הקארמה של טיסת השוקולד, עיתונאימקוונימתאגדים והספד לטרי פראצ’ט // רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

טרי פראצ’ט: מצחיק. כועס. הומניסט

החודש מת טרי פראצ’ט, מהסופרים המצליחים בעולם. פראצ’ט מכר למעלה מ-85 מיליון ספרים ב-37 שפות. הוא מוכר כמחבר עשרות הספרים בסדרת “עולם הדיסק”, וכתב ספרים רבים נוספים. הוא עסק בעיקר בספרות פנטזיה קומית, והיה ידוע בחוש ההומור המפותח שלו. לצד עיסוקיו אלה, היה גם עיתונאי ואף שימש בעברו כדובר חברת החשמל הבריטית. פראצ’ט סבל מאלצהיימר בשנותיו האחרונות, מחלה שהביאה למותו. הוא שיתף את הציבור בגילוי המחלה, ואף צילם סרט תיעודי, “Terry Pratchett: Choosing To Die”, שעסק בזכות לבחור מתי למות.


Terry Pratchett – Choosing to Die by ghostsea

“טרי פראצ’ט אמנם היה יוצר מצחיק מאוד, אבל כמו מוסר העבודה שלו, גם כוונותיו תמיד היו רציניות, ומותו הוא אובדן גדול לעולם הספרות, התרבות והאנושות ככלל”, כתב עליו העיתונאי והמתרגם דידי חנוך בוויינט (זהירות, אוטופליי). בראיון למפיק “רבע לדיגיטל” איתמר חדד סיפר חנוך על הסופר: “פראצ’ט, שהיה פעיל בעיקר משנות ה-80′ ועד השנה, היה בשנות ה-90′ בסופר הנמכר ביותר בבריטניה, עד שג’יי.קיי. רולינג באה ועקפה אותו. הוא אחד הסופרים המצליחים בעולם. הוא כתב יצירות פנטזיה מאוד מצחיקות מצד אחד, ומאוד הומניסטיות ופרוגרסיביות מצד שני”

טרי פראצ'ט. צילום: Storm (cc-by-nc-nd)

פראצ’ט, אומר חנוך, כתב הרבה מאוד פנטזיה ומעט מאוד מדע בדיוני: “הוא ההומוריסט החשוב שבפנטזיה. החשוב ביותר והמצליח ביותר. הוא הפך את ההומור לחלק בסיסי ומובן בפנטזיה, שהיה ז’אנר שסבל לעיתים מרצינות יתר”.

לאיגודי עובדים אין קליק עם עיתונאי הניו מדיה

גילדת העיתונאים האמריקאית, שמונה 34 אלף חברים, שינתה את שמה באחרונה מ-Newspaper Guild ל-NewsGuild, כשהיא נפרדת מהבלעדיות של הנייר. אולם בארה”ב עדיין קשה לאגד עיתונאי ניו מדיה. בין הסיבות לכך, כפי שנמנו בכתבה בוושינגטון פוסט: היצע הכותבים הגדול, ונכונות של כותבים רבים לכתוב בזול מאוד ואף בחינם כדי לקדם את עצמם מקצועית; חוסר ההיכרות של הצעירים עם עולם העבודה המאורגן; רצון של העיתונאים הצעירים לבנות לעצמם מותג עצמאי שקל להעביר מכלי תקשורת לכלי תקשורת; התנהלות דמויית סטארטאפ של כלי תקשורת מקוונים, שמבטלים את ההיררכיה הנראית לעין בין מנהלים ועיתונאים, ולעתים מעניקים לכתבים אופציות, כך שהאינטרסים של הכתבים מתיישרים עם אלו של הבעלים וההנהלה, ולא של עמיתיהם למקצוע.

"Digital" typewriter. צילום: Kristin Nador; עיבוד: lux05 (רשיון cc-by-nc-sa)

“אלה דברים שכארגון עיתונאים היינו צריכים להתמודד איתם גם בכלי תקשורת שהם לא ניו מדיה. כבר קרוב ל-30-40 שנה שאין בעיתונות עבודה מאורגנת, חוץ משידור ציבורי”, מסביר העיתונאי יאיר טרצ’יצקי, יו”ר ומייסד-שותף של ארגון העיתונאים. בנוסף, “העיתונאים [בניו מדיה] הרבה יותר צעירים, המערכות יותר צעירות, אין לך מסורת של עבודה מאורגנת. זה יחסית כלי תקשורת חדשים, אין מסורת של ועד, של עבודה מאורגנת. התחלופה מאוד גבוהה, אנשים פחות רוצים להשקיע – זה אופייני לניו מדיה. בשונה מארצות הברית, שהקשיים גורמים לזה שאין כמעט התאגדויות בניו מדיה, בישראל הצלחנו לא רע בכלל. הקמנו ועד בוויינט, באתר ONE, ב’בחדרי חרדים’ ובמספר כלי תקשורת, ובזמנו בנרג”.

תמכור לה זפת!

זוכרים את טיסת השוקולד?

בסוף פברואר הופץ על ידי גורם לא ידוע סרטון שמתעד מריבה בין נוסעים לבין דייל בטיסת ישראייר. למרות שהרבה אנשים עושים הרבה דברים הרבה יותר גרועים מלצעוק על דייל שימכור להם שוקולד, דווקא האישה שצעקה הפכה לנערת הפוסטר העדכנית של “הישראלי המכוער”, והשיקה גל של כתבות ודיונים בנושא. חברת התיירות הדקה התשעים תפסה טרמפ על המהומה והקימה את קהילת הפייסבוק “נלחמים בישראלי המכוער”, שמוקדשת לתמונות וסרטונים שמתעדים מעשים לא יפים.

תיעוד מתמשך והצמדת תג מחיר להתנהגות הזאת היא גם הרעיון של טל גוטמן, שפרסם על כך פוסט בבלוגו “ממלכת עילם”. גוטמן כתב:

כמו שיש like ו-share, יכול להיות כפתור ״זכור״, או ״קארמה״. כשמישהו יכתוב משהו יוצא דופן ברשת חברתית – טוב או רע, תוכלו לשלוח את הדבר הזה למאגר הקארמה שלו. ושם הוא ישאר, לנצח. אי אפשר יהיה למחוק משם דברים, גם אם האדם מחק את הפוסט המקורי. האתר יהיה מוצפן ומאובטח כך שניתן יהיה להוכיח שהתכנים בו באמת נכתבו על ידי האדם, ולא זויפו אחר כך. והוא יהיה נגיש, נגיש לאללה, למנועי החיפוש. לא יהיה בו שיפוט, צקצוק לשון. רק שיקוף אמיתי של מה האדם אמר.

שיימינג יכול להידבק לתדמית כמו זפת לרגליים בים, אבל אם אין מחיר אמיתי, נוכח ומרתיע להתנהגות כזאת, התיעוד שלה חסר משמעות. ואם יש לה מחיר – הוא צריך להיות פרופורציונלי, ואסור שיישמר לנצח. באירופה נקבע כי גוגל תתן לאנשים את הזכות להישכח על ידי הסרה של לינקים לרשומות משפטיות בעייתיות, ואפילו רישום פלילי נמחק בסופו של דבר.


רבע לדיגיטלמשודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ


יאיר לפיד משתעמם באופוזיציה, משחק בקקי

יאיר לפיד מתקן לגולש בפייסבוק שגיאת כתיב: "יא חרא", לא "יחרא"

(הלשין: דורון ישעתיד פדהצור, דרך אסף פיליפ)

הדפיסו לכם סרטון וידאו מוויינט

ההורים של השימושיות של וויינט אחים. כאילו לא די בכך שהם שמים סרטונים עם אוטופליי באמצע העמוד אחרי גלילה ראשונה, הסרטון קופץ ומתחיל לנגן גם בגירסה להדפסה.

סרטון באוטופליי בגירסה להדפסה של כתבה בוויינט

משרד הבריאות מוסר שזה זמני, לא לדאוג!!!

ככה נראה מרשם רופאי השיניים באתר משרד הבריאות כשגולשים אליו עם חוסם סקריפטים. אין דבר שמשדר מקצוענות כמו הודעה על כך שהמערכת לא עובדת זמנית באותיות אדומות מודגשות ועם שני שלושה סימני קריאה.

הודעת מערכת היסטרית באתר משרד הבריאות

איך טריפל סי, חברה עם שירות מצוין, גרמה לי לתבוע אותה בגלל 32 שקל

מהיום שעברתי לטריפל סי כמעט שלא הבטתי לאחור. ספקית האינטרנט הקטנה הזאת התנהלה באופן שכמעט לא רואים אצל ספקי שירות בישראל, בטח בשוק התקשורת – שיחות יזומות מצדם לוודא שההתחברות עברה בהצלחה, זמן מענה מהיר, שירות קשוב, נתינת מספרי טלפון ישירים לנציגי שירות ותמיכה, החזרת שיחות ללקוחות בזמן שנוח ללקוחות, מחירים קבועים בלי הפתעות בסוף תקופת מבצע ואפילו סיוע טכני בדברים שלא קשורים אליהם.

פעם התקשרתי לבקש עזרה בתפעול איזו תקלה במודם-ראוטר. טריפל סי לא מכרו לי אותו, ונציג התמיכה לא הכיר את הדגם הזה. הוא אמר שיחזור אלי, הוריד את המדריך באינטרנט, מצא את התשובה והתקשר אלי להסביר לי מה לעשות. מאז נהגתי להמליץ על טריפל סי לכל מי שנפל לידיים השמנוניות של נטוויז’ן הגנבים השקרנים, בזק בינלאומי מעכבי הניתוקים ודומיהם.

באוקטובר 2014 התחברתי לחבילת אינטרנט ביתי 15 מגה של טריפל סי. המחיר: 9.90 לחודש לשלושת החודשים הראשונים, ואחר כך 19.90 לחודש. משום מה, בחודש הרביעי גבו ממני 23.90. גם בחודש החמישי. כשהבחנתי בזה, פניתי אליהם וביקשתי שיחזירו את הכסף, ושישקלו לפצות אותי בביטול החיובים כולם (מסיבות שונות, כמעט שלא השתמשתי בחבילה).

המחירים באתר טריפל סי, 11.3.2015

חשבונית של טריפל סי, 26.2.2013

בקטנה, כולה 20%

באותו יום התקשרה אלי יפית מטריפל סי ואמרה לי שאני טועה ושהמחיר הוא אכן 23.90. אמרתי לה שכאשר התחברתי, היה כתוב באתר שהמחיר הוא 19.90, ושזה המחיר שעדיין מופיע באתר גם בזמן שיחתנו. היא התווכחה איתי ואמרה: “אני מתקשרת אליך אחרי שעשיתי את הבדיקות”. התעקשתי בחזרה, היא שמה אותי על המתנה, בדקה וחזרה אלי עם התשובה הנכונה – אני צודק, המחיר הוא 19.90, והיא תזכה אותי מיד על ההפרש. הזיכוי ניתן באותו יום. ביקשתי פיצוי על חיוב היתר והזמן שהשקעתי בטיפול בו. היא סירבה.

למרות זאת המשכתי איתם. נפילה קטנה ברצף של שירות כל כך טוב היא כנראה אנומליה. באמצע מרץ שדרגתי לחבילת “אינטרנט דאבל” (ספק+תשתית) 15 מגה ב-75 שקל לחודש. הנציג שדרכו ביצעתי את השדרוג אמר שהחבילה הקודמת שהיתה לי בוטלה. באותו יום קיבלתי אימייל הצטרפות וחשבונית על סך 75 שקלים.

עשרה ימים אחר כך קיבלתי חשבונית על חבילת האינטרנט (ספק בלבד) לתקופה 26.3.2015-25.04.2015, בסכום 23.90 שקל. כלומר, עשרה ימים אחרי שנציג החברה אמר שהחבילה בוטלה, טריפל סי מחייבים אותי עליה בתעריף שגוי, שהחברה כבר הודתה בו וזיכתה עליו.

זמני יקר לי, ולו רציתי לבזבז אותו על מעקב חודשי מדוקדק אחרי הפתעות בחשבונית, הייתי מתחבר לנטוויז’ן. באותו יום פניתי לטריפל סי וביקשתי לזכות אותי בסכום החשבונית, להפסיק לגבות תשלום על החבילה שבוטלה ולפצות אותי ב-750 שקלים. נתתי להם שלושה ימים למלא את מבוקשי או להיתבע. הפעם הם לא השיבו לפנייתי. היום תבעתי אותם בתביעות קטנות על 1250 שקל. השקעתי בזה חצי שעה בהגשת התביעה דרך אתר בתי המשפט ו-50 שקלים אגרת בית משפט.

(יש עוד חריקה רצינית אצלם – האטה מופרעת של טורנטים בשעות הערב והלילה. אם טורנטים חשובים לכם, אל תתחברו לטריפל סי).

שיר לווייז

איציק נחום כתב את השיר הזה בתגובה לסטטוס של אפליקציית הניווט ווייז:

שיר שכתב איציק נחום בתגובה לסטטוס של ווייז: "תוכנה אפליקציה מסוכנת / שמאלנית שלא יודעת להתריע על כניסה לכפרים ערבים / זהירות / מגבעה הצרפתית שמים וייז למעלה אדומים / נכנסים לתוך עיסוויה / אללה יוסטור"

הומני וריאלי: סדנה על מתמטיקה בספרות // סמול טוק

רעיונות מעולם המתמטיקה מחלחלים לספרות. בסדנה שלה, המתמטיקאית קלרה שיכלמן מספרת סיפורים על מספרים

מה הקשר בין מתמטיקה לספרות?
“יש סופרים שהם מתמטיקאים ומתמטיקאים שהם סופרים, ויש הרבה רעיונות מהמתמטיקה שהגיעו לתוך הפילוסופיה ומשם לספרות ולקולנוע, ובאופן כללי לתוך התרבות הפופולרית. אלו שני תחומי דעת שמתקשרים אחד עם השני בכל מיני דרכים, יש מעבר רעיונות מאחד לשני. הדוגמה הקלאסית היא אליס בארץ הפלאות, שנכתבה על ידי מתמטיקאי, לואיס קרול, ויש שם בדיחות והערות על מתמטיקה. למשל, במסיבת התה של אליס, כל מי שיושב מסביב לשולחן מספר בדיחות ואומר דברים שהם שטויות בשפת בני אנוש, אבל אם מסתכלים על זה בצורה לוגית אז הם יחסית הגיוניים ואפילו מצחיקים. זו אמירה ביחס לאיך שמתמטיקאים רואים את העולם, ואיך שאנשים רגילים רואים את העולם מסביב”.

הסדנה שלך מלמדת ספרות או מתמטיקה?
“היא מדברת על מתמטיקה יותר מאשר על ספרות, ובעיקר על הקשר בין השתיים. אולי זה יותר מתמטיקה בראי הספרות, או מחשבות על מתמטיקה כפי שהן מופיעות בספרים. מתמטיקה נתפסת כמאוד מנותקת מהעולם ומהמציאות, והרבה אנשים לא מבינים מה להם ולתחום המוזר הזה. דרך הספרות יש מקום לפילוסופיה של המתמטיקה ודברים שמגיעים מתוך המתמטיקה לפגוש את העולם בדרך לא צפויה, לא רגילה. הסדנה נקראת ‘אֲלף אפס’, זה האינסוף הכי קטן שיש במתמטיקה, והיא מתקיימת בחללית בירקון 70 החל מה-12/4, ואפשר ליצור איתי קשר בכתובת exact.wonders@gmail.com“.

מה ההכשרה שלך בתחום?
“אני דוקטורנטית למתמטיקה. אני מאוד אוהבת ספרות, את ההיסטוריה של המתמטיקה, לקחתי כמה קורסים בנושא. בספרות יחסית קל לקבל הכשרה לא פורמלית – אני קוראת אובססיבית, אני והקינדל שלי מחוברים בקשר הכי חזק שבן אדם וחפץ יכולים”.

אליס בארץ הפלאות עם הארנב. איור: Surian Soosay (cc-by)

מה התפיסה שלך בנוגע להפרדה המקובלת בין מקצועות ריאליים להומניים?
“יש הרבה מקצועות שלא נופלים טוב באחת מההגדרות, כמו בלשנות. אלה כן תחומים שאולי ניגשים אליהם באיזושהי גישה אחרת – במתמטיקה ופיזיקה הרבה פעמים אתה נדרש ללמוד שפה חדשה, או איזושהי הכשרה טכנית בשביל להיות חוקר של המקצוע, בשביל להיות בחזית המדע. אני חושבת שברמה בסיסית יותר, כמו שמלמדים את זה בבתי הספר ומציגים לקהל הרחב, אין באמת סיבה להפריד בין הדברים. אתה לא צריך תואר ראשון במתמטיקה בשביל להתלהב מהתחום הזה. זה משהו שאני חושבת שבמיוחד המדעים המדוייקים מאוד מפסידים ממנו. בספרות או בהיסטוריה לא מציבים איזשהו רף כניסה ואומרים ‘אתם צריכים לדעת משהו, אתם צריכים להיות אחד מאיתנו בשביל לקחת חלק בתחום הזה’. במדעים מדוייקים קצת הסתגרו ולקחו צעד לאחור, שזה טעות לדעתי, כי אני חושבת שכולם יכולים ליהנות מזה גם אם הם לא עשו את הבגרות שלהם במתמטיקה בתיכון והעדיפו ללכת לשנקר או לעשות משהו אחר. אני מרצה על מתמטיקה גם במסגרות אחרות, וזה משהו שמאוד חשוב לי להעביר – שורה תחתונה שאני לוקחת איתי להרצאות האלה, היא שמתמטיקה זה כן תחום שאפשר ליהנות ממנו ולהתלהב ממנו בלי לעשות תואר, בלי לזכור את לוח הכפל ולפתור משוואות ריבועיות. לא חייבים להיות נגן בפילהרמונית בשבילי להנות ממוזיקה, ולא חייבים להיות מתמטיקאי כדי ליהנות ממתמטיקה”.

את חושבת שסדנאות כמו שלך מקרבות אנשים לתחום הזה?
“אני רק יכולה לקוות שכן. אולי לא מקרבות, אולי מנגישות, מסבירות קצת ממה מתלהבים כל כך בתחום הזה”.

הזמנה לסדנה של קלרה שיכלמן


התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 27.3.2015


המוסד הנאצי מוכר מציתים בנתב”ג!!!1

שי רינגל קנה את המצית הזה בשדה התעופה בלוד:

מצית עם לוגו עיט הרייך וסמל המוסד. צילום: שי רינגל

העיגול למטה הוא סמלו של המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. הציפור שמעליו היא עיט הרייך (Reichsadler), הסמל הלאומי של גרמניה, בגירסה ששימשה את גרמניה הנאצית בין 1935-1945.

עיט הרייך של גרמניה הנאצית, 1935-1945

מפתה לחשוב שמדובר בהטרלה או באמירה פוליטית, אבל סביר יותר שמישהו חיפש בגוגל תמונות והשתמש בתמונה הזאת בלי לדעת מה מקורה.

(הלשינה: הדר בן-יהודה)

מגזין הגורמה הישראלי נגד מקדונלדס

המבורגר טורף. תמונה: Skesis (cc-by-nc-sa)

טור של דובר תנועת דרור ישראל, תומר שמוקלר, יוצא נגד מקדונלדס ישראל בטענה שהמנכ”ל שלה, עמרי פדן, פוגע בעובדים צעירים שמנסים להתאגד. הטור שותף לפני כשעה בפייסבוק, עם ההפניה “מקדונלדס זה לא רק אוכל זבל אלא גם זבל של בעלים”. המסר לא מפתיע, אלא המפרסם: דף הפייסבוק הרשמי של מגזין הגורמה “על השולחן”.

“כל הכבוד לעל השולחן. נדיר לראות דף עסקי הולך מעבר לשיקולי רווח צרים ונוקט עמדה גם בעניינים חברתיים חשובים שכאלה”, הגיבה יעל מבט, אבל אני מנחש שהתגובה של שחר סטימפאנק דישבק יותר קרובה למציאות: “מישהו שכח להחליף מהדף העסקי לפרופיל האישי…?” מנהל דף פייסבוק שרוצה לפרסם סטטוס בדף האישי שלו עלול להתבלבל ולשכוח שהוא נמצא בדף העסק, ולפרסם את הסטטוס בשם העסק, וזה כנראה מה שקרה. נחכה שהוא יגלה זאת.

השרשור קיבל עד כה חמישה שיתופים, 87 לייקים ותגובות ספורות. הנה צילומסך שלו:

סטטוס נגד מקדונלדס בפייסבוק של "על השולחן", 28.3.2015

עוד על השולחן: מיחזור כתבה על אוכל בחיפה

קונה אייפד משומש התקשר לבקש תמיכה טכנית מהאיש שממנו האייפד נגנב

אנונימי מספר:

אתמול התקשר אלי ב-Facebook Call ראפאת, מעצב גרפי צעיר מנפת שכם. ראפאת, שאני לא מכיר, עשה רושם מאוד נחמד. חשבתי שהוא רוצה לדבר על הבחירות, אבל הוא ביקש עזרה בהפעלת האייפד. לאחר מספר דקות הסתבר שמדובר באייפד שלי.

כן, לפני חודשיים נפרץ הבית ונלקחו גאדג׳טים שונים, חלקם פרטיים וחלקם של החֶבְרָה. איך הוא מצא אותי? כשנועלים את האייפד מרחוק, אפשר להשאיר הודעה למוצא הישר עם פרטים. מיד נעלתי מרחוק את האייפד וכעת ראפאת לא יכול להפעיל אותו והוא מהווה משקולת נייר בביתו.

ובכן, ראפאת ביקש שאפתח לו את האייפד כי הוא שילם עליו 1100 שקל בשוק חברון ועכשיו הלך לו הכסף.

בהתחלה רציתי לפתוח לו (אגב, זה לא ממש אפשרי, המכשיר צריך להיות אצלך ביד כדי שזה יקרה ואני לא אתן לראפאת, ידידי המפוקפק זה חמש דקות, את כל סיסמאותיי בעולם). אחר כך החלטתי למכור לו אותו ב-500 שקל. הוא ממילא שייך לחֶבְרָה, אגב.

התייעצתי מיד עם חברי המתכנת המדליק מוחמד משכם, שצחק הרבה מהסיפור. אחר כך הוא התנדב לעבור אצל ראפאת, לפתוח לו את האייפד ולאסוף את הכסף – אם ראפאת יסכים.

מוחמד, אגב, הפתיע אותי והמליץ חד משמעית לפנות למשטרה. ״זה אזור C, אתה יכול להפעיל גם את משטרת ישראל וגם את המשטרה הפלסטינית״ הוא אמר. ״הוא ידע שזה גנוב. מה זה 1100 שקל לאייפד?״

ראפאת הודיע לי שתודה שלא הסגרתי אותו למשטרה, אבל אין לו 500 שקל, ושאולי אני רוצה לקנות ממנו את האייפד ב-1100 שקל. אמרתי לו ‘לא, תודה’, שכחתי לציין שהוא חוצפן, וביקשתי שיודיע לי אם הוא רוצה לקנות אותו בזמן הקרוב.

לדף הבא →