עברייני רשת

עידו קינן, ג’וני זילבר

על גסיסתו של הדואר דיברנו בטור הקודם, שבמחווה לנושאו התפרסם באיחור של כמה שבועות. סיכמנו שכדי שהדואר ישרוד הוא חייב להתקדם, לרתום לטובתו את הטכנולוגיה ולהפוך יריב ראוי למתחריו. כאן נציע תוכנית לייעול הדואר, שכוללת ממשק מקוון חכם בין הדואר לבין לקוחותיו.

שינוע מידע וחפצים. בבסיסו, הדואר הוא שירות שמקבל מהשולח מידע או פריט פיזי וכתובת נמען, ומעביר אותם לאותה כתובת. בתהליך הזה יש כמה דרישות יסוד בעייתיות: השולח צריך להגיע לתיבת הדואר או, במקרה של דואר מהיר, רשום או חבילה, לסניף הדואר; השולח צריך לדעת את כתובתו העדכנית של הנמען; הדוור צריך להצליח לקרוא את הכתובת; הדוור צריך לאתר את הכתובת; הדוור צריך למצוא את התיבה הנכונה; דבר הדואר צריך להיכנס לתיבה; אם לא נכנס, הדוור צריך להשאיר הודעה לנמען ולהחזיר את דבר הדואר לסניף לפני שהנמען מגיע אליו, והנמען צריך להגיע לסניף.

כתובת פיזית זה כל כך שנה שעברה. בתחילת 2013 הורחב המיקוד בישראל מחמש לשבע ספרות, עם פוטנציאל של יותר מעשרה מיליון מיקודים – יותר ממספר האזרחים בארץ. בהתחלה חשבנו שזו הפרזה. אחר כך הבנּו שמדובר בהברקה: כתובת פיזית פוגעת בפרטיות כשהיא חושפת את מקום מגוריו של הנמען לכל מי ששולח לו דואר, ומעבר דירה מחייב עדכון של אנשים וגופים שמתקשרים עם הנמען באמצעות הדואר. את הכתובת הפיזית אפשר להחליף בכתובת-וירטואלית חד-ערכית קבועה, כמו מספר בן שבע ספרות או כתובת אימייל, ומדוייקת לרמת הנ”צ.

במקום לרשום על המעטפה כתובת ארוכה, שטעויות עלולות ליפול בה ולא בטוח שהיא עדכנית, אפשר יהיה לרשום את כתובתו-הווירטואלית של הנמען (או להדפיס את גירסת קוד ה-QR שלה מאתר הדואר), והמכתב יגיע ליעדו. כאשר הנמען יעבור דירה, הוא יצטרך לעדכן רק את רשות הדואר, שתשייך ברשומותיה את הכתובת-הווירטואלית לכתובת הפיזית החדשה, ומאותו רגע תעביר אליה את המכתבים. מכתבים מתקופת החפיפה שהגיעו לכתובת הפיזית הישנה ישולשלו בחזרה לתיבת הדואר ויישלחו מחדש לכתובת העדכנית. פריטי דואר לאדם מסויים שממשיכים להגיע לכתובת לא נכונה ולהיות מוחזרים לתיבת הדואר יקפיצו התרעה בסניף דואר, והפקיד האחראי ייצור קשר עם הנמען כדי לברר את כתובתו העדכנית.

הכתובת-הווירטואלית תשמש גם כשם המשתמש של האזרח באתר הדואר, והוא יוכל לקשר אותה לפלטפורמות תקשורת נוספות (אימייל, סמס, פקס, הודעת משיבון, תזכורת באפליקציה, נוטיפיקציה בפייסבוק ועוד).

דבר דואר. נייר ועט הם לא כלים הכרחיים לכתיבת מכתב, ופותח מעטפות הוא לא כלי הכרחי לקריאת מכתב. הדואר החדש יגשר בין העולם הדיגיטלי למוחשי – השולח יוכל לשלוח טקסט דיגיטלי וקבצים לנמען, גם אם אין לנמען אימייל. ולהיפך: הוא יוכל לשלוח מכתב מנייר שיתורגם לקובץ דיגיטלי – תמונה סרוקה או טקסט דיגיטלי, שהומר באמצעות תוכנה או פקיד דואר. הבחירה באיזה פורמט לשלוח את המכתב תהיה בידי השולח והבחירה באיזה פורמט לקבלו – בידי הנמען, שיוכל לקבלו בכל אחת מהפלטפורמות שמקושרות לכתובתו-הווירטואלית. חברות וארגונים ממשלתיים ישמחו לבטל את עלויות הנייר, ההדפסה, ההכנסה למעטפה, הדפסת הכתובת והשליחה של מכתבים פיזיים, ולשלוח הודעות דיגיטליות בתעריף מופחת. נמענים ישמחו להיפטר מהנייר שמציף את הבית והולך לאיבוד במגירות, ולהמירו בקובץ דיגיטלי זמין וחפיש.

בתחילת העשור שעבר הפעילה רשות הדואר שירות מסורבל בשם “דואר-טק“, שבו הנמען מתקשר לדואר ומקבל כתובת אימייל זמנית. השולח שולח אימייל לאותה כתובת, והנמען מקבל אותה מודפסת במכתב או מפוקססת. שירות נוסף היה “מברקים באינטרנט” – השולח מזין את המסר באתר הדואר, וזה מדפיס את המסר ומעביר אותו לנמען באמצעות שליח.

בול. אם מדובר במכתב לחו”ל, צריך לברר את התעריף לאותה מדינה. אם מדובר במכתב פיזי כבד או חבילה, צריך להחזיק בבית מאזניים כדי לשקול אותם, ולחשב כמה בולים צריך. אם אין בולים בבית, צריך ללכת לסניף הדואר לרכוש אותם. בדואר החדש אין בולים – באתר הדואר משלמים על המשלוח (או בוחרים באפשרות “איני יודע כמה לשלם”), מקבלים מספר פריט וכותבים אותו על המעטפה. כשהחבילה תגיע לסניף הדואר היא תישקל, התעריף ייקבע והסכום החסר ייגבה מחשבון הדואר של השולח.

שירותי הדואר הממלכתיים בשוודיה ובדנמרק התנסו כבר בתחילת העשור בהחלפת הבולים בתשלום מקוון. שולחי המכתבים סימסו למספר ייעודי וקיבלו בחזרה קוד, שאותו כתבו על החבילה.

תיבת הדואר וסניף הדואר. אנחנו לא צריכים ללכת לתיבת הדואר או לסניף כדי לשלוח דואר. על תאי הדואר הפרטיים באזורים הפרבריים-כפריים בארה”ב מותקנים דגלים. השולח מכניס את הדואר היוצא לתא הדואר שלו עצמו ומרים את הדגל. כשהדוור עובר במסלול החלוקה שלו, הוא עוצר ליד התאים שדגליהם מורמים, אוסף את הדואר ולוקח אותו לסניף. אנחנו מציעים דגל וירטואלי: כאשר יש לנו דואר לשלוח, נניח אותו בתא הדואר הביתי שלנו ובאתר הדואר נקליק על “יש לי דואר יוצא”. הדוור שאחראי על אזור המגורים שלנו יקבל את המסר ויאסוף את הדואר בסיבוב הקרוב. אם נקליק “יש לי דואר יוצא דחוף”, יצא שליח במיוחד לאסוף את המכתב, והתשלום על השירות המיוחד ייגבה מחשבוננו. ולגבי הסניפים, הם ישדרו לאתר בלייב את מספר הלקוח שמטופל כרגע, את מספר הלקוח האחרון שנשלף מהמכונה ואת זמן ההמתנה המשוער, כשכל אחד יוכל לשלוף מספר מרחוק באמצעות האפליקציה, ולקבל התרעה כמה דקות לפני שתורו מגיע. אבל זה רק לאנשים חובבי פיזיות, משום שאת רוב הפעולות שאפשר לעשות בסניף לא באמת צריך לעשות בסניף.

הדואר בפיצריה. במקום ללכת לסניף או לזמן את הדוור, אפשר להשתמש בסניף דואר אד-הוק כגון פיצריה שפתוחה עד אחת בלילה. השולח משאיר את החבילה שם והנמען אוסף אותה בשעות יותר נוחות מאלו המוגבלות של הדואר.

קבוצת מאמאזון מרקט רמת גן-גבעתיים מבצעת ניסוי בשירות הישראלי dropic, שבו מקומות ציבוריים מוסכמים מראש משמשים כסניפי דואר חלופיים. מה עושים כשהנמען והשולח לא באותה עיר? חברי הקהילה יכולים לקחת איתם את החבילות אם הם ממילא נוסעים מכאן לשם. מי שלוקח חבילה מקבל נקודת זכות, שאיתה הוא יוכל לשלם כשהוא יצטרך לבצע משלוח דרך דרופיק.

הדואר בדרך. זה השלב המסתורי, הקופסה השחורה של הדואר: איפה נמצא המכתב? האם הגיע לסניף הדואר? האם יצא כבר באוטו האדום? שמא הוא כבר בידיו של הדוור, או אפילו בתוך התא של הנמען? האם, לכל הרוחות, הצ’ק באמת בדואר? ובכן, מסתורין לא עוד: בכל שלב במסלול, מספר פריט הדואר ייסרק, ודיווח יישלח הן לשולח והן לנמען – “המכתב בסניף השולח”, “המכתב הגיע לסניף הנמען”, “הדוור מוביל את המכתב”, “המכתב הונח בתא הדואר”. איך? בפלטפורמת התקשורת המועדפת מבין אלו המקושרות לכתובתם-הווירטואלית.

חברת Traveling Mailbox מציעה לסרוק את מעטפות המכתבים שממוענים ללקוחותיה, ולמייל אליהם את הסריקה.

הדוור המבוזר. אין סיבה שהדואר ישלם לאדם שיסע במיוחד עם חבילה מהשולח לנמען, כשהוא יכול לבזר את המשלוח לרצים, רוכבי אופניים ונהגים שממילא עושים את אותו המסלול. כמו בכל שירות מקוון מכובד שמחבר בין לקוחות וספקים, השולחים והנמענים ידרגו את השליחים, כדי שמשתמשי השירות יוכלו לבחור שליח שזוכה לציון אמינות גבוה. שירות כזה יכול להתרחב לשירות הובלות – מישהו שמצא ספה ברחוב, קיבל אותה ממישהו שהציע אותה למסירה באינטרנט או רכש אותה בחנות רהיטים, יוכל לחפש באמצעות השירות הזה מוביל ולקבל את הספה הביתה במחיר שלא יכול היה לקבל בדואר הישן.

השירותים RideShip ו-Kanga מחברים בין אנשים שרוצים להעביר חבילה ממקום למקום לבין אנשים שמוכנים להסיע אותה ליעדה תמורת תשלום. השולחים מעלים מסלול רצוי והצעת מחיר, והמסיעים בוחרים חבילה משתלמת ומובילים אותה. Gett, הסניף הניו יורקי של גטטקסי, מאפשר למשתמשיו להזמין מוצרים – כוס קפה, זר פרחים או טייק אוויי ממסעדה – שיגיעו אליהם עם המונית שהזמינו, בתעריף של 10 דולרים נוסף על מחיר המוצר.

מה במעטפה? ברגע שהמכתב מגיע לידי הדוור, הנמען יודע שיש דבר דואר בדרך אליו, ויודע מי השולח. אבל מה יש שם? הוא יצטרך לחכות עד שדבר הדואר יגיע. או שלא: משתמשים שיבחרו בכך יוכלו לקבל סריקה של המכתב או צילום של תכולת החבילה, שיישלחו אליהם ברגע שדבר הדואר הגיע לסניף הדואר השולח. אם הנמען רואה שהוא לא צריך את העותק הפיזי של המכתב, או שהחבילה מכילה דברים שאינו צריך, הוא יכול ללחוץ על כפתור “עצור!” באתר הדואר ולעצור את המשלוח. המכתב ייגרס, הפריטים יושלכו לפח או יימכרו במכירה פומבית, וזיכוי חלקי על המשלוח יחולק בין השולח לנמען.

ב-2010 פתחה פינלנד בפיילוט לאומי לפתיחת מעטפות, סריקת הדואר והמרתו לפדף. הסטארטאפ האמריקאי קצר הימים Outbox הציע שירות סריקת מכתבים ושליחתם לתיבת אימייל באפליקציה, כולל אפשרות של סינון ספאם (מכתבים פרסומיים בלתי קרואים), שליחת המכתב הפיזי במידה שהנמען מעוניין בו וגריסתו במידה שלא. מי שגרם לסגירת השירות בתחילת 2014, אחרי כשנה של פעילות, הוא מנהל שירות הדואר האמריקאי, פטריק דונהיו, שלדברי היזמים אמר להם שהוא רואה בשירות פגיעה בלקוחות שלו – לא תושבי ארה”ב, אלא 400 חברות הדואר הכמותי, שם מכובס לחברות שמציפות את התיבות בדואר זבל פיזי. המנהל הודיע ליזמים שלא יעבוד איתם, כשכל שעליו לעשות זה להורות לסניפי הדואר לא לכבד בקשות של לקוחות להעביר את מכתביהם אל אאוטבוקס (דובר הדואר הכחיש את הדברים). החברה עברה לשיטת עבודה של איסוף הדואר מתאי הדואר של הלקוחות באמצעות “אל-דוורים” (unpostmen), שם שעוקץ את דונהיו ושירות הדואר שבניהולו. אולם לבסוף הוכרעה אאוטבוקס על ידי העלויות ונסגרה.

מזכיר דואר אישי. אם המכתב שנפתח ונסרק הוא חשבון חודשי, הקלקה על “שלם עלי” תעביר לפקיד הדואר האישי שלי הוראה לשלם אותו מחשבון הדואר שלי. אם זו הזמנה לאירוע, הוא יזין אותו לקלנדר שלי. אם מדובר בפרסומת לדויטש הדברה, הוא יזרוק אותה לפח.

חברת Zumbox, שסיפקה תיבת אימייל מאובטחת שאליה חברות וגופים שלחו גירסאות דיגיטליות של מכתבי נייר, ואשר נסגרה באפריל, הציעה בין השאר שירות תזכורות לתשלום חשבונות. חברת Earth Class Mail, שמספקת שירות טיפול במכתבים, מציעה בין השאר שירות הפקדת צ’קים שהגיעו אל לקוחותיהם בדואר.

איך תרצה לקבל את הדואר שלך? בשיטה הנהוגה כיום, רק השולח יכול לקבוע איך הדואר יגיע לנמען – במשלוח רגיל, במשלוח מזורז או עם שליח עד הבית. בדואר החדש, הנמען יוכל לקבוע, עבור כל פריט דואר או באופן גורף, אם ברצונו לקבלם בזמן רגיל, תוך 24 שעות או בשליחות עד הבית – או המשרד, או המלון שהוא שוהה בו, או היער שבו הוא משתתף ברייב, או כל מקום אחר. הנמען יבחר את מקום הקבלה ואת המועדים הנוחים לו, והדוור יגיע לשם עם דבר הדואר. קבלת חבילות מסניף הדואר תתבצע ללא מגע יד פקיד דואר – הנמען יקבל קוד, שהקשתו תגרום לפתיחת דלת האשנב ומסירת החבילה באמצעות מסוע, כמו שמקבלים כסף בכספומט.

שירות Boxit של חברת פליינג קרגו הישראלית עובד עם חנויות מקוונות, ששולחות אליו את החבילות שהלקוחות מזמינים. הלקוח מקבל סמס עם קוד אישי, מגיע למיקום של הלוקר שאליו ביקש לשלוח את החבילה, מזין את הקוד ומקבל את החבילה ללא מגע יד אדם. ענקית קמעונאות הרשת אמזון הודיעה בסוף השנה שעברה שהיא עובדת על פיתוח מזל”טים שיטיסו את החבילות אל היעד במקום לשלוח אותן באמצעות הדואר או חברות משלוחים.

https://www.youtube.com/watch?v=98BIu9dpwHU

תשובה מהירה. הנמען יוכל לסרוק או להקליד את המספר הסידורי של המכתב וללחוץ “השב”, והאתר ינפיק לו מספר סידורי חדש למכתב תשובה. הוא יוכל לשלוח אותו בלי לציין עליו את כתובתו ואת כתובת הנמען, ואתר הדואר יתעד את שרשור חליפת המכתבים הזאת, ממש כמו בתכתובת אימייל.

מוזמנים להמשיך את הדיון כאן בתגובות או בפייסבוק:

(תודה לקוראים שרעיונותיהם נתנו לנו השראה: אורי גיל, ליאור רותם גורדון, נאווה ענבר, ג’ודי ואן דר לוין, רועי רון, יאיר קיבייקו, אסף מגידש, אהרן פוירשטיין, עופר הבר, טום כספי, טל דלברי, משה הלוי, עמית נתנאל, טל וינוגרד, נועה אור פלג, טל אקשטיין, זוהר מסד, בן קול, דורון וידר, מאיר קוטליאר, איתי מוזס-חי נתנאל, טד קצ’ינסקי, אסף ק. דקל, אלעד בוכריס, סיעורה זנגביל יוחאי, שלי דובילנסקי, ענת אבישר, יובל “ריל” עופר, כנרת פלד אמירי, יהונתן קלינגר ונריה בר-לבב)

ג’וני זילבר ועידו קינן עובדים יחד כבר יותר מדי שנים. הטור התפרסם במדורם “עברייני רשת” במוסף “גלריה שישי” של “הארץ”, 29.6.2014

30 ביוני, 2014 | בנושאים: עברייני רשת | 5 תגובות

היידישע מאמע עינה פקוחה

עידו קינן, ג’וני זילבר

לקומפלקס הצבאי-תעשייתי ממילא יש גישה לרוב המידע שלכם. אם רק תיכנעו ותזרמו איתו, הוא יוכל לעזור לכם

ג’ון קוסקינן הסתבך. ההסתבכות התחילה בגילויים שלפיהם ה-IRS, רשות המיסים האמריקאית, הפלתה לרעה ארגוני ימין שקשורים לתנועה הליברטריאנית-שמרנית “מסיבת-התה”, כשהעמיקה לחקור בבקשות שלהם לקבלת מעמד של ארגון פטור ממס, לעומת בקשות של ארגונים אחרים. חשיפת הפרשה הביאה להתפוטרותו של ראש ה-IRS סטיב מילר. שר המשפטים האמריקאי, אריק הולדר, הורה במאי אשתקד לפתוח בחקירה פלילית, וראש ה-FBI רוברט מולר מינה למעלה מתריסר סוכנים לחקור את הפרשה.

קוסקינן, הראש הנוכחי של ה-IRS, נחקר באגרסיביות בבית הנבחרים האמריקאי באמצע יוני. בין השאר נשאל על הטענה שהכונן הקשיח של לויס לרנר, לשעבר מנהלת חטיבת ארגונים פטורים ב-IRS, קרס שבועיים לפני שנודע לה על החקירה והביא לאיבוד שנתיים של תכתובות אימייל קריטיות לחקירה, שאין להן גיבוי ואינן ניתנות לשיחזור, משום שהכונן נשלח למיחזור.

כן, רשות המיסים האמריקאית משתמשת בתירוץ עלוב שמתאים יותר למעלימי המס שהיא אמורה לחקור.

הרפובליקנים חושדים שהכונן “קרס” והאימיילים “אבדו” כי יכלו להוכיח קשירת קשר בין לויס לבין קבוצות פוליטיות, נציגים דמוקרטיים בבית הנבחרים, משרד המשפטים, משרד האוצר, ועדת הבחירות האמריקאית והבית הלבן עצמו – אולי קליע הכסף להפלת הנשיא ברק אובמה. חבר בית הנבחרים האמריקאי סטיב סטוקמן, רפובליקני מטקסס, מצא פתרון יצירתי ומעורר דאגה לבעיה: “ביקשתי ממנהל ה-NSA [מייקל ס’] רוג’רז לשלוח לי את כל המטא-מידע שהסוכנות שלו אספה על חשבונות האימייל של לויס לרנר עבור התקופה שלגביה בית הנבחרים ביקש רשומות. המטא-מידע יאפשר לקבוע עם מי ומתי התכתבה לרנר, מה שיעזור לחוקרים לקבוע את היקף הפעילות הבלתי חוקית של ה-IRS”.

הסיבה שסטוקמן פנה ל-NSA היא שהסוכנות לבטחון לאומי מצותתת לתעבורת האינטרנט, מיירטת ומאחסנת אותה בחוות השרתים העצומות שלה, חלקן הארי ב”מרכז המידע יוטה” של הסוכנות ליד העיירה בלאפדייל. בתחילה אספה הסוכנות מטא-מידע, כלומר מידע על תכתובות אימייל אך ללא תוכנן, בין אמריקאים ללא-אמריקאים או למי שאינם מוכרים כאמריקאים. בהמשך התקבל אישור לאסוף מטא-מידע גם על תכתובות בין אמריקאים לאמריקאים, והתכתובות של לרנר נכנסות לקטגוריה הזו. בנוסף, בשנים 2008 ל-2011 אספה הסוכנות בלי כוונה (קריצה קריצה) יותר מ-50 אלף תכתובות אימייל של אמריקאיים בשנה. ב-2011 קבע FISC, בית המשפט הסודי לביון מודיעין זר, כי התוכנית שבמסגרתה נאספו התכתובות מהווה הפרה של החוק ושל החוקה.

שירות לקוחות NSA שלום, מדברת ציפרית

בהרם סדגי: “שלום, שמי בהרם סדגי ואני מתקשר מהולנד, מאמסטרדם. האם זה NSA?”
מרכזנית NSA: “ממ-הממ”.

סדגי: “אוקיי. לפני יומיים קיבלתי אימייל ובטעות מחקתי את האימייל. לצמיתות. הלכתי לחנות שמתמחה במחשבים באמסטרדם לתקן את הטעות ולקבל את האימייל בחזרה. הם אמרו שהם לא יכולים לעזור לי, אבל הם אמרו שאולי הארגון שלכם, מאחר שיש לכם ארגון ממשלתי חזק ואמין, ואתם עוקבים אחרי הרבה אימיילים ומידע אינטרנטי, אולי תוכלו לעזור לי?”
מרכזנית:” אוקיי, זה משהו שלמעשה לא נוכל לעזור לך איתו. מי מאחסן את האימייל שלך? זה מי שאתה כנראה צריך לפנות אליו”.

סדגי: “אז אתם לא עוקבים אחרי אימייל של אנשים?”
מרכזנית: “לא נוכל לאחזר משהו שמחקת. זה לא מה שאנחנו עושים. כן”.

סדגי: “אני מבין”.
מרכזנית: “אבל אכפת לך אם אקח ממך קצת מידע?”

בדומה לחבר בית הנבחרים סטוקמן, גם מפיק הטלוויזיה בהרם סדגי פנה לסוכנות לבטחון לאומי האמריקאית וביקש סיוע בשיחזור אימייל שנמחק. בניגוד לסטוקמן, הפנייה של סדגי סאטירית: סדגי מחה באמצעותה על תוכניות המעקב של ה-NSA, שהחלו להיחשף כמה ימים קודם לכן במסמכים שהדליף עובד הקבלן של ה-NSA אדוארד סנואודן לעיתונאי הגרדיאן גלן גרינוולד.

NSA אינה הגוף היחיד שמצותת לתקשורת אינטרנטית ואינה היחידה שמחזיקה עותקים של מידע שהועבר ברשת, באופן חוקי או לא – שותפים לה סוכנויות ביון של מדינות אחרות, האקרים עצמאיים, ספקיות אינטרנט מפוקפקות וספקיות שירותים מקוונים כמו אימייל בענן ורשתות חברתיות. כל אלו יחד מהווים מעין שירות גיבוי חלופי לתכנים הדיגיטליים ולתקשורת המקוונת שלנו.

משטרת ישראל, שלא נהנית מהמשאבים והציוד של 8200 (ובטח לא של NSA), רוצה גם היא גישה למידע שלנו. בהצעת החוק הממשלתית 867, “הצעת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – המצאה, חיפוש ותפיסה) התשע”ד 2014” (פדף), מוצע לאפשר לשוטרים לבצע חיפוש במחשבים בלי נוכחות בעל המחשב ובלי נוכחות עדים שאינם שוטרים; ולאפשר לבית המשפט לחייב את בעל המחשב לספק את הסיסמה במקרה שהמידע נעול או את המפתח במידה שהמידע מוצפן. סירוב לספקם עשוי לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה, כמו סירוב של אדם לאפשר לבצע עליו חיפוש.

אותה משטרה רוצה גם את הדנ”א שלנו, ובדיון שהתקיים בכנסת בחודש שעבר הורחבה אפשרות נטילת דגימות דנ”א, מחשד לעבירות חמורות מאוד (רצח, אונס, סחר בבני אדם וכד’) לחשד עבירות חמורות הרבה פחות (התפרעות שסופה נזק, שוהים בלתי חוקיים ו”תקיפת שוטר”, אישום שמוצמד אוטומטית לכל מי שמתלונן על אלימות מצד שוטרים). כן הותר למשטרה לשמור את המידע במאגר במשך שבע שנים.

מאגר ביומטרי נוסף, של טביעות אצבע וצילומי פנים באיכות גבוהה, מופעל על ידי משרד הפנים, שטרם ביצע בדיקות אבטחה למאגר ועדיין מחפש מנהל אבטחת מידע עבורו, לפי סטטוס שפרסם לאחרונה ראש הרשות הביומטרית, גון קמני. זאת לצד חברות כמו גוגל ופייסבוק, שמבקשות שנוותר על כמה שיותר פרטיות ונספק להן כמה שיותר מידע עלינו.

תנו לקומפלקס הצבאי-תעשייתי גישה לכל המידע שלכם, כדי שיוכל לעזור לכם – הוא ישלח לכם מידע על אתרי תיירות כשהוא מגלה שאתם מתכוונים לצאת לחופשה בחו”ל, יזמין לכם תור לרופא אם לחץ הדם שלכם גבוה באופן חריג ועקבי, ישתק לכם את הרכב אם השתכרתם בפאב, ימליץ לכם לא להתחיל עם הבחורה שפגשתם בפייסבוק כי היא ממש לא מתאימה לכם, ימחק לכם סרטוני יוטיוב שמעליבים שוטרים וגם, כמובן, ישחזר אימיילים שמחקתם בטעות. זה לא האח הגדול, זו היידישע מאמע.

ג’וני זילבר ועידו קינן עובדים יחד כבר יותר מדי שנים. הטור התפרסם במדורם “עברייני רשת” במוסף “גלריה שישי” של “הארץ”, 27.6.2014

30 ביוני, 2014 | בנושאים: 404, עברייני רשת | להגיב זה מגניב

יו”ר הוט הוצף בסמסים שדורשים שהוט תפסיק להטריד את אלירן בן חיים בשיחות שיווקיות

“התנתקתי מהוט בחודש ינואר השנה”, מספר אלירן בן חיים. “מיד לאחר הניתוק התחלתי לקבל כמה שיחות בכל יום, לרוב ממספר חסום, של נציגים שביקשו להחזיר אותי. אחרי שהציעו לי לחזור כמעט בחינם וסירבתי, ואחרי שאיימתי בלי סוף בתביעות, זה פחת לפעמיים בשבוע בערך. בשבועיים האחרונים, משום מה החל גל חדש של 3-4 שיחות ביום, בכל פעם ממוקד אחר או ממספר חסום שמתקשרים אלי”.

בן חיים הוא אחד משורה ארוכה של קורבנות של הטרדה מצד חברת התקשורת. בתחילת החודש קיימה ח”כ עדי קול דיון בנושא בוועדה המיוחד לפניות הציבור של הכנסת שבראשותה, לאחר שלדבריה קיבלה 15 פניות מהוט אחרי שהתנתקה ממנה. היא הבטיחה-איימה ליזום חוק לקניסת חברות שמטרידות אנשים שביקשו לא להתקשר אליהם בעשרת אלפים שקלים.

מנהל אגף פניות הציבור בהוט, שימי עזר, מצוטט בכלכליסט: “הנהלים בהוט אוסרים על פניות מופרזות ללקוח ונציגים שפועלים בניגוד לנוהל נענשים. בכל זאת כשיש לחברה כמו הוט שני מיליון מפגשים עם לקוחות [מספר קסם שהחברה אוהבת לנופף בו בתגובה לתלונות, למרות שדי ברור שהחברה לא מסוגלת להתמודד עם כמות כזאת; ע”ק], 15-10 תלונות זה לא הרבה”.

“לא משנה כמה אני אבקש שיפסיקו, אספר ששרפתי את הטלוויזיה או שאלירן נפטר, זה האפוטרופוס, הם לא מפסיקים”, הסביר בן חיים בפייסבוק. הוא לא רוצה לחכות לחקיקה – הוא רוצה שהוט יפסיקו להטריד אותו. כפי שאמר לי: “בגלל שהבקשה שלי להפסיק להתקשר לא נענית, החלטתי לפנות לבוס שיבקש מהעובדים שלו להפסיק להתקשר”.

[עדכון: האזינו ליו”ר הוט מודה שאפילו הוא לא מצליח לגרום להוט להפסיק להטריד אנשים בטלפון]

בן חיים פרסם בפייסבוק את מספר הטלפון של ~~מנכ”ל הוט, אילן צחי~~ יו”ר הוט, הרצל עוזר, וביקש מחבריו להציף אותו בבקשות להפסיק את ההטרדות הטלפוניות.

החברים התגייסו לסייע:

האם זה עזר? היו”ר סבור שלא, בן חיים חושב שדווקא כן. “זה באמת לא נעים לקבל המון פניות מאנשים שאומרים לך את אותו הדבר, אולי בנוסח קצת שונה, למרות שאתה ממש לא רוצה שהם יפנו אליך”, כתב ליו”ר.

דוברת הוט, שירי קריספין, לא השיבה על שאלותיי מדוע הוט מטרידה לקוחות והאם הדרך היחידה לרדת מרשימת ההטרדות של החברה היא להציף את היו”ר בפניות. החברה מסרה בתגובה: “צר לנו על הטענות [על הטענות? לא על ההתנהלות שלכם? ע”ק], הדבר מנוגד להנחיות החברה [אני בספק, לאור כמות האנשים המוטרדים. כמה קשה להטמיע את הנחיות החברה? כמה נציגי מכירות ומנהלי מכירות ננזפו/הושעו/פוטרו בגלל שפעלו כך בניגוד להנחיות החברה? ע”ק] ואנו פועלים לטיפול בעניין. נפעל מידית להסרת המספר ממאגר הלקוחות [יכולתם לפעול מיידית בכל אחת ואחת מהשיחות שבהן בן חיים ביקש שתפסיקו להתקשר אליו. כנראה שהצפת המנכ”ל עזרה. אמליץ למוטרדים נוספים לעשות זאת. ע”ק]”.

אחרי הקיפול: הסמסים המלאים.

להמשך קריאה

27 ביוני, 2014 | בנושאים: 404 | 8 תגובות

ידיעות אחרונות לילדים

כותרת ראשית על השריפה בירושלים במהדורת האייפד של ידיעות אחרונות:

(דרך שמוליק רוזן)

26 ביוני, 2014 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

שלבקת חוגרת! מהרו לרכוש כרטיסים

צילום: Little Savage (cc-by-sa); עיבוד: עידו קינן

25 ביוני, 2014 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

שד לאור יום // סמול טוק

כשהתינוק רעב, אין ברירה. אורית גלעד אספה מאה סיפורים על הנקה במקומות מוזרים וקיבצה אותם בספר

מה הסיטואציות הכי מוזרות שבהן נשים מניקות?
“אישה אחת הניקה תוך כדי שחבר שלה עבר עיקור, אחת הניקה במכון קעקועים כשהיא בתור, יש לי מישהי שישבה להניק במהלך תספורת, במהלך בדיקה גיניקולוגית, היתה מישהי שזה היה לי מוזר קצת – בספינת הפיראטים במתקן Pirates of the Caribbean בדיסנילנד. היא אמרה שיש שם פינת הנקה, אבל היא היתה רחוקה מדי”.

מאיפה את יודעת את כל זה? אורית גלעד מניקה את בנה בועז. צילום: חיים גלעד

“גרתי בניו יורק, חזרתי לארץ לפני 5 שנים, ושני הבנים שלי נולדו בניו יורק. במנהטן זה לא כמו פה, שיש קניונים שאפשר לשבת בשקט ולהניק, או את האוטו שלך. כשהייתי מסתובבת עם הבן שלי הייתי מתיישבת בפארק או בחנויות – אני זוכרת שישבתי בסושי והנקתי אותו ואכלתי תוך כדי, כי זה נורא נוח עם הצ’ופסטיקס. חשבתי שיום אחד אכתוב ספר על כל המקומות המטורפים שבהם הנקתי. בזמנו הייתי בהרבה קבוצות אונליין של מניקות, לראות אם הכל בסדר ושאלות ותשובות. נכנסתי לפורומים, ובמקום להתלונן שהפטמה שלי סדוקה ביקשתי שיספרו על מקומות מוזרים שבהם הניקו. קיבלתי מאות תשובות מוזרות – כולל מישהי שסיפרה איך היא רוכנת מעל כסא התינוק באוטו, כי בשעה וחצי שלוקח לה לנסוע הביתה הוא התחיל לצרוח. אחת הניקה בהלוויה של חמותה, אחת בבית כנסת כשהיא מקבלת אנשים כי היא היתה המזכירה, אחת בראיון עבודה.

“אספתי אותם ואמרתי, ‘יש לך פה חומר יפה לספר’. קיבצתי את המאה הכי בולטים ומצאתי מאיירת מדהימה, חוליה פיליפוניה-ארז. פניתי להוצאות ספרים בארץ ודחו אותו. ברגע שקיבלתי החלטה לעשות אותו בעצמי, פניתי לחברת בת של אמזון, שמספקת לך את כל הכלים. הספר, Breast Site Stories, נמכר באמזון בגלל שזה הוצאה עצמית, הם אומרים לך שאתה הסופר, אתה מחליט הכל. הם עושים לך רק עימוד והגהה. הספר ימכר גם בחנות המגדלור בתל אביב”.

מה למדת מזה על נשים מניקות?
“כשכתבתי את הספר נכנסתי לנושא של הנקה. מבחינתי, להיכנס לזה יותר לעומק ולהבין את הדבר הזה – יש דברים שרק אמהות שמניקות יכולות להבין. הבנתי שלהניק בציבור זה ממש לא בעיה וכולן עושות את זה. וזה עדיין מוזר שבימינו אנו אנשים מסתכלים על זה מוזר, את צריכה לכסות את עצמך או לזוז הצידה – את בסך הכל מאכילה את הילד שלך””.

מה ההבדלים בין הנקה בארץ ובמנהטן?
“שם אין כמעט ספסלים ברחוב, אי אפשר לשבת ולהניק. צריך ללכת לפארק או לתכנן מתי את חוזרת הביתה. ואם הילד פתאום צורח באמצע הסאבוויי, מה אני אעשה? אני מניקה אותו. זה הבדל עיקרי – אין קניונים, כל המסעדות הן על השדרה ובתי הקפה ברחוב. אין מפלט נעים אם מישהי רוצה שקט ושלווה. מישהי כתבה לי שהתא של הפוטו רצח בקוני איילנד היה המקום היחיד שהיה בו שקט. היא סיפרה, ‘אנשים בטח חשבו שאני לא נורמלית, יצאתי משם אחרי 45 דקות'”.

יש הבדל ביחס של הסביבה?
“אני לא ראיתי אף אחד שהסתכל בצורה מוזרה שם, וגם בארץ נראה לי שמקבלים את זה די בהבנה. כל אלה שמצפים לכסות – בניו יורק אתה יכול להיות מוזר ואף אחד לא יגיד לך כלום. זה נראה לי עניין של מודעות”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 12.9.2013

25 ביוני, 2014 | בנושאים: סמול טוק | להגיב זה מגניב

דרוש מנהל אבטחת מידע לגוף סודי ששומר על חשאיותו כמו שהוא שומר על המאגר הביומטרי

הילל קוברובסקי פרסם מודעת דרושים שמצא באולג’ובס:

מעניין איזה גוף חסוי נמצא בירושלים, עוסק בתחום הציבורי-ממשלתי ומעסיק אנשים תחת ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי. אולי זה אותו גוף שהעומד בראשו, גון קמני, פרסם לאחרונה בלינקדאין שלו מודעת דרושים דומה, שבתגובה לחשיפתה מודה רשות המאגר הביומטרי כי “מיום הקמת הרשות לניהול המאגר הביומטרי, כיהן בה מנהל אבטחת מידע, עד לפברואר 2014”, כלומר שמפברואר ועד היום אין לה מנהל אבטחת מידע?

האם זה אותו הגוף שמזכיר לנו שהמאגר הביומטרי של מדינת ישראל מופקר בידי אנשים שלא היינו נותנים להם לנהל תפריט גלילה באתר הזמנת פיצה?

הנה מכתב שנשלח היום למבקר המדינה, השולח ביקש שלא אציין את שמו:

פגיעה בעצמאות מנהל אבטחת מידע – רשות האוכלוסין וההגירה

לאחרונה פורסם כי רשות האוכלוסין וההגירה מחפשת מועמדים לתפקיד מנהל אבטחת מידע.
להלן מצ”ב העתק מודעת דרושים של הרשות, וכבר בעיון ראשוני במודעת הדרושים ניתן להסיק מתוך תיאור הגדרת התפקיד כי מנהל אבטחת המידע לא יזכה לעצמאות, ולמעשה הוא יהווה חותמת גומי להחלטותיו של מנהל הרשות. רוצה לומר, ישנה חשיבות יתרה כי מנהל אבטחת המידע ברשות יוכל לקבוע מדיניות ונהלים באופן עצמאי, ללא השפעה של מנהל הרשות ו\או גורמים אחרים ברשות על שיקול דעתו – ותנאי זה אינו מתקיים כלל.

סוגיה זו דומה לגישה במודל “הפרדת הסמכויות” אשר מאפשרות לרשות אחת לאזן את השנייה, ובמקרה הנדון מנהל אבטחת המידע הוא כלל לא מנהל אלא “חייל פשוט”.

כמו כן, דרישות הקבלה לתפקיד נמוכות מאוד, והולמות דרישות קבלה לאיש אבטחת מידע ממוצע, ולא מנהל אבטחת מידע של מאגר ביומטרי רגיש.

בהתאם לכך, אני מבקש לבחון מדוע לא הוגדרו דרישות קבלה ראויות למשרה זה.

מעבר לכך, מצ”ב מודעת דרושים אשר מר. גו’ן קמני, מנהל הרשות הביומטרית פרסם בלינקדיין. אודה לבדיקה האם מר. גו’ן קמני הוסמך לשמש כנציג רשמי של המדינה לגיוס עובדים, וזאת מכיוון שככל שידוע לי האחריות והסמכות לגיוס עובדים הינה של נציבות המדינה בלבד. למותר לציין כי סוגיה זו מעלה לדיון האם הליך המינוי מתבצע בהתאם לחוק חובת המכרזים ואף בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, או שמא ישנה העדפה למועמד כזה או אחר מטעמים כאילו ואחרים.

לפיכך אודה לבדיקת משרד מבקר המדינה את הסוגיות השונות, וזאת מכיוון שהתנהלות מסוג זו מסכנת את כלל אזרחי מדינת ישראל.

25 ביוני, 2014 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

סטימצקי חייבים לי 136,498 שקל, מחלקים בונוסים לבכירים, רוצים שאדפיס להם עוד ספרים על חשבוני

רני גרף

אז לאחר שרשת “סטימצקי” הזמינה ממני לפני יומיים עותקים נוספים מספר הנוער החדש שלנו, “כעורים” (שהיה האחרון שסיפקנו להם לפני עצירת כל אספקה נוספת לרשת), שלחתי להם הבוקר מכתב המסביר מדוע, בשלב זה, לא נוכל לספק להם עותקים נוספים. הנה המכתב.

לכבוד רויטל ויסלזון, איציק שלו
הנדון: הזמנת עותקים נוספים מספר הנוער ״כעורים״

שמחתי לקבל את הזמנתכם לעותקים נוספים של ספר הנוער המצליח כעורים. ספר זה הוא אחד מרבי המכר של הוצאת גרף, והעובדה כי אתם מזמינים עותקים נוספים מהספר מלמדת כי גם אתם מודעים לכך. מכירת ספר זה, כמו גם מכירתם של ספרים נוספים מבית גרף (כגון ספרי פרסי ג׳קסון ונוספים) תניב תזרים נאה הן לחנויות המוכרות את הספרים, ובהן רשת סטימצקי, והן להוצאת גרף המוציאה ספרים אלה ורבים נוספים לאור. הזמנה זו שימחה אותנו, בהוצאת גרף, במיוחד בימים אלה כאשר מתרבים הפרסומים בכל אמצעי התקשורת כי מצבה של רשת סטימצקי נמצא על עברי פי פחת, וכאשר רשת סטימצקי עצמה הודיעה לנו כי החוב שלה כלפי הוצאת גרף (העומד כרגע על 136,498 ש״ח, וזאת מבלי שהוספנו את מכירות שבוע הספר שמן הסתם יגדילו חוב זה באופן משמעותי) ישולם רק בחלקו (כרגע אתם טוענים כי תוכלו לשלם רק במידה ואעניק לכם ״תספורת״ של 30%) וגם את שארית זו תשלמו רק לאורך שישה חודשים, אם בכלל. שהרי אין יודע אם לא תיקלעו למצוקה תזרימית נוספת כבר בעתיד הקרוב, מצוקה שתחייב אתכם לבקש תספורת נוספת מאותם 136,498 ש״ח שאתם חייבים להוצאת גרף.

למרות כל הדברים הללו, נשמח לספק לכם את הזמנתכם עבור רב המכר כעורים. יחד עם זאת, כיון שהחוב שלכם כלפי הוצאת גרף עומד כרגע, כאמור, על 136,498 ש״ח וכל הפרסומים מלמדים כי מהכספים שאתם חייבים להוצאת גרף עבור הספרים שלה שמכרתם בחנויות סטימצקי בחרתם להעניק בונוסים נדיבים לאנשי ההנהלה הבכירה של סטימצקי, בונוסים שלטענתכם מוענקים על ניהול מוצלח ועמידה ביעדים, הרי שאין לי ספק כי במסגרת ניהול כה מוצלח זה והעמידה הכה איתנה ביעדי המכירות שהצבתם לעצמכם, הקצבתם גם את הסכומים המיועדים לתשלום להוצאת גרף, שהינה ספק ותיק שלכם מזה שנים לא מעטות. במידה ואכן כך הדבר, אני אשמח לקבל את תשלום החוב שלכם כלפי הוצאת גרף (חוב, שכפי שכבר הוזכר פה עומד כרגע על 136,498 ש״ח).

כמי שמצויים בעסקי הספרים זמן רב (מאז 1928 טוענים שלטי הפרסומת היקרים שלכם), וכמי שחולשים על נתח שוק משמעותי ביותר, אתם בוודאי יודעים ומודעים לכך כי הוצאות ספרים הפועלות בצורה שקולה וראויה מתבססות על תזרים מזומנים הנשען על החזר השקעה בתמורה כספית ולא על הגדלת השקעה ללא תמורה.

שהרי מימון הוצאת הדפסות נוספות של הספר כעורים אותו ביקשתם (כדי להגדיל את התזרים שלכם עצמכם) יחייב את הוצאת גרף בהוצאה כספית ניכרת נוספת. הוצאת גרף, שאמונה גם היא על ניהול מוצלח ואחראי, אינה מוצאת הגיון כלכלי כלשהו במימון מהדורות נוספות מספריה ללא שיתקבלו בקופתה תקבולי מכירות בגין מהדורות קודמות. ואם כבר עוסקים בהגיון כלכלי, הרי שהוצאת גרף לוקחת ברצינות רבה את התחייבויותיה כלפי הספקים שלה והלקוחות שלה, ולכן אין נוהגים בהוצאת גרף לקחת בונוסים שמנים או שכר גבוה ובמקום זאת מעדיפים להשקיע את התקבולים המתקבלים מהחנויות בהדפסת והפקת ספרים חדשים ומהדורות נוספות לרבי המכר המוכרים של בית ההוצאה.

כמי שמעורים בניהול עסקי מוצלח ואחראי אתם בוודאי מודעים לכך כי הוצאות כספיות קשורות קשר בל ינתק להכנסות כספיות מתאימות. לכן, כל עוד לא יכוסה החוב של רשת סטימצקי בקופת חברת ההפצה של גרף, לא נוכל – לצערנו – לספק לכם את ההזמנה האמורה.

בניגוד ליכולותיה של רשת סטימצקי ליטול כספים השייכים לאחרים, לעשות בהם כבשלהם ואז לדרוש עוד, להוצאת גרף אין את הרצון ועזות המצח לנצל את ספקיה ולקוחותיה באופן כל כך ציני. בשולי הדברים אציין כי גם את בקשתכם ל״תספורת״ של 30% שתלווה בפריסת שארית החוב ל 6 תשלומים חודשיים לא טרחתם ללוות בביטחונות מטעם הבעלים , למרות שנשאלתם על כך, והדבר תמוה כשלעצמו, בלשון המעטה.

כאמור: עם קבלת התשלום ע״ס 136,498 ש״ח הוצאת גרף יותר מתשמח להדפיס את העותקים שהזמנתם, לספק אותם לרשת סטימצקי במהירות האפשרית ובכך לתרום להגדלת תזרים המזומנים הן של סטימצקי והן של גרף.

כיון שבימים אלה נראה כי סטימצקי חפצה לצאת לדרך חדשה שכולנו מייחלים להצלחתה, הוצאת גרף תשמח אם החוב של סטימצקי לגרף יכוסה במהירות האפשרית על מנת שיתאפשר גם לנו, בהוצאת גרף, לתרום ולו במעט להצלחתה של דרך זו.

בברכת יום טוב ובהצלחה לכולנו,

רני גרף, מו״ל ועורך ראשי
גרף הוצאה לאור

רני גרף הוא העורך והמו”ל של הוצאת “גרף”, הוצאת ספרים עצמאית המתמחה בפרסום ספרי נוער, מדע בדיוני ופנטסיה וספרים טובים מכל סוגה שהיא. ההוצאה הוקמה בשנת 2004 ועד כה פרסמה למעלה מארבעים ספרים, רבים מהם שהו שבועות ארוכים ברשימות רבי המכר. גרף כתב על החלפת מבצעים תוך דפיקת המו”לים והסופרים בגליון יולי 2012

24 ביוני, 2014 | בנושאים: צומטסקי | 5 תגובות

מצחיק בשמש – “סטנד-אפ על הספסל” // סמול טוק

בן לבקוביץ’ בודק איך סטנדאפ נשמע כשהוא יוצא מהמועדון האפלולי אל הרחוב מוכה השמש והעוברים ושבים

שמעתי שאתה מפריע להומלסים לישון.
“תשמע, אני מתאם איתם מראש לרוב, ואז הם פשוט הולכים למקום אחר, אבל בגדול כן. אנחנו מבקשים מהם לקפוץ להם על המיטה ולספר בדיחות בפרהסיה מול אנשים. ‘סטנד-אפ על הספסל’ זה שילוב של מופע סטנדאפ ומופע רחוב. היו שלוש הופעות, ואנחנו מזמינים אנשים לבוא לראות אותנו בשישי הבא ב-12:00 בכיכר רבין ליד הבריכה האקולוגית”.

למה ברחוב?
“הרחוב – כולם נמצאים בו. אם היינו עושים את זה במועדון, כנראה שחברים שלנו היו מגיעים, אולי אנשים שהיו שומעים על זה. פה בנאדם רק מעצם זה שהוא יצא בבוקר לאכול חומוס, נתקל בנו ומגלה אותנו. וגם תמיד נחמד להיות בשמש”.

אילו תגובות משונות ומעניינות אתם מקבלים?
“יש את מגזר גיל הזהב שאוהב לשאול ‘זה סטנדאפ זה?’, אומרים לו שכן והוא נורא מבסוט. היו לנו מקרים שהומלסים החליטו לתפוס טרמפ וביקשו את המיקרופון להעביר מסרים. בחור אחד ביקש בנימוס וקיבל את המיקרופון וביקש עזרה כלכלית, והוא אכל לנו לתוך הרווחים של הכובע. כל הבקשה של תרומות בסוף, ‘תזרקו איזה שקל לכובע’, הלכו להומלס הזה, שפשוט גנב לנו את כל ההצגה. אנשים בעיקר שמחים להיתקל. כולם מחברים את זה למסר חברתי נורא חזק, שאנחנו נותנים תרבות לכולם, וזה נכון, אבל בגדול אנחנו פשוט רוצים לעשות צחוקים”.

מה ההבדל בין הופעה במועדון לעומת הרחוב?
“כשאתה במקום סגור, לרוב אין לך סירנות ואוטובוסים ותמהונים שצועקים, ולרוב אתה מזיע הרבה פחות. מצד אחד ההופעה בחוץ היא אתגר, כי באמת נורא קשה למקד את הקשב, אבל מצד שני יש יותר עם מה לעבוד. אם כלב רץ אליך וקופץ עליך, יש לך פה ביט של שלוש דקות של אלתור. בפעם הראשונה שהופענו היתה הפגנה של נשות דע”ם, בפעם השלישית בכיכר רבין בדיוק סיימנו בצורה מדוייקת עם מצעד השרמוטות שיצא. כשאתה בפאב אתה יכול לשאול איך הבירה וכמה טיפים צריך לתת למלצרית, דברים שהם נורא רגילים”.

כמה כסף עושים מהופעה כזאת?
“לרוב זה מצליח לכסות את ההגברה והמים לקהל, ואחרי זה אפשר לקנות במבה לשאר המופיעים. אנחנו בעיקר עושים את זה בשביל הכיף. אבל עוד מעט יגלו את כולנו, את הווייב הנפלא שנוצר על הספסל ונעשה מזה מיליונים”

אז החלום הוא להופיע על ספסל במצדה.
“ויש גם איזה ספסל בטיימס סקוור שאני מפנטז עליו שנים. יש גם את הספסל הנודע ליד המדיסון סקוור גרדן, אבל אני לא יודע אם אני אגיע אליו אי פעם”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 20.06.2014

23 ביוני, 2014 | בנושאים: סמול טוק | תגובה אחת

הפיקסיז פגשו את הישראליות שיצרו קליפ ל”היי”, ליטל מייזל ועדי פרימרמן

ב-24.8.2005 עלה ליוטיוב הסרטון “Hey clip“, קליפ שיצרו הישראליות ליטל מייזל ועדי פרימרמן לשיר “היי” של הפיקסיז. הסרטון הפך ויראלי בסדר גודל שלא נודע אז כמותו בישראל. דיווחתי עליו ב-nrg מעריב חצי שנה מאוחר יותר. המספרים היו מרהיבים:

מאז [פרסום הקליפ] ועד לפרסום הכתבה הזאת נצפה הקליפ כ-3.2 מיליון פעמים, מה שמציב אותו ברשימת עשרים הסרטונים הנצפים ביותר ב-YouTube; קיבל יותר מ-2600 תגובות ונכנס למקום הרביעי ברשימת הסרטונים שזכו להכי הרבה תגובות; ונכנס למקום ה-12 ברשימת הסרטונים הכי אהובים, עם למעלה מ-11 אלף הצבעות שנתנו לו ציון ממוצע של 4 מתוך 5 כוכבים.

הקליפ זכה למחוות רבות, בהן של הבמאי האמריקאי קווין סמית’.

תשע שנים עברו, הקליפ עלה ל-33.9 מיליון צפיות, הפיקסיז הגיעו לישראל ומייזל ופרימרמן זכו לפגוש אותם מאחורי הקלעים, וכמובן תיעדו והעלו ליוטיוב.

הקליפ של מייזל ופרימרמן:

מייזל ופרימרמן פוגשות את הפיקסיז:

23 ביוני, 2014 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

לדף הבא →