בזק בינלאומי: אם זמן ההמתנה תמיד ארוך מהרגיל, מה הרגיל?
התקשרתי היום ב-12:00 לשירות הלקוחות של בזק בינלאומי. “זמן ההמתנה ארוך מהרגיל”, הזהירה אותי ההקלטה, וחיכיתי עשר דקות, עד 12:10, לקבלת נציגת שירות, שהודיע לי שהמחלקה שנזקקתי לה נסגרה ב-12:00 (איזנט איט איירוניק? לא, זה סתם מעצבן).
אבל מה הקטע עם זמן ההמתנה הארוך מהרגיל? נדמה לי שאני שומע את זה בכל שיחה אליהם. התקשרתי שוב ממש עכשיו, ב-18:00. בינגו: “זמן ההמתנה ארוך מהרגיל”.
[עדכונים] 15.1.11 1:30 (זה לפנות בוקר): זמני המתנה גבוהים מהרגיל. [\עדכונים]
אני זקוק לעזרתכם: כשאתם מתקשרים לבזק בינלאומי בימים הקרובים, אם נאמר לכם שזמן ההמתנה ארוך מהרגיל, טקבקו זאת וכתבו את תאריך ושעת השיחה, ואם מדדתם, גם את משך ההמתנה. הפיצו גם לחברים.
כי בזק בינלאומי זה יותר ממספר אחת: זה מספר שתיים. או אפס. תודה.
ענייני תקשורת: שערוריות, שנאות וסירוב להתפנות
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
“בכתבה ‘כולם שונאים את כולם’ (מוסף ‘הארץ’ 17.12.10) עורך אלון עידן סקירה מקיפה של השנאה בארץ על כל סוגיה ומאפייניה”, כותב יוסי רזי מרחובות במכתב למערכת המתפרסם היום במוסף “הארץ”, “ואולם לאורך כל הכתבה נוצר הרושם שהכותב יושב נצור בתוך מצודת הבועה התל-אביבית ומשם צופה אל מחוצה לה, אל כל המקיפים והתוקפים אותה בתחומי הפוליטיקה, הדת, הספורט והתקשורת הכתובה והאינטרנטית. ונשאלת השאלה האם בתוך המצודה הזאת אין כאלה ששונאים אף הם את כל המקיפים אותה”.
רזי הוא, כאמור, מרחובות, ולכן לא נחשף למקומון התל-אביבי מבית “הארץ”, “העיר”, שנסגר לאחרונה. עורך “העיר” האחרון היה אלון עידן, אותו אלון עידן שאחרי סגירת “העיר” השתלב ב”הארץ”. אחד הגליונות האחרונים של “העיר” בעריכת עידן, בסוף ספמטבר 2010, הוקדש לפרויקט עיתונאי מיוחד, תחת הכותרת “האדם השנוא עלינו ביותר”. מה בפרויקט? אנשי “העיר”, בצירוף עוד גברים אשכנזים מתל-אביב, בוחרים את, ובכן, האדם השנוא עליהם ביותר. בשבוע הבא: עורך מוסף “הארץ” כותב נגד חדירה לפרטיותם של אקסהיביציוניסטים טלוויזיונים. אה, בעצם, גם זה כבר היה.
“העונה הנוכחית של ‘רוקדים עם’ התאפיינה במגוון רחב של שערוריות. את רובן, עושה רושם, פמפמה התוכנית עצמה”, נכתב ב”תרבות מעריב” בכותרת בוקסה המלווה את כתבת השער המוקדשת לשערוריה בתוכנית “רוקדים עם כוכבים”. עושה רושם שמצליח לה.
“קלינט איסטווד מסרב להתפנות” לשון הכותרת שעורכי מוסף “7 לילות” של “ידיעות אחרונות” בחרו בה כדי להפנות מהשער לכתבה (סתמית למדי) על סרט חדש של השחקן והבמאי המוערך בן ה-80. עם רמה כזו, כשאתם תהיו בני 80, כנראה לא תעשו שום דבר שיתפוס את תשומת הלב של מישהו כדי שיכתוב עליכם שאתם מסרבים להתפגר.
“אנחנו גם וגם”, פותח יאיר לפיד את טורו השבועי במוסף “7 ימים” של “ידיעות אחרונות”. “אנחנו גם וגם”, הוא חוזר וכותב בטור, המוקדש לרשימת מכולת של קלישאות מכל תחומי החיים “הישראליים” (אנחנו גם לא אוהבים לתת טיפ וגם אוהבים שישרתו אותנו, אנחנו גם כועסים על הטורקים וגם פוחדים מהם, גם עצבניים וגם גומלי חסדים וכך הלאה והלאה והלאה). הפואנטה של הטור המייגע: “אנחנו יודעים גם שנצטרך להחליט”. במה לפיד מתלבט? נראה שהתשובה ברורה: להמשיך להעמיד פנים שלא אכפת לו ושהוא בחור ספורטיבי, או להוריד את הקומיקס הגאוני הזה מהקיר שלו בפייסבוק.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הפוסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
המולטיספירה היומית 14.1.2011
אסף שמואליאן מביא האזנת סתר שחושפת את אחורי הקלעים של המהלך הדרמטי במכבי תל אביב #
גולדהאר: “מה קורה נמני?”
נמני: “בסדר, מפסידים כרגיל. איפה אתה?”
גולדהאר: “אני בבית”
נמני: “אז למה אתה לא מתקשר מהבזק?!”
ואז גולדהאר התעצבן ופיטר את נמני…
ראי טל בראונשטיין: “סטוקרית סטטוסים אובססיבית של Noa Osterreicher Noa Sivan Noa Angel Ido Kenan Dudi Rosenthal. המעניין הוא שאת אף אחד מהם אני לא מכירה אישית. נו טוב, גם רוצחו של ג׳ון לנון לא הכיר אותו אישית” #
ענת סגל: “צריכים לפתוח חנויות משקפיים למידות גדולות. כמו מתאים לי אבל לעיניים” #
גל מור: “נתניהו: איראן, איראן ואיראן. ליברמן: השמאל, השמאל והשמאל. ישי: זרים, זרים וזרים. הציבור: נתניהו, ליברמן וישי” #
ארנון מרום: “הארטיק היחידי שמזכיר את הטעם שרשום עליו הוא ארטיק רמזור” #
צפריר בשן: “זכרו שמה שחשוב זה הדרך, לא היעד. במיוחד אם אתם נוסעים לפתח תקוה” #
חמוטל לוין-הראל: “זוגות טריים, זהירות עם הכינויים שאתם מדביקים אחד לשני. אם במקרה יש בהם גרש, תמצאו את עצמכם גם עוד 20 שנה רצים בין כל הסימנים המיוחדים בטלפון רק בשביל לסמס: צ’ינצ’ילה, תעברי בסופר ותביאי חלב” #
צפריר בשן: “מה עובר בראש של אישה כשהיא רואה עקבים של 14 סנטים בעובי של חוט של נזלת, מה? איזה כיף יהיה ללכת עם זה על המדרכה העקומה בקינג ג’ורג’?” #
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, ארכיון המולטיספירה.
כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור במולטיספירה? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס.
יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
עֲרֵבִים/עֲרָבִים: תודה על ההסבר, משרד ההסברה!
אזרח יקר, הנושא שנבחר לטקס הדלקת המשואות השנה הוא “ערבים זה לזה”.
[-]
לא, טפשוני, הכוונה אינה לעֲרָבִים (בני המגזר הערבי) – יום העצמאות אומרים לך. הכוונה היא לעֲרֵבִים, כמו ב”כל ישראל ערבים זה לזה”. מזל שניקדנו את המודעה:
[-]
מה לא הבנת? אתה לא יודע לקרוא ניקוד? אז מזל שהוספנו מתחת לזה את צירוף המילים “ערבות הדדית”, שמכיל מילה מאותו השורש ויעזור לך להימנע מבלבול.
[-]
איזו שאלה, בוודאי שאפשר להציע מועמדים ערבים (מהמגזר, כן? לא מאלה שחתמו לך על המשכנתא), אבל נראה לנו שזה יהיה מבלבל מדי, אז אולי עדיף לוותר הפעם.
סוף-שבוע רגוע בעכבר העיר
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
לפני ארבעה שבועות יצא לאור הגיליון הראשון של “עכבר העיר” במתכונתו החדשה (עורך: עומר שוברט). גיליון הבכורה כלל פרויקט רחב היקף על שכונות העיר תל-אביב–יפו. הבוקר מוקדשים שער השבועון והפרויקט המרכזי שבו לאופנה (“גליון אופנה מיוחד”).
בפועל, זהו גיליון ששם במרכזו את פעולת קניית הבגדים. בחירה זו נועדה לעודד בתי אופנה לפרסם מודעות בעמודי המגזין ובכלל להשרות אווירה מסחרית. כשם שברשתות שיווק מנעימה מוזיקה את זמנם של הקונים ומשרה אווירה מעודדת רכישות, כך בעיתונות המסחרית מנעים התוכן המערכתי את זמנם של הקוראים ומשרה אווירה המעודדת קליטת פרסומות.
“עכבר העיר”, אם כן, אכן הופך לתואם “טיים אאוט” תל-אביב, כפי שהיה צפוי. בהמשך לגיליון המוקדש לרכישת בגדים ייצאו לאור בוודאי גליונות שיוקדשו לשווקים נוספים – אלכוהול, חפיצים (גאדג’טים) וכדומה. אפשר להתחיל את הספירה לאחור עד לגיליון המיוחד של המגזין שיוותר על העמדת הפנים ופשוט יוקדש ל”שופינג”. ב”טיים אאוט – תל-אביב” כבר יצא לאור גיליון כזה.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הפוסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית ב-13.1.2011
עוד על "העיר":
• עורך "העיר" עייף
• החתול ישן והעכברים משתוללים
• סחים! היפסטרים! ציצים!
• פרשת החתולים
יד רוחצת יד, ולהיפך
דרך נועם ין שוף ביברמן.
קוקטיילים לעיתונאים
פוסט של יהונתן זילבר
עיתונאי שיכור: שני שוטים של וויסקי חרבות בכוס שראתה ימים יפים יותר, וצף בה בדל וויסנטון.
ynet: כבד אך מחליק בגרון ונראה כמו הניינטיז, קוקטייל ynet נקרא גם “סקס על החוף”.
mynet: סקס על החוף עם דוגמנית מאילת.
mako: זול, צעקני ומתאים בעיקר לילדות בנות 14, קוקטייל מאקו הוא מקפא מרטיני תות.
יח”צ: מתוק, בלתי טעים, ולא אפקטיבי, קוקטייל יח”צ נקרא בפי העם “רדבול רדבול”.
נענע10: המשקה ההוא שכולם מכירים ואף אחד לא מזמין, קוקטייל נענע10 הוא וודקה תפוזים.
ONE: ערבב חלקים שווים של מנת ערק בוערת ובירה מכבי פושרת (הצעת הגשה: חומה ומרופשת בכוס משומשת).
הטוקבק: הדרינק ההוא שלא יושב טוב בבטן, בין אם זה בגלל שהברמנית ירקה בפנים ובין אם לא, קוקטייל הטוקבק הוא ליקר צ’ילי בכוס מלוכלכת.
כלכליסט: בירה בכוס יין.
קוקטייל הארץ + עכבר העיר: בכוס גדולה, ערבב קוניאק ודיאט קולה.
רוטר: קוקטייל רוטר, כמובן, הוא סופרדרינק מנטה עם וודקה אלסקה.
וסטי: שמנת, וודקה, קלואה ושמנת בכוס אולד פאשן.
דה מרקר: זוהי כוס עם מים.
גלובס: זה הדרינק שכבר שתית אתמול בבר אחר.
nrg: לא בדיוק קוקטייל, כי אם ביטוי בלשון העם לחמרמורת קשה.
_____________________
יהונתן זילבר לא נולד בפתח תקווה. הוא מנה עשר סיבות למה אני לא קורא את הבלוג שלך בגליון ספטמבר 2010.
השבוע במולטיספירה: כל חלק מישראל ערבים זה לזה
אודין שדמי פונה ללב שלכם: “הובטח לנו מחברת טוויטר שעל כל ריטוויט הם יעבירו לנו דולר למימון השתלת הדבר החשוב הזה אצל הבת הנורא קטנה שלנו. אנא רטווטו”. ובינתיים, בצד השני של האינטרנט – דורה קישינבסקי: “אתם יכולים להפסיק להגיד ‘נא לרטווט’, ניג’סים. מן הסתם אתם רוצים ריטווט. מי שלא רוצה ריטווט לא מטוויט”.
וגם: מלחמת שמאל וימין, אינטרנט לטובת הציבור, טוויטר לטובת טוויטר, אהבה, טלוויזיה, קולנוע ופינת המולטיספירה הזרה בסימן 11.1.11. השבוע במולטיספירה >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה היומית.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
גוגלים: דברים מעניינים שקורים בגוגל
מחפשים [תימני]? גוגל מציע בראש הרשימה: “תימני מכוער”.
גם [רוסי] יכול להיות מכוער, אבל בראש ההצעות הוא דווקא לבן.
אם אתם מתעניינים במכתב הנאצה שנשלח לח”כ פאינה קירשנבאום, שבו נכתב “רוסי טוב הוא רוסי מת”, גוגל יכול למצוא אותו, אבל נראה לו שאתם דווקא בעניין של “ערבי טוב הוא ערבי מת”.
גוגל ניוז טיפש, דודו וענונו אינו מרדכי ואנונו.
רוצים לקנות אייפד? גוגל תרגום לא יודע מה זה.
כנראה שהוא לא מנוע חיפוש כזה מוצלח. עובדה, כשמחפשים [search engine], הוא מגיע רק למקום הרביעי.
הלשינו: ג’יובל, שיר גנור, יאיר קלדור, נחום, מוג לב אולטרה
איש התוכן הוא זבן של טקסטים
יאיר טרצ’יצקי ב”העין השביעית” מבקש מהעיתונאים להאמין בכוחם לשנות גם בחצר האחורית של המקצוע שלהם. טעימה:
אם נמשיך להביט מנגד על כוחות ההיצע והביקוש המעצבים את מקצוע העיתונות, בקרוב מאוד לא יישאר ממנו כלום: כמעט כולנו נהפוך לאנשי תוכן – תפקיד שמבחוץ נראה מאוד דומה לעיתונאי, אבל נטול הערך המוסף שלרוב נסתר מהעין: שליחות חברתית, אתיקה ושאיפה לחשוף את האמת.
או במילים אחרות: איש התוכן הוא זבן של טקסטים. אחד שיודע מה הלקוח רוצה, וגם ידאג לספק לו את זה. בהתחלה עוד יקראו לנו עיתונאים, אבל אחרי זמן מה יבינו שזה כמו לקחת נער שהופך המבורגרים במקדונלדס ולכנות אותו שף, ולכן יאפשרו למונח עיתונאי להישאר נחלת האנציקלופדיות וספרי ההיסטוריה.
הביטו שמאלה, ימינה ושוב שמאלה: אין אף אחד שיעצור את התהליך הזה. מבחינת המו”לים לייצר עיתונות זה הרבה יותר יקר מסתם להפיק תוכן בידורי, את רוב הפוליטיקאים זה בכלל לא מעניין, לבעלי ההון נוח לקבל עיתונות בלי שיניים שיכולה לעטוף את הפרסומות שלהם בניחוח של אסקפיזם ולאזרחים עצמם כבר נמאס מהאנשים שקובעים בשבילם מה חשוב. כך או כך, לבד המשבר הזה לא ייפתר. צריך להכניס למשוואה כוח נוסף שיפעיל לחץ לכיוון הנכון. מלבדנו, העיתונאים, אף אחד לא יעשה את זה.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
