עברית וערבית בפונט אחד

לירון לביא, מה קורה פה? איך אפשר לקרוא את זה?
“הפונט ‘ערברית’ הוא מערכת כתב מקומית היברידית שמשלבת בין עברית וערבית, שיצרתי בפרויקט הגמר בלימודי תקשורת חזותית בשנקר. החצי העליון של הפונט הוא בערבית והתחתון בעברית, וכל אחד יכול לבחור איזו שפה לקרוא, אבל לא יכול להתעלם מהשפה השניה. בערברית יש 638 אותיות – כל אות בעברית מחוברת לכל אות בערבית, מה שיוצר את כל הצירופים”.

באילו קשיים נתקלת?
“הקושי המרכזי הוא בקריאוּת: כמה אפשר להשמיט מכל שפה ושהיא עדיין תישאר קריאה? היה חשוב לי שאנשים יוכלו לקרוא בקלות. ניסיתי לשמור רק את המאפיינים שממש הכרחיים לזיהוי האות, ושייצא משהו הרמוני. יש עוד קשיים – מה קורה אם במילה או במשפט באחת השפות יש יותר אותיות? ניסיתי כמה פתרונות, כרגע הפתרון הכי מוצלח זה שמשאירים את האותיות המיותרות בסוף המילה ומשאירים אותן על החצי העליון או התחתון, בלי האותיות של השפה השניה”.

מה גילית על הקשר בין השפות?
“למרות שהעברית נראית קשיחה ובנויה מריבועים, והערבית מסולסלת ומחוברת – הן באות משורש משותף, מגיעות מאותם מקורות. ביקשתי מאנשים לקרוא וגיליתי גם שדוברי כל אחת מהשפות חשבו שהשפה שלהם יותר קריאה”.

מה הפונט הזה אומר?
“הוא מביע את הדעות שלי. המאפיינים המזהים של כל תרבות, של כל שפה, אמורים להישאר, אבל אסור להתעלם מהתרבות השניה שנמצאת. צריך להתייחס אליה. זה גם מה שהוביל אותי לעשות את העבודה – בתור ישראלית, וחיפאית בפרט, אני רואה הרבה עברית וערבית בשלטים, שתיהן שפות רשמיות בישראל והן פשוט מונחות אחת ליד השניה, אין שום קשר ויזואלי”.

יש לו שימושים פרקטיים?
“הפרויקט הוא פרויקט אוטופי אקספרימנטלי. אני אדם אופטימי מטבעי, ומפנטזת שהפונט יוכל להופיע למשל בשלטי רחובות. אני עובדת על כמה פרויקטים בתחום התרבות שמשלבים את השפות, את התרבויות ואת הלאומיות”.

הלחמה של שני מערכי תווים לא פוגע בשלמות, במקום לתת לכל שפה את הכבוד שלה?
“זו בהחלט עבודה של פשרות ואני לא מנסה להסתיר את זה. בערבית רגילים לראות את האותיות מחוברות ובכתב הזה הן מופרדות – זה כדי שיהיו רק 638 תווים ולא פי ארבע. בעברית הפשרה היא שאין אותיות סופיות. קריאת טקסט בעברית בלי אותיות סופיות דומה לקריאת טקסט בערבית כשהאותיות מופרדות – אתה יכול לקרוא את זה אבל זה מרגיש משונה. כל אות היתה צריכה לוותר על חלק מסוים כדי לקבל חלק מאות אחרת. בסופו של דבר אנחנו פה ביחד, אם אתה אוהב את זה ואם לא”.

ערברית. תמונה: לירון לביא

_______________________
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” במוסף הארץ, 31.8.2012

אנקדוטה: בחודש יולי, באירוע השקת ערוץ הטלוויזיה הערבי המסחרי הלא טי.וי., הוצגה על המסך מילה שהורכבה מ”תודה” ו”شكرًا”. ביררתי ואמרו לי שעיצב אותה מנכ”ל הערוץ, ג’וזף אטרש. נתקלתי באותה מילה משולבת ימים ספורים אחר כך בפרויקט של לביא בתערוכת הגמר בשנקר.

31 באוגוסט, 2012 | בנושאים: סמול טוק | 9 תגובות

דוח סופי ואחרון בהחלט של ועדת המומחים לעניין הביצה והתרנגולת

פוסט של ניר יניב
“דמות בדיונית ומעלליה”

נכבדי,

הרינו שמחים להגיש לכם בזאת את תוצאותיו הסופיות של המחקר המקיף ורב השנים שבוצע על ידי ועדתנו. שאלת המחקר שלנו – מה בא קודם: הביצה או התרנגולת? – אושרה בדרגים הבכירים ביותר, הוכרה כתקינה-פוליטית על ידי תת-ועדת המומחים לענייני שאלות ועופות, ואף זכתה למימון צנוע מכספי המדינה, וליתר דיוק מכיסי אותם האזרחים אשר זכו לכבוד הגדול הכרוך בהשתתפות במחקר. תמצות מסקנות הנ”ל, שנערך במאמצים רבים ולעתים תוך הקרבה אישית נאצלת (ר’ נספח ג’ – טרוף טורף יוסף), מובא כאן בגרסה מקוצרת לנוחות הקהל הרחב. גרסה מפורטת יותר הוגשה לארכיון המדינה, ונתונה בימים אלה לעיונה האוהד, כך אנו בטוחים, של מחלקת הבטחון הפנימי והאושר הכללי.

ניגש, אם כן, לעניין. כאשר אנו דנים בשאלת המחקר שלנו, ראשית חוכמה עלינו להבהיר במדויק מהי תרנגולת ומהי ביצה. אמנם תוך זמן קצר הגענו למסקנה בלתי מעורערת לגבי זהות התרנגולת, אך הביצה הערימה בפנינו קשיים בלתי צפוים. למרבה השמחה, דוקא בקשיים אלה טמון פתרון השאלה, ועל כן מיד נרחיב בעניינם.

מסקנת הוועדה בנוגע לתרנגולת מאששת תוצאות מחקרים קודמים, על פיהם תרנגולת הנה אך ורק בעל חיים שהנו, בכל גופו, איבריו, נפשו, קרביו, מהותו ושאיפותיו, תרנגולת(1). באופן זה ניתן להבדיל בין תרנגולות אמת לבין בעלי חיים אחרים המתיימרים להיות תרנגולות, כגון תרנגולי הודו, צוצלות, יענים, וכן חבר הוועדה נ., אשר, בשנת המחקר השביעית, החל לטעון בתוקף שביכולתו להטיל ביצים(2), ועל כן נשלח למנוחה בחוות המרגוע בעבודת פרך אשר בצפון.

הביצה, כאמור, מציגה אתגר מורכב יותר בפני החוקרים, ועל כן היוותה חלק עיקרי ממאמצי המחקר שלנו. לאחר ישיבה רבה על המדוכה, לעתים תוך סיכון ניכר, התברר לנו כי לא ניתן להגיע להגדרה יחידנית של עצם המושג “ביצה”, ועל כן יש לחלק אותו למחלקות הבאות:

ביצה שאינה קשורה לתרנגולת: במחלקה זו, הקלה ביותר לאבחון, נמצא ביצי שליו, ביצי דגים, ביצי טירנוזאורוס רקס, וכן כמה מהביצים שהביא חבר הוועדה נ. לפני שנלקח מאתנו על ידי כוחות הבטחון.
ביצת-תרנגולת: גם הגדרה מוקפדת זו אינה נהירה מספיק, ועל כן נאלצנו לאפיין אותה במדויק באמצעות שתי תת-מחלקות:
1. ביצה שממנה בוקעת תרנגולת: יש להדגיש שבעל החיים שהטיל ביצה זו אינו חייב, גם בהסתכלות הלוגית הנוקשה ביותר, להיות תרנגולת. ליתר דיוק – יתכן שבעל החיים המטיל הנו כמעט-תרנגולת, אך כיוון שהוחלט בועדה שתרנגולת חייבת להיות מאה אחוזי תרנגולת, אין המטיל נחשב תרנגולת על כל פרטיה ודקדוקיה, ואנו נכנה אותו פרוטו-תרנגולת.
2. ביצה שהוטלה על ידי תרנגולת: מביצה זו, על פי כל כללי ההגיון שהוגדרו למעלה, תבקע תרנגולת.(3)

לאחר שהגענו להגדרות אלה במהירות וביעילות הגדולות ביותר (במהלך הדיונים התחלפו ראשי הוועדה רק פעמיים), הגענו אל שלב צירופן וארגונן לכלל היקש לוגי מסודר שבסופו מסקנה. הוא מובא כאן בגרסתו הבסיסית ביותר, כיוון שעדיין אין אפשרות לפרסם בציבור את שלושים ושמונה כרכי הנוסחאות המתימטיות במלואם.

לשם הפשטות, ולאחר שהנחנו כאמור למעלה כי תרנגולת היא תרנגולת במלוא מאת האחוזים, נחלק את הגדרת הביצה לשלוש האפשרויות שהובאו כאן, בחלקים שווים, קרי – 33.33% ביצה שאינה קשורה לתרנגולת, 33.33% ביצה שממנה בוקעת תרנגולת, 33.33% ביצה שהוטלה על ידי תרנגולת. מספרים אלה אינם מדויקים, ולשיטתו של דוקטור נ., החבר במכון הזואופוליטי, מספר הביצים שאינן ביצי תרנגולת עולה באופן ניכר על אלה שהנן כאלה (ר’ מחקרו החשוב, “תרנגולת הבית מול טירנוזאורוס רקס לאורך ההיסטוריה”, כרך ג’ – “השנים הראשונות”). אך בהשפעתו הברוכה של היועץ הפוליטי הראשון של הוועדה החלטנו לעגל את המספרים, וכך להגיע לאלה שהוצגו כאן. נבחן, אם כן, את האפשרויות העומדות בפנינו, בעזרת הידע המדעי העדכני ביותר בתחום החדשני של הסטטיסטיקה הממשלתית:

מסך כל הביצים בעולם, ⅓ אינן קשורות לתרנגולות, ⅓ הוטלו על ידי פרוטו-תרנגולות ו- ⅓ הוטלו על ידי תרנגולות.

מכך נגיע מיד אל מסקנתה הסופית והרשמית של ועדה זו. התשובה לשאלה “מה בא קודם: הביצה או התרנגולת?” היא: שני שליש ביצה.

בכבוד רב,

סגן-מזכיר נ. (מזכיר הוועדה)

בשם: החבר גנרל נ. (נשיא הוועדה), החבר הֶר פרופ’ נ. (חבר הוועדה), החבר קומיסר נ. (יועץ הוועדה לעניינים פוליטיים)

(1) יש לציין שהביטוי “רמ”ח איבריו ושס”ה גידיו” מתאים אך ורק לבני אדם, כיוון שהתרנגולת, בהיותה יצור מעודן ומורכב יותר, זכתה מן הסתם למעט יותר איברים.
(2) הוא אף טען שמדובר בביצי חופש.
(3) או ביצת-עין (ר’ שלושים וחמישה במאי / אריך קסטנר)
לעיון נוסף: הזקן והעוף, סיפור עם תרנגולות ובלי ביצים

_______________________
התפרסם במקור בבלוג “דמות בדיונית ומעלליה”

29 באוגוסט, 2012 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

גיא מחפש בפייסבוק דייט לבילוי VIP בהופעה של רד הוט צ’ילי פפרז. מה כבר יכול להשתבש?

לפני שנה, מספר גיא ניר, הוא היה במערכת יחסים עם מישהי וקנה לשניהם כרטיסי VIP (ב-1200 שקל לכרטיס) להופעה של רד הוט צ’ילי פפרז, שתתקיים בעוד שבועיים. ההופעה לא התבטלה (בינתיים), אבל היחסים כן. במקום למכור את הכרטיס הנוסף, ניר מנסה למצוא דרך פייסבוק דייט להופעה:

אז אם את בחורה חמודה, בין 23-28, שאוהבת מוסיקה טובה, לא מעשנת, אשת שיחה (האח הגדול לא נחשב) ומוכנה לקחת את הצ’אנס בלשבת לידי במקומות הכי טובים שאפשר להשיג להופעה הזו – השמיעי קול. מוזמנים להפיץ הלאה, לעשות לייק, לשתף, או לגחך. **המודעה מנוסחת בלשון נקבה כי אני סטרייט.**

“אני מאוד אוהב את רד הוט, והושפעתי מהם מאוד מוסיקלית (אני בן 27, מנגן על בס כבר 14 שנים), וידעתי שביום שיודיעו שהם יגיעו לארץ אדאג לכרטיס הכי שווה להופעה. מכיוון שאז היינו ביחד, החלטתי לקנות גם לה, ממש ביום שהכרטיסים יצאו”, הוא מספר לחדר 404. “יכלתי למכור את הכרטיס שלה במחיר כפול, אבל אז חשבתי ו-מה הלאה? לשבת ליד מישהו שאני לא מכיר ולהינות לבד? לא רוצה לספסר בכרטיסים ולמכור למרבה במחיר, לא רציתי להפוך את זה למסחרה. יכלתי ללכת עם ידידה, או לפנק את האחיות שלי, אבל החלטתי לעשות משהו קצת שונה, היום עם הפייסבוק והכל. אני בנאדם שמקפיד על הפרטיות שלו, אבל הנה – אחלה דרך לצאת החוצה”. על עצמו הוא מספר: “בן 27, במקור מרעות, לומד מדעי המחשב בבינתחומי, קצין ביחידה מיוחדת, למדתי עיצוב גרפי בניו יורק, מנגן על בס ועל עוד דברים שעושים רעש, וצולל עם כרישים לבנים”.

“הבחורה לא חייבת לי כלום”, הוא אומר. “יהיה מאוד נחמד אם דרך הרעיון הזה יתפתח משהו, אבל בכל זאת, אני לא מצפה להיות עם מישהי בתמורה לכרטיס. קרא לזה רגע של פילנטרופיות. קיבלתי המון תגובות, הרבה יותר ממה שחשבתי שאקבל.. קראתי את כולן, אני פשוט לא ממהר להחליט כי בכל זאת.. פתאום ים בנות מציעות כל מיני הצעות והרעיון הוא גם להכיר מישהי ולא זו שתהיה הכי ‘זונת רד הוט'”.

חלק מהגולשים ממש אהבו את הרעיון. אחרים מאוד מאוד לא (“מי שזו לא תהיה, היא באה איתך רק בשביל ההופעה בחינם. רק שזה יהיה לך ברור. כן?”; “נראית כמו דרך מעולה להשיג בחורה שאוהבת אותך בשביל האופי שלך”). בוטה מכולם היתה עינב איזק: “כן, אז היום כסף קונה הכל. כולל דייט עיוור דרך האינטרנט – העיקר שתהיה רווקה וצעירה. טוב שגם לא שאלת מה גודל החזה. אתה מגעיל אותי משתי סיבות – א. שזאת הדרך שלך להשיג דייט או ליצור קשר עם נשים, שוחד מגעיל לאור יום. ב. שככל הנראה אתה מוקצה חברתית באופן ככ נוראי, שאין לך אף חבר אחד או בן משפחה שאיתו תרצה לחלוק את חוויית ההופעה. בנות שמגיבות פה – ברצינות? עד כמה אומללות ומשועממות אתן שתרצו לשבת ליד בן אדם דוחה כזה? זר מוחלט שאולי גם יתקוף אתכן מינית. אני הייתי משלמת את מחיר הכרטיס VIP כדי שגברים כמוך יעלמו מן העולם!”

נור לי הראל, שהציעה את עצמה כדייט, השיבה לה בבוטות דומה: “עינב, סלחי לי על הביטוי , אבל מי שם לך חול בואגינה? א. זו דרך ממש מקורית להשיג דייט וגם גאונות של שימוש בגימיק על גבי מדיה חברתית כדי לשווק את עצמך מעל כל הפנויים פנויות שיש ברשת בכל הקבוצות בסגנון ‘חברים משווים חברות שוות בין חברים שובבים’. ב. תמיד קל למצוא מישהו שיבוא איתך להופעה כזו או פשוט למכור את הכרטיס, אבל ממש לא קל לגדל זוג ביצים שיוציא אותך לכזו הרפתקה. אני לא מבינה איך לפי זה את שופטת את הכישורים החברתיים שלו. ג. גם אני זרקתי את השם שלי לכובע ואני ממש לא אומללה וממש לא משועממת. גם לי מתחשק לצאת להרפתקה שלא שונה מכל בליינד דייט אחר חוץ מהעובדה שאני יודעת בדיוק לאן הוא יקח אותי ושה40 דקות הראשונות לא יתבזבזו על חיפוש חניה. ההבדל היחיד תכלס בעיניי הוא שאני לא יודעת עד כמה נוח לי לנצל כרטיס כזה יקר כשבדרך כלל אני אפילו לא נותנת לגבר לשלם לי על הקפה בדייט ראשון. נראה לי שאם פירשת כזה צעד רומנטי, אמיץ ומשעשע כאונס פוטנציאלי – זה הופך אותך לאומללה והמשועממת מבין שתינו”.

ניר עצמו פרסם מספר תגובות לדבריה של איזק (התשובה הראשונה והעצבנית: “הבחורה האחרונה שאנסתי עדיין בבית חולים, ולכן אני לא יכול לקחת אותה. שיהיה לך יום מקסים”), ובין השאר כתב: “עינבוש, לא יודע למה נכנסת איתי לדו קרב ראש בראש אבל בואי נזרום איתך: מי שפנתה אליי ברצינות קיבלה את כל הפרטים. כבר הבהרתי מראש שאני לא מצפה לחתונה, אבל כדי להינות, מה לעשות, אני מחפש מישהי בטווח גילאים שאולי, מי יודע, בעזרת הפרושיאנטה, אם ירצה הפלי, יוכל להתפתח גם משהו רומנטי. לא חובה. לא רוצה לביות מקורי או לעשות ‘קולולושה’ מהגג של עזריאלי כשמלא בנות חוסמות את איילון לשני הכיוונים ומחכות לכרטיס. ככה שלצאת עם בת 15 זו לא אופציה, לא מעשנת – מכיוון שאני בעצמי לא מעשן ולא אוהב את זה – אשת שיחה – כי לשתוק זה 2007, וחובבת מוסיקה – כי זו מהות ההצעה. לבוא לראות ביחד מופע מוסיקלי. לא טוב לך? לכי תנגני את הפתיחה של אנדר דה ברידג’ על דו ומי מינור. אבל תפסיקי, בבקשה, להשמיץ”.

אורן מוטולה כתב: “לא מבין אותך אחי. אם אתה אומר שאתה לא מצפה שיצא מזה כלום ואתה. לא רוצה למכור את הכרטיס אז למה פתחת את האופצייה רק לנשים? זה אומר דרשני. חוץ מזה שזה מריח לא טוב וכל ההופעה תהיה אי נעימות אחת גדולה בדיוק כמו שגבר משלם על בחורה בדייט אז זה כאילו הוא קונה אותה או מקומות בילוי מטומטמים שנותנים לבנות להיכנס או לשתות חינם כאילו היו חפץ בידור זול. אתה סותר את עצמך אחי. על הזין הכל תמכור את הכרטיס”.

אליה קרסטט כתב: “יש לנו פה בחור שאומר ‘יש לי כרטיס בשווי כמה מאות שקלים ואני מוכן לתת אותו בתמורה לדייט’… אם הייתי מציע סופ”ש באילת כדייט ראשון עדיין הייתן קופצות על זה או שזה פתאום מטריד? לא, כי אני רוצה לדעת כמה עולה בחורה בימינו. אם בחור היה בא בבר ואחרי שיחה של חמש דקות (שבה הוא נראה נחמד) – הוא יגיד שהוא חייב לזוז אבל יציע את ההופעה, זה לא יהיה מוזר? אני לא אומר שהוא אנס בפוטנציה אבל ההצעה הזו היא לכל הפחות מגוחכת. ואני לא מבין למה עינב היא בהכרח ‘כלבה יבשה’ בגלל ההתנגדות שלה לזה… ייתכן שחיי המין (והמערכות יחסים) שלה יותר פורות משלכם ואין לכם איך לדעת. מה שהיא אומרת פה (אם אני מבין אותה נכון) הוא שדייט שבנוי בשיטה של ‘אני מספק הרבה כסף, את צריכה להיות יפה, צעירה ולא לשעמם אותי’ הוא, לכל הפחות, דבר רע (אם לא יותר גרוע). ברור שייתכן שעינב טועה (באותה מידה, גם ייתכן שאתם טועים) ותהיה פה אהבת אמת מדהימה שתוביל לאושר גדול לשניהם אבל זה לא אומר שהיא חייבת לעוף מפה ולשבת לבד בחושך רק בגלל החוסר הסכמה שלה עם דעתכם”.

וחגי פריש לקח את זה לכיוון אחר: “גיא היקר, גם אני סטרייט, איש שיחה וחובב אלכוהול. הקטע של הסלבס פחות מדבר אלי, אבל אם אין ברירה, אז אין ברירה. במקום לקחת מישהי, זמנית שמוגדרת מראש כאופורטוניסטית ואולי יהיה לך איתה סקס זול ולא משמעותי. קח אותי, אני מבטיח לך שסקס לא יהיה. לא איתי בכל אופן, אבל דיבורים על סקס יהיו. ובהחלט יהיה כיף. (תראה אותי אחרי כמה דרינקים) אז אמנם אני לא צעיר ולא בחורה, אבל אני שווה. קח אותי גיא”.

28 באוגוסט, 2012 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

סודהסטרים אספה מלא פרסומות סמויות בסרטון כדי להקל על הרשות השניה לקנוס את הזכייניות [עדכון] חברת הרשות מגנה ומבטיחה לטפל

אחרי שנים של עצימת עיניים לרווחה, הרשות השניה התחילה לפעול נגד פרסום סמוי בטלוויזיה המסחרית, שמוחדר לתוכן התוכניות במקום להיות משודר בהפסקת הפרסומות. הרשות קנסה את רשת ב-540 אלף שקל, את קשת ב-480 אלף שקל ואת ערוץ 10 ב-440 אלף שקל, ואסרה על שידור תוכניות הפסולת השיווקית “יופי של יום”, “בריאות 10”, “משפחה 10″ ו”לחיות טוב”.

אבל לרשות השניה אין די משאבים לעקוב אחרי כל התוכניות ולגלות את כל המקרים של פרסום סמוי. לכן צריך לפרגן לחברת סודהסטרים, שהשקיעה זמן וכסף כדי לאסוף שורה ארוכה של פרסומות סמויות למוצר שלה, ולערוך אותן לסרטון אחד, לנוחיותה של הרשות השניה. הסרטון מציג פרסום סמוי מסיבי וחוזר בתוכניות בישול “גברים במטבח” עם אביב משה, תוכנית עם שגב משה ו”מה אוכלים היום?” עם מיכל אנסקי ועם מנחה נוספת שאני לא מכיר.

[youtube]http://www.youtube.com/watch?v=Yc5e4Da3fdo[/youtube]

(דרך גילעד נס)

[עדכון 28.8.2012 13:38] חברת מועצת הרשות השניה דליה זליקוביץ’, שמונתה ב-2010 לעמוד בראש תת-ועדה חדשה להסדרת התוכן השיווקי (השם המכובס לפרסום סמוי), הגיבה בפייסבוק:

גלעד, תודה ששלחת את זה. הועבר לבדיקה וטיפול. חוצפה שכזו מזמן לא ראיתי. זה נקרא להשתין מלמעלה על כל העולם, ולכוון לראש הרגולטור, ולהגיד שזכו במדליה. הצליחו!

פניה שלי אתמול לדוברת הרשות השניה טרם נענתה.

27 באוגוסט, 2012 | בנושאים: 404, פרסום ושיווק, פרסום סמוי | 2 תגובות

קוראי חדשות חברתיים בפייסבוק? אני קורא להחרים אותם

בשנתיים האחרונות אני נכנס פחות ופחות לדפי הבית של אתרי החדשות, וצורך יותר ויותר חדשות דרך הפניות של חבריי בפייסבוק וטוויטר. מחד אני מקבל את החדשות החמות והגדולות בסמוך למועד פרסומן, ומאידך זוכה להיחשף לכתבות פריפריאליות, שהגולשים חשבו שהן מעניינות והפכו אותן לפופולריות למרות שעורכי ההומפייג’ים לא נתנו להן בולטוּת.

לכן נבהלתי והופתעתי כשראיתי לפני כמה שבועות כותרת שחבר פייסבוק שלי, ותיק בעולם התקשורת, שיתף בפיד. נבהלתי, כי הכותרת היתה “הפיגוע בחיפה: הותרו לפרסום שמותיהם של 12 מ-15 ההרוגים”. הופתעתי, כי לא שמעתי על הפיגוע בשלב מוקדם יותר (“היה בום גדול”). מיהרתי להקליק, הגעתי לאפליקצית החדשות החברתית של נענע10 ונרגעתי: מדובר בפיגוע ארכיון.

אפליקציית החדשות החברתית (Social Reader) היא מטרד שפייסבוק השיקה לפני כחצי שנה, אז עם גופי תקשורת גדולים כמו הוושינגטון פוסט, יאהו והגרדיאן, והיום משתמשים בה גם נענע10, מאקו וישראל היום. בגירסתה המציקה ביותר, הקלקה בפייסבוק על לינק לכתבה שולחת את הגולש להתקנת האפליקציה. אם הוא עשה את הטעות ואישר, כל כתבה שהוא יקליק עליה בעתיד תפורסם אוטומטית על הוול שלו.

השיטה מזכירה את זו של נוכלי הלייקים: הם משתפים לינק שמבטיח תוכן סנסציוני, כמו סלבית שנתפסה בעירום או תמונות התאבדות של נשיא מורשע. הקלקה עליו גורמת ללייקים לעמודים שונים ולפרסום תכנים על הוול של הקורבן, בלי ידיעתו והסכמתו. השיטה החזירה למחזור החדשות כתבה ישנה על פיגוע בחיפה, שאותו איש תקשורת נכנס לקרוא בלי שום כוונה לשתף. השיטה חשפה שהעיתונאי החרדי קובי אריאלי קרא כתבה על קמפיין עירום של בר רפאלי, ששותפה על קירו בלי ידיעתו. “עברתי פיגוע פייסבוק”, זעק אריאלי בגל”צ.

אפשר לעקוף את האפליקציה – ללחוץ cancel בכל פעם שמגיעים אליה, להתקין ולהגדיר שהפרסומים שלה יוצגו רק לעינינו ולא לחברים, או להעתיק את כותרת הכתבה ולהגיע אליה דרך גוגל. אבל עדיף לשלוח לאתרי החדשות סיגנל שאומר שאנחנו לא שבעי רצון ממנה – להחרים אתרים שמשתמשים בה, וליידע את ראשיהם על הסיבה לכך. השימוש בקורא החברתי של הוושינגטון פוסט ירד מ-17.4 מיליון ל-9.2 מיליון משתמשים בממוצע חודשי בשלושים הימים עד ה-7.5. בקרוב אצלנו? אני מקווה מאוד.

התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון מאי 2012 של מוסף פירמה של גלובס

27 באוגוסט, 2012 | בנושאים: עיתונות ותקשורת, פייסבוק | 2 תגובות

להמשיך להתגלגל: ספורט אתגרי על כסא גלגלים | סמול טוק

אליס ואלי מזור, מה את עושה עם כסא הגלגלים שלך?
“הספורט שבו אני עוסקת כיום נקרא ‘צ’ר-סקייטינג’, החלקה אתגרית על כסאות גלגלים”.

איך הגעת לזה?
“גבי היה בסיכון מהחלקה אגרסיבית על רולר בליידס מגיל 15 ונהיגת האמרים בצבא, והדרדר כתוצאה מתאונת דרכים. אני סובלת ממכאובי הגוף, אך איני מגדירה עצמי כנכה אלא כ’יכולה אחרת’. זו היתה החלטה של רגע, של לחזור להחליק ולא משנה על איזה כלי, העיקר להחליק”.

מה מדליק אותך בצ’רסקייטינג?
“כשאני שם על הרמפה, זה רק אני והגלים עשוי הבטון, אני והחופש שלי. השלווה שמציפה אותי אינה דומה לשום דבר אחר. כיף לי ללמוד בכל פעם מחדש כמה אני מסוגלת. כשאני מחליקה, אני לא מרגישה חולה, נכה, מוגבלת או סובלת, אני עצמי בצורה הטהורה ביותר, והמהנה ביותר”.

אילו תגובות את מקבלת?
“כשרואים אותי על הכסא, מתלבשת בשלל המגינים והקסדה, נקשרת אל הכסא בשלוש רצועות הבטיחות המאפשרות לי לנווט את הכסא בתזוזות קלות בלבד, כשמבינים שהתוכנית שלי כוללת גלישה חסרת מעצורים אל תוך תהומות השיפועים בסקייטפארק, לרוב משתחררת איזו צווחה או אנחת פחד אמיתית וכנה, מלווה בכפות ידיים שחוסמות את הפה, ומבט מבוהל וקרוע לרווחה”.

את לא חוששת מפגיעות ופציעות?
“יכאב לי גם במיטה בלי לזוז וגם אם אני אחליק, אז עדיף להנות בדרך, אם כבר. לא?”

מה החלום שלך?
“שעוד יגיעו ימים שונים בהם הארץ תמלא צ’רסקייטרים, ובכל סקייטפארק יהיה כתוב ‘הכניסה מותרת לרולרבליידס, סקייטבורד וכסאות גלגלים'”.

________________________________

ראיון גולמי:

“אני משתמשת בכסא גלגלים כחצי שנה, מתוכם מחליקה על רמפות בסקייטפארקים בארץ חודש ושבוע בדיוק”.

מאיזו נכות את סובלת? זה תוצאה של פציעת ספורט?
“איני ‘סובלת מנכות’, אני סובלת ממכאובי הגוף, אך איני מגדירה עצמי כנכה אלא כ’יכולה אחרת’ משום שאיני מרגישה מוגבלת אלא פשוט מסוגלת באופן שונה מעט, אדפטיבי. אפשר לומר שמצבי הדרדר כתוצאה מתאונת דרכים לא צפויה בה החליק הרכב שלי בסיבוב חד אל עבר גדר הפרדה על פתח תהום… התאונה פגעה בגבי שהיה קודם לכן ‘בסכנה’ בשל שנים של החלקה אגרסיבית על רולר בליידס, ושירות צבאי כנהגת האמרים קרבית. כמו כן נפגעו מספר עצבים ויכולתם לתפקד באופן ראוי, עוד לא ברור אם כתוצאה מבעיה נוירולוגית או ישירות כתוצאה מאותה תאונה, אך היכולת שלי ללכת באופן יציב ותקין, לרקוד, לרוץ, ואפילו לבצע פעולה פשוטה כעמידה, כמו גם התחושות שהמוח שלי משדר לשרירים ולעצבים בגוף נפגמו ואינם כשהיו בעבר. התוצאה היא כאבים שונים במקומות שונים ברחבי הגוף, לעיתים חזקים עד כדי התעלפות, שורפים, חודרים כמחטים וסכינים, מטרידים כמאות נמלים הזוחלות על הגפיים, ולפעמים אם מדובר בתקופת ‘התקף’ אף משותקות לחלוטין – אני עשויה לקום יום בהיר ולרצות להוריד רגליי מהמיטה אל הרצפה הקרה, רק שהרגל הימנית אינה מגיבה, והתחושה אינה קרירות מבורכת שלאריחים אל רגליים יחפות ביום חם, אלא של איבר שאינו שייך לגופי, כבד, רדום בצורה משונה, ובעצם – משותק. בינתיים הרופאים לא בדיוק יודעים מה ניתן לעשות כדי לעצור את המצב או לשפרו, ואני מבחינתי מנסה כל תקווה אפשרית להפסקת הסבל היומיומי שבו אני חיה ב-4 השנים האחרונות. חלק מזה היה להתמסר שוב ומכל הלב לאהבה הישנה שלי – הרמפות, והפעם עם תשוקה ואש חדשה ואחרת בוערת עד לב שמיים”.

עסקת בספורט/ספורט אקסטרים לפני כן? איזה?
“בהחלט! בגיל 15 התחלתי להחליק על רולרבליידס על גבי רמפות, אהבתי את הספורט האגרסיבי וההישגי הזה שאפשר לי להגיע למצב מדיטטיבי מרוכז ונטול הפרעות, את השניות האלו שבהן אתה נמצא באוויר מרחף בלי משקל בלי דאגות, את הריגוש האולטימטיבי ברגע של ה’דרופ’ – השניה בה אתה מזנק אל תוך השיפועים שמחכים רק לך לכבוש אותם כל פעם ופעם מחדש… הגובה, החן בעת ההחלקה, והיכולת להסתגל בכל פעם ולהתגבר על הפחד הראשוני וההגיוני הזה – אז הבנתי שהכל בראש שלנו, שהכל אפשרי. ייצגתי את ישראל מספר פעמים בכמה תחרויות רולר בחו”ל, העיקרית מבינהן היא תחרות מוקדמות ה-X-GAMES – אולימפיאדת משחקי האקסטרים העולמית, התחרתי פעמיים בהן פעם יחידה עליתי לגמר, אך לא השתתפתי שכן נפצעתי בנפילה בערב התחרות. כנראה שזה לא היה היעוד שלי, דאז”.

איך קוראים לספורט שאת עוסקת בו, ואיך הגעת אליו?
“הספורט שבו אני עוסקת כיום נקרא ‘צ’ר-סקייטינג’ (CHAIRSKATING), החלקה אתגרית על כסאות גלגלים, בעולם ניתן למצוא תיעוד לגבי ספורט זה גם בשמות HARDCORE SITTING או EXTREME WHEELCHAIR SKATING, כולם שמות וכינויים לתענוג המרוכז הזה. אני אחת משתי בנות יחידות בקבוצה של כ-10 צעירים היושבים על כסאות גלגלים ברחבי העולם, ועוסקים בספורט מעניין ומאתגר זה. כרגע אין עוד צ’רסקייטרים מלבדי בישראל למיטב ידיעתי אך אני מתכוונת לשנות זאת”.

אילו מסגרות קיימות לספורט הזה?
“כרגע אין כל מסגרת מסודרת התומכת בצ’רסקייטרים, כאן או בעולם בכלל, ישנן מספר עמותות שונות המקדמות מדי פעם אירועים מיוחדים לקהל משתמשי כסאות הגלגלים, אך עדיין אין ארגון מוכר לתחום או מיסוד של תחרויות רבות בעלות כמה מדרגים כבשאר ענפי הספורט האתגרי האדפטיבי ושאינו כזה. ישנה תחרות אחת באופק שרבים מחבריי נלהבים לקראתה, היא תערך בעוד כחצי שנה בארה”ב – בחוף וניס באחד מאתרי ההחלקה המפורסמים בעולם! מלבד תחרות עיקר הפעילות היא יחידנית כמו בכל תחום החלקה אתגרי אחר שאינו משופע בנותני חסות: חבורות חבורות מתאמנים יחדיו, מתגברים על מכשולים ומחסומים, מעודדים אחד את האחר להתקדם ולהשתפר – ומבצעים טריקים ותרגילים מרשימים ועוצרי נשימה, וכמובן שנופלים מפעם לפעם, וקמים וממשיכים הלאה בחיוך.

“כאן בינתיים עד שיהיו עוד צ’רסקייטרים שכמותי, אני מבלה את זמני עם חבריי הסקייטרים (סקייטבורד) והבליידרים (רולרבליידס) שזוכרים אותי מחליקה עוד מהימים ההם, והם ששים לעזור ולתמוך בי בכל מה שאזדקק – תמיד שמים לב אם אני נופלת וצריך לעזור לי לקום, או בעזרה ביציאה ממתוך הרמפה – הרי מדובר ברמפות שאינן לכניסה לבית או לעסק – בין 2.5 ל-3.4 לאלו ה’נמוכות’ יחסית. אני פועלת במרץ בשיתוף עם חברת ‘סגול שיקום ישיר’ שאימצו אותי אל ליבם ואיפשרו לי לקבל כיסא גלגלים חזק במיוחד ההולם את השימוש המיוחד שלי בו, על מספר פרויקטים שונים לקידום ושינוי דעת הקהל והחברה בישראל לגבי ‘נכויות’ וקשיים. אחד הפרוייקטים שכבר מותר לספר עליו בקווים כלליים הוא מחנה אימונים ‘יכולים אחרת’ לצעירים ולצעירים ברוחם שבו נעבוד בכיף על שיפור שליטה בכסאות גלגלים, נלמד כיצד לפול (כי זה עשוי לקרות לכולם וכדאי לדעת איך לפול כדי לקום) כיצד לבצע תרגילים פשוטים שיסייעו ברכישת עצמאות רחבה יותר, וכלים להתמודדות עם מכשולים שונים- על השיפועים השונים במתחם הרמפות, ובחיים עצמם לאחר מכן… שהרי החיים שלנו הם סקייטפארק אחד גדול – וזה לא משנה אם אנחנו עומדים או יושבים – החלק החשוב והקשה ביותר הוא ללמוד לקבל, להסתגל ולהמשיך להתגלגל הלאה”.

מה מדליק אותך בצ’רסקייטינג?
“הכל!!! אבל אני חושבת שבעיקר העובדה שכשמחליקים -אין רעשי רקע מבפנים או מבחוץ, כשאני שם על הרמפה, זה רק אני והגלים עשוי הבטון, אני והחופש שלי – השלווה שמציפה אותי אינה דומה לשום דבר אחר, הריגוש והאושר שבכיבוש גבעה בתרגיל זה או אחר הוא רגע שאני ממליצה לכל אחד בעולם לחוות, זוהי הדרך שלי להארה, המדיטציה הטבעית והברוכה ביותר שחשתי אי פעם, וכיף לי ללמוד בכל פעם מחדש כמה אני *מסוגלת* וכמה שהחיים שדומים מאוד למסלול ההחלקה שאני אוהבת כל כך, מפתיעים ומרגשים ומדהימים בו זמנית, גם אם לפעמים נופלים ומשתטחים על הבטון – כשאני מחליקה, אני לא מרגישה חולה, נכה, מוגבלת או סובלת, אני עצמי בצורה הטהורה ביותר, והמהנה ביותר. זה המקום הפרטי שלי, השער אל הלב”.

את לא חוששת מפציעות ופגיעות במסגרת הפעילות שלך?
“אצל רוב האוכלוסיה ישנו דימוי שגוי ולא כל כך הוגן של משתמש בכסא גלגלים – לרוב מדובר בדימוי מאוד שברירי ונזקק, אולי עם מטפל צמוד שדוחף את ידיות הדחיפה (שאינן קיימות על הכסא הפרטי שלי למשל) אולי יראו בעיני רוחם אדם חלש, או עצוב. כשרואים אותי על הכסא, מחייכת מאוזן לאוזן, מסיעה את עצמי במהירות ובנוחות נפלאה ממקום למקום, כששמים לב שאני מתלבשת בשלל המגינים והקסדה, נקשרת אל הכסא בשלושת רצועות הבטיחות המאפשרות לי לנווט את הכסא בתזוזות קלות בלבד, כשמבינים שהתוכנית שלי כוללת גלישה חסרת מעצורים אל תוך תהומות השיפועים בסקייטפארק, לרוב משתחררת איזו צווחה או אנחת פחד אמיתית וכנה, מלווה בכפות ידיים שחוסמות את הפה, ומבט מבוהל וקרוע לרווחה.

“אחרי סיבוב או שניים במתחם לחימום עצמי ומתיחות, אני לרוב עושה ‘סיבוב מודעות’ בין הספסלים, להרגיע את הנוכחים ולהסביר כי למרות שאני ישובה על כסא מתגלגל, הסיכון בלהחליק על כל כלי אחר (רולר בליידס, סקייטבורד ועוד) אינו שונה כלל ועיקר מהסכנה העומדת בפניי כצ’רסקייטרית, ובלבד שאחליק כאשר אני מוגנת לגמרי בסט מלא של מגיני גוף, קסדה מתאימה וחזקה ושלל רצועות בטיחות לעיגון עצמי אל הכסא, אני מסבירה לרוב כי הכאבים שאני סובלת מדי יום ביומו מעצם המחלה והמכאובים שבחיי, קשים בהרבה ונרואיים בהרבה מכאב הנפילה על הרמפה, כשאיני מצליחה “לנחות, תרגיל זה או אחר… אם לא נופלים ולא יודעים כיצד לפול, אי אפשר להתקדם הלאה, ולקום בחיוך ולהמשיך להתאמן, לדחוף רחוק יותר וחזק יותר”.

מה החלום שלך?
“החלום שלי מפוצל לשני חלקים – החלק האישי וההישגי שלי כספורטאית אקסטרים אתגרית אדפטיבית בו אני מקווה להתחרות בתחרות המיועדת הקרובה מעבר לים, ועד אז להספיק ללמוד כמה וכמה תרגילים מרשימים ומהממים כאן ב’מתחם הבית’ בישראל. על הכוונת לחזור לתרגיל האהוב עלי מימי ההחלקה על הרולרבליידס, BACKFLIP, סלטה אחורנית, הפעם עם הכסא. החלום האולטימטיבי בסופו של דבר הוא להשלים את מה שהתחלתי אז ולהתחרות במשחקי האקסטרים ה-X-GAMES העולמי, כצ’רסקייטרית גאה ומאושרת.

“חלק נוסף הינו היעוד החברתי, מבחינה החדרת מוטיבציה לשינוי מודעות דראסטי בנוגע לניידות, שינוי הגישה החשוב וההכרחי כלפי ‘נכויות’, שימוש בעזרים כדרך חיים ושיקום, יחס לשונה בקהילה ועוד, כמו גם תקווה שעוד יגיעו ימים שונים בהם הארץ תמלא צ’רסקייטרים ובכל סקייטפארק יהיה כתוב:הכניסה מותרת לרולרבליידס, סקייטבורד וכסאות גלגלים.

“חשוב לי שיבינו שזו היתה החלטה של רגע – של לחזור להחליק, ולא משנה על איזה כלי, העיקר להחליק, ושאני עושה את זה למרות הכאבים. זה לא כזה קל וכל פעם שאני יוצאת לשם ומגיעה לרמפות אני גאה בעצמי שהצלחתי לזוז מהמיטה. כי יכאב לי גם במיטה בלי לזוז וגם אם אני אחליק, אז עדיף להנות בדרך, אם כבר, לא?”

_________________
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 17.8.2012

27 באוגוסט, 2012 | בנושאים: סמול טוק | 2 תגובות

הביצה שהתמסחרה: מעכשיו גם ביצים מגיעות עם פרסומות

עדי טל, יש פרסומת על הביצים שקניתי. מי האחראי?
“זה לא משהו שאני המצאתי, עושים את זה בחו”ל. חברתי למישהו והבאנו יחד את המכונות מחו”ל, ויחד עם בית האריזה של ביצי רמות השבים הקמנו את המכונות, אני עשיתי את הגרפיקה, ועכשיו אנחנו מוכרים את שטח הפרסום על הביצים”.

את עובדת בעסק משפחתי שמציע פתרונות לעבודה בגובה. מה הקשר לפרסום על ביצים?
“אנחנו לא בתעשיית המזון, אנחנו פשוט מכירים כל מיני אנשים שעוסקים בתעשיית הביצים וקישרנו את זה אלינו. באתר שלנו רשמתי את הסלוגן – ‘כשאנחנו עובדים בגובה – אנחנו כ”מהלכים על ביצים”‘”.

מה המחיר?
“תפוצה מינימלית של חצי מיליון ביצים זה 15 אלף שקל, לא כולל מע”מ. ככל שעולים המחיר פר ביצה יורד”.

מי הלקוחות הפוטנציאליים שלכם?
“רוב הקהל שרוצה לפרסם על ביצים זה בעלי עסקים עצמאיים – שיפוצניקים, מאפרות, מאמנות כושר אישיות, לא חברות ענק כמו אוסם וכדומה, אלה עדיין לא יצרו איתי קשר. זה פתוח לכולם. אנחנו מעוניינים ליצור קשר עם משרדי פרסום”.

הרבה ביצים נשברות בתהליך?
“לא. זה אותו עקרון כמו של הדפסת תאריך התוקף. יש חותמת שיורדת ומחתימה את הביצה, היא מאוד רכה ולא שוברת את הביצה. זו אותה טכניקה ואותו צבע מאכל והכל”.

מחירי הביצים צפויים לעלות. מה הצרכן מרוויח כאן – ביצים עם פרסומות יעלו פחות?
“לא. הוא מרוויח חשיפה לפרסום, כמו שהוא מרוויח מפרסומת בנתיבי איילון”.

כבשתם עוד טריטוריה. בסוף לא ישאר לנו מרחב נקי מפרסומות.
“אם אתה תסע לנורבגיה, לא יהיה לך שלט פרסומת אחד בכבישים. בארץ כן. זה עניין של הרגל. בתאילנד מפרסמים על ביצים, זה עניין רגיל בשבילם. אתה יכול להתפלסף על זה ולהגיד שכמו שאתה בוחר איזה ערוץ לראות בטלוויזיה, אתה יכול לבחור איזה מוצר לקנות בסופר. אתה בוחר אם להכניס את זה אליך הביתה או לא. אתה יכול לקנות גם ביצים בלי פרסומות”.

____________________
התפרסם במקור בגירסה שונה במדור סמול טוק במוסף הארץ, 24.8.2012

26 באוגוסט, 2012 | בנושאים: סמול טוק | 7 תגובות

רייג’ אגיינסט ד’ה מדיח: ביקורות מוצרים בזאפ הן סאטירה אפרים קישונית על תרבות הצריכה

תומר הוא לקוח שלוקח את לקוֹחוּתוֹ ברצינות. בביקורות המוצרים שלו בזאפ, תומר זועם נגד המכונה בפירוט רב ובהומור אפרים קישוני ציני, ודורש עולם מכשירי חשמל ביתיים טוב יותר. כך כתב, למשל, בביקורת על מדיח כלים סימנס SF64M330:

“במדיח של ההורים שלי, (גם סימנס גרמני) שהוא גם רחב וגם קצת יותר חדיש, יש בתחתית הדלת פרוז’קטור (נורה חזקה המכוונת אל הרצפה) שמייצרת מעגל אור אדום על הרצפה בשעה שהמדיח פועל. זה נהדר ביחס למדיח שלי שלא רואים בו שום אינדיקציה ולא שומעים ממנו שום רחש. למרות ששלי עלה קצת יותר – אין בו שום מחוון כזה וחבל כי צריך. הוא גם נודניק לאללה ולא מפסיק להטריד אותי בצפצופים מונוטוניים כשהתכנית נגמרת. יש סדרה של שלושה או ארבעה ביפים, אחר כך איזה ‘סנוז’ של כמה דקות ואחר כך שוב – עד אין קץ. מכונת הכביסה שלי (גם סימנס) עושה כמעט אותו דבר – רק שהיא מרימה ידיים באיזה שלב – וחדלה להטריד. קיבינימט! מה כל כך בוער? אז שיישבו להם הכלים המצוחצחים בסלסילה עד הבוקר – מה יש? כל יצרן תוקע לי זמבורה במכשיר. הכיריים מצפצפות, הכביסה מצפצפת, המדיח מצפצף, הטלפון מצפצף, הנייד – סופר מצפצף – מה זה צריך להיות? מי משרת את מי פה? גם תינוק צורח נרגע בסוף אז למה לעזאזל המדיח הזה לא סותם?”

פניתי לתומר באימייל והצעתי לו להתראיין. הוא השיב: “לא תודה. איני מבקר צרכנות. קצה נפשי במרבית הביקורות העילגות שקראתי באתר ההוא ובסך הכל הבעתי בכתב את רשמי מהמוצרים שרכשתי ומהשירותים והעיסוקים הנלווים לרכש. זאת, כפי שהייתי רוצה לראות בעצמי באתר המתיימר לספק שירות לציבור, בביקורות שעוסקות במוצרים, שאני עצמי שוקל לרכוש. איני דמות ציבורית ואני שומר על אלמוניות בקנאות”.

תומר כתב את ביקורותיו בשנת 2009. שלוש שנים קודם לכן החלו גולשים להפוך את אזור הביקורות של ענקית הקמעונות המקוונת אמזון למגרש משחקים, כשפרסמו ביקורות ארוכות, מקיפות ומצחיקות על חלב מלא של חברת טאסקן. ג’פרי גייטס מניו ג’רזי, שהתחיל את הביקורות המבודחות ביחד עם חבר, אמר אז לניו יורק טיימס: “אנחנו לא שונאים את אמזון, פשוט חשבנו שזה מצחיק. […] האינטרנט הוא מקום נהדר להפיץ הודעה, לא משנה כמה היא טפשית”.

ההודעה רצה בבלוגוספירה והגיעה לסופרבלוג החנונים בוינגבוינג, ובתוך פחות משבוע הוצף אזור הביקורות של החלב במאות ביקורות. הגולש אדגר חיבר פואמה לחלב על משקל “העורב” של אדגר אלן פו. קת’רין סווינפורד כתבה סיפור קצר שבו החלב מסמל זוגיות שהחמיצה. ג’יי פיצסימונז שיתף תגלית מרעישה: “יש עוד מישהו שניסה למזוג את החומר הזה על קורנפלס יבש? מ-ע-ו-ל-ה!” אתמול (א’) פורסמה ביקורת חדשה, ה-1340 במספר, מאת “זוכה פרס נובל”, שסיפר שהתחיל לצלם באייפון חלב שנשפך ולפרסם בפייסבוק, שם זכו יצירותיו לפופולריות והוא הפך לאמן מפורסם שמוצג במוזיאונים החשובים בעולם. זוהי מטא-ביקורת-מתחכמת, שמבקרת את הפיכת הביקורות המתחכמות על החלב מתוכן פונקציונלי לאמנות רשת.

עוד מתחם מסחרי שבו אפשר למצוא יצירתיות בלתי צפויה הוא אתרי הדילים והקופונים. “מי אמר שרק בבתי מלון ומסעדות אפשר להנות משדרוגים ותוספות?!גם אצלכם בבית! לחם קלוי וטעים למגוון מטבלים וממרחים…”, נכתב בעמוד המבצע של מצנם להכנת לחם קלוי (39 שקל במקום 89) באתר YomiYomi. “תמיד בארוחות הבוקר המוגשות בבתי המלון, ניתן להנות מהעמדה עם המצנם שמאפשר לנו לקלות את הלחם. איכשהו אותו לחם בדיוק, הופך הרבה יותר טעים כשהוא קלוי וקריספי… רבים מאיתנו נוטים לרכוש את הצנימים המוכנים באריזות שניתן להשיג ברשתות השיווק. אבל מה הסיבה לקנות אם אפשר להנות מלחם שאתם בעצמכם יכולים לקלות בתוך דקות אחדות?” יש שיאמרו שהטקסטים הפשטניים, החוזרניים והמתלהבים בהגזמה הגובלת בטמטום מיועדים לייצר להם קידום ויראלי ולקדמם במנועי חיפוש. אני חושב שיש כאן משהו מעבר לזה. הכותבים עושים את עבודתם טוב מדי – העליצות המזוייפת והמוגזמת מוגזמת אפילו בקנה מידה של טקסט פרסומי. זה נועד לאותת לנו שמשהו לא בסדר. אפשר לראות בזה את זעקתם הסמויה של פועלי המילים המתוסכלים, הלכודים בעבודה השחורה והלא-מתגמלת במכרות התוכן השיווקי.

(תודה לקסטה, מיכאל זילברמן ונדב פודולר)

_______________________________
התפרסם במקור בגירסה שונה בוואלה, 21.8.2012

26 באוגוסט, 2012 | בנושאים: 404 | 5 תגובות

סופרמרקטליזם | צילומים

“חצי חינם קטנטנים. חינוך לקפיטליזם מגיל קטן”. צולם בקניון שרונים. צילום: ליאור כהן.

שווה לחיות בעיר הזאת. צולם ברחוב אבן גבירול בתל אביב. צילום: איזי גאון.

26 באוגוסט, 2012 | בנושאים: 404 | 4 תגובות

יש אנשים שאוהבים לראות את הקרדיט שלהם במדורי רכילות, ויש כאלו שלא

אייטם רכילות במדור דיבידנדים בכלכליסט:

אותו אייטם אחרי הסרת הקרדיט של מפיקת הצלמים אורלי קוחנסקי, שצילמה את מושאי הסיקור (וככל הנראה גם הביאה את האייטם), כי פאדיחות לקבל קרדיט במדור רכילות: