השב”כ לא היה פה. שימו לב היטב אם ההודעה הזאת הוסרה
חוק הפטריוט הוא חוק אמריקאי שנוי במחלוקת למלחמה בטרור, שאושר בחסות האבק והאימה שאחרי 9/11. סעיף 215 שלו מאפשר ל-FBI לשלוח לספריות NSL (National Security Letter), מכתב ובו דרישה לספק מידע על מבקרים בספריה, ספרים ששאלו ואתרים שבהם גלשו. החוק גם מטיל צו איסור פרסום על עצם החקירה, כך שהאזרח שרשומותיו נלקחו לא יודע מזה. עשרות אלפי NSLים הוגשו מאז 2001, אבל איסור הפרסום שמר על כך בסוד, ורק ב-2005 נחשפה לראשונה בקשה כזאת. ספרנים שביקשו להתחכם לסעיף הדרקוני מצאו פירצה: הם תלו בספריות שלטים בנוסח “ה-FBI לא היה פה. שימו לב היטב אם השלט הזה הוסר”. כתבתי על זה ב”מוסף הארץ”, לינק יגיע בהמשך.
נזכרתי בסיפור הזה, שסיפרה לי n, הספרנית הרשמית של חדר 404, בעקבות הצא”פ על חקירת ענת קם. אז עכשיו יש בעמוד האודות של הבלוג הודעה שאומרת שלא נחקרתי תחת צו איסור פרסום, שימו לב היטב אם היא הוסרה. וקחו לכם עותק לבלוג/אתר/פייסבוק/טוויטר שלכם.
צווי איסור פרסום הם סוג של תשבץ שצריך לפתור
כי אם בית המשפט היה מתכוון אליהם באמת, דברים כאלה לא היו קורים:
• עוד בנושא: א.א. ניחושים
פרשת ענת קם | במדינה מתוקנת, אנשים נעלמים פתאום
פוסט של יהונתן זילבר, כותב הבלוג ציטוטסגורציטוט בהווה ועציר בטחוני לעתיד
ענת קם לא ביקשה להתגייס לצבא. קשה להאשים אותה בכך שבגיל 18 היא מצאה את עצמה חולקת לשכה עם הרבה מסמכים עסיסיים וסודיים ומעט מדי פיקוח. לעומת זאת, צה”ל לא ביקש מענת קם להעתיק כאלפיים מסמכים עסיסיים ולקחת אותם הביתה. באותה מידה לא סביר להניח שמישהו הציע לקם לתת את המסמכים האלו לכתב “הארץ” אורי בלאו. בעשותה כן, קם הכניסה את עצמה ביודעין לעולם הצללים של הריגול הבטחוני ותושביו המוזרים: סוכני חרש, מאסרי סתר, עונשים סודיים ונבזיים ודברים אחרים שעין השמש זוכה שלא לשזוף אותם. לעולם הריגול יש חוקים משלו. מצער שצעירה בת 23 צריכה לגלות על בשרה את החוקים האלו, ומצד שני, קשה להאמין שקם לא ראתה אף סרט מרגלים ולא ידעה מה מצפה בסוף הדרך שתחילתה בדיסקט הנדחף חרש לכונן במחשב של המפקד.
לאינטרנט יש נטיות פוליטיות משלו, והדבר נכון במיוחד לגבי הבלוגוספירה. לכן לא מפתיע שכשהמדינה נופלת במלוא כובד משקלה על אדם פרטי, ועוד עיתונאית צעירה שלחמה לכאורה למען חופש המידע, האינטרנט תהיה בעדה ונגד הממסד האפל (על השיקולים של העיתונות אפשר לקרוא כאן). מאז התפוצצה הפרשה בחו”ל התמלאו הבלוגים והרשתות החברתיות קריאות נלהבות בזכותה של חושפת הסודות הצעירה והלא בלתי מצודדת. ואיך אפשר שלא לצדד בענת קם: זה הרי כמו אגרוף בבטן, ההבנה הפתאומית הזאת שגם במדינה כמעט-כמעט חופשיה ודמוקרטית כמו זאת, אפשר לבוא למישהו הביתה באמצע הלילה ואחרי זה לא ישמעו ממנו חודשים, עד שהאינטרנט והפרסומים הזרים יגררו אותו בחזרה אל תוך האור. מה אם אני הבא בתור, אתה שואל את עצמך. טוב, כדי להיות הבא בתור, היית צריך להעתיק אלפיים מסמכים מסווגים בזמן השירות הצבאי שלך.
ומכאן שענת קם היא הגיבורה שלנו דה ז’ור. היא זוכה בתהילה הזאת כי תפסו אותה מעתיקה. כבר שיבחנו גיבורים על מעשים גדולים יותר.
יהונתן זילבר כתב על האח הגדול (תוכנית הבידור והיישום הגוגלי של הקונספט האורווליאני) בגליון ינואר 2010
עוד על פרשת ענת קם: סיקור מלא של פרשת ענת קם ב”העין השביעית” • ████ ██████ • תמונות של ענת קם לשימוש חופשי • ענת קם טרוריסטית
מותו של אסף רמון: בטוויטר לא מכירים בצנזורה
כאן אפשר להגיב על האייטם.
אין לי מה להגיד, ואמרתי את זה היום באתר
במקום מסויים, בשעה מסויימת, קרה דבר מה מסויים שעשוי לזעזע את אמות הסיפים של החברה הישראלית.
עקב צו איסור פרסום אסור לנו לדווח על:
* התחום המדובר (בידור? חדשות? מלחמה?)
* שמות המעורבים
* תאריכים וכל פרט נוסף הקשור לעניין.
מותר לנו רק לספר, בשלב זה, שקרה משהו.
היינו חייבים לספר לכם.
שתדעו, ראשונים, לפני כווולם. שקרה. משהו. שאסור לנו לספר עליו.
נו, כי יש צו איסור פרסום.
נספר לכם איזה פרט רק כי אתם ממש לוחצים ולא נעים.
מדובר בתחום הספורט.
• מארכיבי נענע: “מישהו עשה משהו למישהו”
ועדת פיל
אייס מדווח על מכתב ששלח אסף אזולאי, יועץ התקשורת של שר התשתיות בנימין בן אליעזר, למעריב ב-3/8/2008:
הבוקר פרסם עיתונכם ידיעה עם הפניה מעמודו הראשון, תחת הכותרת ’פואד, הנכדה והפיל’, ובה נמסר בבירור ייחוסה המשפחתי של הקטינה הנחשדת לכאורה.
להבנתנו, יש בפרסום משום אפשרות לעבירה על החוק. לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), חל דין מאסר שנה אחת על מי שמפרסם שמו של קטין או כל דבר אחר העשוי להביא לזיהויו או לרמוז על כך באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לייחס לו עבירה או שחיתות מידות.
המעשה חמור בעינינו עוד יותר, חרף העובדה כי ידעתם על איסור זה. אתמול אף התקשרתי אל רכזת הכתבים בעיתון, שני, וביקשתי להזכיר את העובדה כי מדובר בקטינה הנחשדת לכאורה בעבירה פלילית, ועל כן אין לפרסם את ייחוסה המשפחתי. רכזת הכתבים השיבה כי במעריב מודעים לעובדה זו. גם בתגובתו של השר למקרה, אותה שלחתי הן לראש דסק והן לכתב העיתון, רשמתי כי הדברים הם מפיו של שר בכיר בלבד ללא אזכור שמו.
כפי שבוודאי הבחנתם, שני העיתונים הגדולים, ידיעות אחרונות וישראל היום, וכן עיתון הארץ, שמרו על הכללים בעניין זה. חלקם אף גילו רגישות ורשמו רק ’פוליטיקאי בכיר’ ולא יותר מכך. כלי התקשורת שפרסמו את הייחוס המשפחתי במהלך סוף השבוע, חדלו לעשות כך כשהבינו כי מדובר בעבירה על החוק.
לצערי הרב, בחרתם לפרסם את העניין כאילו מדובר באחד הסקופים הגדולים בתולדות העיתונות הישראלית, ובדרך גם פגעתם כפי שנראה בשמה הטוב של הקטינה הפצועה. מעבר לרדיפה אחר הכותרת, ישנן גם נפשות ומשפחות שאפשר לפגוע ולהרוס בדרך, וחבל שזו הדרך שעיתונכם חשוד כנוקט בה.
העובדה כי מדובר בנכדתו של שר בכיר בממשלה, אין בה בכדי לפגוע בקטינה ובזכותה המלא והבסיסית לפרטיות ככל קטינה אחרת הנחשדת.
בתגובה שלחתי לאזולאי מכתב ב-5/8/2008:
מכובדי,
קראתי דיווח באתר ICE לפיו שלחת מכתב למעריב בתלונה על פרסום ייחוסה המשפחתי של הנערה שנמחצה על ידי הפיל, בטענה לעבירה אפשרית על החוק. הבוקר התראיין השר בנימין בן אליעזר בגל”צ, וכן הושמעה הקלטה בה הוא מדבר באירוע פוליטי בו השתתף. בשני המקרים נמסר בבירור ייחוסה המשפחתי של הקטינה הנחשדת לכאורה.
להבנתי, יש בפרסום משום אפשרות לעבירה על החוק. לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), חל דין מאסר שנה אחת על מי שמפרסם שמו של קטין או כל דבר אחר העשוי להביא לזיהויו או לרמוז על כך באופן או בנסיבות שיש בהם כדי לייחס לו עבירה או שחיתות מידות. המעשה חמור בעיני עוד יותר, בשל העובדה כי השר ידע על איסור זה.
כפי שבוודאי הבחנת, שני העיתונים הגדולים, ידיעות אחרונות וישראל היום, וכן עיתון הארץ, שמרו על הכללים בעניין זה. חלקם אף גילו רגישות ורשמו רק ‘פוליטיקאי בכיר’ ולא יותר מכך. כלי התקשורת שפרסמו את הייחוס המשפחתי במהלך סוף השבוע, חדלו לעשות כך כשהבינו כי מדובר בעבירה על החוק.
לצערי הרב, השר בחר לפרסם את העניין כאילו מדובר באחד הסקופים הגדולים בתולדות העיתונות הישראלית, ובדרך גם פגע כפי שנראה בשמה הטוב של הקטינה הפצועה. מעבר לרדיפה אחר הכותרת, ישנן גם נפשות ומשפחות שאפשר לפגוע ולהרוס בדרך, וחבל שזו הדרך שהשר חשוד כנוקט בה.
העובדה כי מדובר בנכדתו אין בה בכדי לפגוע בקטינה ובזכותה המלא והבסיסית לפרטיות ככל קטינה אחרת הנחשדת.
אבקש את תגובת השר לדברים.
אזולאי לא השיב למכתבי.
מן הארכיב:
• אסף אזולאי מבקש לציין שפואד נאם ואף אחד לא קם
• אסף אזולאי מבקש לציין שפואד פועל בהתמדה ובנחרצות
ומי מצנזר את הצנזורית הצבאית הראשית?
קטע מהתמלול המצונזר של עדותה של הצנזורית הצבאית הראשית, אל”מ סימה ואקנין-גיל, בפני ועדת וינוגרד:
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
