היה חתול בתמונה הזאת :(
ב-13 ביוני 2008 חלפתי על פני חנות הצילום של פרג’ בדיזנגוף פנת ארלוזורוב. בחלון הראווה מצאתי את מי שלימים התברר כג’ון.
ג’ון הלך לעולמו. פרג’ הקדיש חלון ראווה לזכרו, ומציע פיתוח מוגדל לתמונה של חיית מחמד שצילמתם, בחינם למשך שבוע, לכל הפונה.
____________________________________
תומר ליכטש הוא מתכנת ומשורר. ליכטש פרסם את שירלשה לום בגליון מאי 2011
שירלשה לום
פוסט של תומר ליכטש
טנולה שמש להלוט
לבוקר’לה העיר
היפשה בטפי לוט
אותה, נו, לוטה חזיר.
מיה שרקה בא נרו
הוא בהפרני טמן
בכימר לויה עירו
לויה חזירו’לה כאן.
אישו טנו לויה שיב
מבורטה חתיתה פל
כאנלויוילו
לוסים חתני צחון
ולאשי ריי הלל.
לכנרק שי, רו, שירלה שלום
אלטיל חשוט פילה
מוטב’תה שי, רו, שירלשה לום
ביצה עקה גדולה.
טנולה שמש לחה דור
מי בא עד לפרה-חים
אלטה ביטו’לה חור
אני כולה הול חים
שאואי ניים בטי קווה
לודה רך כבה נות
שי רושיר’לה א-הבה
ולא’לה מילחה מות
אלטה גידו יומיה בוא
הביאואתה יום
קילוחה לומו
ובכלכיכה רות
הרי הוא לשה לום
לכנרק שי, רו, שירלה שלום
אלטיל חשוט פילה
מוטב’תה שי, רו, שירלשה לום
ביצה עקה גדולה.
__________
תומר ליכטש הוא מתכנת ומשורר. הוא פרסם שיר על טלפורטציה בגליון נובמבר 2009
טלפורטציה
פוסט של תומר ליכטש
[טלפורטציה]
אחת החידות שזימן הגורל לבני האדם
היא הטלפורטציה
“בים מי אפ, סקוטי”
התפוררות לחלקיקים
וזרם כללי שסוחב
את הכל מפה לשם
בתור איש טכני
מבחינה טכנית
הכל צריך להיות מסודר עד לרמת החלקיק
הכל צריך להיות מתוייק וניתן לשליפה מהירה
מבחינה טכנית
מבחינה בירוקרטית
חייב רישום מסודר
איבר איבר, חלקיק חלקיק
ובעליו
אחרת טלפורטציה אחת
באופן מדעי
יכולה להתערבב באחרת
ומבחינת הטלפורטציה
אמר לי מדען
זה רע
באופן כללי התשתית
לטלפורטציה אפשר לומר
היא מאגר ביומטרי
מסודר
ובשם הקידמה
יפה שעה אחת קודם
[השיר יוקרא הערב במשוררות נגד האח הגדול – הפגנת שירה נגד חוק המאגר הביומטרי]
מנהיגוּת
מתוך אתר מיי-נט, מדור רכילות פתח תקווה:
יוליסספאם
לרגע נדמה שבא המשיח אבל לא: זה רק חוק הספאם. היום הפתיעו אותי שני מיילים, דווקא מזירות לא אינטרנטיות בעליל – קבוצת ‘מטעם’ של יצחק לאור וקבוצת הספרות ‘מקום לשירה’ הירושלמית. מפעם לפעם אני מקבל את עדכוני הקבוצות האלה למייל. על כל פנים, בצהריים הגיע מייל מ’מטעם’:
עד כה נהגנו לשלוח אליכם הודעות דואר אלקטרוני על גיליונות חדשים, על אירועים ספרותיים ועל מבצעים מיוחדים.
מעתה ואילך, כדי להמשיך ולקבל הודעות ממטעם, על גיליונות חדשים ותוכנם, אירועים ומבצעים, כל שעליכם לעשות הוא ללחוץ על הקישור הבא:
אני מעוניין/מעוניינת להמשיך ולקבל הודעות ממטעםהחל מתאריך 30 בנובמבר 2008 נשלח הודעות בדואר האלקטרוני רק למי שאישר את רצונו להמשיך ולקבל הודעות, באמצעות הלחיצה על הקישור, וזאת בהתאם להנחיות החוק החדש.
רק אם תאשרו את הרשמתכם לרשימת התפוצה שלנו, תוכלו לקבל את ההודעה הבאה על הגיליון החדש, וכך גם את ההודעות הבאות.
בהמשך היום הגיע המייל השני, מקבוצת מקום לשירה. הנוסח דומה:
מפעם לפעם אנו נוהגים ליידע אתכם, לבקשתכם, על המתחדש במקום לשירה.
בעקבות תיקון מס’ 40 לחוק התקשורת אנו מחויבים לקבל ממך אישור על מנת שתוכל/י להמשיך ולקבל בדואר אלקטרוני מידע
ונשמח מאוד אם תוכלו לשלוח מייל חוזר ובו המשפט הבא:
אני מסכימ/ה לקבל מידע על אירועי מקום לשירה.
מעולם לא נרשמתי לעדכונים האלה, או לפחות: אינני זוכר שנרשמתי (למעשה, מאז האינסידנט, אני אוהב לקבל את העדכונים של ‘מטעם’ בשביל ההנאה שב-delete. לא אכחיש את מידת הטפשות שדבר).
בכל מקרה, לא מפתיע שדווקא זירה כל כך גרפומנית כמו זירת הספרות נזכרת לשאול. מצד שני, לזכותם יאמר – הם הראשונים להתכונן לימי הפוסט-ספאם הנקיים, שבהם המצב יהיה אותו מצב, ועדיין נקבל טון ספאם ביום, רק שהפעם נוכל להתעצבן על עוד חוק שאיש לא יאכוף.
טיפ אגבי:
אל תאמר “הבעיה באינטרנט היא שכל אחד כותב מה שבא לו”. אל תנשל את הספרות הישראלית מבעייתה הייחודית.
להביא את הסיפור
חשש: עצמות מרוסקות בכל גופו של קטין ששיחק בגן שעשועים
יהונתן הקטן טיפס הבוקר (שלישי) על עץ בחצר ביתו, כשניסה לחפש אפרוחים. במהלך הטיפוס יהונתן מעד ונפל מגובה העץ, המשוערך בכמה מטרים. הקטן הביע כאב, וחולץ מן המקום בידי כוחות חילוץ, שהגיעו למקום, וחילצו אותו. מהמקום. כוחות הביטחון מעריכים כי מכנסיו של הקטן נקרעו, וכי איחר הבוקר לגן.
מקום שני, וגאה בזה
בזמן שבזבזתי ארבעים דקות בהמתנה לנציג בזק בינלאומי, פתאום תפשתי מה אני שומע שם, במוזיקת ההמתנה היפנית שלהם, שבין שבין הופרעה בססמת המכירות הגאונית הבאה – שימו לב: בזק בינלאומי – יותר ממספר אחת.
בפעם האחרונה שבדקתי, אם X גדול מ-1, אז X לא שווה ל-1. כלומר:
בזקבינלאומי > מספר אחת
יותר ממספר אחת ≥ 2
בזקבינלאומי ≥ 2
מתמטיקה. עם זה לא מתווכחים. אבל באמת: כולם חירשים בחברה הזו? not that there’s anything wrong with that.
זה לא שהבוס מסתכל לי מעבר לכתף
זה שהוא קורא לי את הנשמה. המשרה המלחיצה בעולם:
קאמינג אפ נקסט:
- קורא בקפה מחפש מלצרית שיודעת להכין שחור חזק
- אסטרולוג עקר מחפשת כוכבת נולדת
- מדיום בעל נסיון מחפש מסר בעל חיסיון
- למכירה: רגלית לאופניים מרפלקסולוג, יד שניה במצב מעוסה
ספיישל היום: וה פאן קולו
בסוף השבוע חגגתי את יום ההולדת השלושים (שלי). הלכנו, המשפחה המצומצמת, למסעדת “פרונטו” בנחמני בתל-אביב. מסעדה יוקרתית. זכתה בפרס נשיא איטליה! מנה ראשונה, מנה שניה, קינוח, בקבוק יין. סודה. ידענו שאנחנו הולכים לשלם על זה, אבל לשמחה מאורגנת יש מחיר.
האוכל היה מדהים++, לעזאזל. השירות היה לעניין. האווירה היתה טובה. ואז הגיע החשבון, ובתחתיתו מפרט: “חמש כפול חמש = 25 ₪ – קוּפֶּרְטוֹ”. לשאלתנו, הסבירה אחת המלצריות ש”קופרטו” זה תשלום, מעין דמי שימוש, עבור סלסלת הלחם, המפה, הסכו”ם, השולחן. מצליח מצליח, לא מצליח לא מצליח.
אבל אנחנו אנשים פשוטים. אנחנו לא יודעים איטלקית ולא הזמנו קופרטו. בן רגע, כאילו מתוך האדמה, צץ בעל המסעדה – גבירותי ורבותי, אני מציג בפניכם את רפי אדר. כוכב זמר ישראלי מהסבנטיז, ממושקף בסגנון רני רהב, שיער בעיצוב מקליש, אדם גבוה, חזק, סומק איטלקי, מבטא ישראלי, והיד שלו – איכשהו – מצאה את דרכה אל הכתף שלי באחיזת אח-שלי-יהיה-בסדר.
הרגשתי בטוח. בעל המסעדה! יש בעיה – הבעלים מופיע. הרגשתי שעושים לי חו”ל. איטליה. הבנתי למה כל ישראל נוסעים לטוסקנה, ומשהו בלבי אמר לי שגם למוסוליני היתה אמא שאהבה אותו. אין על האיטלקים. איזה עם. אדר התכופף מעט וחצי-שאל בחצי-נימוס: “כן, מה הבעיה?” הסברתי שהזמנו מנות יקרות (100, 120 ₪ למנה), והודעתי שנראה לי קצת מוזר לבקש תשלום על מפת השולחן, או לגבות דמי-מזלג.
“פה זה כמו בשיפודיה”
“קופרטו”, חירחר אדר בחדווה סיציליאנית, “זה תשלום שנהוג באיטליה, זה נהוג. על המפה, על השולחן, ואני מכין פה לחמים מיוחדים”. בשלב הזה ניערתי את יד הנגרים שלו מעל הכתף שלי (הייתי צריך לגבות דמי-כתף) ואמרתי שאיטליה לא איטליה, אני את המשכורת שלי מרוויח בשקלים, משלם בשקלים למוסדות המס (שהופצצו בשנות הארבעים, מיינד יוּ, על ידי מפציצים איטלקיים) ובשורה התחתונה – פשוט לא הזמנתי שום קופרטו.
אדר לא ויתר, והחליט להמשיל משל: “כשאתה הולך לשיפודיה”, אמר לי רפי אדר בפנים חתומות, “אתה הולך לשיפודיה – ומחוייב להזמין סלטים. זה בדיוק אותו דבר”. ניסיתי להסביר לו ש-א) לא הלכתי לשיפודיה; ב) אני לא נכנס למקומות שגובים דמי-סלט; ו-ג) חמישה אנשים בשיפודיה יוצאים עם חשבון של 200 ₪, מחיר המקביל למחירה של מנה עיקרית במסעדת קופרטו פרונטו.
גם הודעתי לו שאני עצמי גובה תשלום המכונה “דמי סינסנטי”. מה זה דמי סינסנטי? זה תשלום מסורתי שאני גובה מבעלי מסעדות בארץ, באיטליה ובסינסנטי, מעין דמי-נוכחות עבור נוכחותי במסעדה. מדובר בתשלום של 125 ₪, שביקשתי שינכה מהחשבון.
בשלב הזה רפי התחיל לזייף, והרים את קולו; חשבון חדש נחת על השולחן (בלי קופרטו), התשלום בוצע; החלפנו עוד כמה משפטים וכשהשבתי הוא הפנה לי את הגב והלך, ושאג במה שהיה, כדברי אבידן, אחד מן הטובים בחירחוריו: “אתם בין היחידים שמתלוננים על זה! אל תבואו לפה יותר!”.
אני מתכוון להיעתר לבקשתו.
ישרא-בלאט
אני לא דובר רוסית, אבל משהו בלוגו של הפורטל הישראלי-רוסי beseder.co.il אומר לי שהם החליטו לפתוח את נישה המזרח-אירופאית בבלוגוספירה המקומית, ועלו על מיתוג מדהים: IsraBlog.ישרא-בלוג! שם גדול, מייצג, מוצלח, קולע. ישרא – קיצור של “ישראל”; בלוג – קיצור של “בלוג”.
לחברה שמפעילה את “ישרא-בלוג” קוראים “ישרא-לנד”. האתר שלה, בכתובת isra.com מכריז בשורת הטגליין שלו אמרה חזקה וקולעת: IN WEB WE TRUST. שורה ישרא-חזקה.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
