יש לי עיניים בצבע אפור-אדיש

הִלה שלג

פרוזן מאי עושה בפייסבוק ובטוויטר משהו שבין סטנדאפ לספוקן-וורד שזור משחקי מילים וחד-שורות. לקח לה משהו כמו שנה להסכים להפוך אותם לטור כאן. תהנו.
-עידוק

האדישות שלי יפה כמו פרחים מפלסטיק, לעולם לא נובלים ומעולם לא היו חיים.

את יפה כמו שורה משיר. תני לי רגע… אל תברחי. הלוואי שתהיי מהשירים הקֶצ’יים, הקיטשיים, שנדבקים לבפנוכו של הראש ולא מרפים. חשבתי שאולי… תשרבבי שפתיים, תשרבטי לי עוד כמה שורות ממך. מה את אוהבת, על מה את חושבת, מה את סוחבת ועוד דברים שמתחרזים. נו, אל תהיי כזאת, תהיי אחרת. מאושרת. לא שהעצב לא הולם אותך. אני יכול להיות אביר אם את רוצה, אם את צריכה. חייבת. מוכרחה. אני שלך למשך חמש-עשרה דקות התהילה. מה את שותה כשאת שוטה? אזמין לך משקה להתחלה ומונית בסוף. העיקר שטפל ותפל כרגע, ובכל זאת יש מה לקטוף. אוהבת-לא אוהבת, עלי כותרת על המיטה, חוככת בין הסדינים, בינות לציפיות. חמודה, אני לא איש מהשורה, אני בין השורות. בדרך כלל נופל בין הכסאות, וכרגע עומד לך בין הרגליים. איך היית מרגישה אם היית מרגישה, נושמת כמו בובת חרסינה, אישונים נעוצים בתקרה. את קרה, אבל מעולם לא הפסקת להיות. קרה, כאילו כלום לא קרה. נעלמת בנוף כמו קלישאה. נעלמת בנוף. נעלמת בנוף.

אתה נופל / אתה נוף אל / משהו שמת.

כשאתה מת, מתות אתך כל הפעמים הראשונות שהיו יכולות להיות.

בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף + פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים = בתי הקברות מלאים באנשים שלא היו פראיירים.

עלי זה פחות אמין, בעיקר כי אין לי שערות חזה.

הִלה שלג, המכוּנה גם Frozen May, היא קופירייטרית, מוזיקאית וטקסטולוגית מומחית, ולא ממש אוהבת לדבר על עצמה בגוף שלישי, אז כדאי להפסיק את זה כאן.

ארכיון המדור “קצה הקרחון” >>

13 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404, קצה הקרחון | להגיב זה מגניב

אולג פטרושקה: הפרסום באינטרנט עובד*

קמפיין הבחירות של אולג פטרושקה, שסומן במהרה כפייק, נחשף על ידי יוצריו כקמפיין גרילה של ועדת המדרוג לפרסום באינטרנט, שנועד להוכיח שהפרסום באינטרנט הוא היעיל ביותר. ויטה קיירס כותבת:

יו דוג, שמעתי שאתה רוצה להוכיח שהפרסום באינטרנט עובד, אז שמתי לך פרסומת לפרסום באינטרנט – באינטרנט. אבל מה שהקמפיין הזה באמת מוכיח זה שווידאו מצחיק שיורד על הפוליטיקה והבחירות עובד, ואת זה כבר ידענו. בהצלחה עם הבאנרים…

נשלח מהאדבלוק שלי.

12 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

“בית הכלב, הסרת שיער ללא כאבים” ועוד פוטוסינתזה

פוטוסינתזה – תמונות שמתחברות לתמונה חדשה.

התמזגות מודעות ל”בית הכלב” ולשירות הסרת שיער על שלטי חוצות בפתח תקווה. צילום: יאיר קיבייקו.

12 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404, אינטרטקסטואליות, מוֹדעוּת – החומה הצינית, פוטוסינתזה | להגיב זה מגניב

יאיר לפיד על ציפי לבני: מכחיש שהבטיח לא לגייס פוליטיקאים מקצועיים. ועכשיו למציאות

“לכל מי ששאל לגבי ההחלטה לא להביא ‘פוליטיקאים מכהנים’, [ציפי] ליבני אינה פוליטיקאית מכהנת ועובדה היא שאין ברשימה אף ח”כ” (יאיר לפיד, טוקבק בפייסבוק, 25.11.2012).

ליאיר לפיד יש בעיה עם עובדות. לא מדובר רק בשגיאות עובדתיות בטורו, שהיו צריכות להיתפס במסננת של עורך קפדן יותר, אלא גם באמירות הפוליטיות שלו, שלעתים עומדות בסתירה למציאות, ולעתים סותרות דברים שהוא עצמו אמר. אם גדולתו של אדם נמדדת ביכולתו להודות בשגיאות, לפיד הוא לא אדם גדול.

קריאתו ללבני להצטרף לרשימתו היא אחת מהדוגמאות הבוטות לבעיה שלו. באמצע נובמבר התגאה לפיד ברשימת “יש עתיד”: “לא מדובר באותה פרצופים עייפים ומוכרים של עסקנים ופוליטיקאים משומשים שבאים לעשות על חשבוננו סיבוב נוסף. […] האם האנשים שדירדרו את ישראל כלכלית וחברתית ושיעבדו אותנו לפוליטיקה ישנה של סקטורים ומגזרים באמת ראויים לתואר ‘בעלי נסיון’? מי שנכשל שוב ושוב בניהול חיינו אינו מנוסה, הוא פשוט לא ראוי. הגיע הזמן שתכנס לפוליטיקה קבוצה נחושה של מקצוענים שיבואו להלחם בשבילכם” (אתר “יש עתיד”, 13/11).

פחות משבועיים אחר כך הוא שינה כיוון: “בימים האחרונים היו לי לא מעט שיחות עם ציפי ליבני. היא קיבלה הצעה להיות מס’ 2 ברשימת ‘יש עתיד’ ולהיות שותפה מלאה בכל ההחלטות החשובות” (25/11); “דווקא בגלל שבאתי לפוליטיקה בגלל ערכים חשבתי שזו חובתי לגלות אחריות לאומית ולבדוק אם יש אפשרות לשים את משחקי האגו בצד ולנסות לשלב את ליבני במשימה שלקחנו על עצמנו ב’יש עתיד'” (26/11).

הנה מה שלפיד אמר לפני שראה את האור האלקטורלי בשת”פ עם יו”ר קדימה לשעבר: “צריך כנראה להבהיר משהו: אין שום סיכוי שאצטרף ל’קדימה’. מדובר בחבורה של פוליטיקאים ציניים שנפלטו ממפלגות אחרות שאין לאף אחד מושג במה – אם בכלל – הם מאמינים, ואין שום דרך או תסריט שאצטרף אליהם” (19/1). “מראש אני לא חובר לפוליטיקאים הישנים” (29/1). “לא דיברתי עם ציפי ליבני כבר חודשים ארוכים ואנחנו לא נחבור למפלגה אחת” (אם כי יש לציין שהוא החמיא לה, “היא אדם הגון וראוי”) (29/3). לגולש שכתב, “אם אתה לא רוצה להיות תופעה חולפת כמו שאר מפלגות המרכז, רד מהעץ וקח פוליטיקאים ‘מקצועיים'”, לפיד השיב: “אני חושב אחרת, אבל מעריך את האכפתיות” (30/3).

מותר לפוליטיקאי לשנות את דעתו; אך לפיד לא מסתפק בכך – הוא מתכחש אליה. לטענתו, הוא לא הכריז חרם על פוליטיקאים מקצועיים אלא על פוליטיקאים מכהנים, שלבני לא נמנית עליהם מאחר שבתחילת מאי פרשה מהכנסת. לפיד אכן הודיע בסוף מרץ כי “אף פוליטיקאי מכהן לא יהיה במפלגתי”. אבל חודשיים לפני כן הוא אמר: “ברשימה לא יהיו שוב פוליטיקאים מקצועיים אלא אנשי מקצוע ואנשים שמבינים את השירות הציבורי” (29/1) “הרשימה תהיה מורכבת ממומחים ולא מפוליטיקאים מקצועיים” (29/1).

בתוכנית “שישבת עם אסף ליברמן” שאלתי את לפיד על הזיגזג – הקריאה להצטרפות לבני אחרי שאמר שלא יצרף פוליטיקאים מקצועיים, והוא השיב: “זה מעניין שתוך כדי זה שאתה מדבר על דברים לא מדוייקים אתה אומר דברים לא מדוייקים. אני אמרתי שלא יהיו ברשימה פוליטיקאים מכהנים, ציפי לבני היא לא פוליטיקאית מכהנת. זה בסדר, זה חלק מהחן של הרשת, שאנשים מודיעים לך שהם בודקים אותך הם לא בודקים את עצמם עד הסוף. זה לא מפריע לי”.

[audio:http://room404.net/wp-content/uploads/2012/12/shishabat-glz-2012-12-01-yair-lapid-excerpt.mp3]

[עדכון 12.12.2012] דיברתי על הגילוי הזה בתוכנית “שישבת עם אסף ליברמן” בגל”צ (8.12.2012). המערכת פנתה לקבל את תגובת יאיר לפיד, שסירב להגיב. [\עדכון]

• תודה ליוצרי “יאיר לפיד קומיקס” ולחברת DataQuarry על הסיוע באיתור הציטוטים.

התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “אזעקת אמת” ב”מוסף הארץ”, 7.12.2012

8 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

כיתה קיפולית // לימודי הגאומטריה קשים ומשעממים? הפתרון: אוריגמי

מירי גולן, איך התחלת לקפל?
“כשהייתי בת 6 ראיתי בטלוויזיה בשחור-לבן יפנית שעושה עגור מקיפולי נייר, וזה הדליק אותי ומאז לא הפסקתי לקפל. לא ידעתי שקוראים לזה אוריגמי, קראתי לזה ‘לשחק בנייר’. בגיל 24 נסעתי ליפן והתחלתי ללמוד את זה, וכשחזרתי לארץ חיברתי את שתי האהבות שלי, אוריגמי וחינוך, ומאז פיתחתי את זה בארץ ככלי לימודי, וייסדתי את המרכז הישראלי לאוריגמי. הייתי מוכרת חוברת בשבוע הספר ואנשים לא ידעו מה זה אוריגמי. אנשים היו סקפטיים – למה להכניס אוריגמי לכיתות לימוד?”

זה נכנס לך גם לחיים הפרטיים.
“זה התחיל ככלי לפיתוח מיומנות למידה, ובשנת 2000 התחתנתי עם פול ג’קסון, אמן אנגלי שעוסק באוריגמי וכתב מעל 30 ספרים בנושא, שאותו הכרתי בכנס אוריגמי בגרמניה. כתבנו ביחד את ‘אוריגמטריה’, תוכנית שמלמדת גאומטריה דרך אוריגמי”.

מה אוריגמי עושה בכיתה?
“נושא הגאומטריה בעייתי, לא רק בארץ אלא גם בעולם. מורות מלמדות מתמטיקה יתר מאשר גאומטריה, והמקצוע הזה נשאר בחסר. אבל תלמיד שלא יודע גאומטריה לא יכול לעשות חמש יחידות. חלון ההזדמנויות ללמד גאומטריה זה דווקא בגילאים הצעירים – ואז כשהם יגיעו לחטיבה ולתיכון כבר יהיה להם קל להבין את זה. לימדתי גם באיטליה ובניו יורק, כמעט בכל העיולם זה בעיה – צריך ללמד יותר וצריך להשתמש בכלים חווייתיים כמו אוריגמי. כשמלמדים גאומטריה באוריגמי, פתאום למורה למתמטיקה יש הפתעה לילדים – פתאום אוהבים אותה, מחכים לשיעורים שלה, יש לה כמו סוכריה לתת לילדים. ב-11/12 יערך לראשונה בארץ כנס בינלאומי לשימוש באוריגמי בהוראת הגאומטריה”.

יש עוד מקצועות שאפשר ללמד עם זה?
“ביולוגים משתמשים באוריגמי כדי להבין מולקולות של פרוטאין, שגם הן מתקפלות. פול מלמד בעולם סטודנטים לעיצוב פנים, לאדריכלות, ובשנקר סטודנטים לתכשיטנות, אופנה, טקסטיל, ובאים אליו מכל המחלקות. אוריגמי זה כלי שמאוד מאוד עוזר לתכנן, לחשב, לחלק. זה התחיל כמסורת יפנית, אבל הגיע רחוק משם”.

את עדיין נהנית מאוריגמי?
“אני בונה דגמים שיתאימו לחומרי הלימוד אז אני כל הזמן יוצרת. אני גם אמנית אוריגמי, עבודות שלי הוצגו במוזיאון היפני בלוס אנג’לס ובתערוכת הנייר במוזיאון ארץ ישראל”.

התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 7.12.2012

8 בדצמבר, 2012 | בנושאים: סמול טוק | להגיב זה מגניב

ידיעות אחרונות כותב על דף הפייסבוק של בנימין נתניהו; מפרסם תמונה של הפייק

במוסף 7 ימים של ידיעות אחרונות מתפרסם היום תחקיר על פוליטיקאים שקונים פרופילי פייסבוק פיקטיביים, שיתמכו בהם וישמיצו את היריבים. בין השאר מזכירים שם את דף הפייסבוק של בנימין נתניהו, אך מפרסמים צילומסך של דף הפייסבוק הסאטירי המתחזה ביבי נתניהו (הנה ראיון שערכתי עם מפעילו האנונימי של הדף המזוייף).

רמזים לכך שהדף מזויף: שמו “ביבי נתניהו” ולא “בנימין נתניהו”; יש לו רק כ-7500 אוהדים, לעומת כ-387 אלף אוהדים לדף האמיתי, כפי שמצוין בכיתוב התמונה; ושורת האודות שלו היא “ברוכים הבאים לדף האישי שלי. הפייסבוק זה הכלי שמקשר ביני לביניכם, לכן אשמח שתלחצו “לייק” ותביעו את דעתכם בכל נושא. או שלא תלחצו ‘לייק’ ואבכה” (חוץ מזה, מזעזע לגלות שהגרפיקאי ששמר את הצילומסך משתמש באקספלורר, כאילו הוא איזה יאיר לפיד).

ידיעות הולך בעקבות גלובס ורשת ב’, שדיווחו על אמירות של ציפי לבני שפורסמו בדף שהתחזה לדף רשמי של “התנועה”, ובעקבות פנאי פלוס, שלפני שנתיים ציטט את פייק יאיר לפיד מטוויטר כאילו הוא יאיר לפיד האמיתי.

הלשין: בן מאירי.

7 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

בוט, קנה לי הפתעה באמזון

התחושה הזאת שקניתם משהו שאתם לא ממש צריכים, רק כי הוא היה שם כשקריז הקניות תקף אתכם? אז דריוס קזמי כתב בוט שעושה את השופינג האקראי הזה בשבילו באמזון. לקזמי נותר רק לשלם, לחכות שהמשלוח יגיע, לגלות איזה ספר, אלבום מוזיקה או דיוידי הבוט קנה לו, ולדווח על כך בבלוג שפתח, Random Shopper (קונה אקראי).

ההשראה לפרויקט של קזמי, מפתח משחקים וטכנולוגיות משחקים אמריקאי, הגיעה מרכישות backorder באמזון – הזמנת מוצר שלא נמצא במלאי, שיישלח כאשר הוא יהיה זמין. “אז אתה שוכח שהזמנת אותו, ושנה אחר כך הוא מגיע – וזה כמו מתנה שקנית לעצמך”, הסביר קזמי בבלוג. בתחילה חשב לכתוב תוכנה שתקנה עבורו דברים שהוא עשוי לאהוב, אבל אז חשב שזה משעמם מדי, והחליט לתכנת בוט שיקנה לו דברים באופן אקראי. “איך הרכישות הללו יגרמו לי להרגיש? האם הן יהיו פחות משמעותיות מהזבל שאני ממילא קונה בעצמי על בסיס קבוע?”

כך נולד Amazon Random Shopper, שבכל הרצה מקבל מקזמי תקציב בדולרים, בוחר מילה אקראית ממאגר, מריץ חיפוש עליה באמזון ורוכש את הפריט הראשון שעולה פחות מהתקציב. אם הפריט עלה פחות מהתקציב, הבוט רץ מחדש עם מילה חדשה, עד למיצוי התקציב כולו. ממש כמו משרד ממשלתי בסוף שנת מס.

לפני שבועיים הגיע המשלוח הראשון: הספר “בלשנות קרטזיאנית” של נועם חומסקי ודיסק של המלחין האוונגרדי ההונגרי אקוס רוזמן. “לינגוויסטיקה ודיסוננס”, כינה זאת קזמי. “בסך הכל, זה היה משלוח קצת קריפי. הוא שלח לי ספר שכתב מישהו שידוע במיפוי ומידול המוח האנושי, ושלח לי מוזיקה שהיא מאוד מכנית וכמעט אקראית”

קזמי התמודד עם ביקורת על כך שהוא שורף 50 דולר בחודש על פריטים אקראיים: “אני רואה את זה כך: אני מוציא 50 דולר בחודש על ציוד לאמנות. יש אנשים שיכולים להוציא 50 דולר בחודש על ציוד לציור: קנבס, צבע, מברשות וכו’. עבורי זה קצת יותר מופשט מזה, אבל זה מה שאני עושה”.

בוטים אחרים שרצים על אמזון פועלים בשירות סוחרים ומוכרים, וכוונותיהם לא תמיד טהורות. קרלוס בואנו, מהנדס בפייסבוק שכתב ספר ומציע אותו למכירה באמזון, סיפר בתחילת השנה איך בוטים השתלטו על אסטרטגיית התמחור שלו. הספר שלו, “לורם איפסום”, ספר ילדים על מדעי המחשב, הוצע למכירה בעל ידי בוט, בעותק משומש ובמחיר גבוה פי יותר מ-3 מהמחיר המקורי. בואנו הופתע: לספר לא הודפסה מהדורה, והוא מודפס לפי דרישה, כך שלא סביר שיש ממנו עותקים משומשים למכירה. ואז הוא הבין את התרגיל: אם מישהו יזמין את הספר המשומש במחיר המופקע, הבוט יזמין את הספר מבואנו במחיר המקורי, ימכור אותו לקונה התמים וירוויח את ההפרש.

בוטים אחרים התחילו להציע גם הם את הספר, ותחרות המחירים הורידה את המחיר המוצע אל מתחת למחיר המקורי. זאת אומרת שאם מישהו יקנה את הספר מהבוט, הבוט יצטרך לקנות אותו במחיר המקורי מבואנו, ולמכור אותו במחיר הפסד. את הפערים ניסו הבוטים להשלים באמצעות הוספת דמי טיפול ומשלוח.

ואז גילה בואנו שמלחמת הבוטים השפיעה על בוט של אמזון, שהלביש על הספר של בואנו הנחה של 28% (לשמחתו, בואנו גילה שאמזון סופגים את ההנחה, והוא ימשיך לקבל את אותו הסכום עבור כל עותק שנמכר). כך, בוטים שהתחרו ביניהם על מחירו של מוצר שלא נמצא ברשותם גרמו להורדת המחיר אצל המוכר האמיתי.

בואנו הזכיר בפוסט שלו גם את המו”ל בטאסקריפט, שהבוט שלו אוסף ערכי וויקיפדיה אקראיים, מאגד אותם לספר ומעלה אותם למכירה בהדפסה לפי דרישה. בטאסקריפט משיגים טקסטים בחינם (רשיון השימוש של וויקיפדיה מתיר שימוש מסחרי בתכנים ללא תשלום, תמורת קרדיט בלבד), עורכים אותם בחינם (על ידי בוט שעלות התכנות שלו חד-פעמית, ושאינו מקבל משכורת), ומציעים אותם למכירה בחינם (אין עלות הדפסה כי אין מהדורה, ואמזון גובה רק עמלה על עותקים שנמכרו). בוטים דומים לאלו שהריצו את הספר של בואנו הציעו למכירה ספרים של בטאסקריפט. “אבסורד עתידני מענג”, קרא לזה בואנו, “תוכנת מחשב, שמתחזה לבן אנוש, מציעה למכירה ספר על מחשבים שמתחזים להיות אנושיים, בעוד תוכנות מחשב אחרות מעמידות פנים שיש להן עותקים משומשים של הספר. ספר שמעולם לא נכתב, וממילא לא הודפס ונקרא”.

התפרסם באתר וואלה, 6.12.2012

6 בדצמבר, 2012 | בנושאים: אמנות גיקית | תגובה אחת

לאפינג אאוט לאוד // אבי ליברמן מביא סטנדאפיסטים אמריקאים לישראל // סמול טוק

אבי ליברמן, סטנדאפיסט ישראלי מלוס אנג’לס, למה אתה מביא לכאן סטנדאפיסטים מארה”ב?
“אחרי פרוץ האינתיפאדה השניה עלה רעיון להביא קבוצה של קומיקאים לישראל כדי לשפר את מצב הרוח. אף אחד לא בא אז לישראל, מצב הרוח היה ירוד, וחשבנו שננסה לשמח חלק קטן מהאוכלוסיה, הקהל דובר האנגלית. פנינו לזאב אייזיק, שאמר שאין לו שום הופעות אחרות כרגע, אז אפשר לנסות. לזכותו יאמר שהוא הפסיד כסף על הפעם הראשונה, וכששאלתי אם הוא מוכן לעשות זאת שוב, הוא אמר, ‘כן, אבל אני לא יכול לממן את הטיסות’. אז התחלתי לגייס כאן בארה”ב כספים לטיסות. חבר הציע שנעשה את זה כהופעה לגיוס תרומות, והיום אנחנו עובדים עם קרן קובי מנדל, שמסייעת למי שאיבדו בן משפחה באירוע טרור”.

איך סטנדאפיסט אמריקאי מתכונן להופעה בישראל?
“הם שואלים אותי לפעמים ואני אומר, אתם יכולים פשוט לעשות את הקטע שלכם, ואם משהו עולה לכם בדרך, תוסיפו אותו. דייויד קרואו, למשל, הוא קומיקאי מאוד פורה, עד סוף הסיבוב 80% מהחומר שלו היה על ישראל. הם לא גסים, אבל אני מבקש שישמרו על מופע נקי, חוץ מאשר ההופעה בתל אביב, שם הם יכולים קצת להשתחרר”.

מה גורם לישראלים לצחוק?
“הקהל שלנו הוא אנגלו אז אין הבדל גדול מהקהל בארה”ב. לישראלים ההומור קצת שונה, יותר סלפסטיק ומערכונים ופחות סטנדאפ”.

ספר בדיחה מהמופע שלך כאן.
“הלכתי לקנות רוגלעך במחנה יהודה להביא איתי לארה”ב ונגמרו להם הקופסאות האטומות לאוויר, אז המוכר אמר, ‘אני אכניס את זה לקופסה הזאת ואלחץ חזק’. אמרתי לו שזה לא אותו הדבר, והוא אמר, ‘תשמע, אני עושה את זה 15 שנה, אני יודע על מה אני מדבר’. מסתבר שאם אתה ישראלי ועושה משהו זמן רב, אתה יכול להתגבר על חוקי הפיזיקה”.

אחד הסטנדאפיסטים ביטל ואחד מתנדנד בגלל עמוד ענן, ונאלצת למצוא מחליפים. אילו תשובות מתחמקות קיבלת מקומיקאים שלא רצו לבוא לישראל?
“מצטער, אבי, יש לי הופעה בטיז א-נאבי בבגדד, אני לא אוכל להגיע’. הבעיה היא שהחדשות פה מאוד סנסציוניות, שהם חושבים שישראל היא עזה. אני מנסה להגיד להם שאם מישהו לא היה שם, דעתו לא נחשבת, אל תקשיבו או תדברו עם אנשים שלא היו שם”.

אמא שלך גאה בעבודה שלך?
“אמא ואבא שלי גאים. אני זוכר שכשהיינו צעירים היו כל מיני פעילויות בבית הספר ששאלו מה תהיה כשתגדל. אבא שלי היה מתעצבן ואומר, ‘תגיד להם מענטש, כל עוד אתה אדם טוב, לא משנה מה תעשה’. עבודה בתעשיית הבידור היא ההיפך ממה שאתה לומד בבית יהודי: תהיה צנוע, לא הכל קשור אליך. בבידור אתה צריך להתרכז בעצמך, הכל קשור בך, תקדם את עצמך. זה עסק אנוכי. ביהדות מלמדים אותך לא להיות ככה. נחמד שאני יכול לתעל משהו בבידור ולהכניס אותו לתוך משהו שיש בו יותר משמעות מאשר לקבל תפקיד אורח בסיטקום”.

התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 30.11.2012

4 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404, סמול טוק | תגובה אחת

יאיר לפיד: “אני לא חושב שיש עוד מפלגה אחרת בישראל ששולטת במדיה החברתית כמונו” // פוליטיקאים ברשת, סדרת ראיונות ב”שישבת”

ראיון עם יאיר לפיד, במסגרת סדרת ראיונות עם פוליטיקאים על השימוש שלהם באינטרנט לקראת הבחירות. הראיון התקיים במסגרת הפינה “האחראי על האינטרנט” המשודרת מדי שבת בסביבות 19:30 בתוכנית שישבת עם אסף ליברמן בגל”צ.

[audio:http://room404.net/wp-content/uploads/2012/12/shishabat%20glz%202012-12-01%20yair%20lapid%2000.mp3]

4 בדצמבר, 2012 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

אילוף הסוררת

פוסט של אורן פרסיקו
העין השביעית

“‘ידיעות’ נגד שלי“, טוען שלמה צזנה, הכתב המדיני של “ישראל היום” בכותרת טור המתפרסם הבוקר בעיתון. לדברי צזנה, הסיקור המחמיא מאוד של ציפי לבני בעיתון “ידיעות אחרונות” נובע מאיבה לשלי יחימוביץ’. “אי אפשר לומר שלא מתחדשים שם ב’ידיעות’ לפי רוח הזמן”, כותב צזנה. אחרי ‘רק לא ביבי’, הם עכשיו בקו ברור של ‘רק לא שלי'”.

לבני אמנם זכתה מצד “ידיעות אחרונות” בימים האחרונים לסיקור מחניף במידה מביכה, אך הבוקר מסקר “ידיעות אחרונות” את תוצאות הבחירות המקדימות במפלגת העבודה באופן הוגן, ואפילו מחמיא.

“נשים בעבודה” נכתב בשער העיתון, לצד תצלום של 7 נשים המשובצות במקומות 1 עד 25. שלושה עמודים מקדיש העיתון למפלגת העבודה: אחד על הנשים הרבות יחסית (למפלגות אחרות, לא לחלקן באוכלוסיה); אחד להצגה נאה של 20 המועמדים במקומות הראשונים; ואחד לעימות המתחולל בין שלי יחימוביץ’ לעמיר פרץ על האג’נדה המדינית של המפלגה. נראה כי “ידיעות אחרונות” עדיין מעדיף את מדיניות “רק לא ביבי” על פני כל מדיניות אחרת.

ב”ישראל היום”, אגב, הסיקור של מפלגת העבודה הרבה פחות מחמיא. “בעבודה: מלחמה” היא הכותרת הראשית, “הליכוד: ‘רשימת העבודה קיצונית'”, נכתב בראש עמוד 11, ואחת מכותרות הביניים בידיעה המוקדשת לרשימה החדשה היא “הסרבנות של מיכאלי” (מרב מיכאלי, שנבחרה למקום חמישי ברשימת העבודה, התבטאה בעבר בזכות סרבנות).
בטור פרשנות נלווה טוען דן מרגלית כי הצלחת מיכאלי “מכבידה” על יחימוביץ’. מרגלית מסביר כי מיכאלי “היא בעלת זכויות במאבק לשוויון נשים ופובליציסטית מעניינת, אבל לשונה מגוחכת (מחליפה במתכוון זכר בנקבה), ומה שחשוב יותר מכל שהצביעה בעבר בעד בל”ד ועודדה סרבנות שירות בצה”ל”. מרגלית משווה בין קריאה לסרבנות לביצוע עבירת מין, וכותב כי אם מיכאלי רוצה לקבל “פטור” מהדעה שהביעה בעבר, “כדאי לה להתחרט בפומבי על העמדה ההיא”.

טור הפרשנות של יוסי ורטר ב”הארץ” מסתיים אף הוא בהערה לחברת הכנסת לעתיד מיכאלי. “מדבר אחד היא בטוח תצטרך להיגמל במהרה”, כותב ורטר, “מהנוהג המטופש והילדותי, לדבר בשפת נקבה. אם היא תבחר לנאום כך במליאה ובוועדותיה, היא תהפוך מהר מאוד לבדיחה של הכנסת ה-19”.

הבלוגרית טל שניידר פרסמה אתמול פוסט על בדיחה סקסיסטית שפלט נבחר אחר ברשימת העבודה לכנסת, עומר בר-לב. הפוסט נפתח דווקא בהערה על מיכאלי. “אתמול בערב, יום שישי, ביליתי עם חברים ותיקים ביישוב הר אדר”, כתבה שניידר. “אנשים שאני מכירה יותר מעשרים שנה. אף אחד מהם לא עיתונאי ולא עובד בתקשורת. בעלת הבית, חזנית רפורמית, כמה חברות אחרות שלי במשרות אקדמאיות, אחת אדריכלית, עוד 2-3 בהייטק”.

“כולן, חצו את גיל ה 40, וכמעט כולן, חיייכו באושר גדול על זכייתה של מרב מיכאלי במקום כה גבוה במפלגת העבודה. מדוע? הן אפילו לא מצביעות של המפלגה הזו, אך מפנטזות על היום שבו מיכאלי תעלה לבימת הכנסת ותדבר אליהן בלשון נקבה. הן אוהבות את הדיבור הזה שלה, נמשכות אליו ובניגוד לדעה על סגנונה אצל חלק מן הפרשנים הפוליטיים, הן חושבות שלמילים יש משמעות. כן, לדעת לדבר בלשון נקבה זה יותר מגחמה מצחיקה, זה יותר משיעור לשון”.