ברשימת העיתונאים: לשעברים, יחצנים, מו”לים, מגישים בערוץ הילדים ומתים
עיתונאי סקרן עבר על רשימת בעלי תעודות העיתונאי הישראלים שקיבלנו מלשכת העיתונות הממשלתית, והוא מעדכן:
עברתי על הרשימה של בעלי תעודות העיתונאי הממשלתיות פעם אחת ברפרוף, ואחזור אליה. אם זיהיתי בלוגר זה יגאל לביב הוותיק, אבל אני מתערב שהוא קיבל את התעודה כעיתונאי. מצד שני, זיהיתי אנשים שאין לי מושג במה זכו לכבוד.
אורי פורת: זה לא אותו מנכ”ל רשות השידור שהלך לעולמו לפני 3 שנים? אילן קובלסקי: מאמן כדורסל במקצועו שפעם בחודשיים בערך כותב טור ברשת מקומונים בגוש דן.
ענת שינקמן בן-זאב: אשת יחסי ציבור*. יהודה גבאי: עורך ספורט שפרש לפני שנים רבות לפנסיה ומזמן לא בענף. גדעון לב-ארי: יפה שעשר שנים אחרי מותו של מנהל קול ישראל יש מי שדואג לחדש לו את תעודת העיתונאי. טל מוסרי: זה לא המגיש ההוא מערוץ הילדים? לא ידעתי שהוא גם עיתונאי. דליה מזון-מונטיליו: מפיקה ברשות השידור.מלבד זאת נתקלתי בשמות רבים שספק אם הם במקצוע (דניאל פאר [שעזב את רשות השידור, ע”ק], מני פאר). כל מערכת שולחת כמה שיותר שמות ללשכה הממשלתית (אינפלציה של בעלי תפקידים לא עיתונאיים או פנסיונרים מרשות השידור שפשוט מחדשים להם אוטומטית), שהיא בסה”כ חותמת גומי שמאשררת את כל מה שהיא מקבלת. השאלה היא מה הקריטריונים והאם יש בדיקה וביקורת אחרי השמות. האם גם עורך מדור עיצוב או אופנה (זיהיתי כמה כאלה ברשימה) זכאי לתעודה?
פרט מעניין: גם נוני מוזס חבר ברשימה. מעניין מתי השתמש לאחרונה בתעודת העיתונאי. לעומת זאת יואב צור עורך מעריב הוא בלי תעודה.
(איילת משה, האחראית על חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה, העבירה את הרשימה עם ההערה כי “מדובר ברשימה שמית של מחזיקי תעודות לע”מ של העיתונות הישראלית, כמו כן הרשימה הופקה ממחשבי לע”מ והיא שואפת להיות מדויקת, אלא שמטבע הדברים עשויות להיות בה טעויות הנובעות מתקלות טכניות”).
[תיקון 1.9.2010] ענת שינקמן בן-זאב כותבת לי:
עידו היקר,
כמבקר תקשורת, גם אם זניח, אולי כדאי שתעשה שיעורי בית.
הזכרת אותי כמי שקיבלה תעודת עיתונאי למרות שאני אשת יח”צ. ובכן, יותר מ-20 שנה אני עובדת בידיעות אחרונות,בשנים האחרונות כעורכת במוסף לשבת וכסגנית מחלקת תחקירים. מעולם לא עסקתי ביח”צ.
יכול להיות שברשלנותך החלפת אותי עם תמי שינקמן?
אני מתנצל על הטעות.
עדן אברג’יל, הכירי את אומת האינטרנט
עדן אברג’יל מקבלת את הטיפול הקלאסי של אומת האינטרנט. הממים המלאים אחרי הקיפול.
עזרו לאתר בלוגרים שקיבלו תעודת עיתונאי
לשכת העיתונות הממשלתית הנפיקה תעודות עיתונאי לבלוגרים, “לא אחד, אלא יותר, כמה וכמה אנשים. […] יותר ישראלים מאשר זרים”, לדברי ראש לע”מ, דני סימן, בראיון שנתן לי ב”העין השביעית”. כשביקשתי את שמות הבלוגרים הוא סירב בנימוק של “צנעת הפרט” (פחחח), וכשהגשנו בקשת חופש המידע, קיבלנו אחרי כמעט ארבעה חודשים רשימה שמית של 5472 בעלי תעודות עיתונאי ישראלים בלי שיוך מערכתי (כלי התקשורת שהם עובדים בו). אנחנו ממשיכים לפעול מולם במסגרת חוק חופש המידע, בסיוע התנועה לחופש המידע, אבל בינתיים נשמח לסיוע: הסתכלו ברשימה, המצורפת לידיעה ב”העין השביעית”, ואם אתם מזהים שם שמות של בלוגרים, ספרו לי באימייל the7i@kenans.net.
עדן אברג’יל, חיילת, העלתה לפייסבוק תמונות שלה עם עצורים כפותים ומכוסי עיניים: “מעניין אם יש לו פייסבוק! אני חייבת לתיייג אותו בתמונה! חחח”
[עדכון: עדן אברג’יל הופכת למם אינטרנטי]
הבלוג “סחים, הם בכל מקום” פרסם תמונות מאלבומה הצבאי של פייסבוקית אחת, עדן אברג’יל (קצינת זיק בדרגת סג”מ, לפי התמונות והכיתובים), שהצטלמה עם עצירים כפותים ומכוסי עיניים.
“חח ואו אמא איזה יום זה היה תראי איך הוא משלים לי את התמונה,מעניין אם יש לו פייסבוק! אני חייבת לתיייג אותו בתמונה! חחח”, כתבה אברג’יל בתגובה לתמונה הזאת. חברתה שני כהן כתבה לה “עדן… עומד לו עלייך.. חחחח בדוק!!!”, והיא השיבה: “חחחח לא כפרה עומד לו עלייךך בגלל זה צילמת את זה חחח את צילמת אותי!!!”.
אני מקווה שפוסט ההמשך יציג תמונות מאלבום הכלא הצבאי הסחי שלה.
[עדכון] תגובת דובר צה”ל: “על פניו כי מדובר בהתנהגות בוטה ומכוערת של החיילת. לאור העובדה שהחיילת השתחררה בשנה שעברה הועברו כל הפרטים לידי המפקדים”. [\עדכון]
[עדכון 16:29] אסף לבנון מדווח בוואלה כי בתגובה לפנייה של גולשת שאינה עיתונאית דן-יה שוורץ בר-אל כתבה אברג’יל: “אני לא מבינה למה זה מעניינכם לחטט בפייסבוקים של חיילים ותמיד למצוא את הרע. תתעסקו בעניינים יותר חשובים”. [\עדכון]
יוטיוב והמשט: גוגל חוסמת גישה מישראל לסרטון נגד ההסברה הישראלית
סרטון היוטיוב Internet killed Israeli PR, שנוצר על ידי קבוצה בשם MDT (Minor Demographic Threat), חסום לצפייה בישראל, מדווחים רחביה ברמן ו-Ali Abunimah. הגולשים לסרטון מקבלים הודעה לפיה “This video is not available in your country due to terms of use violation” (“סרטון זה אינו זמין במדינתך עקב הפרת תנאי השימוש”).
מבדיקה בסיוע גולשים מחו”ל עולה שהסרטון חסום גם בצרפת ובגרמניה. ייתכן שהדבר קשור להצגת תמונתו של אדולף היטלר לכמה שניות בסרטון, בניגוד לחוקים מקומיים המטילים הגבלות על שיח העוסק בנאציזם. עם זאת, לא ברור אילו תנאי שימוש של יוטיוב הופרו, ובפרט בישראל. שלחתי לדוברות גוגל בקשת תגובה, ומנסיוני זו תגיע בעוד שבועיים ולא תענה על אף שאלה ששאלתי.
הסרטון זמין לצפייה בישראל בדיילימושן (אתר צרפתי, במיטב האירוניה) ובווימאו.
[עדכון 17.8.2010] הסרטון חזר להיות זמין בישראל.
הדוברוּת של קשת: בכלל לא כוחנית
לפני מספר ימים היתה לי שיחה עם אחת הדוברות של קשת, בעקבות בקשת תגובה עבור כתבה שתתפרסם בימים הקרובים. נשאלתי על נקודת המוצא שלי לכתבה, והסברתי שהיא מתבססת על כך שמערך הדוברות של קשת מתנהל בצורה כוחנית מול עיתונאים. על מה אתה מבסס את הטענה הזאת, שאלה הדוברת. מן הידועות, השבתי, והנה דוגמה טריה מהזמן האחרון: דרשתם מכתבת של “העיר” “לבוא חיובית” אם היא רוצה לזכות בזכות השמיימית לסקר כיתות אמן של הטאלנטים של קשת (אשר היו פתוחות לקהל הרחב). זו דעה אחת של עיתונאית אחת מבלי ששמעת את הצד שלנו, אמרה הדוברת. אחרי שסגרנו היתה לי תחושת אי-נוחות. האם אני שופט את קשת לחומרה? שאלתי חברים מעולמות הטלוויזיה ועיתונות הבידור על מקרים מתועדים של התנהלות כוחנית כזאת, וקיבלתי דוגמאות בודדות והסבר: “אין הרבה תקריות מתועדות כאלה, כי עיתונאי בידור לא רוצים לשרוף את הגשר למאיה קרבט [דוברת קשת ומנהלת מחלקת יחסי הציבור שלה]”. מזל שלאנשי “העיר” כבר אין מה להפסיד, אז הם שורפים את הגשר על השער של עיתונם השבוע.
איך לשגע אנשים
כל הבחורות (בקומדיות רומנטיות) אותו דבר
הלכתי לחנות דיוידים ועל המדף מצאתי עומדות בשורה קומדיות רומנטיות. התוכלו, ילדים, לגלות מה ההבדל בין שלוש העטיפות?
התשובה: לא, כי בכולן אומרים לגבר ולאשה לעמוד גב אל גב. ובחיי שלא נגעתי, ככה זה היה מונח על המדף.
___________________
היה זה פוסט של אלון גור אריה. מי שרוצה לשמוע ממנו עוד על קומדיות יכול לקפוץ למועדון הסרט המופרע בסינמטקים ת”א/ירושלים/חיפה. המפגש הקרוב הוא על לואי דה פינס, והמפגש הבא אחריו על רובין וויליאמס
• עוד על עטיפות של קומדיות רומנטיות
הפרדה בין נשים לגברים בדיזנגוף סנטר
בצהרי יום שישי (6.8.2010) נכנסתי לדיזנגוף סנטר משער 7, השער הדרומי על קינג ג’ורג’, ליד קסטרו ובורגראנץ’. בשער עמדו שני שומרים. הם דרשו מהנכנסים להתמיין לפי מין: נשים אצל השומר מימין, גברים אצל השומר משמאל (שנראה לי דתי בחזותו לפי הזקן, אבל אני לא יודע בוודאות). שעה מאוחר יותר יצאתי מאותו שער, והשומרים המשיכו בכך. מה העניין?
מדיזנגוף סנטר נמסר בתגובה: “עקב עומס גדול במיוחד שנרשם בשער 7 בכניסה לדיזנגוף סנטר, תגברה הנהלת הסנטר את שער זה ב-2 שומרים. על מנת להקל על כניסת העוברים והשבים בשער זה, ביקשו השומרים מכל מי שיש לו תיק להתרכז לתור אחד שייבדק ע”י השומר האחד, ולמי שאין תיק להתרכז לתור המקביל שייבדק ע”י השומר השני. מטבע הדברים, מי שנוהג לסחוב עימו תיק לכל המקום הוא המין הנשי, ולכן נוצר מצב מקרי לחלוטין ששני התורים שנחלקו בכניסה לשער זה, היו תור אחד של נשים ותור שני של גברים. אבקש לציין, כי מדובר במקרה חד פעמי לחלוטין, ולא מתוך מדיניות של הנהלת הסנטר”.
שוחחתי עם היחצנית והסברתי לה שההפרדה לא התבססה על נשיאת תיקים אלא על מין הנכנסים, ובהמשך נשלחה תגובה מעודכנת: “לא הייתה שום כוונה לבצע הפרדה בין נשים לגברים, אלא לרכז את נושאי התיקים בעמדת בידוק אחת (ובד”כ מי שנושאות תיקים הן נשים) ולמי שאין תיק להתרכז לעמדת בידוק מקבילה ומסלול מהיר יותר. זאת מודגש אך ורק על מנת להקל על באי הסנטר ולקצר את התור ולא משום סיבה אחרת. העירו את תשומת ליבנו כי אחד השומרים הפנה נשים לעמדה אחת וגברים לעמדה שנייה מתוך אותה הנחייה וכוונה. מייד שהעירו תשומת לבנו לכך, אחראי הביטחון הבהיר למאבטחים לא להשתמש במונח זה. יש לציין כי מדובר במקרה חד פעמי לחלוטין, ולא מתוך מדיניות של הנהלת הסנטר. ידוע כי הנהלת הסנטר מקדמת בברכה את כל באיה באשר הם ללא הבדל דת גזע ומין”.
פרסום על גבי הפגנה?
איתי אשר מדווח: “פרסומת סמויה של ידיעות אחרונות לעצמו בהפגנה פוליטית. תסתכל על השלטים“.