השרת

עידו קינן

”שיווק ההתקליטים הרגיל שקיים היום הוא תהליך מטומטם שעוסק בעיקר בהעברת חתיכות פלסטיק, העטופות בחתיכות קרטון, מאתר אחד לאתר אחר. […] תקליטורים […] הם קטנים יותר, מכילים יותר מוזיקה, וניתן להניח שעלות הובלתם תהיה נמוכה יותר […] אבל ייצורם וקנייתם יהיו הרבה יותר יקרים. כדי לשכפל אותם, הצרכן צריך לרכוש מתקן דיגיטלי שיחליף את מערכת ההיי-פיי הישנה שלו”.

את הדברים הללו אמר המוזיקאי פרנק זאפה בתחילת שנות השמונים, כשהציע לחברת רוטשילד הון סיכון “הצעה למערכת שתחליף את שיווק תקליטי הפטיפון”. ההצעה שלו היתה אבטיפוס קדמון לשירות מוזיקה מקוון: אתר עיבוד מרכזי שיכיל את המוזיקה, גישה להאזנה או להורדתה דרך הטלפון, והזרמת מידע וחומרים על האלבום דרך ערוצי טלוויזיה פנויים.

החזון של זאפה התגשם והציב מספר אתגרים בפני המוזיקאים. הבולט בהם הוא קלות השכפול וההפצה הפיראטיים, שפוגעת בפוטנציאל ההכנסות ממכירות האלבומים. אתגר משני הוא הפגיעה באלבום הפיזי (בין אם תקליט, קלטת, דיסק או כל פורמט גשמי אחר), וירידת מעמדו כפריט נחשק, עם מעבר המוזיקה לקבצים ולזרימה (סטרימינג).

הרכב ההיפ-הופ וו טאנג קלאן מתמודד עם שני האתגרים הללו באמצעות ניסוי מרתק. האלבום הכפול “ה-ווּ – היׂה היה בשאולין…“, שההרכב הקליט בסוד בשנים האחרונות, לא יופץ המונית על חתיכות פלסטיק משוכפלות, אלא בתקליטור בודד בקופסה מהודרת עם תחריטי כסף וניקל שיצר האמן המרוקאי-בריטי Yahya. האלבום יעשה מסע הופעות במוזיאונים, גלריות ופסטיבלים, ואנשים יוכלו להגיע לשם להאזין לו, בתשלום ואחרי שעברו בדיקה לוודא שאין עליהם מכשירי הקלטה. בתום המסע יוצע האלבום למכירה במיליוני דולרים.

“במשך שנים קידמנו את הרעיון שמוזיקה היא אמנות”, אמר ריזה, אחד מחברי ההרכב, בראיון לפורבס, “ובכל זאת היא לא מקבלת את אותו היחס כמו אמנות במובן של הערך שלה, במיוחד בימינו כשהיא עברה פיחות והצטמצמה כמעט עד לנקודה שצריך לחלק אותה בחינם”. על הבעלות על האלבום הייחודי הוא אומר: “זה כמו שלמישהו יהיה השרביט של מלך מצרי”.

יתכן שהיצירה תדלוף לרשת, מה שעלול לסכל את התוכנית ולהפוך את האלבום לסתם עוד אלבום. אם זה לא יקרה, מעניין מי יחזיק באותו שרביט. זה עשוי להיות אספן עשיר, משקיע מסתורי, חברת תקליטים או קבוצת מעריצים שיתארגנו ביחד דרך האינטרנט לרכישה משותפת.

גם עתידה של היצירה המוזיקלית מסעיר את הדמיון: האם הקונה ישכפל את המוזיקה וימכור אותה בהפצה המונית, יציע אותה להאזנה פרטית במחיר גבוה, יפיץ אותה בחינם באינטרנט או ישמור אותה לעצמו ויקח אותה לקבר?

התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון 4.2014 של מוסף פירמה של גלובס

18 במאי, 2014 | בנושאים: השרת, מוזיקה | 4 תגובות

אמזון חוזה: המוצר שטרם הזמנת הגיע // השרת

עידו קינן

לפני קצת יותר משנה החל המתכנת האמריקאי דריוס קזמי לעשות שופינג באמזון בסכום קבוע מראש בלי לדעת מה הוא קונה, באמצעות בוט, תוכנה שמדמה פעולות שמבוצעות על ידי אדם. הבוט, שנקרא Amazon Random Shopper (“קונה אמזון אקראי”), בוחר מילה אקראית ממאגר מילים, מחפש אותה באמזון, רוכש את הפריט הראשון ברשימה שעולה פחות מהתקציב החודשי, וחוזר על הפעולות עד למיצוי התקציב. קזמי יודע מה הבוט קנה רק כשהפריטים מגיעים אליו בדואר.

לפי התוכנית של אמזון, קזמי לא יהיה היחיד שיקבל מוצרים בהפתעה. בדצמבר קיבלה אמזון את פטנט מספר US 8,615,473 ל”שיטה ומערכת לשילוח חבילות מקדים“. לפי פירוט הפטנט, החברה תעשה שימוש במידע הרב שהיא צוברת על קניות כדי לחזות אילו פריטים לקוחותיה יזמינו לפי פרמטרים ובהם הזמנות קודמות, חיפושי מוצרים, רשימות קניות, תוכן עגלות קניה, החזרות וזמן הריחוף של הסמן מעל פריט מסוים באתר. החברה תבצע משלוח של המוצרים החזויים לאזור הגאוגרפי של הרוכשים הפוטנציאליים עוד לפני שהם ביצעו את הרכישה בפועל, כדי לקצר את זמן ההמתנה מרגע ההזמנה ועד להגעת החבילה.

החברה עשויה להמליץ ללקוחות על רכישה של מוצרים שהיא כבר שלחה לאזורם וטרם הוזמנו, ולהציע להם מוצרים, ששלחה בלי שהוזמנו, בהנחה או במתנה, כדי לחסוך בעלויות ההחזרה ולחזק את נאמנות הלקוחות.

קזמי מאמין שזה יכול לעבוד. “כשהפטנט של אמזון מדבר על שליחת חבילה למישהו שלא הזמין אותה, עם האפשרות להחזיר את החבילה, כמובן שהדבר הראשון שאנשים יחשבו הוא, מה קורה כשהאלגוריתם שולח משהו לא מתאים למישהו?”, אמר בראיון ל”פירמה”. “אני חושב שהתשובה כאן היא תוכנית opt-in [שדורשת הרשמה]. כמעט מיד אחרי שהכרזתי על הקונה האקראי, עשרות אנשים שאלו אם אני יכול לגרום לו לעבוד בשבילם. בשנה מאז השקת הפרויקט, גיליתי כמה דברים: מעט אנשים רוצים לקבל בדואר דברים אקראיים לחלוטין; מספר גדול יותר של אנשים רוצה לקבל דברים אקראיים בקטגוריות ספציפיות (רק ספרים, רק מוצרי אלקטרוניקה וכו’); והמון אנשים ישמחו אם אלגוריתם ההמלצות של אמזון ישלח להם מתנות מדי פעם. אני חושב שזה יכול להוות תזרים הכנסות שופע עבור אמזון”.

התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון פברואר 2014 של מוסף פירמה של גלובס

28 במרץ, 2014 | בנושאים: 404, השרת | להגיב זה מגניב

איפה ספק האינטרנט הישראלי האמיץ שיגיד למצנזרי הרשת ללכת להזדיין?

עידו קינן

דייוויד קמרון רוצה לסנן את כל האינטרנט ולמנוע גישה לאתרים “רעילים” – אתרי פורנו, התאבדות, אלכוהול ואלימות. “פורנוגרפיה מקוונת שוחקת את הילדוּת”, אמר ראש ממשלת בריטניה בנאום שנשא בחודש יולי, והודיע שעד סוף 2014 יחויבו ספקי האינטרנט לחסום בפני כל לקוחותיהם גישה לאתרים כאלו כברירת מחדל. מי שירצה לוותר על הפילטר יצטרך לבקש זאת מספק האינטרנט שלו, מה שיצור אצל הספקים “רשימת סוטים” של אנשים שבסך הכל רוצים את האינטרנט שלהם נקיה מצנזורה.

Emergency Button on Keyboard. צילום: Maranello34 / Shutterstock

היוזמה של קמרון מעלה שאלות רבות, ובהן: מה בדיוק ייחסם? (לא ברור, גם לא לקמרון עצמו); מה זו פורנוגרפיה? (העיתון דיילי מייל, שנאבק למען סינון אינטרנט ומציג את ההחלטה של קמרון כנצחון שלו, הוא צהובון נחות שמתפרנס מפרסום תמונות של מפורסמות בדרגות שונות של ערטול); האם הפילטרים יעילים? (לא). האם אפשר יהיה לעקוף אותם? (כנראה שכן, כפי שהוכיח נער אוסטרלי בן 16, שפיצח פילטר פורנו ממשלתי חצי שעה אחרי שהושק); והאם כל הספקים יצייתו?

ספק אחד כבר הכריז שבשום אופן לא. “אנחנו מספקים חיבור אינטרנט אמיתי”, הודיע הספק אנדרוז אנד ארנולד בדף שהעלה לאתרו. “חיבור אינטרנט אמיתי, כזה שבו מנות IP [חבילות מידע שבבסיס פרוטוקול האינטרנט] הולכות ממכם לאן שהן צריכות, ומנות IP המיועדות לכם מגיעות אליכם. אין מה להתעסק עם זה”. הספק הודיע שהוא מאפשר למי שנרשם אליו לבחור – חבילה בלתי מסוננת, “אתם אחראים למה שאתם מסננים ברשת שלכם”, וחבילה מצונזרת, “גישה מוגבלת לרשימת סינון שלא פורסמה (ולאתר של הדיילי מייל), שעדיין לא מבטיחה שילדים לא יגיעו לפורנוגרפיה”. המסר של אנדרוז אנד ארנולד למי שבוחר בחבילה המצונזרת: “מצטערים, בשביל אינטרנט מסונן תצטרכו לבחור ספק אחר או לעבור צפון קוריאה. כל השירותים שלנו הם בלתי-מסוננים. האם זו בחירה אקטיבית מספיק בשבילך, מר קמרון?”

ובינתיים בישראל: המשטרה הורתה לחסום אתרי הימורים. ספקי האינטרנט הישראליים שתקו וצייתו (ההחלטה היתה לא חוקית, קבעו שתי ערכאות שאחת מהן היא בג”צ, רק בזכות עתירה של איגוד האינטרנט). בית המשפט הורה לחסום אתרי צפייה ישירה בסרטים וסדרות. כמו בפעמים קודמות, ספקי האינטרנט הישראליים שתקו וצייתו. ש”ס מחזירה מהמתים הצעת חוק דומה לזו של קמרון, שתחייב ספקי אינטרנט לסנן “אתרים פוגעניים” כברירת מחדל, אף שיש כבר חוק שמחייב לספק שירות סינון בחינם לכל דורש. ספקי האינטרנט הישראליים שותקים. ח”כ יריב לוין מעלה הצעת חוק שתתיר לכל קצין משטרה להורות על חסימת אתר שלדעתו משמש לעבירות זנות, הימורים ופורנו פדופילי, בלי ראיות ובלי הגבלת זמן. ספקי האינטרנט הישראליים שותקים.

איפה האנדרוז אנד ארנולד שלנו?

התפרסם במקור בטור “השרת” במדור fi בגליון אוגוסט 2013 של מוסף פירמה של גלובס

22 בספטמבר, 2013 | בנושאים: 404, השרת, פירמה | תגובה אחת

גוגל מינוס 1, כפתור לדירוג שלילי לאתרים בעייתיים

עידו קינן

לפני שנה פורסמה ב”ניו יורק טיימס” כתבה מערערת. היא סיפרה על דפקט אחד, ויטלי בורקר, שהפעיל עסק למכירת משקפיים באינטרנט, סירב באופן סדרתי לטפל בתלונות של לקוחות, העליב את אלו שהתעקשו ואף איים עליהם. הוא גילה שההתנהגות הזאת דווקא תורמת לקידומו בגוגל, ואנשים שחיפשו לקנות משקפיים באינטרנט הגיעו לאתר שלו, בלי לדעת שהסנטימנט שקידם אותו לפסגת התוצאות היה שלילי (אחר כך הוא נעצר).

הסיבה היא אלגוריתם הדירוג של גוגל, שאחד הסיגנלים שלו הוא מספר הלינקים לאתר מסוים, ואיכות האתרים המלנקקים, אשר קובעים את הציון של האתר, שקובע את מיקומו בתוצאות החיפוש. אם אתר הפוקימון של יניב ילנקק לחנות שמוכרת מוצרי פוקימון, הדבר יתרום לציון של אתר החנות, אבל לינק מ-CNN יתרום הרבה יותר. כך, בכל פעם שמישהו נפגע מהחנות של בורקר, טינף עליה ולינקק אליה, הוא למעשה הגדיל את כוחה בגוגל. כדי להימנע מכך יש להשתמש בתגית HTML בשם rel=nofollow, שמודיעה לגוגל ולשאר מנועי החיפוש: “אני רק מאזכר את האתר הזה, אל תספרו את ההצבעה שלי”. ספק אם רוב הגולשים מודעים לקיומה של התגית, לא כל שכן יודעים איך להשתמש בה.

איך אפשר לתקן את המצב? באמצעות כפתור 1-. אחד הכלים החדשים של גוגל הוא כפתור 1+, שבדומה ללייק של פייסבוק משמש לשתף לינקים ברשת החברתית של גוגל, גוגל פלוס. אבל בניגוד ללייק, שהשפעתו מוגבלת בעיקר לאקוספירה הסגורה של פייסבוק, 1+ משמש גם כסיגנל באלגוריתם הדירוג של גוגל, כפי שחשף אתר וויירד בסוף אוגוסט. כשאתם עושים 1+ לאתר, אתם תורמים לקידומו. מתבקש שגוגל תשיק גם כפתור 1-, שלחיצה עליו אומרת “תנו לאתר הזה הצבעה שלילית אחת בשמי”, ותשקלל גם את המינוסים של משתמשי גוגל פלוס לתוך דירוג האתרים. המקבילה הגיקית שלו צריכה להיות תגית rel חדשה, למשל rel=degrade, שתשמש כסיגנל זהה של הצבעה שלילית.

הבעיה עם 1- ועם degrade היא שהם יאפשרו להאקרים להפעיל בוטים שיבצעו הקלקות המוניות כדי לשנמך דירוג של אתרים באופן לא אורגני. אבל זו תמונת ראי מדויקת של המצב כיום, כשאפשר לנסות לשדרג דירוג גוגל של אתר מסוים באמצעות בוטים מקליקים וחוות לינקים. הפתרון כבר קיים: בגוגל יצטרכו פשוט ליישם את האמצעים נגד קומבינות קידום אתרים גם כלפי קומבינות שנמוך אתרים.

________________________
התפרסם במקור בגירסה שונה מעט בטור השרת במדור פי בגליון אוקטובר 2011 של מוסף פירמה של גלובס. תודה לקשת רוזנטל, שעוסקת ב-local SEO, שעזרה לי להבין איך עובד ה-1+.

13 באוקטובר, 2011 | בנושאים: 404, השרת, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פירמה | 2 תגובות

אסאנג’ וג’ובס: המלך מת, תחי הממלכה

עידו קינן

שני שליטים טוטליטריים, ג’וליאן אסאנג’ מוויקיליקס וסטיב ג’ובס מאפל, חטפו באחרונה מכה קשה בהפרש של ימים. האנשים הגדולים מהחיים נפלו קורבן לחולשות אדם: שרשרת טעויות אנוש, ואולי גם זדון נקמני, של אסאנג’, פורשי וויקיליקס והעיתון הבריטי גרדיאן גרמה לדליפה של 251 אלף מברקים דיפלומטיים אמריקאיים שבידי וויקיליקס בגירסה לא מצונזרת, שכוללת שמות של משת”פים ומסכנת את שלומם. מחלות קשות שהכו שוב ושוב בגופו השברירי של ג’ובס לא אפשרו לו להמשיך ולתפקד כמנכ”ל.

הביוגרפיות של אסאנג’ וג’ובס משיקות בנקודות מעניינות. ג’ובס נמסר לאימוץ; אסאנג’ גדל עם אב חורג שאמו התגרשה ממנו בהמשך, ואחר כך נחטף לאוסטרליה במסגרת מאבק משמורת של אמו עם גבר שלישי. שניהם עסקו במחשבים, כתחביב ובהמשך כמקצוע. שניהם למדו באוניברסיטה אבל לא סיימו את חוק לימודיהם. שניהם הולידו ילדים לבת זוג, נפרדו והתכתשו – אסאנג’ ביקש משמורת על הבן, ג’ובס התכחש לאבהותו לבת ולבסוף הכיר בה ושילם מזונות.

ושניהם רצו להיות שליטים יחידים, שאיפה שהיתה בעוכריהם. אסאנג’ איבד שותפים לדרך בוויקיליקס, וחירב את הבריתות שכרת עם גדולי העיתונים בעולם לפרסום מסמכים. ג’ובס נאלץ להתפטר מהחברה שהוא עצמו הקים בעקבות הידרדרות יחסיו עם המנכ”ל שהוא עצמו גייס. ולמרות זאת, שניהם ניצחו: בעוד מיזם אופנליקס של פורשי וויקיליקס לא מתרומם, וויקיליקס המקורי הביך ממשלים, אישים וארגונים ברחבי העולם, דחף את האביב הערבי והניע מהלך של שינוי דרמטי בדרך שבה פועלים התקשורת, הדיפלומטיה, הביון, אבטחת המידע, אומת האינטרנט ולמעשה העולם כולו. ג’ובס חזר לאפל כמנצח, הקים אותה מההריסות והביא אותה להישגים טכנולוגיים, כלכליים ותרבותיים שאי אפשר להפריז בחשיבותם.

השניים התמודדו בדרכים מנוגדות עם האסונות הנוכחיים. אסאנג’ פיזר האשמות, העלה את התדלופת לאתר, איים לתבוע את הגרדיאן ולא חולם לפרוש, אף שהוא עומד בפני משפט אונס בשוודיה ועלול לעמוד לדין באוסטרליה על התדלופת. ג’ובס, לעומתו, הרכין את ראשו בהכנעה בפני הטרגדיה האישית, הודיע על פרישה והכתיר לו יורש.

________________
התפרסם במקור בטור השרת במדור פי במוסף פירמה של גלובס, גליון ספטמבר 2011

27 בספטמבר, 2011 | בנושאים: 404, השרת, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, פירמה | להגיב זה מגניב

לייק לינץ’

עידו קינן

“פניה לקולגות ואזהרה מפני לקוחה המחלקת צ’קים ללא כיסוי”, קוראת כותרת פוסט שפרסמה בפייסבוק איה, מפעילת דוכן בגדים ואקססוריז בכיכר דיזנגוף. “לצערי אני נאלצת להזהיר אותכן מפני לקוחה […] אשר מסתובבת ומחלקת צ’קים ללא כיסוי”, כתבה בפוסט, לצד שמה המלא של הלקוחה ולינק לפרופיל הפייסבוק שלה. הלקוחה ראתה אזהרה קודמת שאיה פרסמה בפייסבוק, פנתה אליה והסבירה שהיתה מאושפזת בבית חולים, “מה שהיה מוזר לנוכח העובדה שב’קיר’ שלה היא כתוב שיצאה למסע שופינג. היא תבעה ממני למחוק את הפוסט שכתבתי וכשאמרתי לה שאינני מוכנה לעשות זאת החלה לאיים עלי. כשהבטיחה ונשבעה לי שבתוך יום תעשה העברה מחקתי את הפוסט. מאז עברו כארבעה ימים ולא קיבלתי את הכסף. מדי יום אני מתכתבת איתה בסמסים ונדהמת מהקלות בה היא משקרת לי שהיא עשתה העברה ולא ברור לה מדוע הכסף לא מגיע”.

גם רונית לוי תלמי התלוננה על עוול. בעלה, נכה צה”ל עיוור, הגיע עם כלב הנחייה שלו למסעדת פם פם, לא הורשה להיכנס ונשלח לשבת בכסאות מחוץ למסעדה, לפי הגירסה שפרסמה בפייסבוק. הסטטוס המרתיח לויקק, הוגב, שוכפל והוביל לפתיחת דף פייסבוק שקרא להחרים את המסעדה, ואסף 155 חברים. רק למחרת התפרסמה בבלוג “חורים ברשת” תגובת דורית רג’ואן, מבעלי המסעדה, שהסבירה שבני הזוג “ביקשו לשבת במקום בו המעברים צרים ולא נוחים. ביקשנו מהם בנימוס לשבת באזור אחר של המסעדה בו המלצרית יכולה לעבור ולשרת אותם. האשה סירבה ואמרה ‘אתם עוד תשמעו מאיתנו'”.

אפשר להבין את הפניה של המתלוננות לפייסבוק, וקשה שלא להזדהות איתן: הפורום הפומבי מאפשר לשחרר קיטור, מהווה קבוצת תמיכה ועושה צדק מהיר היכן שהרשויות מציעות ביורוקרטיה מתישה – תביעה קטנה ופנייה להוצאה לפועל נגד הלקוחה עם הצ’קים החוזרים, תלונה לנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות נגד המסעדה.

אבל אי אפשר להתעלם מכך שמדובר במשפט שדה שמתנהל במעמד צד אחד, גוזל מהנאשם את האפשרות להתגונן, והופך את התובע לשופט שנותן פסק דין אשר מתורגם לענישה ציבורית מהירה וחסרת רחמים, בלי אפשרות ערעור. השיטה הזאת מנוגדת לעקרונות דמוקרטיים בסיסיים כמו חזקת החפות והזכות למשפט הוגן. התפשטותה במדינה קטנה ומקוונת כמו שלנו עלולה לגרום לפגיעה בסדר החברתי. חשבו על זה רגע לפני שאתם עושים לייק ללינץ’.

_________________________
הפוסט התפרסם במקור בטור "השרת" בגליון 6.2011 של מגזין פירמה של גלובס

21 ביוני, 2011 | בנושאים: 404, השרת | 3 תגובות

חדשותלייק 10

אנשי החדשות בטלוויזיה המסחרית הם כבר לא עיתונאים צנועים ואפרוריים, עבדיהם הנאמנים של הצופים ותחום הסיקור – הם טאלנטים. טאלנט הוא המקבילה האנושית של מותג: הוא אמור לייצר קשר רגשי עם הציבור כמו במבה וביסלי, שכולם מכירים ואוהבים גם אם הם לא יודעים בדיוק מי היצרן ולאיזה תאגיד מזון בינלאומי הוא שייך. וטאלנט, כמו מותג, צריך דף מעריצים בפייסבוק.

לפני מספר חודשים נפתחו לאנשי חדשות 10 דפי פייסבוק מקצועיים על שמם, והם קיבלו הדרכה בנושא אצל אנשי אתר האינטרנט של הערוץ, נענע10. מאז מקדמים חלקם את הדפים המקצועיים דרך הפרופילים האישיים שלהם, לעתים באגרסיביות. אחד הבולטים שבהם הוא מתן חודורוב, שמפנה את אלפי חבריו שוב ושוב לדף המקצועי. באחרונה כתב: “המון אנשים מקסימים פונים אלי בפייסבוק ומבקשים שאצרף אותם לפרופיל – זה מאוד מחמיא לי, אבל לצערי פשוט הולך ונגמר לי המקום כאן… […] כל מי שמכיר אותי מוזמן ביותר להצטרף מעכשיו לדף ‘מתן חודורוב’ בעברית”. גם אביב פרנקל מפרסם בקביעות הפניות מהפרופיל שלו לכתבות שהעלה בדף המקצועי.

האם הקודקודים בחדשות 10 לוחצים על הכתבים לקדם את הדפים? “‫זו לא ממש הוראה מלמעלה”, מעיד כתב חדשות 10 שביקש להישאר בעילום שם. לפעמים אפשר להסתפק ברמז עבה, כמו העמוד בנענע10 שמציג את מספר החברים של כל דפי הכתבים, טבלת פופולריות אכזרית שמתעדכנת בזמן אמת. נכון לתחילת החודש, אלון בן דוד מוביל עם 979 חברים, אחריו חודורוב עם 860 ופרנקל עם 851. מוקד לחץ פוטנציאלי נוסף הוא נענע10, שיש לו אינטרס בקידום פייסבוק מאחר שהוא מחזיק בזכיון למכירת הפרסום של הרשת החברתית בישראל (מאידך, פייסבוק כל כך חזק שגם גופי תקשורת שמתחרים איתו על תקציבי פרסום נאלצים לקיים בו פעילות). “מדובר בחבורת כתבים מאוד תחרותית”, מעיד הכתב על עמיתיו, “ובשביל הספק שהבוסים מתסכלים מה קורה שם, אנחנו רוצים להביס בלייקים. בקיצור – אנחנו מעוררי רחמים”.

ומה קורה בחדשות 2? “הקימו לנו דפים לפני חודשיים-שלושה על ידי מחלקת האינטרנט של חברת החדשות”, אומר אחד הכתבים, שביקש גם הוא לא לזהותו בשמו. “מעולם, אבל מעולם, לא הפעילו שום לחצים כדי ש’נביא’ לייקים. למעט עצם ההקמה, רוב הפעילות בעמוד שלי היא יוזמה שלי כי אני חושב שככה צריך להתנהג במרחב הזה”.

מה לגבי התחרות החיצונית מול חדשות 10?
“אני לא יודע על תחרות כלשהי בינינו לבין כתבי ערוץ 10, אין לי מושג מה המספרים שלהם בכלל”.

_________________________
הפוסט התפרסם במקור בגליון 6.2011 של מגזין פירמה של גלובס

15 ביוני, 2011 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, כתבות מ"גלובס", עיתונות ותקשורת, פייסבוק, פירמה | להגיב זה מגניב

עתיד הספרים הדיגיטליים: העצים עוד לא יכולים לנשום לרווחה

הספרים דיגיטליים לא צפויים להשתלט על השוק בשנים הקרובות: אנשים עדיין רוצים לתת ספרים במתנה ולהציג אותם לראווה על המדף. בינתיים הקוראים האלקטרוניים צריכים להמשיך להתפתח ולרדת במחיר כדי לשרוד מול אייפד ודומיו. ובינתיים בישראל: שפה משונה, קורא”ל אחד, אלף כותרים דיגיטליים ותחזית צנועה מאוד להתפתחות השוק

לספרים הדיגיטליים יש יתרונות רבים על ספרי הנייר: הם נמכרים במחיר נמוך יותר, אפשר לקרוא פרק ראשון שלהם בחינם כדי להתרשם לפני הרכישה, אפשר לרוכשם במהירות בכל מקום שיש בו חיבור אינטרנט אלחוטי ובלי לבקר בחנות ספרים, כמות עצומה מהם שוקלת כמשקלו של הקורא”ל (קורא אלקטרוני, או eReader, המכשיר שבו קוראים את הספר, כמו קינדל ו”עברית”) ולא דורשת מדפים רבים לאחסון, אפשר לקחת אותם לכל מקום, בחלק מהמקרים לגשת אליהם ממכשירי קצה שונים, ואפשר להגדיל ולהקטין את הגופן לקריאה נוחה יותר.

גם המו”לים נהנים מיתרונותיהם: תהליך ההפקה קצר ומהיר יותר (אפשר לשלב אותו בתהליך ההפקה לדפוס ולקבל שני ספרים במחיר של אחד וקצת), אפשר לבצע תיקונים ועדכונים בספרים בקלות בלי לחכות למהדורה הבאה (ואף להציע את המהדורה העדכנית בחינם או בהנחה למי שרכש את המהדורה הקודמת), עלויות הדפוס וההובלה נחתכות, שולי הרווח גבוהים יותר, אין מלאים שתופסים מקום במחסנים וצריך למכור בהנחה או לגרוס, אפשר למכור כותרים ישנים שכבר לא נמכרים בחנויות ולהמשיך להפיק מהם הכנסות ואפשר לשדרג את חוויית הספר באמצעי מולטימדיה (אודיו וסרטונים).

איפה נמצא השוק הזה ולאן הוא הולך? הנה נסיון לענות על השאלות הללו בעזרת מחקר שערכה חברת הייעוץ PwC (פרייסווטרהאוס-קופרס) ב-2010, שכלל ראיונות עם מומחים בתעשייה וסקר בקרב 4000 בני 18-65 בארה”ב, בריטניה, גרמניה והולנד.

המכשירים

רוב הקורא”לים עובדים בטכנולוגית eInk בתצוגת שחור-לבן, שלא מצריכה תאורה אחורית וצורכת מעט חשמל, אולם קצב עדכון התצוגה שלה אטי מכדי להציג וידאו. אמזון שולטת בשוק האמריקאי עם מכשיר הקינדל, שמתחבר לאינטרנט בווייפיי ובחיבור סלולרי (3G). באחרונה היא שדרגה את תוכנת הקינדל והוסיפה למכשיר אפשרויות חברתיות: כתיבת ביקורות והתרשמויות מספר ושיתופן עם בעלי קינדל אחרים, הענקת ציון לספר ואפשרות לספר עליו ברשתות חברתיות.

רשת בארנס אנד נובל השיקה בסוף 2009 את נוק עם מסך מגע נפרד לניווט (בניגוד לכפתורי הניווט של קינדל מבית אמזון), ובסוף 2010 השיקה את נוק קולור, גירסה צבעונית עם מסך מגע מלא, שעובדת על מערכת ההפעלה אנדרואיד של גוגל. באירופה השחקנית הגדולה ביותר היא סוני, עם מכשירי רידר טאץ’ אדישן וסוני פוקט רידר.

האם הטאבלטים, מחשבים רב-שימושיים שיכולים לשמש גם לקריאת ספרים, יהרגו את הקורא”לים החד-משימתיים? תשובה אחת אפשר למצוא במספרים של אמזון. כדי לא להגביל את עצמה לבעלי קינדל בלבד, החברה מספקת אפליקציות קינדל לקריאת ספריה על מחשבי PC ומק, טלפוני אנדרואיד ואייפון וטאבלטי אייפד. לפי דיווחי החברה, 80% מספרי הקינדל שהיא מוכרת נמכרים לבעלי מכשיר קינדל, ורק 20% למכשירים אחרים. יחסית לקינדל, טאבלט כמו אייפד, למשל, הוא יקר יותר, כבד יותר, בעל זמן סוללה קצר יותר ואינו מתאים לקריאה באור השמש. מהסקר שערכה PwC עלה שצרכנים מעדיפים קורא”לים על מכשירים מתוחכמים יותר, כל עוד הקורא”ל זול יותר.

“ברמה הגלובלית, שני הסוגים – אי-רידרים וטאבלטים – יחיו אחד לצד השני בחמש השנים הקרובות”, אומר ערן יוהן, שותף וראש מגזר בידור ומדיה בחברת המחקר PwC Israel. “היום אין ספק שמה שמוביל ברמה הגלובלית, בעיקר צפון אמריקה, זה המכשירים הפשוטים ביותר כמו הקינדל והנוק, אבל כולם צופים שמכשירי הטאבלט יעקפו אותם מבחינת התפוצה שלהם. זה כי המכשירים טובים יותר והמסכים טובים יותר, ואפשר לעשות איתם עוד דברים. מה שישאיר את המכשירים היעודיים (הקורא”לים) זה באמת המחיר. היום זה בערך 160 דולר, יכול להיות שזה ירד בצורה משמעותית. היצרנים יצטרכו לחתוך בצורה משמעותית במחיר של הרידרים אם הם רוצים להמשיך להיות שחקנים בתחום. ככל הנראה הם יעשו שדרוגים בצבע ובאיכות של המעבד, אבל זה לא ישתווה לרמה של הטאבלטים”.

מי שרוצים אפשרויות מתקדמות יותר יצטרכו לחכות שיצרניות הקורא”לים יפתחו את הטכנולוגיות המתאימות. לפי PwC, זה רק עניין של זמן: פריים ויו, יצרנית מסכי ה-eInk, עובדת על פיתוח מסכים צבעוניים, ויצרנית השבבים קוואלקום מפתחת טכנולוגית תצוגה שמציגה וידאו בצבע תוך צריכת חשמל נמוכה. עם זאת, לפי המחקר, מכירות הטאבלטים יתחזקו בשנים הקרובות, ויעקפו את מכירות הקורא”לים ב-2012.

הקוראים

באופן כללי, רוכשי ספרים דיגיטליים הם גברים צעירים ובעלי השכלה גבוהה שאוהבים לקרוא, ומי שאינם רוכשים ספרים דיגיטליים הן נשים מבוגרות שלא מרבות לקרוא ולקנות ספרים. בקרב בני ה-10-19 יש תאבון רב לקריאה, בין השאר בזכות ספרים מצליחים כמו סדרת “דמדומים” של סטפני מאייר, אולם רוב רוכשי ספרי הנייר הם בני 40 ומעלה, והספרים הדיגיטליים פופולריים בקרב בני 30-39.

קהלי יעד שהתעשייה לוטשת אליהם עיניים הם צעירים, כבדי ראייה (שזקוקים לאפשרות להגדיל את הגופן או להשתמש בתוכנה שמקריאה את הספר בקול) ובעלי מקצועות מסויימים שינצלו את יתרונות הקורא”לים לעבודה ולספרות מקצועית. רופאים, למשל, יוכלו לקחת איתם מאמרים וספרים לקריאה בעבודה, או לחפש בספרים האלקטרוניים שברשותם מידע על מחלות, טיפולים ותרופות בזמן אמת. מאחר שרוב רוכשי הקורא”לים הם גברים חובבי טכנולוגיה שלא בהכרח קוראים הרבה, החדרה מוצלחת של הקורא”לים לקהל הקוראות האדוקות של בנות 30-60 צפוי להביא לגידול משמעותי במכירות הספרים הדיגיטליים.

הספרים הדיגיטליים גם פותחים את השוק לקהל יעד בתולי – אנשים שלא קונים ספרים מנייר, אבל עשויים לרכוש ספרים דיגיטליים כי הם זולים יותר, מספקים חוויית מולטימדיה ואפשר לקרוא אותם על מכשירי קצה שכבר נמצאים ברשותם (סמארטפון, מחשב נייד, טאבלט). אולם חלק מהמומחים שהתראיינו למחקר של PwC טוענים שיקשה לגייס אנשים שלא קוראים, ושהתעשייה תתמקד בהמרת קוראי ספרים מנייר לעולם הדיגיטלי, כך שהעלייה במכירות הספרים הדיגיטליים תבוא על חשבון מכירת ספרי הנייר.

ואכן, פוטנציאל ההמרה גדול, לפי PwC. בסקר שלהם עלה ש- 17% מהאמריקאים לא שמעו מעולם על קורא”לים, ובאירופה 35% מהגרמנים, 16% מהבריטים ו-18% מההולנדים. 45% מהאמריקאים שמעו עליהם אך לא יודעים מה הם או יודעים מעט מאוד, וכמוהם 42% מהגרמנים, 51% מהבריטים ו-51% מההולנדים. רק 20% מהאמריקאים וכ-30% מהנסקרים האירופים יודעים הרבה על קורא”לים.

הפיראטיות

דייוויד קרנוי, עורך וכותב באתר חדשות הטכנולוגיה סינט, הוציא ספר בשם Knife Music. לאחרונה הוא גילה שעותק פיראטי של הספר מופץ באינטרנט, בפני עצמו וכחלק משני טורנטים שמכילים 2500 ספרים דיגיטליים. “היתה לי התגובה המוזרה של חוסר שביעות רצון ובו זמנית תחושה מוזרה של כבוד שמישהו בחר את הספר שלי, הסיר ממנו את ההגנות וכלל אותו באוסף ספרים דיגיטליים ‘איכותיים’, שרבים מהם נכתבו על ידי סופרים טובים”, דיווח קרנוי.

קרנוי הציג שתי נקודות מבט על הפיראטיות הזאת. האחת, של הסופר הקטן, מציגה אוסף ספרים עצום שרוב הספרים בו לא ייקראו לעולם על ידי מי שהורידו אותם. גם אם הפסדתי 200 קוראים משלמים, כותב קרנוי, זה מסתכם בהכנסה של 100$ – הספר נמכר ב-4$, שמהם הוא מקבל חצי דולר אחרי שהמו”ל, חנות הספרים והסוכן לוקחים את חלקם.

נקודת המבט השניה, של המו”לים וחנויות הספרים הדיגיטליים, רואה אוסף ספרים בשווי עשרת אלפים דולר (אם מתמחרים כל ספר ב-4$, מחיר נמוך יחסית למחירים בשוק) שאפשר להוריד בחינם מהאינטרנט בשעות ספורות. גם תעשיות המוזיקה, הטלוויזיה, הגיימינג והקולנוע סובלות מפיראטיות, אולם קובצי ספרים שוקלים פחות, וכמות הכותרים בקובץ הטורנט גדולה משמעותית ממספר השירים, פרקי הסדרות, משחקי הווידאו והסרטים שאפשר להפיץ בקובץ בגודל דומה.

בנוסף, איכות העותק הפיראטי פחות משנה במקרה של ספרים. עותק פיראטי של סרט באיכות נמוכה – למשל, כזה שצולם על ידי מצלמת וידאו באולם הקולנוע – מספק חוויית צפיה גרועה מזו של עותק דיגיטלי של הסרט, שאותו אפשר להשיג רק אחרי שהסרט עובר מהאולמות לדיוידי. לעומת זאת, סריקה של ספר מנייר והפצתו כ-PDF מספקת חווית קריאה נוחה יחסית, עם פגיעה מינימלית (דפדוף אופקי במקרה של מסמך רחב מדי, מניעת שינוי גודל הגופן וכד’). במיוחד אם הספר לא זמין בצורה חוקית, או זמין במחיר שערורייתי.

עוד חסרון של תעשיית הספרים הוא שספר קוראים לרוב פעם אחת בלבד, ואם הקריאה הזאת התבצעה בעותק פיראטי, ההכנסה מאותו אדם אבודה. לעומת זאת, שירים שומעים שוב ושוב, כך שגם מי שמחזיק עותק פיראטי עשוי יום אחד לשלם עליו, או לשמוע אותו ברדיו, בטלוויזיה, בסרט או בבית קפה, שמשלמים תמלוגים ליוצר. מי שרואה סרט בעותק פיראטי, ייתכן שראה אותו קודם לכן בקולנוע. סדרות וסרטים זוכים לחיים ארוכים בזכות שידורים חוזרים הממומנים מפרסום ומדמי מנוי. הם גם מופצים במארזי דיוידי עם תוספות מיוחדות שעשויות לקרוץ למי שרוצה להרגיש שהוא מחזיק חתיכה מהסדרה אצלו בבית, או להעניק מארז כמתנה.

למוזיקאים יש אפשרות גם למכור את המוזיקה שלהם לפרסומות, והם גם יכולים לצאת להופעות. נשיא גילדת הסופרים סקוט טארו, אמר ש”מוזיקאים מפצים על הפיראטיות של השירים שלהם באמצעות הופעות חיות. אני לא חושב שאותה כמות של אנשים תגיע להקשיב לי מקריא ולשמוע שיר של ביונסה. אנחנו צריכים לוודא שהפיראטיות מטופלת ביעילות”.

ב-PwC טוענים שצורת הצריכה של ספרים – קריאה חד-פעמית של כל כותר, והשקעה של מספר שעות רצופות בקריאה – דווקא לא מעודדת פיראטיות, משום שהקונים הפוטנציאליים לא ירצו להיכנס למורכבויות הטכניות ולסוגיות המשפטיות הכרוכות בשימוש באתרים פיראטיים. הם גם מציינים שיש מעט מאוד חפיפה בין הקבוצה המזוהה ביותר עם הורדות פיראטיות, גברים בני 20-39, לבין הקבוצה המזוהה ביותר עם קריאה מרובה של ספרים, נשים בנות 40 ומעלה.

המחקר של PwC מזהיר את תעשיית הספרים מחזרה על הטעויות של תעשיית המוזיקה: “אם המו”לים לא יהפכו את מוצריהם לזמינים בצורה דיגיטלית, הם יפסידו הכנסות פוטנציאליות ויתרמו ליצירת שוק לא-חוקי של ספרים דיגיטליים”.

ההגנות

המו”לים וחנויות הספרים הדיגיטליים צריכים להימנע מפגיעה בחוויית המשתמש דרך יישום לא נכון של נז”ק (ניהול זכויות קניין, ובאנגלית DRM, שם כללי לטכנולוגיות דיגיטליות להגנה מפני העתקה והפצה לא מורשות). למשל, אם קניתי ספר לנוק, ובגלל הנז”ק אני לא יכול להוריד אותו לקריאה באייפד.

“המודל של אייטיונז הוא מודל מוצלח”, אומר יוהן על המדיניות של חנות המוזיקה והווידאו של אפל, שהחל מ-2009 נפטרה לחלוטין מנז”ק ומוכרת את הקבצים ללא הגנה. “איפשהו יצטרכו לוותר על מנגנוני ההגנה או למצוא מודל שיוכל מצד אחד לתת לרוכש הפוטנציאלי את התחושה שהוא מחזיק בספר ואת האפשרות לקרוא אותו בכל מיני מכשירים, בין אם זה בטאבלט ובין אם זה לקחת את זה איתו על הטלפון, מה שכיום המנגנונים האלה לא מאפשרים”.

ויתור מסוים נעשה באמזון, שהחל מסוף 2010 מאפשרת לרוכשי ספרי קינדל בארה”ב להשאילם, במרכאות, לחברים. ההשאלה מוגבלת ל-14 ימים, ובמהלכה בעל הספר לא יוכל לקרוא אותו, ממש כאילו השאיל לחבר ספר פיזי. ההחלטה אילו ספרים אפשר יהיה להשאיל נמצאת בידי המו”לים, ויש עליה הגבלות גאוגרפיות שנובעות מזכויות יוצרים.

המכירות

אמזון, שמציעה למכירה למעלה מ-725 אלף כותרים דיגיטליים (ועוד 1.8 מיליון כותרים חינמיים שזכויות היוצרים שלהם פגו), וטוענת לנתח שוק של 70-80%, דיווחה ביולי 2010 כי לראשונה מכרה יותר ספרים דיגיטליים מספרים בכריכה קשה. בינואר מכרה החברה יותר ספרים דיגיטליים מספרים בכריכה רכה (ספרים חדשים יוצאים ראשית בכריכה קשה, ואחר כך בכריכה רכה במחיר נמוך יותר).

==============
אולם העצים שמהם עושים נייר עדיין לא יכולים לנשום לרווחה. ב-2009 נמכרו בארה”ב ספרים דיגיטליים ב-551 מיליון דולר, שהיוו רק 2.7% מכלל מכירות הספרים. גלובלית השיעור היה אפילו קטן יותר: 1.8 מיליארד דולר, שהם 1.7% מכלל המכירות של 108 מיליארד דולר.

לפי נתונים של ה-Book Industry Study Group, בשנת 2010 היוו הספרים הדיגיטליים כ-15% ממכירות הספרים הקמעונאיות בארה”ב. שוק הספרים הדיגיטליים העולמי גדל ביותר מ-200% בשנה שעברה, שבה נמכרו למעלה מ-90 מיליון ספרים ביותר מ-900 מיליון דולר, לפי דוח של Futuresource Consulting.

עוד נכתב בדוח של פיוצ’רסורס כי ארה”ב היתה אחראית ל-80% מהרווחים הגלובליים בשוק הזה ב-2010, לעומת 10% בלבד באירופה, רובם מבריטניה. לפי PwC, הסיבה לשליטה האמריקאית היא שהמו”לים האמריקאים רואים בספרים האלקטרוניים הזדמנות, בעוד האירופים נכנסים לשוק הזה בעל כורחם, כשהם חוששים מהסיכונים ומהפגיעה במכירות ספרי הנייר. סיבה נוספת עשויה להיות זמינות הספרים בשפה האנגלית, שמשתלמת יותר כלכלית בזכות מספר דוברי האנגלית בעולם. 7% מהאמריקאים מחזיקים בקורא”ל, לעומת 3% בבריטניה, 2% בגרמניה ואחוז אחד בלבד בהולנד.

“בניגוד אולי לעולם העיתונות והמגזינים, שם הכניסה של העולם הדיגיטלי היא הרבה יותר גדולה, בעולם הספרים החדירה של העולם הדיגיטלי היא עדיין יחסית מצומצמת. למרות שהגידולים בחדירה הם דו-ספרתיים, 50-60%, עדיין מדובר במספרים קטנים יחסית”, אומר יוהן. PwC מעריכה כי שוק הספרים הדיגיטליים בארה”ב יעמוד ב-2015 על 5.571 מיליארד דולר, פי 10 מהיקפו ב-2009, ונתח השוק שלו מכלל שוק הספרים יגיע ל-22.5%, לעומת 2.7% ב-2009. בבריטניה – 534 מיליון דולר שהם נתח שוק של 14.2%; בגרמניה 490 מיליון דולר שהם 6.3%; ובהולנד 41 מיליון דולר, 4.4% מהשוק.

הנייר

לפי המחקר, ספרי הנייר ימשיכו לשלוט בשוק, משום שהרגלים לא משתנים במהירות שבה הטכנולוגיה משתנה. ספר על מדף וספר כמתנה הם שניים מטיעוני ההגנה שהשמיעו המומחים בזכות ספרי הנייר. “ספרים הם חפץ בעל יוקרה, שמשמש תכופות להדגים את הסמכות, הטעם והחינוך של בעליהם”, נכתב במחקר. “הם גם פופולריים כמתנות לימי הולדת, חגים ואירועים מיוחדים אחרים”. רוב המומחים שהתראיינו למחקר מאמינים כי יש מקום להפצה משולבת של ספרים מנייר וספרים דיגיטליים. הם העריכו שאנשים יקראו ספרים דיגיטליים במהלך היום בדרכים, וספרים מנייר כשהם מגיעים הביתה. יחד עם זאת, הירידה בביקוש לספרי נייר תוביל לכך שכותרים מסויימים לא יודפסו כלל, ואחרים יהיו זמינים לפי ביקוש.

מבין 4000 הנשאלים בסקר של PwC, רק 3.25% מחזיקים בקורא”ל. 96.75 האחוזים הנותרים ממשיכים להאמין בנייר: 24% מהם אמרו שלא יקראו ספרים ועיתונים דיגיטליים, 43.5% אמרו שבעתיד יקראו מוצרי דפוס וגם ספרים דיגיטליים, ו-18.25% יקראו מוצרי דפוס וגם עיתונים דיגיטליים. רק 5% אמרו שבעתיד יקראו אך ורק ספרים ועיתונים דיגיטליים.

“עידן גוטנברג לא עומד להסתיים, ספרים מודפסים ימשיכו להתקיים”, מסכם המחקר. “אחרי הטלוויזיה, עדיין יש לנו קולנוע ורדיו. אין חשש שספרים כרוכים יימצאו רק במוזיאונים, אוספים של מביני עניין ובשווקי ענתיקות, או ייחשבו לפריטים נדירים כמו טייפ שמונה ערוצים. תעשיית הספרים שאנחנו מכירים ומבינים היום תמשיך לשגשג, אבל הספרים הדיגיטליים והקוראים האלקטרוניים ישנו אותה. […] אל תטעו – מכשירי קריאה מודרניים כמו הקינדל והאייפד מסמנים את תחילתה של טרנספורמציה דיגיטלית, ושוק הספרים עשה את הצעדים הראשונים והבלתי הפיכים שלו לתוך הטריטוריה החדשה”.

הישראלים

לפי מחקר של PwC מ-2009, שוק הספרים הישראלי גלגל באותה שנה 745 מיליון דולר, מהם 473 מיליון דולר בספרי קריאה ו-272 מיליון דולר בספרי לימוד. שיעור הספרים הדיגיטליים באותה שנה היה אפסי, מיליון דולר בלבד בספרי קריאה, שהיוו 0.211% מספרי הקריאה, ואפס דולרים בספרי לימוד. הספרים הדיגיטליים היוו באותה שנה 0.134% בלבד מכלל הספרים.

במאי אשתקד הושקו הקורא”ל העברי הראשון, “עברית” (גיור של מכשיר מתוצרת Qisda), וחנות מקוונת באותו שם, של ידיעות טכנולוגיות מקבוצת ידיעות אחרונות, ניופאן וסטימצקי. הקורא”ל נמכר ב-900 שקלים, ולפי ניופאן נמכרו עד כה אלפי מכשירים. באירוע ההשקה אמרה נציגת ידיעות טכנולוגיות כי בעתיד יגויירו ויושקו מכשירים נוספים תחת המותג “עברית”, ובין השאר מכשיר עם מסך צבעוני. בניופאן אומרים עכשיו כי “אנחנו עובדים על שיפורים בגרסאות הבאות של התוכנה, זה יקרה בחודשים הקרובים. נודיע בקרוב על השיפורים העתידיים. כמו כן בקרוב תושק אפליקציה לאייפד ולאחר מכן אפליקציה לאנדרואיד”.

“הגורל של ה’עברית’ יהיה די דומה לגורלם של הרידרים האחרים”, מעריך יוהן. “מכשירי הטאבלטים כבר היום עוקפים אותו מבחינת היקפי המכירות. אין אף נתון רשמי שפורסם, אבל ככל הנראה כבר היום כמות האייפדים עולה על כמות מכשירי העברית שנמכרו בישראל, עוד לפני שיצא האייפד 2″.

היצע הספרים הדיגיטליים קטן להפליא: ב”עברית” מוצעים נכון להיום כ-1000 כותרים בלבד. ~~הם נמכרים ב-50% ממחיר הספר בדפוס~~ הספרים של הוצאת ידיעות ספרים נמכרים ב-50% ממחיר הקטלוג, שגם בחנויות הספרים הפיזיים יש עליו הנחות שונות. לפי ניופאן נמכרו עד עכשיו עשרות אלפי ספרים. בסטימצקי, השותפה כאמור ב”עברית”, סירבו להתראיין לכתבה זו ולדון במספר הכותרים, היחסים עם הסופרים והמו”לים ועתידן של חנויות הספרים בעידן האיבוקס.

התחזית לגידול שוק הספרים הדיגיטליים בישראל לא מרשימה, לפי יוהן: “בישראל ב-2014 זה אולי יגיע למשהו כמו 2% משוק מכירות ספרי הקריאה ו-4% מספרי הלימוד”. במספרים מוחלטים מדובר על שוק ספרים כולל של 786 מיליון דולר (גידול של 5.5% בלבד לעומת 2009), שמתחלקים לשוק ספרי קריאה של 493 מיליון דולר, מתוכם רק 10 מיליון דולר בספרים דיגיטליים, ושוק ספרי לימוד של 293 מיליון דולר, כש-13 מיליון מהם בספרים דיגיטליים. בסך הכל, הספרים הדיגיטליים בישראל 2014 צפויים לתפוס רק 2.9% מהשוק. זו אמנם עליה של פי 21 לעומת 2009, אבל באותה שנה שיעור הספרים הדיגיטליים בהולנד, שם רק לאחוז אחד מהתושבים יש קורא”ל, כבר צפוי להגיע ל-3.7% מהשוק, ובארה”ב הוא יעמוד על 20.8%.

“השוק הישראלי, בדומה לשוק האירופאי, מוגבל בעיקר בגלל מגבלת השפה”, אומר יוהן. “המו”לים באירופה עוד לא החליטו איך הם ניגשים לכל תחום הזה – כי כל שוק של שפה הוא יחסית קטן. יש כמה מאות כותרים היום באתר של “עברית”, ויכול להיות שהפורמט של גוגל יפתח את זה עוד קצת. עדיין, התחום הדיגיטלי לא יהיה גדול כמו שהוא צפוי להיות בצפון אמריקה. מה שכן יהיה פה יותר משמעותי זה העולם של המגזינים והעיתונות, אתרי החדשות שייכנסו בצורה מאוד משמעותית לשוק של הקוראים האלקטרוניים והטאבלטים”.

_________________________
הפוסט התפרסם במקור בגליון 5.2011 של מגזין פירמה של גלובס

עוד בנושא:
• אייפד נגד קינדל
• מין פולש בנהר האמזון.קום: גוגל אדישנז
• גילדת הסופרים נגד המציאות
• פיראטיות ספרים: כל מה שצריך זה מצלמה, קינדל ו-OCR
• זהירות: גלילה רון פדר ויהורם טהרלב בסלולרי שלכם

15 במאי, 2011 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, כתבות מ"גלובס" | 17 תגובות

כשלי מודעות פייסבוק: הצעות עבודה

בפעם הראשונה שנתקלתי במודעת פייסבוק שפנתה ספציפית לבני גילי, 32, הופתעתי לרגע. הרגע חלף כשנזכרתי שאני עצמי סיפקתי לפייסבוק את תאריך הלידה שלי, ושמדובר בגימיק פשוט: המפרסם יצר מספר מודעות כמספר הגילאים של קהל היעד, והציג לכל גולש את המודעה המתאימה לגילו.

גם בגימיק פשוט כזה אפשר לטעות. לראיה: מודעה ששואלת אם אני “בן 32 ומחפש עבודה”, ומספרת ש”דרושים עובדים מגילאי 20-25 למגוון עבודות”.

האם עלי להבין שכזכיין מכונות הקפה אדרש להפגין גמישות?

למשרת מכירות בדרום אפריקה דרושים קופים.

תני לנו לטחון אותך.

_________________________
הפוסט התפרסם במקור בטור "השרת" בגליון 5.2011 של מגזין פירמה של גלובס

13 במאי, 2011 | בנושאים: השרת, כשלי מודעות פייסבוק, כתבות מ"גלובס", כתבות שלי בתקשורת | 3 תגובות

ולתפארת אומת האינטרנט!

מעין ספשל יום העצמאות על אנשים שתרמו משהו לאומת האינטרנט העברית

צילום ארכיון

דודי סעד עובד כצלם, אבל לעשרות התמונות שהוא מפרסם בשבועות האחרונים בפייסבוק אחראי אביו, יצחק סעד ז”ל. בשחור-לבן ובצבע תיעד האב את ישראל (ובעיקר את ירושלים) של הסיקסטיז. למשל: שלט פרסומת “ירושלים קוראת מעריב” מעל שלט קטן יותר של ידיעות אחרונות בדוכן עיתונים ברוממה, אישה בביקיני אדום מנוקד לבן גולשת על מי הכנרת, מציגים ומבקרים בתערוכת פרחים בחולון ואיש עטוי כאפיה רוכב על אופניים בשממה המדברית של הנגב.

יצחק סעד עלה מעיראק בתחילת שנות השלושים. בעקבות מחלת לב וניתוח לב פתוח חיפש סעד עיסוק שלא מצריך מאמץ פיזי ניכר ובחר בצילום, תחילה כתחביב ובהמשך כמקצוע. דודי מספר שאביו צילם כפרילנס לארכיון ירושלים, נשיונל גאוגרפיק (“לפי שמועות”, אומר דודי), קרן קיימת, מעריב ומוזיאון ישראל.

ב-97′ נפטר סעד, והותיר מאחור ארכיון עצום של תשלילים ושקופיות. “חלק מההתמודדות עם האובדן שלו דחף אותי לחקור את צעדיו כדי שעדיין אהיה קרוב אליו ואמשיך להרגיש אותו דרך התמונות”, מספר הבן דודי, שנרשם לשם כך ללימודי צילום ופיתוח. חלק מהתמונות פורסמו בסרטון שיצא לתערוכת גמר בבצלאל, ואחרות הופצו במקומות ציבוריים, בעיקר מסעדות.

באחרונה העלה מספר תמונות שצילם אביו לפייסבוק, והתגובות הנלהבות שכנעו אותו לפתוח את האלבום. “מאוד הפתיע אותי שכל כך הרבה גולשים נחשפים לתמונות, ומבחינתי זה משרת את מטרתי הראשונית בצורה הטובה ביותר – להנציח ולהביא את אמנות אבי ז”ל להכרת הציבור”, מספר דודי. החשיפה, הוא מקווה, תעזור לו לגייס מימון להפוך את הצילומים לתערוכה ולספר.

יוסטין, יש לנו בעיה

יוסטין גרינדאה עזר לאקטיביסטים ישראלים לפעול באינטרנט עוד לפני שהציבור הרחב שמע את המילה אינטרנט. הוא התוודע להאקינג והתחבר לעקרונות הקוד הפתוח בשנותיו בפנימיה בכפר הנוער הדסים, שאותה הוא מכנה “החממה הטכנולוגית הראשונה בישראל, היה שם הכל ויצאו משם אנשים מדהימים והרבה טכנולוגים”. הוא קשר קשרי חברות עם האקרים ואקטיביסטים “ממסיבות, הפגנות, מכל וכל. ונהיה צורך של לשים עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו, ו-וואלה, הקמנו סרבר”. ב-98′ הקים את ספקית האחסון סוויטהום, שבין השאר עבדה עם ליגלייז ישראל, עלה ירוק ותנו לחיות לחיות, ההאקרים ופעילי תרבות הרשת הוותיקים נמרוד קרת, נאורה שם-שאול ועדי עליה (“ברכה גולשת”), ומיזמי הרשת הקהילתיים “קונספציה” ובלוגיית “רשימות”. בימים אלה מקימה סוויטהום תשתית ענן בארה”ב ומחפשת שותפים-משקיעים מהארץ ומחו”ל.

גרינדאה מודה שיש גופים שנרתעו מלעבוד איתו בגלל הלקוחות האקטיביסטיים שלו. מחיר נוסף שהוא משלם הוא התמודדות עם מתקפות של האקטיביסטים (האקרים אקטיביסטיים) מחד ושל פוליטיקאים ורשויות חוק מאידך. “יבוא ליברמן ויגיד, אתה מממן לי ארגוני שמאל, אני רוצה לחקור אותך, קודם כל, להוציא לך כמה ציפורניים עם פלאייר, בוא נראה אחרי זה אם תאחסן את אינדימדיה”, צוחק גרינדאה, שגדל כילד יהודי ברומניה תחת שלטון צ’אושסקו וראה את סבו נלקח לכלא. “אם לא חיית במשטר אפל אין לך ממה לפחד. אתה לא יודע מה זה בתור מי שגדל בארץ. מה זה להתנהג כך בבית וכך מחוץ לבית. מה זה שמלשינים אחד על השני. מה זה שחושבים שאתה משת”פ”.

ב-2003 פורסמה קריקטורה של אריאל שרון מתנשק עם אדולף היטלר באתר אינדימדיה ישראל, הסניף המקומי של רשת אתרי החדשות האנטי-גלובליסטית שפתוחה לכתיבה לכל גולש. המשטרה קיבלה את אישור היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה על הסתה. “אני הלכתי ואכלתי שיט איתם במשטרה וחקירות ודברים כאלה”, נזכר גרינדאה, שאחסן את האתר. “אז באו אלי: ‘אנחנו רוצים לוגים של שמונה חודשים אחורה’. אמרתי להם, תמצצו לי, תלכו לשופט ותגידו לו ‘אנחנו רוצים בין השעה הזאת והזאת בלבד’. אני לא נותן לכם פה את כל השמאלנים של המדינה, מתי וכמה הם גלשו, ועשר שנים אחרי זה עוד תוכלו לעשות על זה דאטה-מיינינג ולהוציא מידע”.

חלק מהארגונים מקבלים מסוויטהום שירות פרו-בונו או במחירי עלות. “מי שצריך מקבל. כולם צריכים, כולם לא יכולים לשלם את המחיר, אז מה זה מי שצריך? מי שצריך זה אחד כמו גוש שלום, שכל הזמן הפילו לו את האתר, ולא משנה כמה הוא רצה לשלם, האמריקאים ראו אתר פוליטי עם דגל פלסטין ואמרו לו, ‘חביבי, hit the information road’. אז הוא צריך. אינדימדיה ישראל, עד שמצאו להם את הפתרון בקנדה, היו צריכים, לא היה להם איפה לשים”.

גוש שלום כן אבל גוש אמונים לא.
“לא. אם כי בתקופה של ההתנתקות, גם הם קיבלו בצורה זו או אחרת. יש יותר שמאל כי יש יותר שמאלנים באינטרנט. משום מה, האקטיביזם באינטרנט נעשה יותר על ידי השמאל. ימנים באינטרנט זה טוקבקים. אם היו עוד 40 אתרים כמו רוטר, אז אולי 15 היו אצלי”.

_________________________
הפוסט התפרסם במקור בטור "השרת" בגליון 5.2011 של מגזין פירמה של גלובס