סמול טוק

עמיחי בנעט משדך בין תלמידים יהודים בישראל וברחבי העולם, כדי שיקבלו נקודת מבט שונה זה על זה ועל עצמם

מהם בתי ספר תאומים?
“זו רשת שהסוכנות היהודית מפעילה ואני הרכז שלה, שדרכה יש קשרים בין בתי ספר יהודיים בישראל ובעולם היהודי. בתי הספר נמצאים בכל רחבי הארץ והעולם, אנחנו אוהבים לומר שבכל יבשת חוץ מאנטרקטיקה, ובכל הגילאים – יסודיים, חט”ב ותיכוניים, מכל הסוגים מבחינה דתית, בישראל גם ממלכתי וגם ממ”ד, ובעולם מכל הזרמים היהודיים”.

אילו פעילויות מחברות בין התלמידים?
“יש שמשווים אותנו לשדכנים. אבל להבדיל משדכן, שאולי מגיע לחתונה לכל היותר אבל אחרי זה הזוג הצעיר ממשיך לבדו, במקרה שלנו, מכיוון שבתי הספר מאוד עסוקים בהרבה מאוד פעילויות, אנחנו מלווים אותם לכל אורך הדרך, גם בשידוך, גם בתכנון וגם בביצוע. יש שלושה סוגי פעילות: פעילות סינכרונית, בשידור חי, כמו למשל שיחות וידאו וסקייפ, דברים שנעשים בזמן ששתי הכיתות או הקבוצות מול מחשב; פעילות א-סינכרונית, שנעשית ביחד, באופן שיתופי, אבל לאו דווקא בשידור חי – הם יכולים ללמוד דברים ביחד, לעשות פרויקטים ביחד, להכין עבודות ביחד. בזמן שאנחנו היינו צעירים, הלמידה השיתופית היתה בקבוצות בכיתה. היום הטכנולוגיה מאפשרת לעשות את הקבוצות גם במרחקים של אלפי ק”מ אחד מהשני, ואנחנו פועלים בשת”פ עם מינהל התקשוב במשרד החינוך; הסוג השלישי הוא המפגשים פנים אל פנים, ממש בעולם האמיתי. זה נעשה בערך במחצית מבתי הספר. היתרונות של מפגש פנים אל פנים הם שהם באמת נפגשים בעולם האמיתי, מתארחים אצל המשפחות, הקשרים נהיים הרבה יותר חזקים. אחד החסרונות כמובן שזה יקר, צריך לטוס או לישראל או מישראל לביה”ס בעולם היהודי”.

ממתי אתם פעילים ומה ההיקף?
“כמובן שקשרים בין יהודים זה לא המצאה של הסוכנות היהודית. יחידת השותפויות בסוכנות קיימת כמעט 20 שנה באופן ממוסד, והקשרים בין בתי הספר פעלו ופועלים מאז. כל שותפות יכולה ליזום קשרים בעצמה, הרבה יזמו את הקשרים האלו, היו בערך 180 זוגות של בתי ספר. ואז אמרנו, ניתן לבתי הספר את הכלים לעשות את התוכנית הזאת חזקה יותר. ראינו את היוזמה שהגיעה מהשטח, לפני שלוש שנים הקמנו את הרשת, והיום יש 250 זוגות בשותפויות הקיימות בין רשויות מקומיות בישראל לבין קהילות בחו”ל, ועוד 50 בשאר העולם, בין השאר בבריה”מ לשעבר, דרום אמריקה, מזרח אסיה והונג קונג. בשנה האחרונה הגענו לבערך 40 אלף תלמידים בישראל ובעולם. בשיתוף משרד החינוך אנחנו מעבירים למורים בבתי ספר תאומים השתלמות מקוונת, שבה אנחנו מעבירים את הפרספקטיבה של העם היהודי, מה שנקרא היום עמיוּת יהודית (Jewish peoplehood), המכנה המשותף של מי ששייך לאותו עם, וגם את הכלים הטכנולוגיים שמאפשרים להם ליצור ולהעשיר את הקשרים האלה”.

מה המטרה ארוכת הטווח של הפעילות הזאת?
“המטרה, וזה גם מתממשק עם המטרות והיעדים של הסוכנות היהודית בכלל, היא ליצור קשרים בין יהודים בישראל ובעולם. יש פה כביש דו-סטרי – זה חשוב שיהודי התפוצות יהיו בקשר עם ישראל, והקשר הכי טוב לדעתנו הוא הקשר הישיר עם ישראלים, בנוסף לזה שבונים בניינים ונוטעים עצים בישראל; ולא פחות חשוב זה הקשר של הישראלים עם יהודי התפוצות. ישראלי ממוצע לא נתקל בחיי היומיום ביהודי התפוצות, אין לו צורך אפילו לחשוב עליהם. אחת המטרות העיקריות של הפעילות שלנו היא להכניס למודעות של הישראלי את יהודי התפוצות, ואחת מהדרכים בשביל ישראלי ליצור קשר עם יהודי התפוצות זה לעשות תוכנית שבה הוא יכול לראות את החיים, חיי היומיום, החיים היהודיים, בעולם היהודי, ודרכם ההסתכלות שלו החוצה יכולה לגרום להסתכלות שלו פנימה. אנחנו עומדים עכשיו לפני פסח, ולמי שמסתובב בישראל קשה לפספס את העובדה שפסח נמצא, בין אם זה בגלל שיש מצות בחנויות או חומרי ניקוי ובין אם זה שיש חופש. בעולם זה מאוד שונה. כשאני מסתכל החוצה מהחלון אני מסתכל בעצם על יהודי התפוצות ואיך הם חיים את החיים היהודיים שלהם, שיכולים להיות דומים לחיים בישראל, או מאוד שונים. החלון הזה יכול להפוך למראה, ואז אני מסתכל פנימה על דברים שאני לא חושב עליהם ביומיום, בין אם זה הזהות היהודית, הישראלית, האישית שלי, חלק מהקהילה שלי, דברים שבאמת בישראל הם לא כל כך קיימים”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 3.4.2015

20 באפריל, 2015 | בנושאים: סמול טוק | להגיב זה מגניב

כשסרטן השד תקף, שירה נהלוני-גליקסברג השיבה ביוגה // סמול טוק

כשסרטן השד התגלה אצל שירה נהלוני-גליקסברג, היא לא ויתרה על אימוני היוגה, אלא התאימה אותם למחלה

מה הביא אותך לעיסוק בסרטן השד?
“ב-2007 גיליתי שאני חולה. הייתי אז בשבוע העשירי להריוני השני ואם לילדה בת 4. נאלצתי לקבל במהירות החלטות קשות כמו המשך ההיריון על אף הטיפולים הכימיים, ולבצע לידה מוקדמת. עזבתי את עבודתי כמפיקה של כנסים מקצועיים, אבל לא ויתרתי על קורס מורים ליוגה שעברתי בווינגייט, בעידוד המורה שלי נגה ברקאי ובעזרתן של חברותי היקרות לקורס, עד כמה שהיה ניתן. הדבר שהשאיר אותי מפוקסת (יחסית), ואפשר לי להרגיש שליטה מסוימת על חיי ועל גופי, היה אימון היוגה שלי, שליטה שהיתה מצרך נדיר באותם ימים. ההתמודדות הזו עם כל כך הרבה גורמים סיפקה לי חוויות רבות שמהם למדתי המון וידעתי שהידע הזה יהיה בעל ערך לנשים אחרות במצב דומה”.

איך פיתחת את אימוני היוגה לנשים עם סרטן השד?
“עם הזמן הרגשתי שבעוד חברי לקורס מתקדמים ומבצעים תנוחות מסובכות וקשות ודנים בנושאים עמוקים וחשובים, אני רק הולכת ומתרחקת. לא יכולתי לשים משקל על הידיים והטיפולים הפכו את יכולת ההקשבה והריכוז שלי באותם ימים למועטה ביותר, התעייפתי מאד מהר, שיווי המשקל שלי נפגע מהתרופות, והגוף השתנה לגמרי ולא נענה לי כמו פעם. לא היתה שום אפשרות לקיים אימון כפי שחבריי לקורס מקיימים. מאידך לא יכולתי לשאת את המחשבה שאאלץ לוותר על האימון, וידעתי שהוא יהיה חייב להשתנות עבורי. חיפשתי הרבה באינטרנט וגיליתי שבמקומות אחרים בעולם ישנם מרכזי יוגה בבתי החולים שמספקים אימון מותאם, התחלתי ללמוד ולאסוף כל חומר שמצאתי על התרופות שקיבלתי ועל תופעות הלוואי שלהם, יצרתי קשר עם מורים מרחבי העולם, השתתפתי בדיונים ושאלתי שאלות, שיתפתי בקשיים שעלו וקיבלתי הרבה עצות טובות, ובניתי לי אימון שהיה מותאם כל הזמן לכל שלב כדי להתמודד וכדי לשקם. שמתי לב שאם פעם המטרה היתה להצליח לבצע תנוחה מסובכת, עכשיו, עם האימון המותאם המטרה היא בכלל לא התנוחה, היא רק ליהנות מהדרך אליה, גם אם בכלל לא מגיעים אליה בסוף. במובנים מסויימים זהו אימון בגישה הרבה יותר ‘יוגית’. ויש כאן גם שיעור לחיים”.

מה מייחד את היוגה הזאת לעומת האימונים הרגילים?
“בשיעור רגיל אני מגיעה עם אג’נדה מסויימת, והכיתה מיישרת קו לפי הכוונה שלי באותו שיעור, ומי שמתקשה יכול לנוח רגע ולהמשיך. בכיתה ייעודית לסרטן השד, אני מגיעה עם אג’נדה מסויימת, אבל היא רק קו כללי שאני מעבירה במהלך השיעור. אני מרגישה שבשונה מכיתה רגילה, יש בכיתה הזו תחושה של שותפות לדרך, לכן אני מנסה ליצור מקום בטוח לאימון, שאינו רק מקום בטוח פיזית, אלא גם מקום שבו אישה שמתמודדת עם קושי רב יכולה לבוא ולהניח את עצמה לרגע כמו שהיא. אם מישהי באה עם יד נפוחה וכבדה לאחר הוצאה של בלוטות הלימפה, אני חייבת להתכוונן על קו שיתאים לה, וכולן מפיקות מזה כיוון שכל אחת נתקלת לעיתים בתחושות אי נוחות כתוצאה מהוצאת הבלוטות. אם מתחשק לה להוריד את הפאה, כאן היא יכולה להסתובב בכבוד עם הראש הקירח, לשמוח יחד על כל שערה שצומחת מחדש”.

את מתכוונת להפיץ את השיטה הלאה?
“אני חשה מחוייבות ותחושה של שליחות להפיץ את הידע הזה. מזה מספר שנים אני אוספת וכותבת את המידע ומעלה לאתר שלי. לאחרונה חברתי אל סיגל ביבר, חברה לדרך ומורה ליוגה שהחלימה מסרטן השד, שהקימה קבוצת פייסבוק שנקראת ‘יוגה להתמודדות עם סרטן השד‘ כדי לתווך בין נשים המתמודדות עם סרטן השד ומעוניינות ללמוד יוגה לבין מורים באיזור המגורים שלהם. סיגל ואני עומדות לפתוח השתלמות ראשונה מסוגה בארץ, שבה נעביר לקבוצה נהדרת של מורים את הידע והכלים בכדי שנוכל לספק מענה לקהילה זו. בחזון שלנו, יהיו קבוצות בכל רחבי הארץ עם מורים מנוסים שמכירים את האימון הזה וידעים לתת מענה, וקופות החולים ובתי החולים יבינו את התרומה הגדולה שיש לאימון הזה לשיקום ויאפשרו אותו כחלק מהתפיסה המערכתית. ואולי בעתיד נקים מקום בו יוכלו נשים המתמודדות עם סרטן השד לבוא להתארח למספר ימים ולקבל מידע בנושאים מגוונים הקשורים לשיקום מסרטן השד. הן בפן הפיזי כמו יוגה, עיסוי לימפטי, דיקור, תזונה, הידרותרפיה, והן בפן הנפשי כמו ליווי וייעוץ בנושא זוגיות, מיניות, משפחה. מקום שבו באים לקבל טיפול אבל גם לנוח, להירגע ולאכול טוב. כך שבהמשך לממוגרפיה השנתית ולבדיקות ההדמיה השנתיות גם יהיה סופשבוע של טעינת המצברים”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 17.4.2015

אחרי הקיפול, גלם הראיון המלא.

להמשך קריאה

20 באפריל, 2015 | בנושאים: סמול טוק | להגיב זה מגניב

הבאבא בובה // בניהו כהן והבובה רבי שמלק’ה מטיפים לאופטימיות

בניהו כהן עושה מופע רחוב עם בובה בשם רבי שלמק’ה, שמלמדת אותנו להודות על הטוב שבחיינו

ראיתי את ההופעה שלך עם הבובה בירושלים והיא סקרנה אותי.
“אני עושה את זה בכל מיני מקומות. בתחנה המרכזית זו הפעם הראשונה או השניה שלי. עשיתי את זה בממילא, בשוק, בכל מיני מקומות. זה לא קשור לבחירות, למרות שעכשיו הוא מדבר על הבחירות, רבי שמלק’ה הוא בחור דברן כזה”.

ההופעה שלך היא סוג של, איך נקרא לזה.. תגיד לי אתה. זה לא בדיוק הצגה.
“לא, זה לא הצגה בכלל. זה לא הצגת רחוב במובן הקלאסי, עם רפרטואר, זה לא העניין שלי. המקרה כאן זה פשוט יהודי שרוצה לשמח את בני ישראל, והוא מתחדש יחד עם האנשים, עם המצברוח שלו. זה דבר חי”.

ואתה גם אומר דברי תורה. זה סוג של שיעור.
“כן. זה שיעור תורה, זה נכון. יש שיעורים של עשר שניות, של חמש דקות, יש גם שיעורים של חצי שעה, כל מיני. תלוי במי שבא להקשיב”.

איזה סוג של תגובות אתה מקבל?
“תגובות טובות. 99% תגובות מעולות. לפעמים יש כאלה שאומרים לי שאני עושה חילול השם, זה לא צורה לבנאדם חרדי להתנהג ככה. לא אומרים את זה חרדים, אומרים את זה חילונים”.

אתה חושב שהם עושים את זה כי באמת אכפת להם מחילול השם או כי מעצבן אותם שדוס מרצה להם?
“נראה לי שמעצבן אותם הקטע שדוס מרצה להם. נראה לי שזה ממש מעצבן אותם, לא נראה לי שחילול השם ממש מפריע להם. אבל גם לפעמים מעצבן אותם כי הוא נכנס להם לחיים, אתה מבין? יש לו איזו יכולת כזאתי להיכנס לחיים של הבני אדם. הוא מדבר עם אנשים, ‘הלו אתה שם עם הכובע הירוק, פה, שם, תן חיוך, למה אתה לא מחייך? תראה איזה יופי, יש לך שקית מלאה דברים, תראה כמה טוב יש לך, למה אתה לא שמח במה שיש לך?’. אז יש אנשים שזה קשה להם שאיזה בובה נכנסת להם לחיים”.

אתה רואה במופע שלך אמצעי להטפה ולהחזרה בתשובה?
“זה אמצעי לעשות קידוש השם, להראות שיש חיוכים בעולם, שמותר לחייך, שאפשר להיות דוס מחייך. אני מאוד מאמין ברבי נחמן. מה הכוונה מאמין ברבי נחמן, בדרך שלו לראות את הטוב בכל דבר. לזה אני מטיף. להגיד תודה על מה שיש. לא הייתי קורא לזה הטפה. זה מה שהייתי רוצה, שנהיה יהודים שמחים ונחייך אחד לשני. כשהתורה משבחת את דוד המלך שהוא יפה עיניים, מה הכוונה, שיש לו עיניים יפות? לא, הכוונה היא שהוא הסתכל בעין טובה על הכל. דבר ראשון הוא הסתכל בעין טובה על עצמו, שהוא רואה את הנקודות הטובות שבו, ואת הטוב באחרים, שזה הראיה שלו. על זה אני מדבר בעצם. זה הדיבור שלי. לראות את הטוב בעצמי, באחרים, להגיד תודה על כל דבר שיש לנו, לראות את הטוב שיש לנו. יש לנו יצר רע כזה, שאפילו שיש לנו המון טוב, לבחור להסתכל על הרע. המטרה של שלמק’ה היא לעזור לך לחיות בשלום עם עצמך, עם העולם”.

הדבר הזה מספק פרנסה?
“כן, ברוך השם, אנשים שמים בכובע”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 20.3.2015

19 באפריל, 2015 | בנושאים: סמול טוק | תגובה אחת

אומת הרשת חולקת סיפורי שואה

יום השואה מחייב אותנו לחשוב על השואה, או, לכל הפחות, להחליט אם לחשוב עליה. הרשתות החברתיות מספקות לנו מקום לשתף את המחשבות הללו, שפעם אפשר היה לחלוק רק במעגל המשפחתי/חברי הקרוב. לצד ההתמרמרות על העיסוק באירוע, הביקורת על השימוש הפוליטי בו, ההומור השחור וההתעלמות אפשר למצוא ברשת גם סיפורי שואה אישיים של דור ראשון, שני ושלישי. הנה כמה מהם.

עידן ניידץ’: “בכל שנה אני מעלה לרשת קטע מיומן אותו כתבה סבתי ז”ל בפתקאות שהחביאה בשיערה. היום מעלה קטע מהפרק הראשון, בו נפרדה מאביה”.

שהרה בלאו: “משפחתנו קטנה עד לגיחוך. מעולם לא היו לי בני דודים, ולא את כל הסבים שלי זכיתי להכיר. […] סבי וסבתי מצד אמי מביטים אלי מתוך אלבום התמונות הכרוך, סבי מישיר אלי את מבטו. למרות שהתמונה נטולת צבעים – עיניו זוהרות בכחול היפהפה הזה שלהן. “יפה כמו פול ניומן”, נהגה סבתי לומר בגאווה. מה חבל שאיש מאיתנו לא ירש את הכחול שבעיניו. אבל את חטמה היפה של סבתי ירשה אחותי הצעירה. […] סבי וסבתי מצד אבי, מביטים אלי מתוך תמונה ישנה, אלבום – אין. פניה של סבתי זהות לפני, “אשה יפה” אומרים עליה, אני אמנם דומה לה אך איני יפה כמותה, כנראה שלא די בתווי הפנים”.

יבגני זרובינסקי: “בין משתתפי משלחת תלמידים מקרית אתא לפולין, נמנה גם ברקן מרוז, המתנדב באופן קבוע בבית אבות בעיר. במסגרת התנדבותו יצר קשר עם מטופלת, ניצולת שואה, בשם חנה בסן המתגוררת במקום. לקראת נסיעתו עם משלחת הישיבה לפולין, ביקשה ממנו חנה להניח על מסילת הרכבת בפולין את מכתבה. במכתבה כתבה ‘אני חנה בסן- ניצחתי’ והסבירה כי עבורה זוהי סגירת מעגל אחרונה. ברקן צילם את מכתבה על מסילת הרכבת שעליה עשו את דרכם האחרונה מאות אלפי יהודים ועם חזרתו העניק לחנה את הצילום. ברקן: ‘התמונה מספרת את כל סיפורו של המסע לפולין, ובמידה רבה את הסיפור של כולנו'”.

יחיאל רדוצקי: “כשסבא שלום שלי הבין שהולכת להיות קטסטרופה הוא החליט לברוח. סבא התגורר ועבד בעיר מינסק שברוסיה הלבנה. לאיפה כבר יכול יהודי בעת שכזו לברוח? סבא לקח את צרור כספו, רכש מארז סוכר, מארז שהיה שווה הון בעירם של הוריו, אותו שלח לאמו בצרוף פתק ‘אמא, זו החבילה האחרונה, אני נוסע לסיביר’, בכותבו את המילים ידע כי הוא גורם צער עצום להוריו, אבל לא הייתה לו ברירה, הוא חש שהוא מציל את חייו. סבא ברח”.

הללי ז’בוטינסקי: “ביום השואה הקודם הגעתי למשרד שלי במונטריאול עצובה. שאלו אותי למה אני מדוכדכת והסברתי שבישראל מציינים היום את יום הזכרון לשואה ולגבורה. הייתי בטוחה שדווקא יום הזכרון הזה – ציון שואת העם היהודי – יעורר הזדהות, הבנה, אצל הקולגות שלי. כמה התאכזבתי כשהיום המשיך כרגיל ואחת מהן עוד ניגנה פלייליסטים עליזים במחשב (בקנדה מציינים את יום השואה העולמי). מבחינתי זו היתה אחת מנקודות השבר העמוקות ביותר, שגרמו לי להבין שאני לא רוצה להמשיך לשנת שליחות שנייה, שאני רוצה לחזור לכאן ולא לחיות את החיים במקום שבו הרחובות ממשיכים כרגיל בחגי ומועדי ישראל”.

נועה ארגוב: “‘לפני המלחמה הייתי ילדה פחדנית. פחדתי להיות לבד בחדר. הייתי מתאמנת בפסנתר ותמיד פותחת את הדלת אחרי דקה, כי פחדתי שלא יהיה לי לאן לברוח. לברוח ממה? לא יודעת. זה היה פחד חולני. ואז באה המלחמה. המלחמה הצילה אותי’. סבתא ניושה, בת 91, עם הילדים, הנכדים ונציגים מהמשפחה המורחבת”

אמיר וייטמן: “סבתא שלי, היום בת 92 וחולת אלצהיימר, היא ניצולת שואה שהיתה גרה בצרפת במהלך מלחמת עולם השנייה. היא תמיד סיפרה לי על כך שבאותה תקופה היא ושאר היהודים הסתכלו על הכלבים ועל החתולים ברחובות בקנאה וחשבו ש’לפחות הם חופשיים ואף אחד לא רוצה להרוג אותם'”.

אמנון גרוף:
“לפני ארבע שנים
מצאתי, בשוק של כיכר דיזנגוף,
ספר מדבר הונגרית, עם צילומים,
על קהילת Tiszafured בהונגריה.
אנקה ומרגיט רובינשטיין
הן שתי דודות
של סבתא שלי.
גם הן לא חזרו”

נעה מגר: “אני לא צריכה את יום השואה בשביל לזכור אותך. אני כן צריכה אותו כדי שיזכיר לי שהיה לך אומץ בלתי נתפס, שהצלחת לעמוד מול חיילים שטופי מוח שכיוונו לך רובים לראש ולדפוק להם אצבע משולשת. […] אז אני לא צריכה תזכורת לשואה כדי לזכור אותך. אני צריכה תזכורת לעצמי. יש לי את האף שלך שיזכיר לי, את האטטיוד, העיניים הכחולות והרעב התמידי להגשמה. להצלחה. לתיעוד. את כתבת ספר על החיים שלך ואני מצלמת אותם. זה הכל בשבילך. ובזכותך. ואת זה אני לעולם לא אשכח”.

אנונימית: “בצפירה הקרובה אני הולכת לעמוד גם לזכר השואה שלנו. השואה של ילדי הגזזת, חטופי תימן וכל החרא שאף אחד לא זוכר. שאף אחד לא לומד. שרק אנחנו נשארנו לכאוב”.

דן קופר: “לזכר סבי ז”ל ששרד את השואה אך לא מצא מי שירצה לשמוע עליה בימי חייו”.

התפרסם באתר מוטק’ה, 16.4.2015

19 באפריל, 2015 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית | להגיב זה מגניב

אם שר הפנים גלעד ארדן רוצה פרטיות, שיחליף את הפנים

השופט האמריקאי לואי ברנדייס חיבר, יחד עם סמואל וורן, את “The Right to Privacy”, מאמר שנחשב למכונן הזכות לפרטיות במשפט האמריקאי. בתל אביב יש רחוב שקרוי על שמו של המשפטן היהודי המפורסם. הרחוב הזה, גילה עו”ד יהונתן קלינגר מ”התנועה לזכויות דיגיטליות”, מופיע ככתובת המגורים בספח של תעודת הזאת. האיש שהת”ז שייכת לו הוא שר הפנים לשעבר, גדעון סער, ממקדמי המאגר הביומטרי. התעודה לא הושגה במרמה – המידע נחשף ברשלנות, כשסער הציג את תעודת הזהות הביומטרית שלו ולצדה הספח באירוע השקת שלב הניסוי של המאגר ביולי 2013. “הוקמו מערכות שעומדות בסטנדרטים הגבוהים ביותר של אבטחת מידע ושמירת הפרטיות”, ניסה סער להרגיע את המתנגדים.

אנחנו מתבקשים להציג את תעודת הזהות שלנו לכל מיני אנשים כדי להוכיח את זהותנו, ולפעמים נדרשים להשאירה כערבון כדי להיכנס למשרדים שונים. אין אכיפה נגד הפרקטיקה הלא-חוקית הזאת, לא חוקית משום שרק לשוטרים יש סמכות לדרוש מאיתנו להציג תעודת זהות, שגם היא מוגבלת. אם כך, למה בעצם הפרטים המלאים והמפורטים שלנו מופיעים על התעודה הזאת, וחשופים לכל מאבטח או פקיד קבלה בבניין משרדים?

http://t.co/nH0KPSg1XY עד כמה המאגר בטוח ולא יפרץ? גדעון סער מפרסם את הכתובת שלו בבית בכלכליסט כי הוא סומך על המאגר. pic.twitter.com/T0t5giovFV

— Jonathan Klinger (@jonklinger) April 13, 2015

למה שהמידע לא יהיה גלוי ופרוץ, בעצם? מדינת ישראל כושלת בהגנה על המידע על אזרחיה. בתחילת פברואר העיד עו”ד יורם הכהן, לשעבר ראש הרשות למשפט טכנולוגיה ומידע (רמו”ט), במשפט הפצת תוכנת “אגרון”, שמכילה מידע על תושבי ישראל ממרשם האוכלוסין. לפי האישום, עובד מיקור חוץ של משרד ממשלתי גנב את המרשם, מתכנת בנה לו ממשק חיפוש נוח, והתוכנה הופצה ברשת וברשתות שיתוף הקבצים. הכהן, שהרשות שהקים אחראית על הגנת מידע אישי בישראל, העיד כי לא רק מרשם האוכלוסין דלף, אלא גם פנקס הבוחרים, לפחות מתחילת שנות ה-2000.

תוכנת “אגרון” הופצה ב-2006, החשודים בהפצתה נתפסו ב-2011, עוד מעט יעבור עשור מתחילת הפרשה והמשפט עדיין מתנהל. בינתיים, לקראת תום הפיילוט בן השנתיים, הרשות לניהול המאגר הביומטרי הוציאה דוח מסכם. החלופות נבחנו לפי מדדים שניתנו להם משקלים שונים, שנקבעו באמצעות ועדה בראשות הממונה על היישומים הביומטריים במשרד ראש הממשלה, כלומר גורם לא אובייקטיבי. מסקנת דוח הרשות קובע “מסקנה חד משמעית בדבר יכולותיו של המאגר הביומטרי להוות כלי למניעת הרכשה כפולה” (כלומר הוצאת שתי תעודות זהות שונות לאותו אדם). כלומר, הרשות קיבלה את הסמכות להמליץ על צעדים שמבטיחים את המשך קיומה, ושבלעדיהם אין לה זכות קיום.

שר הפנים, גלעד ארדן, מנסה לבצע מחטף במה שעשויים להיות ימיו האחרונים במשרד, ואומר שיקדם את הפיכת המאגר הביומטרי למנדטורי, ויאלץ את כל אזרחי ישראל לתת לו שתי טביעות אצבע ותמונת פנים באיכות גבוה, למרות הסכנות הטמונות בו ומגוון החלופות המוצלחות.

אולי מישהו מהקוראים יצליח להשיג את טביעות האצבע של ארדן, מכוס שהוא שתה ממנה, עכבר מחשב שהוא השתמש בו, או אפילו מתצלום באיכות גבוהה – ההאקר הגרמני יאן קריסלר כבר הוכיח שזה אפשרי, כשלקח תצלום רשמי של שרת ההגנה הגרמנית אורסולה וון דר ליין וחילץ ממנו את טביעת האצבע שלה, כדי להוכיח שטביעות אצבע לא יכולות לשמש כסיסמת כניסה בטוחה. אנחנו נשמח לפרסם ולהפיץ את טביעות האצבע של השר ארדן בכל מקום אפשרי, שהרי זה לא משנה לו שהאקרים כבר הדגימו עקיפת מערכות הגנה מבוססות טביעת אצבע באמצעים שאפשר למצוא בכל גן ילדים – יציקתן בדבק לבן. במקרה הכי גרוע, אם מישהו ינסה לגנוב את זהותו של ארדן, הוא תמיד יוכל להחליף את האצבעות שלו. במידת הצורך, הרפואה המתקדמת תאפשר לו אפילו השתלת פנים.

התפרסם במדור “תוצרת הארץ” ב”מוסף הארץ”, 17.4.2015

19 באפריל, 2015 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

קניות בתוך אפליקציות: הילדים חוגגים על הכרטיס של ההורים

זוג ישראלי גילה בפירוט האשראי חיוב עצום מפייסבוק, בגלל קניות שביצע הנכד בן ה-6.5 בתוך אפליקציות משחקים. בארה”ב מתבררת תביעה ייצוגית בנושא. כך תימנעו מחיובים דומים

“ההורים שלי גילו בדו”ח כרטיס האשראי שלהם חיוב מהיום ע”ס 2,200 ש”ח (!!) מפייסבוק”, דיווחה בבהלה הגולשת דולה יבנה בפייסבוק שלה. “ככל הנראה מקור החיוב הוא משחק ששיחק האחיין המתוק שלי (בן שש וחצי) אתמול והיום”. איך מוביל משחק תמים לחיוב של אלפי שקלים? In App Purchase, ובעברית “רכישות בתוך האפליקציה”, אפשרות שיש למפתחי אפליקציות להכניס כסף על ידי מכירת מוצרים וירטואליים שונים, שניתנים לרכישה מתוך האפליקציה עצמה. במשחקים אפשר לקנות, בין השאר, עוד חיים, רמזים ושלבים נוספים. הכסף הקטן הזה מצטבר לסכומים עצומים – לא רק אלפי שקלים מהחשבון של משפחת יבנה, אלא גם, לדוגמה, 1.33 מיליארד דולר ברכישות בתוך האפליקציה במשחק הפופולרי קנדי קראש סאגה ב-2014.

החשבוניות ששלחה פייסבוק באימייל לאמה של יבנה, ברכה, חושפת את רשימת הקניות של האחיין הפעלתן: יום ראשון, 18:44, רמזים במשחק Mahjong Towers ב-11.96 שקל; ב-18:50 נפתח מסע שופינג ב-Angry Birds Friends עם 4200 מטבעות ציפורים ב-79.70 שקל, שש דקות אחר כך רוגטקה מוזהבת ב-19.89 שקל ודקתיים מאוחר יותר עוד 11 אלף מטבעות ציפורים ב-159.43 שקל. הקניות המרובות כנראה עייפו את הפעוט, שחזר למחרת למסע קניות ב-Bubble Land עם 4000 “מזומן” ב-797.37 שקל, רכישה שחזר עליה תוך פחות מדקה. אחרי מנוחה של שלוש שעות עבר השופוהוליק הצעיר לסוליטר לייב ורכש 10 שרביטי קסמים (39.87 שקל), ועוד 32 (79.74), ועוד 40 (159.47) ושוב 32 ושוב 40 ולגיוון 160 שרביטי קסמים (378.75) ולקינוח עוד 40, כל זה בפרק זמן של ארבע דקות, ובסך הכל כמעט 3000 שקלים, שחלק מהם חויבו כבר בכרטיס האשראי של הזוג, כאמור.

“אמא שלי לא היתה מודעת לשום בקשה לחיוב או פעילות חריגה בזמן שהוא שיחק”, אומרת דולה יבנה. אז איך הצליח הילד לשלם על הרכישות? “פרטי הכרטיס היו להם במערכת מלפני כשנה, אז שילמה אמי כמה שקלים עבור משחק אחר, ביודעין”.

איך מונעים חיובים של ילדים?

ברכה יבנה ערערה לפייסבוק על החיובים: “הרכישות הללו בוצעו על ידי **נכדי בן השש וחצי** (שאפילו לא מדבר אנגלית!). לאיש מאיתנו לא היה מושג שאני מחוייבת”. פחות משעה אחר כך, ואחרי שפנינו לקבל תגובה רשמית מהחברה, יבנה קיבלה רצף של הודעות על זיכויים על החיובים השונים, שבהן נכתב כי “מאחר ש[שם האפליקציה] לא הגיבו עדיין, אנחנו נותנים לך החזר מלא של [סכום החיוב]”.

בהודעה נוספת, נציג בשם סיד כתב לה: “זיכיתי את החיוב(ים) לאמצעי התשלום העיקרי שלך כדי לפצות על הבלבול שעשוי היה להיות לך בביצוע הרכישה”, ציין כי “זהו החזר חד-פעמי, כך שלא תוכלי להגיש אחד נוסף אם יתבצעו חיובים לחשבון הפייסבוק שלך על ידי מישהו ממשק הבית שלך או מישהו שאת מכירה”. הוא צירף אוסף טיפים לשמירה על אבטחת מידע בפייסבוק ולינק להסרת כרטיסי אשראי וחשבונות פייפאל שמקושרים לחשבון הפייסבוק.

בתגובה ראשונית לפנייתנו, לפני בירור הפרטים המלאים, קיבלנו מפייסבוק לינק לעמוד עם הסברים לגבי שימוש של ילדים במשחקים וחיובים שהם מבצעים. תחת הכותרת “האם אני יכול לתת לילד שלי לשחק במשחקים בחשבון הפייסבוק שלי?” נכתב שם: “אנו ממליצים לנהל דיון פתוח וזהיר עם בני המשפחה על אופן השימוש וביצוע הרכישות בפייסבוק. כדי להגן על הפרטים האישיים ועל פרטי התשלום שלך, איננו ממליצים לאפשר לבני משפחה או חברים להשתמש בחשבון פייסבוק שלך מכל סיבה שהיא. אם כבר שמרת פרטי כרטיס אשראי או PayPal בחשבון שלך, תוכל לבצע רכישות עתידיות מבלי להזין שוב סיסמה או פרטי תשלום. אם שמרת אמצעי תשלום ואתה סבור שבן משפחה או ילד שיחק בעבר במשחקים בחשבון הפייסבוק שלך, הקפד לצפות בהיסטוריית הרכישות שלך כדי לאמת את החיובים”.

ארה”ב: אפל פיצתה בעשרות מיליונים, אמזון ופייסבוק נתבעות

סוגיית הרכישות של ילדים באפליקציות מטופלת בארה”ב רגולטורית ומשפטית. ב-2012 הגישו שני ילדים והוריהם בקשה לתביעה ייצוגית נגד פייסבוק, על שאיפשרה לילדים לחייב את כרטיסי האשראי והדביט של הוריהם לקנות את המטבע הווירטואלי פייסבוק קרדיטס, וסירבה להחזיר את הכסף בנימוק שהמדיניות שלה היא ש”כל המכירות סופיות”. אחד הילדים קיבל רשות מאמו לקנות במשחק נינג’ה סאגה ב-20 דולר, אך זו חויבה במאות דולרים על קניות שהוא חשב שהוא מבצע באמצעות כסף וירטואלי בתוך המשחק. הילד השני לקח בלי רשות את כרטיס הדביט של הוריו ובזבז 1059 דולר.

“אף שאין ספק שקטינים מסויימים עשויים לרצות להמשיך לבצע רכישות בכרטיסי אשראי או דביט שאין להם רשות להשתמש בהם, רצון כזה לא יכול למנוע מהתובעים לדרוש שהמדיניות של פייסבוק תעמוד בדרישות החוק”, כתבה בחודש שעבר השופטת המחוזית בת’ לבסון פרימן מסן חוזה, קליפורניה. היא אישרה את התביעה הייצוגית, וקבעה דיון בתיק בחודש אוקטובר.

בתחילת 2014, בעקבות תלונה של רשות הסחר הפדרלית (FTC), הסכימה אפל לזכות צרכנים שילדיהם ביצעו רכישות בתוך אפליקציה ללא רשותם, בסכום מינימלי כולל של 32.5 מיליון דולר.

ביולי אשתקד תבעה הרשות את אמזון על אותה עבירה, אחרי שזו הודיעה שלא תתפשר כמו אפל, בנימוק שפשרה תפגע בחדשנות בתחום.

התפרסם ב”וואלה טק”, 8.4.2015

16 באפריל, 2015 | בנושאים: 404 | להגיב זה מגניב

ערבים שותים קפה של יהודים ונאלצים לשמור כשרות לפסח

ערבים שהורגלו לשתות קפה של יהודים במקום העבודה מצאו יום אחד פתק על המכונה המושבתת: “המכונה תופעל לאחר הפסח תשע”ה”. עובד יהודי נשלח לדבר על לבם של אנשי החברה שמספקת את הקפה ולהסביר שצרכני המכונה הם נוצרים, מוסלמים ודרוזים, אך שם הבהירו: המכונות יחזרו לפעול רק אחרי חול המועד פסח. הסיפור הזה, שיש בו מספיק סטריאוטיפים ואבסורדים לפרק בסדרה “עבודה ערבית” של סייד קשוע, מתרחש כעת במשרדי תחנת הרדיו הערבית א-שמס בנצרת.

“אני ראיתי שהם השביתו את מכונת הקפה, וגם עובדים פנו שהשביתו אותה כבר שבוע לפני פסח, בלי להודיע לנו”, מספרת אמאל כראם, יו”ר דירקטוריון רדיו א-שמס ומבעליו. יובל דדו, מנהל מרחב צפון בחברת משקר, בעלת המכונה, טוען אחרת: “אנחנו מחזיקים לא מעט מכונות קפה בארץ, גם במגזר הערבי, גם במגזרים אחרים. תמיד ניתקנו. לקוח שחותם על עסקה יודע על זה גם לפני שאנחנו נכנסים לכל הסיטואציה הזאת. לפעמים חול המועד זה יומיים ואף אחד לא שם לב, לפעמים זה שבוע שלם”. כראם מודה שייתכן שזה קרה בעבר, “אבל אף פעם לא התייחסנו לזה, או לא שמנו לב פשוט. השנה הרגשתי שזה קצת מוזר, לבוא אלי הביתה להשבית את המכונה כשהם יודעים שהיא מיועדת לאיזה קהל, המכונה”.

כראם סיפרה על ההשבתה לסמנכ”ל המכירות של א-שמס, אבי כהן, שהתקשר למשקר. “שאלתי למה השביתו את המכונה, אמרו לי שהם לא מפעילים את המכונות בפסח כי יש חשש חמץ. אמרתי להם, גם אני יהודי וגם אני לא הייתי שותה במכונה הזאת אם הייתי עובד בחברה יהודית. אבל ברדיו כולם שם או נוצרים או מוסלמים, אז איפה הבעיה? אמרו לי, זאת החלטה רוחבית של החברה לא לתת שירות ולא להפעיל את המכונות האלו בחג הפסח”.

“אין אצלנו הפרדה לצרכנים, אנחנו סוגרים את כל המכונות”, אומר דדו ממשקר. “כשאתה מגיע לסופר ויש חמץ הוא לא מסכים למכור לך. סופר בנצרת של רשת שופרסל או מגה לא לא ימכור לאף אחד חמץ. מה זה משנה מי קונה שם? באותה מידה אתה לא יודע מי נכנס לרדיו א-שמס, יכולים לשבת שם אנשים ששייכים למגזר הערבי, נוצרי, צ’רקסי או כל דבר אחר, ומצד שני יכול להיכנס לשם יהודי, יחשוב שהמכונה כשרה וישתה, ואז אני מכשיל אותו. לי כחברה אסור לאפשר את זה”. נימוק נוסף הוא חופש הדת של עובדיו: “גם העובד שלי, ולא משנה מאיזו עדה הוא, לא יכול לתת שירות למכונה שהיא לא כשרה. אני לא מעסיק אנשים שיתעסקו בחמץ בחג. אז אין לי אפילו אפשרות להגיד לעובד שלי, ‘לך תטפל במכונה’ אם יש בה תקלה או כל דבר אחר. מכונה של קפה זו מכונה שהיא עתירת שירות, אתה חייב לטפל בה כל תשעה ימים – לעשות לה סניטציות וכל מיני דברים כאלה. אתה לא יכול לבקש מעובד שלך שילך לטפל בזה כשזה חמץ”.

“חשוב לי מאוד להדגיש את הכבוד שאני נותנת לכל הדתות, לכל המנהגים, לכל דבר. אם אני אבוא לתל אביב אני בטח לא אשתה ולא אוכל חמץ, אני אכבד מאוד”, אומרת כראם. “למה לא עשו את המכונה כשרה לפסח? למה הפסיקו אותה פשוט? יכולנו לקבל אם היו עושים אותה [כשרה]”. לדדו יש הסבר: “אי אפשר לפי ההלכה להכשיר מכונות שיש בהן רכיבים של פלסטיק. זה לפחות מה שהרבנים שאנחנו עומדים איתם בקשר אומרים, שאי אפשר לעשות הגעלת כלים לפלסטיק”. כדי להפעיל מכונה בפסח, הוא אומר, “אתה צריך להחליף לה את כל רכיבי הפלסטיק, שהעלות של זה בערך 600-700 דולר, עד כמה שאני יודע”. דרך שניה היא להציב מכונה עם מיכלים חדשים ולהפעיל אותה עם רכיבים כשרים לפסח במשך כל השנה, אבל החברה לא מעוניינת לעשות זאת כי “המוצרים שהם כשרים לפסח יש להם טעמים שונים, טעם פחות טוב”.

אבל אפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה בדבריו של דדו: “השנה לא דנו בזה כי מעולם זה לא עלה, זה לא היווה שום בעיה. אני מעריך שגם עכשיו זה לא מהווה בעיה. אני מעריך שבשנה הבאה אנחנו כן נדון בזה לפני החג. אני לא יודע אפילו איזה פתרון אפש למצוא. זה עוד שנה. אבל אם זה יהיה עקרוני, נתייעץ עם הלקוחות שלנו לפני החג ונגיד, ‘אלו האופציות'”.

התפרסם במדור “תוצרת הארץ” ב”מוסף הארץ”, 10.4.2015

16 באפריל, 2015 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

דף עזר למתקשים בחגי ומועדי ישראל

פוסט של דור שמר

אתמול ערב יום השואה – עובדים רגיל, הכל נסגר בשבע בערב, אין צפירה, יש תחבורה ציבורית.

היום יום השואה – עובדים רגיל, הכל פתוח, יש צפירה בעשר ותחבורה ציבורית.

שלישי הבא ערב יום הזכרון – כמו היום אבל עם צפירה בשמונה בערב.

רביעי הבא יום הזכרון / ערב יום העצמאות – עובדים חצי יום, יש צפירה באחת עשרה בבוקר, יש תחבורה ציבורית.

חמישי הבא יום העצמאות – לא עובדים, יש תחבורה ציבורית.

6/5 ערב ל”ג בעומר – יש מדורות ומגעיל בחוץ, אפשר להסתפר ולהתגלח.

17/5 יום שחרור ירושלים – אחלה, עבודה טובה.

23/5 ערב שבועות – החג הזה עם הגבינות, מפסידים יום חופש כי נופל על שבת.

24/5 שבועות – לא עובדים, צריך ללכת לירושלים ברגל.

25/5 יום רגיל – זה לא חג של יומיים כמו ראש השנה.

כל יוני אין כלום כי הוא חודש זין.

יולי-אוגוסט – הורים לילדים שונאים את החיים שלהם, לפעמים מביאים את הילדים לעבודה כדי שגם השאר ישנאו קצת

5/7 צום י”ז בתמוז – עובדים רגיל ואמורים לא לאכול.

25/7 ערב תשעה באב – לא עובדים כי שבת אבל בתכלס אמורים כן, הרבה דברים נסגרים בערב אבל לא כמו יום השואה וכיפור אבל גם שבת אז בטח הם לא יהיו פתוחים מלכתחילה בקיצור בהצלחה להבין מה קורה פה.

26/7 צום תשעה באב – עובדים רגיל ואמורים לא לאכול.

14/8 – יש לי יומולדת, לא עובדים ולא קשור לזה שיום שישי.

מתישהו בסוף אוגוסט נגמר החופש וההורים מפסיקים להתבכיין לשבועיים

13/9 ערב ראש השנה – עובדים חצי יום אבל זה יום ראשון אז בטח כולם יעשו גשר, הארוחה הזאת עם הדג והרימונים, אין תחבורה ציבורית, ההורים חוזרים לשנוא את החיים שלהם.

14/9 ראש השנה – לא עובדים, אין תחבורה ציבורית.

15/9 עדיין ראש השנה – לא עובדים כי משהו עם חו”ל או זה שירושלים היתה מוקפת חומה או משהו?

16/9 צום גדליה – עובדים רגיל ואמורים לא לאכול, אבל זה משאיר רק יומיים של עבודה לשבוע אז בטח כולם יקחו עוד גשר.

22/9 ערב יום כיפור – הנשק הגרעיני של החגים, עובדים חצי יום, הכל סגור, אין תחבורה ציבורית, אסור לנהוג, אסור לאכול, אסור לשתות, אסור לעשות כלום.

23/9 יום כיפור – אותו דבר אבל מהבוקר.

24/9 יום רגיל – אבל בגלל שיום חמישי כולם יקחו גשר כי…

27/9 ערב סוכות – עובדים חצי יום, הארוחה הזאת עם האתרוג והלולבים, אין תחבורה ציבורית, אוכלים מעכשיו בסוכה עד שאומרים אחרת.

28/9 סוכות – לא עובדים, אין תחבורה ציבורית, צריך ללכת לירושלים ברגל.

29/9 עד 3/10 חול המועד סוכות – בגדול עובדים אבל יש מקומות שלא או רק חצי יום, כאוס מוחלט ואף אחד לא יודע מה עושים, ההורים מתאבדים, יש תחבורה ציבורית.

4/10 ערב שמחת תורה – עוד ארוחת חג של סוכות? נראה לי? עובדים חצי יום ואין תחבורה ציבורית וכל זה.

5/10 שמחת תורה – לא עובדים ונראה לי שאפשר להפסיק לאכול בסוכה אבל אני לא סגור על זה.

6/10 ההורים חוזרים לחיים עד חנוכה.

12/10 יום הזכרון לרחבעם זאבי – זה בלוח השנה.

25/10 יום הזכרון ליצחק רבין – הולכים לכיכר ומתרפקים על הניינטיז.

17/11 יום הזכרון לדוד בן גוריון – אוקיי נראה לי שלוח השנה שאני מתסכל בו קצת דפוק, הולכים ברגל לבאר שבע.

6/12 עד 14/12 חנוכה – החג הזה עם הסופגניות, עובדים רגיל, מדליקים נרות, ההורים שוב מתבאסים וכל זה.

22/12 צום עשרה בטבת – ר’ י”ז בתמוז.

31/12 סילבסטר – עובדים רגיל אבל זה חמישי אז כל הסופ”ש יהיה מלא מסיבות.

25/1/16 ט”ו בשבט – החג הזה עם הפירות היבשים, עובדים רגיל, צריך לנטוע עץ.

24/2 פורים קטן – חג שהמציאו כדי שפברואר לא יתבאס.

29/2 יום בונוס כדי שנרגיש שהזמן עובר לאט יותר.

23/3 תענית אסתר – ר’ עשרה בטבת.

24/3 פורים האמיתי היזהרו מחיקויים – החג הזה עם התחפושות, עובדים רגיל אבל זה יום חמישי אז כל הסופ”ש יהיה מלא מסיבות.

22/4 ערב פסח – החג הזה עם ההגדה, אמורים לעבוד חצי יום אבל זה יום שישי אז שוב מפסידים חופש כמו השנה, אסור לאכול חמץ יותר, אתם זוכרים איך זה כולה היה פסח לפני שבועיים.

23/4 פסח – לא עובדים אבל גם שבת, עוד פעם צריך ללכת לירושלים ברגל.

24/4 עד 28/4 חוה”מ פסח – ראה חול המועד סוכות אבל בלי חמץ ובלי סוכה.

28/4 ערב חג שני של פסח – עוד תירוץ לעשות ארוחה עם המשפחה, עובדים חצי יום.

29/4 חג שני של פסח – יום שישי אז כל הזין, בלה בלה בלה, אפשר בערב לחזור לאכול חמץ, די נמאס לי יש מיליון חגים.

דור שמר הסביר למה הוא לא מוכן לצפות ב”הנוקמים” בתלת-ממד בקולנוע בגליון מאי 2012

16 באפריל, 2015 | בנושאים: 404 | 3 תגובות

הסטארטאפיסטים החרדים נעים בכמויות אדירות אל ההייטק. בן וינר מביא אותם במאיצים

בן וינר רוצה בעולם הסטארטאפים עוד ועוד חרדים, ואולי אפילו חרדיות

מה זה “יזם בלב”?
“זה תוכנית האצה (אקסלרטור) ליזמי סטארט-אפ חרדים, הראשונה מסוגה בעולם – אין לנו מידע על שום תוכנית דומה שהתקיימה בעבר בעולם. אקסלרטור זה מודל ידוע בעולם ההייטק, כבר יש מאות תוכניות כאלו בארה”ב, ולפחות 30-40 שאני מכיר אישית בארץ, תוכנית של 3-6 חודשים, שנועדה להאיץ את היזמים עם הרעיון או המיזם שלו או שלה, הרבה יותר מהר והרבה יותר קדימה, מאשר אם הם היו עושים את זה בעצמם בלי ליווי”.

ומה מייחד אקסלטור לחרדים?
“אקסלרטור זה כמו טירונות בצבא, זה טירונות לעולם שבא אחר כך, של הפעילות בסטארטאפים. אז כמו שבצבא יש תוכניות מיוחדות לחרדים, כי יש להם צרכים מיוחדים, כך גם בעולם הסטארטאפ. סטארטאפים הם קשים. לכל יזם סטארטאפ זה קשה, זה לא פשוט, ולהם זה אפילו פחות פשוט. בדרך כלל היזמים האלו לא באים עם רקע טכנולוגי ואפילו לא עם רקע אקדמי בכלל. הרבה מההנחות שאנחנו לוקחים כמקובלות אצל יזמים נורמטיביים, האנשים האלה לא חוו. הרבה פעמים, אפילו בבית ספר הם לא למדו בצורה פורמלית. היתרונות שלהם זה שיש להם רצון משוגע, משוגעים לדבר, אני לא פגשתי קבוצת של יזמים שיש לה כל כך הרבה רצון ללמוד כמו הקבוצה שהיתה לנו”.

תן דוגמה לסטארטאפ שיש במאיץ הזה.
“אני ביומיום מנהל קרן הון סיכון קטנה ואני רואה המון המון סטארטאפים ביומיום שלי. מה שראינו ב’יזם בלב’ כמעט זהה לסוג של הרעיונות שאנחנו רואים בקרן שלי. יש אחד, איזשהו חרדי מאוד מעניין, שהוא פיזיקאי ודווקא יש לו רקע רציני באקדמיה, והוא מפתח מנוע פיזי ליצירת חשמל באמצעות אנרגיה סולרית ביתית בצורה הרבה יותר זולה ומהירה ממה שקיים בשוק. אם הפיזיקה שלו נכונה, אם זה באמת יעבוד, זה יכול לשנות את כל השוק. זה בנאדם חרדי שיושב עם פאות וכיפה שחורה וזקן, ואנחנו רוצים לעזור לבנאדם הזה להתקדם. זה בנאדם שיושב בבית לבד ומצייר ציורים וחולם על הרעיונות שלו, ואין לו גישה, אין לו דרך, הוא לא מכיר את קרנות ההון סיכון, לא יודע איך להתקדם עם האש שבוערת בתוך הגוף שלו. הרעיון בוער בו כמו אש. אנחנו באנו לאנשים האלה ואמרנו, אנחנו נעזור לכם, נפגיש אתכם עם כל האנשים בשוק, נעזור לכם לגבש תוכנית עסקית ולבנות את הפיץ’ ולהציג אותו מול משקיעים, זה פשוט היה מתנה מן השמיים בשבילם”.

אתם מכינים אותם להשתלב בעולם ההייטק הכללי? הם יוכלו למצוא עבודה בחברות רגילות, מעורבות, הטרוגניות, לא חרדיות, או שהם יישארו יזמים בתוך הגטו?
“קודם כל, הם אנשים שרוצים להקים את החברות שלהם, הם רוצים להיות המנכ”ל. חלק מהם כבר מוכנים לזה לגמרי. אני חושב שאני יכול להגיד על כולם שהם מוכנים לדבר עם נשים, הם יודעים שהם יצטרכו לעשות את זה, חלק מהם כבר עושים את זה, ועם זה לא תהיה בעיה. למרות הרקע מאיפה שהם באים, אישית הם מאוד מפותחים ופתוחים לזה, פשוט אין להם את הכלים, את האבני יסוד, אבל הרצון והיכולת לפעול בשוק הם נהדרים. אפילו תוך כדי התוכנית, חלק מהם באו וחזרו אלי, ואמרו שהיו להם פגישות במשך השבוע באיזשהו בנק גדול, והם מספרים לי בגאווה איך הם ניהלו את המפגש, הם יודעים שהם יצטרכו לעשות את זה והם כבר עושים את זה”.

אתה עצמך חרדי?
“לא לא, אני דתי, אני אפילו מוסמך לרבנות מארה”ב, אבל אני מוגדר כדתי לאומי. אני גם עורך דין לשעבר עזבתי כמה הכשרות מקצועיות כדי להיות יזם ומשקיע הייטק בעצמי. כיוון שאני דתי אני חושב שאני מכיר חלק מהעולם שלהם, או אפילו רובו, ואני יכול לדבר איתם בצורה שהם מבינים. במפגשים שלנו יש כמה דברים מיוחדים ומצחיקים. בקורס אני מרצה רוב הזמן, אז אני מכניס הרבה בדיחות ודוגמאות מהספרים שלנו שאנחנו למדנו. כשאני מדבר על יזם שעושה פיבוט, אני מראה תמונה של משה רבנו שחוזר מהר סיני עם הלוחות ומראה שאין לנו תיאום בין המוצר שיצא לבין השוק שהוא מנסה לשווק אותוץ. צריך להיות מוכן לזרוק את זה על הקרקע ולחזור לעשות את זה מחדש. הם צוחקים, זה משדר להם מיד, חבר’ה, העולם שאתם נכנסים אליו זה לא עולם מוזר, זה עולם שאנחנו.. אנחנו יהודים, אנחנו יזמים. אברהם אבינו היה יזם, שמע קולות, עזב את השדות שלו והלך למקום מסוכן, לא ידוע, האמין במשהו, בנה איזשהו סטארטאפ שעד היום עדיין פועל. ויש עוד המון דוגמאות בהיסטוריה שלנו. זו התוכנית היחידה בעולם שכל מפגש, פעמיים בשבוע בערב, מסתיים בתפילת ערבית בכיתה. אחד מהמשתתפים ביום יום הוא דיין, דיין צעיר במערכת בתי דין, בנאדם מאוד חכם, פיקח אפילו, ובערב הוא מפתח אפליקציה לבנקאות. הוא השליח ציבור שלנו בכל מפגש. חשבתי שהוא הכי מוסמך והכי חרד מתוך החרדים. יש לך תוכנית של יזמים שאחד מהם הוא דיין במשך היום. זה הסוג של הבני אדם שיש לנו. זה חוויה גם להם וגם לי”.

יש גם אקסלרטור לנשים חרדיות?
“אחד מהדברים שצריכים להיות מובנים מאליהם זה שזה קורס רק לגברים, זה חלק מההגדרות שלנו. למרכז האקדמי לב, שאיתו אנחנו מפעילים את האקסלרטור, יש קמפוס לגברים ושני קמפוסים לנשים, ויש כבר מגעים עם הקמפוסים של הנשים להקים איתם את אותו סוג של תוכנית ליזמות חרדיות. אני אישית חושב שיש פחות נשים חרדיות שרוצות להיות מנכ”ליות או פאונדרים של סטארטאפים, הן בעיקר רוצות לעבוד ולפרנס את משפחותיהן. מצאנו שיש הרבה יותר גברים ששואפים להיות יזמים ולבנות את הווייז הבאה ולמכור אותה לגוגל”.

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 10.4.2015

16 באפריל, 2015 | בנושאים: 404, סמול טוק | להגיב זה מגניב

ככה גורמים לבנק אגוד לתת כתובת אימייל לפניות הציבור

בעמוד פניות הציבור של בנק אגוד הופיעו פרטי ההתקשרות הבאים:

כתובת דואר פיזי: אם מתחשק לכם לכתוב בכתב יד או להקליד ולהדפיס, לקנות בול ומעטפה, ללכת לשים את המכתב בתיבת הדואר, לקוות שדואר ישראל יצליח להביא אותה ליעדה, לחכות שבבנק יקבלו אותה בלי שאתם מקבלים חיווי על כך, יקראו את המכתב, יענו עליו וישלחו בחזרה, ולקוות שוב שהדואר יצליח להביא אליכם את מכתב התשובה.

טלפון: אם בא לכם לחכות על הקו, להסביר את הבעיה בעל פה לנציג ולחכות לתשובה, שאולי תגיע מיד ואולי תצריך בדיקה מצדו ושיחה נוספת אחריה. אתם צריכים להקליט את השיחה אם יש לכם איך, ואז לשמור אותה ולאנדקס אותה עם מילות מפתח, כי עדיין אין חיפוש אודיו במחשב שלכם.

פקס: אין לי מושג מה זה.

טופס מקוון: זו האפשרות הכי פחות גרועה – כמו אימייל פגום: אי אפשר לצרף קבצים (למרות שזו אופציה שאפשר להפעיל בטופס מקוון), אי אפשר לפרווד להם אימיילים רלוונטיים, אי אפשר לכתב גורמים נוספים (כמו בנק ישראל או המועצה הישראלית לצרכנות), אי אפשר לשלוח להם תזכורת אם הם לא ענו עדיין, והם עלולים לבחור לענות לכם בטלפון (שגם אותו נדרשתם לספק כשמילאתם את הטופס), מה שמחזיר אותנו לבעיות של שיחה טלפונית.

אימייל: לא היה. וזה מוזר, כי הטופס המקוון הרי יכול להישלח לאימייל של העובד הרלוונטי, וגם הפקס סביר מאוד שמגיע כפקס-לאימייל ולא כחתיכת נייר, והם מבקשים את האימייל שלכם כך שהם כן יכולים לתקשר באימייל. אז למה לא? כי בנקים אוהבים להקשות על הלקוחות שלהם.

אז פניתי לבנק איגוד בטופס המקוון, וכתבתי להם שם שאין כתובת אימייל לפניות הציבור. לאה צרפתי מהיחידה לפניות הציבור השיבה לי באימייל, כשהיא מדגימה את הבעייתיות שבשימוש לקוי של הבנק בטופס מקוון – התשובה שלה לא כללה העתק של פנייתי (מה שהיה מתווסף אוטומטית אם הייתי שולח לה אימייל והיא היתה עושה reply), והיא אפילו הצליחה לטעות באיות שמי, למרות שמילאתי אותו נכון בטופס.

צרפתי כתבה:

שלום עדו.

טופס פניות הציבור בו פנית מגיע אליי ישירות למייל.
הנך מתבקש לכתוב לי בטופס זה.

תודה

בברכה,

לאה צרפתי
היחידה לפניות הציבור
טלפון 03-5191539 פקס: 03-7956931

מה שקרה פה זה שפניתי בטופס מקוון בתלונה על זה שאין כתובת אימייל, ונציגת פניות הציבור השיבה לי באימייל שהיא מקבלת את הפניות ישר לאימייל ולכן אני צריך להמשיך לפנות באמצעות הטופס.

אבל היא ענתה מכתובת האימייל שלה. עכשיו יש לי אותה. מוהאהאהא.

באותו יום כתבתי לבנק אגוד בפייסבוק שלהם:

אחרי פרק זמן סביר במונחי בנקאות של חודש בלבד, הם השיבו לי וסיפקו את כתובת האימייל: pniot_hatzibur@ubi.co.il.

מה שאפילו יותר מרשים: הם הוסיפו את כתובת האימייל לעמוד פניות הציבור באתר שלהם!

לפני:

אחרי:

כל הכבוד, בנק אגוד. זה לא היה כל כך קשה, נכון?

(בנק אגוד מתקשה במיוחד לתפקד בעולם המודרני. כשאני מגיע לסניף מסוים של הבנק, שהוא לא הסניף שבו החשבון שלי רשום, הם לא מסוגלים לבצע שום פעולה בלי לפנות לסניף שלי, למרות שמדובר באותו בנק. אני חושב שהם לא ממש מבינים את משמעות המילה “סניף”. כשהם כבר מצליחים להגיע לנציגה בסניף שלי אחרי המתנה ארוכה, הנציגה מתעקשת שהיא לא יכולה לשלוח לי את המסמכים הדרושים באימייל, רק בפקס. זאת למרות שמבין שני המסמכים שביקשתי, אחד כבר נשלח אלי בעבר באימייל והשני נשלח אלי באימייל אחרי שפניתי לפניות הציבור).

15 באפריל, 2015 | בנושאים: 404, שירות לקוחות | 2 תגובות

← לדף הקודם — לדף הבא →