבוק “אולטראס גלפנד: יאללה בוריס מלחמה!“. בדברי הפתיחה כתב:
סטטוסים נבחרים:
ובגדה הרצינית של הרשת, עיתונאי “הארץ” אלי שוידלר משדר ומפרשן את המשחקים בטוויטר.
__________
תודה, ניר הופמן.
חדשות המטאפורה. כי אין מצב שזה אמיתי מה שאנחנו שומעים בתקשורת
מזה זמן מה מתחזקת אצלי התאוריה שהחדשות המדווחות בכלי התקשורת בארץ הן למעשה מטאפורות, ספק פארודיות ו/או ספק סאטיריות, על קיומנו (ואני לא מדבר על האגדה האורבנית על חטיפת הילדה בדיסניוורלד. או שאולי דווקא כן). התאוריה הזאת היא בו זמנית הרחבה של הנראטיב הפילוסופי-מטאפיזי הנדוש “אולי כולנו בכלל דמויות בעלילה שכתבה ישות-על” ונסיון התגוננות מפני המציאות המטורללת שעולה מהסיפורים הללו, שקשוקה של בורחס ודה אמיצ’י ואו. הנרי. ובכל זאת, אני עומד מאחוריה.
דוגמאות להלן, ואתם מוזמנים להביא דוגמאות משלכם, ולנסות לפרש את המטאפורות:
• חיידקים מזיקים ועובש התגלו באולפני רשות השידור. #
• במכללת הגליל המערבי הרטיבו ספסלים כדי למנוע מסטודנטים ערבים להימנע מלעמוד בצפירת יום הזכרון. #
• לבו של דודו טופז נקצר מגופו ונשמר במכון לרפואה משפטית. #
• פגוע ראש התאושש בזכות מערכון של “מה קשור”, שגרם לו לחייך בפעם הראשונה. #
• איתן כבל המתמודד על ראשות ההסתדרות שכר את משרדי המטה של ציפי לבני והחליף את המזוזות. #
• אלדד יניב מתוודה על מעשיו המטונפים בפוליטיקה ומכריז על הקמת מפלגה/תנועה פוליטית חדשה # #
• רבנים לא יוכלו עוד (!) לחתום על תצהירים כאילו היו עורכי דין, רשמי בית משפט או דיינים. #
• מייסדי מפלגתו של יאיר לפיד: לפיד, בנו, אשתו, אמו, חברו הנגן שמלווה אותו בהופעותיו, המאמן האישי שלו והמאפרת שלו. #
המדריך לניהול משבר תדמיתי באינטרנט | קומיקס
סטריפ הקומיקס של חגי גילר במדור fi בגליון מאי של מוסף פירמה של גלובס. קליק להגדלה.
איך מונעים מניידות גוגל סטריט ויו לצלם מתקנים סודיים בלי לגלות לגוגל איפה יש מתקנים סודיים?
“במחנה”
בסוף החודש שעבר השיקה גוגל את הצילומים הראשונים של שירות גוגל סטריט ויו בישראל. מאחורי הקלעים של הפרויקט הזה עמדו לצד גוגל גם גופי הביטחון, ביניהם צה”ל, השב”כ, המוסד ומשטרת ישראל, במטרה למנוע פרסום של תמונות שמסגירות מידע מסווג ומיקומים של מתקני ביטחון.
שירות סטריט ויו, שהושק לראשונה בארצות הברית ובאירופה, מציג מפות אינטרנטיות מציאותיות יותר המאפשרות למשתמש לדפדף בין תמונות של רחובות, שבילים ופארקים כאילו הוא צועד בהם. “עד לפני כמה חודשים, לא בוצעו צילומים בארץ משיקולי ביטחון מידע”, סיפר גורם באמ”ן. “בעקבות ההכרה של גוגל בצרכינו המיוחדים, כמדינה המאוימת על ידי טרור ופח”ע, החלטנו לפנים משורת הדין לשתף פעולה עם החברה. אחרי הכל, אנחנו מדינה דמוקרטית”.
לפני כשנה החלו בגוגל תהליך של יצירת מגעים עם המטה לביטחון לאומי (המל”ל), במטרה לאשר את הצילומים בארץ. המל”ל הקים מנהלת מיוחדת שתפקידה לתאם את הצילומים של החברה בארץ, ולוודא שהם אכן מתקיימים כמסוכם. השלב הראשון של הפרויקט התחיל בחודש אוקטובר האחרון, וכלל צילומים בערים הגדולות והמתויירות יותר: תל אביב, ירושלים וחיפה. עובדי החברה נעזרו בשני כלי רכב ובזוג אופניים אחד, עליהם מותקנות המצלמות.
לפי ההסכם עם גופי הביטחון, גוגל התבקשה להעביר לידי המנהלת מראש את נתיבי הנסיעה המתוכננים של הרכבים. במחב”ם הגדירו שלושה סוגים של נתיבי תנועה מוגבלים: כבישים שבהם אסור לרכבים לעבור כלל – לרוב כבישים שמקיפים בסיסים, כבישים שבהם מותר לנסוע אבל אסור לצלם, וכבישים שבהם מותר לנסוע ולצלם. “היתה התלבטות לגבי מתקנים חשאיים שקיומם לא ידוע לציבור והם לא מתקנים צבאיים מובהקים, כמו דירות שבהן מתקיימים ראיונות או בדיקות פוליגרף”, אמר הגורם. “בסוף החלטנו לאשר את הצילומים במרבית הנקודות האלה, ונבחרה מעטפת אופטימלית שמשלבת בין צרכי הביטחון לבין הרצון של גוגל לצלם עם כמה שפחות הגבלות”.
ימי הצילומים הצריכו היערכות מיוחדת: באותם ימים לא יוצאים משערי הבסיס רכבים בעלי סממנים מיוחדים ולא מתקיימים אימונים שחושפים תורת לחימה מסווגת. הרכבים המצלמים צוידו במכשיר איתור, ונציגי גופי הביטחון יכולים לעקוב אחרי תנועתם בחמ”ל שהוקם לצורך כך. עד כה נרשם אירוע חריג אחד כשרכב נכנס לשטחי בסיס בירושלים, אך הטעות נעשתה בתום לב. שלבי הצילומים הבאים צפויים לכלול ערים נוספות בגוש דן, בצפון הארץ ובדרומה. “בהתחלה הייתה כאן היסטריה קלה”, הודה הגורם. “עם זאת, לאחר שפרטנו את הדברים ונכנסנו לעומקם הצלחנו להשלים את המשימה בהצלחה. זה שיתוף פעולה מאוד מוצלח שמערב אינטרסים חברתיים וציבוריים. זו ההוכחה שאפשר לשלב חדשנות וקידמה עם ביטחון”.
עוד בנושא:
• למה מצודת זאב מצונזרת מגוגל סטריט ויו כאילו היתה מחנה הקריה או הכור הגרעיני בדימונה?
• האם גוגל סטריט ויו הוא איום בטחוני לישראל?
• התמונות הכי מוצלחות מגוגל סטריט ויו
• גוגל סטריט ויו: לצלם את האיש שמצלם את הגוגלאופניים שמצלמים אותנו
• הצלחתי לצוד ניידת גוגל סטריט ויו
• עלילות גוגלאוטו
קדימה ממשיכה להיות כשל ברשת – אתרה הושעה בגלל חוב כספי | אייטם שלי בוואלה
זוכרים שהאתר והפייסבוק של קדימה נותרו לא מעודכנים אחרי התרגיל המצחין ואחר כך האתר נעלם וחזר מטוהר, אבל לא לגמרי, והסברתי למה לא הייתי נותן לשאול מופז לנהל אתר? אז עכשיו האתר של מפלגת הכשל הזאת הושעה על ידי הספק סוויטהום. הכתבה בוואלה >>
הפאוור קאפל של ההומור העברי בפייסבוק: תילטף אוּתה כבר כסאמאמק!
זוגיות הפייסבוק של רחלי רוטנר ואריאל ויסמן היא מהדברים המצחיקים והמטרידים שמתרחשים כרגע ברשת החברתית. מומלץ להרחיק ילדים, וגם מבוגרים
יוצרשת | יוצרי קומיקס, בדיחות רשת וסטטוסים פייסבוק | רחלי רוטנר, בת 29, עורכת וואלה ZONE וכותבת בוואלה תרבות. אריאל ויסמן, בן 25, תסריטאי בטלוויזיה, “כרגע בין עבודות ):”.
בעולם מושלם, רחלי רוטנר ואריאל ויסמן היו כובשים את ראש רשימת הפאוור קאפלז של פייסבוק בישראל. בינתיים הם עומדים בשולי הכביש, לצד מכונית חתונה מעלת עשן שמקושטת בסרטים שחורים, תמונות של חיות חמודות וציורים של ביבי, על האנטנה משופדים ראשים מדממים של סלבים ופוליטיקאים, וּויסמן מנסה לחנוק את רוטנר שמייללת בקול תינוקי: “תִי, תִי, תִי, תִילטף אוּתי!” זוגיות הפייסבוק שלהם היא מהדברים המצחיקים והמטרידים שמתרחשים כרגע ברשת החברתית. מומלץ להרחיק ילדים, וגם מבוגרים.
היצירה של ויסמן ורוטנר מגיבה לאקטואליה, לגולשים, זה לזה ולשדים שבראשיהם. רוטנר מפרסמת את “ביבי מאויר“, איורים ילדותיים של הסטטוסים של ראש הממשלה. לויסמן יש את “מצחיקולים”, קומיקס סאטירי ופוגעני שהלוגו שלו, צלב קרס מפליץ ומצחקק עם הזין בחוץ, היה גס מדי לפייסבוק. רוטנר חגגה על כוכבי “מאסטר שף ילדים”, קיבלה מכתב תלונה מקרוביו של אחד מהם, והגיבה בתמונה שבה ביגרה את הדמויות וקראה לה “מאסטר שף מבוגרים מכובדים“. ויסמן פרסם סדרת משחקי יריות בגוף ראשון בגוגל סטריט ויו שהציגה את לארה קרופט במאה שערים ליד שלט “אל תעברי בשכונתנו בלבוש לא צנוע”.
אבל היצירה המרתקת באמת היא הזוגיות המקוונת שלהם: ויסמן הוא הלוזר הציני הסמולני עם הסמיילי העצוב הנצחי. רוטנר היא הג’ואיש יזראלי פרינסס עם המבט הילדותי המשתאה והדיבור התינוקי. היא מציפה לו את הוול בבקשות ליטוף. הוא מבקש “תיתאבדי כבר בבקשה ):”. היא מאיירת אותו כראש עם כנפי עטלף שמגיע לדייט איתה. אהבה. “הזוגיות הווירטואלית שלנו די אותנטית בסך הכל, נראה לי”, אומר ויסמן. “רחלי באמת רוצה שאני אילטף אותה כל הזמן ואני תמיד מגיב בסמיילי עצוב ):”
היצירה שלכם ברשת היא הדברים שאתם עושים בפייסבוק – טורי הביקורת בסטטוסים של אריאל, ביבי מאויר של רחלי. מה עוד?
רוטנר: “חלק מזה זה גם מה שנוצר תוך כדי התגובות, לדעתי. אני כותבת משהו מפגר, אריאל הופך את זה למימ, אני הופכת את זה לקומיקס, אריאל לוקח את זה לקצה והורג את הבדיחה. או קורה לנו משהו כזוג, אז אני כותבת על זה סטטוס, והוא עונה לי, ואני עונה לו, ונוצר איזה סיפור שמתישהו מקבל לפעמים גם איורים. הדיאלוג בינינו הוא מימ בפני עצמו. נוצר כאילו קיום וירטואלי נפרד לזוגיות שלנו. שנינו נמצאים כל היום על המחשב ונפגשים רק בערב, אז מרבית הקשר שלנו מתרחש על המסך: בצ’אט, בלינקים שאנחנו שולחים זה לזו, בדברים ששמים על הוול.
“למשל מתישהו התחלתי לנסות לעצבן את אריאל עם ציוצי ‘תילטף אותי’ תינוקיים כאלה. אחר כך, במהלך היום כשהייתי בעבודה רציתי להמשיך לנדנד לו, אז התחלתי להכין לו כל מיני תמונות של חיות דביליות אומרות ‘תילטף אותי’, והוא הכין על זה פארודיות, וחברים שלנו התחילו להשתתף בזה, וזה הפך להיות חלק משפת האינטרנט שלנו. אני מאוד גאה בתילטף אותי כי למען האמת, אריאל אחראי כמעט לכל השפה האינטרנטית שאימצתי. כולנו נדבקנו בסמיילים העצובים שלו והרפרנסים שלו, קשה להכיר אותו ולא להידבק. אז דבקתי בתילטף כל עוד רוחי בי”.
אתם רואים בזוגיות הפייסבוק שלכם יצירה אינטרנטית?
רוטנר: “אני רואה בזה יישות אינטרנטית. כמו שכתבתי בהתחלה”.
ויסמן: “לא נראה לי. זוגיות הפייסבוק שלנו מצחיקה כי אנחנו מצחיקים, אבל זה לא משהו מכוון. הסיבה העיקרית שאני ורחלי מסתדרים כל כך טוב היא שאנחנו ממש משדרים על אותו גל מבחינת הומור והיא לא נעלבת בקלות, ובגלל זה אנחנו כזה זוג מוצלח והזוגיות שלנו בפייסבוק זורחת כמו במציאות. אפילו מחקתי את שורת הריליינשיפ מהפרופיל שלי כדי שבחורות לא יפחדו להתחיל איתי, אבל בגלל שמערכת היחסים שלנו כל כך דומיננטית אז בכל זאת אף אחת לא הציעה לשכב איתי. אני בטוח שזאת הסיבה ):”
איך הכרתם?
רוטנר: “כשהייתי בת 21, והוא בן 16, הצטרפנו שנינו לחבורת קומיקס של דודו גבע, A4. הוא היה יוצר קומיקס מבריק צעיר ופרובוקטיבי, אני סטודנטית דוסית שבחיים לא יצאה מנתניה. לא היה בינינו הרבה במשותף אז רק דיברנו פה ושם באייסיקיו, ובשנים הבאות היינו סתם עושים שלום אדיש אחד לשני בירידי קומיקס. הוא היה, ועדיין, קצת מפחיד אז לא ממש התקרבתי. הוא משדר המון עוקצנות ותמיד נדמה שלא משנה מה תגיד לו, הוא יחשוב ‘איזה מטומטם’ ויעשה עליך קומיקס נבזי. עד היום נדמה לי שאנשים פוחדים ממנו, ודי בצדק. באחד מפסטיבלי הקומיקס יצא לנו לשבת באותו דוכן ולמכור חוברות קומיקס, זו הייתה הפעם הראשונה שפתאום הסתכלתי עליו אחרת וגם הפעם הראשונה שהלכנו מכות. רק אחר כך הבנתי שהרבצתי לו כי הוא בעצם מצא חן בעיניי. כשהפסטיבל הסתיים יצאנו מדי פעם עם חברים לשתות, ואט אט גיליתי שמבחוץ הוא אולי דוקרני כקיפוד אך מבפנים הוא רך כארנב. באחד הערבים שנפגשנו פתאום התנשקנו וזה היה מדהים. אבל במשך כמה זמן נאלצנו להסתיר את זה מרוס, רייצ’ל, פיבי וג’ואי”.
האינטראקציה הפייסבוקית הפומבית שלכם – זה משחק, אותנטי או גם וגם? זו הגזמה של מערכת היחסים שלכם, המשך שלה בדרכים אחרות, חלק בלתי נפרד ממנה?
ויסמן: “הזוגיות הוירטואלית שלנו די אותנטית בסך הכל, נראה לי, רחלי באמת רוצה שאני אילטף אותה כל הזמן ואני תמיד מגיב בסמיילי עצוב ):”
רוטנר: “זה די אותנטי, כי גם מערכת היחסים שלנו היא הגזמה של מערכת היחסים שלנו. כשאני כותבת בפייסבוק ‘הצילו, הוא מרביץ לי’, זה כי הוא באמת מרביץ לי. ההרבצה עצמה היא הפארודיה, לא הסטטוס שמתעד אותה. אני חושבת שמכיוון שהקשר שלנו מההתחלה היה מאוד אינטרנטי – מהפורומים של A4 דרך האייסיקיו והצ’אטים בפייסבוק עד שאשכרה התחלנו לצאת – כבר אי אפשר להוציא אותו מהמשוואה. זו צורת תקשורת מאוד בסיסית. כבר קרה לנו פעם שישבנו בחדרים נפרדים בדירה, ואני שומעת את אריאל צועק מהחדר ‘ראית?!’ וחצי שניה אחר כך אני רואה שהוא כתב עליי סטטוס, אז אני מגיבה לסטטוס ושומעת אותו שואג מהחדר ‘סליחה?!’. שיחה שהיא חצי אינטרנט חצי מסדרון. פעם כתבתי לו על הוול ‘תסתכל ימינה!’ וכשהוא הסתכל אני עמדתי שם ועשיתי לו שלום”.
אתם מושפעים זה מזה ביצירה שלכם?
רוטנר: “בעיקר אני ממנו. אריאל הרבה יותר מחובר בווריד לעולם הזה. הוא זה שהשפיע עליי לפתוח את ‘ביבי מאויר’, אני לא חשבתי בכלל בכיוון של עמוד שלם לדבר הזה. וכמו שבני זוג תמיד מושפעים מהשפה אחד של השני, כך גם באינטרנט. זה שהתחלתי להוסיף כיתוב של ‘Meh’ לכל מיני תמונות זה בעיקר בגללו, כי כשאני אומרת לו ‘אתה אוהב אותי פוגי קטן ופריך שלי פשוש חיי?’ הוא מושך כתפיים ואומר Meh”.
אתם עובדים על דברים ביחד?
רוטנר: “לא”.
ויסמן: “כן אבל זה לא לפרסום (; סתם, לא ):”
מה אתם אוהבים באינטרנט כמדיום יצירתי? מה אתם לא אוהבים?
רוטנר: “כמו כולם התמכרתי למימז, מהירים יעילים וחמודים. בתקופת ישראבלוג, כשכולנו התבטאנו בבלוגים, די סבלתי, כי בכל פעם שהיה לי משהו להגיד הייתי צריכה לפנות שלוש שעות לכתיבת הגיגים לאור הנר עם התחלה אמצע סוף. כשהגיע הפייסבוק ופרסמנו סטטוסים היה לי קל יותר להתבטא, אבל חדגוני מדי. עכשיו אנחנו מציירים, עושים קומיקס, עושים מניפולציה לתמונות, לטקסט, לידיעה חדשותית, מעבירים את הבדיחה הלאה לאחרים שיעשו עליה ואריאציות – נהדר”.
ויסמן: “יש הרבה דברים שלמדתי להעריך באינטרנט רק אחרי שהתחלתי לעבוד בטלוויזיה – הפידבק המיידי, היכולת לפנות לקהל מצומצם ועדיין להרגיש שלמה שאתה עושה יש משמעות, הדיאלוג שנובע מהיצירה ויכול להתקיים רק באינטרנט. האינטרנט גם מאפשר את הדואליות הזאת שמאפשרת לך לעשות דברים נורא קיצוניים ולהגיע איתם לקהל עצום, ועם זאת לשאת במעט מאוד אחריות כי זה בכל זאת האינטרנט, אתה לא מייצג אף אחד חוץ מאת עצמך ואין את הדרת הכבוד הזו שמחייבת אותך להתחשב בכל קהל שלא יהיה. כשמייצרים הומור קיצוני תמיד יש רצון לשמור על האיזון – להגיע לכמה שיותר קהל, לעצבן את מי שצריך לעצבן, אבל בלי לפגוע במי שזה באמת נושא רגיש אצלו. כשכתבתי בטלוויזיה לא יכולתי לעשות מה שרציתי כי כולם, כביכול, רואים טלוויזיה, וכשהפצתי פנזינים בשחור-לבן בפסטיבל הקומיקס זה לא הגיע לאף אחד. בפייסבוק ההפצה עוברת מפה לאוזן, החברים והמנויים שלי שמכירים את ההומור שלי ואוהבים אותו מפיצים את זה, ואם זה מוצלח אז גם החברים שלהם יפיצו את זה, ואולי החברים היותר רציניים שלהם יתעצבנו, אבל הסיכון שזה יתגלגל לידיו של ניצול שואה או של משפחת שליט או של רונה רמון הוא נמוך מאוד.
“יתרון נוסף של האינטרנט על פני כל פורמט אחר היא היכולת לפרסם ולהגיב לדברים באופן מיידי, אבל זאת גם בעיה בגלל שכל פעם שקורה משהו מעניין אני מתחיל להילחץ שאני לא אספיק להגיב בזמן ושעד שאסיים את עיבוד הפוטושופ שלי של אופטימוס פריים עם ספסל של קק”ל על הגב מישהו אחר כבר יפרסם את אותה בדיחה. חוץ מזה הבעיה העיקרית בעיני כרגע עם עבודה באינטרנט היא שאין בזה כסף, וחבל.
“אה, וגם נורא קל לפרסם דברים באינטרנט אבל לפעמים קשה מאוד להוריד אותם. היום בפייסבוק זה קצת פחות בעייתי כי אתה מפרסם בעמוד שלך ואז מוריד את זה אם נמאס לך מזה, אבל האינטרנט עדיין מלא בהודעות מביכות שלי בפורומים ובכל מיני קומיקסים שפרסמתי בגיל 16 שהייתי שמח להעלים”.
האינטראקציה עם גולשים אחרים חשובה לכם? מפריעה לכם? הייתם יכולים לחיות בלעדיה?
רוטנר: “בטח חשובה. מה בנני ובנון היו עושים בלי שלושת הדובים שמגוונים את העלילה?”
ויסמן: ” באופן אישי הייתי יכול להסתדר רק עם לייקים, בלי תגובות. אין לי בעיה עם תגובות נאצה של טוקבקיסטים עצבניים, זה דווקא כיף, אבל אין דבר יותר מעצבן מלכתוב סטטוס מצחיק ואז לקבל עליו תגובה של איזה אפס שחושב שהוא מצחיק כמוך אבל למעשה הוא רק מחרבן הכל. אה, בעצם כן יש משהו יותר מעצבן מזה – לקבל תגובה הרבה יותר מצחיקה מהסטטוס שכתבת ושהיא מקבלת את כל הלייקים ))):”
התפרסם במקור בטור “יוצרשת” במדור fi בגליון מאי 2012 של מוסף פירמה של גלובס
גולן טלקום נכנסת לשוק התקשורת, מעריב שייך לקבוצת אי.די.בי, שאחת האחזקות העיקריות שלה היא חברת הסלולר הוותיקה סלקום, המאוימת מאוד על ידי השינויים בשוק התקשורת
“מחירי הסלולר בצניחה חופשית”, נכתב בכותרת הראשית של “דה מרקר”, העיתון שהתחרות בשוק הטלפונים הניידים היתה מושא לקמפיין מתמשך ועקבי שלו, ושהכיסוי האדוק שלו את הנושא היה נראה כחלק בלתי נפרד מהרפורמות שביצע שר התקשורת משה כחלון. בתקופת השנה האחרונה נותנות הרפורמות את אותותיהן, השוק משתנה לבלי הכר והעיתונים מדווחים על כך בהרחבה. אחרי הכל, מדובר בנושא הנוגע למספר עצום של אנשים (בעלי טלפון סלולרי) וכזה בעל משמעות כלכלית לא מבוטלת עבורם, עבור מספר חברות ענק כמו סלקום, אורנג’ ופלאפון, ועבור שוק ההון.
“אתמול בבוקר: גולן טלקום הכריזה על חבילת סלולר ללא הגבלה ב-99 שקל”, נכתב בכותרת המשנה לראשית של “דה מרקר”, “בצהריים: הוט מובייל שברה את השוק עם 89 שקל. גם רמי לוי ופלאפון מיהרו לעדכן תעריפים. מניות חברות הסלולר הוותיקות נפלו. מדריך: כך תשלמו הרבה פחות על חשבון הסלולר – כבר היום” (אמיתי זיו ורותי לוי). “בתוך שעות ספורות, שוק הסלולר הישראלי השתנה באופן בלתי הפיך, והדביק פער תחרותי של שנים מול העולם”, פותח אמיר טייג את הידיעה המרכזית. העיתון מקדיש מספר עמודים לכיסוי הנושא.
“ענף הסלולר מציג: מ-ל-ח-מ-ה”, מכריזה גם הכותרת הראשית של “גלובס”. “גולן טלקום עולה לאוויר: 99 שקל לשיחות, הודעות וגלישה כמעט ללא הגבלה”, כותב גד פרץ, “תחת הכותרת ‘מספיק להיות פראייר’, השיקה היום החברה את פעילותה הסלולרית מציעה שיחות חינם לחו”ל וחבילה מינימלית בעלות של 9.99 שקלים בחודש”. “המפעילים האחרים שייכים לטייקונים. הם רימו את הלקוח”, מצטט פרץ את מיכאל גולן, בעל החברה. “”הוט מובייל מתחילה היום את התחרות האמיתית בשוק הסלולר”, מצטט עוד פרץ את יעקב נדבורני, מנכ”ל של החברה המתחרה, הוט מובייל. העיתון מקדיש מספר עמודים לכיסוי ההתרחשויות.
גם ב”כלכליסט” הכותרת הראשית מוקדשת לאירוע ההשקה של גולן טלקום ולהשלכה המכריעה שלו על שוק הסלולר. “תחרות ללא הגבלה” נכתב בכותרת, מתחת למילים “ענף הסלולר רותח”. “גולן טלקום השיקה אתמול את רשת הסלולר החמישית והציעה חבילה ב-99 שקל ללא הגבלה. שעתיים לאחר מכן HOT מובייל הגיבה עם חבילה דומה ב-89 שקל. התחרות הסוערת בענף מאיימת כעת לא רק על החברות הגדולות אלא גם על המפעילים הוירטואליים”.
“כשהאייפון חדר לישראל היה ברור כי חברות הסלולר מתחילות לאבד את הצרכן”, נכתב בתמצית טור הפרשנות של גילעד נס המודפסת על השער, “כניסת המפעילים הוירטואליים רמי לוי והום סנטר יצרה אלטרנטיבה לצרכן וכך גם מודל הסבסוד של YouPhone. את המכה הניצחת הציגו HOT וגולן טלקום עם חבילות מתחת ל-100 שקל”. העיתון מקדיש מספר עמודים לכיסוי תחום הסלולר.
גם ב”ממון” של “ידיעות אחרונות”, השם דגש פעמים רבות על עניינים צרכניים, ענייני הסלולר תופסים את הכותרת הראשית. “הסלולריים מציגים: מלחמת מחירים”, נכתב בה, ובכותרת המשנה: “התחרות משתוללת, ואנחנו מרוויחים: אחת אחרי השנייה הודיעו אתמול חברות סלולר על חבילות חדשות במחירי רצפה – מ-89 שקל לחודש, כולל הכל. אז במי כדאי לבחור?”. הכפולה הפותחת של המוסף מוקדשת לנושא.
ההתרחשויות בתחום הטלפונים הניידים הורגשה אתמול היטב גם בבורסת תל-אביב, כך לפי סקירות המסחר בעיתונים הכלכליים: “התחרות המתגברת הפילה את מדד התקשורת ב-3.4%”, נכתב בכותרת סקירת המסחר ב”דה מרקר”. “על רקע מלחמות חברות הסלולר על כיסו של הצרכן וכניסתן של שחקניות חדשות לשוק, נרשמו היום ירידות חדות במניות חברות התקשורת”, נכתב ב”גלובס”. “מניות התקשורת הגדולות ריכזו אתמול מחזורי מסחר גבוהים, כשהן סופגות כאמור ירידות חדות”, נכתב ב”כלכליסט”.
גם ב”ישראל היום”, בעל דסק הכלכלה החלש במזרח התיכון, מקדישים מקום נרחב לטלפוניה הניידת. “מלחמות הסלולר: כך כולנו מרוויחים”, נכתב בכותרת בולטת בראש הפניה התופסת את כל חלקו השמאלי של עמוד השער. “הכל חופשי והמחיר צונח”, נכתב בכותרת נוספת ו”תחי התחרות” בעוד כותרת בשער.
ובינתיים, במדינה אחרת, שגם לה קוראים ישראל, ב”מעריב”, שגם לו קוראים עיתון, קוראת כותרתו הראשית של המוסף הכלכלי “עסקים”: “המעשנים ישלמו 300 מיליון שקל”; “הגזירות הראשונות במסגרת המאמץ לאזן את התקציב יהיו מסים על כל מוצרי הטבק. התמורה הצפויה למדינה: 300 מיליון שקל. היום תבוטל ההפחתה שתוכננה במע”מ” (יהודה שרוני ורותם סלע).
מתחת לכותרת הראשית מודפסות שתי הפניות נוספות (מתוך שבע בכל העמוד). האחת מתייחסת לירידה במדדי הבורסות האירופיות והשנייה לאירוע שהתרחש באותה ישראל: “גולן ומירס מצטרפים לתחרות בסלולר”, נכתב בכותרת המנוסחת כדבעי (ודוק: התחרות כאן מאז ומעולם). “גולן טלקום הכריזה על השקת שירותיה, המתבססים על חבילות פשוטות וזולות. בתוך שעתיים הודיעה מירס על השקת המותג הסלולרי הוט מובייל במחיר נמוך יותר”, נכתב בכותרת המשנה.
הכפולה הפותחת של המוסף מוקדשת לידיעות בנושאים הבאים: שוק הסליקה באשראי, מדד אפריל, בורסות אירופה, מחיר המע”מ, מכס על סיגריות, הצמיחה בינואר-מרץ, בית קולנוע חדש בראשון-לציון. הכפולה השנייה של המוסף מוקדשת לידיעות בנושאים הבאים: מחירי הדירות בתל-אביב, קמפוס של קומברס, חשמול מסילת ברזל בכפר שמריהו, מגדל מגורים ברמת-גן, זיכיון למותג בובות, שותפות ישראלית עם חברה איטלקית, מסגרת אשראי של מפעלים, הפיקוח ההדוק מדי של הרשות להגבלים עסקיים (מה אתם יודעים), תנודות במשכנתאות ותקציב הפרסום של חברת מזון.
לבסוף, בעמוד 6, מגיעה ידיעה על ההתרחשות המשמעותית ביותר בכלכלת ישראל לפי כל העיתונים הכלכליים היוצאים באותה מדינה: “גולן ומירס השיקו את שירותי הסלולר החדשים”. הידיעה תופסת חצי עמוד. חתום עליה הדר חורש, מי שכיסה (וכנראה עדיין מכסה) את תחום הסלולר במוסף וכיום שמו מופיע בתיבת הקרדיטים כעורך “עסקים” (מתחת ל”עורך הכלכלי” איתן מרקוביץ’).
בסופה של הידיעה לא נדפס הגילוי הנאות המופיע לעיתים ב”מעריב”, לפיו “מעריב שייך לקבוצת אי.די.בי”, וגם לא נוסח אחר שלו, כמו למשל “מעריב שייך לקבוצת אי.די.בי, שאחת האחזקות העיקריות שלה היא חברת הסלולר הוותיקה סלקום, המאוימת מאוד על ידי השינויים בשוק”. אמנם, לא מקובל לכתוב “גילוי נאות” ארוך כל כך. אחרי הכל, הנייר עולה כסף.
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-15.05.2012 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר
כחלון, איזה כסא עור צבי מהמם, זה מקיקה או מ-5 נגרים?
____________
עודכן ב-17:20.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
