ישראל היום נגד חינמונים
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
הכותרת בראש שער “ישראל היום” מוקדשת לתוצאות סקר TGI שהתפרסמו אתמול (סקר בעל בעיות מובנות משמעותיות), לפיהן “ישראל היום” הוא העיתון בעל שיעור החשיפה הגבוהה ביותר בישראל. כל הכפולה הרביעית בעיתון מוקדשת לחגיגות הניצחון, שהפכו לנוהג קבוע.
הידיעה המרכזית, מאת “כתב ‘ישראל היום'”, כוללת גזיר מההודעה לעיתונות של מכון הסקרים המבצע את סקר החשיפה, בו ניתן לראות כי כותרת ההודעה לעיתונות קוראת “לראשונה ניתן להכריז רשמית כי ‘ישראל היום’ הנו העיתון הנקרא ביותר בישראל”.
ההחלטה לשלב את גזיר העיתון בידיעה מלמדת כי עורכי “ישראל היום” מודעים לעובדה שהדיווחים שלהם בנושאים מסוימים נחשבים ללא אמינים עד כדי כך שעליהם להביא עדות חיצונית לקביעותיהם.
לשיא של חוסר מודעת עצמית מגיעה הידיעה בהתייחסה לעלייה המתונה שנרשמה במידת החשיפה לעיתון “ידיעות אחרונות” בחציון האחרון: “‘ידיעות אחרונות’ מחלק מאז מחצית החציון הקודם, ולמן היום הראשון של החציון הנוכחי, רבבות עותקים בחינם”, נכתב. “[…] הצפת השוק בעותקי חינם היא הסיבה לעלייה של 2.1% שנרשמה בחשיפה ל’ידיעות אחרונות’ בסקר הנוכחי”.
העורך הראשי עמוס רגב מספק טור נלווה תחת הכותרת הכמעט קבועה “בענווה, ובהכרת תודה לקוראים”. “בברנז’ה לא ממש אוהבים אותנו, כי ניפצנו את המוסכמות”, כותב רגב, “שיבושם להם”. עורך “ישראל היום” מזכיר את הטורים הביקורתיים של נדב איל ב”מעריב” ויאיר לפיד ב”ידיעות אחרונות” על אודות המצב החברתי-כלכלי במדינה מבלי להזכיר את שמות הכותבים אך עם תזכורת לכך שהם עצמם עובדים אצל כמה וכמה טייקונים.
ב”גלובס” מתפרסם טור פרשנות מאת לי-אור אברבך על תוצאות סקר TGI. “אם בכל זאת יש דבר שאינו תלוי שיווק והפצה שעשוי להשפיע על סקר TGI”, כותב אברבך, “מדובר ברוח החדשה שמנשבת ברחוב הישראלי, ואשר ‘ישראל היום’ בוחר במפגיע לא להיות חלק ממנה. העיתון בעל החשיפה הגדולה בציבור, מתייצב לצד עוולות הממשלה ומבקש לעקר את המחאה ההולכת וגואה. ואם למדנו על עצמנו משהו בתקופה האחרונה זה שמי שבוחר לא לקנות קוטג’ ולא משלים עם מחירי הדיור, לא יהסס לוותר גם על עיתון, אפילו אם זה יינתן לו חינם”.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-21.7.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית
חדשותלייק 10
אנשי החדשות בטלוויזיה המסחרית הם כבר לא עיתונאים צנועים ואפרוריים, עבדיהם הנאמנים של הצופים ותחום הסיקור – הם טאלנטים. טאלנט הוא המקבילה האנושית של מותג: הוא אמור לייצר קשר רגשי עם הציבור כמו במבה וביסלי, שכולם מכירים ואוהבים גם אם הם לא יודעים בדיוק מי היצרן ולאיזה תאגיד מזון בינלאומי הוא שייך. וטאלנט, כמו מותג, צריך דף מעריצים בפייסבוק.
לפני מספר חודשים נפתחו לאנשי חדשות 10 דפי פייסבוק מקצועיים על שמם, והם קיבלו הדרכה בנושא אצל אנשי אתר האינטרנט של הערוץ, נענע10. מאז מקדמים חלקם את הדפים המקצועיים דרך הפרופילים האישיים שלהם, לעתים באגרסיביות. אחד הבולטים שבהם הוא מתן חודורוב, שמפנה את אלפי חבריו שוב ושוב לדף המקצועי. באחרונה כתב: “המון אנשים מקסימים פונים אלי בפייסבוק ומבקשים שאצרף אותם לפרופיל – זה מאוד מחמיא לי, אבל לצערי פשוט הולך ונגמר לי המקום כאן… […] כל מי שמכיר אותי מוזמן ביותר להצטרף מעכשיו לדף ‘מתן חודורוב’ בעברית”. גם אביב פרנקל מפרסם בקביעות הפניות מהפרופיל שלו לכתבות שהעלה בדף המקצועי.
האם הקודקודים בחדשות 10 לוחצים על הכתבים לקדם את הדפים? “זו לא ממש הוראה מלמעלה”, מעיד כתב חדשות 10 שביקש להישאר בעילום שם. לפעמים אפשר להסתפק ברמז עבה, כמו העמוד בנענע10 שמציג את מספר החברים של כל דפי הכתבים, טבלת פופולריות אכזרית שמתעדכנת בזמן אמת. נכון לתחילת החודש, אלון בן דוד מוביל עם 979 חברים, אחריו חודורוב עם 860 ופרנקל עם 851. מוקד לחץ פוטנציאלי נוסף הוא נענע10, שיש לו אינטרס בקידום פייסבוק מאחר שהוא מחזיק בזכיון למכירת הפרסום של הרשת החברתית בישראל (מאידך, פייסבוק כל כך חזק שגם גופי תקשורת שמתחרים איתו על תקציבי פרסום נאלצים לקיים בו פעילות). “מדובר בחבורת כתבים מאוד תחרותית”, מעיד הכתב על עמיתיו, “ובשביל הספק שהבוסים מתסכלים מה קורה שם, אנחנו רוצים להביס בלייקים. בקיצור – אנחנו מעוררי רחמים”.
ומה קורה בחדשות 2? “הקימו לנו דפים לפני חודשיים-שלושה על ידי מחלקת האינטרנט של חברת החדשות”, אומר אחד הכתבים, שביקש גם הוא לא לזהותו בשמו. “מעולם, אבל מעולם, לא הפעילו שום לחצים כדי ש’נביא’ לייקים. למעט עצם ההקמה, רוב הפעילות בעמוד שלי היא יוזמה שלי כי אני חושב שככה צריך להתנהג במרחב הזה”.
מה לגבי התחרות החיצונית מול חדשות 10?
“אני לא יודע על תחרות כלשהי בינינו לבין כתבי ערוץ 10, אין לי מושג מה המספרים שלהם בכלל”.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור בגליון 6.2011 של מגזין פירמה של גלובס
תרבות ובידור, מקבץ
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
“התובע הכללי האמריקאי דורש עונה נוספת ל’סמויה'” (“גלריה”).
“ספר חדש מאת מוריס סנדק יראה אור בספטמבר. הספר יתאר מסיבת יום הולדת של חזרזיר” (“גלריה”).
“אחד החידושים האחרונים בתחום תוכניות ההרזיה היא ‘Freaky Eaters’, סדרת דוקו-ריאליטי שבה מפתיעים אנשים שמנים כשהם אוכלים צ’יפס בסתר מכוניתם” (“גלריה”).
“התובע הכללי של ארצות הברית, אריק הולדר, ביטא את רחשי לבם של רבים כאשר שלח בשבוע שעבר תחינה ליוצרי ‘הסמויה’, דייוויד סיימון ואד ברנז, שיעלו עוד עונה של הסדרה או שלפחות יעשו סרט המשך. ‘אני רוצה לפנות אליהם ישירות’, אמר הולדר, האישיות הבכירה במשרד המשפטים האמריקאי, ‘יש לי כוח להשפיע’, רמז בצחוק. הוא אמר את הדברים בנוכחות שחקנים מהסדרה, שנכחו במפגש בוואשינגטון עם בכירים ממשרד המשפטים שבמסגרתו הוקרנו חלקים מהסדרה על התפוררותה של העיר בולטימור. ‘אני צופה שוב בקטעים האלה ונזכר כמה שהיא היתה גדולה’, אמר על הסדרה של HBO, לפי האתר ‘ואשינגטון אקזמינר'” (“גלריה”).
“לפני שאני יוצאת ממתחם הנמל מזמין אותי פרננדו לטעום מהקצפת האמיתית. ‘תכירי: פררטי 112, ידועה בשם קמאריק’. אחרי שאנחנו נועלים נעלי בית מיוחדות (‘רק עכשיו סיימנו להבריק את משטחי העץ’, מסביר לנו העובד שמקבל את פנינו) אנחנו עולים על סיפונה של יאכטה מעולם אחר. חלל רחב ידיים ובו כורסאות, ספות, בר אלכוהול עשיר וחלונות ענקיים פתוחים לים. ברקע נשמעת מוזיקה קצבית מארבעת הרמקולים התלויים סביב” (מוסף “מסלול”, “ידיעות אחרונות”).
“הממ”דים קטנים מדי, לא תקניים או הפכו מזמן לחדר ארונות. וזה בהנחה שיש לכם בכלל ממ”ד. מצב המקלטים גרוע בהרבה: הם מעופשים, חשוכים, ומלאים ציוד. שבוע לפני תרגיל הענק של פיקוד העורף, האזרח הישראלי שאנן לגמרי. במקרה של אזעקת אמת, לרובנו אין לאן ללכת” (מוסף “24 שעות”).
“העונה החמישית והאחרונה של ‘הסמויה’, שטיפלה גם במשבר בעיתונות המודפסת ובניסיונו של ראש עיר עם כוונות טובות להתקדם בעולם פוליטי מנוון, שודרה בארצות הברית ב-2008. למרות שבחי המבקרים הסדרה לא זכתה לשיעורי צפייה גבוהים בעת שידורה. (בהורדות החוקיות כיום בארצות הברית היא מצליחה ביותר)” (“גלריה”).
“מחפשים חופשה אחרת? קבלו את בתי המלון הכי מוזרים ולא שגרתיים שיש” (מוסף “מסלול”).
“הפראק, סימן ההיכר של המנצחים וסמל המעמד של גברי אירופה לפני 150 שנה, חלק מהלבוש המלאכותי, הפומפוזי, לבוש של אתמול מעולם שאבד עליו כלח, הוא שמפאר גם בימינו את במות המוסיקה הקלאסית” (“גלריה”).
“רוצים להופיע עם חבריכם בציור השבועי לילד?” (מודעה ב”ידיעות אחרונות”).
“אחרים מתהדרים בעיצוב יוצא דופן ומציעים לאורחים לינה בתאי בית סוהר (מלון סליקה בלובליאנה שבסלובניה), בתוך צינורות (מלון דאס פראק שבאוסנהיים, אוסטריה, עשוי משלוש צינורות ביוב לשעבר על גדות הדנובה), בקפסולות (שמפוזרות במקומות שונים ביפן, אבל כבר התחילו לחלחל גם למדינות אחרות), או בתוך גופו של כלב ענקי” (מוסף “מסלול”).
“עידן חדש על המסך: הערב בשמונה תגיש תמר איש שלום בפעם הראשונה את מהדורת החדשות של ערוץ 10” (“מעריב”, העמוד האחורי).
“אחרי כל השמועות לגבי המתמודדים ב’הישרדות VIP’ הנה הרשימה הסופית:” (מדור רכילות).
“הולדר ובכירי ממשל אחרים שיבחו את הסדרה בין השאר על התיאור הנורא והמהימן של מעגל האימים של עולם הסמים, במיוחד בקרב ילדים. הוא ציין את זה משום שמשרד המשפטים האמריקאי הקים סוכנות מיוחדת לטפל בילדים במצבים כאלה. האחראי על המלחמה בסמים במשרד, גיל קרליקובסקי, הסביר במעמד זה מול השחקנים, כי הוא ועמיתיו משתמשים בפרקים מהסדרה כדי ללמד אנשים, בכלל זה אנשי חוק, על הנושאים הרגישים הללו. […] סוניה סון שגילמה את הבלשית קימה גרגס (שכעת משתתפת בסדרה ‘בגוף ההוכחה’) […] התכנים של הסדרה החשובה הזאת גרמו להם להתגייס לפעילות חברתית בעיר עצמה: סון, למשל, מייסדת ומנהלת תוכנית לילדים בסיכון בבולטימור, ששמה ReWired for Change (משחק מלים על שם הסדרה), הקשורה לאוניברסיטת מרילנד ונלמדת בה. במקרה של השחקנית, הנושאים של הסדרה קרובים מאוד ללבה. היא גדלה באיזור הסובל מבעיות דומות בווירג’יניה. ‘חששתי לבקש עזרה כי פחדתי שיקחו את הילדים שלי ממני, כי הייתי אמא שצרכה סמים”, סיפרה לנוכחים במשרד בוואשינגטון’ (“גלריה”).
“איך קרה שככל שמתרבות תוכניות הריאליטי להרזיה כך משמינים הצופים האמריקאים?” (“גלריה”).
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-13.6.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר
אלון עוזיאל נ’ סמי עופר: על הסיבות לשנאת העשירים
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
בטורו הקבוע שבמוסף “ממון” של “ידיעות אחרונות” מתייחס הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, סבר פלוצקר, לשנאת העשירים במדינת ישראל, וזאת בעקבות ריקוד המחאה שביצע הבלוגר אלון עוזיאל מול הלווייתו של המיליארדר סמי עופר.
“הצעירים שחגגו בכיף את מותו של סמי עופר לא באים יש מאין, והם לא גידולי פרא. להפך. הם לבטח קוראים אדוקים של עיתונים מסוימים, מאזינים קבועים של תוכניות רדיו מסוימות וגולשים לאתרי אינטרנט מסוימים. משם הם מקבלים את השראתם. משם הם יונקים את השנאה למי שמכונים בשיח הישראלי ‘בעלי ההון'”.
פלוצקר אינו נוקב בשמות כלי התקשורת שלדעתו מעודדים את שנאת העשירים בישראל, אך אפשר לנחש שלא מדובר ב”ידיעות אחרונות”. בהמשך טורו מזהיר פלוצקר מפני התחזקותה של שנאת העשירים בתקופה האחרונה. “ראיתיה מתעצמת מחדש, מרימה ראש”, הוא כותב, ומשווה את שנאת העשירים בישראל לשנאת העשירים באירופה הפשיסטית.
“לרקוד בהלוויה של סמי עופר נראה לאותם צעירים כמו מחאה”, כותב חנוך דאום ב”מוסף לשבת” של “ידיעות אחרונות”, “אבל רק אנשים שטחיים ודווקאניים, עם תפיסת עולם שטוחה של מתבגרים ג’ינג’ים בסחנה, לא מסוגלים לתת לבנים להיפרד בכבוד מאביהם בדרכו האחרונה. יש להניח שהבחורים הצעירים הללו נהנו במהלך חייהם מבתי-תרבות, בתי-חולים ומוזיאונים שלא היו נבנים אילולא החליט סמי עופר לתרום מאות מיליוני דולרים לטובת ישראל. תרומתו חסרת התקדים לישראל איננה מחייבת אותם להתמלא עצב על מותו, אבל זה אמור היה להספיק לפחות כדי שלא ירקדו לו על הדם”.
“למה אנחנו שונאים אותם?”, שואלת כותרת טורו של רענן שקד במוסף “7 ימים” של “ידיעות אחרונות”. שקד, שמרבה להקדיש את טורו האישי במוסף לכסף, מנסה להבין בטורו היום את מקורות סלידתו שלו ממשפחת עופר. הוא נזכר בסרט התיעודי “זהב לבן”, שתיעד את תנאי העבודה של עובדי המפעלים בים המלח, הוא נזכר גם ב”שיטת השקשוקה”, שתיעד את עסקאות המשפחה עם מדינת ישראל, ומגיע בסופו של דבר למסקנה כי האחים עופר הם “אנשי עסקים מצוינים שיודעים לנצל הזדמנויות”.
לדעת שקד, “כשאנחנו נובחים על העשירים, אנחנו שונאים את השחקן במקום את המשחק. אנחנו נובחים על העץ הלא נכון. הכתובת שלנו איננה אנשי עסקים ישראלים שהתעשרו באופן לגיטימי – לפעמים אפילו יצירתי – אלא רשויות קיקיוניות בהתנהלותן, ובכירי וראשי מדינה ואוצר המשרתים אינטרסים פרטיים, לרוב של עצמם. זו הכתובת האמיתית שלנו”.
“אחד הדברים שיותר מעצבנים אותי זה העשירים שטוענים שבארץ לא מפרגנים להם”, כותב דרור פויר בטורו הקבוע שמתפרסם בסוף מוסף “G” של “גלובס”. “השאלה שלי היא הפוכה: למה שנפרגן? […] הם רוצים שיפרגנו להם כי הם מעסיקים אנשים. נו? מה יש לפרגן על זה? מי שמקים עסק מעסיק עובדים. מה רציתם, גם להתעשר וגם לא לשלם לאנשים? הם רוצים שנפרגן להם כי הם עובדים קשה. נו? אנחנו עובדים יותר קשה, ובשבילכם. מתי מישהו יפרגן לנו משהו?
“[…] עשו עימדי חסד ואל תדברו איתי על פילנתרופיה. […] כל הפילנתרופיה הנהדרת שעשירי ארצנו כל-כך גאים בה ומתנאים בה – ‘אחריות חברתית’ הם קוראים לזה – ובכן, כל הפילנתרופיה הזו, על הפאר וההדר המזויף שהיא כוללת, היא פחות מעשירית מהכסף שהיא לא משלמת במסים שלהם היא מחויבת. […] אנא, עשו שימוש בנתון הזה בפעם הבאה שאחד מאלה מתחיל לדבר איתכם על פרגון ועל פילנתרופיה. זה בוטנים, חברים, בוטנים שהם זורקים לנו”.
המקרה של חזקיהו
העמוד הפותח במוסף “עסקים” של “מעריב” מוקדש לחמישה: יורם טורבוביץ’, אריה מינטקביץ’, ניר גלעד, משה ברקת ורוני חזקיהו.
הראשון היה הממונה על ההגבלים העסקיים ולאחר פרישתו עמד להתמנות למנכ”ל בזק. לאחר התערבות היועץ המשפטי מונה למנכ”ל דיסקונט-השקעות, ובשנתיים האחרונות מכהן כיו”ר דלק-אנרגיה. השני כיהן כיו”ר רשות ניירות הערך, ולאחר פרישתו התמנה ליו”ר בנק דיסקונט ובהמשך ליו”ר אלרון מקבוצת אי.די.בי ולסגן יו”ר גזית-גלוב. השלישי כיהן כחשב הכללי באוצר והתמנה לאחר פרישתו למשנה למנכ”ל מגדל ובהמשך למנכ”ל החברה. כעבור שנה מונה למשנה למנכ”ל החברה-לישראל ובהמשך למנכ”ל החברה. הרביעי ניהל את מחלקת התאגידים ברשות ניירות הערך, ועם פרישתו התמנה למנהל בקבוצת תשובה. בהמשך מונה ליו”ר הפניקס. החמישי כיהן עד לאחרונה כמפקח על הבנקים, ועם פרישתו דווח כי ימונה לתפקיד בכיר בקבוצת תשובה.
ב”ישראל היום” מדווח הבוקר כי מינוי זה לא ייצא אל הפועל. “חזקיהו היה במשך חודשים רבים במשא-ומתן עם איש העסקים יצחק תשובה על הצטרפות לקבוצת דלק, אך ל’ישראל היום’ נודע כי החליט נכון לעכשיו לוותר על הצעת העבודה”, מדווח זאב קליין, ומצטט מההודעה שמסרה קבוצת דלק: “חזקיהו ביקש לדחות את מועד תחילת עבודתו על מנת לברר את תקופת הצינון הנדרשת ממנו, ונכון לעכשיו הוא אינו ממלא שום תפקיד רשמי בקבוצת דלק”.
“נו באמת, עכשיו בודקים?”, תוהה חזי שטרנליכט בטור נלווה. “מה, המפקח על הבנקים לא הכיר את תקופת הצינון הנדרשת ומה המשמעות שלה? אין יועצים משפטיים בנמצא? זו הודעה הגובלת בהיתממות. אבל טוב שהצדדים ביקשו לקחת פסק זמן”.
“לכאורה, כמפקח על הבנקים לא היתה לחזקיהו נגיעה לענייניו של תשובה, ולכן הוא סבר כי אין בעיית צינון”, מסביר סמי פרץ ב”דה-מרקר”. “ואולם למעשה, למפקח על הבנקים יש נגיעה לכל אחד מהלווים הגדולים במערכת הבנקאות – ותשובה הוא אחד משלושת הגדולים. לפיכך, אף שתשובה אינו בעלים של בנק, הוא רלבנטי מאוד למערכת הבנקאות. אין ספק שבמהלך כהונתו עסק חזקיהו בענייניו של תשובה ושל טייקונים ממונפים אחרים, ולכן תקופת הצינון מתבקשת. עם זאת, זו הבעיה הקשה פחות, כי יש להניח שחזקיהו ישמור על שמו הטוב ולא יסטה מהוראות הצינון. הבעיה העיקרית היא אחרת ונוגעת למסר שבמינוי כזה. המקרה של חזקיהו הוא דוגמה טובה לבחינת המסר שמתקבל ממעברו האפשרי לקבוצת תשובה”.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-10.6.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית
הבלוגר האמריקאי שמצפצף על הצנזורה: אמין?
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
במוסף “24 שעות” של “ידיעות” מראיין משה רונן את הבלוגר היהודי מסיאטל, ריצ’רד סילברסטיין (הראיון ב-PDF), אותו הוא מתאר כ”אחת הבעיות הגדולות של הצנזורה הישראלית”. “הוא חשף לראשונה את פרשת ענת קם, כתב שהמוסד השתמש בספינות של האחים עופר כדי להחדיר סוכנים לאיראן והעלה לאינטרנט סדרה ארוכה של ידיעות בטחוניות. מה מניע את הבלוגר האמריקאי ריצ’רד סילברסטיין?”, שואלת כותרת המשנה לכתבה. מי שנחשף ולו במעט לבלוג, יודע את התשובה. סילברסטיין הוא מה שנקרא בתקשורת הישראלית “שמאלני קיצוני” (או בתקשורת האלטרנטיבית – “ליברל רדיקלי”, ובטוקבקים: “עוכר ישראל” או סתם “מניאק”).
“דיווחיו נחשבים לרוב אמינים למדי”, כותב רונן וסילברסטיין עצמו מספר מי הם מקורותיו, שנראה כאילו נגזרו מאותו בד: פעילים פוליטיים, פעילי זכויות אדם, בלוגרים ישראלים, אקטיביסטים. זה תיאור לא מעודד: סילברסטיין, כאמור, בעל השקפת עולם אידיאולוגית חד-ממדית, ונראה שמקורותיו חולקים אותה איתו. לא בדיוק המתכון לדיווחים אמינים. זה לא מפריע לתקשורת הישראלית, כפי שמצוין בכתבה, לצטט יותר ויותר מהבלוג. “זה מפתיע”, כותב רונן, “אבל למרות החשיפות הרבות ישראלים מעטים בלבד גולשים לבלוג שלו בקביעות” (בין אלף ל-8,000, על-פי עדותו של סילברסטיין עצמו). האם העם חכם יותר מעיתונאיו? לא נראה לי. העם פשוט לא יודע אנגלית.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-5.6.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר
הטלוויזיה של אבא’שלו
אמש שודרה בערוץ 10 התוכנית “רגעים”, שומר מסך מז’אנר צילומי נופים אקלקטיים על רקע מוזיקת ניו אייג’, שנראה כמו פרי הבאושים של יחסי מין בין נשיונל ג’יאוגרפיק וערוץ האופנה. מפיקת התוכנית היא חברת Amos TV. אם אתם חושבים שהתוכנית גרועה, אתם צריכים לראות את האתר שלה. ואם אתם חושבים שהאתר גרוע, אני מזמין אתכם לצפות בתוכנית.
מתוך כתבה על עמוס טי.וי (מקו, 25.9.2008):
“הערוץ ישדר מוסיקה ודימויים ויזואליים בלבד”, מספר [אחד המייסדים] אוהד מימן, “כמו למשל חיות בר, אנשים ונופים, מלווים במוסיקה קלאסית, קלאסית-מודרנית ומוסיקת עולם. כל וידאו כזה מספר סיפור לא מילולי אודות אנשים ממקומות שונים בעולם, שבטים נכחדים לעומת דימויים מהעולם התעשייתי, פנטזיה וכו’. הרעיון הוא שזה יהיה ערוץ שמלווה אותך בשגרת היום שלך, במנוחה, בזמן הסעודה, או במהלך ערב רומנטי. הוא יהיה מעורר מחשבה ורגש, אך לא יתבע את כל תשומת הלב וישתלט על החיים”.
העבודה על הערוץ החלה בינואר 1997. בקיץ הקרוב הוא מתוכנן לעלות בארגנטינה ובמקסיקו ובימים אלו מתקיימים משאים ומתנים לגבי זכיינים אמריקאים ואירופאים. “לאחר שהיינו מעורבים בפרויקטים קטנים יותר, ” Amos הוא הפרויקט החשוב ביותר עבורנו”, אומר אוהד, “בו, כך אנחנו מרגישים, אנחנו מביאים את הכישורים שלנו למצוי: איתן [רוקוואי, המייסד השני] בעשייה קולנועית, ואני בחשיבה הפילוסופית ובצד האמנותי”.
למה הטראש הזה משודר בערוץ 10? או, טוב ששאלתם: אולי לא שמעתם על אוהד מימן, אבל אבא שלו דווקא כן שמע, אחד יוסי מימן, שאולי עליו כן שמעתם, הוא מבעלי קבוצת מרחב שמחזיקה בעמוס טי.וי ובערוץ 10. עכשיו הכל ברור?
דבר ראש הממשלה
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה נתניהו יצאו להליכת ערב ספורטיבית, לאחר פגישתם עם מנהיגי הקהילה היהודית בארצות הברית (שעה 19:00 שעון וושינגטון).
בהליכה אשר ערכה כשעה וחצי צעדו ראש הממשלה ורעייתו בפארק רוזוולט בשעת השקיעה. במהלך הצעידה עברו באתרים היסטוריים, באתר ההנצחה של הנשיאים לשעבר לינקולן וג’פרסון וכן לאורך המצבה לזכר חללי מלחמת קוריאה.
מעת לעת עצרו להביט על הנוף והנהר סביב, ותוך הליכה שוחחו על ההיסטוריה של ארצות הברית. כאשר הגיעו ראש הממשלה ורעייתו לאתר ההנצחה של ג’פרסון, דקלם בעל פה ראש הממשלה את הכרזת העצמאות של ארצות הברית.
השניים צעדו במעלה המדרגות המובילות לאתר ההנצחה של לינקולן, תוך שהריעו לכבודם העוברים והשבים. הללו אף צילמו את ראש הממשלה ורעייתו אשר נופפו לשלום בחזרה.
בסיום הצעידה חזרו בני הזוג נתניהו לבלייר האוס, בית ההארחה הרשמי של הבית הלבן, וראש הממשלה המשיך בהתייעצויות וישיבות לתוך הלילה לקראת הנאומים בצפויים באיפא”ק ובקונגרס.
(הודעה לעיתונות של לשכת ראש הממשלה, אתמול, תחת הכותרת “ראש הממשלה ורעייתו יצאו לצעידת ערב ספורטיבית”. מובאת במלואה ב”ידיעות אחרונות” תחת הכותרת “לשון ההודעה” ומוגדרת ככזו ש”כנראה לא יצאה מעולם מלשכת ראש ממשלה בישראל”. ב”ישראל היום” היא מובאת כמעט במלואה, כדיווח של הכתב המדיני של העיתון).
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-24.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר
מבוכה לתקשורת
פוסט של הלל גרשוני
לא ברור איזו מבוכה נגרמה לראש הממשלה מכמה חבר’ה שבנו צריף ליד מעלה אדומים, והאם היא משתווה למבוכה של אתרי החדשות, שכולם כאחד התייחסו לזה בכותרותיהם כאל “מבוכה”. מאיפה הגיעה המילה לתקשורת? ככל הנראה ממארגני האירוע, שלפי ערוץ 7 מסרו כי מטרתם “להביך את נתניהו לקראת נאומו בקונגרס”. מביך.
___________________
הלל גרשוני הוא סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים, קשקשן בשעות הפנאי וכותב הבלוג "בלוגרשוני". הוא כתב על סוגי הכותרות באתרי החדשות בגליון מאי 2011
מרשמלו: הוראות צלייה
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
לקראת ל”ג בעומר, על השער האחורי של “ידיעות אחרונות”: הוראות מאוירות לצליית מרשמלו (“כך תכינו מרשמלו מושלם”). “החזיקו את המרשמלו כ-10 ס”מ מעל הלהבה. רק 90 שניות נדרשות כדי לקבל את המרשמלו המושלם – רך ונוזלי מבפנים, פריך מבחוץ. הרטיבו את השיפוד לפני הנעיצה במרשמלו. ניתן להרטיב את מעט גם את המרשמלו עצמו – כך הציפוי שלו ייצא קריספי יותר”.
כזכור, וונקו השפוי בנה מקלט עבור העולם אחרי שגילה הוראות שימוש על חבילת קיסמים. כדי לזכור ולא לשכוח את הסיבה שאישפז את העולם במקלט, קבע וונקו את ההוראות בביתו שמחוץ למקלט: “קיסמים – אחוז במקל סמוך לאמצע אורכו. לחלח את הקצה המחודד בפה. הכנס אל החלל שבין השיניים, הקצה הקהה סמוך לחניכיים. בצע תנועות עדינות פנימה והחוצה” (“מדריך הטרמפיסט לגלקסיה”, דאגלאס אדמס, תרגום חופשי).
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-20.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר
אם דחפור נופל לבור באמצע “הארץ”, המון עיתונאים מעלים אותו לפייסבוק
דחפור קרס לתוך בור. ואם כבר ליפול לתוך בור, אז ברחוב שוקן בתל אביב, מול בניין עיתון “הארץ”. איילה צורף כתבה אצל אורי תובל מ”מוסף הארץ”, שהעלה תמונה של הדחפור לפייסבוק: “מדובר בדחפור-סלב מדיה חברתית. אתה בערך העשירי מהארץ/דה מארקר שמעלה בפייסבוק תמונה מזווית כלשהיא של הדחפור בבור. ואצל כל האחרים יש גם כן תגובות לרוב”.
להלן הדיווחים מהשטח. אם גם אתם עובדים בהארץ/דה-מרקר והעליתם תמונה של הדחפור לפייסבוק, ספרו לי.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
