מי צריך ESPN? יש לנו יורוספורט 2!

פוסט של טל בן יהודה

עד ה-30 ביוני, הריטואל בביתי הצהוב היה קבוע. כשהצהובונת בת הארבעה חודשים החליטה לאכול בשש בבוקר והיה תורי לקום, הייתי מתיישב איתה על הספה עם בקבוק ושם את ההקלטה של PTI מהלילה. היא הייתה אוכלת ואני הייתי מקבל את גרסת המקור היומית האמריקאית של “יציע העיתונות”.

בשש בבוקר של ה-1 ביולי, כשראיתי ש-ESPN עדיין משדר משחק בייסבול, נותרה בי תקווה קטנה שהכול יהיה בסדר. כמה שעות אחר כך, כשהלוגו של יורוספורט 2 התנוסס על ערוץ 52 בממיר, הבנתי שלא.

במהלך חד צדדי, יורם מוקדי ו”הוט” השתינו מהמקפצה לפיות של כל חובבי הספורט האמריקני בקרב המנויים. ניצן חן הוא זה שעזר להם לכוון. אבל הם אומרים לנו שזה גשם, שיורוספורט 2 הוא תחליף ראוי, שיש להוט סקרי דעת קהל המראים שאנשים רצו את הערוץ הזה ושהתכנים שלו מתאימים יותר לקהל הישראלי.

ובכן, בואו ונעבור על התכנים שהערוץ החדש הציג לנו בימים הראשונים לשידורו בארץ. בואו נראה אם הטוקבקיסטים הנלהבים לגבי עליית הערוץ קיבלו שכר או שאכן היו אנשים שבאמת חיכו לערוץ הזה. וכן, הכול כאן אמיתי לגמרי.

פוטבול אוסטרלי

פוטבול אמריקני זה באמת פאסה ונמצא בירידה תלולה. מביני עניין מנבאים שמשחק הגמר של ליגת הפוטבול האוסטרלית יהיה אחד מהמשחקים הנצפים ביותר בעולם, שחברות פרסום ישלמו מיליוני דולרים עבור פרסומות של 30 שניות, ושיש מאות ישראלים שיישארו ערים בלילה חורפי בפברואר כדי לראות את המשחק המרתק הזה. זה יהיה הסופרבול החדש!

ויש עוד. לא רק שהליגה הזו תספק לנו אקשן, היא גם תלמד אותנו גיאוגרפיה. כלומר, עד עכשיו הייתי בטוח שבאוסטרליה יש שתי ערים בלבד: סידני ומלבורן, אבל מסתבר שיש עוד כמה. מאז שהערוץ עלה כבר שודרו המשחקים של סידני נגד קולינגווד ואדלייד נגד אסנדון. תודות למוקדי, אני יודע עוד שלושה שמות של ערים אוסטרליות וגם חלום חיי התגשם – לראות משחק המפגיש את האריות של אדלייד נגד הנמרים של אסנדון. משחק עם רייטינג של 0.00070004% לפחות בקרב צופי הטלוויזיה בישראל. איזה כיף שיש יורוספורט 2.

הורדת ידיים – הליגה המקצוענית

תענוג צרוף שמוקדי וחן מאפשרים לי לשחזר את ילדותי השמחה. לא ראיתי תחרות הורדות מאז כתה ה’, כשכל בן רצה להוכיח שהוא הכי חזק כדי שיוכל להציע חברות לילדה הכי יפה בכתה ולרקוד איתה סלואו לצלילי ג’ייסון דונובן האוסטרלי (יש מצב שהוא שיחק פוטבול?).

אני כבר סידרתי לי את כל השבוע סביב השידורים של הליגה המרתקת הזו. כל כך מעניין אותי לאיזה מהמתמודדים – שמעולם לא שמעתי עליהם – יש יותר כוח ביד ימין ולשמוע פרשנויות על הטקטיקות של המתמודדים בעניין מיקום הנחת הקמיצה והזרת בעת הקרב המותח. כל אלה באמת שמים בפרופורציה נכונה את החדשות האחרונות ב”ספורטסנטר” על ההחלטה של לברון ג’יימס היכן ישחק, או את השידורים החיים של המשחק השבועי המרכזי של ה-NFL. עשרים שנה אחרי שהחלו השידורים בכבלים יש לנו היכולת לצפות בליגה המקצוענית של הורדות ידיים. איזה כיף שיש יורוספורט 2.

קפיצה בחבל מאנטוורפן

לאנשים כמוני, שפחות בקיאים בספורט, הנה כמה חוקים רשמיים ועובדות מעניינות על הענף הפופולארי הזה: הקבוצות קופצות במהירות של שש קפיצות לשנייה, אורך חבל רשמי הוא ארבעה מטרים, אורך “תרגיל” הוא כשלוש דקות ומדובר בענף כל כך גיי ששוקלים לאחד בין התחרות הזו לאירוויזיון.

האמת היא שעוד לא צפיתי במשדר אלא רק הקלטתי אותו. התוכנית היתה שבימים החופשיים שבין רבעי הגמר לחצאי הגמר של המונדיאל, אני והחברים נתאסף בסלון שלי להקרנה קבוצתית של האירוע עם פיצוחים ובירות. כולנו הסכמנו להתנזר משידורי “חדשות הספורט” ומאתרי הספורט המרכזיים באינטרנט כדי לא להיחשף לתוצאות ולא לדעת מי ניצח בסוף, הילדים מבלגיה, צרפת או יפן. איזה כיף שיש יורוספורט 2.

אליפות העולם בכדורגל שולחן

יש כמה שאלות שעולות מהשידורים של הענף: מה יותר מוזר, זה שיש אליפות עולם בכדורגל שולחן או זה שיש ערוץ שמשדר את זה. האם יש משתתפים בתחרות עם חברות, או שכולם שם בתולים. האם לפני התחרויות המתמודדים נותנים לכפות ידיים שלהם מנוחה ונמנעים מכל פעילות אוטו-ארוטית. וכמובן השאלה הגדולה, מה הופך אותך לבטטה גדולה יותר: לשחק בכדורגל שולחן או לצפות בכדורגל שולחן? עכשיו שהשידורים של האליפות הזו זמינים, נוכל לענות על כל השאלות הללו, איזה כיף שיש יורוספורט 2.

ליגת אבן נייר ומספריים

ביום ראשון בערב, למשל, אתם תוכלו לצפות בשידורים מליגת “אבן נייר ומספריים” האמריקאית. למה אנחנו קטנוניים עם מוקדי, נכון שלא מדובר בהוקי, בייסבול, פוטבול או כדורסל, אבל אני די בטוח שמדובר בליגה החמישית מבחינת עניין בארה”ב. ואם לא חמישית אז בטח שישית, ואם לא שישית אז בטוח מדובר בליגה ה-92 מבחינת פופולאריות באמריקה, ממש בין הליגה לסידור מצעים לבין הליגה המקצוענית לניחוש מספרים בין 1 ל-10.

כן, אין ספק שיורם מוקדי עשה את שיעורי הבית שלו, נראה שיורוספורט 2 זה אכן תחליף הולם ל-ESPN. גם ניצן חן עשה נכון כשלא ביטל את הקנס הצפוי למתנתקים ובכך כלא אותם אצל חברה שהתייחסה ללקוחותיה בזלזול. התכנים בערוץ החדש אכן מקבילים באיכותם לשידורים בערוץ שבוטל. מממ, השתן טעים גם לכם?

הפוסט של טל בן יהודה פורסם במקור באתר הגברים gvr

עוד ב-gvr:
• איכס, זה ממש טעים
• המדריך למיליונר
• חבר, אתה מצחין

11 ביולי, 2010 | בנושאים: 404, טלוויזיה, ספורט | 12 תגובות

כוכב דועך והתירוצים של קשת

אחרי סדרת בדיקות ממושכת שהזמינה קשת ושבוצעה על ידי צוות אדריכלים ומהנדסים מוביל, בפיקוח רואה חשבון, הוברר לנו מעבר לכל ספק כי הרצפה עקומה.

אימייל שנשלח (13.6.2010) מדוברות קשת לכתבי טלוויזיה:

את זה שהכדור עגול כולנו יודעים ובכל זאת השבוע נרשמה התנהגות צפייה חריגה ויוצאת דופן.

בדקנו את הנתונים אשר העלו שבניגוד לאירועים טלוויזיוניים גדולים שתרמו מאז ומתמיד להתחזקות בצפייה והדבקות למסך הטלוויזיה,

ובניגוד לתחרות הטבעית שנוצרת עקב אירועי מדיה גדולים היודעת להגביר את סך הצפייה, ועל אף יציבותה של “כוכב נולד” ושמירתה על נתונים גבוהים לאורך כל שידוריה,

אמש נוכחנו בתופעה לא ברורה אשר מעוררת סימני שאלה רבים:

• בפעם הראשונה מאז תחילת המדידה אנו עדים למקרה הפוך בו תחרות חזקה מובילה לסך צפייה נמוך (ערב שישי האחרון).

• מדובר בירידה של 10% ביחס לתקופה.

• נתונים אלו מעוררים סימני שאלה וביניהם:

• ככל הנראה, בערב שישי היתה “צפיית אורחים” אשר מדידתה מוגבלת ולא נותנת תמונה מדויקת.

• ככל הנראה, ישנה התחזקות של צפייה בקבוצות מחוץ למשקי הבית , כגון פאבים ובתי קפה, חוף הים ומקומות ציבוריים נוספים

השבוע כוכב נולד מדורגת במקום השני בטבלה עם ממוצע של 3 תוכניות. סופר נני מתמקמת מייד אחריה.

13 ביוני, 2010 | בנושאים: Press, Release, טלוויזיה, עיתונות ותקשורת | 5 תגובות

היעדר התוכן השיווקי ב”ארץ נהדרת” מובא לכם בחסות פרסום סמוי למספרה

ידיעה של אורן פרסיקו ושלי ב”העין השביעית” >>

23 במאי, 2010 | בנושאים: טלוויזיה, פרסום ושיווק | 2 תגובות

yes, הפטריה שלך חזרה

צפניה התלונן, יונה ויזנטל החליט להסיר את הפופאפים משידורי yes, מחיאות כפיים על היחס והטיפול בטוויטר, עברו ארבעה חודשים, יונה ויזנטל החליט להחזיר את הפופאפים לשידורי yes, צפניה התלונן, ויזנטל לא ענה. אייטם שלי ב”העין השביעית” >>

14 באפריל, 2010 | בנושאים: 404, טלוויזיה | להגיב זה מגניב

מקו נגד וואלה, מקו בעד וואלה

28.10.2009: יובל נתן, מנכ”ל ועורך אתר Mako של קשת, אומר לאתר www.140.co.il:

“אין לנו שום כוונה להוציא את כל התוכן מחוץ ל-mako. עשינו ניסיונות נקודתיים, בין היתר עם וואלה, להפצת התוכן באופן מוגבל מאד”.

– ואיך עלה הניסוי?

“עובדה שלא חזרנו עליו מאז”.

5.11.2009, דה-מרקר חושף:

אתרי האינטרנט וואלה ו-Mako במשא ומתן לגיבוש שיתוף פעולה אסטרטגי בתחום התוכן – וואלה יספק ל-Mako תוכן כתוב ממערכת החדשות שלה, ו-Mako יספק לוואלה תכני וידאו מבית היוצר של זכיינית ערוץ 2, קשת. במקביל נשקלת האפשרות כי קשת, בעלת השליטה ב-Mako, תרכוש נתח בבעלות וואלה.

6 בנובמבר, 2009 | בנושאים: 404, אינטרוויזיה, אינטרנט, טלוויזיה, עיתונות ותקשורת | 2 תגובות

הוט מחדשים, מפתיעים ומרגשים

פוסט של שוקי טאוסיג

“רצינו להשאיר טעם טוב”, נכתב על הגלויה ששלחה אליי חברת “הוט” לפני יומיים. “לקוח יקר, לאחרונה קיבלנו את בקשתך לניתוק”, נכתב בצידה השני של הגלויה, “אנו מכבדים את בקשתך […] אנו מקווים שגם בעתיד תבחר לחזור ולקבל שירות מאיתנו ונוכל לחדש, להפתיע ולרגש אותך”. על החתום: סביון בר סבר, סמנכ”ל שיווק HOT.

ובכן, סביון יקרה, נציגי שירות לקוחות יקרים, נציגי שימור לקוחות יקרים לא פחות, טכנאים יקרים, המנכ”ל היקר מאוד הרצל עוזר (יקר באמת, עם משכורת של 1.2 מיליון שקל בשנה, לא כולל בונוסים ואופציות בשווי 4.2 מיליון שקלים), משפחת “הוט” היקרה – תודה לכם על הטעם הטוב שהשארתם.

תודה על נציגת שירות הלקוחות “האישית” שלי (“אני נותנת לך מספר פלאפון, אני זמינה בכל עת”) שנעלמה אחרי שחתמתי על הצ’ק.

תודה על הנציגות הלא אישיות, שנעלמו באופן לא אישי כל אימת שצלצלתי.

תודה על הערוצים שהובטחו לי “חינם” (תמורת יותר ממאתיים שקלים לחודש), אבל לקחו את הפנייה הלא נכונה בצינורות ומעולם לא הגיעו.

תודה על הפגנת היכולת המרשימה: כל כך הרבה ערוצים וכל כך מעט לראות.

תודה על שקופית התקלה שהופיעה מדי כמה דקות כל פעם שניסיתי להשתמש בווי.או.די, זו שיעצה לי לכבות את הטלוויזיה, לנתק את הממיר ולהתקשר לטכנאי, מה שיבוא קודם, ממילא אף אחד מהם לא יעזור.

תודה על התכנים שזלגו פתאום משירות הווי.או.די שנכלל במנוי שלי, אל שירותי וי.או.די חדשים ומלהיבים שיהיו שלי אם רק אתרום ל”הוט” עוד כך וכך שקלים כל חודש.

תודה על השבועות שחיכיתי מהרגע שביקשתי להתנתק ועד שהטכנאי מצא את הדרך לממירים שלכם שבסלון שלי.

תודה על שלושת נציגי מחלקת “שימור לקוחות” שהטרידו אותי בכל שעות היום כדי לשכנע אותי שאני עושה טעות איומה כשאני מבקש להתנתק מ”הוט”. לא ראיתי, אבל אני מנחש שהם לבשו חליפות.

תודה על הקנס של כמעט 500 שקל שגביתם ממני בגלל שהעזתי להיפרד מכם.

באמת תודה. הצלחתם להפתיע אותי (לרעה), הצלחתם לחדש (ברמת האיכות והשירות), והצלחתם אפילו לרגש. אני ממש מתעב אתכם עכשיו, וגם זה סוג של רגש.

________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”

5 בנובמבר, 2009 | בנושאים: 404, טלוויזיה, פראייר.נט, שירות לקוחות | 19 תגובות

משדר מיוחד בערוץ 10 לאור האירועים האחרונים

אירועי ההדחה בהישרדות, הכוונה. למה, מה חשבתם, אירועי הרציחות השונים? פחחח. איזה סדר עדיפויות דפוק יש לכם.

סקרול חדשות מכריז על משדר מיוחד על הישרדות בערוץ 10

(הלשין: גילעד נס)

19 באוקטובר, 2009 | בנושאים: 404, טלוויזיה, עיתונות ותקשורת | 4 תגובות

הישרדות: הנפילה והאמת

פוסט של אייל בר חיים

האלה שיורים שם ברחוב, האם זה אמיתי?
האם זה קטע חדשות רטוב
או סרט איכותי?

(קוצים א’, מאיר אריאל)

הישרדות הישראלית, שפרצה לחיינו בשנת 2007, הביאה איתה שני טרנדים מפוקפקים: הראשון, לגיטימציה להשתמש במילה “תחת” גם במקומות מהוגנים; והשני, תחרות “בוא נמצא איפה עובדים עלינו בעיניים”: המתמודדים מקבלים אוכל נוסף, ישנים באיים מיושבים ואפילו מצחצחים שיניים. בוויקפדיה העברית הוחלט להקדיש סעיף בערך על העונה הראשונה לשאלת אמינותה.

אין ספק שאמינות היא ערך חשוב. נדמה לי שהוא אפילו אחד מערכי צה”ל. אני רוצה שתוכנית החדשות שלי תהיה אמינה (והיא לא), אני רוצה שהממשלה שלי תהיה אמינה (והיא לא) ואני רוצה שהמרצים שלי יהיו אמינים (אופס), אבל אני לא רוצה שתוכנית הריאליטי שלי תהיה אמינה.

למה? דווקא בגלל שזו “תוכנית מציאות”. אידיאל האמינות בתוכנית כזו הוא אמיתי מדי. אנחנו נהנים לראות אלימות, רוע וסבל במינונים גדולים מבעד למסך הטלוויזיה, אבל לא בטוח שהיינו שמחים לראות את סצינות החיסול מהסופרנוס מבעד לחלון ביתנו. תוכניות הריאליטי מטשטשות קצת את ההבחנה הזו. בתוכנית ריאליטי, בניגוד לסופרנוס, אם צובטים אותך אתה מצטבט.

הדרישה לאמינות ב”הישרדות” היא דרישה שהמתמודדים יסבלו באמת. מכיוון שאומרים לנו שהם מצטבטים, אנחנו דורשים שיצבטו אותם. אנחנו רוצים שיבודדו אותם, שירעיבו אותם, שיכאיבו להם, שיפגעו בהם, הכול בשם האמינות.

לכאורה, החשיפה והדיון לגבי “הנפילה שלא היתה” לגיטימיים לחלוטין. אין כאן דרישה לגרום סבל למשתתפים כמו בשאלת הרעב או צחצוח השיניים, אלא רק “לא לשקר”. אבל אם הבסיס לדיון הוא האכזבה מכך שלמשתתפת לא אירע שום דבר רע, אנחנו משדרים ל”הפקה” שאנחנו רוצים דם ולא קטשופ. אנחנו רוצים לראות את משתתפי הריאליטי שלנו סובלים באמת.

אייל בר חיים הוא דוקטורנט בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב

15 באוקטובר, 2009 | בנושאים: 404, טלוויזיה, עיתונות ותקשורת | 7 תגובות

אמנון לוי זה כמו סיינפלד: תוכנית תחקירים על כלום

גילעד נס מוסר מנהמת לבו:

אמנון לוי צריך להעביר הרצאות בפקולטה למדעי הכלום. אתמול התוכנית שלו “חשפה” חברת אינטרנט ישראלית שבונה ומתחזקת אתרי וידאו-צ’ט שברובם חולפים תכנים פורנוגרפים (בערך חצי שנה אחרי ש“כלכליסט” חשף אותה לפניו), כשהוא מצקצק בלשונו על העובדה שיהודים תמימים מתעסקים בפורנו, ואף הצמיד מצלמה נסתרת למועמד לעבודה שם כדי שינהל שיחה מיותרת עם המראיינת שלו על מה מספרים להורים לגבי מקום העבודה.

קדם לכך סיפור על איזה ילד שנהג אגד הוריד מאוטובוס כי הנוסעים חשבו שיש לו שפעת חזירים (הסיפור שהופיע ב-mynet לפני כשבוע וחצי), כשכמובן התיאור היה ש”אורן נשאר נטוש לבד במדבר” כשאפילו הילד עצמו מספר שזה היה בתחנת דלק עם סניף של Yellow. הסאגה הגיעה לשיא כשלאמו ההיסטרית והדרמטית הוצמדה מצלמה נסתרת בביקורה בבית אגד בחיפה, בו התלוננה מול שני עובדי אגד על המקרה ושמעה מהם שזה באמת לא בסדר ולוקח זמן לבדוק את הסיפור.

אה, ובמסגרת מדיניות ה”נו נו נו” של לוי נחשפה העובדה שיש בישראל אתרים שמבצעים וידאו-צ’ט עם ערומות! אבוי!

בחייאת, מעדיף לראות פרסומות.