האם דן בן אמוץ אסר על אמנון דנקנר לכתוב את הביוגרפיה שלו?
בונוס לקוראי חדר 404: התמליל המלא של הראיון עם אמנון דנקנר, שנערך בטלפון ב-2/11/2008.
אתה כתבת במאמר תגובה שלך לראיון עם אלמנתו של בן אמוץ שלא היתה סצינה של גירושך מהבית ובקשה שלו לא לכתוב את הביוגרפיה. ואילו בביוגרפיה עצמה קראתי תיאור שלך איך אתה מספר לו שבעצם גילית על גילוי העריות, והוא מספר לך את כל הסיפור ובוכה ומתמוטט, ואז מגרש אותך מהבית ומבקש ממך לא לכתוב את הספר.
אמנון דנקנר: “אני כתבתי שלא היתה סצינה כזאת כשהוא שכב חולה משותק בחצי גוף, אחרי שובו מהנסיעה לארה”ב. היא מתארת סצינה שלא היתה, שבה הוא מבקש ממני כביכול לא לכתוב על האמא, ואני עומד במריי ואז הוא צועק עלי והיא מגרשת אותי. זאת סצינה שלא היתה. מה שהיה זה בדיוק מה שמתואר בספר. ואני כותב במאמר התגובה שלי שהדברים המדוייקים כפי שהיו מזכרון טרי מצויים במבוא לספר. ואכן, אמנם חשוב לציין שבקטע שהיה בינינו, אני רוצה להסביר: הקטע שהיה ביני ובין דן היה יומיים לאחר מסיבת הפרידה שלו, כשהוא היה עוד יחסית בריא, זאת אומרת צלול, והיינו לבד בבית. בתיה עוד לא היתה אז באזור, בתיה הגיעה רק אחרי שהוא חזר מארה”ב”.
היא לא גרה איתו?
“הגיעה לישיבת קבע, עד כמה שאני זוכר. על כל פנים היא לא היתה בבית באותה תקופה, שבה היתה הסצינה ביני ובין דן”.
יכול להיות שהיא חיברה שני סיפורים?
“לא יכול להיות, משום שסצינה שבה היא עומדת במטבח, שומעת, רצה פנימה ומגרשת אותי מהבית, לא יכלה להיות, מכיוון שבאותה עת היא לא היתה בבית, היינו לבד, דן ואני, והיא ודאי לא גירשה אותי מהבית, אלא כמו שאני כותב בתגובה, בתקופה שבה דן שכב חולה וחצי משותק, מכל מיני סיבות אני לא ששתי לבוא לשם, ואז, כשלא הייתי בא איזה יומיים, בתיה היתה מתקשרת אלי ואומרת שדן מאוד מבקש שאבוא, אז הייתי בא. אז זה בדיוק להיפך. זה שהיא מחברת או לא מחברת בראש.. זה נכון שהיא גירשה משם מישהו, אבל לא אותי”.
אתה יודע מי זה?
“אני יודע מי זה, אני לא רוצה להיכנס לזה”.
הספר הזה עדיין נמכר, עדיין מודפס, או שיש אותו רק בחנויות ספרים משומשים? אתה שומע עליו ריקושטים, תגובות?
“אני חושב שהוא נמכר רק במשומשים. אבל המעניין הוא שאני שומע עליו תגובות כל הזמן. בדרך כלל התגובה היא של הפתעה”.
ש”לא ידענו שככה זה היה”?
“לא, ש’לא ידענו שהספר כזה’. זה כל מה שצעקתי אז ולא היה שומע. אמרתי, חבר’ה, הספר הזה, כל העניינים שעוררו את הסערה הם חלק זעיר מהספר, והספר הוא תיאור מאוד מדוקדק ומפורט, שהשקעתי בו המון בתחקיר. אני בעצמי קראתי אותו לפני שבוע כשהתחיל כל העניין הזה. אז חזרתי אליו אחרי הרבה שנים, קראתי אותו, ובעצמי מאוד השתאיתי לדקדוק של התחקיר, כי באמת, מי שיודע לקרוא ספר כזה רואה שבכל עמוד יש המון עובדות שהיה צריך ללקט, גם עדויות שאספתי וגם מקטעי עיתונות וגם ממסמכים וגם ממכתבים. זה לא היה קל. ההפתעה של אנשים היא בד”כ מזה, ש’חשבנו שזה ספר שעוסק בכל מיני ענייני מיטה’, והנה מתברר שלא, זה ספר שעוסק אל”ף בסיפור חיים מאוד מעניין ומשמעותי, ובי”ת גם בתיאור של תקופה במדינה, וגימ”ל בתיאור של התפתחות תרבותית, בכל מה שקשור לללשון, לרדיו, לבמה הקטנה וכו'”.
הסיפור על הגירוש מופיע בכריכה האחורית. מי שלא קרא את הסיפור קורא את המאמר שלך ומקבל את הרושם שלא היה שום עימות בינך ובין דן.
“האמת היא שאני לא רציתי להיכנס לכל הפרטים. מה שהיה, היה עימות, ואז הוא באמת אמר שהוא לא רוצה שאכתוב את הביוגרפיה. ואח”כ כשהוא היה בארה”ב – אני גם הייתי אמור לנסוע איתו לארה”ב – ‘לא רוצה שתיסע איתי ולא רוצה שתכתוב את הביוגרפיה’. ואז כשהוא צלצל אלי מארה”ב הוא אמר, ‘על הביוגרפיה נדבר כשאני אחזור'”.
וזו היתה שיחתכם האחרונה על הביוגרפיה.
“לא בדיוק. כשהוא חזר, כבר מהשיחות שהיו בינינו ובינו לבין אחרים בנוכחותי, היה ברור שחזרנו לנקודה שבה אני כותב ביוגרפיה. תראה, כל העניין, זה חשוב להגיד, אז כל הפירוט הזה לא חשבתי שזה מעניין. אני בסך הכל רציתי להכחיש באופן קטגורי את הסיפור שהיא סיפרה, שבאמת לא היה ולא נברא. זה נורא גם הפתיע אותי וגם הרגיז אותי. אתה צריך להבין את האווירה שהיתה בבית של דן, בתקופה שבה הוא שכב בבית [אחרי שחזר מניו יורק]. האווירה היתה מאוד פומבית, היו שם הרבה אנשים וכמעט כל הזמן, והוא דיבר. קל להבין שאם הסיפור של בתיה היה נכון, היא הרי מייחסת את זה לתקופה הזאת, אז עוד אנשים היו שומעים על כך מפיו. אז ברור שזו שטות. אבל חשוב לציין שזה לא כל כך משנה לעצם העניין של כתיבת הביוגרפיה. זאת אומרת, גם אם הוא היה אוסר עלי מפורשות לכתוב את הביוגרפיה – זאת לא היתה ביוגרפיה מטעם”.
אז היית ממשיך.
“אני לא יודע אם הייתי ממשיך, אבל אני הייתי מחליט, לא הוא. ככה שזה לא משנה לכאן או לכאן”.
אתה עובד בימים אלה על הביוגרפיה של טומי לפיד?
“לא, זה לא ביוגרפיה, זה ספר של שיחות איתו. ביוגרפיה אחת הספיקה לי”.
אתה מצטער שהנקודות הקטנות האלה גרמו למחיקה של דב”א לכל כך הרבה שנים? אתה אומר לעצמך בדיעבד שאולי כדאי היה לחכות 10-20 שנה ואז לפרסם? הרבה אנשים, חטאיהם התגלו הרבה שנים אחרי שהם לא היו בחיים. השאלה אם יש בך חרטה, לא בגלל מה שכתבת, כי אתה עומד מאחורי הדברים ואומר שהם נכונים, אלא בגלל התזמון, שבגללו המורשת של דב”א אמנם בתוכנו [אבל נמחקה].
“כבר היום זה מיושן להגיד שאני עומד מאחורי הדברים. כי זה לא רק אני, כולם נפתחו והודו שהדבר היה ידוע להם במרוצת השנים. דווקא לי לא, אגב”.
לא חרטה במובן של “לא הייתי כותב את זה”, אלא הסתכלות רטרואקטיבית, אלא להגיד, אולי זה היה יכול לעשות פחות נזק לתרבות ולמורשת שלו, שהיא חלק בלתי נפרד גם אם אנשים לא יודעים את השם, גם אם הוא נמחק באיזשהו מקום מהביוגרפיה הרשמית של המדינה?
“אל”ף, זה לא ענייני, כי אם יש מי שזה חסר לו, אז הטענות צריכות להיות מופנות, בדיוק כמו שכתבתי, לכל האנשים שגרמו את ההיסטריה של אז, ואת השערוריה שעשתה מכל הדמות של דן בן אמוץ רק את הקטעים המיניים. הם עשו את זה מסיבות שלהם, כדי למחוק אותי. אבל מה שהם הצליחו היה לא למחוק אותי, מה לעשות, קשה היה למחוק אותי, אז הנה אני פה, ולעומת זאת הם הצליחו למחוק את דן בן אמוץ יקירם. זה רק מראה שהיסטריה זה לא דבר טוב, ממש לא דבר טוב, כי לפעמים בהיסטריה אתה עושה דברים שאח”כ מתנקמים באינטרסים שלך, וזה מה שקרה להם. ההצגה השקרית כאילו כל הספר עוסק בענייני מין, דבר שאתה יכול להעיד שהוא רחוק מאוד מהאמת – היתה הצגה כזאת אז, וזה מה שהיה מקובל לחשוב, אצל אנשים שלא קראו את הספר, ואז כולם התייחסו לדב”א רק במימד הזה. אני לא עשיתי את זה, זה הם עשו. מה שאני עשיתי היה לכתוב ביוגרפיה שבה הדמות של דב”א היא דמות מאוד מורכבת, מאוד מסובכת, מאוד מרתקת בעיניי, עד היום, אני אומר לך, קראתי את הספר בריתוק רב. ואת כל המשמעויות האחרות שיש לחיים שלו, הם מחקו, מה אני יכול לעשות?
“חוץ מזה, תשמע, יש עוד תשובות על זה, והתשובות הן שדב”א הוא לא היחיד שנמחק, הרבה נמחקים. השאלה מה מחזיק מעמד ומה לא היא שאלה שקשורה לאו דווקא בביוגרפיה כזאת או אחרת. השאלה מה היה הערך של הדברים שלו לא רק לזמנם, אלא גם לימינו אנו, וכאן באמת יש בעיה. הרי הוא לא כתב ספרות שיכולה להישאר להרבה זמן. הוא כתב דברים מאוד מאוד… אני אתן לך דוגמה, מילון הסלנג שלו, שהיה יצירת מופת, הכרך הראשון לפחות, היום הוא לא אומר כלום”.
מצד שני, “לזכור ולשכוח”..
“‘לזכור ולשכוח’ זה ספר לא רע, אבל גם לא צריך להגזים. הוא ספר לא רע, שאפשר לקרוא אותו היום, אבל הוא לא איזה אושיה. מה שנשאר זה הקטעי הומור שלו, והכְּתבים העיתונאיים שלו, זה לא מחזיק מורשת, מה שקורה פה. כי רוב הדברים שלו היו באמת דברים יפים לזמנם. עכשיו, זה לא שמחקו אותו, גם בזה מגזימים. מדי פעם רואים בטלוויזיה במרוצת השנים קטעים שלו, מאוד יפים אגב, שומעים ברדיו קטעים שלו, אבל מה רוצים עוד?”
יש אנשים אחרים שצריך להחזיר לפניו.
“אני לא רוצה לסדר פה תור. אני רק אומר שהעניין הוא מאוד, איך לומר, לא קשור לביוגרפיה אלא קשור באמת לערך של הדברים, הערך המשתמר או הערך הראוי להשתמר. אני לא רואה פה דברים מיוחדים שהם נכסי צאן ברזל וכו’, ממש לא. הדברים היפים בעצמם, אפילו שלושה בסירה אחת, הקטעים האדירים, שאני מכיר את כולם בע”פ מילדותי, היום אין להם אותו ערך, הם נעדרים את ההקשרים התרבותיים של אותו זמן. נגיד, קח את העניין של הקללות של נהגי המוניות. זה היה פיצוץ בזמנו, אתה יודע למה? כי היו נהגי מוניות שדיברו ככה. היום אין. העניין של החיבור של הילד, ‘קמתי התרחצתי התלבשתי’ וכו’, זאת היתה הקונבנציה של כתיבת יומנים אז של ילדים. היום אין דברים כאלה. אז מוגזם להגיד שהביוגרפיה מחקה את זה. הזמן מחק את זה. הזמן הוא גם משהו”.
כמה עותקים של הספר נמכרו בתקופה שהוא יצא או לאורך השנים?
“אני חושב שמשהו בין 15-20 אלף”.
שזה יפה בשביל ביוגרפיה.
“לא. לא בשביל ספר כזה. אני יכול להגיד לך שמה שקרה אז היה דבר מאוד, איך לומר, חסר תקדים אולי. אני חושב שבשבוע אחד, בשבוע הראשון מכר 10,000, זה מספר באמת מדהים. אני לא רוצה לחטוא בשפתי או להתחייב, 10,000 או 8000, או 10,000 בשבוע או בעשרה ימים, משהו כזה. ואז זה נעצר בבת אחת, ביום אחד. למה? כי הרושם שיצרה הקליקה השלטת אז בעיתונות, אוהדיו, מעריציו, יתומיו וכל מיני בעלי חשבונות, היתה שזה ספר פורנוגרפי. כתבו אנשים בפירוש”.
יכול להיות שהיום זה היה עוזר למכור את זה יותר.
“לא, אני לא חושב. כי ספר כזה.. אנשים שנוהים אחרי פורנוגרפיה יש להם מקומות יותר בטוחים. אז זה מה שהוכיח שלפעמים שקר מנצח. מה לעשות. האנשים ששיקרו ניצחו את הספר הזה, אבל לא באמת, כי לפחות אני שואב נחמה והנאה מזה שזה ספר.. אני רואה כל מיני ספרים שעוסקים בתרבות של ישראל בשנים האלה, שתמיד מצטטים אותו. כלומר, זה ספר שאי אפשר בלעדיו לתיאור התקופה. בסדר. אבל אתה יודע מה, זה היה נסיון מעניין”.
היית עושה את זה שוב?
“בלי ספק. בלי ספק. עם כל הקשיים. אני מאוד שלם עם זה”.
שלם עם זה, ועדיין עברת סוג של גיהנום.
“אין לך מושג כמה, אבל אין לך מושג גם כמה אתה מרגיש נהדר אם אתה שורד את זה. לא כל אחד היה שורד”.
זה עיצב את השקפת עולמך בהמשך, את השקפת העולם העיתונאית שלך.
“זה עיצב הרבה דברים אצלי. כן, גם השקפת עולם עיתונאית מסויימת. זה היה בסדר גמור, אין לי טענות”.
האיש בעל האשך האחד
המפגש הראשון שלי עם אנשי היפופוטם היה בפברואר השנה. זה היה פורים, הזמנתי את האחים שלי להסתובב בתל אביב ואהוד אמר, אולי תבוא קודם לבית הספר מאחורי הסינמטק, מצלמים פה מערכון להיפופוטם. מפה לשם אלון גור אריה מההיפופוטמים זרק לי “רוצה לשחק אופנוען עם אשך אחד?”, ואני משום מה הסכמתי.
מאז אני אחד מהצמיתים שלהם, מגיע בכל פעם שהם מצלמים משהו (“חוף הים בנתניה בשבת ב-7:30 בבוקר? אין בעיה!“), וכמובן משתתף בהקרנות ובמשתים (המשתה וההקרנה הבאים ב-14/11/2008, 23:30 בסינמטק).
בשבוע שעבר התחילה העונה החדשה של היפופוטם בתפוז (כאן מקבלים אימייל בכל פעם שעולה מערכון חדש). המערכון ההוא, “מבצע משגע”, עלה היום לאוויר האינטרנט:
לסגירת יישום תא טלפון הקליקו על ה-X
תומר ליכטש איתר שיבוש תא טלפון מעולה:
תיאום גרסאות
בואי שרה’לה, הולכים
רעיון: אדר שלו; צילום: טום לגרו, NewsHour, רשיון cc-by-nc; עיבוד: עידו קינן
[עדכון 5/11/2008] אחי רז מעדכן שבידרמן העלה קריקטורה זהה בהפרש של יום. [\עדכון]
• מן הארכיב: ציפי לבני והמפסידים
לכו להצביע! היום!
סטיקר שקורא להצביע בבחירות מודבק על לוגו העיתון USA Today – ובקיצור, “Go vote! TODAY”. צולם בדוכן עיתונים בשרלוטסוויל, וירג’יניה.
(צילמה: ניבה שושי)
שלט הרחוב מתנת אנריקו
נמי שלחה את הדבר המעולה הבא, שאותו צילמה ברחוב איתמר בן אב”י בתל אביב:
רבין היה רוצה שנכבה את האור כשאנחנו יוצאים מהבית
יש גופים שעדיף להם לא לציין את רצח רבין, כמו שאנחנו לומדים מההודעה המהממת לעיתונות ששלחה חברת החשמל ב-30/10/2008:
חברת החשמל ציינה 13 שנים לרצח יצחק רבין
בטקס מרגש, במעמד הגב’ דליה רבין-פילוסוף, יו”ר הוועד המנהל של מרכז יצחק רבין, ובהשתתפות תלמידי בית הספר על שם יצחק רבין בנשר, ציינה היום (ה’) חברת החשמל 13 שנים להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, בידי בן העוולה יגאל עמיר.
הטקס התקיים באתר תחנות הכוח “אורות רבין” ליד חדרה, שיחידת היצור מספר 5 בו, נחנכה על ידי ראש הממשלה יצחק רבין, באירוע רב משתתפים, ארבעה ימים בלבד לפני הרצח.
דליה רבין אמרה בטקס “ריגשתם אותי מאוד. כאן היום ביחד עם אנשי חברת החשמל והילדים של בית הספר ע”ש רבין בנשר, אנחנו מרימים את השלטר למסע זיכרון בן שלושה שבועות. זיכרון ללילה הנורא ההוא בו כבה האור ונדלקו הנרות בכיכר בתל אביב”
מנכ”ל חברת החשמל, עמוס לסקר אמר “במהלך עשרת החודשים האחרונים השתתפתי במספר רב של כנסים ואירועים. טקס זה לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין גורם לי להתרגשות מיוחדת.
אנו במשפחת חברת החשמל, כחברה מובילה במדינת ישראל, חייבים לחרוט על דיגלנו בהתנהגות היום יומית שלנו, ביחסי העבודה, ביחסים עם ספקים ולקוחות, ובהתנהלות שלנו מחוץ לכותלי החברה את דגל כיבוד האדם, כיבוד האדם, כיבוד הדעה של האחר, וחופש הוויכוח. אנו חייבים להפנים ערכים אלה הן ברמת החברה והן ברמה האישית של כל אחד מאיתנו, ואם נעשה זאת כי אז נתרום ולו במעט לקיום התפילה שכרצח ראש הממשלה יצחק רבין לא יהיה עוד.”יו”ר דירקטוריון חברת החשמל, מוטי פרידמן, אמר “חסרונו של יצחק רבין, גיבור מלחמות ישראל ואיש השלום, מורגש היטב.
תמיד ידענו בחברת החשמל, כי בהתייחסות של יצחק רבין לצרכיה של החברה, הוא נהג באחריות רבה, וגילה אוזן קשבת והבנה. אך ידענו גם, שבנוסף להתייחסותו העניינית, יש בליבו גם איזו מחויבות – יתרה של בן, למורשת שהשאיר אביו, שהיה מראשוני עובדי החברה עוד מימי רוטנברג, ואשר במהלך השנים גדלה וצמחה, לתפארת מדינת ישראל.יו”ר ארגון העובדים של חברת החשמל, מיקו צרפתי אמר “האסון הזה מלווה אותנו עד היום.
יצחק רבין היה מנהיג בכל תחום. הוא ידע להכיר ולהוקיר את החברה בה עבד אביו. אנחנו בחברת החשמל חייבים לשמש דוגמא כמי שנושאים את שמו”
אוסף קטנוני עיתונות
רגישות
mynet, כשכותבים על חולת אפילפסיה, אולי כדאי להימנע מהביטוי “נופלת בין הכסאות”:
(נדמה לי שפעם היה שימוש אומלל בביטוי הזה בראיון עם ניצול מאסון ורסאי)
(הלשין: ערן כ”ץ)
המפקח הכללי
למפקח על הבנקים יש מספיק עבודה גם ככה, ח”כ גלאון.
שחר אבן-דר מאנדל, שהלשין על זה, מציע: “אולי כדאי שבאותה הזדמנות שר הפנים יטפל בעמלות המטורפות שגובים מאיתנו”.
גלובס לפני כולם, כולל הזמן עצמו
“‘גלובס’ חושף: טבלת התשואות של קופות הגמל המרכזיות באוקטובר” – אלא שהטבלה פורסמה לפני שהתקיים יום המסחר האחרון, ובהערה בתחתיתה נכתב שהיא לא כוללת את שני ימי המסחר האחרונים. אבל העיקר שגלובס לפני כולם.
One TSILLION Dollars!
ציליון דולר נשמע הרבה כסף.
(הלשין: איתי נתנאל)
במקרה חירום
ההודעה הבאה הופיעה בתחתית אתר גלובס ב-22/10:
אני לא יודע על איזה מצב חירום מדברים האנשים מהעתיד, אבל אם זו מתכונת קלה, מהירה ומיידית, למה לא להשאיר את האתר ככה כל הזמן?
מוֹדעוּת: נצחון!
המאבק הצליח, קובעות גם הכותרת הראשית וגם הפרסומת:
(הלשין: איתי הרשנהורן)
סבא שלו היה רב
אהוד ברק, אני לא רוצה לדעת איזה משאב אתה שואב מהשגל הצעיר, אבל כל עוד אתם עושים את זה בהסכמה בין בגירים מאחורי דלתות סגורות, דע לך שאין לי שום בעיה עם זה.
(הלשין: אהוד קלדור)
מוֹדעוּת: טביעות האצבע של הכתבה נמצאות במודעות
רני רעה!
רני רהב מקפיד לתת לעיתונאים תחושה שהוא מתייחס אליהם אישית. לפעמים זה מתפקשש, כמו כשהוא שולח לי הזמנה בלשון נקבה (שהופכת מיד ללשון רבים):
פוטוסינתזה
גם הכותרות משתלבות יפה.
(הלשינ/ה: עדי שגיא)
יש גם אחת על אובמה ומקיין.
(הלשין: פאר פרידמן)
שנאים, רובוטים בתחפושת (ynet מתרגמים # 1)
ב-ynet פורסמה ידיעה, שהועלמה אחר כך, לפיה, בין השאר,
[האתלט הסיני] ליו [שיאנג] סיפר כי יאו מינג, כוכב יוסטון רוקטס ונבחרת הכדורסל של סין, העניק לו שני שנאי צעצוע מתנה.
לא העובדות נכונות פה, ולא התרגום: במקור דווח כי
Liu told the Titan Sports paper that he would be taking two “transformer” toys with him as a gift for Chinese NBA All-Star Yao Ming, who had arranged a doctor to look at the injury in Houston.
כלומר, ליו שיאנג לא קיבל את המתנה מיאו מינג כי אם נתן לו אותה; ולא מדובר ב”שנאי צעצוע”, כפי שהבוט של ynet תרגם, אלא ב”צעצועי רובוטריקים”.
(הלשינו: אילן בר-מגן ואבישי בר-מגן)
זו משימה לרפי גינת (ynet מתרגמים # 2)
את האייטם הטוב ביותר שמרתי לסוף, אבל קבלו אזהרת 2girls1cup עצבנית: ב-29/10 פורסמה ב-ynet כתבה, שהחליפה כותרת ותוכן כמה פעמים ואז הועלמה לחלוטין. הכתבה עסקה בגורם זר שחדר לגלידה שהזמינו לקוחות בפאב באוסטרליה. מה היה הגורם הזר? ובכן:
אז איך אמרתם זה feces בעברית, “עובר” או “צואה”?
(הלשין: לירון נוימן)
מרכאות מיותרות: חרצית של איקאה / תנור בגומחה
אני מניח שמשקים אותה ב”מים” ונותנים לה הרבה “שמש”.
(צילמה והלשינה: זהר מסד; ואם אתם מלשינים חדשים ויש לכם שם יוניסקסי, ציינו את המגדר שלכם)
(צילם והלשין: שאול אמסטרדמסקי)
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
