הקול קול שלמה ארצי, הידיים ידי מאור זגורי

אני כמעט בטוח ששלמה ארצי, בעל טור בידיעות אחרונות, לא הצטלם אוחז בטלפון סלולרי לקדם את האפליקציה של העיתון.

נראה לי שלקחו את היד של מאור זגורי, גם הוא טוראי בידיעות, ערכו קלות (הבהרה והגדלה) והדביקו על תמונה של ארצי.

עוד על גרפיקאים וידיים

21 בדצמבר, 2016 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

בורגראנץ’ מרימים להטרלה עצמית שמקדמת את מקדונלדס

אם תבנה את זה, הם יבואו ויהרסו את זה, למדו בבורגראנץ’. מפעיל “בורגראנץ’ – הקבוצה הרשמית” בפייסבוק פרסם תמונה של לחמניה מרובת המבורגרים והבטיח ארוחה במתנה למי שיכתוב את התגובה שתקבל את מירב הלייקים. בינתיים זו “אין כמו מקדונלדס” של אוריאל עובדיה כי כמובן, עם קצת יותר מ-800 לייקים עד שאתם תגיעו ותפתחו מעגל משוב חיובי.

הלשין: אאור שרף

21 בדצמבר, 2016 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

ראיון עם יוצרת הסדרשת “בנהאל” • הספד ל-Vine • קומיקאים מלמדים בוטים הומור » רבע לדיגיטל

“בנהאל” היא קומדיית רשת שיצרו גיה באר גורביץ’, אשר מגלמת את הילד המתנלך בנהאל, ויוגב יפת, שמגלם את חברו אליקים. בתוכנית ראיינו את באר גורביץ’, שסיפרה: “אנחנו יוצרים כי זה מה שאנחנו עושים, חוץ מ’בנהאל’ אנחנו עושים עוד מערכונים, ולא חושבים על השלב הבא – איך זה יתקבל, מי יאהב את זה, מי לא. אנחנו עושים את זה כי זה מה שאנחנו אוהבים לעשות. במקרה של ‘בנהאל’ נחשפנו לאהדה מאוד גדולה, הסרטונים הגיעו למיליוני צפיות ביחד, זה מאוד כיף. […] מי שעושה סדרת אינטרנט, הוא יכול לקחת אותה ולמנף אותה גם לטלוויזיה אם הוא מעוניין, אין ספק שזה משהו שבשלב מסויים גם נשמח לעשות”.

אם תעשו את הסדרה הזאת בטלוויזיה תצטרכו לוותר על משהו בתפיסה האמנותית שלכם?
“לא. אנחנו כמובן נצטרך להעמיק עם הדמויות, עם מערכות יחסים, כמובן עם עוד דמויות שכמובן יבנו את העולם, אבל מבחינת השפה שלנו, איך שאנחנו תופסים הומור – אין סיבה שישתנה משהו”.

כקומיקאית אישה היה יותר קל לך להיכנס דרך הרשת מאשר דרך המיינסטרים, דרך הטלוויזיה?
“אני חושבת שבכלל בתור יוצרת ושחקנית, יש לנו היום את האפשרות ליצור לעצמנו את ההזדמנויות. כשהיום, מתוך יצירה אישית שלי בתור שחקנית ויוצרת, אנשים יכולים להיחשף ליכולות שלי או לעולמות שאני יוצרת, ואני לא צריכה להיות תלויה בגופים חיצוניים שיתנו לי את הרשות הזאת, אני יוצרת לעצמי את ההזדמנות. […] היצירה האינטרנטית מאפשרת משהו מאוד פתוח וחופשי, אתה עושה את היצירה ומעלה למדיה ומשם יש לה חיים משלה, היא מתגלגלת, זה כבר לא תלוי בנו. לפעמים פונים אלי אנשים מרחבי העולם, מדרום אמריקה כתבו לי וזה ממש מרגש, מצרפת”.

הספד מצחיק ל-Vine

אפליקציית הסרטונים הקצרצרים בני 6 השניות, ויין, נסגרת. דיברנו על כך עם הקומיקאי והקולנוען אלון גור אריה, מגיש סדרת ההרצאות “מועדון הסרט המופרע“. “אני מעריץ פנאט של ויין”, סיפר בראיון מקדים לעורכת “רבע לדיגיטל”, אחינעם קפון. “התאבלתי עם עצמי, ואני שמח שאפשר לשתף בריאיון הזה. זה מוזר להסביר את זה למי שלא מכיר – זה כל מה שיש ברשת, אבל מאוד מכווץ. ז’אנר חתולים וז’אנר פספוסים ומה לא. מי שזוכר את הסדרה “קצרים’, שהיו מערכונים שבעצם לפעמים היו מאוד ארוכים. מה שהם עשו פה – ההגדרה היא סרטונים של רק שש שניות. אתה צריך לספר עולם שלם. זה מדהים כמה האנשים שהשתמשו בה הצליחו לדחוס לשש שניות. יש כל מיני ז’אנרים – דברים שאנשים ניסו להאכיל את ג’סטין ביבר. זאק קינק שעושה פעלולים, ואחד בה לאנשים ומתאר מה הם עושים. הכל בזמן קצר. אנשים לפעמים משקיעים ימים כדי ליצור את שש השניות.

“אני את הוויינים שלי צורך בפייסבוק, הכל מאוד מעורבב אחד בשני. ואני מניח שאנשים עם הרבה מעריצים יעברו לפלטפורמה האחרת, הם די כוכבים. רואים את זה גם בוויינים עצמם – אנשים התחילו לחרוג מהאדיקות של שש השניות שהיו בתחילת הדרך. ההומור הוייני קצת מזכיר את הבדיחות של פעם. זה היה הומור מאוד ויזואלי – אדם ניגש למישהי ברחוב, ואז פתאום חבר שלה מגיע והוא מתחיל לרקוד. זה פחות סיפור של בדיחה מילולית. יש גם ליפסינקים – פארודיות על שירים. אפשר לקרוא לזה סטנדאפ ויזואלי”.

ללמד בוט להצחיק

אמזון, אפל, גוגל וחברות אחרות מתחרות על שוק סייעני הבינה המלאכותית, התוכנות שאנו מדברים אליהן ומבצעות את הפקודות תוך שהן עונות לנו. בתוכנות מוטמע הומור, הן יודעת לענות בצורה מצחיקה, לפעמים אפילו לספר בדיחות.

מסתבר שמאחורי ההומור הזה עומדים בני אנוש, שמלמדים את התוכנות איך לענות. קומיקאים שמחפשים עבודה ודאי ישמחו לשמוע על הכתבה שפורסמה באוקטובר בוול סטריט ג’ורנל, שלפיה גוגל מעסיקה כותבים לשעבר מאולפני הסרטים פיקסר וממגזין הסאטירה The Onion, כדי להכניס הומור, ודרכו תחושה של אנושיות וקשר אנושי, לתוך גוגל אסיסטנט, סייען הבינה המלאכותית של גוגל הואום.

עורכת: אחינעם קפון; טכנאים: יואב כהן וטל וניג; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-20.12.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net

20 בדצמבר, 2016 | בנושאים: רבע לדיגיטל | להגיב זה מגניב

טלפון ישיר למנכ”לית פייסבוק ישראל: אתר חדש מרכז פרטי התקשרות עם בכירי הרשת החברתית בארץ ובעולם

נניח שמישהו פרסם בפייסבוק מידע שמשמש להטרדה נגדכם. אם תפנו לפייסבוק ישראל ותבקשו להסירו, הם יגידו שזה לא באחריותם יפנו אתכם לפייסבוק אירלנד, ואפילו התשובה הזאת יכולה לקחת יותר מחודש. אם תתבעו, הם יטענו שכמשתמשים הסכמתם בתנאי השימוש שהמשפט יתנהל בקליפורניה. טיסה נעימה.

ונניח שמישהו פרסם באתר חדש, “קונטקט פייסבוק” שמו, מידע שמשמש להטרדה נגד מנכ”לית פייסבוק ישראל, או היחצן שלה, או הלוביסטית שלה, או סגן נשיא מחלקת תקשורת ומדיניות ציבורית שלה. אם הם יפנו ל”קונטקט פייסבוק” ויבקשו להסירו, בעלי האתר יגידו להם שזה לא באחריותם, ושיפנו לסניף של קונטקט פייסבוק בבריטניה. ואם הם יגישו תביעה, בעלי האתר יטענו שכמשתמשים בקונטקט פייסבוק, בכירי פייסבוק הסכימו בתנאי השימוש שהמשפט יתנהל בצפון קוריאה.

זו ההטרלה המשפטית החדשה של דורי בן ישראל מ”מזבלה”.

טלפון ישיר למנכ”לית

האתר החדש קונטקט פייסבוק מסייע לגולשים ליצור קשר עם בכירי פייסבוק, ובהם בכירי החברה בישראל, מהמנכ”לית עדי סופר-תאני ומטה, קובעי מדיניות בחברה, דוברים, יחצנים ולוביסטים שלה.

פייסבוק ידועה לשמצה בכך שקשה מאוד ליצור קשר עם נציגיה כשנתקלים בבעיה, מדיווח על תכנים בעייתיים שיש צורך בטיפול מיידי בהם דרך בעיות בקמפיינים ועד חסימת חשבונות.

בתנאי השימוש של קונטקט פייסבוק נכתב:

ההגנה המשפטית הזאת היא פארודיה על ההתחמקות של פייסבוק ישראל מטיפול בפניות של ישראלים, בטענה שהכתובת לכך היא מטה החברה באירלנד, ומקבלת מסמכים משפטיים בתביעות של ישראלים נגדה, בטענה כי בתנאי השימוש של הרשת החברתית נכתב כי כל סכסוך בין פייסבוק לבין משתמשיה יידון בקליפורניה, מקום מושבה של החברה.

את אתר קונטקט פייסבוק מפעילה קבוצת Bridges Will Burn שהקים בן ישראל, פרסומאי בעל בלוג הפרסום “מזבלה”, שהכריז מלחמה על פייסבוק לאחר שנחסם מספר פעמים על ידי הרשת החברתית. בקונטקט פייסבוק נכתב: “לאור ההשפעה האדירה והמונופוליזם של פייסבוק על עיצוב חיינו, הקמנו את אתר Contact Facebook, שמרכז עבורכם את כל דרכי הקשר עם חברת פייסבוק ישראל וחברת פייסבוק אירלנד. לא נאפשר עוד לפייסבוק להתנהג כביריון הגדול בעולם מבלי לקחת על עצמה טיפה של אחריות. אנא השתמשו בתכני האתר באחריות רבה. בטרם יצירת קשר עם אחד מעובדי פייסבוק יש לבקר במרכז העזרה הרשמי של פייסבוק, שם תמצאו תשובות למרבית השאלות הנפוצות”.

~~תגובת פייסבוק טרם התבקשה.~~ תגובת פייסבוק התבקשה, ותתקבל אם תגיע.

• הפוסט עודכן מספר פעמים, עדכון אחרון 11:37

19 בדצמבר, 2016 | בנושאים: 404 | 24 תגובות

סרבני ההייטק נגד המאגר המוסלמטרי של טראמפ » האחראי על האינטרנט

לפני שנתיים פרסמו גיל סלוביק ואסף וול ברכת חנוכה שבה ביג מק מוגש בסופגניה במקום בלחמניה. השנה בורגר קינג ישראל מוכרת את הדרעק הזה.

זו תזכורת שמה שרץ כבדיחת רשת ב-2014 יכול להפוך למציאות המפחידה של 2016.

ואפרופו דונלד טראמפ, הנשיא-הנבחר של ארה”ב הודיע במספר הזדמנויות שהוא מתכוון ליצור מאגר נתונים ובו מרשם של כל המוסלמים במדינתו – שמוסלמים יחוייבו להירשם בו. בתוכנית שחשף בטעות יועצו קריס קובאץ’ נחשפה כוונה ליצור מאגר מידע על מהגרים ממדינות מוסלמיות, כמו זה שפעל מאז פיגועי הטרור של 11 בספטמבר 2001, והושעה ברובו ב-2011.

האם חברות טכנולוגיה ישתפו פעולה עם הממשל האמריקאי החדש בהקמה ותחזוקה של מאגרי מידע כאלו, או שיסרבו בטיעון מוסרי? אתר החדשות אינטרספט פנה לתשע חברות טכנולוגיה ושאל: “האם [החברה], אם תקבל פנייה מממשל טראמפ, תמכור טובין, שירותים, מידע או ייעוץ מסוג כלשהו לסייע ביצירת מרשם מוסלמים לאומי, פרויקט שהועלה טנטטיבית על ידי צוות המעבר של הנשיא הנבחר?”

טוויטר היא החברה היחידה מבין התשע שהשיבה בשלילה מפורשת: “לא”. החברה הפנתה לפוסט בבלוג שלה, שמציין שיש לה מדיניות נגד שימוש של מפתחים חיצוניים ב”מידע של טוויטר למטרות מעקב. נקודה”.

מיקרוסופט מסרה: “אנחנו לא הולכים לדבר על השערות בשלב זה”. עוד מסרה החברה לינק לפוסט בבלוג של החברה, שבו נכתב כי “אנחנו מחוייבים לקדם לא רק גיוון בקרב כל הגברים והנשים שעובדים כאן, אלא […] תרבות משתפת. […] חשוב לאלו שבממשל ובמגזר הטכנולוגיה להמשיך לעבוד יחד כדי ליצור איזון שמגן על פרטיות ובטיחות ציבורית במה שהם עדיין זמנים מסוכנים”.

בוז אלן המילטון, המעסיקה לשעבר של מדליף מסמכי NSA אדוארד סנואודן, סירבה להשיב.

פייסבוק, גוגל, אפל, SRA International ו-CGI לא השיבו. לא השיבה גם IBM, חברה שההיסטוריה שלה, כפי שתוארה בספר “IBM והשואה”, היתה ההשראה להעלאת השאלה.

בינתיים, אנשי הייטק חותמים על עצומה שכותרתה Neveragain.tech (לעולם לא עוד.טק):

אנחנו החתומים מטה עובדים של ארגוני וחברות טכנולוגיה שמבוססים בארה”ב. אנחנו מהנדסים, מעצבים, מנהלים עסקיים, ואחרים שעבודתם כוללת ניהול או עיבוד מידע על אנשים. אנחנו בוחרים לעמוד בסולידריות עם מוסלמים אמריקאיים, מהגרים וכל האנשים שהחיים והפרנסה שלהם מאויימים על ידי מדיניויות איסוף המידע המוצעות של הממשל הנכנס. אנחנו מסרבים לבנות מאגר נתונים של אנשים המבוסס על אמונותיהם הדתיות המוגנות בחוקה. אנחנו מסרבים לתת יד לגירוש המוני של אנשים שהממשלה מאמינה שאינם רצויים.

השכלנו את עצמנו בהיסטוריה של איומים כאלו, ובתפקיד שטכנולוגיה וטכנולוגים מילאו במימושם. ראינו איך IBM שיתפה פעולה בדיגיטציה ובייעול של השואה, ותרמה למותם של שישה מיליון יהודים ומיליוני אחרים. אנחנו זוכרים את כליאתם של יפנים אמריקאים במלחמת העולם השנייה. אנחנו מכירים בגירושים ההמוניים שזירזו את הזוועה שהמילה ג’נוסייד נטבעה לתאר: רציחתם של 1.5 מיליון ארמנים בטורקיה. אנחנו יודעים שג’נוסיידים הם לא רק זכרון מהעבר הרחוק – בין השאר, רואנדים משבט הטוטסי ומוסלמים בוסניים היו קורבנות בימי חיינו.

החותמים מסרבים לקחת חלק ביצירת מאגרי הנתונים, ומתחייבים לפעול בחברות ובארגונים שלהם להקטין את איסוף ושמירת המידע שיאפשרו פילוח דתי או אתני, להקטין מאגרים קיימים, להשמיד מאגרים מסוכנים, לקדם נהלי אבטחת מידע ופרטיות, לדרוש הליכים חוקיים נדרשים מול בקשות מידע ממשלתיות, לפעול לתקן שימושים לא אתיים/לא חוקיים במידע, לדבר בפומבי או להלשין (whistleblow) אם התיקון לא מועיל, לפעול חוקית נגד שימושים כאלו, להתפטר ולא לציית לדרישות לשימושים כאלו, להעלות מודעות ולשאול שאלות על שימוש אחראי והוגן במידע ובאלגוריתמים מעבר לארגונים ולתעשיות הספציפיות שלהם.

בין מאות החותמים אפשר למצוא אנשים מגוגל, מיקרוסופט, לינקדאין, אקמאי, גיטהאב, סיילזפורס, אוטומטיק, אינדיגוגו, אדובי, אובר, סלאק, וויקימדיה, איירביאנבי, פטראון וציינג’.אורג.

משודר בגלצ בפינה “האחראי על האינטרנט” בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30

17 בדצמבר, 2016 | בנושאים: האחראי על האינטרנט בשישבת בגלצ | 3 תגובות

סלקום מצפה ליחס מקצועי מעיתונאים אז כמובן שהיא שוברת אמברגו שהיא עצמה דרשה מהם

אתחיל בתזכורת על כך שפרסמתי פעמיים מידע שגוי בנסיון לחשוף את נושא מסיבת העיתונאים המאומברגת של סלקום. ועכשיו לנושא: סלקום שלחה לעיתונאים הודעה לעיתונות על השקה של משהו לא חשוב, וביקשה מהם לשמור על אמברגו עד למועד הפרסום הרצוי לה, היום ב-12:00.

הכתב צחי הופמן חשף מידע על המשהו הלא חשוב כבר לפני שלושה ימים. אני לא חושב שצריך לשתף פעולה עם אמברגואים, אבל הופמן אפילו לא היה צריך לשבור אותו – סלקום עצמה עשתה זאת, כשהעלתה את המידע הזה לחנות האפליקציות גוגל פליי. הבוקר בתשע הלשין לי מוג לב אנונימי שהמשהו הלא חשוב הושק בחנות האפליקציות. האמברגו יפוג שלוש שעות מאוחר יותר.

בפעם הקודמת שהם השיקו משהו לא חשוב ודרשו אמברגו, והמשיכו לדרוש את האמברגו גם אחרי שהמשהו הלא חשוב נחשף בכלכליסט, התברר אחר כך שספק שלהם חשף את המשהו הלא חשוב חודשיים לפני ההשקה.

אם אתם עיתונאים שמסקרים את סלקום, אתם לגמרי פטורים מלציית לאמברגואים שלהם, שהם חסרי משמעות במקרה הטוב, ובמקרה הזדוני לגרום לאידיוטים שימושיים (כמוני) שלא היו נוגעים בהם עם מגרסה לפרסם אותם בכל זאת. אם סלקום יפסיקו לשלוח לכם הודעות לעיתונות, כפי שהם הפסיקו לשלוח לי, תשיגו מקולגות, כפי שאני עושה. ממילא עדיף להשיג סיפורים לפני שהם מגיעים בקומוניקט, ולא את אלו שהחברה רוצה שיתפרסמו.

14 בדצמבר, 2016 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

הפרעת קשב דיגיטלית רילוקיישן הייטקי תחת טראמפ אנטישמיות אסורה ומותרת בגוגל רבע לדיגיטל

Six Minute Abs

הקשב שלנו מוגבל, ואפשר לשער שמדובר בסיבות אבולוציוניות: ריכוז גבוה מדי בדבר אחד עלול לפגוע ביכולת שלנו להבחין בסכנה מתקרבת. אבל האם ריבוי אמצעי התקשורת הסימולטניים מקצר את הקשב שלנו? יעל מן שחר, מרצה וחוקרת השפעות הטכנולוגיה על האדם, טוענת שהקשב שלנו ירד מ-15 ל-7 דקות של קשב רציף שאנחנו מסוגלים להחזיק מבלי לעבור הלאה, למשל להרים את הטלפון הנייד ולבדוק מה קורה איתו. היא חוזה שהוא ימשיך לרדת. בתוכנית שוחחנו כשבע דקות על הקשב המופרע של ימינו.

בראיון הזכרתי רצועת קומיקס מ-xkcd – מסתבר שזכרתי סיפור של גדי אלכסנדרוביץ’, שקיבל השראה מ-xkcd. הנה הם:

אלכסנדרוביץ’ כתב:

נכנס למעלית. יחד איתי: קשיש חביב ידידותי (קח”י), מסיח דעת בכף-יד אנושית (מדכ”א).

קח”י: (רואה אותי בוהה במדכ”א): מה עשינו בימים ההם לפני שהיו לנו את הדברים הללו?
גד”י: (לא מתבלבל, זוכר את ה-xkcd הרלוונטי): השתעממנו נורא!
קח”י: לא נכון, היו לנו דברים כאלו שנקראים ספרים!
גד”י: אני קורא ספר ברגע זה ממש! פעם לא הייתי יכול לקרוא ככה ספר במעלית!
קח”י: (תשובה גנרית כלשהי שפירושה שאתה בכל זאת טועה ואני בכל זאת צודק. תנו לשחקן לאלתר).

נו, אז עכשיו אנחנו יודעים מה קורה כשמנסים.

והקומיקס:

מן שחר תרצה בנושא בטוקהאוס תל אביב, 21.12.16 בשעה 21:00. מארגני ההרצאה מציעים שישה כרטיסים (יחידים או זוגיים לבחירתכם) במתנה. אם אתם מעוניינים, כיתבו פה בתגובות וציינו פרטי התקשרות. הבהרה: אני לא מקבל דבר עבור חלוקת הכרטיסים; האחריות על הכרטיסים וההרצאה על מארגניה.

עבודה בעגלות אוטונומיות

במערכת הבחירות לנשיאות ארה”ב, המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ דיבר על סגירת שערי ההגירה – בין השאר בפני מקסיקנים (“סמים, פשע, אנסים”) ומוסלמים (“עד שנציגי ארצנו יצליחו להבין מה לעזאזל קורה”). מה המדיניות של הנשיא הנבחר לגבי עובדי הייטק, סוגייה שמעסיקה את עמק הסיליקון שמסתמך על ייבוא עובדים מארצות זרות?

לפי ניתוח של ביזנס אינסיידר מספטמבר, טראמפ “רוצה להגדיל את השכר למקבל ויזות H-1B [ויזות שמשמשות עובדי הייטק] כך שחברות יחוייבי לספק עבודות ברמת בסיס לאמריקאים מובטלים, ולאסדר ויזות כמו ה-H-1B בדרישה מהחברות לפנות קודם כל עובדים מקומיים לפני גיוס עובדים מחו”ל”.

“אני חושבת שכל הדברים שנאמרו ע”י טראמפ מבחינת הגירה התייחסו בעיקר למקסיקנים, ולא לסקיל וורקרס [עובדי ידע]”, אמרה ג’ניפר שיר, שותפה מנהלת של “שיר משרד עורכי דין לענייני הגירה”, למפיקת רבע לדיגיטל מיקה נכטיילר. “אבל האג’נדה שלו בקמפיין כן קראה להגביל גם את ההגירה החוקית, וזה יכול באמת להשפיע על מצב עובדי ההייטק, אם הוא יחליט להסדיר את הכמות של העובדים. אני לא חושבת שהמדיניות פונה ספציפית לקהל הזה, אבל נצטרך כמובן לחכות ולראות. אני לא רואה ירידה בכמות האנשים שמביעים רצון להגר לארצות הברית. המסלול של מהגר העבודה בהייטק הוא די קבוע – עוברים לשנה שנתיים, חוזרים לארץ, אחר כך לפעמים נוסעים לפרק זמן ארוך נוסף. אני חושבת שרבים כן חוזרים לארץ אחרי כמה שנים בעבודה בחו”ל”.

השואה מעולם לא…

כשגולשים חיפשו בגוגל את המילים are Jews, שירות Google suggest/אוטוקומפליט השלים את החיפוש אוטומטית ל-are Jews evil; כנ”ל לגבי נשים, ומוסלמים קיבלו את ההשלמה ל-bad. גיגול did the hol השלים ל-Did the Holocaust Really Happen. החיפוש הזה מציע שאלה שייתכן שהמתגלצ’ים בכלל לא התכוונו לשאול, ומספק תשובה – התוצאה הראשונה היא “עשר סיבות מובילות לכך שהשואה לא קרתה”, פוסט בפורום באתר הנאו-נאצי האמריקאי סטורםפראנט (www.stormfront.org/forum/t553062).

גוגל הסירה את “are Jews evil” שעות לאחר פניית העיתון גרדיאן בנושא, אך סירבה להסיר את הכתבה מכחישת השואה באתר סטורםפראנט.

בתגובה לגרדיאן על “are Jews evil” מסר דובר מטעם גוגל:

תוצאות החיפוש שלנו משקפות את התוכן ברשת. משמעות הדבר היא שלעתים הצגה מקוונת לא נעימה של נושאים רגישים יכולה להשפיע על תוצאות החיפוש שמוצגות לשאילתה מסויימת. התוצאות הללו לא משקפות את הדעות או האמונות של גוגל – כחברה, אנחנו מעריכים גיוון של נקודות מבט, רעיונות ותרבויות.

תחזיות אוטוקומפליט מיוצרות אלגוריתמית בהתבסס על פעילות חיפוש ותחומי עניין של משתמשים. משתמשים מחפשים טווח מאוד רחב של נושאים ברשת – 15% מהחיפושים שאנו רואים כל יום הם חדשים. לאור זאת, מונחים שמופיעים באוטוקומפליט עלולים להיות בלתי צפויים או בלתי נעימים. אנחנו עושים את מיטב מאמצינו למנוע מונחים פוגעניים, כמו פורנו ושיח שנאה, מלהופיע, אבל אנחנו מכירים בכך שאוטוקומפליט הוא לא מדע מדוייק, ואנחנו תמיד עובדים לשפר את האלגוריתמים שלנו.

בחלק הראשון של התגובה, גוגל טוענת שהיא צינור שמעביר את המידע שקיים באינטרנט. בחלקה השני, גוגל סותרת את עצמה וטוענת שהיא כלי תקשורת עם שיקולי עריכה. השיקולים הללו כוללים את הסרת הביטוי “are Jews evil” ואת השארת פוסט הכחשת השואה מהאתר הנאו-נאצי.

מפיקות: אחינעם קפון ומיקה נכטיילר; טכנאי: אלון מגדל; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-13.12.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net

13 בדצמבר, 2016 | בנושאים: רבע לדיגיטל | תגובה אחת

טכנולוגיה בשירות הלקוחות: ביטוח לאומי, שירות התעסוקה ומכבי שירותי בריאות

עמרי וייל ביקש לרשום מעסיק באתר שירות התעסוקה. גלש בסלולרי לאתר, לא הצליח, פנה לצ’ט התמיכה ושם הסבירה לו הנציגה אפרת שהאתר לא תומך בצורת הגלישה המודרנית של הצעירים הפרועים האלה, ושעליו לגלוש במחשב; ושלא ינסה להתחכם ולגלוש במחשב נייד, היפי מלוכלך – מחשב נייח.

בביטוח הלאומי המצב לא יותר טוב. א’ ביקש להוציא אישור דחוף לעוזרת הבית שלו, לא מצא אותו באתר הבט”ל ושלח להם בקשה אימייל. תשובתה של הנציגה שושנה דנון מבט”ל לא כללה את האישור הדרוש, לא לינק אליו ואף לא תשובה, אלא הבטחה שהתשובה תישלח אליו בימים הקרובים – בדואר ישראל, זה שעשוי מנייר ולא מתפקד ונמצא תחת אחריותו של שר הדואר בנימין נתניהו, שמשום מה לא נדרש לתת דין וחשבון על הכשלון הזה.

ולסיום, בוט: אליאן חפץ לא הצליחה לגשת לרשימת הרופאים באתר מכבי שירותי בריאות. היא פרסמה תלונה על כך על קיר הפייסבוק של מכבי, בתקווה שהתקלה תתוקן. האדמבוט של מכבי השיב באוטומטיות שהוא זקוק להודעה פרטית מספר תעודת זהות וטלפון של חפץ, כנראה במטרה לשלוח לה טכנאי הביתה לכבות ולהדליק מחדש את המחשב שלה. חפץ, שבינתיים הצליחה למקד את הבעיה, הסבירה בסבלנות שפרטיה לא נחוצים, ושבמכבי יוכלו לשחזר את הבעיה אם ינסו לראות את רשימת הרופאים באמצעות דפדפן כרום. היא גם סיפקה הוראות מפורטות. מישהו כיבה והדליק מחדש את הנציגבוט של מכבי, שהפעם ביקש פרטים טכניים, ובימים שעברו מאז נראה שהתקלה תוקנה.

11 בדצמבר, 2016 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

אפלייה בוטה בארה”ב: בוטים לא יורשו לרכוש כרטיסים להצגות, הופעות ואירועי ספורט » האחראי על האינטרנט

דקה אחרי שנפתחה מכירת הכרטיסים להופעה של יו2 במדיסון סקוור גרדן בניו יורק ב-2014, איש אחד הצליח לשים את היד על יותר מאלף כרטיסים – 1012 במספר, למרות שהמפיקים הגבילו את המכירה ל-4 כרטיסים לאדם. בסוף אותו היום, הוא ואדם נוסף, שניהם ספסרים, צברו יותר מ-15 אלף כרטיסים להופעות של הלהקה ברחבי ארה”ב. ב-2013 רכש ספסר 520 כרטיסים להופעה של ביונסה במרכז ברקליס בניו יורק בשלוש דקות. ספסר אחר רכש ב-2012 522 כרטיסים להופעה של וואן דיירקשן בג’ונז ביץ’ בחמש דקות. גם כרטיסים להופעתו של האפיפיור ~~פרנסיס~~ פרנציסקוס בסנטרל פארק ב-2015, שחולקו חינם, נשאבו על ידי ספסרים ונמכרו באלפי דולרים למעריצים נלהבים. שלושה ספסרים רכשו ב-2012-2014 יותר מ-140 אלף כרטיסים להופעות בניו יורק.

הנשק של הספסרים הללו ודומיהם הוא בוטים (bots), תוכנות שמחקות התנהגות אנושית, אשר מבצעות את הקניות במהירות על-אנושית, כשהן עוקפות הן את האנשים שרצו לקנות כרטיסים במחיר הנקוב, והן את האמצעים שנועדו למנוע עקיפות כאלו. עכשיו המחוקק האמריקאי מנסה למנוע מהם גישה לכרטיסים.

ספסרים בארה”ב מוכרים כרטיסים יד-שנייה במחירים שמגיעים בממוצע ל-150% מהמחיר המקורי, מגיעים לעתים ל-1000% מהמחיר המקורי – ובמקרה אחד ידוע על כרטיס שנמכר ב-7000% מהמחיר המקורי. גם כרטיסים לאירועים חינמיים נשאבים על ידי ספסרים, שמוכרים אותם אחר כך בכסף, והופכים את האירועים מכאלו המיועדים לכלל הציבור, לכל המקדים להירשם, לכאלו המיועדים רק למי שיכול להרשות לעצמו לשלם על כך, למרבה במחיר.

התופעה הנרחבת זכתה לדוח (פדף) של התובע הכללי של מדינת ניו יורק, אריק שניידרמן, בתחילת ינואר. “הבעיה היא לא פשוט שהביקוש לכסאות טובים גדול מההיצע, במיוחד לאירועים המבוקשים ביותר”, כתב שניידרמן בדוח, סיכום של חקירה שארכה שלוש שנים. “הכירטוס, אם לומר זאת בבוטות, הוא משחק מכור”. לצד הכרטיסים השמורים למקורבים ולמכירות מיוחדות, הבעיה הגדולה היא בוטים. לפי הדוח, לא רק שהספסרים עם הבוטים מייבשים את השוק של הקונים הראשוניים ומפקיעים מחירים מהקונים המשניים – הם כל כך בטוחים בהצלחתם שהם מציעים למכירה “כרטיסים ספקולטיביים” – כרטיסים שהם טרם קנו, משום שהמכירה טרם נפתחה. אלו מסכנים את כספם של הקונים ומעלים את המחירים בשוק.

“מוכרי הכרטיסים חייבים לטפל במגיפת הבוטים”, קבע הדוח של שניידרמן. “השימוש בבוטים הוא הסיבה העיקרית שניו יורקרים לא יכולים להשיג כרטיסים במחיר הנקוב. בעוד התעשייה מפתחת פתרונות טכנולוגיים ארוכי טווח לבעיה, צריך לנקוט בצעדים להפחית את השימוש בבוטים בטווח הקצר”. עוד כתב שניידרמן כי “על המחוקק לפעול. בעוד אין סיבה שהתעשייה תחכה לפעילות חקיקתית כדי ליישם את הרפורמות לעיל, המחוקק צריך לפעול להבטיח שהרפורמה תהיה משמעותית ומתמשכת”.

בין השאר, שניידרמן הציע לבטל את האיסור על “כרטיס נטול-נייר בלתי ניתן להעברה”, שכדי להיכנס איתו להופעה הלקוח חייב להציג תעודת זהות או את כרטיס האשראי שאיתו נרכש הכרטיס; לאכוף ענישה פלילית על שימוש בבוטים; ולהחזיר את מחירי המקסימום על כרטיסים מסופסרים כמכפלה של המחיר הנקוב, מגבלה שהיתה קיימת בניו יורק עד 2007 ובוטלה בתקווה להיטיב עם הלקוחות. מגבלה זו תגביל את מחיר המקסימום של הכרטיסים המסופסרים, ולא תאפשר לספסר בכרטיסים לאירועים חינמיים.

רכישת כרטיסים באמצעות בוטים כבר היתה בלתי חוקית בניו יורק, אולם העבריינים נענשו רק בקנסות קטנים. בחודש שעבר חתם המושל אנדרו קוומו על החוק S.8123/A.10713, שאוסר לא רק על רכישת כרטיסים באמצעות בוטים, אלא גם מכירת כרטיסים בידיעה שהם נרכשו על ידי בוטים, והופך זאת לעבירה מסוג עוון דרגה א’ (class A misdemeanor), שעלולה להביא למאסר ולקנס. מנואל-לין מירנדה, יוצר המחזמר הפופולרי “המילטון” שגם משחק בו, היה שותף לקידום החוק. “אני רוצה שאתם תוכלו להיות שם כשהמסך עולה”, כתב על כך במאמר בניו יורק טיימס, “אתם לא צריכים לריב עם רובוטים רק כדי לראות משהו שאתם אוהבים”.

ב-12 מדינות בארה”ב יש חוקים נגד בוטי-כרטיסים, וכעת יש נסיון לחוקק נגדם ברמה הפדרלית. הצעת החוק Better Online Ticket Sales Act of 2016 (ר”ת BOTS Act 2016) אושרה בבית הנבחרים ובסנאט, וכעת עושה את דרכה לאישורו של נשיא ארה”ב ברק אובמה.

משודר בגלצ בפינה “האחראי על האינטרנט” בתוכנית “שישבת” בהגשת עידן קוולר. הפינה משודרת מדי שבת ב-19:30

10 בדצמבר, 2016 | בנושאים: 404, האחראי על האינטרנט בשישבת בגלצ | 2 תגובות

הבעיה של פסל נתניהו המוזהב היא שהוא לא ספונסר של מירוץ לילה

הפסל של האמן איתי זלאיט, שמציג את ראש הממשלה נתניהו מוזהב על כן, פונה מכיכר רבין תוך יום כי, לדברי העירייה, “הוצב במרחב הציבורי ללא אישור ועל כן הוציאה העירייה דרישת פינוי מיידית, כשם שהיא עושה לגבי כל חפץ שהוא במרחב הציבורי בהתאם לדין”.

הפעיל החברתי ברק כהן מניף אצבע משולשת לעבר פסל מוזהב של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שהפסל איתי זלאיט יצר והציב בכיכר רבין. תמונה: אסף שפיר

פסל נתניהו המוזהב של זלאיט. תמונה: אסף שפיר

אתמול כתבתי בהקשר הזה שאם תציבו פסל בצורת מכונית או אופנוע בלי היתר, העירייה לא תפנה אותו לעולם, למעט אם הוא מפריע לספונסר של איזה מירוץ יום/לילה. כתבת האדריכלות של “הארץ”, נעמה ריבה, חידדה היום את הנקודה הזאת כשהזכירה שמדיניות האישורים אינה נייטרלית:

ההתנהלות של עיריית תל אביב במרחב הציבורי, כמו גם של עיריות נוספות, היא סלקטיבית. העירייה היא זו שקובעת מה ראוי ומה לא ראוי ולמשך כמה זמן תימשך מחאה. העירייה מפלה בין אמנים בעלי שם ליוצרים מוכרים פחות ובין בעלי הון לתושבי העיר. היא שקובעת כעת, למשל, כי יש להשקיע משאבים חסרי תקדים בהזזת מזרקת “מים ואש” של יעקב אגם למפלס הקרקע בכיכר דיזנגוף, היא שקובעת מתי יש לפנות אוהלים משדרות רוטשילד ומתי מותר לחברת “נספרסו” להשתלט על נתחים מאותה שדרה לרגל השקת מוצר חדש. העירייה היא שמחליטה שלתאגידים מותר להשתלט על כיכר רבין בשל “מרוץ סמסונג”, והיא זו שקוצבת את הזמן לאמנות ספונטנית ומחתרתית באותו מקום למספר שעות בלבד.

פסלו של זלאיט, אמן שעד עתה לא היה מוכר לקהל הרחב, מציף שאלות בנוגע לאופי השלטון במדינה. דרישת העירייה להסרתו באופן מיידי, מאירה שאלות אחרות — היא מזכירה שהמרחב הציבורי שייך לציבור באופן מוגבל בלבד, ושגם מהלכים רדיקליים דורשים את אישור הרשויות.