משחקי וידאו ידידותיים לנשים, רובוטים גונבים לנו את העבודה והעירום של קים קרדשיאן // רבע לדיגיטל
ישחקו הנערות לפנינו
מדוע משחקי הוידאו הם סביבה לא ידידותית לנשים, מה אפשר לעשות נגד זה, ואיפה אפשר למצוא משחקים טובים באמת לנשים? מרואיינת: נועה ליברמן-פלשקס.
משרת רובוט
האם רובוטים הולכים להשתלט לנו על מקומות העבודה? הסופר אלכס אפשטיין לא חושש לפרנסתו.
לשבור את הצנזורה
הערה חשופה על החסינות שמקבל העירום של קים קרדשיאן ושל ולדימיר פוטין בפייסבוק, לעומת חסימות העירום של צ’לסי הנדלר.
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ
איילת שקד: אסור להחרים את עמיר בניון כי את יזהר אשדות לא החרימו, כלומר כן [הפוסט תוקן]
[תיקון אחרי הפרסום] אני מקבל את הערות הקוראים כי קיים הבדל בין החרמתו של שיר מסויים של יזהר אשדות לבין החרמתו של עמיר בניון כזמר. אני משאיר את הפוסט באוויר, עם התיקון, והוא פתוח לדיון. [\תיקון]
עמיר בניון פרסם טוקבק מולחן בתגובה לרציחות של יהודים בידי ערבים. הנשיא ראובן ריבלין החליט בעקבות זאת לבטל הופעה של הזמר בבית הנשיא.
ח”כ איילת שקד מ”הבית היהודי” יצאה נגד ההחלטה:
צודקת, בדיוק כמו שהשיר של יזהר אשדות לא גרם להחרמ–
אה.
מן המקום שבו אנו צודקים, כתב יהודה עמיחי ששקד ציטטה במשובש, לא יצמחו לעולם פרחים באביב. מזל שהיא מקפידה למעט בכך.
(הלשין: עידו רוזנטל)
פותח פה גדול על רופאי השיניים // סמול טוק
ולדי דבוייריס רוצה לנקות את האבנית מתחום רפואת השיניים
אז גם אתה לא אוהב רופאי שיניים.
“האמת היא שאני אוהב רופאי שיניים. אני עושה הרבה דברים בזמן האחרון בשביל שלרופאי שיניים בארץ יהיה קצת יותר טוב לעבוד ולהתפרנס. אני עושה את זה במסגרת אלפא אומגה, אחווה בינלאומית של רופאי שיניים יהודים שקיימת כבר 107 שנים, שהמרכז שלה מצוי בארה”ב. 
עיקר הפעילות של האחווה היא פילנתרופית, ופיתוח רפואת השיניים בישראל, בגלל שאנחנו יהודים באחווה, נמצא בראש מעיינינו. בזכות הפעילות הזאת, לאורך השנים הוקמו שני בתי ספר לרפואת שיניים בישראל. זה שהתחום ברמה מאוד גבוהה יחסית למיקום שלנו במזרח התיכון זה לא מעט בזכות הפעילות של האחווה. בישראל יש לאלפא אומגה שלושה סניפים, ירושלים, תל אביב וחיפה, אני מכהן כנשיא סניף ת”א בשנה האחרונה, והמטרה שלי היא העצמה של רופאי שינים בארץ, בייחוד רופאי השיניים הצעירים מהדור שלי – אני רופא שיניים חמש שנים. בסוף דצמבר יש לנו בתל אביב כנס בינלאומי גדול, וכמה שיותר רופאי שיניים ישראלים יהיו בו, הרי זה משובח”.
מה הבעיות שעומדות בפני רופאי שיניים בארץ?
“הבעיה הגדולה והמרכזית היא שבירת השוק על ידי קופות חולים ורשתות רפואת השיניים. קופות חולים משתמשות ברפואת שינים כמוקד משיכה לביטוחים המשלימים. הן מציעות את הטיפולים במחירי הפסד בכוונה, מתוך מטרה שהמטופל שיגיע יצטרף לכללית פלטינום או מכבי שלי וישלם עבור הביטוח המשלים לאורך זמן. מי שמפסיד מזה זה גם המטופלים, שמקבלים טיפול יותר מתועש ופחות אישי, וגם הרופאים, שהמשכורות שלהם בקופות החולים מקוצצות – השכר לא שעתי או גלובלי, אלא כאחוז מהתפוקה שלהם. הרופאים הצעירים, שגם עובדים יותר לאט מחוסר נסיון וגם מקבלים את הטיפולים הפחות שווים, נפגעים הכי הרבה מהסיפור הזה. כשרופא שיניים צעיר יוצא מהלימודים ורוצה להיכנס לשוק הפרטי, ששם המצב קצת יותר טוב בימינו, אם אין לו אבא או דוד רופא שיניים, מאוד מאוד קשה לו להיכנס”.
התדמית של רופאי שיניים בארץ השתפרה בשנים שאתה פעיל בתחום?
“לא. יש זילות מתמדת בתדמית, רופא השינים היום בארץ לא כל כך נתפס כרופא, אלא כבעל מקצוע באותה מדרגה עם המוסכניק והאינסטלטור. אני חושב שזה נובע בין היתר מהעובדה שקיימת אווירה של מקח וממכר בתוך מרפאות השיניים. עצם העובדה שהמטופל יכול להגיע לרופא, לקבל הצעה לתוכנית טיפול ולהגיד, ‘אבל תשמע, הרופא מעבר לפינה הציע לי אותו דבר ב-30% פחות’. והרופא לא יגיד לו ‘אז תלך לרופא ההוא’, אלא ‘אוקיי, בוא נראה איך אני יכול להתגמש לקראתך’. זה משהו שבתחום רפואת העיניים, הקרדיולוגיה או אפילו הפסיכולוגיה הקלינית לא קיים פשוט. רופאי השיניים עצמם הם אלה שיצרו את זה, מטעמים שיווקיים. היום זה הועצם עוד יותר על ידי רשתות רפואת השיניים וביטוחים וקופות חולים שמציעים מחירים זולים. בעצם הזילות גורמת גם לזה שהיום רופאי השיניים רבים מאוד מוצאים את עצמם פחות ופחות עוסקים בשימור ובמניעה, שזה מה שלימדו אותנו לעשות, וזאת רפואת השיניים הטובה והנכונה, ויותר עוסקים במכירת טיפולים”.
אני לא יכול להתאפק. מה בדיחת רופאי השיניים הכי טובה שאתה מכיר?
“או, וואו וואו וואו. תשמע, יש לי בדיחות מאוד גסות על רופאי שיניים. הבדיחה הכי קצרה, שאני לא יודע אם אתה יכול לפרסם ב’הארץ’ – מגיעה מטופלת לרופא השיניים, ואיך שהיא מתיישבת היא תופסת לו בביצים ואומרת לו, ‘דוקטור, אנחנו לא נכאיב אחד לשני, נכון?'”.
התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 14.11.2014
יום הזכרון לחטופי תימן // סמול טוק
הממסד מתכחש לחטיפת ילדי תימן? נעמה קטיעי השתתפה בארגון ימי מודעות וזכרון עצמאיים
כל כך הרבה שנים אחרי פרשת ילדי תימן, ורק עכשיו מנסים למסד יום זכרון?
“במהלך כל השנים האלו היו הרבה נסיונות לקבל הכרה ממסדית בפרשה ובעוול – נעשו פניות למוסדות השונים, דרישות לחקור את התופעה הזאת, 
להבין מה קרה ומה עלה בגורל הילדים. הפעם האחרונה שזה עלה לכותרות היתה סביב ועדת החקירה, אחרי שעוזי משולם יצר לחץ ציבורי. אנחנו דור שלישי והבנו שהכרה ממסדית כנראה לא תגיע, מכל מיני סיבות, ושאנחנו לא צריכים לחכות לה. עשינו ערבי מודעות וזכרון בשבילנו, פנימיים, של הקהילה שלנו, המשפחות שלנו, שיהיה להן מקום לספר ולדבר. המטרה הראשונית והעיקרית היתה ליצור מרחב בשביל המשפחות, הקהילה, הקורבנות עצמם, שיוכלו לבוא ולספר את הסיפור שלהם, גם בשביל שיהיה מקום לסבל ולכאב שלהם וגם כדי שהדורות הבאים יכירו את הסיפורים האלה. חלק ממה שקרה זה שההשתקה הזאתי עבדה כל כך חזק שהמשפחות לא רצו לדבר על זה, לא רצו לספר את הסיפור. בעצם כבר התייאשו. זה נורא דומה לנפגעות הטרדה מינית ואונס שהחברה אומרת להן ‘אנחנו לא מאמינים לך, ‘אנחנו לא מאמינים לך’, אז הן מפסיקות לדבר, יש מנגנונים של בושה ושל נקיפות מצפון”.
של מי היוזמה?
“זו יוזמה של עמר”ם (עמותת רוח המזרח) שהקמנו לפני שנה בערך, שהמטרה שלה לקדם פרוייקטים שקשורים בתרבות וזהות מזרחית, יש לנו הוצאת הספרים עם קפה גיברלטר בשם ‘אלג’יר’, סדנאות שירה ועוד. אחת מהפעילויות זה ערבי המודעות, שאנחנו עושים עם ארגונים מקומיים נוספים”.
יש לכם שאיפה שהאירועים יגיעו לאנשים שאינם חלק מהסיפור הזה?
“בוודאי. ברור שבסופו של דבר המטרה היא שהחברה הישראלית כולה תכיר את הפרשה הזאת, אם בצורה ממסדית של בימי זכרון ממוסדים של מדינת ישראל, ואם בצורה שאנשים פשוט יצטרפו. כל מיני אנשים באו לשמוע, לא רק להשמיע, לא מסתפקים בשורה התחתונה של ועדות החקירה, וְודאי שהמטרה הסופית היא שהחברה בישראלית תלמד את המשמעויות החמורות של הפרשה הזאת, שיש להן השלכות גם היום: מה זה פשע פטרונות, מה זה תפיסות גזעניות, איך הן יכולות להשפיע על החברה באופן כללי”.
עוד בנושא: ארז צדוק הוציא חוברת קומיקס על פרשת ילדי תימן
באירועים האלו עולה מידע חדש?
“מבחינת הדור השלישי, רבים מהם נחשפים לסיפורים המשפחתיים רק עכשיו, קשר השתיקה היה חזק עד כדי כך שלעיתים המשפחות לא רצו לספר על הטרגדיה לדור הבא. חברות ילדות תימניות שלי שמעו אותי ואמרו, ‘כן, גם במשפחה שלי זה קרה’. אני גיליתי את הסיפור המשפחתי שלי לפני שנה וחצי, והרבה מהאנשים המעורבים מגלים פתאום שגם במשפחה שלהם היה סיפור כזה, או מישהו שהם מכירים בצורה מאוד קרובה. היום אנחנו גם יודעים לשים את הדברים בקונטקסט רחב יותר – התופעה של הוצאת ילדים ממשפחותיהם ומסירתם לאימוץ או למוסדות היתה מקובלת בעולם המערבי באותן שנים – מקרים דומים התרחשו באוסטרליה, בבריטניה, בארה”ב, בצרפת ועוד. ילדים ממשפחות שנחשדו בשיוך למחנה הפוליטי לא נכון, משפחות ממעמד נמוך, כאלה שהשתייכו ל’תרבות הלא נכונה’, ילדים למשפחות עניות או לאמהות חד הוריות ועוד הוצאו בתואנות שונות ולצרכים שונים. ממשלות רבות מצאו את הדרך להכיר בעוול הזה לאחר לחץ ציבורי”.
זה גם מעורר רעיונות לפעולה?
“בעוד לתקשורת ולציבור הישראלי היה נוח לפטור את המחאה שהקים הרב עוזי משולם כ’חברי כת הזויים’ שמאמינים בתיאוריות קונספירציה, אותנו יותר קשה לבטל בכזו קלות, למרות שגם נסיונות כאלה כבר נעשו ונעשים. רוב הפעילים בעמותה שמעורבים ביוזמה הזאת הם פעילי שמאל חילונים, קצת קשה לתייג אותנו כחבורת הזויים דתיים ימניים, מבחינה תקשורתית יותר קשה לפסול אותנו על הסף. שזה קצת עצוב אבל נכון. אנחנו נמצאים היום בסיטואציה אחרת – העובדה שאפשר להשתמש בפלטפורמות חברתיות כמו הפייסבוק, למשל, מאפשרת לנו להגיע לקהלים רחבים יותר ביתר קלות, להשמיע את העדויות וגם להיחשף בעצמנו לעדויות חדשות. לוותר על הכרה ממסדית ולעשות משהו קהילתי, ולאן שזה ילך זה ילך, זו צורת פעולה שונה ממה שניסו לעשות עד עכשיו. המשפחות ניסו להתחיל מלקבל הכרה ממסדית. אנחנו אמרנו, ‘נלך הפוך, בואו נדבר על זה אנחנו, ניצור לחץ ציבורי בשאיפה שמשהו ישתנה'”.
התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 24.10.2014
מם “האשמת הקורבן של CNN” בתגובה לסיקור הפיגוע בירושלים
אומת הרשת הגיבה במם “האשמת הקורבן של CNN” לסיקור הלקוי של הפיגוע בבית הכנסת בירושלים על ידי רשת החדשות הבינלאומית.
בסיקור הראשוני של הפיגוע, CNN לא ציינה כי שני הפלסטינים שנורו ונהרגו על ידי המשטרה היו למעשה במהלכו של טבח במתפללים בבית הכנסת בשכונת הר נוף. הפיגוע עצמו דווח שם בטעות כ”מתקפה קטלנית על מסגד בירושלים”.
רן עדיני יצר מם על דיווח של CNN על מתקפת הטרור של ה-11 בספטמבר, שבו נכתב כי “8 סעודים מתו בתאונות מטוס”. עמיר שיבי הראה את המתקפה היפנית על פרל הרבור ומיסגר אותה כ”12 טייסים יפניים מתו בהתרסקות”. הרצח של סטיבן סוטלוף בידי פעיל דאע”ש תואר במם של יהודה אלמליח כ”סכין הותקף על ידי איש”.
משה כספי פנה לאגדות הילדים, והפך את כיפה אדומה לפושעת נמלטת בסיפור של “התעללות מחרידה בחיות על ידי ילדה קטנה, שנראתה לאחרונה לבושה באדום”. “עוד תימני נחטף”, CNN דיווחה-בכאילו במם של אופיר פנסו, שבו נראה רוצח ראש הממשלה יצחק רבין, יגאל עמיר, מופיע בפני בית המשפט, ברפרור לסוגיה הרגישה של חטיפת ילדי תימן ומוצאו התימני של עמיר. רז ציפריס עשה גודווין עם תמונה של אדולף היטלר והכיתוב: “מלחמה”ע ה-2: אדם מתאבד אחרי פלישת ארה”ב לגרמניה”.
בן ווידמן, שדיווח ב-CNN על הפיגוע, הגיב למבקר בטוויטר וכתב: “אם זה באמת משנה לך, אני לא כותב את הכותרות הללו. כותב אותן מישהו שנמצא אלפי קילומטרים מכאן”.
@noach_a If it actually matters to you I DON'T write those headlines. Someone thousands of kilometers away does.
— benwedeman (@bencnn) November 18, 2014
רשת CNN פרסמה אתמול התנצלות רשמית: “בעוד CNN עדכנה את הדיווח שלה על מתקפת הטרור על בית הכנסת בירושלים מוקדם יותר היום, הסיקור שלנו לא שיקף באופן מיידי את העובדה ששני הפלסטינאים שנהרגו היו התוקפים. שגינו ואנו מתנצלים על הטעות”.
התפרסם ב-JPost.com, אתר הג’רוזלם פוסט, ב-19.11.2014. This post in English
פוליטיקאים מגיבים לטבח בירושלים, הגשושית פילאיי מנתקת מגע וח”כים משתיקים גולשים // רבע לדיגיטל
אמירה נמהרת על האמירות הנמהרות שפוליטיקאים ומובילי דעה ברשת נדרשים לספק בתגובה לאירועי אקטואליה, בעקבות הטבח בבית הכנסת בירושלים.
יואב לנדסמן, מהנדס המערכת של Space IL, מדבר על ניתוק הקשר עם הגשושית פילאיי, על החידוש במשימתה ועל ההישגים שלה.
שיחה עם אורן לב-כהן על יוזמה שלו להגביל את יכולתם של חברי כנסת לחסום גולשים שמעצבנים אותם בפייסבוק, ועם ח”כ תמר זנדברג, אחת מהח”כים שסופגים קללות ואיומים מגולשים בפייסבוק.
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ
למה רונאל פישר הוא מודל להשראה // סמול טוק
להצליח להגיד את שמך בראיון עבודה רק בנסיון ה-15 זו חוויה מעצבת, לטוב ולרע. ירון לוטן רוצה לדבר אתכם על גמגום
יש משהו מעורר צחוק לא מנומס בהגדרת התפקיד שלך.
“שאני דובר של מגמגמים, כן. זה אפילו מצחיק אותי, זה בסדר. במיוחד לאור העובדה שאני עד גיל 17 גמגמתי, לא יכולתי להוציא שתי מילים רצוף בלי לגמגם, אז יש איזושהי אירוניה. אני אולי המגמגם הכי פחות מגמגם ולכן אני עושה את זה”.
איך השתחררת מזה? אני לא יודע אם להגיד “נרפאת”.
“‘נרפאת’ זה באמת מילה לא נכונה. בערך מגיל שנתיים עד שבע יש מה שנקרא גמגום התפתחותי, 
וסביב גיל 5-7 יש החלמה ספונטנית, שתלויה בסוג הגמגמום וההתפתחות. אצלי זה קרה בגיל 17, אני חושב שזה בגלל שהיה לי טרקטורון שהעלה לי את הבטחון העצמי, התחלתי לקבל הרבה תשומת לב. את הגמגום המאוחר יותר אנחנו תולים בבטחון העצמי. כל מה שאנחנו עושים בעמותה, קואוצ’ינג וכדומה, נועד להעלות את הבטחון העצמי. ב-16-22 בנובמבר יצויין שבוע המודעות לגמגום באירועים ברחבי הארץ”.
מה באמת עושה “ארגון מגמגמים בישראל” (אמב”י)?
“זה הארגון היחיד בישראל שמתעסק במגמגמים. הדבר העיקרי שמלכד את כל הפעילויות שלנו זה ליצור עולם שמבין גמגום, ולתת למגמגמים את התחושה שיש עוד מגמגמים ושאפשר לשתף ולדבר גם כשאתה מגמגם. זה לא איזשהו אות קלון, שזהו, אתה נידון לחיות בבדידות, בלי זוגיות ועבודה, שזה שני הדברים שהמגמגמים מתקשים בהם. גמגום לא חייב להיות מגבלה, זה איזשהו משהו שנמצא איתך. יש אנשים מאוד מוצלחים בעולם שמגמגמים. רונאל פישר, אולי הדמות הכי מוכרת, היום להזכיר אותו זה לא פופולרי כל כך, אבל הוא דוגמה טובה למישהו שלא נתן לגמגום לעצור אותו, לכאן ולכאן”.
אתה רואה בגמגום מקור להגדרה עצמית וגאווה, כמו שיש בקהילת החרשים למשל? היית רוצה לא להיפטר מהגמגום?
“בהיבט האישי, אני נפטרתי ממנו בגיל יחסית מוקדם, וזה נתן לי לעבור את הצבא והלימודים כשאני לא מגמגם, וזה משהו אחר לגמרי. אני מבחינתי לא נותן לו להגדיר אותי., אבל גם היום יש הרבה מאפיינים שנשארו איתי מתקופת הגמגום. הרבה מאוד יגידו לך את זה. אבל כן יש מגמגמים, במיוחד מבוגרים יותר, שיגידו לך שזה חלק מהזהות העצמית שלהם, הם גאים בזה, זה מה שעיצב את האישיות שלהם והם אוהבים אותה, ולא היו רוצים בשלב הזה של החיים להפסיק לגמגם. כל מגמגם, לא משנה באיזה גיל, שתשאל אותו אם הוא חשב איך החיים שלו היו בלי גמגום, הוא יענה לך שהוא חושב על זה כל החיים שלו. איך זה להזמין במסעדה, להתחיל עם בחורה, ללכת לראיון עבודה ולהגיד את השם שלך בפעם הראשונה ולא אחרי 15 נסיונות”.
[עוד בנושא: מספיק קשה למרינה סמוסבטוב לדבר כמגמגמת גם בלי שתבהו בפה שלה]
התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 31.10.2014
הוראות הפעלה
בתחתית אימייל שקיבלתי מיחצן, שרוצה להכניס עמותה שהוא מייצג למדור “סמול טוק” במוסף הארץ, הופיעה הודעה קודמת שיחצנית אחרת באותה חברה שלחה לו:
עוד דבר שכדאי לעשות ל[עמותה] בהקדם
תסגור את [מנהלת העמותה] מול עידו קינן מהארץ למדור 360 [המדור נקרא “סמול טוק”; ע”ק]
הוא מראיין שם כל מיני אנשים שעוסקים בפעילות חברתית
תשאל א[ת] [יחצנית נוספת בחברה, שעמותה שהיא מייצגת סוקרה במדור] איך היא סגרה
בברכה,
[שם היחצנית]
ראשת צוות ויועצת תקשורת בכירה
(לא יודע אם הוא שאל אותה, אלי הוא שלח תקציר על העמותה ועל המייסדת. פעמיים. עם אותה רישא)
הנווד לא חושש ממשבר הדיור // סמול טוק
השכירות כבדה והמשכנתא מפחידה? ארנון שומר קורא לכם לנדוד
איך זה להיות נווד בחורף?
“להיות נווד בחורף זה כמו להיות נווד בקיץ, רק עם שכמיה, וגם יש נטייה פחות להסתובב ולטייל, ויותר להיות במקום אחד לאורך זמן”.
כמה זמן אתה נווד?
“אני מניח שכל חיי, אבל באופן מעשי שנתיים וחצי אני בלי בית משלי, אני נודד בארץ ישראל. רוב הזמן אני עובר בין בתים, של משפחה, של הורים, של דודים, וגם של חברים, ובין לבין אני עושה מסעות וגיחות ברחבי העארץ. עשיתי מסע אופניים ועגלות בין קהילות אקולוגיות, ועכשיו עם עוד קבוצה של אנשים עושה מה שאנחנו קוראים לו ‘היריד האנושי הנודד’, שבו אנחנו מגיעים לעיירה או מוסד כל שהו ועושים שם פסטיבל של נוודים, שמנסה להעביר את הרוח של החופש לאנשים. ותוך כדי אני גם עובד לפעמים בעבודות מזדמנות שיוצא לי על הדרך”.
למה הגעת לנוודות?
“הרגשתי כלוא באיזשהו אורח חיים שלא אני בחרתי, רציתי לצאת ממנו, וזו הדרך שמצאתי, עבורי. התחושה שלי היתה שאני עסוק בלשרוד ולעבוד בשביל להחזיק מקום שאני רוב הזמן לא נמצא בו, ולמעשה מבזבז את החיים שלי, או לא מנצל אותם כפי שהייתי רוצה. באיזשהו שלב הבנתי שבשביל להיות יותר חופשי אני חייב לוותר על דברים מסויימים, ואחד הוויתורים האלה מבחינתי היה הבית שהוא על שמי או שהוא שלי, וזה מה שאני עושה מאז. לא יודע אם זה יהיה לנצח”.
ארנון שומר. צילום: אודי נתנאל
מה היתרונות שלך כנווד על פני מישהו שיש לו מגורי קבע?
“יש לי פחות מה לאבד. יש לי פחות דברים שמכבידים עלי, יש לי פחות גבולות, אולי. ויש לי גם פחות מחויבות”.
אתה רואה גם את החסרונות?
“כן. יש יותר קושי בלטפח ולגדל דברים, בין אם זה צמחים או בעלי חיים או ילדים. זה לא בלתי אפשרי אבל זה יותר קשה”.
היכולת שלך להיות נווד מתבססת על זה שיש אנשים שלעולם לא יהיו נוודים.
“אני לא חושב על זה כאנשים שלעולם לא יהיו נוודים, אבל כן על זה שאנשים חיים חיי קבע. כמובן שהנדודים שלי מאוד מסתמכים על הרשת הקיימת של משאבים, של אנרגיה, מים, בתים וגידול מזון. אני חושב שיש מקום לסוג של סימביוזה בין אנשי קבע ונוודים, לא משהו שקיים כרגע יותר מדי, באופן כללי בעולם ובעיקר בתרבות המערבית”.
מה מרוויחים דיירי הקבע?
“הם מרוויחים ידע, עזרה פיזית בעבודות, הרחבת אופקים, סיפורים, כל מה שאני אוסף איתי בדרכים ואני יכול להביא אליהם”.
היית ממליץ לאנשים להצטרף לאורח החיים שלך?
“כן. הייתי לפחות ממליץ להתנסות בזה זמן מה. לא חייבים לעזוב הכל בשביל להיות נווד לאיזו תקופה. וכן הייתי ממליץ לעשות את זה בארץ ולא בחו”ל. כי יש הבדל בין להיות חסר בית בארץ לבין להיות מטייל בחו”ל, ודווקא התחושה הזאת של חוסר בית בישראל יש בה משהו מאוד מיוחד ופותח אופקים”.
איך מישהו שרוצה עושה את זה?
“הוא צריך להחליט על תאריך, שבו הוא עוזב את הבית או הדירה שלו לפחות לחודש, ולמצוא איך עד אז הוא מאפשר את זה לעצמו מבחינת עבודה ומחוייבויות אחרות. כמו שמחליטים לטוס לחו”ל”.
התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 7.11.2014
הרשת החברתית שמשלמת למשתמשיה, צבעי הפנים של האמוג’י וה-V הכחול של וואטסאפ // רבע לדיגיטל
פרצופים בכל מיני צבעים
אמוג’י הם סמלים גרפיים שנולדו בטלפונים הסלולריים ביפן. צבע העור של האמוג’י האנושיים הוא צהוב, אולי כמייצג גוון עור מזרח-אסייתי. עם התפשטות האמוג’י לשאר העולם – הם נכנסו לסט התווים הגלובלי יוניקוד ב-2010 – התעוררה דרישה לייצג גווני עור נוספים. בקונסורציום יוניקוד, שמנהל את סט תווי היוניקוד, אמרו שהצבע הצהוב הוא נייטרלי (בניגוד, למשל, לוורדרד שעשוי לייצג אנשים לבנים).
בעצומה מקוונת שכוונה כלפי אפל נכתב: “אם אתם מסתכלים על מקלדת האמוג’י של אפל, מה אתם רואים? שני גמלים שונים. קקי מחייך. כל הפאזות של הירח. אבל מבין יותר מ-800 אמוג’ים, השניים היחידים שמייצגים אנשים צבעוניים הם בחור שנראה בערך אסיאתי ואחד בטורבן. יש ילד לבן, ילדה לבנה, איש לבן, אישה לבנה, איש מבוגר לבן, אישה מבוגרת לבנה, ילד בלונדיני, ילדה בלונדינית ואנחנו די בטוחים שהנסיכה פיץ’. אבל כשזה מגיע לפרצופים מחוץ לסמיילים צהובים, יש היעדר בולט של ייצוג מיעוטים”. כ-4500 אנשים חתמו על העצומה. המוזיקאית מיילי סיירוס והשחקן טאג’ מאורי צייצו בתמיכה במאבק.
RT if you think there needs to be an #emojiethnicityupdate
— Miley Ray Cyrus (@MileyCyrus) December 19, 2012
It makes me mad that there are no black emojis…
— Tahj Mowry (@Tahj_Mowry) March 16, 2014
אפל כבר נקטה עמדה בעבר בנושא גיוון באמוג’י. בעדכון מערכת ההפעלה של אפל ביוני השנה הוסיפה החברה זוגות הומאים ולסביות לאמוג’י (זהותו המינית של מנכ”ל החברה, טים קוק, היתה ידועה אך לא מדוברת, עד שבאוקטובר הכריז במאמר בביזנסוויק שהוא הומו). כתב MTV ג’ואי פרקר פנה בנושא צבעי האמוג’י אל קוק, ובמרץ קיבל תשובה מסגנית הנשיא לתקשורת תאגידית עולמית בחברה, קייטי קאטן: “טים העביר לי את האימייל שלך. אנחנו מסכימים איתך. דמויות האמוג’י שלנו מבוססות על סטנדרט היוניקוד, שנדרש כדי שהם יוצגו כראוי על מגוון פלטפורמות. צריך להיות יותר גיוון בסט הדמויות של האמוג’י, ואנחנו פועלים בשיתוף קונסורציום היוניקוד במאמץ לעדכן את הסטנדרט”.
ב-3/11 פרסם הקונסורציום טיוטת הצעה לעדכון התווים, שעליה חתומים מארק דיוויס מגוגל, נשיא ומייסד-שותף של הקונסורציום, ופיטר אדברג מאפל. בטיוטה הם מציעים להוסיף חמישה גווני עור לדמויות אמוג’י בהתבסס על סקאלת פיצפטריק, שפותחה על ידי הדרמטולוג תומאס פיצפטריק ומשמשת כסטנדרט לסיווג צבעי עור. “דמויות האמוג’י לאנשים ולחלקי גוף אמורים להיות גנריים”, נכתב בהצעה, אולם “אנשים מרחבי העולם רוצים אמוג’י שישקפו יותר גיוון, במיוחד בגוון עור”. הגירסה הבאה של יוניקוד, 8.0, אמורה לצאת ב-2015.
בתוכנית אנחנו מדברים עם מור עוז-טפר, מעצבת גרפית שחקרה את נושא האמוג’י.
פייסבוק, שלמי לנו
כמה זמן ביום אתם מבלים ברשתות חברתיות? וכמה משלמים לכם לשעה?
ילפ הוא אתר תוכן גולשים שמרכז ביקורות על מסעדות, מלונות ושאר נותני שירות. לפני מספר חודשים הגישו כמה מהמבקרים שכותבים בו תביעה ייצוגית (לא הראשונה מסוגה) בטענה שהם מבצעים את אותה עבודה שעושים עובדים של האתר, אולם בניגוד לעובדים לא מקבלים על כך משכורת.
המצב בפייסבוק דומה, אם לא חמור יותר. משתמשי הרשת החברתית ממלאים אותה בתכנים, שמושכים טראפיק, שנמכר למפרסמים, שמציגים פרסומות למשתמשים עצמם. האם גם למשתמשי פייסבוק מגיע נתח מהכנסות החברה? רשת חברתית חדשה שמבטיחה בדיוק את זה הושקה בימים אלו. Tsu (מבטאים “סו”) מבטיחה לחלוק עם הגולשים עד 90% מהכנסותיה מפרסום – 45% למשתמש שתכניו הביאו את הטראפיק, ו-45% שמתחלקים במעלה השרשרת למשתמש שהזמין אותו לרשת, למשתמש שהזמין את המשתמש שהזמין אותו וכן הלאה. דיברנו בתוכנית על “אלו” עם יעל קוכמן, מנהלת השיווק ב-Roojoom.
מתוך המניפסט Wages for Facebook של פרופ’ לורל פטאק (Laurel Ptak) מהניו סקול בניו יורק:
אנו נאבקים לשבור את תוכנית ההון להוון את החברות שלנו, את הרגשות שלנו ואת הזמן הפנוי שלנו, שבאמצעותה הוא הצליח לשמר את כוחו. שכר עבור פייסבוק, אם כן, הוא דרישה מהפכנית לא כי היא לכשעצמה משמידה הון, אלא כי היא תוקפת את ההון ומכריחה אותו לבנות מחדש יחסים חברתיים במונחים שהם עדיפים עבורנו וכתוצאה מכך עדיפים לסולדריות של מעמד הפועלים. למעשה, לדרוש שכר עבור פייסבוק אין משמעותו לומר שאם נקבל תשלום נמשיך לעשות זאת. המשמעות היא בדיוק להיפך.
וואטסאפ עושה לנו שיימינג
כששני סימני ה-וי ליד הודעת הוואטסאפ הופכים לכחולים, סימן שהצד השני קרא אותה.
החידוש הזה בגירסה העדכנית של אפליקציית המסרים המיידיים מבית פייסבוק הוא קטן אבל מאוד משמעותי. מתוכנה שנועדה להקל עלינו תקשורת מיידית וחינמית עם חברים וּמכרים, וואטסאפ הפכה למורה לנימוסים שמשבשת מוסכמות חברתיות.
בעדכון האחרון, האפליקציה בעצם דורשת מאיתנו שנהיה כנים יותר – או לפחות נשקר פחות – לבני שיחנו. אם עד כה יכולנו להחליט מתי לקרוא ומתי להתייחס למה שקראנו, עכשיו ההחלטה כבר לא בידיים שלנו – הקריאה מדווחת על עצמה ואין לנו שליטה על כך.
היכולת שלנו להיות בלתי זמינים הולכת ומתכווצת עם כל עדכון כזה. ואם בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית עוד יסלחו על זה, בקבוצה המקצועית זה עלול לעלות לנו בשיחת נזיפה מהבוסית.
העדכון הזה הוא הצצה עגומה לעתיד, שבו חברות טכנולוגיה גוזלות מאיתנו את זכות הבחירה החברתית והמוסרית, והופכות אותנו לאוטומטים טובים יותר.
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
