חוסמי פרסומות הם גזל, טוען אתר החדשות החרדי “כיכר השבת”

בשנת 1999 החלה לפעול בישראל ספקית האינטרנט Surfree, שסיפקה חיבור אינטרנט חינם תמורת הצגת פרסומות לגולשים. האקרים מצאו דרך לגלוש עם סרפרי תוך חסימת הפרסומות. סרפרי נסגרה ב-2001, אבל הקרב בין ספקי שירותים ממומני פרסומות לבין גולשים שמסרבים לראות את הפרסומות עדיין לא שכך. אתר החדשות החרדי “כיכר השבת” החליט באחרונה להילחם בגולשים שמשתמשים בחוסמי פרסומות, והוא מודיע להם שהם עוברים על
עבירת גזל – מדאורייתא (מהתורה).

“גולש יקר, המערכת מזהה כי אתה משתמש בחוסם פרסומות וגולש בכיכר השבת תוך שאתה עובר על איסור דאורייתא”, אומרת ההודעה שקופצת לגולשים-החוסמים, ומציעה להם שתי אפשרויות: “מעוניין לבטל את החוסם פרסומות”, שמפנה למדריך להסרת חסימת הפרסומות ל”כיכר השבת” בלבד, ו”מעוניין להמשיך לגזול”, שמובילה לבאנר שמציין כי “חסימת הפרסומת על ידך מסבה נזק ממוני ישיר והפסדים לאתר ‘כיכר השבת'”, ומבהיר ש”למען הסר ספק חברת ‘כיכר השבת’ אינה מאשרת בשום אופן לגלוש באתר ללא פרסומות!”. עוד מופיעים שם ציטוטים מהרמב”ם, מסילת ישרים ואורחות צדיקים נגד גזל, וכפתור למי שעדיין, למרות כל ההסברים, מעוניין להמשיך לגלוש עם חסימה.

הוויכוח על חוסמי הפרסומות נמשך שנים רבות. בעלי אתרים טוענים שהשימוש בהם מהווה הפרה של ההבנה ביניהם לבין הגולשים – אם לא הפרה של תנאי השימוש ושל החוק ממש – שהאתרים מספקים תוכן והגולשים מסכימים בתמורה לצפות בפרסומות שמממנות אותו. מצד שני, גולשים טוענים שהפרסומות מפריעות להם וגוזלות רוחב פס, ושזכותם לצרוך את תכני האתר בדרך שנוחה ומתאימה להם. החוסמים והנחסמים מנהלים מאבקי חתול ועכבר טכנולוגיים, כשחברות מסויימות, ובהן גוגל, מיקרוסופט ואמזון, משלמות למפעילות חוסמי פרסומות כדי שיחריגו אותן משירותי החסימה.

מכיכר השבת נמסר: “לכיכר השבת, האתר החרדי המוביל בישראל, למעלה ממיליון גולשים בחודש, הנהנים מתכניו ללא תמורה. חסימת פרסומות פוגעת במודל ההכנסות עליו נשען האתר, המפרנס עשרות כותבים ומייצר מאות תכנים מדי חדש, ולכן ראינו לנכון לציין זאת בפני מיעוט הגולשים שעושים זאת”.

“מדובר על עשרות אלפים מתוך מיליון מאתיים”, מעיד מנהל התוכן של כיכר השבת, נסים בן חיים, על כמות המשתמשים בחוסמי פרסומות מקרב כלל הגולשים באתרו. מדובר באחוזים בודדים, אולם המספרים מדאיגים את בעלי האתר. “כיכר השבת, בניגוד לרוב כלי התקשורת החרדיים, עושה עבודה עיתונאית של ממש”, טוען בן חיים. “רק עכשיו פרסמנו סדרת תחקירים על עושק הגננות החרדיות, פרה קדושה שאף אחד לא העזיר לגעת בה. הפקת סדרת תחקירים כזאת, על הייעוץ המשפטי שלה, עולה הרבה מאוד כסף. הגולש החרדי נהנה באופן ישיר מהעבודה שלנו, והעבודה הזאת עולה המון כסף”.

בר רפאלי לא מאמינה באלוהים

יש בעלי אתרים שמנסים לחסום את גולשי החסימה, ואחרים פונים ללב שלהם ומסבירים שהם בסך הכל מנסים להתפרנס. בכיכר השבת הלכו על ההלכה היהודית, ביודעם שלזו יש משמעות והשפעה על קהל היעד החרדי שלהם. הם קושרים בפירוש את חסימת הפרסומות לעבירת הגזל האסורה מהתורה, מספר ויקרא: “לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל”.

“תוכן חינמי אתה צורך כאשר יש לך הסכם לא כתוב עם החברה שמספקת לך את התוכן, שאתה תראה את הפרסומות”, אומר בן חיים. “כאשר אתה חוסם את הפרסומות אתה עובר על דבר שנקרא גזל או גניבה. בפלפולים הלכתיים אפשר להתיר הכל. התייעצנו עם פוסקי הלכה, ולכאורה מבחינה הלכתית זה דבר שהוא אסור. אנחנו פונים לגולשים שהשקפת עולמם דתית, חרדית, הלכתית.יש גולשים שאמרו לנו שהם לא חשבו שכיכר השבת לא מאשר לגלוש עם חוסם פרסומות. הם חשבו שהפרסומות זה אקסטרה – אם אתה רוצה, טייק איט אור ליב איט. זה לא. זה בא כחלק אינטרגלי מהתוכן, ואם אתה מעוניין לקיים את ההסכם הג’נטלמני הזה, בשמחה. אם לא, יכול להיות שיש אתרים אחרים שיתאימו לך יותר. זה מה שאנחנו אומרים לגולשים, למרות שאנחנו מאפשרים בשורה התחתונה לגלוש באתר עם חוסם פרסומות, מי שרוצה יכול לעקוף את המערכת, להגיד שהוא מעוניין להשתמש בחוסם פרסומות ולהמשיך לגלוש באתר”.

שלומי קקון נמנה על הגולשים שחוסמים את הפרסומות בכיכר השבת. על טענת הגזל הוא משיב בטענה לפגיעה של האתר ברוח היהדות. “מה ציפיתם שיעשו כל עם ישראל מרגע שקיבלתם החלטה לשגע אותנו עם ערמות של פרסומות? פרסומות שאינם לרוח היהדות (בחלקן)?”, כתב בפייסבוק. “מה שחלק גדול עשה זה התקין חוסם פרסומות. והנה התגובה הגיע! אתם חוסמים גלישה באתר לבעלי חוסם פרסומות”. קקון צירף לסטטוס צילומי מסך של פרסומות בכיכר השבת לאתר ההכרויות Lovely, גוף שמציע “רב רפורמי/חילוני לבחירתך” וגוף בשם “הרבנות החילונית לישראל”, והפניות של אאוטבריין לכתבות מאתרים חילוניים, ובהן כתבה שכותרתה “בר רפאלי לא מאמינה באלוהים”.

גם העיתונאית החרדית ציפי ירום טוענת שמי שעובר על “איסור דאורייתא” הוא אתר “כיכר השבת” בעצמו, לאחר שהתקינה חוסם פרסומות וקיבלה את ההודעה על הגזל. “חוסם פרסומות הופעל לאחר שהוצגו לי פרסומות תועבה, תוך עבירה על איסור דאוריתא”, כתבה ירום בטוויטר שלה, “סננו אותן, אני אשוב”. אחר כך הוסיפה: “זו בושה שאתר חרדי מאפשר לפרסומות כאלה להופיע אצלו”.

“אנחנו באמת משקיעים כסף פיזית כדי להגיש לגולש פרסומות כשרות”, מתגונן בן חיים. “אבל יש לנו את אאוטבריין וגוגל, ואלו מערכות אדירות ששולפות פרסומות מכל רחבי האינטרנט. וכמה שלא תשקיע, יכולות ליפול פה ושם פרסומות… אני מאמין שכולש חרדי שרואה מתוך 5000 דפים נצפים, פעם אחת דף אחד שיש בו פרסומת בעייתית – בגלל זה שינינו את האאוטבריין. אצלנו הכתבות הקשורות מופיעות כתמונה, והפרסומות מופיעות רק כטקסט. מי שגולש באינטרנט וכל האינטרנט פתוח לפניו גם ככה, יכול להעריך את ההשרעה הגדולה שאנחנו עושים כדי להסיר את הפרסומות הבעייתיות האלו. אנחנו חלוצים בתחום הזה, וכשאתה חלוץ בתחום מסוים לוקח זמן עד שאתה יכול להביא מוצר מושלם. אבל אין מושלם – באינטרנט, שזה עולם פתוח, תמיד יישארו פה ושם פרצות”.

הקמפיין רשם הצלחה, אומר בן חיים: “נתון חשוב מאוד שעלה מבדיקה שביצעתי כעת, אחרי הקמפיין שעשינו, רק 3 אחוז מהגולשים נותרו עם אדבלוקר. מדובר בירידה מאוד דרמטית של עשרות אלפים שלחצו על הבחירה להסרת התוסף, או לחסימתו בדף של ‘כיכר'”.

חוסמים, זדיינו!

את חסימת חוסמי הפרסומות של כיכר השבת אפשר לעקוף באמצעות חוסם פרסומות. הגולש סול קרדי הסביר שצריך להוסיף לפילטרים שלהם את הכתובות הבאות:
www.kikar.co.il###overlay
||www.kikar.co.il/images/adb/adb_desc.jpg

הגולש גידי אור הסתכל על הקוד של סקריפט החסימה וגילה שם קללה שלא היתה עוברת בתוכן המערכתי של האתר:

התפרסם בגירסה שונה באתר וואלה, 26.4.2015

30 באפריל, 2015 | בנושאים: 404, פרסום ושיווק | 3 תגובות

הוט הפכה את עצמה למותג של כשל שירותי

קריין גלצ שיבל כרמי-מנסור פרסם לפני מספר ימים בטוויטר תלונה על זמני המתנה ארוכים מדי אצל ספקית אינטרנט, מבלי לנקוב בשמה. הוט, אחת החברות המחורבנות שנפלו על הצרכן הישראלי וזוכת פרס משרד התקשורת על סך מינוס 1.3 מיליון שקל על זמני המתנה ארוכים, מיהרה להגיב ולטעון שזמני ההמתנה אצלה הם דווקא אחלה.

כרמי-מנסור אמר שלא התכוון להוט. נטע לשם הגיבה: “זה ענק! שמעתם שירות גרוע וישר הנחתם שזה אתם! :)”. הוט הבהירו: “לא, לקוח אחר תייג אותנו ולכן כצעד שירותי הגבנו”.

וטוב שהבהירו, כי כשמישהו שומע שירות לקוחות איטי וישר חושב הוט, זה באמת טיפה פחות גרוע מאשר כשהחברה חושבת את זה על עצמה.

29 באפריל, 2015 | בנושאים: שירות לקוחות | להגיב זה מגניב

בואו, וויינט, קחו שיעור חינם בשימושיות

הכתובות (יואראלים) של הכתבות בוויינט ארוכות באופן בלתי נסבל, וזה בולט במיוחד בסביבה האינטרנטית שאימצה את הלינקים המקוצרים, בין השאר כדי שהם ייראו טוב יותר ויתפסו פחות תווים כשמשתפים אותם. אתרים רבים מקצרים לא רק את הכתובת המלאה של הכתבה, אלא גם את דומיין האתר עצמו.

למשל, לינק מלא לכתבה בניו יורק טיימס:
www.nytimes.com/2015/04/30/world/europe/faa-questioned-andreas-lubitz-depression-germanwings-crash.html
הלינק המקוצר:
nyti.ms/1bVdDel

וזה לא שוויינט לא יכולים כשהם רוצים – והם רוצים, אבל רק בגירסת הסלולר של כתבות, זו שמותאמת למסכים קטנים.

לינק מלא לכתבה בוויינט:
www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4649508,00.html
לינק מקוצר בגירסת הסלולר:
m.ynet.co.il/Articles/4649508

גלשתי לכתבה בוויינט בסלולר, ובאופן אוטומטי קיבלתי את גירסת הסלולר עם הלינק הקצר. שלחתי לעצמי את הלינק כדי לגלוש אליו מהמחשב. הדפדפן עשה רידיירקט לכתובת של הפרסומת-המקדימה (http://m.ynet.co.il/Maavaron.aspx), ואז נדם. עמוד ריק. נסיון הפוך, לשלוח את לינק גירסת הדקסטופ לסלולר, עבד – האתר ידע להפנות אותי מהכתובת הארוכה לכתובת המקוצרת ולהציג את גירסת הסלולר. אבל כשסימנתי בדפדפן שאני מעוניין בגירסת הדסקטופ (Request Desktop Site), האתר מנע זאת ממני ובחר שוב להציג את גירסת הסלולר.

יש כאן שורה של בעיות וטעויות שימושיות:

• לינק לכתבה, על כל גרסאותיו, אמור לעבוד בכל דפדפן.

• כשגולש בסלולר מבקש את גירסת הדסקטופ, אתה נותן לו את גירסת הדסקטופ.

• אין צורך בלינק מיוחד לסלולר – אתר רספונסיבי יכול לזהות באיזה מכשיר ודפדפן משתמש הגולש, ולהגיש לו את הגירסה המתאימה, בלי קשר לגירסת הלינק.

• הלינק המקוצר יכול להתקצר עוד. מאחר שהמזהה של הכתבה הוא שבע הספרות, אפשר להסיר את ה”Articles/” ולתת את הדומיין ואת הספרות אחריו בלבד. מאחר שאין צורך בלינק מיוחד לגירסת סלולר, אפשר להסיר גם את התחילית m.

• אין צורך בגירסה הארוכה של הלינק גם בדסקטופ. בניו יורק טיימס, הלינק הארוך מוצדק כי הוא מכיל סלאג – טקסט שמסבירה לגולש על מה הכתבה ומתי היא פורסמה, עוד לפני שהוא גלש אליה (2015/04/30/world/europe/faa-questioned-andreas-lubitz-depression-germanwings-crash). בוויינט מדובר באוסף חסר משמעות (לגולש ובכלל) של תווים, ספרות וסימני פיסוק (/articles/0,7340,L-4649508,00.html), שהחלק היחיד מביניהם שרלוונטי למשהו הוא מזהה הכתבה (4649508). בוויינט צריכים לבחור – או להחליף אותו בלינק המקוצר-ממש (ynet.co.il/4649508) או להכניס לו סלאג (אבל לא סלאג בעברית, בשם כל מה שקדוש ויקר; במערכות שלא יודעות להציג יואראלים בעברית, סלאג בעברית נראה ככה: %D7%A1%D7%9C%D7%90%D7%92%20%D7%91%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA%20%D7%96%D7%94%20%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%A2%D7%A8).

(כן, זה אירוני לפרסם פוסט כזה בבלוג שהוא אסון שימושיות סלולרי. תתמודדו)

29 באפריל, 2015 | בנושאים: 404, שימושיות | תגובה אחת

לג’גל מחאה בקרקס // סמול טוק

מיכל פרמפשס וקסלר מקרקסת חיבור בין קהילות, מחאה חברתית והתנגדות פוליטית

איך התוודעת לעולם הקרקס?
“זה משהו שהיה שם על אש קטנה די מאז שאני זוכרת את עצמי. כשהיתי ילדה קטנה סבי המנוח לימד אותי לג’גל שלושה כדורים. כשהייתי טינאייג’רית אז נפתחה חנות הג’אגלינג הראשונה בארץ בשינקין, והייתי מבלה שם ימים שלמים עם המוכרים שילמדו אותי כל מיני טריקים. את ‘פעולה קרקסית’ התחלתי ממש לגמרי במקרה. מה שידעתי בתחום הקרקס כשהקמתי את ‘פעולה קרקסית’ הוא כלום מבחינת מיומנויות, לגמרי קפצתי למים בלי שום הכנה מוקדת, לא למדתי את זה בצורה מסודרת ושום דבר, אבל היי, קרקס זה קוד פתוח, רוב מה שלמדתי זה מחברים או מיוטיוב”.

מה זה ‘פעולה קרקסית‘?
“זאת סדנת ג’אגלינג אקטויביסטית נודדת. היא התחילה בתור קבוצה אקטיביסטית לפני ארבע שנים בערך, כשהזמינו אותי בתור פעילה ב’אנרכיסטים נגד הגדר’ לאיזשהו אירוע שבו רצו לבנות מחדש בית שהשלטון הרס, של קהילה מאוד עניה ומדוכאת בבקעת הירדן. ביקשו מתנדבים שרוצים ללכלך את הידיים בבניה בבוץ, וגם איזושהי הפעלה לילדים של הכפר, שלא יתרוצצו בין הרגליים. אאוט אוב ד’ה בלו הצעתי שנעשה סדנת ג’אגלינג, כי ידעתי קצת ג’אגלינג. במשך שבועיים חברים ישבו אצלי בבית, בנינו ציוד מחומרים ממוחזרים לפי מדריכים שמצאנו ביוטיוב. כשהגיע יום האירוע, ובאמת הדבר הזה קרה, אז אני ממש חוויתי התגלות, שאפשר לעשות התנגדות אמיתית, פוליטית וחזקה, מתוך שמחה וחיים ויצירה, ולא רק בכעס ומלחמות ואלימות. מאז זה נתן את הטון והכיוון לפעילות שלי. קראנו לדבר הזה ‘פעולה קרקסית’, והתחלנו להגיע לכל מיני אירועי מחאה ומפגשים קהילתיים וכל דבר שיכול לקדם את האג’נדה שאנחנו רוצים לקדם, שזה דמוקרטיה, שיוויון, זכויות אדם וצדק חברתי. כמה חודשים אח”כ פרצה המחאה של קיץ 2011, ופעולה קרקסית הסתובבה בין ומאהלי מחאה ומאהלי פריפריה ומאהלי אין ברירה וכל מקום שיכולנו לבוא ולהוסיף נופך של שמחה והשתתפות פעילה של ילדים. הדבר הזה מאוד עוזר באירועים כאלה ולמטרות כאלה, כי הוא מושך תקשורת, הוא מאוד צבעוני, הוא מספק לצלמים תמונות שקשה להם לעמוד בפניהן; הוא מביא לאירועים כאלה אנשים ומשפחות שאלמלא היתה האטרקציה של הקרקס לא היו מגיעים; זה מפנה זמן ואורך נשימה לאמהות חד-הוריות שבאות לאירועים שקשורים אליהן מבחינת פעילות פוליטית, אנחנו יכולים להשגיח על הילדים לפחות לזמן קצר”.

הנוכחות שלכם הופכת את האירועים לפחות אלימים, הן מהצד של המפגינים והן מהצד של כוחות הבטחון?
“אנחנו כמעט לא מגיעים יותר להפגנות. היינו בהפגנה אחת, שבצורה שוברת לב לא עניין את הצבא שיש שם ילדים משחקים בחישוקים וכדורים, זה לא עניין אותם בכלל. וגם כי הפגנה, בתפיסה שלי, היא פעילות לכל המשפחה, זה לא משהו שאמור להיות אלים בכלל. לכן לפעולה קרקסית אין מה לעשות בכאלה אירועים. לעומת זאת, מקומות שבהם זה כן ממש קידם איזושהו מטרה אקוטית זה נניח בהתבצרויות נגד פינוי. משפחה שמאויימת ב פינוי מהבית שלה, למשל במקרים של בדיור ציבורי זה קורה הרבה, משפחה מקבלת צו פינוי והמשטרה אמורה לבוא ולפנות. יש לה כמה אפשרויות, ביניהן להתבצר בבית עם בלון גז ולאיים לפוצץ את כל הבניין אם המשטרה תיכנס. זה בדרך כלל עובד, אבל זה מאוד אפל ומסוכן. מצד שני, אפשר לארגן מזה קרנבל שלם ומוזיקה וקרקס, ואז כל הילדים של השכנים באים, ביחד עם כל השכנים והרבה פעילים אחרים, וכל ההתבצרות נהיית משהו שהוא קרנבל, הוא חיובי, קרנבל במובן של שובר היררכיות ושגרה, וזה גם משהו שהוא מאוד שמח ויכול להתמודד מול אלימות מתוך העוצמה הפנימית שהשמחה הזאת מייצרת. עוד דברים שהקרקס הזה יכול לעשות זה לחבר בין קהילות שהן לא תמיד הולכות ביחד – מזמינים אותנו לכל מיני מפגשי יהודים ערבים. היינו עכשיו במפגש ממש מקסים שארגנו תושבים מג’לג’וליה ביחד עם תושבים מחורשים השכנה, מפגש שכנים כמו שצריך להיות, שחבל שאין יותר”.

אתם לא מעלים מופעים.
“אנחנו עושים סדנאות, אצלנו העניין הוא של השתתפות של הקהל. כשאתה מביא מופע, אז המופיעים פעילים והקהל פסיבי. אצלנו כולם משתתפים וחווים את ההעצמה שהעיסוק בקרקס יכול להביא למי שעוסקים בו. אצלנו כולם חווים את החוויה שבהתחלה הם רואים משהו בלתי אפשרי, כמו לג’גל שלושה כדורים באוויר, ותוך חצי שעה או עשרים דקות שמתרגלים את הדבר הזה, פתאום זה מצליח. זה משליך מהיכולת הזו, לפעמים זו יכולה להיות חוויה משנת חיים. אני יודעת שלי זה שינה את החיים. בגיל שלושים ומשהו פתאום התחלתי לעשות דברים שלא חשבתי בחיים שאצליח לעשות אותם, וזה משפיע על ההתנהלות היומיומית שלי, ואיך אני מתייחסת לחלומות שלי, שהם משהו שאפשר להגשים אותו. אנחנו עכשיו חיים במין חלום כזה. כשפגשתי את רועי [פרמפשס גבעוני, בן זוגה], לרועי היה את החלום של לחיות בקרוואן ולעשות סדנאות ג’אגלינג, נפגשנו במקרה באיזה פסטיבל, אמרתי לו ‘היי, לי כבר יש סדנת ג’אגלינג’, והנה אנחנו חיים יחד במשאית צבעונית ויפהפיה, מטיילים בארץ, המשאית מזמינה, צבעונית, הדלת פתוחה ושקופה ממילא, המון אנשים נכנסים ואומרים, ‘וואו, אתם חיים את החלום – קרקס נודד’. זה חלום שעולה עשירית ממה שעולה דירה בישראל היום, וזה רק עניין של להחליט שרוצים לעשות משהו וללכת בעקבות הדבר הזה”.

עוד קרקסים: סתיו מישר מציעה לימודי יהדות באמצעות קרקס; אורית נבו רוצה להכיר לכם את הקרקס העכשווי; הקרקס של אופיר משבנק משמח ילדים מאושפזים בפורים

התפרסם במדור “סמול טוק” ב”מוסף הארץ”, 24.4.2015

29 באפריל, 2015 | בנושאים: סמול טוק | להגיב זה מגניב

לטלוויזיה החינוכית יש פייסבוק מצוין אז הנה ראיון עם המפעילות שלו

“האחיות זיו” הפכו את הפייסבוק של הטלוויזיה החינוכית מדף לקידום פרקים ביוטיוב לזרוע תוכן עצמאית, מצחיקה וחתרנית

ערב הבחירות, רגע לפני דוח מבקר המדינה בנושא מעון ראש הממשלה, פרסם בנימין נתניהו סרטון שבו הוא נראה מסייר במעון בהדרכת אשת רה”מ שרה נתניהו, ומתפעל ממצבו הרעוע. באותו יום פורסמו בדף הפייסבוק של הטלוויזיה החינוכית ממים שעסקו בנושא באמצעות דמויות מהסיטקום הוותיק “קרובים קרובים”, ובהן תמונה של יורם יושב על הספה והכיתוב “כשהדוד מאמריקה מגיע, מושיבים את יורם על הכתמים”. זמן קצר אחרי הפרסום, האחיות זיו הסירו את הממים.

האחיות זיו הן מיה זיו, בת 40 מתל אביב, וסתיו זיו, בת 29, במקור ממקיבוץ עמיעד והיום מתגוררת במושב שדמה. הן אמנם חולקות שם משפחה אך אינן אחיות, רק מכונות כך בטלוויזיה החינוכית, שם הן אחראיות על ניהול דף הפייסבוק של הערוץ. “חמש דקות אחרי שהעלינו את הפוסט הבנו שקצת הזדרזנו”, אומרת מיה זיו. “בכל זאת, אנחנו ממומנים בכספי הציבור. אני כאילו לא יכולה להרשות לעצמי להיות בצד אחד. בניגוד לפוסטים פוליטיים אחרים שעשינו, בגלאמין זה היה לצחוק על תופעה מצחיקה מאוד שלא היה איך לאזן אותה, וככזאתי היא נתפסת כתעמולת בחירות. לא היה בכלל רגע אחד שאלה אם היה טעות לעלות. עשינו טעות שהעלינו את זה, ההתלבטות היתה אם להוריד או לא להוריד, כי יש הצהרה גם בלהוריד פוסט”.

מיה זיו וסתיו זיו, מנהלות הפייסבוק של הטלוויזיה החינוכית. צילום: אנה פולנסקי

מיה זיו וסתיו זיו. צילום: אנה פולנסקי

“בגלל שזה היה ערב הבחירות פשוט אמרו לנו שצריך להוריד”, אומרת סתיו זיו. “ביבי לא התקשר לאלדד ואמר להוריד, זו היתה החלטה פנימית של לא להיכנס לשם. לדעתי, למשל, לא יודעת אם היו צריכים להוריד”. מיה זיו: “אני חושבת שבסופו של דבר לא נגרם נזק, לא לנו ולא לגלאמין. אבל זה בהחלט הזכיר לנו שוב שכמה שאנחנו נהנות וצוחקות ויושבות ומריצות קטעים ובאמת יושבות על מאגר החומרים הגדול, כמה שזה כאילו מגניב ואפשר לעושת דברים כאלה נורא כיפיים עם החומרים האלה, אז אנחנו עדיין גוף ממלכתי”.

אלדד שנתניהו לא התקשר אליו הוא מנכ”ל החינוכית, אלדד קובלנץ. לדבריו, ״פעילות הדיגיטל של החינוכית היא ההוכחה שניתן להיות חתרני וחינוכי, אלגנטי וצעיר וגם חכם ופשוט. ניתן לעשות זאת בתקציב זערורי, כל מה שצריך זה אסטרטגיה מדוייקת וצוות מעולה”. האחיות זיו מחזירות מחמאות על חופש הפעולה ועל קידום פלטפורמות הניו-מדיה כזרוע החדשנות של כלי התקשורת הוותיק. “אלדד נורא נותן דגש לפלטפורמה של הדיגיטל, גם יוטיוב וגם פייסבוק, כממש פלטפורמה בפנה עצמה שהיא יצרנית תוכן. אנחנו ממש, כל כולנו, המאמץ שלנו מרוכז בזה, אנחנו לא עושים עוד דברים”, אומרת סתיו זיו. מיה זיו מוסיפה: “לשמחתי, וחלק מהסיבה שבאמת יכולנו קצת להתפרע על העמוד, היא שאלדד קובלנץ המנכ”ל הוא באופן מפתיע מאוד חובב חתרנות. גם אחרי שפישלנו או כששברנו את האיזון הזה או שעשינו משהו שהוא קצת יותר פוליטי, אז הוא ממש לקח אותנו לשיחות של ‘אל תפחדו מכלום, תמשיכו ככה, תעשו שטויות, יהיה בסדר'”. “הוא ממש רואה בנו את האנדרגראונד של החינוכית”, אומרת סתיו זיו, “ממש נותן לנו חופש ואומר לנו בפירוש להיות, אני לא אוהבת את המילה ‘חתרני’, אבל כן להיות הצוות שמעיז יותר, שלא שומר על התדמית של החינוכית”. לא דברים מובנים מאליהם כשהם מגיעים ממי שחתום על נוסחת הפלייליסט הסחית והמצליחה של גלגלצ.

מיה זיו הגיעה לחינוכית לפני שש שנים, אחרי עבודה בטלוויזיה ובנענע10 ככתבת ועורכת תוכן, וכיום היא ראש צוות תוכן בערוץ. סתיו זיו הצטרפה לפני שנתיים בעקבות מודעה בפייסבוק, אחרי שנה של עבודה דומה בניהול דפי פייסבוק במשרד פרסום: “מאוד לא אהבתי את העמודים שעשיתי שם, כל מיני עמודים של קונגלומרטים שיש דרך מאוד ספציפית לנהל אותם: אתה רושם פוסטים בעמוד וורד, שולח למנהלת שיווק, היא משנה לך הכל ומחזירה לך משהו מזעזע”. ההתחלה בחינוכית היתה בנאלית: “כשהגעתי זה היה עמוד שומם, היו 5000 לייקים, משהו כזה, והפעילות היומיומית היתה נטו לקדם תכנים בצורה הכי אפורה – לשים תמונה, לינק ליוטיוב ומלל. הלינק היה מתוך מטרה שיביא המון טראפיק ליוטיוב. הקהל שלנו בעמוד היה לרוב כל מיני הורים שגדלו על תוכניות של החינוכית, אנשים שנכנסים פעם-פעמיים ביום לפייסבוק ומשתפים תמונה שהדליקה אותם. הקהל בפייסבוק לא היה קהל שחי את העולם הזה”.

“היוטיוב והפייסבוק קצת כרוכים זה בזה כי הם מדברים על אותו דבר – על הפיכה של החינוכית, שמנסה לעשות כמה שיותר חדשנות והתקדמות בתוך תחום הזה”, אומרת מיה זיו. “עוד לפני שהבנו את הפוטנציאל של הפייסבוק, התחלנו מהיוטיוב, העלינו שמה הכל בשידורי בכורה. בהתחלת הדרך השתמשנו בפייסבוק בשביל לקדם את היוטיוב, עד שהבנו שהתכלית בזה היא מאוד חלקית: יוטיוב מתנהל בתוך עצמו, ופייסבוק לא מעודד את המעבר ליוטיוב, את הלינקים, את התפוצה. התחלנו לעשות דברים שנועדו לפייסבוק עצמו, לא כקידום של החינוכית, לא להגיד, תראו את הפרק המגניב הזה, אלא התחלנו לחשוב איך אפשר לעשות את הפייסבוק שיהיה מעניין”.

“במשך השנתיים האלו”, אומרת סתיו זיו, “לא יודעת איך זה התחיל בדיוק, אולי זה משהו שאני הבאתי איתי, יותר תעוזה כזאת לשנות, ולאט לאט התחלנו פוסטים עם יותר ציניות והומור עצמי. החינוכית זה גוף שהתדמית שלו היתה מאוד אפורה, של אנשים שלא שמרו טוב את קטעי הווידאו והם הלכו לאיבוד בארכיון, שמשתמשים באותה תפאורה לכל מיני תוכניות, ואז הבנו שלמה לא לצחוק על זה בעצם? הומור עצמי מתקבל בצורה מדהימה אצל הקהל שלנו, וגם גורם להמון שיתופים והנאה של הגולשים, וגם הנעה, שהם משווקים את זה. גם הקטע הזה של פוסטים שבכלל לא באים לתת תכנים אלא לקדם את הפייסבוק שלנו כיצרן תוכן. הרבה פעמים הם הגיעו לצינור לילה, במקו היו כתבות, וזה הוסיף לנו המון לייקים. עבדנו עם גוף שעושה לנו קידום ממומן ואין בכלל מה להשוות, הכוח של הוויראלי הרבה יותר חזק”.

כלי חשוב נוסף הוא מה שסתיו זיו מכנה “מענה הדוק”, כלומר ניהול דיאלוג עם הגולשים. אחד מהם כתב לחינוכית שהמומינים הם מתנחלים בלתי חוקיים בעמק שעליו השתלטו, ושאל: “אתם לא חושבים שזה בזיוני לשתף פעולה עם קולוניאליזם ולהפיץ את מסרי האפרטהייד נגד הסרחים בערוץ שאמור להיות חינוכי לילדים?”; סתיו זיו ענתה לו בשם הערוץ, “נשמע לנו שאפשר לעשות על זה גם קורס בחוג לאנתרופולוגיה באוניברסיטה: מומינים בשירות הקולוניאליזם: הפצת מסרים קולוניאליסטיים באצטלה של תוכנית ילדים”. הגולש שיתף את התגובה וכתב: “עכשיו זה רשמי, חינוכית 23 הם העמוד הכי טוב בפייסבוק!”

החינוכית מדוכאת מהזדקנותה, טוקבקיסטים נגד קרובים קרובים

סתיו זיו מציגה פעילויות מוצלחות מדף הפייסבוק של החינוכית.

1) יום הולדת לחינוכית – שימוש בפיצ’ר של פייסבוק כדרך לעשות דברים קצת אחרת (אמוטיקנים והאנשה של החינוכית לפרופיל אישי).

2) קמפיין טוקבקים – קידום הפרק האבוד של קרובים קרובים בהדרגה. התחלנו בדיון כביכול ספונטני על הלופ האלמותי של קרובים קרובים – להמשיך או להפסיק, והמשכנו בקמפיין בסגנון “הקראת טוקבקים” (1, 2, 3) שחשף למעשה את הפרק האבוד.

3) “פריימינג”, במקום לשתף תכנית מלאה מהיוטיוב, לקחת קטע מעניין ומעורר מחלוקת ולהטמיע בפייסבוק. במקרה הזה השיר הקונטרוברסלי של עדי קיסר, שיתופים בשפע.

4) תכניות החינוכית מתחפשות לכבוד פורים – זווית אחרת לפורים.

5) פוסט דופלגנגר – שימוש בדמויות החינוכית.

6) פוסט שיריונים – שימוש בדמויות החינוכית.

7) פוסט יום המשפחה מרקו – שימוש בדמויות החינוכית.

8) פוסט המכשפות – הדרה נשית מהמופע של אביב גפן ורוקסן, נקיטת עמדה כדרך להשתמש בחומרים בצורה קצת אחרת.

9) סרטון של ערן שטרום – גולש ששם לנו על הוול סרטון יוטיוב שמשווה בין מערכון זהו זה לפרסומת הלוטו שכביכול העתיקה. יצרנו איתו קשר וביקשנו רשות להטמיע אצלנו בפייסבוק, מתוך הבנה שזה יעשה הרבה יותר הייפ ויהיה יותר ויראלי (ובעיקר, יעשה הייפ אצלנו בעמוד). הגולש הסכים.

10) המענה ההדוק שהזכרנו, עונים לכל גולש, גם לכאלה שסתם באים “לשגע” אותנו. קרה לא מעט שגולשים שיתפו את המענה ה”חריג” בנוף העמודים העסקיים.

11) עושים צחוק גם מכל מיני קליפים הזויים מהאיייטיז מדי פעם.

התפרסם בגליון 4.2015 של מוסף פירמה של גלובס

28 באפריל, 2015 | בנושאים: 404, פירמה | 3 תגובות

זהירות: כשאתם קונים מוצרי עישון, אתם מממנים את המאבק למען לגליזציה של קנביס

הקלישאה המתבקשת היא שהמיזם הזה נולד בישיבה של חברים שנטלו סם מסוג קל, שגורם לכך שכל רעיון שעולה נשמע ממש גאוני, בלי קשר לגאוניותו בפועל. הסיבה האמיתית היא הסתבכות עם החוק נגד סמים קלים. “הסיפור של הלגליזציה הוא סיפור אישי. אני כנער צעיר נפגעתי מהחוק הזה”, אומר אייל אקרמן, ממייסדי ונקו, חברה למכירת מוצרי עישון נפוצים, שקמפיין מימון-קהל מיועד לממן את הקמתה, ושהדיבידנדים שלה יממנו מאבקים למען לגליזציה של קנביס בישראל.

“אנחנו שלושה יזמים צעירים, מגיעים מהעולם הפוליטי והעסקי, ועושים את הדבר הזה מתוך אידיאולוגיה”, מספר אקרמן. השלושה הם יניב אפרים, סמנכ”ל, שהיה מנכ”ל ומייסד מערכת ניהול לעסקים קטנים ובינוניים בשם Officeguy, מייסד “בית החיבוקים” בירושלים והמנכ”ל הראשון של תנועת “התעוררות בירושלים”; אלעד וולף, סמנכ”ל גם הוא, שהיה ממייסדי “ישראל חופשית” וניהל קמפיינים פוליטיים ומאבקים ציבוריים בנושאי שוויון, חירות וזכויות אדם; ואקרמן עצמו, המנכ”ל, שהיה ממייסדי ארגון “ישראל חופשית” לחופש דת, מראשוני תנועת “התעוררות בירושלים” ומתמודד מטעם מרצ למועצת עיריית ירושלים.

“מיליון צרכנים הם לא עבריינים, והם אנשים נורמטיביים, ואני רואה שהשיח שמייצגים היום סביב זה הוא שיח סטיגמתי שלא מצליח לקדם את הנושא”, אומר אקרמן. הבחירה במודל הייחודי של עסק שמממן מאבק פוליטי נולדה מצורך: “אנחנו הבנו שמה שחסר במאבק למען הלגליזציה, וזה בולט במיוחד מול המתנגדים של הלגליזציה בישראל, זה כסף. למתנגדים יש הרבה מאוד כסף, יש כל מיני גורמים כלכליים שמתנגדים ללגליזציה, ולנו אין. באנו כדי לאזן את המצב, לנצל את הכוח הכלכלי שכבר קיים היום אצל קהילת צרכני הקנביס, ולהפנות אותו, במקום לכיס של בעלי הון כאלה ואחרים, לטובת המאבק ללגליזציה”.

אתם מקבלים משכורות?
“אנחנו כרגע עובדים לחלוטין בהתנדבות ואני מאמין שנעבוד בהתנדבות עוד הרבה זמן. כמובן שבמידה והחברה תהיה הצלחה כמו שאנחנו מקווים, נעזוב את העבודות שלנו, נעבור לעבוד במשרה מלאה בחברה ונקבל משכורת כמו כל עובד אחר. אחד המנגנונים שאנחנו מתחייבים אליהם זה שהכנסות והוצאות החברה יהיו שקופים באתר שלנו, כל אחד יוכל להיכנס ולראות כמה כסף נכנס וכמה כסף הוצאנו על משכורות, אין חשש שאנחנו לוקחים דיבידנדים באמצעות משכורות”.

ונקו תלווה על ידי ועדת היגוי, שתפקידה לבקר את פעילות החברה ולבחור לאן יופנה המימון, כשהפעילויות העיקריות יהיו קמפיינים ציבוריים לשינוי המודעות, מחקרים עצמאיים על השפעות הקנביס ופעילות שתדלנות בכנסת, עם אופציה למימון הפגנות, פעילות ציבורית של ארגונים ציבוריים וסיוע משפטי לצרכני קנביס. הוועדה מוקמת בימים אלו מנציגי ארגונים אזרחיים למען לגליזציה ודמויות ציבוריות שמזוהות עם המאבק, ובהם סילביה שיינבאום, החולה הראשונה בישראל שקיבלה קנאביס רפואי ומייסדת תנועת “חשיש לקשיש”; הבדרן גדי וילצר’סקי; ג’ובאנה קליימרמן, מפעילת דפי הפייסבוק “יוצאים מהארון הירוק” ו”אמהות בעד קנאביס בישראל“; שלומית שמש, מטופלת בקנביס רפואי, פעילה במאבק למען לגליזציה וממארגנות ההפגנות בנושא; ויש מגעים לצירוף ד”ר ברקת שיף, רופאה המטפלת בכאב ומנפיקה המלצות לחוליה לשימוש בקנביס רפואי, ובבחירות האחרונות מקום 2 ברשימת “עלה ירוק” לכנסת.

כמה כסף צפויה הפעילות לתרום למאבק למען הלגליזציה?
אקרמן: “יש לנו כמה תחזיות, זה תלוי בהצלחה שלנו עם הגיוס-המונים, בהצלחה לחדור לשוק, באופן שבו נמכור – אנחנו נמכור גם באינטרנט וגם בקיוסקים, וקשה לנו להגיד כמה קל יהיה לאנשים לעבור לקניה באינטרנט, ששם אחוזי הרווח משמעותית גבוהים יותר כי אין לנו מתווך. בתחזיות הפסימיות ביותר בתרחיש האופטימי, אנחנו מגיעים תוך שנה למאות אלפי שקלים רווח נקי שעובר לטובת פעילות”.

אחד התומכים בונקו הוא השחקן והקומיקאי תומר שרון. “בתור מעשן-לשעבר ואדם שחירות חשובה לו, המיזם הזה עונה, קודם כל, על הצורך הבסיסי לחופש לעשות כל דבר שאינו מזיק לאחרים, ובטח דברים שמועילים להם”, הוא אומר. “הדרך המקורית שבה האנשים מונקו בחרו היא עקיפה של המנגנון הטייקוני שעומד מאחורי אי-הלגליזציה, ואף הדמוניזציה, של הגראס. הוא אומר לך, בוא קנה מוצרים שבמילא תקנה ובאיכות מעולה, והרווחים ילכו באופן שקוף לגמרי למאבק הלגליזציה. זה מקורי וחשוב ושופך אור על התועלת העצומה שיש לקנאביס מעבר לסטלה”.

אלעד וולף, יניב אפרים ואייל אקרמן, מייסדי ונקו. צילומים: טל גולדמן, צילום פרטי וניקי טרוק

קמפיין המימון, שהיזמים הרימו באופן עצמאי כדי לחסוך את העמלות שגובות פלטפורמות מימון-המון, הגיע בשבוע וחצי, בלי הרבה קידום ופרסום, לקצת יותר מ-50 תורמים, שתרמו 18.5 אלף שקלים מתוך יעד של 120 אלף. אקרמן מסביר: “מכיון שאין דיבידנדים בחברה, לא רצנו לחפש משקיעים גדולים – לבעלי הון ואנשים שיש להם כסף אין אינטרס להשקיע בחברה כזו, כי הם לא יראו ממנה כסף בחזרה. זו חברה שהיא חברתית לא פחות משהיא כלכלית. לא רק שאנחנו מאמינים שמהציבור יותר קל לגייס, אנחנו מעדיפים לקבל את הכסף מהציבור מאשר מבעלי הון, מעדיפים לקבל מעט כסף מהרבה מאוד אנשים”. הכסף שיגוייס נועד לתשלום למעצב, לעו”ד, לרו”ח, למימון תהליך רישום החברה ברשם החברות ותשלום למפעלים כדי שיעברו מייצור דוגמיות לייצור המוני של הסחורה.

חודש וחצי נותר עד תום הזמן שהוקצב לגיוס. בין התשורות לתורמים יש הזמנה לחזרה למופע הסטנדאפ של שרון בסלון ביתו וכרטיס למופע (300 שקל), דייט עם וילצ’רסקי או עם ח”כ תמר זנדברג (1500 שקל), דיוקן אישי על ניירות הגלגול (15 אלף שקל) וחברות של שנתיים בוועדת ההיגוי (21 אלף שקל).

התפרסם במגזין טיים אאוט תל אביב, 22.4.2015

28 באפריל, 2015 | בנושאים: 404, טיים אאוט | 2 תגובות

מה שעלול לקרות כשמבקשים מזרים באינטרנט לעשות לכם פוטושופ לתמונה

לינדזי וחבריה יצאו לטיול בניו יורק, שם הצטלמו על רקע קו הרקיע. כולם מחייכים בתצלום, מלבד אחד, בחור מדובלל שיער, ויש לו סיבה טובה. “אף אחד מאיתנו לא מחבב אותו”, כתבה לינדזי באימייל לאתר Photoshop Request, שמציע טיפול פוטושופי לתמונות בחינם, וביקשה להסיר את הבחור מהתמונה. יאקוב השיב לה באנגלית משובשת שעשה כבקשתה: “איך את אמרת להסיר עיר ניו יורק מקבוצה כדי שלא יהיה אף אחד מכם. עשיתי את זה ב-2 שעה”. בתמונה שצירף הועלמו כל האנשים מלבד אחד, הבחור מדובלל השיער.

פוטושופ ריקווסט מוצג כהתאגדות של מספר סטודנטים, שמעוניינים לשפר את כישורי הפוטושופ שלהם באמצעות מילוי בקשות עיבוד גרפי שהגולשים שולחים. זה אתר פתיון שמאחוריו עומד בדחן רשת, שמטריל את הפונים התמימים, משבש את בקשותיהם ומפרסם את התכתובות בבלוג Photoshop Troll. זה גועלי ומצחיק, וכנראה חוקי – תקנון אתר הפתיון קובע כי “אנו רשאים לשתף או למכור מידע ותמונות לצדדים שלישיים לצרכים שיווקיים או מטרות אחרות”.

נקמת הפרילנסר

כשטרול הפוטושופ עושה עבודה גרועה, זה מכוון. לעומתו, יש גרפיקאים שפשוט לא מספיק מוכשרים, או מחפפים כי תנאי ההעסקה שלהם גרועים מדי מכדי שיהיה להם אכפת. אוסף של אסונות פוטושופ מהסוג השני אפשר למצוא בבלוג המוצלח Photoshop Disaster.

אולי ההשראה שלו הגיעה משם, ואולי מדייויד ת’ורן, הומוריסטן אוסטרלי שמטריל קולגות, חברות וזרים, ומפרסם את התוצאות באתרו, 27bslash6. ב-2009 קיבל ת’ורן בקשה מלקוח שלו, סיימון אדהאוס, לעצב לוגו ותרשימי פאי עבור פרויקט חדש, ו”אם העסקה תתבצע יהיה בזה כסף טוב בשבילך”. במילים אחרות: אתה מוכן לעבוד בחינם תמורת הבטחה מעורפלת לתשלום לא בטוח בסכום לא ידוע בעתיד הלא מוגדר?

ת’ורן, שלדבריו לא קיבל עדיין תשלום על פרויקטים קודמים של אותו לקוח, שלח לו תרשים פאי שבו הוא מציג את מידת חוסר רצונו לעבוד בחינם. הלקוח אדהאוס הסביר שהפרויקטים הקודמים כשלו, ושהוא השקיע יותר זמן ואנרגיה מאשר ת’ורן. “אם תשקיע בפרויקטים את אותה האנרגיה שאתה משקיע בלהיות שמוק, אתה תהיה הרבה יותר מצליח”, הסביר. ת’ורן קיבל את הביקורת ושלח לאדהאוס לוגו של איש מזיין איש אחר שעומד כפוף, “לוגו שמייצג לא רק את פרויקט העמית-לעמית שאתה עובד עליו כרגע, אלא גם את העבודה איתך באופן כללי”. וזה לא נגמר שם.

ת’ורן התעלל בצורה דומה בשאנון ווקלי, שסיפרה לו שהחתולה שלה מיסי ברחה, שלחה לו תמונה שלה וביקשה שיכין כרזה שהיא תוכל לשכפל ולתלות ברחוב. ת’ורן השיב לה בזעזוע מזויף וסרקסטי, ואמר: “למרות שיש לי שני לקוחות שמחכים לעבודות מוכנות אחר הצהריים, אני, כמובן, אעזוב הכל ואעשה כל מה שיידרש כדי להחזיר את מיסי במהרה”. הוא יצר עבורה כרזה של סרט: “מתגעגעים למיסי / הפקה של שאנון”, על רקע לבן ועם תמונה זעירה של מיסי בפינה התחתונה. כשהתחננה שיתחשב במצבה (“אני מאוד רגישה בקשר לזה ובכיתי כל הלילה”) ויגדיל את התמונה, הוא יצר כרזה שניה עם קלוז-אפ מוגזם על מיסי, שמילאה את הכרזה כולה, שם הסרט וציטוט של ביקורת על הסרט: “‘מאוד רגישה. בכיתי’ – שאנון ווקלי, המזכירה”. וזה נמשך ונמשך.

המקצוען נעלב

טרוליזם מוצלח דורש יצירתיות וכשרון, ולטרול הפוטושופ יש את שניהם. כשמישהי ביקשה שיסיר את “האדם המקסיקני” מתמונה שלה בדיסנילנד על רקע פסל של וולט דיסני ומיקי מאוס, הוא הסיר את מיקי מאוס ואחר כך החליף אותו בעכבר מצויר אחר, ספידי גונזלס. כשמישהו ביקש שישחזר תצלום ישן של דודו ששיני הזמן לעסו, הוא הלביש אותו בסוודר חדש, החליף אותו בסוודר בצבע אחר, ואחר כך הלביש לו פנים שמזכירות את השחזור הרעוע שאישה עשתה לציור עתיק של ישו בכנסיה בספרד. אישה שביקשה שפתיים מלאות יותר ועצמות לחיים גבוהות יותר זכתה לניתוח פלסטי שמזכיר את פרצופו של ג’ק ניקולסון בתפקיד הג’וקר מבאטמן; חבריה בתמונה זכו לריטוש, איפור, טיפול גבות והסרת חצ’קונים.

ובחזרה ללינדזי, שההטרלה שלה היתה רחוקה מלהסתיים. היא החמיאה לעבודתו של “יאקוב”, התנצלה על הבלבול והעירה שהוא עשה את ההיפך ממה שביקשה, להסיר את המדובלל. יאקוב התנצל ושלח תיקון: עכשיו התמונה הציגה רק את קו הרקיע, בלי אנשים בכלל. לינדזי המתוסכלת שאלה את יאקוב אם יש מישהו שיכול לתרגם לו את בקשתה, והסבירה שוב: להסיר רק את מדובלל השיער.

הפעם ענה לה בראיין, שהתנצל על אי הנוחות שיאקוב גרם לה. הוא אמר שעבר על כל התכתובת שלהם והוא משוכנע שהבין את בקשתה. להודעתו צורפה תמונה שבה הבחור המדובלל טושטש באופן חובבני והפך לענן עשן. לינדזי אמרה, “זה בדיוק מה שאני רוצה, אבל תוכל להעביר את זה לבחור השני? …. הוא עשה עבודה טובה יותר בהסרת האיש”. בראיין הסביר שלפי תנאי האתר הוא לא יכול להחזיר את המשימה ליאקוב בשנית. הוא גם נעלב בפאסיב-אגרסיב: “אני יודע שיאקוב קצת יותר טוב ממני בפוטושופ, זו הסיבה שאני מתנדב – כדי ללמוד. אני מאוד גאה בתוצאה. בקושי אפשר לדעת שמישהו היה פעם ברקע ויש שם אפקט מעושן מגניב! אני פשוט הולך לסמן שהבקשה שלך טופלה”. אחר כך נשלח אימייל אוטומטי שמודיע על סגירת הבקשה, ובסעיף משוב המשתמש הופיע ציטוט מהאימייל שלה: “זה בדיוק מה שאני רוצה”. לינדזי הלא-מרוצה ביקשה שוב להעביר את המשימה למישהו שיודע לעבוד, וקיבלה תשובה מדנזל, שכתב שהוא ארגן אותה עם עשן ניו יורקי אמיתי. בתמונה: העשן הפך לשחור, וג’וינט הוכנס לפיה של אחת המצולמות.

נהניתם? ספרו לחבריכם: יש אתר שנותן שירותי פוטושופ בחינם!

התפרסם במקור באתר “וואלה”, 19.9.2012

28 באפריל, 2015 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

המדינה מנסה להסתיר את סעיף הגבייה והתעריפים של מנהרות הכרמל, אבל נכשלת

התנועה לחופש המידע פרסמה בשבוע שעבר את הסכם הזיכיון שחתמה המדינה, באמצעות חברת “כביש חוצה ישראל”, עם חברת כרמלטון, מפעילת מנהרות הכרמל. ההסכם התקבל באמצעות בקשה לפי חוק חופש המידע. מדינת ישראהל השחירה את כל תת-הסעיפים של סעיף 15, שכותרתו “Toll Collection” (גביית אגרה), כלומר את החלק הבאמת מעניין, כדי לתת לכרמלטון הזדמנות לערער על פרסומו. [במקור נכתב כאן בטעות כי כרמלטון השחירו את הסעיף]

למרבה המזל, הם לא כל כך טובים בזה – במסמך פדף, כיסוי טקסט בשחור מסתיר אותו במצב צפייה רגיל, אבל מגלה אותו במצב צפייה טקסטואלי. אם זה מעודד אותם, הם לא הגוף הראשון שעושה שטות כזאת, ובשנה שעברה אפילו הניו יורק טיימס נפל כשחשף כך פרטים שלא התכוון לחשוף כשפרסם מסמך מההדלפה של אדוארד סנואודן.

אחרי הקיפול: המסמך ולצדו הטקסט המלא שמנהרות הכרמל ניסו להסתיר.

להמשך קריאה

26 באפריל, 2015 | בנושאים: 404 | תגובה אחת

מקל הסלפי כחלק מהגוף

“האם המבט עוזב עכשיו את הגוף שלנו? האם מסגרת התמונה תיעלם סוף סוף?”, שואל האמן הגרמני ארם ברתול (Aram Bartholl) בדברי ההסבר על תערוכתו “Point Of View“, שבה הוא בוחן את השינויים בנקודת המבט ובפרספקטיבה הצילומית. נקודת מבט אחת היא זו של משחקי וידאו מוקדמים בגוף ראשון, כמו דום ודיוק ניוקם, שבהם השחקן מסתכל מתוך עיניה של הדמות שהוא מגלם על העולם המשחקי, על ידיה של הדמות ועל כלי הנשק שהיא נושאת.

נקודת המבט הזאת אומצה בתיעוד רציף של העולם הפיזי במצלמות-משקפיים (גוגל גלאס) ומצלמות דיגיטליות שמורכבות על הראש (גופרו). משקפי מציאות רבודה (אוקולוס ריפט) מוסיפים לנקודת המבט הזאת רכיבים וירטואליים שמולבשים על העולם האמיתי. מקלות הסלפי הם המשכו של גוף האדם המצלם בדרכים אחרות. התערוכה הוצגה בגלריה-ארקייד-חלל עבודה משותף Babycastles בניו יורק.

התפרסם במדור “אמנות בשער” במוסף פירמה של גלובס, 3.2015

21 באפריל, 2015 | בנושאים: אמנות גיקית | להגיב זה מגניב

המשוואה של סופרדג: המחשבים שלנו אינם בטוחים

המידע שאנחנו מעבירים ושומרים על המחשבים שלנו אינו בטוח, מזכירים לנו יצרנית המחשבים לנובו וקבוצת הקראקרים אדירת המשאבים Equation Group.

יצרניות מחשבים מקבלות תשלום מחברות תוכנה כדי להתקין מראש את תוכנותיהן במחשבים חדשים שהן מוכרות. התוכנות מכונות בסלידה crapware, חוראה בעברית, משום שהן לא מועילות למשתמשים, ולעתים מזיקות להם. בחצי השנה האחרונה שיווקה לנובו לפטופים שבהם הותקנה סופרפיש, חוראה להצגת פרסומות שהתגלתה גם כרוגלה, תוכנה שמרגלת אחרי המשתמש. התוכנה נדחפת בין הדפדפן לבין האתר שאליו המשתמש גולש ומציגה לו תעודה אלקטרונית משלה במקום את זו של האתר, שבאמצעותה הגולש יודע שהוא אכן הגיע לאתר האמיתי ולא למתחזה. בכך התוכנה שוברת את הקישור המאובטח, ויוצרת פירצה שמאפשרת לקראקרים לנטר את התעבורה – למשל, פעולות מקוונות בחשבון הבנק של המשתמש. לנובו סיפקה בתחילה התנצלות רפה, ואחר כך, בעקבות הביקורת, הודתה שפישלה בגדול. גם בסופרפיש התנצלו.

לרוכשי מחשב חדש מומלץ תמיד להסיר את החוראות שמגיעות איתו, ואם אפשר, לפרמט ולהתקין מאפס את מערכת ההפעלה. פירמוט הוא גם ההמלצה למי שווירוס קשה להסרה משתולל לו במחשב. אולם הרוגלות של איקווייז’ן גרופ הופכות את השיטה הזאת לבלתי יעילה. הקבוצה מצאה דרך לשנות את הקושחה (תוכנה שמוטמעת ברכיבי חומרה ומנהלת אותם) של כוננים קשיחים של מספר רב של יצרנים, וליצור על גבי הכוננים חלקים נסתרים, שהם בלתי נראים ובלתי נגישים למשתמש. בחלקים האפלים הללו אפשר להסתיר קבצים של המשתמש, שיישמרו שם ויהיו נגישים לקראקרים גם אחרי פירמוט גורף, או לאחסן שם רוגלות ו-וירוסים, ולהפעילם מחדש גם אחרי ניקוי באנטיווירוס או פירמוט.

חוקרי חברת הסייבראבטחה הרוסית קספרסקי חשפו את איקווייז’ן גרופ, נתנו לה את שמה בגלל חיבתה למשוואות ולהצפנה, אמרו שהיא פועלת יותר מעשור ואולי אף שני עשורים, ורמזו שמאחוריה עומד גוף גדול, חזק ובעל אמצעים, כלומר גוף ביון של מדינה, כלומר, בלי להגיד זאת במילים מפורשות, מדובר ב-NSA, הסוכנות לבטחון לאומי האמריקאית. סוכני ביון אמריקאיים לשעבר אישרו זאת לסוכנות הידיעות רויטרס.

רוב האנשים יכולים להתנחם בעובדה שהם לא מעניינים את סוכנות הביון האמריקאית. אבל יכולות איסוף ואחסון המידע של NSA מאפשרות לה לשמור את כל מה שאנחנו עושים בסייברספייס בארכיון דיגיטלי עצום, שאין לדעת מתי ולמה ואיך ישמש נגדנו.

התפרסם במדור “השרת” במוסף פירמה של גלובס, 3.2015

20 באפריל, 2015 | בנושאים: השרת | להגיב זה מגניב

לדף הבא →