מבצע אופרה

opera-tower-deleted-photo-by-ziv-mizrahi-design-by-ido-kenan-300.jpg
אסור לצלם את מגדל האופרה! צילום: זיו מזרחי; עיבוד: עידו קינן. קליק להגדלה

אתמול הכרזנו, זיו מזרחי ואני, על “נוף תל אביבי©”, אספסוף בזק לצילום מגדל האופרה (שישי זה, 12:00, אלנבי 1, ליד מגדל האופרה). זיו כתב:

יהיה מי שיצקצק בלשונו ויאמר, לאחר שקרא את המאמר הקודם – מה העבודה הזאת לך, בימים טרופים אלו? זה מה שאתה עושה כשקסאמים וגראדים שורקים מעל ראשיהם של תושבי אשקלון ושדרות?! מבלבל ת’מח על זכויות יוצרים ואמנות? כשהקסאמים שורקים המוזות שותקות. […]

נכון, לכאורה, זו אנקדוטה איזוטרית אודות בחור משועמם שמסתובב בתל אביב, נתקל במגדל האופרה ומצלם אותו (בחוסר כישרון מובהק, יש לומר) כשלפתע מופיע המאבטח ועושה לו נו נו נו.

אבל רגע – אם אסור לזיו מזרחי לצלם את מגדל האופרה מן הרחוב, ומסתבר שזו גם המדיניות של בעלי המגדל, מה ההשלכות? מה זה אומר עליך? על כל מי שצילם או צייר אי פעם בניין או פסל? מה דינו של אתר כמו זומאפ, שמציג תצלומים של אלפי בניינים בישראל? כולם עבריינים מפרי זכויות יוצרים? פיראטים שתומי עין ותאבי רום?

האיש הרע בתקרית הקפקאית הזו הוא לא המאבטח, כמובן. אי אפשר לצפות ממי שמרוויח 21 שקלים לשעה לגלות בקיאות בדיני קניין רוחני. הטענה שלי מופנית כלפי מי שהורו לאסור על צילום המגדל מחוצה לו (בניגוד לחוק, כפי שהראיתי) ובעשותם כן מפקיעים את המרחב הציבורי מידי האזרח ומנכסים לעצמם את קו הרקיע התל אביבי.

מישהו צריך למתוח את הגבול שבין הפרטי לציבורי – רוצה למנוע בעדי מלצלם בקניון שלך? סבבה. אבל הכסף שלך עוצר ברחוב הרברט סמואל – זה לא של “אלרוב”, של אלפרד אקירוב או של כל אחד אחר. זה שלי ושלך. של כולם.

עוד כתבו על האספסוף:

דבורית שרגל, ולווט אנדרגראונד:

בהמשך לפוסט של זיו מזרחי, שנאסר עליו לצלם את מגדל האופרה, יייערך ביום שישי
ב-12:00 אירוע מחאה צילומי ליד הבניין.

שוקי טאוסיג, אתר העין השביעית:

חברת הניהול של מגדל האופרה סילקה צלם שצילם את הבניין בטענה שיש להם זכויות יוצרים עליו. הבלוגר עידו קינן קורא לאנשים להתקבץ ביום שישי לצילום משותף של הבניין

איתמר שאלתיאל, גם-שם:

הנהלת מגדל האופרה החליטה שאסור לצלם את הבניין. לכן, ביום שישי הזה, בשעה 12:00 כולם הולכים לצלם את הבניין. קטעים.

גל מור, חורים ברשת:

לא רק שהדרישה מנוגדת לחוק ומייצגת שיאים של קניין חומרני, היא גם מטופשת. האינטרס של הנהלת המגדל הוא שיונצח, יתועד ויצולם כמה שיותר.

אליאונורה, דיווחים מן העיר הנצורה:

לכל מי שמחפש איזו הפגנה טובה על חופש הדיבור, הקניין, התנועה, האומנות, היצירה ועוד- ביום שישי הזה יתכנס אספסוף בזק, חמוש במצלמות דיגיטליות, כדי לצלם את מגדל האופרה ולתת איזו אמירה בנושא מרחבים ציבוריים וזכויות הפרט. מתוך החיבה שלי להפגנות חמודות, חיוביות, שעושות טוב על הלב, לא נותר לי אלא להמליץ בחום. וגם, כי דמוקרטיה וחופש זה חשוב.

תומר ליכטש, הפנקס הפתוח:

אני בא.
עם מצלמה.

כתבתם על האספסוף? רוצים לשאול משהו? דברו עם זיו מזרחי (050.4253333, zivm21@gmail.com) או איתי (בת”ד 404).

נוף תל אביבי©: אספסוף-בזק למימוש הזכות לצלם בפרהסיה

opera-tower-deleted-photo-by-ziv-mizrahi-design-by-ido-kenan-300.jpg
אסור לצלם את מגדל האופרה! צילום: זיו מזרחי; עיבוד: עידו קינן. קליק להגדלה

זיו מזרחי, צלם חובב, צילם את מגדל האופרה כשמאבטח של הבניין חיפף אותו משם. בחברת הניהול של מגדל האופרה, אשר שייך לקבוצת אלרוב ישראל של אלפרד אקירוב, אמרו למזרחי שאסור לו לצלם את הבניין (מבחוץ! כשהוא עומד ברחוב!) כי יש להם זכויות יוצרים עליו (הוא כתב על זה פוסט, ויש גם הקלטה של השיחה).

הדברים נוגדים את ההיגיון הבריא, כמו גם את החוק: מזרחי בדק וגילה שחוק זכות היוצרים מונה שימושים הוגנים שביצועם לא מהווה הפרת זכויות יוצרים, ואחד מהם הוא “עשייתם או פרסומם של ציורים, שרטוטים, פיתוחים, או צילומים של יצירת פיסול או מלאכת-אמנות, אם דברים אלה נמצאים באופן קבוע במקום או בבנין ציבורי, או עשייתם או פרסומם של ציורים, שרטוטים, פיתוחים או צילומים (שאינם מסוג שרטוטים או תרשימים אדריכליים) של כל יצירה אדריכלית אמנותית”.

ביום שישי הזה, 7/3, בשעה 12:00, נגיע עם מצלמותינו ומצלמפונינו למגדל האופרה, אלנבי 1 ת”א, ונממש את זכותנו הדמוקרטית והחוקית לצלם את מגדל האופרה, ובאותה הזדמנות להבהיר לקבוצת אלרוב שהמרחב הציבורי לא שייך לה, אלא לציבור. אחר כך ניצור גלריה מקוונת לציון האירוע, (פליקר, תגית OperaMob2008).

כולם מוזמנים. הנה עמוד האירוע בפייסבוק.

This post in English

גאידומט

סטיקר על כספומט של בנק הפועלים ברחוב אבן גבירול בתל אביב:

גיידומט. קליק להגדלה
גיידומט. קליק להגדלה

(רציתי לכתוב “סטיקר מחאה נגד ארקדי גאידמק”, אבל אני לגמרי לא בטוח שמדובר במחאה).

עד שלא ייצא עשן לבן

יונית מוזס כותבת ב”כוסית עם אובססיית שואה” על ויכוחי חוק העישון:

ואין דבר יותר בלתי נסבל מאנשים שלא רק שאינם מעשנים, גם אינם שותים אלכוהול, אינם שותים קפה, ואינם יוצאים למועדונים, ועדיין מרגישים צורך להגן על זכותם להעיף מעשנים ממקומות שאין להם עצמם שום עניין להיות בהם, באמצעות הפעולה החברתית האפקטיבית של הצטרפות לקבוצות בפייסבוק.

ואחרי שעשינו בנרג את הסקר

עיתונאים ובלוגרים, די כבר עם ה-
• עישון במקומות ציבוריים
• פייסבוק

דורה X פתחה בפייסבוק את קבוצת “נייטרליים לגבי החוק נגד עישון“:

חובבי פאבים שהתרגלו שיש עשן בפנים אבל לא ימחו אם הוא ייעלם?

לא-מעשנים שלא עקרוני להם שגם אחרים לא יעשנו?

מעשנים שלא אכפת להם לצאת החוצה?

סתם מעדיפים לדבר על דברים אחרים?

זוהי הקבוצה בשבילכם. קבוצה של אנשים מכל קצוות הקשת הפוליטית שעומדים יחד וקוראים בקול גדול ובלב שלם: לא אכפת לנו מהחוק הזה לכאן או לכאן, אז תמצאו נושא אחר לכתבות/שיחות/קבוצות בפייסבוק, במטותא

נקמת שוכרי הדירות

ליכטש פתח בפייסבוק את קבוצת “פרויקט מי”ץ – מיליון ישראלים בצרפת“:

בקבוצה זו נתארגן, מיליון ישראלים, כדי לנסוע *ביחד* לצרפת, ושם נשכור דירות במחירים מופקעים.

בכך אנו מקווים ליצור בעיית דיור בעיר, ולהפקיע את מחירי השכר דירה. כתוצאה מכך, מטרתנו להביא לאומללותם של מיליון סטודנטים צרפתים, מעוטי יכולת, ומקומיים שבוודאי ימררו בבכי עם מבטא עם מות עירם האהובה, שתהפוך, למעין תל-אביב, אבל עם סופלה באמת מוצלח.

למה?
נקמה.


סמל הקבוצה: המזרקה של יעקב אגם על מגדל אייפל

ידענו ועשינו ופעלנו

איתמר שאלתיאל, “הסיפור האמיתי והמזעזע של”, כותב על סמינר האמנות “מרחבים לימינליים”:

“מרחבים לימינליים” הוא סמינר אמנות ישראלי-פלסטיני […] הקומוניקט, שבזכותו התוודעתי לקרקס הנודד הלז, טרח לציין כי מטרת הסמינר “היתה לאתגר את יכולתה של האמנות לשמש מוליך לשינוי פוליטי וחברתי”. […] אתם מבינים, הסמינר הזה הוא פעולה פוליטית. הוא מעשה בעולם. הסמינר הזה, בדרכו הקטנה, נועד להביא לסיום הכיבוש. […] יש קומוניקט, ובקומוניקט מידע, ובין המידע מופיע המספר 3. זוהי הפעם השלישית שבה הסמינר משוטט בין “מעבדות של אורבניזם”, ועדיין הכיבוש שותק. […] הפעולה הפוליטית הזו, אפעס, כרבות מהפעולות הפוליטיות של השמאל הישראלי, משאירה חותם בעיקר על הפועלים. אלו, שעשו עתה משהו כנגד הכיבוש, יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם. ברבות הימים, כשישאלו אותם “הלא ידעתם”, יאמרו “ידענו ועשינו ופעלנו. ראה ’מרחבים לימינליים 3‘”.

בעקבות איום בתביעה: העישון בבראסרי ייאסר

החוק נגד עישון במסעדות קובע, בין השאר, שבין אזור העישון לאיזור הנקי תהיה הפרדה אמיתית, כך שהעשן לא יגיע לאזור הנקי. במסעדות רבות צוחקים מהחוק ומגדירים אזורי עישון ששום דבר לא מפריד בינם ובין האזור הנקי. ואם אין הפרדה, זה כאילו כל המסעדה היא אזור עישון, וזה ממילא עבירה על החוק, והקנס לא יהיה קטן יותר בגלל שכאילו הוגדר אזור עישון, אז אם אתם בעלי מסעדה שהחליטו להילחם בחוק הזה, פשוט תגידו שמותר לעשן אצלכם ותספגו את הקנסות בשקט.

בקיצור, אחד איתן מספר בבלוגו שכשהגיע לבראסרי הושיבו אותו ב”אזור ללא עישון” כשמאחוריו יושבים אנשים מעשנים. אחרי ויכוח עם המלצרים ומנהל המשמרת ואיום בתביעה, כמו אלה שהמיליציה האנטי-עישונית זוכה בהן בסיטונות (לרוב) בחודשים האחרונים, החליטו בבראסרי לקיים את החוק ולאסור כליל את העישון במסעדה.

אז נכון, מבאס שהמדינה כהרגלה משדרת חוסר אונים ומפריטה את אכיפת חוק העישון, אבל נחמד לגלות שלפעמים זה גם עובד.

(ויה לירון)

מן הארכיב: אחי, תביא חבילת סרטניות ומצית

AM:PM ממשיכים בשלהם

לפני חודש סיפרתי פה שב-AM:PM מציגים את מחירי המשקאות בלי לכלול בהם את דמי הפקדון – עבירה על חוק הגנת הצרכן לגבי הצגת מחיר מלא וסופי של מוצר, ועבירה על חוק הפקדון שדורש לכלול את סכום הפקדון כחלק ממחיר המוצר.

nrg פרסמו את הסיפור, ובאמפם אמרו ש”הוראה כבר הועברה לכל הסניפים על פיה יוסרו השלטים לאלתר ועל גבי המשקאות יצוין המחיר המלא כולל הפיקדון”.

בשבת שלאחר מכן הייתי בסניף שינקין של אמפם, ושמחתי לראות עובדת מדביקה מדבקות מחיר מעודכנות על בקבוקי המשקאות (מה שפתר עוד סוגיה צרכנית מעצבנת של מחירים המסתיימים ב-90, 95 ו-99 אגורות כדי לתת תחושת שווא של מחיר זול יותר).

אבל היום מדווחים ב-nrg שחודש אחרי, בסניף הרצל של אמפם ממשיכים לציין את המחיר בלי הפקדון, ומוסיפים אותו בחשבון הסופי. תגובת הרשת לא התקבלה ב-nrg עד מועד הפרסום.

בסיבוב הראשון אפשר היה לוותר לרשת – אמנם, מדובר היה במדיניות לא חוקית שלה, שלוותה גם במדיניות של הערמת קשיים בניגוד לחוק הפקדון על מחזירי בקבוקים, אבל היא בדיוק עברה בעלות, והבעלים החדשים מיהרו להודות בטעות ולהבטיח לתקן. עכשיו, חודש אחרי ההתראה וההבטחה לתקן, אין שום סיבה לא לתת להם קנס יפה שיזכיר להם שהם צריכים לפעול בהתאם לחוק.

לגנוב מצביעים לפייגלין? איזה רעיון משוגע

בניוזלטר של “מנהיגות יהודית”, תנועת הימין הקיצוני של משה פייגלין שמנסה להשתלט על הליכוד, מבקשים עזרה בשכנוע מתלבטים להצביע היום (ג’) בפריימריז לפייגלין ולא לבנימין נתניהו:

מטה הטלפנים שפועל מטעמנו איתר אלפי חברי ליכוד המתלבטים בין בחירה בפייגלין לבחירה בנתניהו, או הישארות בבית. הניסיון שצברנו עד עתה מראה ששיחות השכנוע פועלות היטב. לא דרוש מאמץ מיוחד כדי להזכיר לכולם את חלקו של נתניהו בגרוש מגוש קטיף, ובחוסר הנאמנות שלו לאורך הדרך. פייגלין נתפס כאלטרנטיבה חיובית מאוד בעיני רבים.

עתה הכל בידנו – ידכם. כל אחד מוזמן לקחת רשימה של 50 מתלבטים ולהתקשר אליהם ולשכנע אותם להצביע לפייגלין.

כיצד עושים זאת. שולחים הודעה בדוא”ל pua741@gmail.com או הודעה בסמס 052-3114810 הכוללת כתובת דוא”ל או פקס.

מקבלים חזרה 50 שמות, אותם משכנעים. ניתן לשכנע בטלפון, בביקור בבית או בכל דרך מקורית שתמצאו.

מיכאל פואה

ראש מטה הבחירות

איזה קטע משוגע זה יהיה אם מישהו יפנה לפואה, יקבל 50 שמות וישכנע אותם להצביע דווקא לביבי, ולא בגלל שהוא תומך בביבי, או בכלל מצביע ליכוד, אלא בגלל שהוא מתנגד לפייגלין. ואיזה קטע משוגע זה יהיה אם יותר מבנאדם אחד יעשה את זה.

סתם רעיון משוגע שעבר לי בראש. תתעלמו.

חוכמת ההמונים נגד ה-PDF של משרד האוצר

בניגוד בוטה לחשיבות הדיון הציבורי והפוליטי במסמך המדיניות שעל בסיסו נכתבים תקציב 2008 וחוק ההסדרים (ולא משנה מאיזה צד של הפוליטיקה אתם מסתכלים עליהם), את המסמך עצמו קשה מאוד להשיג, ולא במקרה. ח”כ שלי יחימוביץ’ (עבודה) קיבלה בתחילה הדלפה של עותק מסומן של המסמך, אותו לא יכלה לפרסם כדי לא לחשוף את המקור. עכשיו היא מפרסמת בבלוג שלה את המסמך המלא, אבל בקובץ PDF.

למה בפורמט PDF הסגור ולא בפורמט טקסט פתוח שמקל על העתקת קטעים לצורך ציטוטם ודיון בהם? יחימוביץ’ מסבירה באימייל שנשלח לרשימת התפוצה שלה:

הספר בקובץ PDF, חס וחלילה לא ב WORD. האדם היחיד במדינה שיש לו קובץ WORD הוא הממונה על התקציבים באוצר קובי הבר, העמודים לא ממוספרים [הם כן – ע”ק], גם החלטות הממשלה לא. אין לוגו. אפילו בשב”כ ובמוסד אין סודיות כזאת. וכל זאת למה? כדי שלא נדע, לא נלמד ולא ננתח את פרטי האסון שהם ממיטים עלינו.

איך מתמודדים עם זה? בעזרת חוכמת ההמונים וביזור המשימות.

1) הנגשה. “אם יש בכם גאון שיודע להפוך את זה לWORD זה יקל עלינו מאד”, מבקשת יחימוביץ’, ואני מוסיף: להמיר את הפדף לפורמט טקסט לא מוגן (txt, rtf, אפילו doc) ולשלוח לה עותק באימייל‘ .

2) חשיפה. לפרסם את הטקסט באתר אינטרנט, בסביבה קהילתית (וויקי, פורום, בלוג, וואטאבר).

3) ניתוח. יחימוביץ’ מבקשת “לשלוח לנו בהקדם הערות ענייניות לסעיפים בספר שאתם מבינים בהם”. אבל אל תעשו את זה לבד – בדיוק בשביל זה העלינו את המסמך לסביבה הקהילתית בסעיף הקודם. דיון משותף ודאי יוביל למסקנות חדות ומנומקות יותר.

← לדף הקודםלדף הבא →