האם אתה בטוח שברצונך לגרוס את “מסמכים מענת קם”? כן / לא

לפי ynet, “[אורי בלאו] העביר לידי המדינה כ-1,550 מסמכים מסווגים שקיבל מידי קם. […] לפי ההסכם, הרשויות יגרסו את המסמכים מבלי לבדוק מיהו המקור שממנו הגיעו”. במילים אחרות, בלאו ידפיס מסמכי וורד ופידיאף מהמחשב, יעביר לשב”כ, ושם ישתמשו בהם להצדיק את תקציב מגרסות הנייר שלהם. תקציב מגרסות הלפטופים הוצדק מוקדם יותר בפרשה, כשהשב”כ השמיד את מחשבו האישי של בלאו וקנה לו חדש. מזל, באמת מזל, שאי אפשר ליצור עותקים של מסמכים ושל מחשבים, אחרת בטחון ישראל היה בסכנה רצינית.

25 באוקטובר, 2010 | בנושאים: ███ | 7 תגובות

שלמה ארצי נצמד לקית’ אורבן?

אורי אבן (היוזר skitush ביוטיוב) העלה ליוטיוב סרטון שמנגן בו זמנית את Somebody Like You של קית’ אורבן ואת “נצמדנו” של שלמה ארצי. המממ.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=zuPFRpteiHA[/youtube]

ובנפרד: Somebody Like You, קית’ אורבן.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=_lQp-ZrEsuU[/youtube]

נצמדנו, שלמה ארצי.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=ZK0krA2UMJU[/youtube]

(דרך איציק אדרי דרך אורי אבן)

23 באוקטובר, 2010 | בנושאים: קופי-פייסט | 14 תגובות

קריקטורות משוכפלות

הקריקטורה שהתפרסמה ב-17.10.2010 השתמשה במכרה בצ’ילה כמטאפורה למצבו של אהוד ברק במפלגת העבודה. כלומר, שלוש הקריקטורות: שלמה כהן ב”ישראל היום” כלא את בכירי המפלגה במכרה, מתלבטים אם עליהם להיכנס למעלית ולצאת אל האופוזיציה; דניאלה לונדון-דקל ב”ידיעות אחרונות” הציגה את ברק ככורה שננטש לבד במכרה; ועמוס בידרמן ב”הארץ” הראה את בכירי המפלגה גוררים את ברק הכפות אל המעלית במטרה לשגרו בחזרה לבטן האדמה. אייטם שלי ב”העין השביעית” על קריקטורות משוכפלות >>

עוד קופי-פייסט קריקטורות: • קריקטורות זהות על המספרים החוזרים בפיס יום אחרי יום: מה הסיכויים? • קריקטורת צ’ילה-אחמדינג’אד של הארץ ושל מקור ראשון • בידרמן ממחזר את עצמו

23 באוקטובר, 2010 | בנושאים: עיתונות ותקשורת, קומיקס, קופי-פייסט | תגובה אחת

העתיד לפי אינטל: אנדרואיד פרנואיד

הפרזנטור הבעייתי של אינטל: מרווין מ”מדריך הטרמפיסט לגלקסיה”?

22 באוקטובר, 2010 | בנושאים: קופי-פייסט | 7 תגובות

חדש ברשת “מתאים לי”: הספד לחברות מועדון

אמא של שרונה היתה חברה במועדון הלקוחות של רשת האופנה “מתאים לי”. לפני חודשיים היא נפטרה, אבל למ”ל לא היתה דרך להתעדכן על כך כששלחו לה את המודעה הזאת:

“הנוסח של המכתב הפיל אותי לרצפה”, אמרה לי שרונה. “זה ממש הספד, אני הייתי יכולה לכתוב לה את זה (רק בלי הקטע של ה-2+2)”.

22 באוקטובר, 2010 | בנושאים: FAIL • כשל, פרסום ושיווק | 4 תגובות

דפי זהב, הספרים שלכם מה זה משעממים

בחודש יוני חילקו את מדריך דפי זהב בתל אביב. הם אפילו לא השקיעו בלשים את פסולת הנייר ליד הדלתות כמו תמיד, אלא הציבו מתקן עם ערימת מדריכים בכניסה לבניין.

אז שמתי אותו במיחזור בשבילם.

היו גם כאלו ששמו את זה בפח הרגיל. נורא!

דפי זהב, אם אפשר שתעשו טובה לי ולסביבה ותזרקו את זה ישר לפח המיחזור, סבבה? אפשר גם להפוך את הספאם הפיזי הזה ל-opt-in, ורק מי שרוצה יירשם ויקבל (ואפשר גם לחסוך את הנייר, ההדפסה וההובלה ופשוט להפסיק להדפיס, ולשלוח את הצרכנים לאינטרנט, אבל אני מבין שאתם מוכרים מודעות בפרינט וצריכים להצהיר על מספר כמה שיותר גדול של מדריכים שהודפסו כדי לגבות מחיר כמה שיותר גבוה, גם אם רבים מהם בסופו של דבר נזרקים לפח או משמשים להגבהת מסכי מחשב במשרדים במקום חבילות נייר המדפסת).

יכול להיות שבפעם הבאה אעשה מה שעושה קייל מקדונלד, שפעם הפך מהדק נייר לדירה: הוא הכריז מלחמה על המדריך המודפס של דפי זהב ומארגן היום החזרה המונית של הספרים הללו למשרדי החברה במונטריאול.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=VWx5Yc4h3bE[/youtube]

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=hBulQ-DBtYU[/youtube]

22 באוקטובר, 2010 | בנושאים: 404 | 8 תגובות

מהנעשה במולטיספירה: חתונה, בר מצווה ונכות רגשית

מהנעשה במולטיספירה, הטור החדש שלי ב-ynet מחשבים, מדווח מהמתרחש בבלוגים, פייסבוק וטוויטר. הטור הראשון: אליזרין ממחוברות איז מאורסת, הזמנה משודרגת לבר מצווה, פנתר שחור נזכר ברבין, מדריך לפוליטקה, נכים רגשית ועוד >>

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=O9lyHGiK42I[/youtube]

כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור במולטיספירה? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס.

21 באוקטובר, 2010 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, מולטיספירה | להגיב זה מגניב

הפרוטוקולים של צעירי פייסבוק: איך פייסבוק הביא אותה בנוק-אאוט למציאות

פוסט של אילן בר-מגן

קשה היה לחזות את האינטרנט בגירסתו החדשה, זו שבניצוח אחד בשם מארק צוקרברג ואורקסטרת הפייסבוק ניצחה את המציאות. ובהשלכה קצת יותר רחבה, האינטרנט בן התשחורת הטינאייג’רי הפך מגימיק למשנה סדרי עולם, שהתעלה והגדיר מחדש את המציאות עד שהפך למציאות עצמה. אז הנה גירסה מקושקשת על מה היה לנו בחמש עשרה השנים האחרונות (כאילו כזה, אתם יודעים, בערך, בחוויה האישית שלי, יו קנואו). כמו כל דבר שעובר אבולוציה, האינטרנט המציא את עצמו מחדש בלי הפסקה. האינטרנט של היום הוא לא האינטרנט של לפני ארבע שנים הוא לא האינטרנט של לפני עשר שנים.

עידן ההתלהבות

האינטרנט התחיל, אם תרצו ואם לא, במערכון של החמישיה הקאמרית, שבו הוצגה אישה בגילומה של קרן מור, שחושבת שהיא יודעת מה זה אינטרנט אבל אין לה מושג קלוש מה זה באמת, אבל בכל זאת משלבת אותו בעולם המושגים שלה. ובאמת זה היה המצב אז – האינטרנט היה מילת באז מגניבה בעלת רזולוציה נמוכה ביותר, הדבר הזה שמאפשר בערך כלום, אבל עדיין מגניב לספר עליו. באמצעות האינטרנט ניתן לבצע את הפעולה המדהימה של לדבר עם אנשים מכל רחבי המדינה, ואפילו מחו”ל הרחוקה! אין יותר להתכתב במכתבים עם אנשים במדור מיוחד במעריב לנוער (לא שאני עשיתי את זה. אממ. ילדים אחרים ;).

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=wDaG_Kte-60[/youtube]

החוויה האישית שלי? יש חלון של שעה כל כמה ימים לגלוש באינטרנט, כי החל מהשעה עשר הטלפון בחינם, והספק מוכר חבילה של עשר שעות בחודש בכמה עשרות שקלים. הגלישה כולה מתוכננת מראש, כדי לא לבזבז זמן. לקפוץ לדודים ברמת גן, להאזין למודם עושה קולות של פקס שנחנק, להיכנס בנטסקייפ לאתר של אלופת הצ’מפיונס 1994 אייאקס אמסטרדם, להוריד משם את הפלא הטכנולוגי הנקרא תמונות (ולחכות רק חמש דקות לתמונה! על מסך מחשב צבעוני! ישירות מהולנד הרחוקה!). אחרי כן לאחסן את כל חמשת התמונות על דיסקט שחור גדול ודק, להגיע הביתה, לקוות שחלק מהתמונות שרדו את הנסיעה הרחוקה מרמת גן לראשון לציון הרחוקה (דיסקט שלא נפגם זה נס!) – כל זה כדי להיות הבעלים הגאה של (תרועת חצוצרות): תמונה במחשב.

באינטרנט ניתן לדבר עם אנשים שגרים רחוק ממך, בעזרת דואר שהוא לא דואר רגיל אלא אלקטרוני. אנשים התלהבו מעצם היכולת לתקשר מסביב לעולם (אוי, תראו איזה הייפ יצר ילד בשם אילן באיזה יוזנט ב-1997 רק סביב האפשרות לתקשר ממקום רחוק).

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=z3tFx_QtkMg[/youtube]

עידן המציאות האלטרנטיבית

ופתאום זה התחיל להיכנס לנו לחיים ובאמת לעשות משהו, אנשים באמת השתמשו באינטרנט ביומיום. מאפיינים: אפשר להיות מחובר לאינטרנט קצת יותר זמן מעשר שעות בחודש. אין שמות, רק כינויים. אייסיקיו, מירק, קהילות הזויות. האינטרנט הוא חוויה מסתורית, כמו סמטה אפלה באיזור מוכה פשע. אדם יכול להתקיים בעשרות זהויות בסביבות שונות מבלי שאף אחד ידע מי הוא – וזה מה שמקובל. חברויות וירטואליות של שנים – מבלי להכיר באמת במציאות. בעידן הזה להעביר תמונה למישהו אחר היה אקט בעל משמעות, התקדמות משמעותית בהיכרות. תמונה הייתה משהו שקשה לייצר (סורק היה מצרך נדיר ומצלמות דיגיטליות נכנסו לשימוש המוני ראשוני רק בסוף 2002). הפרטיות עדיין הייתה חשובה – אינפורמציה בסיסית כמו שם אמיתי ותמונה היו כה נדירים בסביבה, שהיה ברור לכולם שישמשו לרעה. ומעל הכל, זה מחוץ לפרוטוקולים של החיים. מה שקורה באינטרנט נשאר באינטרנט. אם נפגשים עם מישהו מהאינטרנט זה מחוץ למשחק, זה לא משהו שבאמת קרה, זה אפל, זה אוונגרדי. מציאות אלטרנטיבית. וזה הגיוני שכל זה יקרה, כי בתקופה הזו יש יותר סיכוי שתדבר עם מישהו שאתה לא מכיר מאשר ממישהו מהסביבה שלך, כי עדיין לא כולם משתמשים, וגם אם כן, הם לאו דווקא בסביבה שלך. ולמה לדבר באינטרנט עם מישהו מהסביבה הקרובה שלך? דבר איתו בטלפון.

עידן המציאות הקרובה

דברים החלו להתבסס. המחשב התחיל לשמש באמת לתקשורת קרובה. סלולרי נכנס לחיים של כולם, החלה תרבות של סמסים, מסנג’רים למיניהם, כולם לומדים להשתמש באימיילים וליצור רשימות חברים – ופתאום לכולם יש את זה וכולם מכירים את המושגים והכללים. פתאום כולם מתקשרים עם חברים שלהם – אלה המציאותיים. אימיילים ויראליים באאוטלוק, ניצנים של “פרוטוקלי מציאות” – היסטוריה במסנג’ר, פורומים מאונדקסים במנועי חיפוש. חלק מהאנשים לוקחים סיכון ומעלים תמונות לאתרים שונים, אבל זה עדיין לא משהו מקובל. תמונות באתרי הכרויות ובכלל – לא מצרך שנעול בכספת, אבל עדיין משהו פרטי. בלוגים של אנשים עלומים בכל פינה, ושמות – עדיין, ברוב המקרים, פשוט לא נכתבים ולא מתועדים. האינטרנט מורכב עדיין ברובו מאסופה של שימושים של אנשים שונים, בלי זהות אמיתית.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=-6NvXEPw03s[/youtube]

עידן המציאות

מהפך! יש שמות! ויקרא המקום גילגל (או גוגל?), ויתמלא העולם בעודף מידע, ובו נוצרה ברית בין המכרים. משהו נשבר, באיזושהי נקודה השיווי משקל אבד, ומי שלא מעלה תמונה הוא חסר הזהות שחורג מהנורמה. הסטטוס קוו החדש: גם שם מלא וגם תמונה זה מאסט. לאט לאט חלחלו הרשתות החברתיות, לבסוף בניצוחו ובניצחונו של פייסבוק עם הבשורה החדשה-ישנה: לכולם יש שם אמיתי במציאות. כולם מזוהים עם שם פרטי ושם משפחה ותמונה שמחוברים אורגנית. ויחבר פייסבוק את כולם עם כולם ויברא אורגיית ענק של שיתוף ומידע. ויאחד המציאות והאינטרנט לגוף אחד. קיום של אני אחד באינטרנט ובמציאות. כל אחד אחראי למעשים שהוא עושה, והכל נרשם בפרוטוקולים של פייסבוק. המסתוריות של האינטרנט נעלמת מול העיניים, הפרטיות נרמסת בהסכמה, ואנשים יוצרים את האני המאוחד החדש שלהם באינטרנט, זה שבתפיסה שלהם מייצג אותם במציאות. אין מה להרחיב, אתם מכירים את זה טוב מדי.

עידן הפוסט-מציאות

ועכשיו למנה העיקרית – המציאות היום. הסוויץ’. אחרי שנגמרה תקופת הטירונות, לפתע ב-2010 פייסבוק הוא המציאות החדשה, והמציאות כבר לא מתנהגת כמו מציאות. נשמע מופרך או מוגזם? רובכם שמתם לב שסימון של “אין א ריליישנשיפ” בפייסבוק הוא כבר הצהרה שהיא עשירית אירוסין, משהו מחייב שכזה, השלב ראשון בהתמסדות של קשר. שמתם לב גם שמה שלא נרשם בפייסבוק לא באמת קורה – אירועים שלא באמת מתרחשים כי אף אחד לא העלה תמונה לפייסבוק, ועל כן לא נזכרים בתודעה הקולקטיבית, שגם ככה מוצפת במידע. אבל יש עוד משמעויות הרבה יותר עמוקות לתפיסת העולם של כולם – הגדרת המציאות כולה. נדגים את זה: אם היום בחור מכיר בחורה במסיבה או בפאב והיצרים מתלהטים, עדיף לו לחשוב פעמיים אם להוסיף אותה בפייסבוק – אם הוא מתחבר איתה בפייסבוק, הוא חלק מהמציאות שלה. זה אומר שהחברים והחברות שלה, ואולי אפילו המשפחה, מודעים לקיום שלו, ובתפיסה שלה הוא חלק מהעולם שנבנה סביבה. הוא מנחית את עצמו ישירות לעולם שלה כעוד אחד ממאות חבריה וחברותיה. התמודדות אחרת לגמרי מאשר להשאיר את הקשר טלפוני, להישאר חצי אנונימי כבחור ההוא עם הבלורית מהמסיבה בבר שאוהב לעשות נעים בגב – בלי יותר מדי פרטים מעבר, בלי ריגול, בלי משמעויות, בלי מה ההוא אמר ומי ראה מה – בלי להיחשף ובלי לחשוף. כמו המסתורין ההוא מההתחלה של האינטרנט, חסרים הפרטים וחסר ההקשר למציאות שמוגדרת מחדש בפייסבוק, למציאות הסטטוסית, תרתי משמע. אם אתה בפייסבוק שלה אתה שחקן במציאות שלה, ואם אתה לא בפייסבוק שלה אתה באלטר-מציאות, זו שעדיין לא דווחה וסופרה לאף אחד ולא נכתבה בדפי ההיסטוריה של פייסבוק, מקום חופשי מדאגות. המציאות האלטרנטיבית האמיתית. כן, כמו המציאות האלטרנטיבית שפעם האינטרנט יצר. הכל התהפך. אז תחשבו טוב טוב לפני שאתם מוסיפים מישהו בפייסבוק, ולחילופין תתחילו ליהנות מהעידן שבו פתאום דווקא בסביבה הלא וירטואלית החיים הרבה יותר חופשיים וחסרי תיעוד, פרוטוקולים ומבטים בוחנים של אחרים.

___________________
היה זה פוסט של אילן בר-מגן, יזם אינטרנט, בוגר מדעי המחשב בטכניון וקופירייטר בעברו

עוד בנושא: • איך לגלוש באינטרנט: מדריך משנת 2025 • תם עידן הפרטיות של מנכ”ל פייסבוק, מארק זאקרברג

20 באוקטובר, 2010 | בנושאים: הפוסטומט, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 11 תגובות

לא ניתן יד לגירוש עגבניות השרי!

בגלל המחסור והמחירים הגבוהים מורידים את המכס על יבוא עגבניות. ברגע שהמחירים יתייצבו, המדינה תתחיל לגרש עגבניות שרי שנולדו פה ומרגישות לגמרי ישראליות.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=ZQ8fwCTSYnQ[/youtube]

19 באוקטובר, 2010 | בנושאים: 404 | 2 תגובות

קריקטורות זהות על המספרים החוזרים בפיס יום אחרי יום: מה הסיכויים?

אור רייכרט ואני, 18.10.2010:

יותם פישביין, ידיעות אחרונות, 19.10.2010:

[עדכון 16:41] שיהיה ברור, אני לא מאשים את פישביין בהעתקה. המספרים החוזרים בהגרלה וקמפיין המספרים של הלוטו היו חומרי הגלם המתבקשים לקריקטורה כזאת. אנחנו פשוט הקדמנו להשתמש בהן כי אנחנו באינטרנט ופישביין בפרינט. זה קורה הרבה. הנה שתי קריקטורות זהות מלפני כמה ימים, שפורסמו באותו יום בשני עיתונים. [\עדכון]

עוד קופי-פייסט קריקטורות: • קריקטורת צ’ילה-אחמדינג’אד של הארץ ושל מקור ראשון • בידרמן ממחזר את עצמו

19 באוקטובר, 2010 | בנושאים: קומיקס, קופי-פייסט | 6 תגובות

← לדף הקודם — לדף הבא →