חידון: שמות ספרים לו תורגמו על ידי מתרגמי סרטים בישראל – מה שמותיהם המקוריים?
שירה מירב שאלה מה היה קורה אם מתרגמי סרטים בישראל היו מתרגמי ספרים, והתשובה שלה היא שמות חדשים לספרים קלאסיים. הם מוצגים כאן כחידון – קבלו את השם החדש ושם הסופר, ונסו לנחש את השם המקורי. התשובות אחרי הקיפול.
1. ארבע ילדות יפות / לואיזה מיי אלקוט
2. איזה מין משטרה? / ג’ורג’ אורוול
3. החתול מת מצחוק / לואיס קרול
4. לעוף על זה / פול אוסטר
5. התפנית של אוליבר / צ’ארלס דיקנס
6. שיפון עם פלאפל / צ’ארלס בוקובסקי
7. הדייט שהרעיל אותי / וויליאם שייקספיר
8. הרומן שלי עם טאדז’ו / תומאס מאן
9. תכשיט קטלני / ג’ורג’ ג’ון ר’ ר’ טולקין
10. בדרך לסן פרנסיסקו עוצרים בדנוור / ג’ק קרואק
11. מה עובר על גטסבי / פ’ סקוט פיצג’רלד
12. נערים בהפרעה / ויליאם גולדינג
13. משתגעים על אנה / ל’ נ’ טולסטוי
14. שם קוד: לוויתן / הרמן מלוויל
15. אבודים בים / ארנסט המינגוויי
16. אחי, איפה החדר שלי / וי’ ס’ אנדרוס
17. חתונה אחת ולוויה אחת / גבריאל גרסיה מארקס
18. המירוץ לצמרת של דיוויד קופרפילד / צ’ארלס דיקנס
19. 2 גאווה, 2 דעה קדומה / ג’יין אוסטן
20. להציל את שוויק / ירוסלב האשק
21. תמונה בהזמנה / אוסקר וויילד
ח”כים הוציאו 700 אלף שקל על פייסבוק, חקיקה תאפשר הסרת מידע עלינו ממנועי חיפוש, איך נלחמים בטרורשת // רבע לדיגיטל
תקציב קשר עם הפייסבוק
65 ח”כים הוציאו 700 אלף שקלים מתקציב קשר עם הציבור על פרסום בפייסבוק בשנת 2014. תומר אביטל ממיזם “100 ימים של שקיפות”, שחשף את הנתונים, מסביר מה לא בסדר בהוצאה הזאת – לכאורה קשר עם הציבור קלאסי, אבל למעשה במקרים רבים שימש לפרסם את הח”כים כמו שלט חוצות.
“מה שמעניין זה שדווקא חברי הכנסת הכי אנונימיים הם אלו שממנים לעצמם לייקים ומבזבזים על הפייסבוק הכי הרבה כסף – מוטי יוגב, מיכל רוזין, יעל גרמן, עמיר פרץ. השיאנים הם יחסית אנונימיים – דב ליפמן, דוד צור, עליזה לביא, זבולון כלפה”, אמר אביטל למפיקת “רבע לדיגיטל”, דרור שדות. “זה בגלל שלמי שיש תוכן אמיתי לא באמת צריך לממן. הרי מימון של לייקים זה קיצור דרך שבא לכסות על חוסר הפופולריות. “היו עוזרים פרלמנטריים שדיברתי איתם ואמרו שזה הקשר הכי טוב עם הציבור, שזה כנראה נכון, אבל גם שחכים מתמכרים לקניה של לייקים והוצאות על פייסבוק. כרגע אנחנו מנסים לבדוק את היחס בין הכסף ללייקים ולראות אם זה עובד להם.”
הזכות להימחק
הצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון – הזכות להישכח), התשע”ה–2015 של ח”כ עפר שלח ואחרים (פ/1565/20; RTF) מציעה לאפשר לאנשים לדרוש מחיקת הפניה למידע אישי עליהם ממנועי חיפוש, אם הוא פוגע בהם.
לפי דברי ההסבר,
מטרתה של הצעת חוק זו היא לאפשר לאזרח להסיר ממנועי החיפוש האינטרנטיים מידע אשר יש בו כדי לפגוע בפרטיותו ובשמו הטוב, ובכך להסב נזק לחייו. ההסרה תתאפשר רק לאחר שהמבקש פנה בעצמו למפעיל מנוע החיפוש וסורב, ולאחר שבית המשפט שקל את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי שהמידע יהיה נגיש לכלל לעומת הפגיעה בפרט.
הזכות למחוק את המידע ממנוע החיפוש, אותה זכות שהוגדרה לאחרונה על ידי בית הדין האירופאי כ”זכות להישכח”, אינה זכות מוחלטת. ישנם מקרים רבים שבהם זכותו של הציבור לדעת והצורך הציבורי להיותו של המידע חשוף לכל יגברו על זכותו של הפרט להסרת המידע מהרשת והנזק שנגרם לו כתוצאה מהיותו חשוף לכל. תפקידו של בית המשפט יהיה לאזן בין זכויות אלה.
בניגוד לכתבות בעיתונות הכתובה או האלקטרונית, שהן חד פעמיות במהותן וחולפות עם הזמן, האלגוריתם של מנועי החיפוש מייצר קונטקסט סיפורי חדש, אשר לעיתים עלול להוביל להכפשתו ופגיעה בשמו הטוב של אדם, בין אם בצדק ובין אם לאו, ועלול לגרום נזק ממשי לחייו, לעבודתו ולפרטיותו. בניגוד לפריט מידע חדשותי “רגיל”, אשר ניתן להסירו לפי החוק הקיים על ידי בית משפט, מנועי החיפוש אינם מייצרים מידע חדש אלא מציגים את המידע הקיים ברשת מלכתחילה, בצורה שונה. ללא קיומם, לא היה מיוצר אותו הקשר בין סיפורים שונים המסוגל להסב נזק לפרט – נזק שהוא אינו מידתי, וכתוצאה מהעובדה שהאינטרנט “אינו שוכח”, נזק שגם אינו מוגבל בזמן.
ד”ר תהילה אלטשולר שוורץ, ראש פרויקט רפורמות בתקשורת במכון הישראלי לדמוקרטיה, מתנגדת לחוק הזה. בשיחה עם המפיקה דרור שדות אמרה: “הצעת החוק של עפר שלח, שכעת גם מיקי רוזנטל חתום עליה [שניהם עיתונאים לשעבר, ע”ק], מנסה לייצר מצב שבו אם אדם נפגע ממשהו שכתוב עליו באינטרנט הוא יכול לפנות אל מנוע החיפוש ולבקש להסיר את הקישור אל התוכן. בעבר גם איילת שקד ההייתה חתומה על החוק ואני חוששת שכעת, כשרת המשפטים, היא תתמוך בו ותאשר.
“הסיפור הוא שבשנת 2014 הייתה החלטה של בית המשפט הגבוה האירופי לאפשר הסרה של קישורים ממנועי החיפוש כמידע שנתפס לא הולם, או לא רלוונטי. היה שם סיפור מעניין עם ספרדי שהיה כתוב בתוצאות החיפוש שלו שהוא לא החזיר משכנתא, והוא ביקש להסיר את זה. הזכות לשכחה זה עניין מורכב, כי הוא נמצא בין הזכות לפרטיות והזכות לחופש ביטוי וחופש מידע. באופן כללי יש פעמים שבתי המשפט מסירים אפילו ספרים ועיתונים ממדפים בגלל הזכות לשם טוב. אבל זה מקרים מאוד מאוד מצומצמים, כי זו צנזורה. למשל, היה מקרה שבית המשפט העליון איפשר להוריד ספר פרוזה כי מישהו כתב רומן על סטוץ עם סטודנטית בצורה שבה היה אפשר לזהות אותה. אבל אפילו שם בית המשפט מאוד התלבט.
“הבעיה היא עקרונית, כי הצעת החוק תאפשר לאנשים להסיר קישורים במקרים שנוגעים לצנעת חייהם, אבל הם לא באמת עומדים במבחן של הסרת מידע לפי חוק הגנת הפרטיות. [החוק המוצע] מאפשר להסיר קישור לתכנים שהחוק [הקיים] לא מאפשר להסיר. בגלל זה זה משנה את האיזון בין הזכות לפרטיות לחופש הביטוי. ומעבר לעניין העקרוני – זה לא שאנחנו לא יודעים למצוא תכנים שלא נמצאים במנועי חיפוש. מי שיש לו מיומנות דיגיטלית קצת יותר מפותחת ידע למצוא מה שהוא רוצה, ומי שלא – עושים עליו צנזורה. בנוסף, האם זה טוב שדווקא מנועי החיפוש יהיו הצנזורים של האינטרנט? למה שיהיה כוח כזה לגוגל? אף מדינה חוץ מרוסיה לא עיגנה זכות כזאת בחוק מרוב שזה בויכוח והתלבטות. ישראל לא צריכה להיות הראשונה.”
אייל גולן חזק נגד החמאס
ה”איום” על חיי השר חיים כץ הוא קופי-פייסט מתורגם בתרגום-מכונה, כנראה גוגל טרנסלייט או בינג, שגולש משועמם שלח למשתמשים ישראלים אקראיים. הלל גרשוני פרסם עותק של ה”איום” שנשלח גם אליו:
העובדה ש”גורמי הביטחון עודכנו במקרה ופועלים לאיתור הגורמים העומדים מאחורי האיום” היא בזבוז מטופש של משאבים, שרצוי שיופנו כלפי איומים אמיתיים שמופנים ברשת כלפי אזרחים ופוליטיקאים, אם נשאר עודף מהמשאבים שמופנים לטיפול במחבלים מהעולם הפיזי.
אפשר גם ללמוד מאייל גולן, שנלחם בסרטון תעמולה של החמאס, שעשה שימוש במוזיקה משיר שלו, על ידי הגשת תלונה על הפרת זכויות יוצרים. השיר הוסר מיוטיוב.
“רבע לדיגיטל” משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ
עובד בזק ביצע פיגוע רצחני, החברה מתמודדת ברשת (פוסט מתעדכן)
עובד של חברת בזק, עלאא אבו ג’מאל, ביצע הבוקר פיגוע דריסה ברחוב מלכי ישראל בירושלים באמצעות רכב חברה. בפיגוע נרצח אדם אחד, ואחר נפצע קל. אבו ג’מאל חוסל. בזק עדכנה את עובדיה בפיגוע, פרסמה הודעות בפרופילי הרשתות החברתיות ומתמודדת עם תגובות הציבור.
הודעת החברה לעובדים (שפרסם אלי_סקופר ברוטר.נט):
הודעת בזק בפייסבוק ובטוויטר שלה:
בזק מביעה זעזוע עמוק בעקבות הפיגוע בירושלים ברחוב מלכי ישראל, ומפעילותו החבלנית של עובד החברה (שנהרג במהלך הפיגוע).
אנו המומים מהמעשה הנפשע, מביעים שאט נפש מהמעשה, כואבים את כאבן העמוק של משפחות ההרוגים ומתפללים להבראתם המהירה של פצועי הפיגוע”.
אנחנו מדגישים כי לא נראה כל סימן מוקדם, ולא נצפה כל שינוי בהתנהגותו של העובד, אשר יכלו להעיד מראש על פעילותו החבלנית הנפשעת.
אנו נמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות, וליבנו עם הנפגעים באירוע ובני משפחתם.
החברה מתמודדת, כצפוי, עם תגובות עוינות של גולשים.
למשל, שבי תוהה בטוויטר למה בזק לא מפטרת “את כולם” – הכוונה ככה”נ לכל עובדיה הערבים. בזק משיבים לו כי “בזק מעסיקה עובדים על פי קריטריונים מקצועיים בלבד וללא כל התייחסות לדת, גזע או מין, ליבנו עם הנפגעים באירוע ובני משפחתם”.
טענות ממוקדות יותר נשמעות נגד ההתנערות של בזק, שלפיה “לא נראה כל סימן מוקדם, ולא נצפה כל שינוי בהתנהגותו של העובד, אשר יכלו להעיד מראש על פעילותו החבלנית הנפשעת”. כפי שמציינים מספר גולשים בתגובות לסטטוס הפייסבוק של בזק, אבו ג’מאל הוא בן דודם של רסאן אבו ג’מאל ועודיי אבו ג’מאל, שרצחו ארבעה בטבח בבית הכנסת “קהילת תורה” בירושלים בנובמבר אשתקד, והביע תמיכה במעשיהם:
המעשה הזה התרחש בגלל הלחצים של ממשלת ישראל הכובשת נגד העם הפלסטיני ובירושלים באופן כללי והפגיעה הממושכת במסגד אל-אקצה. […] זה דבר רגיל שניתן לצפות לו מכל אדם שיש לו אומץ ותחושת שייכות לעמו ולאיסלאם. […] הגבנו בקריאות שמחה כשקיבלנו את ההודעה על מותם. […] אנשים כאן חילקו ממתקים לאורחים שהגיעו לבקר אצלנו והייתה שמחה למען השהידים. […] הפיגוע היה הפתעה בשבילנו, לא ציפינו שזה יקרה. שני ההרוגים עובדים כרגיל ולא שייכים לאף ארגון. אחד מהם נשוי עם שלושה ילדים, אני לא יודע מה יקרה עכשיו. […] תודה לאל, בן אדם שמת כשהיד זה דבר גדול.
ב-15:17 פרסמה בזק התייחסות להעסקת העובד:
בדיחה של אלון כץ מהדהדת שאלה אמיתית שגולשים רבים שואלים – האם בזק תסכים לבקשתם לשלוח להם טכנאי יהודי בלבד?
בצהריים שלחה בזק סמס לעובדיה: “שלום לכולם, לאור רגישות המצב אנו מבקשים להימנע מתגובות מכל סוג שהוא ברשתות החברתיות ובתוכנות המסרים המיידים על האירוע המצער, בו היה מעורב עובד החברה. אנו מגיבים באופן רשמי ומסודר בכל אמצעי המדיה”. שזה די אירוני מצד חברה שחשבה שהכל סבבה עם עובד שהתבטא בזכות פיגוע רצחני בבית כנסת.
לפני שנה וחצי, כשמבצע צוק איתן סער גם בפייסבוק, הנחתה בזק את עובדיה כיצד עליה לפעול כשהם מתבטאים שם. סמנכ”ל משאבי אנוש בבזק, אהוד מזומן, כתב אז לעובדים:
בימים שכאלה מצפה חברת בזק מכל עובד ועובדת בחברה לנהוג במשנה זהירות, ברגישות וכבוד לזולת ולמדינה בעת שהוא עושה שימוש ברשתות החברתיות ובפרסומים בהם, בעיקר כאשר הנכם מזוהים כעובדי החברה. […]החברה תשקול את צעדיה כלפי כל עובד או עובד אשר ינהגו התנהגות בלתי הולמת, הסתה, או פגיעה בבטחון המדינה ובסדרי המשטר והחברה ולא ינהגו על פי הנדרש לעיל.
• הפוסט עודכן לאחרונה ב-18:11
דן בראון טועה בזיהוי מבנה היסטורי ברומא, אומת הרשת חוגגת עליו
“אומרים שהוא נראה כמו עוגת חתונה, אבל אני עדיין אוהב את בניין הפרלמנט של רומא”, כתב בפייסבוק הסופר דן בראון, שעלילת ספרו “מלאכים ושדים” מתרחשת ברומא, וצירף תמונה של בניין שאינו הפרלמנט, אלא של האלטרה דלה פאטריה, האנדרטה הלאומית לויטוריו אמנואלה השני.
הגולשים הגיבו כראוי, עם כיתובים שגויים לאתרים לאומיים ודמויות מפורסמות:
וגם עקיצות על יצירותיו של בראון.
(הלשינה: תמר גבלינגר; נצפה גם דרך דב אלפון)
דיוקן הדנ”א של מדליפת וויקיליקס // אמנות גיקית
בגליון ספטמבר של המגזין הניו יורקי פייפר התפרסם ראיון עם צ’לסי מנינג, שנאסרה ל-35 שנים בכלא צבאי בקנזס על הדלפת 700 אלף מסמכים צבאיים אמריקאיים לוויקיליקס. 
מכיוון שאי אפשר לצלמה, נשכרה האמנית הד’ר דיואי-הגבורג ליצור דיוקן ממוחשב תלת-ממדי של מנינג בהתבסס על דגימות דנ”א שזו שלחה מהכלא, בשילוב עם תמונתה היחידה כאישה (לפני גזר דינה מיגדרה את עצמה כגבר, החייל ברדלי מנינג), והדיוקן המאוייר שמשמש אותה בפרופיל הטוויטר שמתעדכן בשמה.
דיואי-הגבורג הבהירה בראיון למגזין שהמודלים הבסיסיים שעליהם היא התבססה, הקנבס של עבודתה, מבוססים על סריקות של פרצופים של אנשים אמיתיים, כך שהם מהווים הכללות של הפרצופים המקוריים שנסרקו – הם לא מייצגים את כלל האנושות, אינם נייטרליים (מגדרית, גזעית וכו’), והתוצאה הסופית אינה הפנוטיפ המדוייק של בעל הדיוקן (וממילא אין לנו הידע המדעי לתרגם גנוטיפ לפנוטיפ בצורה מדויקת ושלמה). מאידך, האמנית סיפרה שיש לה הרבה שליטה בתהליך: “זה תהליך מאוד אמנותי. זה מאוד דומה לציור ידני של קלסתרון משטרתי – זו רמת השליטה, במובן שאפשר לקבוע את פרמטר המגדר על גבי ספקטרום”. התמונה שנבחרה לבסוף על ידי המגזין היא כזו שבה נוטרל קריטריון המגדר. כאן מוצגות שתי גרסאות, נייטרלית ונשית, לפי הפרשנות של דיואי-הגבורג:
דיוקן נייטרלי מגדרית של צ’לסי מנינג
דיוקן נשי של צ’לסי מנינג
ב-2012-2013 יצרה דיואי-הגבורג את Stranger Visions, סדרת דיוקנאות של אנשים אלמוניים שמבוססים על דגימות דנ”א שנאספו בציבור מבדלי סיגריות, מסטיקים וכדומה, כדי לעורר מודעות למה שהגדירה “תרבות של מעקב ביולוגי”.
התפרסם במדור “אמנות בשער” בגליון 9.2015 של מוסף פירמה של גלובס
שחרור חבילה מהמכס: מחזה אבסורד קישוני שהיה באמת, למרבה הצער
רצף האירועים הבא התרחש לפני מספר שעות.
————
– סליחה, איפה זה בניין ממן?
– שמאלה וישר עד הסוף
– אבל אין פה שמאלה
– אז ימינה ושמאלה ואז שוב שמאלה ועד הסוף
– המממ… אוקיי. ואפשר לחנות שם?
– בטח, תגיד לשומרת היא תפתח לך
– תודה
————
– שלום, אפשר לחנות פה? רק באתי לאסוף משהו קטן מהמכס
– לא, אי אפשר. שמאלה וימינה
– אבל כבר נסעתי שמאלה, ואין שם ימינה, זה אין כניסה
– אז שמאלה ושמאלה
– חחחח… אוקיי… תודה
————
– היי שוב, נסעתי שמאלה ושמאלה, ושוב הגעתי אלייך. אולי אפשר בכל זאת להיכנס לכמה דקות? אני רק אוסף חבילה
– אי אפשר. שמאלה, ואז הרבה ישר, ואז בסוף שמאלה – יש חניון
– אוקיי תודה
————
– הלו? שלום, זה המוקד של החניון?
– כן, מה הבעיה?
– הגעתי לחניון, והכפתור של המחסום לא עובד, אי אפשר להיכנס
– צריך ללחוץ על הכפתור
– כן, לחצתי על הכפתור, הוא לא עובד, ויש פה את הטלפון שלכם
– והכפתור לא עובד?
– לא, בשביל זה התקשרתי
– תלחץ על הכפתור, ואם לא עובד אז תנסה מהכניסה השניה. היא מוסתרת מאחורי המשאית.
– מאחורי איזה משאית? אה, המשאית. טוב, אני אנסה, תודה. ואיפה משלמים?
– במכונות ביציאה
– אפשר באשראי?
– בטח, מזומן או אשראי
– תודה
————
– שלום, איפה נכנסים פה למכס? אין פה שלטים!
– מצד שמאל, תקיף את הבניין, נכנסים מאחורה
– תודה
————
– שלום, איפה הכניסה למכס?
– מהצד השני, פה זה המחסן, נכנסים מקדימה
– אבל אמרו לי מאחורה
– פה זה המחסן
– טוב, תודה
————
– שלום, פה זה המכס? באתי לאסוף חבילה
– כן, תשב בכסאות מימין, יפנו אליך
– תודה
כעבור 7 דקות
– סליחה, אתם חושבים שהתור הזה מתקדם?
– זה לא תור
– אבל אמרו לי לשבת פה לחכות
– (פקידה מנפנפנת מרחוק לגשת אליה) מה הבעיה?
– באתי לאסוף חבילה. התקשרו אליי ואמרו שיש לי פטור ממכס, שסתם עצרו אותי, ושאני יכול לבוא ופשוט לאסוף
– שילמת את הקנס?
– לא, אין קנס, זה פטור ממכס. אמרו שזה יהיה כתוב במחשב, שאני רק צריך לשלם על האיחסון
– ואיפה הקבלה על הקנס?
– אין קנס אני אומר לך, רק תשלום על האיחסון. תסתכלי במחשב
– אבל אתה צריך לשלם על האיחסון של החבילה
– כן!! אני יודע! כמה אני צריך לשלם?
– פנינההההה!!!! הבחור אומר שיש לו פטור. כמה קנס אני מחייבת אותו?
– הוא שילם קנס??
– (לחשושים… “קבלה”…. “מחשב”… “קנס”… “סווטלנה”… “קנס”…)
כעבור 4 דקות
– טוב, אנשים עם פטור זה לא פה זה אצל קובי
– מה קובי? אז בשביל מה חיכיתי? איפה קובי יושב?
– מאחורי החלון, תלך שמאלה
– זה לא קיר?
– ימינה, תלך ימינה, במשרד
– תגידי, כולם פה היו ביום חופש מהגן כשלימדו כיוונים?
– מה?
– לא משנה. לחכות לקובי או להיכנס?
– אתה לא רואה שהוא עם בן אדם? תמתין בבקשה
– תודה
כעבור 16 דקות
– סליחה שאני מתפרץ, אתה קובי? באתי רק לשחרר חבילה שיש עליה פטור, ואני קצת ממהר
– אז למה לא אמרת קודם?
– אמרו לי להמתין, שאתה עסוק
– תיכנס, תיכנס, אני אטפל בך מיד. שב, שיחה קצרה בטלפון ואני איתך
– תודה
כעבור 17 דקות
– כן, אני איתך
– באתי לאסוף חבילה. הנה הטופס, ובמחשב כתוב שיש לי פטור. ואני ממהר.
– אבל לא כתוב פה פטור
– אני יודע, זה כתוב ב-מ-ח-ש-ב
– אה, זה במחשב. חכה, אני אשאל את פנינה
– ד”ש לפנינה.
– מה?
– לא משנה.
כעבור 7 דקות
– אתה לא צריך לשלם קנס! יש לך פטור. רק 51 ש”ח עמלה.
– אני יודע. מה עכשיו?
– תלך לאשנב, הם ישחררו לך את זה.
– תודה
————
– שלום, שילמתי את העמלה ואמרו לי שכאן משחררים לי את החבילה
– כן, זה כאן. תצא החוצה לאשנב השני, שם משחררים לך
– אז זה לא כאן, זה שם
– מה?
– לא משנה, תודה
————
– שלום, כאן משחררים לי את החבילה?
– כן, זה כאן. בהמשך, יש עוד דלפק, שם משחררים
– תודה
————
– שלום, כאן משחררים לי את החבילה?
– איציק!!!! תביא את המלגזה
כעבור 8 דקות
– זה החבילה שלך?
– לא.
– איציק!!! תביא את המלגזה
כעבור 4 דקות
– זה שלך?
– כן, תודה. ברוך השם.
– בבקשה, יום טוב.
(הליכה לאוטו עם חבילה ביד, גשם שוטף, ללא מטריה)
– הלו, שלום, זה המוקד של החניון?
– כן
– אמרתם לי קודם שאפשר לשלם במכונות ביציאה, אבל אין פה מכונות
– מי אמר לך?
– לא יודע, הבחור
– לא יודעת מה אמרו לך. צריך לשלם ליד השומרת
– אבל כרגע הלכתי מהשומרת לאוטו 5 דקות בגשם! אתם אמרתם לי שזה ליד היציאה!
– לא יודעת מה אמרו לך. צריך לשלם ליד השומרת
– תודה
————
– שלום, פה משלמים על החניה?
– יש מכונה מסביב, מאחורי הדלת
– כדאי לכם גם לשים עליה ענפים ולצבוע אותה בחאקי, זה יסתיר אותה עוד יותר טוב
– מה?
– לא משנה, תודה
————
– סליחה, אבל המכונה לא מקבלת אשראי
– שטרות ומטבעות
– אבל שאלתי במוקד, ואמרו לי שאפשר באשראי
– שטרות ומטבעות
– אבל יש לי רק אשראי, או שטר של 200, והיא לא מקבלת
– אני לא יודעת מה להגיד לך. שטרות ומטבעות
– 200 זה לא שטר?
– אין לך מנוי לחניון?
– לא, רק באתי לאסוף חבילה
– אז למה לא אמרת קודם? הייתי נותנת לך להיכנס עם האוטו
– אהההההה!!!!! אמרתי! פעמיים!!! ואת אמרת שאי אפשר!!!! ושאני אסע שמאלה ושמאלה!! אמרת פעמיים!!!!
– באמת?? כי אתה לא אמרת לי
– לא אמרתי לך מה???!!!!
– טוב חכה אני אביא עודף
כעבור 6 דקות
– בבקשה, הנה פרטתי לך שטרות למכונה
– תודה באמת
– בבקשה, שמחתי לעזור, שיהיה לך יום נעים
– שיהיה לך יותר אייקיו
– מה?
– לא משנה, יום נעים גם לך, ביי
– ביי חמוד
דלד דותן הוא איש הייטק תל אביבי, הומוסקסואל ומוזיקאי מוצהר. לדבריו, הפוסט, שהתפרסם במקור בפייסבוק, אמין למדי ומתאר את חוויות היום – אולי לא אחד לאחד, אבל מספיק קרוב. הוא מסרב לומר מה יש בחבילה
האם לנכדה של רבין מותר להתבדח על רצח נתניהו?
“ברצח רבין יש חופש????”, שאלה בתה של עינת ניב את אמה, וזו סיפרה על כך בפייסבוק (סיפור אמיתי? בדיחה?). חברתה של האם, נועה רוטמן, נכדתו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין, הגיבה בשרשור שהתפתח וכתבה: “אולי ברצח נתניהו יהיה”. ניב השיבה: “יש משפטים שרק לך מותר לומר”.
יומיים עברו והשיחה הגיעה למישהו בידיעות אחרונות. רוטמן מספרת הלילה בפייסבוקה:
אז ככה:
לפני יומיים העלתה חברתי Einat Niv סטטוס ובו ציטטה את בתה הטינאייג׳רית ששאלה האם יש חופש מבי״ס ברצח רבין?
בשרשור שהתפתח העיר עו״ד אחד בסרקזם משו על יגאל עמיר, וחברה אחרת על כך שהילד שלה ענה ״כייף״ לתיאור הטקס. מישהו תהה אם הגיע הזמן לבדיחות רבין.
קראתי את כל הדבר הזה בבטן מתהפכת, שיודעת שהדבר הזה מזיז משהו עמוק יותר, וממותני הג׳ינג׳ית גם טרחתי ועניתי (בצחוק! בצחוק!) שאולי ברצח נתניהו יהיה. חופש מבי״ס כלומר.
עכשיו ביקשו ממני תגובה מ׳ידיעות׳.
אז במקום לשבת ולפחד מאיזו ידיעה מבאסת, סאחית ומסיתה מחר בבוקר,
הקדמתי לספר לכם את הצד שלי.
ולמען הסר ספק, בריאות ואריכות ימים לרהמ נתניהו. ותקווה כנה לימים שפויים במקום המפחיד שישראל הולכת ונהיית.
בנימין נתניהו נואם באירוע לזכר רבין. 28.12.2012. צילום: קובי גדעון, לע”מ
אחראי הפרטיות בשופרסל, לורם איפסום
סנואודן מוצף בטוויטר, פייסבוק נגד מתעוורים // האחראי על האינטרנט
סנואודן רגיל שאנשים שהוא לא מכיר עוקבים אחריו
אדוארד סנואודן, שגנב מסמכים סודיים מ-NSA ומסר אותם לעיתונאים לפרסום, פתח פרופיל טוויטר ב-29.9, בעקבות המלצה של האסטרופיזיקאי ניל דגראס טייסון בראיון שערך עם סנואודן.
בסטטוס שפרסם שלשום ציין סנואודן ששכח לכבות את הודעות החיווי באימייל, שמודיעות לו שמשתמשים אחרים החלו לעקוב אחריו, לפברט (מקבילה של ללייקק בפייסבוק) או לרטווט (לפרסם מחדש)* סטטוסים שלו או לדאם (לשלוח לו הודעות פרטיות). נפח האימיילים שקיבל מטוויטר ביומיים עד הכיבוי: 47 גיגהבייט.
ארבעה ימים אחרי הציוץ הראשון שלו, לסנואודן יש 1.31 מיליון עוקבים. הוא עוקב אחרי פרופיל אחד בלבד – זה של NSA.
פייסבוק לא רואה זאת בעין יפה
האגודה הלאומית לאנשים עיוורים בבריטניה (Royal National Institute of Blind People) העלתה לפייסבוק פרסומת לקידום הצורך ביועצי איבוד ראייה בכל בתי החולים בבריטניה. המודעה מציגה אישה מודאגת שמתחילה לדמוע כשברקע קריינית מסבירה לה שהיא מאבדת את ראייתה, ומה ההשלכות של זה – חשש לאיבוד העבודה, המשפחה, החיים.
הגרדיאן מדווח שפייסבוק פסלה את המודעה בנימוק הכללי שהיא “משתמשת בשפה גסה, וולגרית, מאיימת או יוצרת משוב שלילי גבוה”. כשאנשי האגודה ביקשו פירוט, נציג צוות הפרסום של פייסבוק מסר:
מצאנו שאנשים לא אוהבים מודעות שמתייחסות ישירות אליהם או אל מאפיינים אישיים שלהם. מודעות לא צריכות להתמקד ביחידים או להשפיל אנשים. אנחנו לא מקבלים ניסוחים כמו ‘פוחדים מאיבוד הראיה, מאיבוד העבודה?’ וכדומה. במקום זאת, הטקסט צריך להציג מידע ריאליסטי ומדוייק בדרך נייטרלית או חיובית ושלא תהיה בו התייחסות ישירה לאנשים.
(התשובה של פייסבוק באנגלית: ““We’ve found that people dislike ads that directly address them or their personal characteristics,” said a member of the Facebook Ads Team. “Ads should not single out individuals or degrade people. We don’t accept language like ‘fear of losing your sight, losing your job?’ and the like. Instead, text must present realistic and accurate information in a neutral or positive way and should not have any direct attribution to people.”ׂ).
פייסבוק פסלה את המודעה מאותה סיבה שהיא לא תוסיף כפתור דיסלייק – מדובר בדיסנילנד למפרסמים, שרוצים אווירה שבה כיף לפרסם וכיף לקנות.
התיקונים: הוט מתגעגעים לקירשנבאום
ירון לונדון הגיש אמש (ד’) מגיש השבוע את “לונדון את קירשנבאום” לבדו, מאז ששותפו לתוכנית, מוטי קירשנבאום, מת מהתקף לב בשישי שעבר. ב”הוט” לא התעדכנו עדיין בהתרחשויות.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
