שוברים אמברגו

רוצים לקרוא את נתוני סקר TGI על קריאת עיתונים לרבעון הראשון של 2014? הוא נשלח באמברגו לפרסום היום ב-12:00, אבל אני לא חתמתי על שום אמברגו.

תזכורת: הנחיתו עליכם אמברגו מבלי שהסכמתם? שלחו את החומר אל ת”ד 404 ואפרסמו כאן.

שלום רב,

מצ”ב נתוני TGI המעודכנים לתקופה יולי 2013 – יוני 2014

על ההודעה חל אמברגו עד לשעה 12:00

הנתונים המפורטים בטבלה הנם על בסיס מדגם סטטיסטי.
דהינו, יש להתייחס לטבלה במלואה כולל העמודות המציגות את טווח הסטייה הסטטיסטית [רווח בר סמך].

בברכה,
צוות שרות לקוחות TGI

להורדה (XLS, 1.22MB)

להורדה (DOC, 279KB)

28 ביולי, 2014 | בנושאים: אמברגו, שוברים אמברגו | להגיב זה מגניב

מפסיקים לפחד מהצל של עצמנו – ומתחילים לדבר. סלקום

עינב שיף חוזה בסטטוס שפרסם בפייסבוק:

איך זה ייגמר? בפרסומת של סלקום. כל המלחמות מסתיימות בפרסומת של סלקום. המלחמות הן מגש הכסף עליו מניחים הקופירייטרים של סלקום את המבצע הבא לחגים. כמו התשדיר על הזוג שהתעמת בהפגנה ואז התנשק במכונית, אבל אחרת.

למשל ככה: בפריים הראשון יראו גבר (צעיר, אבל לא נער, פנים לא מגולחות, אבל גם לא ממש מזוקנות), יושב מול עמוד פייסבוק פתוח וכותב קומנט לסטטוס שמאלני. בפריים השני יראו גבר (צעיר, אבל לא נער, בייבי פייס, פוסטר של ליבוביץ’ על הקיר) קורא את הקומנט ומשיב לו. הם מתנצחים וירטואלית כשלפתע הטלפונים הניידים שלהם מצלצלים בו זמנית. לא שומעים מה נאמר להם, אבל שניהם משיבים ב”כן, בטח, מתי?”. בתמונה הבאה שניהם במדי ב’, בכניסה לש.ג מאובק, מקלידים במרץ בסלולרי שלהם. הם נתקעים אחד בשני, מרימים את הראש. מזהים. נבוכים. מתחבקים. זמרת (דווקא זמרת) עם קול נעים תבצעת את “ניצוצות”. בסיום יופיע הסלוגן: “ניצוצות של הבנה – לא משנה מאיזה צד אתה – איתנו אתה יכול לדבר. סלקום מאחלת שנה טובה ושקטה לכל עם ישראל (ולא רק ללקוחותינו, למרות שמי שהלך עם גולן טלקום – שתדע שנעלבנו, אבל אנחנו גדולים מזה)”.

אפשרות שנייה: אישה (צעירה, אבל לא נערה, יפה), יושבת מול עמוד פייסבוק פתוח וכותבת קומנט לסטטוס מתלהם של גבר (צעיר, אבל לא נער, יפה). הגבר עונה לה. והיא עונה לו. ושניהם מסמסים תוך כדי לחברים “וואו, את/ה לא מבין/ה מה קורה פה. הלכה המדינה”. פתאום אזעקה (על המסך יופיע הכיתוב “אזעקה מוקלטת”. בישיבה האחרונה הייתה התלבטות סביב הנושא, כי בכל זאת, אזעקות זה רגיש. הוחלט שזה סבבה, כי תלונות לרשות השנייה זה עוד קצת יח”צ). כל אחד מהם מזנק וממהר לחדר המדרגות. מתברר שהם שכנים. ואפילו אטרקטיביים. הם מביטים זה בזה. נבוכים. ואז לא. זמר (דווקא זמר) עם קול נעים יבצע את “זן נדיר”. בסיום יופיע הסלוגן: “מפסיקים לפחד מהצל של עצמנו – ומתחילים לדבר. איתנו. סלקום מאחלת שנה טובה ושקטה לכל עם ישראל (ולא רק ללקוחותינו, למרות שבעיקרון, היינו מעדיפים להישאר רק איתם. נעבוד על זה במלחמה הבאה והפרסומות שיבואו אחריה)”.

26 ביולי, 2014 | בנושאים: פרסום ושיווק | תגובה אחת

אוניברסיטת תל אביב מנסה לסתום את הפה לסטודנטים; פרופ’ הלל שוקן יוצא נגדה

כמו מקומות עבודה אחרים, גם אוניברסיטת תל אביב מעוניינת שעובדיה ישמרו על הפה שלהם בזמן מבצע צוק איתן. בנוסף, היא תשמח שגם הסטודנטים יסתמו.

במכתב ששלחו הנשיא פרופ’ יוסף קלפטר, הרקטור פרופ’ אהרן שי והמנכ”ל מוטי כהן, ואשר פורסם באתר האוניברסיטה תחת הכותרת “אוניברסיטת תל-אביב מחבקת את כוחות הביטחון ומגנה תגובות פוגעניות ברשתות החברתיות”, נכתב:

אוניברסיטת תל-אביב מחבקת ומחזקת את כל כוחות הביטחון הפועלים להשיב את השקט והביטחון לישראל, ובהם את תלמידיה ועובדיה שגויסו למילואים.

אוניברסיטת תל-אביב מוקיעה ומגנה בכל תוקף התבטאויות פוגעניות וקיצוניות, שמופצות בימים אלה ברשתות החברתיות שמקומן לא יכירם בשיח הציבורי.

האוניברסיטה תפעל על פי תקנוני המשמעת החלים על סטודנטים ועובדים בכל מקרה של הפרה.

ספק אם לאיסור של האוניברסיטה יש איזשהו ביסוס במציאות – התבטאויות פוגעניות וקיצוניות אינן אסורות על פי חוק, ובוודאי שאין לאוניברסיטה זכות למנוע מתלמידיה להתבטא.

פרופ’ הלל שוקן, חבר סגל בכיר בבית הספר לאדריכלות של האוניברסיטה, כתב מכתב תשובה שבו הוא שולל את זכותה של האוניברסיטה להתערב לו בחופש הביטוי:

עם כל הכבוד לנשיא האוניברסיטה לא מקובלת עלי פנייתו מכל וכל. האוניברסיטה היא המקום האחרון שיכול לשקול בכלל הגבלה כל שהיא על זכות הדיבור – זכות יסוד במדינה דמוקרטית. השלב הבא יהיה ויתור על החופש האקדמי. למדינה יש כלים לפיקוח על חופש הביטוי וגם עליה מוטלת חובה להפעילם במקרים חריגים בלבד. לאוניברסיטה, כמו לכל מעסיק אחר, לא עומדת כל זכות!

להורדה (PDF, 246KB)

* תודה למלשינה האנונימית ולנעמה ריבה

25 ביולי, 2014 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

שם ההרוג התפרסם בפייסבוק עיריית רחובות לפני שצה”ל התירו לפרסום

יסמין שינדלר מספרת:

היום יש מקורות מידע שונים ומקבילים לדובר צה”ל. לצורך העניין, עיריית רחובות, שבראשה עומד איש ש”ס, מתפקדת בימי חול וסופי שבוע 24/7. מושמעת אזעקה בעיר? העירייה תעלה סטטוס: מושמעת אזעקה, או הושמעה אזעקה (תלוי בטווח היירוט), אנשים פספסו את כוונת המשורר בהשמעת אזעקה? העירייה מעלה סטטוס ברור: בהישמע אזעקה יש להיכנס למרחבים מוגנים ולמקלט.

היום בבוקר עיריית רחובות העלתה לפייסבוק שלה סטטוס עם דברי הספד קצרים לזכרו של יאיר אשכנזי. שלחתי לחברתי הרחובותית על כך הודעה ב-10:36. ההודעה פורסמה כמה דקות קודם לכן ונכתב בה שיאיר אשכנזי היה תושב רחובות ההולנדית (שם של שכונה ברחובות) ועוד כמה מילים עליו. אחר כך הידיעה נמחקה מהאתר.

השם פורסם בתקשורת רק שעות לאחר העלאת הסטטוס. בשעה 13:00, העירייה פרסמה את מקום ומועד לוויתו וקראה לתושבי רחובות ללכת ללוויה. הכל לפני שיכולת לראות משהו על החלל בתקשורת הארצית.

[הדיווח (1, 2) של דובר צה”ל בטוויטר על מותו התפרסם ב-13:52; ע”ק]

מה המסר? במקום להתווכח עם דובר צה”ל, חפש לך מקורות מידע אמינים מקבילים.

25 ביולי, 2014 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

מה שקורה כשעובדי חברות גדולות מתבטאים בקיצוניות ברשתות חברתיות

“נהרגו עוד 11 חיילים… :)” הסטטוס המקומם הזה התפרסם בפייסבוק של לינה עאלם, ואומת הרשת ביקשה להענישה. לפי פרופיל הפייסבוק שלה, עאלם עובדת בסלקום, חברה שידועה בחיבתה לתדמית משפחתית-לאומית, מהמונח הבלתי נסבל “משפחת סלקום” ועד לפרסומת שמראה חיילים שמחים וחיוביים משחקים כדורגל מעבר לחומת ההפרדה עם ילדים פלסטיניים נוכחים-נפקדים מעין המצלמה. אומת הרשת הפיצה תמונה של הפרופיל של עאלם עם סטטוס השנאה והלוגו של סלקום, וקראה לפיטוריה. הקריאה הבעירה את הרשת החברתית.

בסלקום, חברה שמפחדת כל כך מכוחם הרשתי של לקוחותיה עד שהיא נמנעת מלהחזיק דף פייסבוק רשמי, מיהרו לנסות ולרצות את הגולשים הזועמים. המנכ”ל, ניר שטרן, התערב באופן אישי ושלח לעובדי החברה מכתב שבו ביקש להבהיר את עמדת החברה ולקבוע כללי התנהגות חדשים.

“ביממה האחרונה הופיעו מספר התבטאויות קיצוניות של עובדים ברשתות החברתיות, הנוגעות למצב הבטחוני”, כתב שטרן לעובדים. “התבטאויות אלו הביאו לרעש תקשורתי וויכוחים סוערים בקרב עובדי החברה ולקוחותיה. לאור זאת, אני דורש להפסיק לאלתר את הבעת הדעות הקיצוניות ברשתות החברתיות ולשמור על רגישות ואיפוק”. במשפט שנראה שנכתב כהכנה לדליפת המכתב לתקשורת כתב שטרן: “סלקום מוקיעה ומגנה מכל וכול אמירות פוגעניות שמפורסמות על ידי עובדים בעמוד הפייסבוק הפרטי שלהם וקוראת לעובדי החברה לנהוג בכבוד ובסובלנות כלפי האחר”

אולם נראה שהנחישות של המנכ”ל נתקלה בחומת ייעוץ משפטי, שכן בהמשך המכתב הוא חותר תחת ההנחיה שלו עצמו וכותב: “עובד שיבחר להביע דעתו ברשת החברתית, למרות הוראה זו, נדרש להסיר באופן מיידי את שייכותו לקבוצת סלקום, שכן, סלקום אינה גוף פוליטי ואינה מזדהה או מביעה דעה בעניינים פוליטיים ומדיניים”.

הפעלת לחץ על גופים מסחריים ואחרים כדי שיפטרו אנשים שעשו או אמרו משהו לא ראוי התרחשה גם לפני מבצע צוק איתן. למשל, השוטר אריאל שפירו, שכתב בפייסבוק על ערביה שהיתה מעורבת בקטטה “חבל לא מתה הזונה הערבייה”, פוטר בהוראת המפכ”ל יוחנן דנינו; אולם אירועים שהעסיק את אמין אסלנוב, שהצטלם מתעלל בחתול, הוצף בקריאות לפטרו; ופרופסור אמיר חצרוני, שמרבה להתבטא בפרובוקטיביות ברשת החברתית, זכה למספר רב של קריאות לפטרו מאוניברסיטת אריאל בעקבות התבטאויות נגד משה סילמן שהצית את עצמו, פמיניסטיות שהפגינו במצעד השרמוטות ועוד. אבל בימים האחרונים התמסדה השיטה, עם דפי פייסבוק שמוקדשים לציד סטטוסים והלשנה למעסיקים.

החיים בפייסבוק תורמים לתופעה הזאת מכל הכיוונים. הרשת החברתית הופכת את הערבוב בין החיים האישיים, הפומביים והמקצועיים לדבר נורמטיבי, הן בבחירת הזהות (מה שמי? איפה למדתי? איפה שירתתי בצבא? איפה אני עובד? למי אני נשוי? מי הילדים שלי?) והן בהתנהלות היומיומית (שיתוף של אתר מעניין, תמונה מאירוע משפחתי ולייק לסטטוס של מקום העבודה שלי על מבצע גיוס לקוחות); היא הופכת כל אדם למפורסם-בפוטנציה (סטטוס שחשבתי שעשרים חברים יראו עשוי לתפוס תאוצה ויראלית ולהגיע לעשרות אלפי אנשים); והיא מאפשרת לכמות גדולה של גולשים להתגייס אד-הוק לפעולה אקטיביסטית.

הקריאה לפיטורי אדם שהתבטא באופן בעייתי פופולרית משום שהיא משרתת את הצורך בלינצ’טרנט מזכך, בדיוק כמו תגובות ביקורתיות, ביוש (שיימינג) פומבי ואיומים, אבל יעילה מהם בהטלת ענישה ממשית על אותו אדם. מי שלא התבייש לכתוב דבר שטנה, הסתה, שנאה או חריגה אחת מהקונצנזוס בפייסבוק, ספק אם יושפע מדעת קהל שלילית, ואת האיומים הוא עלול להפנות לטיפול הרשויות. לעומת זאת, קריאה לפיטורים נוגעת בשתי נקודות תורפה – זו של העסק או הארגון, שחושש לתדמיתו; וזו של מושא הלינצ’טרנט, שחושש לפרנסתו. מדובר בחרם כלכלי-תדמיתי שהציבור מכוון כלפי הארגון, במטרה שזה יקפוץ הצדה ויתן לו לפגוע בכיסו של העובד. הקריאה לפיטורים היא גם חוקית לחלוטין, בניגוד לפיטורים עצמם, שמעמדם המשפטי מורכב.

כך כתבו לעובדים בחברה גדולה שאת שמה התבקשתי שלא לפרסם: “[החברה מקפידה] – וגם מצפה מעובדיה ומנהליה להקפיד – על הפרדה בין מקום העבודה לבין החיים הפרטיים שלהם, ובין היתר – לשמור על נייטראליות וענייניות בכל הקשור לעבודה ולשמור את הדעות והפעילויות הפרטיות לזמן ולתחום הפרטי – שכן ברור שעירוב כזה של עסקים ודעות פרטיות עלול לפגוע בעובדים ולקוחות המחזיקים בדעות אחרות, ובשל כך – להרחיק מהחברה לקוחות כאלה, ליצור חוסר בטחון תעסוקתי ואישי בקרב עובדים כאלה ולפגוע במרקם העדין של יחסי עבודה. הבעת דעות פרטיות כאלה ואחרות ברשתות החברתיות השונות פוגעת בהפרדה הזו כאשר מביע הדעה מסומן באותה רשת כעובד חברה, או שידוע לקוראי ה’פוסט’ שהוא נכתב על ידי עובד / מנהל בחברה; מי שנחשפים להבעת הדעה הם עובדי חברה. מנגד, הטלת הגבלות ואיסורים על ביטוי פרטי בשעות הפנאי ובתחום החברתי עשוי לפגוע פגיעה חמורה בחופש הביטוי והבעת הדעה שהוא ערך דמוקרטי בסיסי של המדינה שלנו, וחל ומגן גם על עובדי חברה ומנהליה, ואף החברה שלנו מחוייבת לו”. “המדינה”, מזכירים שם, “קובעת בחוק הגבלות על חופש הביטוי והבעת הדעה (להבדיל מחופש המחשבה והדעה, שהוא חופש מוחלט במדינה דמוקרטית). לא הכל מותר להגיד גם אם זו הדעה שלך: גזענות (‘כל ה____ הם גנבים’), הסתה לאלימות ולשנאה (‘מוות ל____’, ‘חרם על כל _______’), לשון הרע בפני ציבור רחב (‘זה וזה הוא שקרן כרוני’) הם אסורים ומהווים עבירה פלילית”.

ההחלטה שהתקבלה, אחרי דיון בנושא בפורום האתיקה של החברה, היא ש”יש להימנע ככל האפשר מקיום דיונים פוליטיים, הבעת דעות פוליטיות וכו’, לכל צד, בשעות העבודה או בין עובדים בפורומים ציבוריים שונים. מדובר בתקופה רגישה לכולם, מלאה בכאב, ובמצבים כאלה אנשים נוטים להחצין דעות קיצוניות העלולות לגרום כאב וכעס לאחרים. אסור בהחלט לגרום בדיבור, בכתב, או בהתנהגות אחרת כלשהי, שעובד כלשהו של החברה ירגיש חוסר נוחות, דחייה, ניכור חברתי, פחד או חשש אחר כלשהו לביטחונו האישי מצד עובדים אחרים – בגלל שדעותיו או המגזר אליו הוא שייך שונות משל מי מהם. חובה על כל עובד ומנהל לשמור על סובלנות כלפי דעות אישיות של עובדים ומנהלים אחרים, כל עוד אינן מפרות את הכללים הנ”ל ואת חוקי המדינה. זכותו של אדם להחזיק בדעותיו כל עוד אין בהם הפרה של חוק, ועל סובביו החובה להפגין איפוק וסובלנות ולכבד את זכותו כאדם להחזיק בדעות אלה”.

עצם ההתערבות של החברה במה שעובדיה אומרים בפלטפורמה לא-מקצועית הוא הישג נוסף של הקריאה לפיטורים – ההשפעה המצננת על חופש הביטוי. מי שלא הבין בעצמו שהתבטאות שחורגת מהקונצנזוס עלולה לסבך אותו עם הבוס, עשוי היה לקבל תזכורת לכך בשורה של מכתבים שחברות שלחו לעובדים, כמו השניים שהוזכרו לעיל, בנסיון להתמודד עם התבטאויות שכבר פורסמו, ולהימנע מהתבטאויות דומות בעתיד.

“ארגונים רבים מתמודדים עם הבעות דעה קיצוניות מצד עובדיהם”, כתבה לעובדי בנק דיסקונט הדוברת שרית וייס. “נזכיר כי אנחנו מייצגים את הבנק בממשקים רבים בוכלל זה גם ברשתות החברתיות. בציון מקום העבודה ליד שמנו (במיוחד ב-facebook), ישנה מחויבות לייצוג הבנק באופן מכבד וראוי. חשוב שבימים אלה, על אף סערת הרגשות הפוקדת את כולנו, נשמור על אופן ביטוי ראוי ומכבד. כאשר אנו מבקשים להביע את דעותינו, נמנע מכל הסתה וביטויים פוגעניים, במיוחד בעת הזאת”. סמנכ”ל משאבי אנוש בבזק, אהוד מזומן, כתב לעובדיו: “בימים שכאלה מצפה חברת בזק מכל עובד ועובדת בחברה לנהוג במשנה זהירות, ברגישות וכבוד לזולת ולמדינה בעת שהוא עושה שימוש ברשתות החברתיות ובפרסומים בהם, בעיקר כאשר הנכם מזוהים כעובדי החברה. […]החברה תשקול את צעדיה כלפי כל עובד או עובד אשר ינהגו התנהגות בלתי הולמת, הסתה, או פגיעה בבטחון המדינה ובסדרי המשטר והחברה ולא ינהגו על פי הנדרש לעיל”. בערוץ I24 (גילוי נאות: אני מרואיין שם מפעם לפעם כמומחה לתרבות דיגיטלית), כלי תקשורת שמעסיק יהודים וערבים ומשדר באנגלית, ערבית וצרפתית, ואשר מגדיר את עצמו בקמפיין טרי כ”כיפת ברזל מול התקשורת העולמית”, אמרה המפיקה הראשית לי גיל לעובדים כי “אלו ימים שבהם כולנו צריכים להיזהר לגבי מה נאמר ונכתב בתוך הערוץ אבל גם בחוץ, ברשתות חברתיות ובפורומים אחרים”.

החשש מהמעסיקים ממשי. כשביקשתי מקוראיי בפייסבוק לשלוח לי מכתבים שמעסיקיהם שלחו בנוגע להתבטאויות ברשתות חברתיות, כמה מהם חששו להסתבך אפילו בעצם השליחה, וחלקם ביקשו שלא אציין את שם החברה. בחברת IBM ישראל, מנהלת קשרי החוץ רחל יעקבי הזכירה לעובדים כי “בהתאם להנחיות ההתנהגות העסקית של יבמ, יש להימנע מיצירת קשר ישיר עם עיתונאים ו/או לענות על שאלותיהם, בין אם באופן מקוון (לרבות רשתות חברתיות), באמצעות הטלפון או בכל אמצעי אחר, ללא אישור ממנהל קשרי החוץ של החברה”. תקציבאי בכיר במשרד יחסי ציבור סיפר לי, בתנאי שלא אפרסם את שמו ואת פרטי מעסיקו, כי “לאור ריבוי פעילותי הסמולנית בפייסבוק, אני כבר מזמן נמנע וולונטרית מלהיות חבר של לקוחות שלנו, והבוס שלי החליט בהסכמתי למדר אותי מכל פעילות היח”ץ-פייסבוק שלנו ליתר ביטחון (הוא עצמו חבר שלי בפייסבוק, רואה את עצמו כשמאלן מתון וחי טוב עם מה שאני כותב, אבל לא רוצה שזה יפגע בביזנס, ואני מבין אותו). לפני שבוע, לרגל המצב, החלטתי – וולונטרית – לשנות את הגדרת הפרטיות שלי ככה שאנשים שאינם חברים שלי לא יראו מה אני כותב, גם אצל חברים של חברים וגם בשיתופים. סיפרתי לבוס והוא שמח לשמוע, ואמר שבאמת היה מודאג מהאפשרות שהלקוחות (שיש ביניהם מתנחלים, דתיים וימנים) יקראו פוסטים שלי, אבל היה מודע שאסור לו להתערב בכך”.

אולם לא כל המעסיקים נגררים להתמודדות כזו כשהם בועטים ומשתוללים. כשעובדת עיריית לוד איסרה גרא התבטאה נגד חיילים, ראש העירייה יאיר רביבו שמח לפטר אותה. גרא הביעה שמחה בפייסבוק על מותם של 13 חיילי צה”ל: “חחחחחחחחחחחחח 13 [שורה של סמיילים] שירבו אמממממממן”. “כשאזרח ישראלי שמח על מותם של חיילינו הקדושים, שחרפו נפשם על הגנת המולדת על מנת שלא יירו פה עוד טילים שמתעופפים על יהודים וערבים כאחד, לכך לא נוכל להשלים”, כתב רביבו בפייסבוק אחרי שפיטר את גרא (לדברי העירייה, כי המעשה שלה מהווה “עבירת משמעת, הגובלת בפלילים, והתנהגות לא הולמת של עובד ציבור”). “אני מבקש לשתף את הפוסט הזה שיגיע לכל איש ציבור, מנהל בשירות הציבורי ולכל בעל חברה שיאזור אומץ ויפסיק את העסקתם של הבוגדים החיים בתוכנו”.

בסלקום לא הלכו רחוק כל כך, אולי בגלל המעמד המשפטי השונה של עובדת חברה פרטית לעומת עובדת ציבור. עאלם לא פוטרה, אלא זומנה לשיחת נזיפה והסירה את הסטטוס. לא כל הגולשים היו שבעי רצון מכך. דף הפייסבוק הרשמי-אבל-לא-ברור-מטעם-מי “‎מבצע צוק איתן העמוד הרישמי” קרא, בהיעדר צידוק משפטי לפיטורים, לעזוב את סלקום וליצור צידוק כלכלי. כותרת התמונה שהופצה היתה נחרצת, ואולי גם דיבתית: “סלקום מסרבת לפטר את המחבלת לינה עאלם”.

אחד הגולשים ששיתפו תמונה זו הוא דודי דותן, שמרבה לשתף תכנים של תמיכה בחיילים ובמבצע צוק איתן, קריאות לפיטוריה של ח”כ חנין זועבי וגם את השלט הדוחה של עיריית אור יהודה, שקורא לחיילי צה”ל “כנסו ב’אמא שלהם’ ותחזרו לשלום לאמא שלכם”. דותן שיתף גם את קריאתו של שר החוץ אביגדור ליברמן להחרים עסקים של ערבים שהשתתפו בשביתת ההזדהות עם תושבי עזה ונגד המבצע. דותן, לפי פרופיל הפייסבוק שלו, הוא מתגורר בירושלים ועובד כמנהל אגף רישוי עסקים ופיקוח עירונים במשרד הפנים, ולפי חיפוש המשך בגוגל עולה שהוא מנהל מחלק רישוי עסקים במועצה המקומית אבו גוש. האם הערבים בעלי העסקים באבו גוש יכולים לסמוך על שיקול דעתו החף ממשוא הפנים של אחראי הרישוי שקרא להחרים עסקים של ערבים שמימשו את זכותם הדמוקרטית לשביתת מחאה? האם מחאה אינטרנטית תקרא לפיטוריו מהתפקיד? והאם דותן תיאר לעצמו שמה שהוא עשה לעאלם, אחרים עלולים לעשות לו?

התפרסם בוואלה, 24.7.2014

24 ביולי, 2014 | בנושאים: אקטיביזם | 2 תגובות

בזק מזהירה עובדים מפני התבטאויות בעייתיות ברשתות חברתיות בהקשר למבצע צוק איתן

בשבועות האחרונים, גולשים שמפרסמים התבטאויות קיצוניות, חורגות מהמיינסטרים או מסיתות בנושא מבצע צוק איתן נתקלים בגולשים מהצד השני, שמפיצים את דבריהם, מבצעים ביוש (שיימינג) וקוראים למעסיקיהם לפטרם. מנכ”ל סלקום ניר שטרן כתב לעובדיו מכתב בנושא אחרי שעובדת החברה הביעה שמחה על מוות של חיילים, וכעת גם בבזק מתדרכים את העובדים כיצד החברה מצפה מהם לנהוג. בעוד בסלקום מסתפקים בכך שעובדים שרוצים להתבטא כך יסירו את שיוכם לחברה בפרופיל שלהם, בבזק מגבילים את חופש הביטוי של העובדים, באופן שספק אם יעמוד במבחן משפטי.

עיקריה של ההודעה ששלח סמנכ”ל משאבי אנוש בבזק, אהוד מזומן (השגיאות וההדגשה במקור):

בימים שכאלה מצפה חברת בזק מכל עובד ועובדת בחברה לנהוג במשנה זהירות, ברגישות וכבוד לזולת ולמדינה בעת שהוא עושה שימוש ברשתות החברתיות ובפרסומים בהם, בעיקר כאשר הנכם מזוהים כעובדי החברה.

[…]

החברה תשקול את צעדיה כלפי כל עובד או עובד אשר ינהגו התנהגות בלתי הולמת, הסתה, או פגיעה בבטחון המדינה ובסדרי המשטר והחברה ולא ינהגו על פי הנדרש לעיל.

22 ביולי, 2014 | בנושאים: 404 | 3 תגובות

דובר צה”ל צייץ בטוויטר על מותו של חייל, מחק את הציוץ

דובר צה”ל דיווח בטוויטר הרשמי שלו על מותו של חייל צה”ל סמל אורון שאול. “שמו של הלוחם השביעי מגולני שנהרג מפגיעה בכלי משוריין הוא סמל אורון שאול, בן 21 מפוריה, אשר הליך הזיהוי והבירור לגביו טרם הושלם”, נכתב בציוץ שפורסם היום ב-13:50. בהמשך נמחק הציוץ, כפי שדיווח העיתונאי עמית סגל. ב-14:02 פורסם ציוץ חדש, שלפיו “הלוחם בחטיבת גולני אשר הליך הזיהוי והבירור לגביו טרם הושלם, הוא סמל אורון שאול, בן 21 מפוריה”.

“המיידיות והשיתופיות ברשת מעמידות אותנו בפני אתגר חדש – הפצת שמועות”, כתב דובר צה”ל בפייסבוק הרשמי שלו ב-11.7. “הן עשויות לפגוע בכוחותינו, בפעילות המבצעית ובביטחון אזרחי המדינה. קחו אחריות, אל תפיצו ידיעות בלתי מבוססות ואל תכניסו סתם ללחץ. המידע המהימן והמבוסס היחיד הוא זה שיוצא מדובר צה”ל ובקולו”.

22 ביולי, 2014 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

מנכ”ל סלקום נגד התבטאויות פוליטיות קיצוניות של עובדים

הודעה שקיבלנו דרך עובד סלקום, ~~שלטענתו~~ שנשלחה על ידי המנכ”ל ניר שטרן לעובדים, מתייחסת להתבטאויות פוליטיות בנוגע למלחמת צוק איתן ברשתות החברתיות. מצד אחד המנכ”ל דורש מהעובדים לא להביע את “הדעות הקיצוניות” שלהם, ומצד שני מתיר להם להתבטא בתנאי שיסירו את השיוך שלהם לסלקום בפרופיל שלהם. תגובת סלקום טרם התקבלה.

מוקדם יותר היום דווח ברוטר.נט כי עובדת סלקום הביעה שמחה בפייסבוק שלה על מותם של חיילי צה”ל: “נהרגו עוד 11 חיילים :)”

[עדכון 22.7.2014] גורם בסלקום אישר לנו שהמנכ”ל אכן שלח את ההודעה הזאת. יועצת התקשורת של סלקום ממשרד רני רהב התעלמה מבקשת התגובה, ואחרי פרסום בכלי תקשורת אחר ופנייה נוספת שלי השיבה לגבי העובדת שהביעה שמחה על מות החיילים, אך התעלמה מהשאלה לגבי המכתב ששלח המנכ”ל. לאור זאת, תגובתה לא תפורסם.

21 ביולי, 2014 | בנושאים: 404 | 10 תגובות

“הלודיטים ברדיו עדיין מאמינים שהאינטרנט לא קרה”. ראיון עם מארק פרנד

“העבודה שלי היא להמציא מחדש את הרדיו עבור דור חדש של מאזינים”, אומר מארק פרנד, ראש מחלקת פיתוח רב-פלטפורמות רדיו ומוזיקה (Controller, Radio and Music Multiplatform) בתאגיד השידור הבריטי הממלכתי, ה-BBC. “זה אומר לקחת את הדברים שאנחנו עושים היום ‏– את המותגים, השירותים והקונספטים הקיימים – ולגרום להם לחיות בניו מדיה, ולהשתמש בניו מדיה להעשיר את מה שאנחנו עושים בפלטפורמות מסורתיות”. בהערות למצגת שלו, שהציג בחודש שעבר בכנס הרדיו של המרכז הבינתחומי הרצליה “FM+”, הוא מפגין פחות נימוס בריטי: “יש בדיה שאנחנו עדיין חיים בתרבות אחידה (monoculture). הקונספט הזה התפוצץ לרסיסים בטלוויזיה, שם יש חמש מאות ערוצים, אבל הלודיטים ברדיו עדיין מאמינים שהאינטרנט לא קרה, שאנחנו כולנו אסירים של חוגת הרדיו, איפה שיש תחנות ספורות ומעט מאוד חדשנות”.

[עוד בנושא: מה זה בכלל רדיו בימינו // ראיון עם עתידן הרדיו ג’יימס קרידלנד]

המספרים מדברים על מהפכה שנמצאת בניצניה המוקדמים. “יותר מ-99% מההאזנה [לרדיו] בבריטניה היא חיה”, מודה פרנד. “אם מסתכלים על כמות הזמן שמושקעת בהאזנה, בערך 65% היא ברדיו אנלוגי, בעיקר FM, כ-25% היא ברדיו דיגיטלי, 6% באינטרנט ו-4% בטלוויזיה. רוב ההאזנה באינטרנט היא עדיין חיה, וקטנה לעומת הברודקאסט [השידור הרחב באוויר]. אף שהאינטרנט הוא רק 6% מההאזנה הכוללת, הריץ’ שלו גבוה הרבה יותר. במיוחד אם לוקחים את הריץ’ בפלטפורמות כמו יוטיוב, פייסבוק ורשתות חברתיות. ההשפעה שלנו שם עצומה וחסרת פרופורציה”. עם זאת, פרנד מודה שמדידת ההאזנה בפלטפורמות החיצוניות היא אתגר מורכב: “מאוד קשה לקבל מדידה כוללת. הייחוס של התכנים ליוצריהם בפלטפורמות הללו חלש למדי. אנחנו מאוד מודעים לשמירה על האיזון בין כמות התכנים שאנחנו דוחפים לסביבות של גופי צד שלישי לכמה קרדיט אנחנו מקבלים. אנחנו דוחפים את התוכן מאוד חזק בפלטפורמות מסויימות לקהלים מסויימים, ועובדים קשה לקבל קרדיט על התכנים”.

האזנה לרדיו בפלטפורמות ניו-מדיה בבריטניה לפי ימים ושעות. אדום מציין שיעור האזנה גבוה. מקור: המצגת של מארק פרנד

ההאזנה לשידורי הרדיו של ה-BBC שלא באמצעות הרדיו האנלוגי המסורתי רושמת כיום 3.5 מיליון אנשים בשבוע בממוצע – בשידור רדיו דיגיטלי, דרך הטלוויזיה הרב-ערוצית, ברשת ובמכשירים ניידים. בהרצאתו הציג פרנד גרף שמדגים את מאפייני הצריכה השונים של רדיו בפלטפורמות הניו-מדיה השונות. “על מחשב נייח, נראה את שיא השימוש בימי חול בבוקר עד 13-14, כי זו בעיקר פעילות של שעות העבודה”, הוא מספר. “הנייד מרחיב את היום – השיאים הם בתחילת היום ובסופו. לפני שאנשים מגיעים לעבודה הם לא יפתחו את המחשב ויקשיבו – הם מתכוננים, והיום קל להרים את הטאבלט או הטלפון הסלולרי, להסתובב איתו בבית ולהמשיך להאזין. ויש שיא האזנה בערב, לפני השינה. לטאבלט אין שיאי האזנה בבוקר אבל יש בערב, והוא נמשך גם בסוף השבוע. אתה [יושב איתו או] לוקח אותו איתך למיטה. בטלוויזיה הרב-ערוצית, יש שיאים בערב ובסופשבוע”.

רדיו היום זה לא רק שידור קולי, אלא גם טקסט ברשתות חברתיות, תמונות, סרטונים, והוא הן אונליין והן אופליין, שידור חי אבל גם מוקלט להאזנה חוזרת. איך מגדירים היום רדיו, להבדיל מתוכן מולטימדיה, מפלייליסטים וכיוצא בזה? במילים אחרות, מה עושה את הרדיו לרדיו? “אני חושב על רדיו כ’האזן, צפה ושתף'”, אומר פרנד. “חוויית ההאזנה נשמעת די מובנת מאליה, אבל הניו-מדיה מאפשרים לשנות את זה לגמרי, להפוך את החוויה לאישית. הם מאפשרים לך לעשות ריוויינד בשידור חי, להפיק טווח של ערוצים אצורים באופן הדוק יותר או חוויות אינטרנט כמו רדיו מותאם ז’אנרים, למשל מוזיקה להתעמלות. צפייה עוסקת בקבלת מידע נוסף, לזכור את הרגע המסויים שבו האזנת, לקבל המלצות נהדרות ברקע, וסרטונים שיכולים לרוץ ברקע או לשמש נקודת פתיחה למשהו חדש. שיתוף זה שהקהל משתף וגם שאנחנו שמים תכנים במקומות שבהם הקהל נמצא, ממצים את המיטב מאירועים חיים. הטבע של הרדיו משתנה. הוא נבדל מחוויות אחרות כי מעטות החוויות שיש להן את כל האלמנטים הללו. יש מעט מאוד מותגי ניו מדיה שיש להם אותו כוח במתחם הזה. הייתי אומר שהעבודה שלנו היא לעבוד איתם ולגרום להם לעבוד יחד ולא בהכרח במטרה לחסל זה את זה”. פרנד לא רק מטיף לשיתוף פעולה כזה, הוא גם לוקח בו חלק. UK Radioplayer הוא מלכ”ר שהוקם על ידי מספר קבוצות תקשורת ובהן ה-BBC, ומספק שידורי רדיו של תחנות רבות ומתחרות באינטרנט ובסלולר.

איך הניו-מדיה משנים את הרדיו?
“הם מאפשרים טווח תוכן רחב יותר, סוגים שונים של תוכן, אתה יכול ליצור תוכן עם מעורבות של המאזינים. הרדיו תמיד היה מוצלח בלגרום למאזינים להתקשר, זה מדיום מאוד אינטראקטיבי, אבל אפשר לעשות את זה הרבה יותר טוב, אם אתה עושה את זה טוב. כשאני אומר טווח תוכן רחב יותר, אני מתכוון שאנחנו יכולים לקחת את מה שאנחנו עושים במרחב שידור המוני, ולהוביל משם מאזינים לארכיון מוצלח של תכנים מקוונים. למשל, אנחנו יכולים לבצע מיקור-המונים של תוכן וליצור עוד יחסים דו-צדדיים. אם אתה אוהב את השיר שאתה שומע כרגע, אנחנו יכולים לעזור לך לזכור באיזה שיר מדובר ואז לקחת אותך ליוטיוב או לספוטיפיי למצוא אותו שם. אנחנו נותנים לרדיו לעשות את מה שהוא עושה הכי טוב, שזה אוצרוּת נפלאה ומקום לגלות מוזיקה, תרבות, דברים חשובים על העולם שסביבך, לצד עיתונות טובה, כותרות ספורט טובות, דברים שאתה רוצה לדעת כמו מה מצב התנועה בכבישים ומזג האוויר, לעשות את כל הדברים הללו בצורה קוהרנטית לקהל המסוים. ניו-מדיה מסייעים לנו לעשות זאת טוב יותר”.

לא כל חידוש טכנולוגי מתאים לכל המאזינים. “אם חושבים על וידאו, על אלמנט הצפייה, הוא מיועד לרשתות שמכוונות לקהל צעיר. יש חיבה לזה אצל הצעירים וממש שנאה בקרב קהל מבוגר, אם להכליל”. פרנד מספר אילו סרטונים צעירים אוהבים: “מוזיקה – לראות להקות מנגנות במקביל להאזנה להן. ראיונות, למשל עם מוזיקאים, אבל זה יכול להיות גם הראיון שכריס סטארק ערך עם מילה קוניס”.

קטע מהראיון המשונה:
סטארק: “ברצינות, אני מאובן”.
קוניס: “עד כה, אתה עושה עבודה מצויינת”.
סטארק: “באמת?”.
קוניס: “לא, אבל נראה מה יקרה”.
סטארק: “אוקיי, טוב. כן, מעולם לא עשיתי זאת לפני כן, אז… כן”.
קוניס: “הם פשוט זרקו אותך ישר לשוחות”.

סטארק, הסיידקיק בתוכנית הרדיו של סקוט מילס ברדיו 1 של בי.בי.סי, נשלח לראיין את השחקנית על תפקידה בסרט “ארץ אוז” בהתראה של עשר דקות בלבד. קוניס הבחינה בהתרגשות ובחוסר הנסיון שלו, השתלטה על הראיון והפכה אותו לסמול טוק פלרטטני ומצחיק. הראיון צולם, הועלה ליוטיוב של התחנה וזכה שם ל-12.5. מיליון צפיות עד היום. “זו פיסת רדיו מבריקה”, אומר פרנד. “אנחנו יודעים שצריך אלמנט ויזואלי עבור הקהל הזה כדי שזה יעבוד. בתחנה הזאת האולפנים מרושתים במצלמות שנשלטות מרחוק”.

עלות השכר של פרנד היא בדיוק 159,297 פאונד לשנה, ומשכורתו השנתית עומדת על 151,497 פאונד – כ-887 אלף שקל, שהם כ-74 אלף שקל לחודש. לא הייתי צריך לשאול אותו על כך – המידע על משכורתו, דוחות הוצאות מלאים, כולל מתנות ואירוח, והצהרה על היעדר ניגוד עניינים מתפרסמים בשקיפות מעוררת קנאה בדף על אודותיו באתר BBC. ובמעבר חד לישראל: פרנד לא מעודכן בצרות של רשות השידור שלנו וברפורמה השנויה במחלוקת. כשאני שואל אותו אם היה רוצה להיות ממונה על ההקמה מחדש ומאפס של הרדיו הציבורי הישראלי, הוא צוחק: “זה מאוד מפתה. הייתי אוהב את העבודה הזאת”.

רדיו. איור: andrea joseph (cc-by-nc-nd)

עד שהוא יקבל טלפון משר התקשורת, יש לו כמה עצות בחינם: “מאוד מפתה להגיד, בואו נכוון את כל כוח האש שלנו לניו מדיה, הכל אונליין, מיקסום הפוטנציאל הגלובלי, יצירת דרכים חדשות ופנטסטיות לבצע פרסונליזציה של רדיו חי. עם מגזר הטכנולוגיה ועם הדמיון שיש לכם בישראל, אפשר ליצור משהו מאוד חדש ושונה, עם מאפיינים שאפשר להחיל גלובלית. אבל השפה היא מחסום – יהיו כיסי האזנה בעברית ברחבי העולם, אבל זה לא יהיה ישים אם זה לא באנגלית או בסינית. אני מניח שבשידור ציבורי, הקהל העיקרי הוא הישראלי, ואלא אם זה קהל מאוד צעיר, עדיין תצטרך ברודקאסט. אבל אפשר להתחיל לחשוב על התוכניות שאתה יוצר, שלא יהיו רק בלוח השידורים המסורתי. אל תתן ללוח השידורים לעמוד בדרכך. חשוב לזכור שהאזנה חיה תמשיך להיות הרוב לעת עתה. אבל אפשר להתחיל ליצור תוכניות תיעודיות באורך 15 דקות בלבד אם זה האורך הנכון לתוכנית. חלק מהשידורים צריכים להיות מכוונים להאזנה-לפי-דרישה (on demand listening). בבי.בי.סי, ה-BBC World Service [רדיו שמשדר לכל העולם, ע”ק] ממומן כחלק ממה שהבי.בי.סי עושה, מליבת כספי האגרה. זה לא היה כך בעבר, זה היה תשלום נפרד, ממשרד החוץ. אז בישראל צריך לחשוב, האם אנחנו משדרים רק לישראלים, או מציגים את הפנים של ישראל לעולם. ואם כן, צריך לחשוב על שפות, על אילו דברים כדאי לעשות דו-לשוני, מה כדאי לתעד בווידאו כי זה יכול להדהד באופן נרחב יותר, איך מציגים את התרבות של ישראל ולא רק את הסכסוך, איך זו תרבות מדהימה והסביבה של ישראל, הידע שיוצא מכאן”.

הראיון נערך ב-7.4.2014 והתפרסם בגליון יוני 2014 של מוסף “פירמה” של גלובס

18 ביולי, 2014 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

האינטרנט הביס את הטלוויזיה בסיקור מבצע צוק איתן

דיווחים מגומגמים, ידיעות לא מאומתות וחצאי שקרים משודרים נון סטופ במהדורות החדשות, והצופים מצביעים באצבעות ומקבלים תשובות בדיווחים בטוויטר, בווטסאפ, בבלוגים ובפייסבוק. שעת המשבר הנוכחית חושפת את מצבה העגום של התקשורת הממוסדת, שכפופה לשיקולי רייטינג והולכת ומאבדת את אמון הצופים

בבוקר יום ראשון הפיץ מי שהפיץ בוואטסאפ “הודעה מפיקוד העורף” שהזהירה: “בשעה 12:16 צה”ל תוקף בעזה חזק. נא להיות בשעה זו בסמוך למרחב מוגן. ההודעה חלה על תושבי כל הארץ. נא להעביר הודעה זאת בדחיפות לקבוצות אחרות תהיו דרוכים וערוכים שימו לב תשמרו על עצמכם”. חצי יממה אחרי שתל אביב הופגזה באיחור של דקות ספורות משעת ההתקפה שחמאס פרסם מראש, ההודעה הזאת נשמעה כמו אזהרה לגיטימית. באותו בוקר עלה הכתב הצבאי אור הלר לשידור בערוץ 10, הכחיש את ההודעה, סיפר שדובר צה”ל הוציא הבהרה בנושא, זעם על “כל אותם אידיוטים שמפיצים שמועות בוואטסאפ” וקרא לעצור אותם.

הכעס של איש התקשורת הממוסדת על התקשורת החלופית הפרועה אינו חדש ואינו ייחודי להלר, וזכה להנצחה אלמותית באמירה של רזי ברקאי בגל”צ על כך שינסה להביא תגובה מהאחראי על האינטרנט. גם הביקורת העקרונית לגיטימית: אנשים מפיצים מידע שלא עבר אימות ועלול לגרום לבהלה ולנזק. אבל לנוכח ההתרחשויות פחות משבוע לפני השידור של הלר, ההתפרצות שלו נגד אנשי הוואטסאפ נראית תלושה מהמציאות.

למבצע הצבאי הנוכחי בעזה קדם מבצע סיכול מידע בוואטסאפ. משתמשים ברשת החברתית הסלולרית הסגורה הפיצו שמועה שלפיה הקבינט הבטחוני החליט לגייס 4000 אנשי מילואים ולצאת למבצע צבאי בעזה. תקשורת המיינסטרים דיווחה כי מדובר בשמועה כוזבת והודעה שקרית. בחלק מהמקרים צוטטו “המשטרה” או “גורמים בצה”ל” כמקור ההכחשה. במקרים אחרים, ההכחשה לא גובתה בדבר מלבד המוניטין המפוקפק של שמועות וואטסאפ. אחר כך התברר שדובר צה”ל עמד מאחורי ההכחשה, ושדווקא היא היתה השקר: לא רק שהצבא יצא למבצע, אפילו השם שננקב ב”שמועה הכוזבת” היה מדויק. המשטרה והצבא התגלו כמפיצי מידע שקרי, התקשורת הממוסדת הוצגה ככלי ריק, צינור טיפש לפיטום הציבור באותם שקרים, ואילו וואטסאפ התגלתה כצוק איתן של מידע שהממסד לא רוצה שנדע, והעיתונות לא טורחת לבדוק.

פריצת סייבראבטחה שהתרחשה בשבוע שעבר הדגימה בצורה סמלית את השינוי העובר על מאזן הכוחות בין התקשורת הממוסדת לזו האלטרנטיבת, העצמאית, המבוססת על רשתות חברתיות ותוכן גולשים. בהשראת נוהל “הקש בגג” הזהיר חמאס, כאמור, שהוא הולך לטווח את תל אביב בשבת ב-21:00. מספר אנשים שיערו בדיעבד שהמטח שנורה על העיר היה פעולת הסחה למתקפה האמיתית – השתלטות גורי האקרים פרו-פלסטיניים על דף פייסבוק פופולרי – לא וויינט, לא מקו ולא חדשות 2, אלא “סטטוסים מצייצים”, הדף הפופולרי של אבי לן, שמחזיק יותר מ-550 אלף אוהדים ועוסק בפרסום-מחדש של סטטוסים, תמונות וסרטונים שגולשים מעלים לרשת.

להשתלטות על דף עם חשיפה כזאת יש פוטנציאל נזק אדיר. הפרצנים יכולים היו להמשיך לנהל את הדף כאילו לא נפרץ, להפיץ באמצעותו דיסאינפורמציה ולזרוע דמורליזציה ובהלה בקרב הציבור הישראלי. אולם הם בחרו במצייצים לשם השופוני. משקיבלו שליטה על הדף, הקאקערים מיהרו להתפאר בהצלחה שלהם – שלא התבססה על פריצה מתוחכמת אלא על פעולת דיוג פשוטה, החליפו את תמונות העמוד לתמונות פרו-פלסטיניות ואנטי-ישראליות והציפו בסטטוסים בערבית. גולשים רבים הבחינו בפריצה, דיווחו עליה והריצו בדיחות, ובכך תרמו לפרסומה, אולם גם לפעולה מהירה של בעלי העמוד, סגירתו והחזרתו לידיהם.

מלחיצים טילים

הימין והשמאל, שבחודשים האחרונים מתנגשים זה בזה ברשת בעוצמה של טיל כיפת ברזל שנכנס ברקטת קסאם, מוצאים מכנה משותף בדמות הנטייה הספקנית לא להאמין למידע שמגיע מלמעלה. בהכללה גסה, הימין מפקפק בתקשורת הסמולנית, השמאל מפקפק בגופים בטחוניים כמו צה”ל והמשטרה, ושני הצדדים לא מאמינים לפוליטיקאים. פיאסקו ההכחשה השקרית של דיווח הוואטסאפ הוא אבן דרך חשובה ביחסים שבין הציבור לספקי המידע הממוסד.

“התקשורת הרבה פעמים פונה לצופים ומתנהלת מבחינת מידע בצורה שטחית, רק כדי ליידע, אם זה תרבות הרייטינג ואם זה מה שנוח לפי האג’נדות שהיא מתנהלת לפיהן”, אומר יוני אלפר, מפעיל דף הפייסבוק “טרור ווטש“, שמרכז מידע מפורומים פתוחים וסגורים של ארגוני טרור, מקורות פלסטיניים, רשתות חברתיות, מקורות באתרי חדשות ערביים ועוד. “הם לא חוקרים ולא הולכים על עומקם של דברים. יש כתבים מסויימים שעושים עבודה מצויינת, אבל ברמה הכללית, כלי תקשורת לא נכנסים לדקדוקים שאני אישית מנסה להיכנס אליהם”.

בועז גולן, בעל אתר החדשות 0404, לא מרוצה מהתנהלות התקשורת הממוסדת, אף שהוא רואה את עצמו כחלק ממנה, עם ותק של 20 שנה בתחום: “אנחנו מקבלים הרבה יותר חומרים מ[אשר]התקשורת הרגילה. בגלל שאנחנו משדרים הכל – לא שמועות, אלא אירועים, אבנים, בקבוקי תבערה, דברים שהתקשורת הרגילה בדרך כלל לא נוהגת לפרסם”.

למה התקשורת לא מפרסמת ואתם כן?
“אג’נדה. אג’נדה”.

פוליטית?
“בטח. זה לא חדש, אמר את זה ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני שבוע באחת הישיבות, פתח את אחד הערוצים ואמר במילים שלו שזה ערוץ שמאלני. לי אישית אין בעיה עם שמאלנים, שואלים אותי אם אני ימני או שמאלני, אני אומר שאני הגיוני, אין לי הגדרה פוליטית. הציבור צריך לדעת את כל מה שקורה, לא רק צד אחד. זו תפיסת עולמי”.

לדעתך זו טעות מסחרית, התקשורת תאבד קוראים בגלל זה?
“בפועל אתה רואה מה קורה בשטח, רוב הגולשים שהגיעו אלינו, מאתיים אלף באפליקציה, מאתיים ומשהו אלף בפייסבוק, זה גדל בממדים של כמה אלפים ביום, יש באתר עוד המון גולשים, זה כוח של בערך 300-350 אלף איש שברובו עזב מקומות אחרים ובא לפה. אנחנו יודעים את זה. לא בכדי אחד מכלי התקשורת המרכזיים בישראל, ואני לא רוצה להגיד שמות, קבע איתנו פגישה עסקית כדי לראות איך לשתף פעולה. המטרה שלי היא לא לעשות פה כסף ופרסומות ושכולם יעברו אלינו, אחת המטרות שלי היא שאני וחבריי לתקשורת, מלמעלה ועד למטה, יתנו לציבור את כל האמת”.

השיחה עם גולן מופרעת מדי מספר שניות על ידי צלילים שמבשרים על הודעות נכנסות, אזעקה שהוא ממהר לעדכן באתר ושיחה עם נציגת דובר צה”ל, שמטפלת בתלונה שקיבל ממילואימניקים והעביר אליה. הוא אומר לה שאין לו כוונה לפרסם את הסיפור, ומסביר לי: “אני במבצע לא אפרסם איך צה”ל נראה. יש לי אג’נדה, גם אני לוקה בצד מסויים”.

“‫יש המון דיסאינפורמציה, מכל הצדדים, וכולם משקרים”, אומר נעם ר’, ‬בעל הבלוג o 1 39. “‫כל אחד מוצא את המקורות עליהם הוא סומך פחות או יותר, כאלה שלא נתפסו בעבר בהפצת שקרים, ומנסה להצליב את המידע מכמה שיותר מקורות‬. ‫לא תמיד זה אפשרי, בעיקר כאשר מדובר ב’אירוע חםי, אבל ברוב המקרים ידיעה שמגיעה ממקור אחד שאינו עד ממקור ראשון לארוע, לא תופץ, או לפחות תתעכב עד שאפשר יהיה לוודא אותה”‬.

כשאתה אומר שכולם משקרים, למי אתה מתכוון?
“‫כולם משקרים זה כולם: נתחיל בחשוד המיידי דובר צה”ל, שמעבר קצר על ההסטוריה האחרונה שלו מראה שהאמת בדרך כלל אינה נר לרגליו‬ ‫(וזו לא אמירה בעלמא, הנה הרשימה)‬. ‫אחר כך יש מקורות ‘רשמיים’ פלסטינים, שהרבה פעמים פשוט לא מדווחים אמת, ונצמדים לנראטיב המתלהם ביותר‬. ‫אחריהם יש את ארגוני זכויות האדם (משני הצדדים), שבדרך כלל לא משקרים בריש גלי, אבל יבחרו איזה מידע להפיץ ואיזה מידע לשמור לעצמם, גם אם יש ברשותם מידע שסותר את הסיפור כפי שהוא נתפש בתקשורת‬. ‫ובסוף בסוף יש את ‘הפיד’, הזרם הבלתי פוסק של הדיווחים והשמועות שרצים בקצב של עשרות לשניה. בדרך כלל מדובר במיחזור של סיפורים מיד חמישית ושישית, אבל לפעמים אפשר למצוא שם גם עדים מיד ראשונה או הפניות למקורות כאלה‬. ‫עם הזמן לומדים במי אפשר לבטוח ובמי לא. ארגון ששיקר בהזדמנות אחת לא יזכה לקרדיט ולאמינות בלי להצליב את המידע‬”.

גולן מ-0404 מסכים שגם הרשויות הבטחוניות מסתירות מידע: “אותו בקבוק תבערה שזורקים על 443 יכול לעוף לצורף העניין גם על רכב של שמאלני. אז מה, הוא לא צריך לדעת מזה? אנחנו היחידים בכל התקשורת, כולל הימנית, שפרסמנו בשבוע שעבר שבכביש 443 השליכו בקבוקי תבערה לעבר כלי רכב. לפני חצי שעה מחוז שי שמטרה הוציא הודעה על מעצר של שלושה שזרקו בקבוקי תבערה בחמישי שעבר. אני כעיתונאי לא יכול להבין את זה. למה להעלים? זה לא רק יו”ש, צריך לזכור שאותם חלקים שלא מדווחים על פיגועי בקת”בים בשומרון, למשל, מנגד מדווחים על תג מחיר בשומרון. זה לא שלא מדווחים, אין שומרון, הורידו את זה מהפרק – יש פשוט רק צד אחד בשומרון. זה לא הגיוני. אני חושב שזה גם לא מסחרי ולא עסקי. לא ראיתי גם אף אחד שדיווח על אלף פיגועי אבנים בישראל כל חודש. הוצאנו את זה מתוכנת המשטרה, המשטרה אישרה את הדברים כי לא היתה לה ברירה, שחור על גבי לבן. הנושא הזה הגיע לכנסת, במקרה [ח”כ משה] פייגלין העלה אותו לדיון בכנסת עם [השר לבטחון פנים ישראל] אהרונוביץ’“.

למה המשטרה לא מפרסמת את המידע?
“זו אחת הבעיות. למשטרה לא נעים להגיד שיש אלף פיגועי אבנים ברחבי ישראל כל חודש. המשטרה עכשיו על זה שהיא לא מצליחה להסתדר, חוטפת ביקורת בכנסת ובציבור, ברגע שאתה לא ממגר תופעה של זריקות אבנים בעיבלין – אנחנו הבאנו רכב של בנאדם שמנופץ כולו, ראינו את האבנים על הרצפה, המשטרה אפילו לא הגיעה – ודאי שביום הדין כשערביי ישראל יוצאים לרחובות ומתפרעים, הם יודעים שלא עושים להם שום דבר, שזה לא כזה ביג דיל. המשטרה כנראה לא רוצה להודות שזה הכמויות שיש, לא נעים לה, לא מתאים לה, זה לא מצטלם טוב, זה לא נשמע טוב. העובדה היא כאלף פיגועי אבנים בממוצע, יש הרבה יותר, אבל אלה המדווחים, זה כמות מטורפת, משהו שלא ברור לי איך התקשורת לא עשתה מזה בלגן. נכון שעכשיו שפרסמנו, כמה גופי תקשורת נגעו בנושא הזה, אבל אתה רואה מה קורה באמת. התקשורת, אם המשטרה לא נתנה לה, אז נוח לה גם כם לא לעשות עם זה שום דבר. אנחנו נחקור לבד ונביא את הנתונים. זה מה שכל עיתונאי צריך לעשות בלי קשר לאג’נדה”.

גם נעם ר’, המרוחק מאוד מגולן על הסקאלה הפוליטית, משתמש באתר שלו, בלוג על זכויות אדם והפרתן בישראל, לחשוף מידע שאג’נדות תקשורתיות העלימו: “‫אני לא רואה את עצמי כספק מידע, אולי כצינור שמעביר חומרים שהתקשורת, משיקוליה היא, בוחרת לא לפרסם‬. ‫כדאי אולי להדגיש שאני לא חושב שיש איזו קונספירציה אפלה לא לדווח על הדברים שאני מדווח עליהם בתקשורת הממוסדת, וזה לא שאיזה מנגנון אפל אומר לתקשורת על מה מותר ועל מה אסור לכתוב. זו בדרך כלל בחירה צינית של עורכים שעושים את החשבון איפה יהיה יותר רייטינג. הדברים שאני מדווח עליהם מעניינים מעט מאוד אנשים. שביתת הרעב של האסירים היא דוגמה מצוינת‬: ‫הנושא הזה זכה לסיקור דל מאוד עד לא קיים בתקשורת הישראלית, ומי שלא היה מחובר למקורות אלטרנטיבים לא שמע על זה בכלל‬”.

תנו לצה”ל לנסח

“בעקבות ההסלמה של הימים האחרונים מופצות ברשתות החברתיות שמועות והודעות שונות המזהירות את הציבור מפני סכנות אפשריות. ברצוננו להבהיר כי במידה ואכן נבקש להתריע בפניכם על סכנה כזו או אחרת, נדאג לעדכן אתכם באופן רשמי בעמוד הפייסבוק שלנו ובאמצעי התקשורת”, סיפרה דוברות המשטרה בפייסבוק שלה – אותה משטרה שהמפכ”ל שלה ספק מידע לא מדויק בנוגע לשהותו בארה”ב אחרי חטיפת שלושת הצעירים מגוש עציון, ושטענה שההקלטה של שיחת החטוף למוקד 100 לא היתה ברורה, טענה שהושמעה גם על ידי שר האוצר יאיר לפיד, והופרכה כשההקלטה התפרסמה. “תוכיחו שאתם משטרת ישראל האמיתית”, הגבתי בצחוק לסטטוס הנ”ל של המשטרה. בלוגרית הרכילות הפארודית “כוכבים ברשת” פנתה בהודעה למפעיל דף הפייסבוק וכתבה: “אנחנו מקבלים לא מעט פניות התוהות אם זה אכן הדף של משטרת ישראל האמיתית”. מפעיל הדף, במפגן מרהיב של חוסר מודעות, השיב לה: “שלום, זהו אכן הדף הרשמי היחיד של משטרת ישראל”.

“המיידיות והשיתופיות ברשת מעמידות אותנו בפני אתגר חדש – הפצתן של שמועות. הן עשויות לפגוע בכוחותינו, בפעילות המבצעית ובביטחון אזרחי המדינה. קחו אחריות, אל תפיצו שמועות בלתי מבוססות ואל תכניסו סתם ללחץ. המידע המהימן והמבוסס היחיד הוא זה שיוצא מדובר צה”ל ובקולו”, התחנן דובר צה”ל בפייסבוק של הצבא, אותו צה”ל שהודיע שחיסל את ראש מערך רקטות הקסאם אף שזה חי וקיים ודיווח בטוויטר על הצטיידות חיזבאללה בטילים כשהוא מציג תמונה של טילים צפון קוריאניים.

המשטרה והצבא לא לבד: בסביבה של תקשורת מקוונת מהירה וישירה בין אזרחים, גופים ממלכתיים וכלי תקשורת נופלים שוב ושוב בטעויות, תקלות, שיקול דעת לקוי ושקרים. הממשלה והממסד הבטחוני ידעו על מותם של שלושת החטופים אך הסתירו את המידע במשך זמן רב. מנכ”ל מד”א אלי בין דיווח בזמן אמת ובשידור חי בערוץ 10 על פצוע אנוש מרקטה שפגעה במכונית, דובר המשטרה ציטט את הדיווח בהודעה לעיתונות והמידע הופץ בתקשורת עד שבדיקה נוספת העלתה שהרכב ריק. קולו המקוון של דובר צה”ל דיווח על פגיעת שתי רקטות במתקן גרעיני בדימונה, ציוץ שפורסם על ידי קראקרים שהשתלטו על הטוויטר של דו”צ. סמס מ”הארץ” עדכן באנגלית על פגיעת רקטה במפעלים הפטרוכימיים בחיפה וקראה לפנות את האזור, הודעה שהתגלתה כפעולה של מתחזים.

פיקוד העורף, שטרם הפעיל שירות סמסים או אפליקציה להתראה על אזעקות לטובת חירשים ואחרים שמעוניינים להתעדכן כך, שלח לסלולריים של אזרחים הודעות מג’וברשות בתווים קוריאניים, והציף אחרים בהודעה אחרי הודעה אחרי הודעה שקראו להם להיכנס ללינק מקוצר מפוקפק ולמלא “סקר מוכנות אישית“. חדשות 2 וחדשות 10, שוודאי יצטרכו להתמודד עם מבקרי תקשורת ולענות לרגולטור ומבקרי התקשורת, אירחו באולפניהן את הדמויות יובל המבולבל וקופיקו, בהתאמה.

“הממלכה בעיניי קצת מבוהלת מהרשת החברתית, מדדה בעקבותיה”, אומר אלון בן דוד, הכתב הצבאי של חדשות 10, שמדווח על חדשות בתחום הסיקור שלו גם בפייסבוק ובטוויטר, משום שהוא לא רוצה לפספס את הקהל שלא צורך אותו בטלוויזיה. “התחושה היא שהרשת החברתית כל כך מהירה ונטולת אמצעים ומפיצה את זה כל כך מהר, שהממוסדת מרגישה קצת צולעת אחריה ומנסה להשיג אותה. זו אולי אחת הסיבות להרבה נפילות שהיו. תמיד יש נפילות באירועים כאלו, כי השידור הוא מיידי, זה לא שיש לך דדליין של שמונה בערב, אתה כל הזמן באוויר ויש מידע שלא הספיקו יותר מדי לבדוק אותו. מנכ”ל מד”א הודיע על פצוע קשה שעובר החייאה, שלא היה ולא נברא. אבל זה תמיד קורה, בצבא, במשטרה, בכל מקום יש דיווחים סותרים ברגעים הראשונים של אירוע, רק היום זה כבר מגיע לאוויר”.

זאת אומרת שהמערכת תמיד היתה ככה, ועכשיו אנחנו רואים את זה.
“כן, כי התקשורת באמת מנסה להדביק את הפער של המהירות של הרשת החברתית. הממוסדת מנסה להתאים את עצמה למהירויות של הרשת החברתית וזה עולה לה באמינות”.

התקשורת האלטרנטיבית

‏כתב ערוץ 2, כעת מגבול הרצועה: “אנחנו עומדים כאן ומחכים כדי להעביר לכם בלייב את ההפגזה על עזה”. שניה, רק מכינה פופקורן ובאה (מיכל קוריאט)

מרגש: אתר גלובס נמצא ברגעים אלו תחת התקפה. נחסם לגולשים מחו”ל (לי-אור אברבך)

כל מנהלת קבוצת קייטנה בוואטסאפ נהיית לי דובר צה”ל: “זה דיווח שקרי. נכון לעכשיו צה”ל לא מתכוון לשנע כוחות יבשה מערבה” (מור מזרחי)

ועצוב לי ששום פוסט, על הרוגים בעזה או על אימת התושבים חסרי המקלט בבאר שבע, לא מקבל את הטראפיק ותשומת הלב שמקבל פוסט אחד על מכות בתל אביב (חגי מטר)

דובר צה”ל: הודעות דובר צה”ל אינן מבוססות (צפריר בשן)

אנשים שזומנו להתראיין בפאנל חדשותי על המבצע *לפני* שהביאו מומחית לדיני מלחמה:
-שמאי מקרקעין
-קופיקו
(בעז ארד)

מגישות טלוויזיה יקרות, זה שאתן מעבירות שעות רבות באולפן החדשות לא אומר שאתן צריכות לשבת בפיג’מה. ג’אסט סאיין (טיפטיפס)

כאן מר חתולי, בלוגר בטחוני עצמאי, מדווח על צבע אדום במוצעה איזורי בני שמעון. עכשיו. ברגע זה. 12:47. שימו קסדה ולכו לממ”ד, שמעונים (הרשפירו)

אמצעי התקשורת ממליצים בכל הזדמנות שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם הלחץ שכולנו נתונים בו, במציאות העכשווית, היא לנסות לקיים חיי שגרה ככל שניתן. להמשיך בתכניות קיימות ולדבוק בשגרת חיינו.
אז למה אתם בתקשורת פועלים בדיוק בדרך הפוכה? מספיק עם השידורים המיוחדים סביב השעון – חיזרו לתכנית השידורים הרגילה! (עמרם מצנע)

בפעם הבאה שקולטים שחמאס מעביר שידור חי, אתם חייבים לנצל את ההזדמנות ולחתוך לקלוז אפ עצבני של ילד בן 5 אוכל גלידה שנוטפת לו על כל הפרצוף. בחייאת, אפילו תכינו vtr של זה. וואלה, זה יותר מצחיק מאהוד יערי. הרי זו התמונה שתוציא להם את כל המיץ מהפואנטה של השידור והם יפסיקו להעביר שידורים חיים באותו רגע (שחר טל)

אהוד יערי, עיתונאי לכאורה, ניסה להתקיל עיתונאי, קולגה, כך שיחשוף את מיקומם של ראשי חמאס. כמובן שהעיתונאי העזתי לא נפל בפח. אבל באלוהים, אהוד יערי – זה היה הדבר הכי מטומטם, הכי לא עיתונאי, הכי דובר צה”לי והכי מריונטה של המערכת. בושה לעיתונות. אתה לא אמור להנחות את כוחות צה”ל להפציץ, אתה אמור לדווח. דפקט (נועה אסטרייכר)

לא בטוח מה יותר גרוע: שהפלאפון שלך מצלצל בשידור או שאתה לוחש למיקרופון “מצטער שהפלאפון צלצל” (יוסי קאופמן)

ליד המרכז קליטה של שכונה ג’, שמאכלס בעיקר אתיופים, יש שלושה פחי אשפה גדולים שם יושבים ארבעה ילדים, נוברים בשקיות ומחפשים מה לאכול. 500 מטר מהם יש עמדות שידור של הטלוויזיה עם פוליטיקאים שעומדים בתור כדי לחבק את תושבי הדרום (שירלי סיידלר)

כרגע בערוץ שתיים: עמיר פרץ מתראיין על המבצע בעזה בתור שר הביטחון לשעבר, במקום להתראיין על השריפה בחיפה בתור השר להגנת הסביבה הנוכחי (שלמה קראוס)

במקרה של אזעקה אנחנו מבקשים מכולם לנהוג באחריות ולהיכנס מיד למרחב מוגן אבל אם במקרה יצא לכם לצלם סרטון של יירוט שלחו לנו אותו ואנחנו נשדר בכיף כיופק ובכך נעודד עוד אנשים לצלם סרטונים במקום לרוץ למרחב מוגן אתם על הזין שלנו תכלס (גיא גולד)

התפרסם במקור בגירסה שונה ב”טיים אאוט תל אביב” ב-16.7.2014

16 ביולי, 2014 | בנושאים: עיתונות ותקשורת | 3 תגובות

לדף הבא →