פעמון הכניסה של דירת הגיקים
אסף שגיא ויוני רוזנשיין החליפו פעמון.
אסון אווירי בצה”ל: אומת האינטרנט עוקפת את הצנזורה
מין פולש בנהר האמזון.קום: גוגל אדישנז
מי שאוהב ריח של ספרים מוזמן לסור לאתר SmellOfBooks.com, לגהץ 9.99 פאונד ולרכוש לעצמו מיכל תרסיס בריח ספרים חדשים. הבדחנים שמאחורי האתר מבטיחים שהתרסיס מתאים לרוב סוגי האיבוקס (ספרים אלקטרוניים) והפורמטים של הספרים הדיגיטליים. לשוק המתחמם הזה – שאמזון שולטת בו ואפל כבר בוחשת בו – תיכנס בקרוב גוגל עם שירות חדש, Google Editions.
אמזון מוכרת איבוק (ספר אלקטרוני) בשם קינדל וספרים דיגיטליים שמיועדים לו. מי שלא רוצה לקנות את המכשיר יכול להוריד אפליקצית קינדל לשלל פלטפורמות, ובהן מחשבי פי.סי, מק, אייפון ואייפד. אפל מוכרת ספרים בחנות האייבוקסטור, ואייפד הוא האיבוק שלה, אבל אם תקראו לו ככה בפניו הוא ייעלב, כי הוא מחשב לוח וקריאת ספרים היא רק אחת מהפונקציות שלו. כמו בשוק המדפסות, הכסף הגדול לא נמצא במכשיר שקונים פעם אחת, לפעמים במחיר הפסד, אלא בדיו – ובנמשל, בספרים – שצריך לחדש כל הזמן.
גוגל לא מתעסקת עם האלקטרוניקה: היא מתכוונת למכור רק ספרים, עם צפי של 400 אלף כותרים ביום ההשקה. וכמו מנוע החיפוש שלה, הקלנדר, מסמכי מעבד התמלילים ושאר השירותים והמוצרים, הספרים שתקנו אצל גוגל יהיו זמינים מכל מכשיר שיש בו דפדפן וחיבור לאינטרנט, כלומר גם באיבוקס שיש היום בשוק (למעט קינדל). עם זאת, כדי לשמור את הספרים בזכרון ולקרוא אותם אופליין תצטרכו להוריד את תוכנת גוגל גירז.
היתרון של אמזון ואפל על גוגל הוא שיש להן כבר חנויות ספרים פעילות – Amazon.com ואייבוקסטור, בהתאמה. היתרון של גוגל הוא שהיא גוגל: כמעט שלושה רבעים מהחיפושים בארה”ב מתבצעים דרכה, והיא תוכל להציע ספרים למכירה למי שיבצעו חיפושים שקשורים לספרים או ישתמשו בשירות Google Books, שמאפשר לחפש בטקסטים של כשבעה מיליון ספרים.
גוגל עשתה את הונה מפרסום מקוון, אך לא הסתפקה בפרסום לצד תוצאות החיפוש שלה. החברה הפכה למתווכת בין מפרסמים לא-גדולים ברובם, שהיו להם תקציבי פרסום בגדלים שונים, לבין המון בעלי אתרים לא-גדולים ברובם, שהחכירו לה שטחי פרסום. גוגל הציבה באתרים פרסומות שנבחרו לפי ההקשר לתוכן האתר, וגזרה את העמלה. בדומה לכך, גוגל לא תסתפק במכירת ספרים בעצמה, אלא תשמש גם מתווכת בין המו”לים, מהם תרכוש ספרים דיגיטליים, לבין חנויות ספרים, שיוכלו למכור את הספרים באינטרנט ולקבל את חלק הארי של ההכנסה. התיווך הוא שהופך את חנות הספרים של גוגל לבשורה טובה לחנויות הספרים העצמאיות, שסובלות מתחרות מצד הרשתות הגדולות ומחנויות הספרים הדיגיטליים של אמזון והחברות האחרות. הניו יורק טיימס דיווח באחרונה כי גוגל נמצאת על סף חתימת הסכם עם ה-ABA, איגוד מוכרי הספרים האמריקאי, המייצג 1400 חנויות ספרים בארה”ב, למכירת ספריה באתריהן.
אבל מה היתרון של חנויות הספרים העצמאיות על גוגל, שמצד אחד מספקת להן ספרים ומצד שני מוכרת את אותם ספרים באתרה ולמעשה מתחרה בהן? התמחות בתוכן הספרים ובצרכי הלקוחות. “אני לא חושב שגוגל תחתור תחת הקמעונאים השותפים שלה או תנסה להביס אותם במכירות”, אמר לניו יורק טיימס דארין סנט, מנהל פיתוח ווב בפאוול’ס, חנות ספרים עצמאית בפורטלד, אורגון. “אני בספק אם הם יספקו המלצות קנייה מערכתיות ויקבלו החלטות לגבי מה אנשים צריכים לקרוא, שזה מה שחנויות ספרים עושות”.
פאוול’ס נכוותה בעבר בספרים דיגיטליים – בשנת 99’ החלה למכור ספרים אלקטרוניים לאיבוק הנחשוני רוקטבוק, שחברת נובומדיה השיקה שנה לפני כן. בשנת 2000 רכשה חברת Gemstar TV Guide את נובומדיה והרגה את רוקטבוק. עם גוגל אדישנז, פאוול’ס לא תלויה באיבוק ספציפי, והשוק פתוח לתחרות. עם זאת, לפי דיווח בוול סטריט ג’ורנל, גוגל טרם החליטה אם תתן לחנויות לקבוע את המחירים או שתקבע אותם בעצמה. אם גוגל תקבע את המחיר, ההובלה לא תהיה של החנויות הזולות ביותר, אלא של אלו עם האתרים הכי חזקים. והכי חזקים אומר אלה שמופיעים הכי גבוה בתוצאות החיפוש. כי בסוף כל ספר שאתם קוראים באנגלית יושב גוגל עם נרגילה.
• הטור מתפרסם היום ב-7 לילות של ידיעות אחרונות
לוגו חדש לנענע לקראת מכירתו לישראל היום
דה-מרקר דיווח שנטוויז’ן וערוץ 10 הציעו לישראל היום לרכוש את אתר נענע10. דניאל אוחיון התמודד עם האתגר המיתוגי:
מן הארכיון:
• הערות על הלוגו של נענע10
• הגולשים עיצבו לוגו חדש לנענע10
• פחחחחחח אח שלי בן תשע יכל לצייר את הלוגו הזה בפיינט
• נענע2
• ובחולצה מספר 10 של הפועל נענע עפולה: נוויייייייייייל ברווווווווווודיייייייייייייי!
שיווק במדיה חברתית: לייק על הראש שלכם
יובל דרור ב”העין השביעית” נכנס במומחי סושיאל מדיה ובשיטות השיווק שלהם:
ברגעים אלו ממש מסתובבים בישראל מאות, אם לא אלפי אנשים, שטוענים שהם יכולים לשווק את העסק שלך, כן, שלך, בפייסבוק. הם יודעים מה זה פרסום ויראלי, שיווק גרילה ומיתוג גודזילה. הם פתחו חברה, ובחברה מועסקים עובדים, ולעובדים האלו יש ניסיון של לפחות חודשיים בביצוע אינגייג’ינג שלאחריו מגיע מוניטייזיג לקונברסיישן שנוצר בין הברנד ליוזרס.
[…]
גורם המעורה בשוק התוסס של שיווק במדיה חברתית אמר ל”עין השביעית” שלהערכתו כמאה עמודי מותגים ישראלים בפייסבוק נראים כך ונוהגים בדיוק כך. לטענתו, הדבר נובע מפאניקה של אנשי הפרסום שהבינו שפייסבוק אינו טרנד חולף, אך אין להם מושג מה לעשות בו.לכן חלק לא מבוטל מהשיווק במדיה החדשה נראה כמו הפעלות בתנועת נוער ממש מחורבנת, משימות אוויליות שהקשר בינן ובין המותג הוא לעתים מקרי לחלוטין, ושהדרך לזכות במשהו עוברת במסלול של אי-הבנות, תלונות וזיופים. איפה גן הילדים המבורדק והחובבני הזה ואיפה Old Spice, שהפך לסרגל המידה שאליו ישוו כעת כל הצלחה במדיה החדשה?
מותגים מאבדים שליטה באינטרנט (לינק לכתבה המלאה)
מאבדים שליטה // מותגים יכולים לשלוט על הקמפיינים שלהם, על עיצוב המוצרים, על חלונות הראווה של החנויות – אבל במרחב הדיגיטלי הם לפעמים כמעט ולא מצליחים להתמודד עם משברים מותגיים. נסטלה, במבה, סמירנוף אייס, פייסבוק ואפילו יאיר לפיד כבר יודעים כמה זה כואב // קליקיטי קליק >>
מותגים מאבדים שליטה באינטרנט
הכתבה המלאה כאן: מותגים מאבדים שליטה באינטרנט
משהו אחר בנוגע למתקפה על מיברג
אני לא חבר של רון מיברג. לא דיברתי או התכתבתי מעולם עם מיברג. אני אוהב לקרוא אותו פעמים רבות, אבל כלל לא מעריץ אותו. או של האחים אולמן. אם כבר, אני בצד של דודו גבע. מה שנקרא, מהפח אל הפחחח.
לפני חודש הציעה לי בירנית גורן לכתוב ב’אחר‘. זה החמיא לי מאוד. שאלתי אם מותר לי לפרסם את הטקסטים אחר כך בבלוג הזה, היא הסבירה שלא, כי הם רוצים לתת ערך למשלמי המנוי. שקלתי לכאן ולכאן. ובסוף החלטתי שמאה דולר אינם סכום מספיק כדי לוותר על חשיפה לקהל הרחב. אני בדרך כלל כותב דברים פוליטיים או חברתיים וחשוב לי שאנשים רבים ככל האפשר ייחשפו אליהם. חשבון הבנק שלי ימתין.
אבל שמחתי מאוד שקיים אתר כמו ‘אחר’. כל תוספת של אתר תוכן שלא שייך לגופי התקשורת הגדולים חשוב מאוד במצב התקשורתי של ישראל, ובמיוחד שמדובר כאן באתר שעיתונאי הוא המו”ל שלו, ולא יזם ציני שתר אחרי אקזיט מהיר בשמינטרנט. ‘אחר’ הוא אתר חשוב בכך שהוא הולך נגד מגמת התכנסות האתרים, כך שיהיו ראי של מפת העיתונות המודפסת.
אני לא משתגע על המודל הסגור של ‘אחר’, אבל הוא לגיטימי. זה המודל הסטנדרטי בעולם שקיים מחוץ לאינטרנט. מאז ומעולם, אנשים לא קיבלו מיונז חינם בסופר תמורת צפיה בפרסומות המודפסות על גבי המיונז, אלא שילמו את מחירו. יש אנשים שיש להם משהו עקרוני נגד המודל הזה יש מספיק עוולות בעולמנו ואני שומר את העקרונות שלי לדברים חשובים יותר.
כשאיתמר שאלתיאל, כותב שאני אוהב לקרוא, פרסם ש’אחר’ לא משלמים לו ולעוד משתתפים, היה ברור לי שהוא צודק. אבל הצטערתי מאוד. אני מכיר את הקושי בהרמת מפעלים כאלה, מהתנסותי ב’מעין’ שאני העורך והמו”ל שלו. להוציא מגזין ללא תמיכה של גוף תקשורת זה מעשה לא פשוט, וזה עצוב מאוד כשמפעל כזה נקלע לקשיים.
בטוקבקים ראיתי שכמעט כולם חובטים בהנאה במיברג החבול והשוכב על הרצפה. מיברג כאן אינו צדיק גדול, או אדם חכם: במקום שיארגן שליח עם צ’ק לשאלתיאל באותו בוקר פלוס דיסק של האחים אולמן, הוא הגיב אצל ולווט ולא ישירות אצל בעל החוב. זה נתן עוד סיבה לחבוט בדינוזאור הגווע.
קהילת האינטרנט הישראלית היא רגישה ולעתים אכזרית. יש לה קודים מיוחדים, שאני כבר למדתי. אבל קל מאוד להפוך לאויב שלה. אף שיש בה אנשים מוכשרים ומיוחדים, היא ממהרת לתעב כל מה שנראה כבדל מתקפה על התפישה החופשית של הרשת, או סתם להיות לא מעודכן. ראו איך רזי ברקאי הפך לבדיחה בגלל חוסר הכרות עם המדיום. דמיינו לכם אם היה חי ביננו היום גנדי והיה שולח בטעות מייל לחבריו על הפגנת-מלח נגד הבריטים, ושם את השמות של כולם לא בבי.סי.סי.
החנונים האכזריים האלה, אנשי התרבות הדיגיטלית, הם החברים שלי, והקהילה שלי. עידו קינן הוא אחד הבלוגרים הנערצים עלי כבר שנים. אבל המעקב השוטף אחרי דימומו של ‘אחר’ לא מוסיף לו נקודות אצלי. גם יונתן כיתאין, שאני מאוד אוהב את טור התקשורת שלו בג’י של גלובס, המשיך וצחק על כמה אמירות כלליות של מיברג ב’הארץ’, שכל מרואיין יכול היה לומר ואפילו היה בהן הומור עצמי. הטקסט הזה הפך לנקרא ביותר בגרייפס.
כן, זה מעניין מאוד לראות גלדיאטור שעומדים להרוג אותו. אבל חבל שהגלדיאטור הזה, ששוכב שם, נלחם בשבילנו. אני מקווה שמיברג ואחר יקומו על רגליהם ויצליחו.
• רועי צ’יקי ארד כותב את הבלוג צווחת שעון המחשב, שם התפרסם הפוסט הזה במקור (בלי הלינקים)
חוק עזר עירוני: פלאשמוב
פלאשמוב תמוה הזכיר ל”איציק הובלות” חוק נשכח אבל חשוב:
לפי חוק עזר עירוני 46/ג, נוסח משולב התשס”א,
“לא יערוך אדם פלאשמוב בדיזנגוף סנטר,
יען כי נמאס וזה נעשה פעם אחת ועוד אחת ועוד אחת.”
ועל פי סעיף 46/ד – “לא יצולמו עוברי אורח מופתעים ומצחקקים ממעשה הפלאשמוב”.
הסתה? לייק!
הטוקבקים, מוסד ישראלי ייחודי שחוגג בימים אלה עשור להיווסדו, סומנו על ידי פובליציסטים, משפטנים, פוליטיקאים והציבור הרחב כמערכת הביוב של השיח הלגיטימי, שם אנשים יכתבו כל דבר, כולל דברי שטנה, שנאה, הסתה ודיבה.
השנאה וההשמצה בטוקבקים מקורן, כך מקובל לחשוב, באפשרות שניתנת למטקבק לשפוך את מררתו בלי לקחת אחריות על מעשיו ומבלי להכתים את המוניטין שלו, למשל כשמישהו יחפש את שמו בגוגל. הטוקבקים הם כמו ריסוס גרפיטי באישון לילה, קריאות גנאי בהפגנת המונים או השארת מכתב נאצה לא חתום בתיבת הדואר של השכן ששוב השאיר את דלת הכניסה פתוחה.
פייסבוק מערער את האקסיומה הזאת: הרשת החברתית הפופולרית, שבה פעילים 2.8 מיליון ישראלים, מלאה עדכוני סטטוס, תגובות, דפים וקבוצות עמוסי נאצות, קללות ואפילו איומים, שגולשים מפרסמים בגלוי, בשם מלא שתמונת פרופיל לצדו.
• המאמר המלא מתפרסם באתר “בית אבי חי” במסגרת פרויקט “שנאה.קום”.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
