זהירות: המוסף “ממון” // שוקי טאוסיג

פוסט של שוקי טאוסיג
העין השביעית

Miko Sleeping, by Ian Westcott - iandavid@flickr, cc-by-nc-sa

Miko Sleeping, by Ian Westcott – iandavid@flickr, cc-by-nc-sa

בפעם השנייה בתוך חמישה ימים בוחרים במוסף “ממון” (עורכת: יעל דרומי) להקדיש את הכותרת הראשית לתקלה בחיווי השעה בטלפונים סלולריים, שלא הסתכרנו עם השינוי במועד המעבר משעון הקיץ לשעון החורף. בשבוע שעבר הודיעה הכותרת בשילוב של בומבסטיות ופתטיות (האם צמד זה הינו בכלל בר-הפרדה?): “זהירות: הסלולרי שלכם לא יודע מה השעה”, ומשום שעבירה גוררת עבירה וכך גם איבוד פרופורציות, היום מודיעה הכותרת הראשית של המוסף הכלכלי על “הבאג הסלולרי שהטריף את המדינה”.

הכפולה הפותחת של המוסף נקראת כבדיחה, כבר מהפתיחה הדרמטית המספרת על “עשרות אלפי ישראלים” ש”לא התעוררו אתמול בזמן”. מהיכן יודעים במוסף שעשרות אלפי ישראלים לא התעוררו בזמן? אולי מדובר באלפים בלבד? ואולי במאות אלפים? לא זו כמובן השאלה הנכונה, אלא השאלה מדוע יש לדווח בהבלטה על כך שאנשים רבים התעוררו במהלך בוקר אחד באיחור של שעה, אבל דווקא הניסיון לענות על השאלה הלא נכונה חושף את האבסורד שביסוד האתוס העיתונאי ב”ידיעות אחרונות”, שאפשר אולי לתמצתו במלים “פנייה לאדם הפשוט”.

מן האתוס הזה נגזר העיסוק המובלט בהתרחשות טריוויאלית, רק משום שהיא נפוצה וקשורה למלות מפתח של “האדם הפשוט” בדמיונם של עורכי טבלואיד (שעון, טלפון סלולרי, טכנופוביה, היסטריה). אבל מן האתוס הזה נגזרים גם חוסר נאמנות לעובדות ושיבוש מהותי בתפיסת המציאות. זאת, משום שהאתוס העיתונאי שהניב את הכותרת בשבוע שעבר (“זהירות”) הכריח מצדו כותרת שתבשר על קטסטרופה, ומשזו לא קרתה – הניב שיטות מפוקפקות ליצירת מציאות אלטרנטיבית.

cellbug 1 cellbug 2

כך הכתב הוותיק ישראל וולמן, יחד עם לא פחות משלושה כתבים נוספים שגויסו לעניין, עושה כמיטב יכולתו לספק את סחורת האסון, אבל מצליח למצוא רק תקלות שוליות וקוריוזים (בתחנות אוטובוסים אנשים שאלו מה השעה!) ומגיש לצדם עובדות יבשות המוכיחות דווקא כי שום דרמה לא התרחשה (“לא היו שיבושים משמעותיים בלוחות-הזמנים של האוטובוסים”, “שיבושים קלים נגרמו בבתי-הספר בעיקר בגלל נהגי הסעות שהתעוררו מאוחר”). אז כיצד, אם כן, מוכיחים ש”באג שעון החורף” הטריף את המדינה? מי אם לא האדם הפשוט יבוא לעזרת עיתונות האדם הפשוט – האדם מן הרחוב!

וכך זוכים היום קוראי “ממון” להיחשף לסיפוריהם של שישה ישראלים שחוו על בשרם ממש את האפקט הדרמטי של “באג שעון החורף” (תופים). האם עדויות של שישה אזרחים במדינה המונה (ברוך השם) כמה מיליונים יכולות להוכיח את קיומו של טירוף (תופים) שסחף מדינה שלמה? ובכן, הם לא. לכן מכתירות העורכות ב”ממון” את החלק הזה של הפרויקט העיתונאי שלהן בכותרת “6 סיפורים אמיתיים”. זו כותרת הלקוחה מעולם הקולנוע (“מבוסס על סיפור אמיתי”), והיא באה לתייג חומרים מתעדי מציאות בתוך תחום המוקדש לפיקציה.

האם ב”ממון” מתכוונים (הכוונה, כמובן, לתת-המודע של עורכי “ממון”. אין בדברים שנכתבו כאן ניסיון לרמוז שבבחירות העריכתיות במוסף מופעל שיקול דעת מודע) לסמן בכך את כל הפרסומים האחרים במוסף כפיקציה? ודאי שלא. למעשה ההפך הוא הנכון. עורכי “ממון”, שמתוקף האתוס המוטבע בהם הביאו את עצמם לדווח על מציאות שלא קרתה (טירוף במדינה), מגישים לקוראים תיאורים שרירותיים של דברים שכן קרו, וקרו לאנשים כמוכם, ולכן הם קרו גם לכם – גם אם המציאות שחוויתם היתה שונה לגמרי, משום שהמציאות האמיתית היא מה שהעיתון מדווח עליו.

איזה עיתון יכול לספר לקוראיו בביטחון כי לא המציאות שלו היא המציאות האמיתית אלא המציאות שהעיתון מדווח עליה? עיתון הסבור כי קוראיו הם מטומטמים. וזהו, אולי, סוד ההצלחה של “ידיעות אחרונות”, משום שהוא צודק לגמרי באבחון שלו את קוראיו. הרי הם קנו את העיתון.


שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת “העין השביעית”, שם התפרסם הטקסט במקור ב-9.9.2013 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק ובטוויטר

פרשת ענת קם | גוגל הפר את צו איסור הפרסום?

בפרשת ענת קם, גוגל לא רק הפנה לאתרים שעקפו את צו איסור הפרסום ופרסמו מידע, אלא סיפק את תמצית הסיפור בעצמו. מנוע החיפוש מפעיל שירות בשם Google Suggest, שמציע לגולש מחרוזות חיפוש פופולריות שמכילות את המחרוזת המקורית שהוא הקליד. אם הגולש יחפש “יוסי”, למשל, הוא יקבל הצעות לחפש “יוסי בנאי”, “יוסי שריד” ו”יוסי ורדי”.

מי שפנה לגוגל בתחילת מרץ בנסיון להבין מי זו ענת קם ומדוע דווחה חופשתה-התפטרותה ב”העין השביעית” ובאתרים אחרים, קיבל את הצעות החיפוש הבאות:

הצעות של Google Suggest למחרוזת החיפוש [ענת קם]: ענת קם נעצרה; ענת קם וואלה; ענת קם שב

איש לא עמד מאחורי ליקוט המחרוזות הללו; הן נאגרו אוטומטית על ידי Google Suggest. האלגוריתם של גוגל, אם תרצו, הפר את צו איסור הפרסום. כפי שכתב בסרקזם מומחה החיפוש אורי ברייטמן בבלוגו “חופש החיפוש”, “גוגל הוא איום בטחוני-אסטרטגי חמור על בטחונה ושלמותה של מדינת ישראל”. חובבי תאוריות הקשר ישמחו לגלות ששירות Google Suggest פותח ומנוהל בגוגל ישראל.

• פורסם במקור ב”העין השביעית” במסגרת הכתבה “צו איסור: כרסום” על תפקידה של אומת האינטרנט בחשיפת פרשת ענת קם

גירסה מורחבת של הפוסט הזה באנגליתExtended version of this post in English

פרשת ענת קם | ענת דוט קם

אומת האינטרנט הישראלית יכולה לטפוח לעצמה על השכם: היא היתה הגורם הדומיננטי בחשיפת פרשת ענת קם והסרת צו איסור הפרסום, כשהעיתונות הממוסדת נגררה אחריה. וירוס המידע התפשט מהבלוגים והרשתות החברתיות לאינטרנט דובר האנגלית וממנו לפרסומים בתקשורת העולמית. “ידיעות אחרונות”, העיתון הגדול במדינה, הצטרף באיחור אך האיץ באופן משמעותי את התהליך ותקע את המסמרים האחרונים בארון הקבורה של הצא”פ כשפעמיים שלח את קוראיו לחפש את הסיפור באינטרנט (“israeli journalist gag”). כל זה לא אומר שגם בעתיד תוכל אומת האינטרנט לקרוא באופן דומה תיגר על הממסד. לכתבה המלאה באתר העין השביעית >>

* ותודה ל-Konigstiger על ההשראה לכותרת הפוסט

אייפד?

אייפד אייפד אייפד אייפד. אייפד אייפד אייפד אייפד? אייפד אייפד אייפד אייפד אייפד אייפד אייפד אייפד אייפד אייפד אייפד! טור שלי ב”העין השביעית” >>

התיקונים 27

לוגו מדור התיקונים. איור: יעל בוגן, העין השביעית the7eye.org.il

התיקונים // קיפי לא גר כאן יותר // ב”מעריב” מקוממים את התאומים, ב”דה מרקר” משפצים את האייפון, ב”ידיעות אחרונות” מנתחים את ביג-בירד, ב”גלובס” מתחרים בגוגל ועוד תופעות על-טבעיות מהתקשורת העברית

כאן אפשר להגיב על הטור.

14_hatikunim27

21_hatikunim27

התיקונים 25: ממזרים חסרי מנוח

לוגו מדור התיקונים. איור: יעל בוגן, העין השביעית the7eye.org.il

התיקונים 25 // ממזרים חסרי מנוח // ב”מעריב” רואים יותר מדי טלוויזיה, ב-Ynet יש יותר מדי אינטליגנטים, ב”הארץ” לכסף צבעים רבים, הרעם אינו מכה פעמיים ועוד אי-הבנות מהתקשורת העברית

כאן אפשר להגיב על הטור.

12_hatikunim25

26_hatikunim25

נתקלתם בטעויות עיתונות שוות? תפסו צילומסך ולינק, הלשינו לי בכתובת tikunim@kenans.net ותקבלו קרדיט.

“‘התיקונים’ של עידו קינן הוא המדור הכי מצחיק בתקשורת הישראלית” (יאיר רוה, “סינמסקופ”). במקום לחכות שבוע שלם לטור הבא, הצטרפו עכשיו לקבוצת הדיון של התיקוניםRSS התיקוניםארכיון התיקונים • תיקונים קודמים: קצח בקלנסווהשר העוצר ועיש העסקיםסיכוני פיסוק

מותו של אסף רמון: בטוויטר לא מכירים בצנזורה

העין השביעית // אין עם מי לדבר // הפרסומים בטוויטר על מותו הטרגי של אסף רמון הוכיחו שוב את חוסר הרלבנטיות של הצנזורה בעידן הרשת

כאן אפשר להגיב על האייטם.

Twitter Angel by Tsevis, cc-by-nc-nd

מעיין כהן, מותג עיתונאי משל עצמה

העיתונאית מעיין כהן עזבה את כלי התקשורת בו היתה שכירה (דה-מרקר) כדי להמשיך לעשות את אותו הדבר באתר חדשות טכנולוגיה שהיא עצמה הקימה. כעת יעמוד למבחן המודל העסקי המקורי שמאחורי “140”. מנכ”ל נענע10, גיא אליאב, שמנהל עבורה את הצד המסחרי ומקדם את התכנים שלה באתרו, מסביר: “יותר קל לי למכור חסויות אצלה מאשר בערוץ המחשבים של נענע, כי זה ממותג”. “אני רואה את עצמי כעיתונאית לכל דבר, ומחויבת לסטנדרטים עיתונאיים רגילים, אם זה מבחינת גילוי נאות ואם זה מבחינת יחסים עם גופים מסוקרים”, אומרת כהן. “הייתי בפלטפורמה העיתונאית הכי טובה שיכולה להיות. אני חיפשתי משהו אחר: אני רציתי לקדם את מעיין, את עצמי, ולהיות הבוסית של עצמי”. לכתבה המלאה באתר העין השביעית >>

כאן אפשר להגיב על הכתבה.

עיתונאית פורשת כנפיים. איור: יעל בוגן, העין השביעית, the7eye.org.il, cc-by-nc-sa

איבוד תמונה: מעריב הפכו את ג’ף בזוס למגלומן

ב-26.6 פרסם רון מיברג במוסף “תרבות מעריב” שיר הלל לספר האלקטרוני קינדל של ענקית הקמעונאות המקוונת אמזון. התמונה שליוותה את המאמר הציגה את מייסד ומנכ”ל אמזון, ג’ף בזוס, עומד על במה ומניף קינדל שעליו תמונתו שלו. חיפוש בארכיון של גטי אימג’ס העלה את התמונה המקורית. לא בזוס מופיע שם על מסך הקינדל, אלא הסופר ג’יימס ג’ויס. לאייטם המלא ב”העין השביעית” >>

ג'ף בזוס בתמונה המקורית של גטי אימג'ס מימין, ובתמונה המעובדת של מעריב משמאל