גוגל ופייסבוק לא ישלמו מיסים בישראל, אבל יכניסו הרבה כסף לשתדלנים ועו”דים מקומיים

רשות המיסים החליטה לגבות מס מחברות גלובליות שפעילות בישראל, ובהן גוגל ופייסבוק. כנראה שהדיווח שלי במלשינון עבד.

דיברתי על כך עם דודו ארז ואבי אטינגר בתוכניתם בגלץ, 14.3.2016:

16 באפריל, 2016 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית | להגיב זה מגניב

רחובות עם שמות של ציפורים קיבלו צלליות בשיבושתרבות מקסים

“מאז שעברנו לחולון מציק לי בעין שהתמונות האלה חסרות”, אומרת המשלטת, שהוסיפה לשלטי הרחובות הקרויים בשם ציפורים צלליות של אותן ציפורים. “יום אחד התלוננתי לבן זוגי שאני לא מספיקה (בעיקר בגלל הילדות האלה שיש לנו) לעשות דברים שאני רוצה, אז הוא שאל ומה את רוצה לעשות?… לא תאמינו מה התשובה שהוא קיבל (קליק בייט)”.

“זה לקח הרבה שלבים, של לקנות חומרים מתאימים שיחזיקו מעמד בחורף (מחזיקים נהדר אגב) ולצייר ולגזור. והיינו מחכים לימים סוערים ולשעה מאוחרת ויוצאים יחד עם סולמון שתי מדרגות כזה, שורקים בתמימות כשהוא אומר לי ‘גו!’ כשאין מכוניות שעוברות ברקע, מדביקים וממשיכים הלאה”.

כשעיריית חולון החליפה את השלטים משחור-על-לבן ללבן-על-כחול, המשלטת עדכנה את הצלליות שלה למדבקות לבנות. “אני מקווה שהם לא יחליפו שוב את צבעי השלטים.. אני מתקשה לעמוד בקצב :)”.

14 באפריל, 2016 | בנושאים: אמנות גיקית | 6 תגובות

עדיין יותר הגיוני משיעור הכנת מצות בבית חב”ד

פעילות פסח לילדים: סדנה להכנת פיצה דומינו’ס.

14 באפריל, 2016 | בנושאים: פרסום ושיווק | להגיב זה מגניב

הבוטים/בוטואידים של דומינו’ס פיצה ועיריית חיפה לא מבינים שירות לקוחות

לבנק הפועלים ולסלקום אין דפי פייסבוק. החברות הגרועות הללו לא רוצות להתמודד עם תלונות ולטפל בפניות של לקוחות ברשת החברתית הגדולה בישראל ובעולם. אבל גם גופים שיש להם נוכחות רשת בפייסבוק לא תמיד מתאימים את עצמם לצורת התקשורת החדשה הזאת – משטרת ישראל, למשל, מפנה כל מתלונן להגיש תלונה בתחנת משטרה, למרות שהחוק מחייב את המשטרה לקבל תלונות בפייסבוק. והיא לא היחידה.

גיא עשירי-פרוסנר התלונן בפייסבוק של דומינו’ס פיצה על פיצה שהזמין מסניף תלפיות ירושלים, והגיעה אליו כשהיא נראית כמו טיוטה של ג’קסון פולוק. עשירי-פרוסנר סיפר:

באותו רגע התקשרתי לסניף (תלפיות ירושלים), הבחור הציע לי זיכוי לפעם הבאה או שישלח לי פיצה חדשה. סירבתי לשתי האפשרויות ודרשתי ביטול של העסקה. “אין דבר כזה” הוא התעקש וגם איים לנתק איתי את השיחה כי הוא לא מבין מה אני אומר והטונים שלי לא נעימים לו. אז בכעס רב הסברתי בבירור, מילה-מילה, שאני לא רוצה לחכות עוד 45 דקות לעוד פיצה ואני לא רוצה פיצוי לפעם הבאה, אני רוצה את הכסף שלי בחזרה. בסוף, לא יודע איך, הוא השתכנע לבטל את העסקה ואמר שהוא שולח שליח לאסוף את הפיצה.

השיחה הסתיימה בשעה 23:54, חיכינו שיגיע השליח כדי ללכת לישון. בשעה 00:41, כמעט 50 דקות אחרי סוף השיחה, עדיין לא הגיע השליח אז התקשרנו שוב לסניף. איפה השליח? אשתי זכתה למטר צעקות “אין שליח! אין לי זמן לשלוח לכם שליח! אני עמוס! תזרקו את הפיצה לפח, תעשו מה שאתם רוצים”. כל זה אחרי 50 דקות המתנה לשליח שיבוא לאסוף את ערימת הזבל הזו וכמעט שעתיים מרגע ההזמנה. אז פיצה משפחתית, בלתי אכילה בעליל, הלכה לפח.

לדברי עשירי-פרוסנר, זו לא הבעיה הראשונה עם הסניף הזה:

כמעט מעולם לא היתה לי בעיה עם הסניפים בבית הכרם או בגבעה הצרפתית. מאז שעברנו לדירה הנוכחית אנחנו משויכים לסניף תלפיות. כל הזמנה מהסניף הזה זוכה לאיחור, פיצות שמגיעות קרות, טעויות בתוספות, התקמצנות על התוספות, פפרוני שנראה כמו הצרות שלי, קבנוס שמפריש צבעי מאכל (איך יכול להיות הבדל כל כך גדול באיכות המוצרים בין סניף אחד לאחר?) ו\או הפתעות אחרות. התלוננתי כבר מספר דו-ספרתי של פעמים, שמעתי כבר את כל התירוצים (טבחים חדשים, טעות אנוש, בעיה באופנועים, חוסר במצרכים, תקלת תקשורת, אי הבנה – למה זה בכלל צריך לעניין אותי?), אין לי מקום ללחם שום בבית מרוב פיצויים. הייתי שמח למלא מצוות שיימינג כהלכתה ולציין את שם הטלפן החצוף אבל בפעם הקודמת שביקשתי שם ואחר כך ציינתי אותו בתלונה – התברר שאין בסניף עובד בשם הזה.

בתכל’ס? נשבר לי מהסניף הזה ומהשירות המחפיר. צעקות? טרטורים? אחרי חצות? תמצאו לכם פראיירים אחרים, יש עוד המוווווון פיצריות בירושלים. כולל אחת ממש מתחת לבית שלנו. שם אמנם אין פפרוני אבל אף פעם לא צועקים עלינו.

דומינו’ס הגיבו בהתנצלות וביקשו את הטלפון של עשירי-פרוסנר, ואחרי חצי יממה קיבל עשירי-פרוסנר “שיחה אפולוגטית למדי משירות הלקוחות שלהם עם הבטחה למכתב התנצלות עם פיצוי, לשיחה ממנהל הסניף וממנהל האזור (לפי דרישתי). נראה מה מכל זה יקרה”. הם ביקשו גם את הטלפון של ניצן לוונברג, שהגיבה על התלונה בסיפורים משלה על השירות הגרוע שקיבלה מאותו “סניף פח באופן קבוע ובלתי נסלח”. לוונברג השיבה להם שהיא לא גרה בירושלים כבר כמעט שנה.

דומינו’ס צריכים לבקש את הטלפון של הסניף, להזמין ממנו פיצות באמצעות לקוחות סמויים, ולפי התוצאות להחליט אילו סנקציות להטיל עליו, מקנס ועד שלילת הזכיון. במקום זה הם מטרידים לקוחות בטלפון ומאיימים לבזבז את זמנם בשיחות עם מנהלים – לא ברור אם המנהלים יתנו התנצלות מתרפסת, יציעו לבצע ספוקו או יישבעו במפלצת הספגטי המעופפת שהשירות המחורבן החוזר ונשנה הוא פשוט צירוף מקרים מופלא.

עיריית חיפה אפילו יותר גרועה. ליאת זינגר פרסמה בפייסבוק תלונה על החלטת העירייה להתחיל לגבות תשלום על חנייה בחניון תחנת הרכבת “מרכז השמונה” (מהלך דומה בוצע בירושלים, אם כי שם החניה ממשיכה להישאר חינמית לנוסעי הרכבת הקלה, כדי לעודד נסיעה בתחבץ והפחתת עומס המכוניות הפרטיות על העיר).

תשובת מנהלי הפייסבוק של עיריית חיפה: “ליאת שלום וערב טוב, בנושא זה ניתן לפנות לפניות הציבור {ממחשב בלבד} בקישור הבא [לינק לטופס פניות ציבור בפייסבוק של העירייה]”.

הטופס מחייב את המתלוננים לספק שם מלא, טלפון ואימייל, גם אם אינם מעוניינים בכך. באותו טופס, שמיועד לסכל הגשת תלונות בפשטות בדף הפייסבוק של העירייה, נכתב בציניות כי “השימוש ברשתות החברתיות נועד לשפר את הקשר עמך וישדרג את השירות הניתן על ידינו”.

אז אם תכתבו תלונה על עיריית חיפה, עיריית חיפה תבקש מכם לכתוב תלונה. אני מקווה שהכסף מהחניה יוקדש למציאת מנהלי שירות לקוחות גרועים פחות.

13 באפריל, 2016 | בנושאים: פראייר.נט | תגובה אחת

המתופף הביוני • האתר שעקף את פורטל הממשלה • שופט אסר על גוגל לחפש » רבע לדיגיטל

המתופף ג’ייסון בארנז איבד את ידו וקיבל יד ביונית עם יכולות תיפוף על-אנושיות • ראיון עם מייסד אתר “כל זכות”, אמתי קורן, שעקף את המתחרה Gov.il • לצדדים במשפט אורקל-גוגל אסור לחפש מידע על המושבעים ברשתות חברתיות ובמאגרי גוגל

אנשים ביוניים וסבירים

ג’ייסון בארנז איבד את זרועו, מתחת למרפק, בתאונת עבודה. בראיון לרבע לדיגיטל הוא מספר שנפל ליאוש, והייאוש הזה היה אבי הרעיון להרכיב זרוע ביונית שתאפשר לו לחזור ולתופף. בתחילה בנה לעצמו זרוע פרוסתטית לואוטקית שאיפשרה לו לתופף בגסות. ב-2014, פרופ’ גיל ויינברג וצוותו מג’ורג’יה טק בנו לו את היד הביונית.

ליד הביונית של בארנז יש יכולות מתקדמות מאלו של יד אנושית: יש בה מקום לשני מקלות תיפוף, היא יכולה לנגן אוטומטית לפי המוזיקה שמושמעת בקרבתה והיא מאפשרת תיפוף בקצבים על-אנושיים, כך שהיא מאפשרת לבארנז לבצע יצירות שרק הוא יכול לתופף. בארנז ישתתף בגיק פיקניק ישראל, שם יספר את סיפורו, ידג’ה וינגן.

דעו לכם

ההייטקיסט אמתי קורן מכר ב-2006 את החברה שלו תפנסופט לחברת מרקורי, והחליט לפנות לפילנתרופיה. הוא זיהה מחסור במידע ברשת על הזכויות שלנו וב-2010 הקים את “כל זכות“, אתר ללא מטרות רווח שמנגיש מידע על זכויות לאזרחים. האתר מעסיק 11 עובדים, וב-2015 עקף את האתר הממשלתי המקביל, פורטל הממשלה Gov.il ׁ(לפי נתוני סימילארוובׂׂׂׂׂׂ).

בעולם אידיאלי לא היה צורך בהקמת פורטל שכזה, שכן הממשלה הייתה דואגת להנגיש את המידע הרלוונטי לאזרח. אולם מנכ”ל “כל זכות”, אמתי קורן, הסביר בשיחה עם המפיק מירון ששון כי לממשלה יש בעיה מובנית בהנגשת מידע: “האתרים הממשלתיים, כמו זה של הביטוח הלאומי או משרד הכלכלה, מפרטים את הזכויות הניתנות לאזרח בשפה משפטית ובלתי ברורה, בגלל החשש מתביעות או מפרשנות לא נכונה של הקוראים. מה גם שכל ארגון מפרט את הזכויות הנוגעות לתחום אחריותו בלבד, ואין גוף שמרכז את כל המידע. ברור שהרצוי הוא שהממשלה תנגיש כמה שיותר את השירותים והזכויות לאזרח. אבל בגלל הקושי המובנה, יש ארגונים ממשלתיים ששמחים מהנוכחות שלי. הם אומרים: ‘בגלל שאני לא יכול מבחינה משפטית לכתוב את הדברים בצורה ברורה, טוב שאתה נמצא כאן ועושה את זה'”.

את תחושת התסכול וחוסר ההבנה של האזרחים זיהו חברות שונות למיצוי זכויות, שאליהן חברו עורכי דין ורואי חשבון שפתחו אתרים דומים. “המטרה של כל הארגונים הפרטיים היא בסופו של דבר לייצר פגישה עסקית”, אמר קורן. “אנחנו מסתכלים על העולם הפוך, מהכיוון של האירועים בחיים, בין אם אבחנו את הילד שלך כמחונן ואתה מחפש את הזכויות המגיעות לו, ובין אם אובחנת כחולה סרטן ואתה רוצה לדעת מה מגיע לך מהביטוח הלאומי, משרד הבריאות ואפילו משרד התחבורה. ומכיוון שהדרישה מצד האזרח היא לקבל מידע בכל תחום, אנחנו מייצרים 360 מעלות של מידע, שלא נוגע רק לזכויות במובן הפורמלי. אנחנו מציעים, למשל, הפניות לקבוצות תמיכה ממשלתיות או פרטיות (לא בתשלום), או שירותים שהביטוח הלאומי יכול להציע”.

גוגל, אל תגגלי!

החלטה מעניינת התקבלה בתביעת זכויות היוצרים של אורקל נגד גוגל. שתי החברות יצטרכו לספר כיצד בכוונתן לאסוף מידע על מושבעים פוטנציאליים, מדווח קורט האוס ניוז.

השופט המחוזי וויליאם אלסופ הביע חשש שאם החברות ירגלו אחרי המושבעים, אלו עשויים להפר את ההוראה לא לחפש מידע על המשפט ועל הפרקליטים. הוא גם הזהיר מפני איסוף מידע על המושבעים ברשתות החברתיות, וניצולו להשפיע על המושבעים. אלסופ כתב:

אם חיפוש יעלה שהספר האהוב על מושבע הוא ‘אל תיגע בזמיר’, פרקליט לא יתקשה לנסח טיעון למושבעים במשפט זכויות יוצרים (או שורה של שאלות למומחים) שמתבססים על אנלוגיה לאותה יצירה, ולהשתמש במותה הטרי של [מחברת הספר] הרפר לי, הכל במטרה לפרוט על מיתרי לבו של אותו מושבע.

איסור על חיפוש מידע על מושבעים ברשת הוא אבסורדי, בעייתי משפטית וקשה לאכיפה. החברות לא יוכלו באופן ישיר לאסוף מידע, שפתוח לציבור ולעיתונות, אולם אם מישהו אחר יאסוף ויפרסם מידע כזה, הוא יהיה זמין להן, והן גם יוכלו להפעיל עיתונאי או אדם פרטי שיפרסם את המידע בצורה זו ואז להשתמש בו. החברות גם לא יוכלו לאסוף מידע שקריטי להתנהלות המושבעים, כמו פרסום של מידע מהמשפט בעודו מתקיים, פעולה שיכולה להביא לביטול המשפט, טיעון שהשמיעו פרקליטי אורקל.

אלסופ החליט שאם החברות לא יסכימו להימנע מחיפוש מידע על מושבעים ברשת, הן יצטרכו להסביר איזה מידע הם מתכוונים לחפש, ולהציג זאת בפני המושבעים הפוטנציאליים לפני המשפט. לאלו יינתנו דקות ספורות לשנות הגדרות פרטיות ברשתות החברתיות כדי להסתיר מידע שאין ברצונם לחשוף בפני החברות.

בעיה נוספת נוגעת רק לגוגל. לחברה יש גישה למידע פרטי על כל אדם שמשתמש בשירותיה, כמו מנוע החיפוש גוגל, שירות האימייל ג’ימייל, הרשת החברתית גוגל פלוס ומערכת ההפעלה אנדרואיד. גוגל הצהירה שלא תציץ במידע הפרטי של המושבעים.

(דרך law.co.il)

“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. לפניות: reva@room404.net

12 באפריל, 2016 | בנושאים: רבע לדיגיטל | להגיב זה מגניב

מה קורה כשאונ’ אריאל נוטשת את אתרה הישן? פורנו

אתר המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון שכן בכתובת arieluc.org, קיצור של Ariel University Center. (הנה צילומסך מ-2.5.2013).

המרכז השתדרג מאז לאוניברסיטת אריאל בשומרון באישור מל”ג יו”ש, וגם עבר לכתובת האקדמית ariel.ac.il. במקרה כזה מכניסים רידיירקט 301, קוד שמעביר את הגולשים מהעמודים באתר ישן לעמודים המקבילים באתר החדש, ומיידע מנועי חיפוש על המעבר כדי שיתעדכנו באתר החדש ויעבירו לו את קרדיט ה-SEO שהיו לאתר הישן.

אבל הדומיין פג, מישהו כנראה לא חידש אותו כדי לחסוך כמה שקלים בשנה ועכשיו יש שם מגרש חניה של פורנו, כפי שגילתה המתגלצ’ת ורד שביט כשניסתה להיכנס להפניה שהובילה לאתר הישן – כי הפניות לאתר הישן עדיין מסתובבות ברשת.

12 באפריל, 2016 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית | להגיב זה מגניב

בתמונה: רבין, חוסיין, קלינטון ונתניהו בטקס חתימת הסכם השלום ישראל-ירדן

בנימין נתניהו נדחף למעמד ההיסטורי של חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן, כך לפי תצלום מפוטשפ בכרזה שתלויה בבית ספר ממלכתי בדרום. כתב “הארץ”, אור קשתי, דיווח:

רוח המפקד, 2016. התמונות האלה מקשטות את הכניסה לבית ספר ממלכתי בדרום הארץ. יחד מפת ארץ-ישראל וההמנון, מנורת בית המקדש והכרזת העצמאות, תלויות תמונות מטקסי חתימה על הסכמי השלום – עם מצרים ועם ירדן. גורמים שניסו להעיר לצוות בית הספר כי הצילום הידוע של רבין, קלינטון וחוסיין לא כולל את נתניהו נענו במשיכת כתפיים והתעלמות. ייתכן שבבית הספר לא הבינו מה לא בסדר. אגב, להסכמי אוסלו אין זכר

הטעות נובעת ככל הנראה מחיפוש ברשת, שהביא את התמונה המפוטשפת במקום תצלום מקורי מהטקס. מקור התמונה המפוטשפת, שאותה יצר יאיר קיבייקו, במם “ביבי גאמפ” מיום החזרת החייל השבוי גלעד שליט לישראל. לשכת העיתונות הממשלתית פרסמה תמונות מהאירוע, ובהן אחת שבה ראש הממשלה בנימין נתניהו נראה מביט בשליט מתחבק עם אביו. הגולש אורי שטרייגולד יצר את התמונה הראשונה, שבה גזר את תמונת נתניהו והדביק אותה על תמונת זכיית מכבי תל אביב בגביע אירופה במשחק כדור-הסל ב-1977, שהציתה את המם. בראיון לחדר 404 ב-10/2011 סיפר שטרייגולד:

ראיתי את התמונה הספציפית הזאת, שהיא אחת המוזרות שצילמו בישראל – התמונה המקורית נראית כמו פוטושופ, היא נראית מודבקת. אתה רואה תמונה הכי מרגשת, של אבא מחבק את הבן שלו, ופתאום אתה רואה את הפרצוף מדושן העונג נדחף לפריים. זה מיד העלה לי אסוציאציה של פורסט גאמפ וזליג [סרט של וודי אלן ששתל דמות בשם זליג באירועים היסטוריים שונים, ע”ק], ועשיתי את זה בשביל החברים.

11 באפריל, 2016 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 3 תגובות

גב האומה – מי שידר את זה טוב יותר?

הערוצים דה-מרקר וגלובס חתמו על הסכם לשידור מונולוג מתוכנית הסאטירה “גב האומה” בהנחיית ליאור שליין. ההסכם לא כולל תשלום, בלעדיות או הסכם. הממונה על ההגבלים העסקיים מסר כי.

7 באפריל, 2016 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | 3 תגובות

יש פה תיקונים

חילופים ומינויים במערכת המשפט

נרג, אביחי מנדלבליט כבר לא הפרקליט הצבאי הראשי, הוא היועץ המשפטי לממשלה.

וויינט, מרים נאור היא לא פרקליט המדינה, היא היתה פעם סגנו, ועכשיו היא שופטת ונשיאת בית המשפט העליון.

כשהדופלגנגר שלך זוכה בפרס

הבמאית יעל קיים מספרת: “אז מסתבר שהיו לי 15 דק’ תהילה בשוויץ ועיתון מקומי פרסם טור על הזכייה שלי בפרס “דון קישוטה” לבמאית (כן, זה שם הפרס…), הם אפילו שמו תמונה שלי , או יותר נכון את התמונה שבחרתי לשים בשבוע הדופלגנגר בפייסבוק – של שרה סילברמן הקומיקאית האמריקאית :(”