וויקיפרספקטיבה
“הרגשתי שאני נדחקת לפינה, שאני לא מצליחה להתחבר לנושאים של הלייף סטייל שנמצאים בחזית המהדורה, ושמקיפים אותי המון צעירים שיש להם פרספקטיווה מאוד מצומצמת. תיעדתי את מלחמת לבנון הראשונה והשנייה, והייתי באינתיפאדה הראשונה והשנייה. יש חשיבות לפרספקטיווה הזאת כי היא נותנת עומק בסיקור, וכתב צעיר – ככל שיהיה מוכשר, שנון, אינטליגנטי ומתוחכם – לא יכול להביא את העומק הזה מקריאה בוויקיפדיה” – ענת סרגוסטי מספרת על פרישתה מחדשות ערוץ 2 (הארץ, אין תאריך באתר אז אני לא יודע מתי פורסם)
למנכ”ל זאפ יש 7,000 אייפונים בבית!
החיבה המוזרה של העיתונות הישראלית לדירוגים חסרי משמעות היא פלא בעיני. לפני כמה שנים החליט “מעריב” שהוא חייב לעצמו דירוג שקשור לאינטרנט, ומדי תקופה היה מפרסם את הדירוג המופרך של נטקס לפופולאריות אתרים בישראל. למה מופרך? כי נטקס מאפשרת למשתמשיה להקליד שם של אתר בעברית במקום את ה-URL שלו, ולכן הדירוג הזה משול לדירוג “האתרים שהכי קשה לזכור או לנחש את הדומיין שלהם”, ומכאן לא פלא שבאופן קבוע כיכב במקומות הראשונים אתרו של “איש התקשורת” רמי יצהר (ואני משתמש במושג הזה באופן הכי משוחרר שניתן. למעשה, הכינוי “איש תקשורת” מתאים ליצהר בדיוק כמו שהכינוי “אמין” מתאים לבנימין נתניהו), שהגולשים לא זכרו כיצד להגיע אליו (news-israel.net) ולכן הקישו את שמו (“ענין מרכזי”).
לפני כמה שנים החל מעריב בסוג אחר של דירוג, מופרך לא פחות, בשם “מה בא גוגל?”. במוסף העסקים לשבת, עת שהיו מתראיינים גורמים משני חברות, החליטו במעריב לבדוק את תוצאות הגיגול של שמותיהם בגוגל, ולפרט לאורך כרבע עמוד את ממצאיהם. כמובן, הקורא בוודאי יתרשם שנוחי דנקנר מופיע בגוגל בערך פי מיליארד מיוסי אבוטבול, המובטל משדרות, ויתרשם לא פחות מכך שקוקה קולה מופיעה פחות פעמים מפפסי, שהרי אנשי עסקים מקבלים את החלטותיהם לפי רמת הפופולאריות של אדם או חברה מסויימת בגוגל.
נראה ש”גלובס” מבקשים לייסד מדד מופרך משל עצמם, ולצורך כך גייסו את מנוע השוואת המחירים האינטרנטי זאפ:
“מכשיר סלולר נחשק”, לפי גלובס, הוא מכשיר שמספר החיפושים אודותיו בזאפ הוא הגבוה ביותר. נתעלם לרגע מהעובדה שחלק מתושבי ישראל משתמש במנוע חיפוש מוכר פחות, גוגל, כדי לאתר מידע על טלפונים נחשקים, ונתעלם לרגע מהעובדה שחיפוש אחר טלפון מסויים לא אומר שבסופו של דבר הלקוח ירכוש דווקא אותו. הבה ונתרכז במידע שמביא מנכ”ל זאפ:
ובכן, אמנם קראתם בכל מיני מקומות שבישראל מסתובבים כ-12 או 18 אלף אייפונים, אבל מסתבר שאצל זינגר המספר הזה כבר מגיע ל-25 אלף.
בהמשך הכתבה מתברר (כלומר, מתברר למי שלא מכיר את שוק התקשורת בישראל, למשל אנשים שחושבים שמכירות של סלולרים באמצעות זאפ הוא מדד שמאפיין משהו) שאת הנתונים של זאפ צריך לקחת בערבון מוגבל:
ונסיים בטבלה:
נתעלם גם מהעובדה שבזאפ בחרו לחלק את קטגוריית האייפונים והנוקיה N95 לפי גודל שטח האיחסון, אבל לא נתעלם מהעובדה שלפחות חצי מהרשימה הזו מורכבת מטלפונים שנמכרים ישירות בידי ספקיות הסלולר בישראל, בסבסוד (כלומר באמצעות החזר בחשבון הטלפון) ובתשלומים, כך שאם אני ממש חושק בהם, אני יכול לגשת לאתר חברת הסלולר ולקבל מידע על הטלפון, או, שומו שמיים, לדבר עם איש מכירות.
אז מה קיבלנו כאן: דירוג המכשירים הנחשקים בישראל, שמתייחס רק למכשירים שנמכרים בחנויות ולא ישירות בידי המפעילים (כלומר הרבה פחות מ-10% מהמכשירים בישראל), שלא לוקח בחשבון חיפושים מחוץ לזאפ, ושמניח שאם חיפשנו אחר דגם מסויים, אנחנו רוצים דווקא אותו ולא, נגיד, רוצים להשוות בין דגמים.
בשבוע הבא בגלובס: דירוג הפלאפל הטוב בישראל (כפי שבוצע בפלאפליה בפינת הרחוב בין השעות 5:30 ו-5:34 בהשתתפות עובדי הפלאפליה).
אל תדאג צוקרברג, גלובס מאחוריך!
בגלובס חוששים מהתביעה כנגד פייסבוק:
אם היו פחות חוששים ויותר מרפרשים, היו מגלים שבערך שעתיים וחצי לפני שעלתה הכתבה הזו אצלם החליט שופט בארה”ב להרגיע את פייסבוק:
בגלובס, אגב, ממשיכים לחשוש, ונכון לעכשיו (בוקר יום שישי, כמעט יממה לאחר פרסום החלטת השופט) עוד לא נרגעו ופרסמו את ההחלטה המעודכנת.
עדכון (יום שישי, 15:00): בגלובס הבינו כנראה את גודל הפדיחה (מתוך 8 התגובות, 5 פחות או יותר שאלו אם מדובר באתר חדשות או בארכיון) והעלימו את הידיעה, אבל לא טרחו, בינתיים, לעדכן על החלטת השופט.
עדכון (יום ראשון, 16:25): שלוש יממות אחרי האירוע, ובגלובס עדיין ישנים (או, סביר להניח, מתפדחים להעלות את הידיעה כל כך מאוחר)
לינוי בר גפן ממליצה, לא תיכנסו?
ברוכים הבאים, קוראי פנאי פלוס (ו-ynet), שם השיבה לינוי בר גפן לשאלון ובין השאר אמרה:
אתר אינטרנט שאני חייבת להיכנס אליו לפחות פעם ביום… Room 404, מאז ש”הגלוב” של יובל דרור נסגר.
אוהבים אותך הרבה, לינוי, במיוחד מאז שטלי מורנו נסגרה ;)
• מן הארכיב: חדר 404 במעריב לנוער • חדר 404 בנענע10
זו זכות לתת שירות (בחינם)
בסופרפארם יצאו עם שירות חדש למשיכת מזומנים (לאחר שהשירות הקודם לדחיפת מזומנים לא זכה להצלחה). מבדיקה מקפת שערכנו עם יועצנו הפיננסי הסתבר שהעסקה הכדאית ביותר היא משיכה של בין 251 ל-299 שקלים.
זה אמבולנס! זו משטרה! לא, זה נאגטס עם אקטימל וצעצוע!
במקדונלד’ס ישראל חששו שאם אריזת ארוחת הילדים שלהם תהיה מאחורי האוטו שלכם, לא תדעו לזהות אותה, אז הם בחרו בפיתרון יצירתי:
חבר’ה, עכשיו באים?
אתר “חבר’ה” חוזר כ”חבר’ה החדש”, רשת חברתית שמורכבת מ”מועדונים אינטרנטיים”, מיני רשתות חברתיות בנושאים שונים. מפעילת האתר, גלובל נטוורקס, מנסה ליצור שיתופי פעולה עם אתרים וקהילות קיימים, כשהיא תספק להם את כלי הרשת החברתית והם יביאו את הגולשים. הרשת תושק בבטא בשבועות הקרובים. ידיעה שלי ב”כלכליסט”
ועתה, לצופינו בשפה העברית
אמש התקיים אירוע מחאה של משפחת החייל השבוי גלעד שליט, ובין השאר נאם שם חן ארד, אחיו של הנווט השבוי רון ארד. בכתבה של חדשות ערוץ 2, הכתב יוסי מזרחי הקריא ציטוטים נבחרים מהנאום של ארד, ואחר כך השמיע הקלטה מהנאום עם אותם ציטוטים בדיוק:
[audio:http://www.room404.net/wp-content/uploads/2008/06/chen-arad-on-channel-two-news.mp3]ובאותו עניין, צילום ישן: האם מדביק הסטיקר התכוון ליצור את האירוניה המופלאה הזו, או שהתפלק לו?
ערב טוב, אפשר לשאול אותך כמה שאלות ולהתעלם מהתשובות?
פוסט של גילעד נס
באחד השבועות צלצלו שלוש מוכרניות של ידיעות אחרונות, והשיחה הלכה בערך כך:
מוכרנית: יש לנו מבצע מצויין, אתה מקבל ארבעה חודשים ידיעות אחרונות, ושלושה חודשים כלכליסט, תמורת 89 ש”ח בלבד לחודש!
אני: ומה קורה בסוף ארבעת החודשים?
המחיר עולה, אבל תצלצל לפני, תמיד יש מבצע חדש.
האמת שידיעות אחרונות לא מעניין אותי, אבל אולי כלכליסט כן. יש מבצע נפרד?
אבל למה לך? קח את שניהם במחיר מיוחד!
כי אני לא קורא ידיעות אחרונות.
אבל זה מחיר מיוחד!
יש לכם אולי מבצע שבו אתם משלמים לי כסף כדי לקרוא את העיתון? כי אני מבין שאני לא אצליח לשכנע אותך שאני לא קורא את העיתון.
אתה לא קורא עיתון יומי?
אני קורא עיתון יומי כשאני חוזר במטוס מחו”ל, כי עוד אין אינטרנט במחיר נורמלי במטוסים.
אבל זה מחיר מיוחד!
שיהיה לך יום נעים.
אתה בטוח שאתה לא רוצה?
כן, לא מעוניין בעיתון יומי.
אפילו אם המחיר ממש אטרקטיבי?
יש לכם אולי מבצע למכשירי שמיעה?
לא.
חבל, כי נראה לי שאת צריכה אחד כזה, או אפילו שניים, אם המחיר אטרקטיבי. שלום. [טריקה]
היו לי עשרות כאלה בשנים האחרונות. החביבה עלי ביותר היתה השיחה עם הנציגה של סלקום, שאמרה שאם יש לי כמה דקות אז היא תשמח לשאול אותי כמה שאלות, וזה הלך בערך ככה (וזה כמובן בקיצור רב):
מוכרנית: כמה זמן אתה לקוח שלנו?
אני: כך וכך שנים.
היית לקוח של חברה אחרת לפנינו?
לא.
ואיך אתה מעריך אותנו ביחס לחברות אחרות?
תראי, ללא ספק האנשים שלכם שמים פחות לב מה הלקוחות אומרים להם כשהם מקריאים להם שאלונים.
למה אתה מתכוון?
אם אתם החברה הראשונה שלי, סביר להניח שאני לא יכול להשוות עם חברות אחרות, לא?
אה. אוקי, האם אתה מרוצה מהשירות שקיבלת אצלנו ביחס לשירות שקיבלת בחברות אחרות?
אפשר לסכם שתצלצלי אלי בעוד שנה? כי אני ממש רוצה לענות לך בכנות על השאלה הזו, אז אני מיד מצלצל למוקד שלכם, מתנתק, עובר לאחת המתחרות, ובואי נדבר בעוד שנה ואני אוכל להגיד לך מי יותר טובה.
אתה צוחק עלי?
לא, אני צוחק על מי שחיבר לך את השאלון ועשה אותו ליניארי במקום עץ.
גלעד שליט לא יהיה פיון!
גם אני רוצה לקבל יחסי ציבור חינם על גבם של שבויי מלחמה.
וואו, נושא כבד. אפשר להירגע קצת עם הסרטון המשעשע הזה.