רן שריר: אני לא גזען
לא מזמן כתבתי פה על הודעה לעיתונות שהריחה לי כמו גזענות. היא עסקה במחלקת גיוסים המתמחה בערבים בחברת “אתגרים פיננסיים”, והופיעו בה הטקסטים הבאים:
הכסף של ערביי ישראל יוצא ממתחת לבלטה […] לאחרונה, כנראה עקב פשיטות של רשויות המס על המגזר הערבי – גברו הפקדות המגזר למסלולי חסכון לגיטימיים. חברת ‘אתגרים פיננסיים’ זיהתה את המגמה והקימה מחלקת גיוסים המתמחה במגזר הערבי.
היחצן ששלח את ההודעה, רן שריר, הגיב בבלוג באותו יום, אבל תגובתו התעכבה שבועיים בתור של פילטר הספאם, ורק היום התפניתי לאשרה. הנה היא במלואה:
שמחתי להופיע בבלוג המדובר שלך, אבל פחות שמחתי שקראת לי גזעני. אני ממש לא גזעני. חלק מחברי הטובים ביותר הם.. סתם. אני באמת לא גזעני, ואני לא רואה בהודעה אותה שלחתי לעיתונים גזענות. להיפך. יש פה מגמה מעניינת שהתחילה אולי במחסומים של רשות השידור בכפרים הערביים. על פניו נראה שיותר קל לרשויות המס להיכנס בערבים. אני לא יודע נתונים מדויקים – אבל נראה לי שאחוז המעלימים שמופעל עליהם לבסוף כופר – והם לא נענשים במלוא חומרת הדין – גבוה הרבה יותר בקרב יהודים מאשר במגזר הערבי. התופעה הזו של פשיטות על משקי הבית הערביים בישראל הביאה כנראה למגמה של העברת כספים לתכניות חיסכון – מגמה שאתגרים פיננסיים זיהתה, והקימה עבורה מחלקה שלמה – פעולה שלא הייתי קורא לה גזענית, אלא אולי מתחשבת – או לפחות מגמה עסקית גרידא. אגב, אם תציץ ב-NRG, שם היתה כתבה בנושא, הכותרת הרבה יותר בוטה: “יוצאים מתחת לבלטות”. דווקא בכותרת הזאת יש קונוטציות הרבה יותר שליליות – אם כי גם פה יש קריצה שלא הייתי מייחס לה את התואר גזענות.
היחצן של היחצן
בסוף ינואר כתבתי פה על הבורות האינטרנטית/מחשבית של היחצנעל רני רהב. בתחילת מאי התלבש “רועי” על הפוסט ופרסם בו תגובות הערצה – “זה פשוט בושה!!! רני רהב הוא האיש הכי טוב שאני פגשץי והוא מקסים” (שתוקנה דקה אחר כך ל”זה פשוט בושה!!! רני רהב הוא האיש הכי טוב שאני פגשתי והוא מקסים!!!!!!!!!!!!”, לא בגלל שגיאת ההקלדה “פגשץי” אלא כי בנוסח הראשון לא היו מספיק סימני קריאה) ו”רני גם מאוד מגניב והוא אבא טוב!!!”.
רני רהב, שוב פעם חיפשת את עצמך בגוגל?
הערבים והכסף מתחת לבלטה
הכסף של ערביי ישראל יוצא ממתחת לבלטה
המשפט הזה נשלח בשורת הנושא של הודעה לעיתונות על מחלקת גיוסים המתמחה בערבים בחברת “אתגרים פיננסיים”, אותה מייחצן רן שריר. חוץ מהניסוח הבהמי, האם יש פה גם בצחנת גזענות? נסו גם את הציטוט הבא מתוך ההודעה:
לאחרונה, כנראה עקב פשיטות של רשויות המס על המגזר הערבי – גברו הפקדות המגזר למסלולי חסכון לגיטימיים. חברת ‘אתגרים פיננסיים’ זיהתה את המגמה והקימה מחלקת גיוסים המתמחה במגזר הערבי.
Your date has not been saved. Save? yes / no / cancel
אני לא רוצה להשאיר אתכם במתח. האירוע הסודי של סלקום הוא “טקס פתיחת המסחר בבורסה על ידי חברת סלקום”. ולא תגידו סתם, “באירוע תשתתף מקהלת ‘ווליום’ ממתנ”ס קריית נורדאו בנתניה ותוצג פעילות המעורבות בקהילה של החברה”. טוב שעשיתי Save ל-Date.
העיקר שלא תאייתו את השם שלי נכון
וואלה פרסמו ידיעה על אורנג’, והצליחו לטעות באיות שם החברה הכתומה ארבע פעמים, מהכותרת ועד השורה האחרונה:
כדאי להם ללמוד מדה מרקר, שלא לוקח סיכון ומעתיק את ההודעה לעיתונות במלואה, כולל פרטי היחצנית.
עמוֹדוּ
הודעות לעיתונות יכולות להיות מרתקות, יעילות, מגוחכות, משעממות או חצופות, כמו זאת שהגיעה עכשיו מהיחצנית של סלקום:
בין השורות אני קורא:
“אנחנו חברה כל כך גדולה וחשובה ומדהימה שאנחנו בכלל לא צריכים להגיד לך איזו השקה/הצהרה/הפלצה אנחנו מתכננים בשביל שתעבור לדום ותפנה את לוח השנה שלך מכל פעילות אחרת”.
שקט הוא דפש
מפלגת פלאפון בחרה ללוות את תשדירי התעמולה שלה על הלהקה החוסה דפש מוד, שתגיע להופיע בישראל, בשיר “Enjoy The Silence“.
מילים, כמו אלימות, שוברות את הדממה, מתפרצות לעולמי הקטן, כואבות לי, מנקבות אותי, אומרים שם הדפשים. מילים מאוד לא נחוצות, הן יכולות רק להזיק. מילים הן טריוויאליות. מילים הן חסרות משמעות, ונשכחות. מילים הן מאוד לא נחוצות. הן גורמות רק נזק.
תיהנו מהדממה, אומרים הדפשים.
חדר 404 גאה להעניק את פרס השיחדש ע”ש ג’ורג’ אורוול לגאון השיווקי שחיבר בין השתיקה של דפש מוד לברברת הבלתי-נחוצה שמפרנסת את “פלאפון, לא רק מדברים“, ואת פרס זילות התרבות ע”ש סמי ואביבה עופר על ההחלטה שלו לכפות את ה-P של לוגו פלאפון על שמה של הלהקה.
אבל הגאון השיווקי לא עבד לבד. יעלו איתו לבמה גם אנשי משרד הפרסום באומן בר ריבנאי, שאחראים לא פחות ממנו על הזוועה הזאת: מנהל הלקוחות דרור טנקוס, הסופרוויזר רועי גפן, התקציבאית רותי ישראל, סמנכ”לית ההפקה דורית גווילי, המפיקה גלי שטרקמן, סמנכ”ל הקריאייטיב גיא בר, הדס ליבר שעל הארט, הקופירייטר בקי מלקוב, אחראֶי המדיה עירית שרמן, אורלי שיקר וחן גרנות, וחברת ההפקה מולה.
(תודה לאילן בר-מגן על ההלשנה שהולידה את הפוסט)
האקדמיה רוכבת על הסגוויי
החל מאתמול, מותר לנסוע בישראל על Segway על מדרכות ו”במקומות המיועדים להולכי רכב” (מה זה “הולכי רכב”? תשאלו את דובר משרד התחבורה, הוא כתב את זה [PDF]), מגיל 16 ומעלה ובמהירות של עד 13 קמ”ש.
בהארץ דיווחו על כך, והסבירו:
[…] מהיום מותר לנסוע ברכינוע (סגוויי) על המדרכות ובמקומות המיועדים להולכי רגל. הרכינוע הוא “קורקינט חשמלי” המשווק בשם סגוויי.
שזו כמובן טעות. צריך להיות:
הסגוויי הוא “קורקינט חשמלי”, שהאקדמיה ללשון המציאה לו את המילה “רכינוע”.
או, אם רוצים לדייק ממש:
הסגוויי הוא “קורקינט חשמלי”, שהאקדמיה ללשון החליטה לרכוב על גבו כדי לשווק את עצמה, וזאת על ידי המצאת התחדיש “רכינוע”, למרות שלא מדובר במילה גנרית אלא במותג מסחרי, שלא זקוק למילה בעברית כשם שאין מילה בעברית ל”קוקה קולה”.
___
מן הארכיב אני מעלה עוד גוף שניסה לרכוב על הסגוויי שלא כדרך הטבע לשם יחסי ציבור עצמיים: איגוד קציני בטיחות בתעבורה. בדצמבר שנה שעברה הוציא האיגוד הודעה לעיתונות בה נכתב:
איגוד קציני בטיחות בתעבורה לא ממליץ להתיר את השימוש בכלי התחבורה האישי – סגווי, משום שהוא מסוכן לסביבה. באיגוד אומרים כי די בהיתר שניתן להשתמש בסגווי בשטחי תפעול סגורים ואין בשום פנים ואופן להתיר את השימוש בכלי זה ברשות הרבים.
יעקב רוזנטל, יו”ר איגוד קציני בטיחות בתעבורה, אומר כי הרעיון לאפשר לכלי ממונע להשתמש במדרכות שנועדו להולכי רגל מסוכנת ומפחידה, אנשים יברחו מהמדרכות לכביש והסכנה שהם יפגעו היא מוחשית ובלתי נמנעת. גם כך מרבית ההרוגים בתאונות הם הולכי הרגל.
ולמה אני חושב שמדובר בהודעה שבסיסה יחצני ולא בטיחותי? בין השאר, כי לא שמעתי אותם מתלוננים על החלטה תעבורתית נוספת מהימים האחרונים, לאסור החל מה-26/3 על נסיעת קלנועיות על הכביש ומתירה להן לנסוע רק על המדרכה [PDF], וגם זה רק מגיל 16 ומעלה ועד מהירות של 12 קמ”ש.
אם להאמין ליו”ר רוזנטל, “הרעיון לאפשר לכלי ממונע להשתמש במדרכות שנועדו להולכי רגל מסוכנת ומפחידה, אנשים יברחו מהמדרכות לכביש והסכנה שהם יפגעו היא מוחשית ובלתי נמנעת. גם כך מרבית ההרוגים בתאונות הם הולכי הרגל”.
קלנועית היא כלי ממונע? החוק מאפשר לה לנסוע על מדרכות? הגיל המינימלי הוא 16? המהירות המקסימלית היא 12 קמ”ש? מאוד מזכיר כלי רכב אחר, שרוזנטל דווקא כן הזהיר מפניו, למרות שהוא עולה פי שניים ומעלה ולא מתאים לאנשים שמתקשים בהליכה, ולכן נראה הרבה פחות יחידות ממנו על מדרכות ישראל.
אז למה רוזנטל התלבש על הסגווי? מאותה סיבה שהאקדמיה התלבשה עליו: כי הוא מגניב, וכי ככה מקבלים ידיעה בעיתון.
שם הוורד
עוד חברה נפלה קורבן (כנראה) למפלצת המטא-מידע, ודווקא לאחת המלכודות הפחות מתוחכמות שלה.
BATM הישראלית הוציאה אתמול הודעה לעיתונות על עסקת OEM עם “ספק גלובלי מכובד ומאוד מקצועי”, בלי לפרסם את שמו של הספק. אבל באתר Light Reading שמו לב שקובץ ה-Word שהכיל את ההודעה נקרא “foundery”, מה שגרם להם לחשוד שאולי מדובר בחברת Foundry Networks Inc. דוברת BATM לקחה את הזמן לפני שהודיעה לאתר שהיא מסרבת להתייחס לשאלה, ומ-Foundry לא הגיעה תגובה.
yes ג’ובז
באתר של yes יש סרטון תדמית שמסביר איך זה לעבוד בשבילם. ריכוז כזה של קצף שיווקי לא ראיתי מאז ש-NiXi הפסיקו לשלוח לי הודעות לעיתונות.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
