את הנרי רולינס כבר ראיתם?
אם לא, חבל, כי הוא הרביץ 3 הופעות Spoken Word (כמו סטנד-אפ, רק עם קצת יותר תבונה וקצת פחות דאחקות) בישראל, סיפר בהמון הומור וכריזמה על מסעותיו במיטב חורי העולם ועל תרבות ה”מאגבית” של הפאנקיסטים בארה”ב, שמזהים אותו מימי בלאק פלאג, אבל לא מתביישים לבקש דולר.
בין היתר סיפר רולינס על נאום משובח במיוחד של כבוד הנשיא ג’ורג’ בוש, האיש שבכל יום ויום עורך הורדת ידיים עם השפה האנגלית ומפסיד בכל פעם מחדש. באותו יום בו צפה רולינס בטלוויזיה החליט בוש לעזוב את הניירות ולאלתר את הנאום שלו. “אנו רוצה להודות לכל אותם אסטרונאוטים”, קרא בוש, ואז התמהמה קלות, “ולכל אותם… (מתאמץ מאוד-מאוד לחשוב על משהו) יזמים חלליים”.
WTF ענק.
רולינס סיפר שחיפש באינטרנט מה זה לעזאזל spacial entrepreneurs ומצא שתוך כמה ימים מישהו שצפה בנאום רשם דומיין עם המילים האלו, והדביק באתר תמונה של הירח עם שטר של דולר עליו. חשבתי שזה סיפור מקסים שמן הראוי שיעבור מדור לדור, אבל לא מצאתי את האתר המדובר.
נ.ב. דייב בארי היה אומר ש-Spacial Entrepreneurs זה שם מעולה ללהקת רוק. ובאמת יש להקה כזו.
כישלון חלוץ
הנה הראשון שמנסה לעשות הפגזת-גוגל (Google-bombing), כך שתוביל את מחפשי הביטוי “כשלון חרוץ” לביוגרפיה הרשמית של אהוד אולמרט. במקור זו יוזמה מצליחה שהכתירה את ג’ורג’ בוש כ-miserable failure, במקרה דנן שני אנשים בלבד שיתפו פעולה. חיפשתי בגוגל “כשלון חרוץ”, ואין זכר לביוגרפיה של ראש הממשלה. עם זאת, מעניין לראות שגם בלי ההפגזה, התוצאה הראשונה היא ממילא טוקבק שמכנה את אולמרט כשלון חרוץ.
עידוק מעיר: עוד לפני אולמרט, עשו את זה לג’ונת’ן פולארד, לתום אבני ולארז פילוסוף.
– אדר שלו
RTFM בוורוד בייבי
מיטל, פקאצת הלינוקס החביבה עליי (ע”ע פוסט קודם, בו הכרזתי על הבלוג שלה כבלוג הטוב ביותר בעולם), קראה צמד מדריכי לאובונטו והתרגזה – הכל כתוב בלשון זכר, תוך חוסר התחשבות משווע באוכלוסיית משתמשות הלינוקס הצעירות ממין נקבה. אז ברוח הקוד האקטיביזם הקודפתוחניקי-מירבמיכאליסטי, היא לא ישבה בחוסר מעש אלא פנתה לכותב וביקשה לתקן את הניסוח.
ניקח את המשפט “שאתה צריך כדי להפעיל את התוכנה שרצית בהתחלה” מהמדריך הראשון. למה לא לכתוב במקום: “שצריך כדי להפעיל את התוכנה הרצוייה”? כזה קשה???
אחד הכותבים ניאות להוסיף הערה תקינה פוליטית למדריך: “המדריך נכתב בלשון זכר מסיבות של נוחות הקריאה, אך מיועד לשני המינים.” אבל מיטל לא מרוצה מהעדפת הגברים. “הם רק חצי מאוכלוסיית העולם בפעם האחרונה שבדקתי”, היא אומרת, ומבטיחה לכתוב מדריך משלה בצבע ורוד פוקסיה. או בייבי. תלוי.
איתך במאבקך הצודק.
למה רק סדאם?
אין סרטונים סלולריים באיכות גרועה גם מטקס התלייה הצנוע של איאן קרטיס מג’וי דיוויז’ן, מהלמפה שבתקרת דירתו הקטנה בבירמינגהם? אני רואה פה פוטנציאל ויראלי מטורף.
וכאן אפשר להוריד את
הכביסה המלוכלכת של תפוז
אתר תפוז אנשים בחר משום מה לקבל תלונות של גולשים דווקא בפורום ציבורי, במקום במייל פרטי או בטופס. המשמעות היא שכל סקרן יכול לראות מה מפריע למשתמשים שלהם ועל מה הם מקטרים; לרוב על חסימות, סכסוכים עם פורומיסטים אחרים, הבאנרים המציקנים באתר או ספאם.
מנהל תורן שעונה בכינוי “הנהלת הפורומים” מדביק תגובה מוכנה מראש שנראה שאושרה על ידי איזשהו עורכדין, והכל ברצינות תהומית. בקיצור, אף פעם לא משעמם. להלן דוגמה חביבה:
הנושא: תלונה על מנהל פורום מקינטוש – אלרונד
הוא הציע לי להכניס מזלג לתחת בשביל לקלוט ערוץ 2 בטלווזיה (ביטלתי היום את היס) וכל הזמן הוא מציע לי הצעות מגונות כמו לשכב עם אחת התלמידות שלי (שהיא מפגרת לגמרי, ולא מגלחת)
אני מבקש מכם שתטפלו בהתנהגות הבוטה הזאת של אלרונד. זה לא יאה ולא נאה שמנהל פורום ידבר ככה!
ולהלן התגובה הרשמית והרצינית לחלוטין של תפוז:
בבחינת ההודעות בפורום וההודעות שנמחקו לא מצאנו זכר לדברים אותם ציינת.
אין בכוונתנו לתת את הדעת להשמצות מופרכות וחסרות שחר שכאלו. וניסיון ההשמצה הנ”ל נלוז בעיננו.
ויש גם תלונות על שידורי זואופיליה לילדים (?!), מישהו ששואל למה אין פורום לגאידמק (כבר לא מוצאת את הלינק), תלונות על “פורום הומואים וצבא” (?!?) ועוד ועוד.
עוד פספוס ויראלי
בעל הבית כתב פה לא מזמן על איך מנטוס ניצלו את גל הסירטונים הויראלי והפכו את החיסרון הגדול ביותר של המוצר שלהם (במפגש עם קולה הוא יוצר גייזר היסטרי – נשמע רעיל לחלוטין) לקמפיין אונליין. עכשיו מסתבר שקוקה-קולה, שפיספסה את ההזדמנות, פשוט לקחה קונספט מסרטון ויראלי אחר. נא להשוות בבלוג של רוב מנואל מ-b3ta ולצקצק.
חשיבות הגילוי המוקדם
לפני כמה ימים התגלה אצלי נטסקייפ. המלצתי לקוראי חדר 404: לכו להיבדק.
ולמי שלא מכיר, שווה להיכנס גם לאתר של שופרסל, בו משתמשי פיירפוקס מקבלים סקרינשוט של האתר האמיתי במקום האתר עצמו. אפשר להקליק על כפתורי ה-Jpeg שלהם עד קץ הימים ושום דבר לא יקרה.
ובאותה הזדמנות, לכו לחתום על העצומה, גם אם זה כנראה לא יעזור.
ספר של ג’ון הודג’מן בחינם (פלוס מלכוד)
ג’ון הודג’מן. צילום: סטיב רודס, cc-by-nc-sa
אני אוהבת את ג’ון הודג’מן, האיש והזגוגיות. למעשה, הוא כל-כך אולטרא-מגניב וחמוד שבא לי להביא לו חיבוקי. הודג’מן הוא סופר שמתפרנס מכתיבת ספרים על שמות של הומלסים, סאטיריקן פוליטי, סיידקיק קבוע בדיילי שואו של ג’ון סטיוארט, ובטח כבר ראיתם אותו מגלם את פי.סי בסדרת הפרסומות Get A Mac של אפל. הוא כזה מקסים שבא לכם לזרוק את המק מהחלון, לקנות פי.סי ולדפוק לו… נכון, חיבוקי.
הספר האחרון שלו נקרא Areas of My Expertise, וכולו מקושט בניתוחים מעמיקים של עובדות קטנות ומרתקות (אם כי מומצאות) על העולם הנפלא (בערך) שאנחנו חיים בו. למזלנו, האנשים הטובים באפל הבינו את הבאז החיובי שצומח סביב הודג’מן והשכילו לחלק עותקי אודיו חינם של הספר שלו שהודג’מן עצמו מקריא, להורדה עכשיו דרך iTunes, כמתנה לכריסמס.
רק מה, הלינק להורדה של ספר חינם לא עובד. iTunes לא פועל בישראל, וזה מעולם לא הרגיז אותי כמו שעכשיו. נותר לי רק להיזכר בנוסטלגיה בכתבה הזו מ-2004 ולקוות. פרקים נבחרים מהספר, אגב, אפשר בכל זאת למצוא באתר הרשמי של הודג’מן.
שיטת הגמל העיתונאי
ראיינתי בחודשים האחרונים שני סלברשתים, תוך הדגשה שהראיון יתורגם לעברית, יפורסם במזרח התיכון, אף אחד שהם מכירים לא יצליח לקרוא אותו ממילא וגמל המחמד שלי מעריץ גדול שלהם, או משהו כזה. וזה מה שהם אמרו:
I have an iPod that someone gave me as a gift, but I do not use the iTunes music store for music, I buy cds or use eMusic.com”.
– גרגורי הלר, מנהל קמפיין הפלאש מוב “דפקטיב ביי דיזיין” שנלחם נגד ה-DRM המרושע של האייפוד, מודה בראיון לנענע ש… יש לו אייפוד.
“Ummm.. ZeFrank is better. No question. I enjoy shows that are actually funny”
– אמנדה קונגדון, מנחת הווידאובלוג רוקטבום שהועפה ממנו, בתשובה לשאלה מי עדיף – המחליפה שלה ג’ואן קולן או המתחרה זה-פרנק.
מפלצת הספגטי המעופפת בסקנד לייף
מצאתי אותו מסתובב אתמול ברחוב, מחופש ל-FSM הקדושה. קוראים לו Subghoul Epsilo והוא עיצב גם חיית מחמד בצורת מפלצת ספגטי מעופפת, שעוקבת אחרי האווטאר שלך ומקריאה משפטים בניב פיראטי. סאב מספר שקורי אונדרייקה, סמנכ”ל טכנולוגיות בחברת לינדן לאב (שפיתחה את סקנד לייף), הוא פסטפריאני בעצמו. “קורי לינדן לבש את התחפושת הזו בהרצאה ב-Town Hall שהוא נתן בשבוע שעבר”, הוא מסביר בגאווה בלתי מבוטלת.
צילום: אדר שלו