מהנעשה בקצבספירה
גזר הדין של משה קצב, 7 שנות מאסר, שנתיים על תנאי ולמעלה מ-100 אלף שקל פיצוי לקורבנותיו, היה לשיחת היום במולטיספירה. וכשאומת האינטרנט כולה בוחשת בנושא, בלתי נמנע שדעות, אמירות ובדיחות יחזרו על עצמן. הגדיר זאת יפה ניר ז’: “אם לכל אחד מכם יש משהו להגיד על קצב, שיהיה זהה למשהו שכל אחד מהאנשים האחרים אומר, אני מתכוון לעשות דיאטת טוויטר ביממה הקרובה”.
יונתן שחם: “מספר שנות המאסר של קצב הוא אחד המספרים הטיפולוגיים אם לא ה-. יש סיכוי שהוא (והחברים שלו) סוף סוף יבינו שהשם לא איתו?”
יונתן CatRobot: “המשקה האלכוהולי המועדף על משה קצב: בירה עמיקתא”.
דוד ורטהיים: “מאחורי כל איש ציבור ידוע שהואשם בבית המשפט מסתתרת שורה ארוכה של מאבטחים חתיכים”.
זרע אלפחורס: “אישית הייתי מוריד את התמונה של קצב מהקיר בחדר, אבל אשתי לא גומרת בלי זה”.
וגם: זאקרברג והחברה מתמסדים בפייסבוק, סלבים שלא סותמים, יגאל שתיים חוזר מהגלות, ואיך אומרים קזאאאאאאאאפי. מהנעשה במולטיספירה >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי כאן.
המלחמה על הדומיינים של וויקיפדיה
אדם יוחנן ואורן שץ השתלטו על wikipedia.org.il ו-wikipedia.co.il. לטענתם, הם סיפקו שם שירות טוב יותר מזה של וויקיפדיה עצמה. האם הרוויחו מהם כסף? ולמה קרן וויקימדיה עתרה נגדם וזכתה בדומיינים? עידוק ברשת >>
המולטיספירה: תחפושות פורים גיקיות
ליאורה לוי בתחפושת אייפד (קחו לכם חצי דקה להבין את הבדיחה).
פורים שמח ומבדח: “חג תוכנית להגנת עדים שמח!” (גילעד נס)
תחפושת: “שוקלת להתחפש לפופ ארט. אני אהיה פחית מרק קמבל. דרושים עוד 31 אנשים שיתחפשו לאותו הדבר בדיוק” (רחל גולדברג)
בר בתחפושת פרוט נינג’ה. צילום: אליעד עמר.
מסיבת רחוב? “חשוב עם עצמך היטב: האם אני באמת רוצה לצאת? באמת? האם אני זוכר במה זה כרוך? אם התשובה היא כן, חשוב עוד קצת” (מיכל מנדלביץ’)
זו לא באמת תחפושת אם: “לא מספיק שלגברים בעיר הזו יש בעיית מחויבות רצינית, רובם התחפשו השנה לפיטר פן. יאללה-יאללה, הבנו את הרמז” (הילה רגב)
הגר צימרמן-ביקובסקי בתחפושת חזיר מאנגרי ברדז. צילום: עודד בן עוזר.
מסכהבוק: “מכת פורים בפייסבוק: ‘משה זוכמיר ו-700 מיליון חברים נוספים שינו את תמונת הפרופיל שלהם'”.
(ערן ורד)
למה התחפשת? “אל תשאלו אותי למה התחפשתי. אני אוואנגרד” (גל חן)
ברכת פורים שמח ממשפחת רייכרט. איור: אור רייכרט; צילום: Christophe Delaere, cc-by.
מיסוד הזנות: (לא בוז’י הרצוג) “אופס, החמאתי למישהי על התחפושת, אבל היא אמרה שהיא באמת זונה”.
סכנות החג: “יצאתי לטיול עם הכלבה במדי שוטרת. 5 פועלים סינים שעמדו בצומת החישו צעדיהם לכיוון החורשה. ואני בכלל התחפשתי לשוטרת טובה ולא למשטרת ההגירה”
(רוני פרידמן)
_____________________
עוד סטטוסים ותחפושות פורים גיקיות במדור מהנעשה במולטיספירה >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
מי ישלם על הניו יורק טיימס ברשת?
הניו יורק טיימס יעביר בקרוב את האתר שלו למודל של תשלום. גולשים יוכלו לקרוא בחינם עד 20 כתבות בחודש, ועל יותר מכך יצטרכו לשלם באחת מהחבילות המוצעות. הנה שני טקסטים שכתבתי ב-2009 על הרעיון לגבות תשלום על גלישה לניו יורק טיימס.
1.
ספטמבר 2009. אם תתנו לתלמידי ישראל שיעורי בית לכתוב עבודה על לאונרדו דה וינצ’י, הם יכתבו אותה במשפטים מוויקיפדיה. אם לפני כן תחלקו להם בחינם את כל כרכי האנציקלופדיה בריטניקה, בפעם הבאה שהם יקבלו שיעורי בית לכתוב על לאונרדו דה וינצ’י, הם עדיין יחפשו בוויקיפדיה. החינמיות ונוחיות הקופיפייסט מנצחות את הסמכותיות המקצועית. מוזר לי שטייקון תקשורת מנוסה כמו רופרט מרדוק לא מבין את זה.
מרדוק הודיע באחרונה שבקרוב יחלו אתרי התוכן של האימפריה שלו, ובהם הוול סטריט ג’ורנל, הניו יורק פוסט, הסאן ופוקס ניוז, לגבות תשלום עבור תכניהם. הניו יורק טיימס, הגרדיאן והפייננשל טיימס הפריחו בלוני ניסוי באותו כיוון. מהלך של סגירת תכנים מאחורי חומות של תשלום יובילו לשני דברים: האחד, פיראטיות של תכני החדשות של כלי התקשורת שיסגרו את דלתותיהם בפני הגולשים, שהמלחמה בה תהיה מעיקה ונואשת ומעוררת מדנים, כפי שהיו המלחמות נגד פיראטיות המוזיקה והסרטים, וכפי שאפשר ללמוד מהכעס שמעוררת עליה סוכנות הידיעות AP, שרוצה לגבות תשלום גם על לינקים לכתבות שלה (!); השני, עליה בפופולריות, וכתוצאה מכך בחשיבות ובהשפעה, של כלי התקשורת שימשיכו לספק תכנים בחינם ברשת. אלה לא בהכרח יהיו כלי התקשורת היותר מוצלחים שבנמצא – הוול סטריט ג’ורנל של מרדוק, הניו יורק טיימס, הגרדיאן, הפייננשל טיימס, עיתונים חשובים ואיכותיים, נמצאים בצד של הגובים. אומת האינטרנט, שנולדה והתבגרה לתוך עולם החינם, לא תסכים להיות חברה במועדון שמוכן לקבל אותה רק תמורת תשלום, ועל כך היא תשלם את המחיר.
ואולי אני טועה ומרדוק צודק. כי ניוז קורפ של מרדוק היא מפלצת ענקית של תוכן, ומעבר של מפלצת כזאת למודל של תכנים תמורת תשלום עשוי לגרור אחריה את כל התעשיה. מכירים את זה שידיעות אחרונות, שליט שוק הפרינט בישראל, מעלה את מחיר העיתון היומי, וכמה ימים אחר כך מעריב מיישר קו? אז בדיוק אותו דבר, רק בענק. מרדוק אמר את זה בראיון לפייננשל טיימס: “בכוונתנו לגבות תשלום על כל אתרי החדשות שלנו. אם זה יצליח, שאר כלי התקשורת יבואו בעקבותינו”. חוץ מזה, החברים היותר צעירים של אומת האינטרנט הורגלו לשלם דרך הסלולרי על כל דבר, מתכנים דרך שליחת הודעות ותמונות ועד הורדת רינגטונים, שעשויים מאותם שירים שהם גנבו באימיול.
ואולי גם הקוראים הוותיקים והמבוגרים יותר יכניסו את היד לכיס, אם החלופה היא עולם בלי הניו יורק טיימס. קלארק הויט, העורך הציבורי של הטיימס, שזה מבקר פנימי שמפרסם את דוחותיו כטור דו-שבועי בעיתון, סיפר על מכתבים שהגיעו למערכת בעקבות העלאת מחיר הטיימס המודפס בתחילת יוני. היו שהתלוננו על ההעלאה, אבל היו גם אחרים, שאמרו שהם מוכנים לשלם יותר אם הטיימס רק יבקש. “אני הרבה זמן בעסק הזה, ותמיד מקבלת מכתבים מאנשים שלא מרוצים מעליית המחירים”, סיפרה יסמין נמיני, חברת ההנהלה האחראית על תפוצת העיתון. “אבל הפעם זה שונה. מעולם לא ראיתי כל כך הרבה מכתבים מאנשים שאומרים, ‘אני מבין את זה'”. לדוגמה, הקורא מייקל נוריס כתב: “אני נבוך שאנחנו משלמים כל כך מעט עבור מה שממשיך להיות היומון הכי טוב בעולם. כל תעריף שתחליטו שנחוץ להבטיח את המשך הישרדותו של הטיימס – אנחנו בפנים”. “הייתי משלמת הרבה כדי לשמר את העיתונות החופשית ואת משרותיהם של הכתבים האנרגטיים”, כתבה הקוראת שרי ראוז לגבי תשלום על גישה לאתר הטיימס, והקורא ג’פרי אלכסנדר תהה: “האם אפשר לפחות לשים כוס טיפים?”
2.
ניו יורק, דצמבר 2009. המרתף של בניין הטיימס-סקוור ברחוב 43 מארח בימים אלה שתי תערוכות: האחת חושפת שרידים מספינת הפאר טיטניק, והשנייה מציגה דגמים של מכונות שנבנו לפי תוכניות, שרשם לאונרדו דה וינצ’י במחברותיו לפני חצי מילניום. ובאנלוגיה למשהו שניתן למצבו בין ספינת פאר ששוקעת לבין גוף שמנסה להטמיע חדשנות כדי להציל את עצמו, ניתן לדבר על ה”ניו יורק טיימס”. מתחילת המאה ה-20 ועד לפני שנתיים, שכנה באותו בניין מערכת העיתון, שמפטרת בימים אלה 100 אנשים נוספים מצוות מערכת החדשות שלה, לפני סוף השנה. זאת, בניסיון להתמודד עם הקשיים הכלכליים שבהם נתון העיתון, שכוללים ירידה בפרסום בעיתון ובתפוצתו ובהתאם הפסדים גדולים. בנתונים שפירסם ה-ABC, גוף עצמאי שמודד תפוצה של עיתונים בארה”ב, בחודשים אפריל-ספטמבר 2009 רשם העיתון ירידה של 7.2% בתפוצה היומית ו-2.6% בתפוצה בסוף השבוע, לעומת התקופה המקבילה ב-2008.
במאמר שפירסם בעיתון, ושציטטנו בטור השרת באוגוסט 2009, סיפר העורך הציבורי של הטיימס, קלארק הויט, שהעיתון מקבל מכתבים מקוראים שמוכנים לספוג את העלאת מחיר העיתון כדי להבטיח את המשך קיומו. איך זה מתיישב עם הירידה בתפוצה? אני פונה לפרשנית שלצדי, דודתי הניו יורקית נ’, תושבת האפר ווסט סייד וקוראת אובססיבית של מגזינים ועיתונים.
הטיימס הכבד היה נוחת מדי בוקר על סף דלתה, ומשהסתיים המינוי היא ביקשה לחדשו, אבל לא יצא לה. לא יצא לה ולא התחשק לה. סיבה אחת היא גודל העיתון. מספר העמודים בעיתון נקבע, בין השאר, לפי מספר המודעות שנמכרו, ומכר שלה בטיימס מספר שהירידה דרמטית ומורגשת. לא צריך לעבוד בטיימס כדי להבין את זה: מספיק להרים את העיתון ולהרגיש כמה הוא קל, לפתוח אותו ולראות את המוספים המכווצים.
הפחתת כמות התוכן, כמו פיטורי העובדים, היא כמו בבדיחה על האיש שרצה להרגיל את הסוס שלו לא לאכול, כדי לחסוך בהוצאות. הוא הפחית את כמות המזון בהדרגה. הסוס היה מתרגל לכך, אלמלא היה נופח את נשמתו.
“הזקנים ימשיכו לקרוא עיתון מנייר, כי קשה להם להסתדר עם האינטרנט”, אומרת נ’, “והצעירים שגדלו בלי העיתון היומי על סף הדלת, כבר לא ירכשו עיתון מנייר, אבל הטיימס צריך להילחם על דור הביניים, הבייבי בומרז, שגדלו על נייר מחד וחשים בנוח באינטרנט מאידך”. הקניבליזציה שמבצעים אתרי חדשות בעיתונים שלהם הם שייכים, היא עובדה מוכרת. כשנ’ פותחת את העיתון בבוקר, היא מגלה שכבר קראה את רוב הידיעות החדשותיות יום לפני כן באתר. אבל הניו יורק טיימס מביא את זה לקיצוניות: הוא מפרסם באתרו טורים קבועים של העיתון, לפני שהם מופיעים בעיתון. כך נוצר מצב אבסורדי בו ביום שני אפשר לקרוא באתר כתבה, שבתחתיתה נכתב כי פורסמה במקור בעיתון ביום שלישי. בשיטוט באתר מצאנו טור קבוע מאחד ממוספי יום חמישי, שעלה לאתר שלושה ימים שלמים לפני שראה אור בעיתון.
את הכסף שלה נ’ תשמור, כנראה, לעיתון אחר.
________________________
הקטעים התפרסמו במקור במסגרת מדור "השרת" במגזין פירמה של גלובס, גליונות ספטמבר ודצמבר 2009
מצאתי בשירותים קמפיין גרילה פייסבוקי עלוב, מישהו יודע למי הוא שייך?
אם אתם נמצאים בלופ כלשהו של אימיילי-שרשרת, ודאי קיבלתם לא פעם אימייל כבד ועמוס צילומים שנמצאו על מצלמה נטושה, לצד קריאה לעזרה באיתור בעליה.
קריאה כזאת פורסמה באמצע פברואר בפייסבוק – “נמצאה מצלמה בשירותים של נתב”ג, מישהו מכיר?” 35 תמונות קטלוג-האופנה הציגו צעירים נאים מבלים בכל מיני מקומות, בחלק מהמקרים בבגדי ים ובבגדים תחתונים. “תאמינו לי שפרסמתי פה את התמונות הנורמליות ויש פה גם סרטון שאני לא מעז לפרסם בחיים”, כתב המוצא, יוגב. בהמשך הוא פרסם סרטון שבו נראות שתיים מהמצולמות רוקדות בחדר מלון בחולצות קצרצרות ותחתונים, כשברקע נשמעת מוזיקה וקולו של גבר שאומר מילה אחת בעברית.
זמן קצר לפני פתיחת הדף שדרגה פייסבוק את הדפים והוסיפה להם יכולות שיווקיות. עד אז, אפשר היה לפרסם ולהגיב בשם דף רק בתחומי הדף עצמו. מאז השדרוג אפשר לפרסם ולהגיב בשם דף בדפים אחרים ואף בפרופילים של חברים. מפעיל דף המצלמה האבודה ניצל את הפיצ’ר ופרסם את קריאתו לאתר את בעל המצלמה בדפי פייסבוק פופולריים: מקו, עכבר העיר, גיא פינס, ארץ נהדרת, האח הגדול, הישרדות והיפה והחנון.
כבר למחרת פתיחת הדף, הגולש אורי ברקוביץ’ פרסם שם אזהרה לגולשים: “זהירות! זוהי פרסומת סמויה ורמאות. שום מצלמה לא הלכה לאיבוד. זוהי פרסומת של חברה שרוצה שתראה את הדוגמנים עם הבגדים שלהם ותפנה לחברים שלך – וכל זה בחינם בשבילם. אל תאמינו. אל תפיצו”. “פעילות שכזו כבר ראינו לא פעם בעבר אבל תמיד כיף לראות קוזינות בחסות משרדי פרסום ומפרסמיהם”, כתב דורי בן ישראל קריו בבלוג “מזבלה” שבוע אחרי פתיחת הדף, “אני מהמר על קמפיין של חברת אופנה שכביכול איבדה את צילומי הקטלוג שלה”. הפוסט דורג על ידי 35 אנשים וקיבל 14 תגובות.
למרות נסיונות הקידום המסיביים, למרות הפרסום במזבלה ולמרות הצעירים הנאים בבגדיהם התחתונים, הדף רשם פעילות מינימלית: בשבועיים של פעילות ניתנו שם לייק אחד ואפס תגובות לסטטוס הפתיחה של בעל הדף, 4 לייקים (משני משתמשים) ואפס תגובות לכל 35 התמונות, 2 לייקים ואפס תגובות לסרטון, ורק 11 סטטוסים שנכתבו על ידי חברים בדף (אחד מהם, כאמור, הזהיר מפני התרמית, ועוד אחד שטען שנראה שמדובר בקמפיין), וזכו גם הם להתייחסות מינימלית, אם בכלל.
הסטטוס האחרון של בעל הדף טען כי “נמצא הבעלים של המצלמה!” – צלם אופנה ישראלי שצילם קטלוג לחברת אופנה – והכיל סרטון נוסף, ארוך יותר ועם לוגו החברה. הסרטון זכה לעשרה לייקים ולשלוש תגובות.
המספר המשמעותי היחיד הוא מספר החברים בדף, 2351 אנשים. אבל לו הייתי סמנכ”ל השיווק של חברת האופנה הזאת, לא הייתי ממהר לרקוד על השולחן. תכנים של דף נחשפים לחברים של הדף בניוזפיד (זרם העדכונים בעמוד הבית של פייסבוק) ביחס ישר לרמת הפעילות בו, ובהשוואה לרמת פעילות של דפים דומים בגודלם. ברמת פעילות נמוכה כמו זו של הדף הזה, רוב החברים כלל לא נחשפו אליו מעבר לביקור הראשוני שבו נרשמו לדף, אלא אם טרחו ונכנסו אליו שוב ביוזמתם.
קמפיין גרילה עלוב בפייסבוק: מסתבר שעדיין יש פראיירים שמוכנים לשלם על זה.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור כחלק ממדור "השרת" בגליון 3.2011 של מגזין פירמה של גלובס
זכרונות מהתקופה הכי יפה בחיי :)
אתמול (ד’) נגזרו על סעיד צאלח בן ה-45 מעזה 7.5 שנות מאסר על סיוע לארגוני טרור והנחת מטעני חבלה. מישהו העלה את הידיעה עליו לפרופיל הפייסבוק של עדן אברג’יל. אברג’יל עשתה הרבה כבוד למולטיספירה ולישראל לפני חצי שנה, כשהעלתה לפייסבוק תמונות שבהן היא מצולמת על רקע עצירים פלסטינים כפותים ומכוסי עיניים. אחר כך התנצלה על המעשה: “אני מצטערת אם מישהו נפגע, דווקא דאגתי לעצורים”.
הרצח באיתמר החזיר אותה לתמונות מאז. היא העלתה מחדש אחת מהן ותחתיה כתבה “זין עליכם ערבים מסריחים!!!”. היא גם העלתה סרטון של חיילים מתעללים בעציר פלסטיני, עם הכותרת “ממוותת לערביםםםםםםםם”, וסרטון שהציג את תמונות המוות של הנרצחים, שלידו כתבה “בבבווואאאווו נעשה לערבים שואה עככשיוווווו ומידדדד!!!!!!!!!!!!!!!!”.
כשחברה הזהירה אותה “חחחחחחחח רק שלא יופיע מחר בטלויזיה”, אברג’יל השיבה: “מוות לערבייםם!! שיופיע!!!!!”.
_____________________
שירי ה-Enter, תחפושת פייסבוק לפורים, מאבק כרזות גירוש ילדי הזרים, שביתת יועצי הסושיאל מדיה ועוד מהנעשה במולטיספירה >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
فيس بوك شولتتت!!!1
המהומות וההפיכות בעולם הערבי הזכירו לנו ששכנינו, הקרובים והרחוקים, משתמשים גם הם בפייסבוק ובכלי אינטרנט קהילתיים נוספים. מה מאפיין את פייסבוק במדינות ערב? יש בהן כ-21 מיליון משתמשי פייסבוק. שיעור חדירת פייסבוק הגבוה ביותר הוא באיחוד האמירויות, אולם המדינה עם המספר הגדול ביותר של חברי פייסבוק היא מצרים. רוב גדול של חברי הפייסבוק במדינות ערב הם גברים צעירים, כשהנשים והמבוגרים מדשדשים מאחור. בניגוד למצופה, אין קורלציה בין שיעור חדירת האינטרנט ורמת החופש האינטרנטי לבין שיעור חדירת פייסבוק באותן מדינות.
הנתונים עולים מדוח שפרסמה בתחילת השנה תוכנית הממשל והחדשנות של בית הספר לממשל בדובאי, הראשון מסדרה של דו”חות שיתפרסמו מדי רבעון. הדו”ח מסקר את הנעשה ב-22 המדינות הערביות (ובהן הרשות הפלסטינית), וכולל לשם השוואה גם את איראן וישראל, “כמדינות מזרח תיכוניות שחולקת כמה מאפיינים סוציואקונומיים וגאופולוטיים עם מדינות ערביות רבות”, לשון הדוח.
שישידרון בטוויטר
פוסט בטוויטר נקרא באנגלית tweet. בתרגום ישיר לעברית זה “ציוץ”, מילה שקנתה אחיזה במולטיספירה העברית. ציטוט ציוץ של מצייץ אחר נקרא באנגלית retweet, ובעברית מתורגם ל”רציוץ” ו”שציוץ”. במקום לאמץ את התחדישים האלה, הוועדה למונחי התקשורת של האקדמיה ללשון העברית מציעה את שִׁדְרוֹן, “קטע המוגבל למספר תווים או לגודל קובץ מסוים ומתפרסם באתר או בשירות המאפשר זאת; בשימוש נרחב באתרים כמו טוויטר ופייסבוק”.
ועוד על טרמינולוגיה טוויטריסטית: הבלוגר אורן צור חוקר תבניות של התפשטות רעיונות ברשת חברתית. “במו מחשבי עברתי על 400000000 (ארבע-מאות מיליון! הא לכם! חסידי המחקר האיכותני!) טוויטים של ששת החודשים האחרונים של 2009 וגיליתי שה-HT הפופולרי ביותר הוא FF#”, הוא מספר. “הא?! WTF? שאל את עצמו טירון טוויטר שכמותי. מה זה בכלל FF? לא הועילו לא נחש ולא לחש אלא רק פניה לאלוהי הגוגל. מסתבר ש-FF הוא קיצור של Follow Friday. והנה איך שהכל התחיל בבוקר בהיר של יום שישי”.
Follow Friday הוא מנהג של המלצה שבועית, מדי יום שישי, על צייצנים מוצלחים. כמו רציוץ, גם Follow Friday הוא דרך לפרגן לצייצנים שעושים לנו טוב ולחשוף אותם לעוקבים חדשים.
_____________________
התפרסם במקור כחלק מהטור השבועי "מהנעשה במולטיספירה" ב-ynet מחשבים, 3.3.2011
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
החלטורה של קופולה
“יש לי עבודה נוספת. אני יוצר סרטים”, הצהיר הבמאי פרנסיס פורד קופולה בראיון לאתר The 99 Percent. הצלחת “הסנדק” הרחיקה אותו מחלומו לכתוב ולביים סרטים המבוססים על סיפורים אישיים. אבל כספי הסנדק מימנו לו רכישת יקב, וזה מממן לדבריו את הסרטים שהוא חלם ליצור. “אף אחד לא אומר לי מה לעשות. אבל אני עושה את הכסף מתעשיית היין. אתה עובד בעבודה נוספת וקם בחמש בבוקר וכותב את התסריט שלך”.
קופולה טוען שההצלחה של הקולנוע פגעה במדיום: “השפה הקולנועית קרתה בזכות התנסות – על ידי אנשים שלא ידעו מה לעשות. אבל למרבה הצער, אחרי 15-20 שנה, הקולנוע הפך לתעשייה מסחרית. אנשים עשו כסף בקולנוע, והם התחילו להגיד לחלוצים: ‘אל תתנסו. אנחנו רוצים לעשות כסף. אנחנו לא רוצים לקחת סיכונים'”.
כבר לפני 20 שנה חזה קופולה שההמונים יקחו את הקולנוע מידי התעשייה: “התקווה הגדולה שלי היא שעכשיו שיצאו מצלמות ה-8 מ”מ הקטנות ודברים כאלה, אנשים שבאופן רגיל לא היו יוצרים סרטים יתחילו ליצור אותם, ואתה יודע, לפתע, יום אחד, ילדה קטנה ושמנה מאוהיו תהיה המוצרט החדש – היא תיצור סרט יפהפה עם המצלמה הקטנה של אבא שלה, והמקצוענות-לכאורה בסרטים תושמד לנצח. וזה יהפוך באמת לצורת אמנות”.
מאז נכנסו לחיינו גם מחשבים אישיים זולים ונוחים יותר לשימוש, מצלמות דיגיטליות, תוכנות עריכה ביתיות, יוטיוב ורשתות חברתיות, שפישטו את כל תהליך יצירת הסרטים – רעיון, תסריט, צילום, עריכה, פוסט פרודקשן, פרסום והפצה. אבל הטכנולוגיה הביאה עלינו גם את מכשיר הווידאו, צורבי הדיסקים ורשתות שיתוף הקבצים, האויב דה-ז’ור שתעשיית הקולנוע רואה בו סכנה לפרנסתה ולקיומה ונלחמת בו ציבורית ומשפטית. מה חושב על זה קופולה של 2011? “התפיסה שמטאליקה או איזה זמר רוקנרול יהיו עשירים, זה לא בהכרח הולך לקרות עוד. כי, בעודנו נכנסים לעידן חדש, אולי האמנות תהיה בחינם. אולי הסטודנטים צודקים. הם צריכים להיות מסוגלים להוריד מוזיקה וסרטים. הולכים לירות בי על שאני אומר את זה, אבל מי אמר שאמנות צריכה לעלות כסף? ולפיכך, מי אומר שאמנים צריכים לעשות כסף?”
_________________________
הפוסט התפרסם במקור כחלק ממדור "השרת" בגליון 2.2011 של מגזין פירמה של גלובס
צונאמי במולטיספירה
הסלבספירה: “וואו, אני אפילו לא יודעת מה להגיד, יפן. הייתי שם לא מזמן וכולכם הייתם כל כך נפלאים אלי. אני שולחת את כל האהבה, התפילות והתמיכה שלי” (סלנה גומז, החברה של ג’סטין ביבר, מדברת על יפן אבל בעצם מדברת על עצמה).
המולטיספירה העברית: “אחרי חרישה של שעה על הפיד נדמה שיש שני אומות בעולם, יפנים וציניים” (רובי טלפוס).
LOL נגענו: “זמני כניסת הצונאמי: יפן 11:30, הפיליפינים 12:45, הוואי 15:12” (אתר נוניוז).
התקשורת אשמה: “ערוץ 1: תמונות קשות מיפן. ערוץ 10: תמונות זוועה מיפן. ערוץ 2: תמונות זוועה קשות מבית האח הגדול” (ניצן סדן).
הקשר הישראלי: “ישראל מתייבשת; מזל: תראו מה קרה ליפן” (אני).
רעשי משנה: “במקום כלשהו בישראל יושב עתה אדם ושולח לאנשים הזמנות ל’צונאמי ביפן, התמונות שלא פורסמו – חובה לראות!!!'” (קולונל קת’קארט).
_____________________
עוד על המולטיספירה והאסון ביפן בטור "מהנעשה במולטיספירה" >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
