לינק מפוקפק בסמס חשוד מסביר איך לא להתגונן מהאקרים של חמאס • גוגל נגד התגוננות מריגול פרסומי • הונאת הקליקים הענקית » רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

אתרים וגולשים מזוייפים טוחנים כסף מפרסומות

“Methbot Operation” היא הונאת קליקים (clickfraud) עצומה בהקיפה שחשפה חברת הסייבראבטחה ווייטאופס, ובה סייברנוכלים רוסים יצרו רשת של למעלה מרבע מיליון אתרים מזוייפים שהתחזקו ליותר מ-6100 אתרי חדשות ותוכן, ויותר מחצי מיליון בוטים שהתחזו לגולשים, גלשו לאותם אתרים והקליקו על המודעות שהוצגו בהן, שהיו הדבר האמיתי היחיד בהונאה הזאת. הנוכלים חטפו את המודעות הללו מאתרי החדשות והתוכן האמיתיים וגרמו להן להיות מוצגות באתרים הזוייפים, וגרפו לחשבונותיהם את ההכנסות מההקלקות המזוייפות עליהם – כ-3-5 מיליון דולר ביום למודעות וידאו שעינו של אדם מעולם לא צפתה בהם. דיברנו על ההונאה עם אדיר רגב, מנכ”ל חברת הפרסום המקוון מבוסס הדאטה Go.

גוגל כרום: אסור להתגונן מריגול פרסומי

כשאנחנו מקליקים על פרסומות, רשת הפרסום משתמשת במידע הזה כדי לבנות ולעדכן את הפרופיל הפרסומי שלנו. דרך פסיבית להילחם בכך היא לשים חוסם פרסומות ולהתעלם מהן, ולאפשר לרשת הפרסום לאסוף מידע מסיגנלים אחרים. דרך אקטיבית ואגרסיבית היא להקליק על כל הפרסומות בכל דף רשת שאנחנו מבקרים בו, ובכך לזבל אותה במידע שהופך את הפרופיל הפרסומי שלנו לבלתי רלוונטי. שילוב של שתי הדרכים הללו הוליד את AdNauseam, תוסף-דפדפן שחוסם את הפרסומות כך שהמתגלצ’ים לא רואים אותן, ובמקביל מקליק על כולן כדי לזבל את רשת הפרסום.

התוסף קיים לדפדפנים פיירפוקס וכרום, אבל לא עובד באחרון מאז תחילת ינואר, בגלל החלטה של גוגל. החברה שיצרה את כרום ומתפרנסת מפרסום, הסירה את התוסף מחנות התוספים וחסמה אותו בדפדפנים שבו הוא כבר מותקן. מאחורי אדנוזיאם – משחק מילים על “פרסומת” באנגלית ו”עד בחילה” בלטינית – עומדים דניאל סי. האו מהונג קונג, הלן ניסנבאום מניו יורק ומושון זר-אביב מישראל, שסיפר על כך ב”רבע לדיגיטל”.

באנר של אדנוזיאם נגד החסימה מצד גוגל כרום, ינואר 2017

בראיון מקדים לעורכת התוכנית אחינעם קפון אמר זר-אביב: “זה עובד כמו כל חוסם פרסומות למעט פונקציה מיוחדת שלוחצת על כל הפרסומות. כל פרסומת מקבלת קליק והם נספרים אצל רשתות הפרסום ומבלבלות אותן לגבי מה אנחנו רוצים. זה קצת מערער את היחסים בין המפרסמים לרשתות הפרסום. הם לא באמת יודעים על מה לדרוש כסף ועל מה לא. המטרה היא שאם אתם לא מכבדים את הזכות שלנו לפרטיות ומייצרים עלינו פרופילים – אנחנו נשתמש בזה נגדכם ונשבש את המעקב אחרינו. אנחנו החברה היחידה שעושה בדיוק את זה. לפני כן, היה פרוייקט שהשותפים שלי עשו, שיוצר כל הזמן חיפושי סרק כדי שלא אפשר יהיה לבנות פרופיל. הלן, אחת השותפות, גם כתבה ספר על הגנת פרטיות על ידי הצפת מידע.

“הפרוייקט התחיל בפיירפוקס, הוא קיים כבר שלוש שנים, ולפני חצי שנה השקנו את הגרסא לכרום. זה מאוד מעניין, כי גוגל היא אחת החברות שהמודל הכלכלי שלה מבוסס על מעקב אחרי משתמשים ללא ידיעתם וללא יכולת להשפיע. היה ברור שזה יהיה מעניין להכניס את הדבר הזה לגוגל, וכחצי שנה שמשתמשים הורידו את האפליקציה. ב-30 בדצמבר, אדנוזיאם הוסרה מחנות האפליקציות של גוגל. ולא רק זה, אלא שכרום מונעת מלהשתמש באדנוזיאם. הם אמרו שעברנו על חוק מאוד מוזר – שתוסף לכרום יכול לעשות רק פונקציה אחת. לא ברור מה הפונקציה שאנחנו עושים שנראית להם לא לגיטימית. זה שם אותנו במקום בעייתי. ניסינו לנחש, העלנו עוד עדכון אבל זה לא עזר. התפרסמו לא מעט כתבות, היה רעש בטוויטר וברדיט ובהאקרניוז – יצאו נגד גוגל ונגדנו. גוגל חזרו אלינו שוב בימים האחרונים והם טוענים שהפונקציה הבעייתית זה לא זה שלוחצים על פרסומות אלא שאנחנו מגנים על יוזרים מפני נוזקות – תוכנות שמזיקות. אנחנו לא יכולים לעשות את מה שאנחנו עושים בלי להגן על יוזרים מפני תוכנות מזיקות ברשת. כל חוסם פרסומות אחר עושה את אותו הדבר. אין פה פונקציה שונה. לא ברור האם הם מנסים למצוא תירוצים כדי לזרוק אותנו לכל הרוחות, או שיש פה שינוי מדיניות שהולך להשפיע על חברות רבות.

“אחת הסיבות ליצירת הפרוייקט הוא רשתות פרסום שיכולות לעשות מה שהן רוצות בזמן שליוזרים אין שום השפעה. את יכולה לסמן שלא יאספו עלייך מידע, אבל הם לא מכבדים את זה. אבל אנחנו החלטנו שבאתרים שמכבדים את זה, לא נקליק על הפרסומות שלו”.

גוגל מסרה לאתר קונסומריסט: “צוות קשרי המפתחים שלנו נמצא בקשר עם המפתחים לסייע להם להגיש מחדש את התוסף כדי להוסיף אותו מחדש לחנות”.

“זו דרך מעניינת לנסח את זה”, צחק זר-אביב. “עוד נראה”.

הצעדים של גוגל צריכים להזכיר לנו ולהזהיר אותנו, המשתמשים, שפלטפורמות של גוגל שאנחנו משתמשים בהן – מדפדפן דרך משקפי מציאות מדומה ועד עצמכוניות ומי יודע מה עוד יהיה בעתיד – אוספות עלינו מידע, לא נמצאות בשליטתנו ולא יצייתו לפקודותינו אם אלו יסתרו את האינטרסים והרצונות של גוגל.

לחמאס יש האקרים!!!!1 הקליקו על לינק מפוקפק שהגיע בסמס חשוד כדי לגלות איך לא להתגונן

צה”ל חשף באחרונה שזרוע הסייבר של החמאס גרמה לעשרות חיילים להדביק את הסלולריים שלהם ברוגלות, באמצעות הנדסה חברתית. לוחמי הסייבר של החמאס התחזו לנשים וגברים בפייסבוק, פלירטטו עם חיילים בצ’ט והציעו להם להתקין אפליקציית וידאו-צ’ט שלא דרך חנויות האפליקציות הרשמיות, אלא בהתקנה ישירה של קובץ. האפליקציה היתה למעשה רוגלה שאיפשרה לחמאס לשלוט על המכשירים, לגנוב מהם מידע ולרגל באמצעותם אחרי החיילים והצבא.

זמן לא רב אחרי החשיפה הזאת בוצעה מה שנראה כמו נסיון התקפה נוסף.

המתקפה החלה בהודעת סמס שישראלים רבים קיבלו. ההודעה לא נשלחה ממספר טלפון סלולרי, אלא משולח שהוצג כ-“IDF” (“צה”ל” באנגלית), זיהוי המשמש את צה”ל לשליחת הודעות סמס לחיילי מילואים. השולחים ניצלו את העובדה שתשתיות הסמס מאפשרות הצגת מחרוזות טקסט בתור כתובת השולח, כך שאפשר להכניס טקסט או כל מספר טלפון שרוצים, והנמענים לא יוכלו להבדיל בין הודעה שבאמת נשלחה מאותו גורם/מספר להודעה מגורם זדוני. במקרה שהשולח בוחר להשתמש באותיות ולא במספר טלפון, הנמענים לא יכולים להשיב לו ולהתקשר אליו.

בגוף ההודעה נכתב:

נחשף: כך חמאס חודר לכם לטלפון ושולט בו מרחוק. היזהרו! goo.gl/UhoIc0

סמס מ"IDF": "נחשף: כך חמאס חודר לכם לטלפון ושולט בו מרחוק. היזהרו! goo.gl/UhoIc0", נשלח ב-15/1/2017

האקרים זדוניים משתמשים בציניות בהפחדות כאלו כדי לגרום לקורבנותיהם להיבהל ולפעול בפזיזות, כשבאופן אירוני, דווקא הנסיון של הקורבנות להגן על עצמם מפני סייברפגיעה הוא זה שחושף אותם לפגיעה כזו.

הלינק בגוף ההודעה הוא לינק מקוצר בשירות הקיצור של גוגל, ולא לינק ישיר לאתר שאליו הנמענים יגיעו בסופו של דבר. צה”ל נוהג להשתמש בלינקים מקוצרים, למרות שהדבר חושף מידע על חיילים שעלול לשמש קראקרים. בעוד שלינקים מקוצרים משמשים באופן לגיטימי במקומות שבהם לינקים מלאים הם ארוכים מדי או בלתי אסתטיים, האקרים זדוניים משתמשים בלינקים מקוצרים כדי לגרום לקורבנות להרגיש בטוחים ולהקליק עליהם, מתוך מחשבה שלינקים ארוכים יותר נראים חשודים, חושפים מראש פרטים על אתר היעד ועלולים להפחית את כמות ההקלקות.

מי שמכיר את הלינקים המקוצרים של גוגל יודע שהוא יכול לבדוק לאן הלינק מוביל בלי להיכנס אליו, על ידי הוספת התו פלוס (+) בסוף הלינק המקוצר, אבל כמה אנשים יודעים את זה, וכמה מהם יטרחו לבדוק? ב-15/1, יום שליחת הסמס המפוקפק, הוא זכה ל-17,540 כניסות, ואחר כך לטפטופים של מאות ואז עשרות כניסות, ובסך הכל כ-18,800 כניסות עד היום, מהן 3% מפייסבוק ו-96.6% “לא ידוע”, כלומר מהקלקות מסמסים.

הלינק מוביל לפוסט בדף הפייסבוק “אגף המודיעין של צה”ל“, שנכון לעכשיו יש לו כ-13.5 אלף עוקבים, פחות ממספר האנשים שהקליקו להיכנס אליו מהסמס המפוקפק. לדף אין סימון וי כחול, שיעיד שבפייסבוק וידאו את האותנטיות שלו. המתגלץ’ עדי אבנית תהה: “אגף המודיעין של צה”ל זה דף שנפתח בינואר עם מעט מאוד מידע בו.
יש בכלל ראיות שזה שייך לגוף רשמי ולא לאיזו חברת ‘סייבר’ קיקיונית?”. שלא לומר גורם עויין שמשתמש בפייסבוק כדי להפיל בפח חיילים.

הפוסט מכיל סרטון מתח מקצועי למראה שבו איש במדי צה”ל, פניו מוסתרים וקולו כנראה מעוות, מספר איך הדביק את עצמו בתמימות ברוגלה של חמאס.

לא נופלים ברשת

אגף המודיעין של צה"ל חושף: ארגון הטרור חמאס פועל במסווה באמצעות זהויות גנובות ברשתות החברתיות, יוצר קשר עם חיילי צה"ל בסדיר ובמילואים ומצליח להשתלט על הטלפונים הניידים שלהם באמצעות וירוס.
עשרות פרופילים מזויפים נחשפו וסוכלו עד כה, האם הם חברים גם שלך?

Posted by ‎אגף המודיעין של צה"ל‎ on Wednesday, January 11, 2017

פוסט אחר באותו עמוד מסביר: “כך תוודאו שהאויב לא שולט לכם בנייד”, ונותן הוראות לגבות, לאפס מכשיר ולמחוק תכנים בסלולרי אייפון ואנדרואיד. המתגלצ’ים הגיבו בפוסט וקרעו את ההסבר המגוחך לגזרים. ההאקר ישי פלד, מנהל פיתוח בסייברביט, הסביר לי שאם האקרים מוצאים חולשה בתיקיית /system/ במכשיר ובאמצעותה משיגים שליטה מלאה (root) בו, לא יעזרו מחיקת נתונים וגם לא איפוס למצב המקורי שלו כפי שהגיע מהמפעל (factory reset) – משום שאלו לא מוחקים את השינויים שההאקר הכניס לאותה תיקייה. כך שהטיפ שנתן דף הפייסבוק “אגף המודיעין של צה”ל” גם מטריח חיילים לשווא לבצע מחיקות ואיפוסים, וגם נותן להם תחושת בטחון כוזבת שהמכשיר שלהם מאובטח ונקי מרוגלות חמאסיות.

בוואלה פרסמו על כך כתבה וקיבלו תגובה מדובר צה”ל: “כחלק מניסיון השתלטות חמאס על הטלפונים של משרתי צה”ל בסדיר ובמילואים הופצו הנחיות להתנהלות זהירה ברשת. בין היתר ניתנו המלצות לפרמוט הטלפון על מנת לצמצם את פוטנציאל הנזק. יודגש, כי פרמוט הטלפון הינו הדרך היחידה להגנה על פרטיותם ועל ביטחונם של המשרתים”.

עצת אבטחת מידע גרועה מדף הפייסבוק "אגף המודיעין של צה"ל", 11.1.2017

מתגובת דו”ץ עולה שצה”ל הוא זה שעומד מאחורי הסמס המפוקפק, כתובת השולח הפיקטיבית, הלינק המקוצר, דף הפייסבוק הלא-מאושרר והעצה השגויה. מכך אני מסיק שצה”ל נקט פה בקמפיין טרויאני מבריק, שנועד להדגים לאנשים איך הם נופלים בקלות במתקפת סייבר של הנדסה חברתית, כדי לחסן אותם מפני מתקפות אמיתיות כאלו.


עורכת: אחינעם קפון; טכנאי: עמית פומפס; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-24.1.2017. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


זכרונות מהסרט “שאזאם” שלא היה מעולם • סרט תיעודי שצולם באמצעות סלולרי שנגנב ️• סרטים במימון-קהל >> רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

“שאזאם” לא קיים

רבים מאיתנו זוכרים את קומדיית האייטיז המטופשת “שאזאם” בכיכובו של סינבאד. שזה די מוזר, כי הסרט הזה לא קיים. כתבה של אמליה טייט בניו סטייטסמן מתחקה אחר עקבותיה של הפנטזיה הקולקטיבית סביב הסרט המפוברק הזה. מדובר במקרה של אפקט מנדלה – זכרון קולקטיבי שנלסון מנדלה מת בכלא, כשלמעשה הוא מת כאדם חופשי.

תמונה מפוברקת שהופצה באימייל בדצמבר 2016, של קסטת וידאו של הסרט "שאזאם" בכיכובו של סינבאד. מקור: סנואופס

דיברנו על כך בתוכנית עם מבקר הקולנוע אבנר שביט. “גם לי נדמה שראיתי אותו, הוא נשמע מאוד הגיוני”, אמר שביט לעורכת “רבע לדיגיטל” אחינעם קפון. “זה מתחבר למשהו מאוד נפוץ – סוג ההודעות שאני מקבל זה שאנשים כותבים לי שהם מחפשים סרט שהם ראו. מנסיון העבר אני יודע שקשה לעזור להם כי הם נותנים פרטים משובשים, מערבבים בין פרטים, בין שחקן אחד לאחר. זה כמעט בלתי אפשרי לאתר מזכרונות של אנשים. כל הפיתוחים הטכנולוגים לא עזרו לפתור את זה. זה לא כמו שאזאם[, האפליקציה שמאתרת שמות של שירים לפי קטע מהם], אין דרך לפענח שברי זכרונות. אין משהו מוחשי. בגלל שהרבה סרטים דומים אחד לשני, קל לשכנע אדם שהוא ראה סרט שלא ראה. יש תקופות שנעשו הרבה סרטים אותו הדבר. יש הרבה סרטים אבודים מיתולוגיים. היה מקרה ביזארי של סרט שלא הצלחתי למצוא אותו עשרים שנה, ואז כתבתי באיזה פורום שאני מחפש אותו, ועוד מישהו כתב אותו הדבר, ושנינו מכירים והיה לנו אותו זיכרון בלי שידענו. במקרה הזה מצאנו אותו, כי זכרנו אותו מדויק”.

איך נוצרה הפנטזיה הזאת?
“אני חושב שהסיפור התחיל מכך שמישהו חיפש את הסרט הזה. סוג הדיון של חיפוש סרטים קורה הרבה. ואז עוד מישהו אמר שהוא מחפש את ראה אותו, ועוד מישהו אמר. והבעיה היחידה שלא היה כזה סרט. אני מניח שהצעד הבא שמישהו יעשה טריילר לסרט הזה, וזה יהיה מין אגדה”.

“לפני שנה כתבתי חידון פלייבאז של מה סרט שהמצאתי ומה סרט אמיתי, ואנשים נפלו בחמישים אחוז. קל לעבוד על אנשים”.

ציוץ טוויטר של סינבד על כך שטרם עשה סרט על ג'יני, אבל שהוא עומד לעשות סרט כזה, דצמבר 2016

הסרט טרם צולם, מכירת הכרטיסים החלה

מימון-קהל (או מימון-המון) משמש יוצרי סרטים לממן את הפעילות שלהם. דיברנו על כך בתוכנית עם הבמאית והמפיקה הילה מדליה, שמגייסת במימון-המון והרצתה על כך באירוע “שבוע הבמאיות”.

קולנוע במכונית. תמונה: prof.bizzarro (cc-by)

“אין הבדל אמיתי בין גיוס המונים לסרטים לגיוס המונים לסטארטאפ וכדומה”, אמרה מדליה לעורכת קפון. “בעולם, וקצת גם בארץ\ יותר ויותר זה הופך לכלי של גיוס כספים, אבל יש גם הרבה יתרונות וערך מוסף מעבר לכסף – יצירת קהל, בחינה של השוק, הגעה לציבור. הקהל שאתה יוצר הוא לא רק קהל שיבוא, אלא קהל שידחוף את הסרט – הם חלק מהדבר. גם כסף מקרנות בקולנוע שבאו לעודד את הקולנוע, זה בא עם חובות – נגיד כל מיני הגשות דוחות, אחוזים שהם צריכים לקבל אחרי זה, במקרה של גופי שידור אתה בעצם נותן להם את השידור ומוציא מהידיים שלך את היכולת השיווקית. במקרה של מימון המונים יש גם חופש אומנותי וגם חופש שיווקי.

“אך יש גם חסרונות – ברמה מסוימת, כשאנחנו מביאים תסריטים לקרנות זה ועדות ותחרות – אבל זה קל יותר, אתה רק צריך להביא פיץ’. מימון המונים זו עבודה קשה – אתה לא סתם הולך לאחד האתרים\ פותח עמוד והופ הכסף זורם. צריך לעבוד מאוד קשה כדי להגיע לקהל, כדי לשבור את המעגל שלך. לא שאמא שלי ודודה שלי ישימו כסף, אלא לשבור את מעגל המשפחה והחברים. זה דורש הרבה הרבה עבודה – הייתי מעריכה את זה בשלושה חודשים של עבודה. אי אפשר להסתמך על מזל. אז אפשר לשתף פעולה עם גורמים עם הרבה עוקבים – קבוצות פייסבוק של מליונים, אם זה עמותות או ארגונים. אבל אז עולה השאלה – למה שיעשו לי יחץ? כשעשינו את הקמפיין של ‘מיסטר גאגא’ הצלחנו להשיג יחץ בישראל, כי צילמו את נטלי פורטמן לטיזר, אז זה היה מושך.

הילה מדליה (משמאל) בהזמנה להרצאה ב"שבוע הבמאיות"

“היוצרים שמשתמשים במימון המונים הם מגוון רחב, אבל כדאי להסתכל על אילו קמפיינים הצליחו. רוב הקמפיינים הם כאלה שנגעו ברגש, ומה שנגע ברגש זה תוכן הפרוייקט עצמו. משהו שהוא סוחט את הלב והוא מרגש, משהו שהוא מצחיק ומגניב. למשל עשינו קמפיין על סרט של ילדים ערבים ויהודים רוקדים שרוקדים יחד, או סרט שקשור לאלצהיימר.

“פה בארץ זה פחות נפוץ לתרום לאמנות. אני חושבת שבדנ”א זה לתרום לעמותות, דווקא בחברה שלנו אמנות זה משהו שכביכול אנשים לא רואים כמשהו שצריך לתרום לו. אני מכוונת לצאת מישראל. אנשים מבינים בארה”ב את התרומה של אמנות לחברה ופה פחות, למרות שיש פה הרבה יצירה. בחו”ל זה באמת תופץ תאוצה. נראה לי שנאספו עשרות מליוני דולרים בקיקסטארטר רק לסרטים דוקומנטריים. שזה נישתי. פישר פרייס יצאו בקמפיין המונים, אתה שואל ‘מה הם צריכים את זה בכלל?’, אבל זה בדיוק העניין של קירוב והשגת הקהל”.

סרטים מטלפון גנוב ומצלמות מעקב

גנבת אנונימית גנבה במיומנות את האייפון של אנת’וני ואן דר מיר, סטודנט לקולנוע בן 23 מהולנד, בזמן שאכל ארוחת צהריים. הוא הצליח לעקוב אחרי המכשיר לדקות ספורות, וכשהוא והמשטרה היו קרובים למכשיר, הוא התנתק מהרשת והקשר איתו אבד. “למרות שזה היה מבאס, המרדף אחרי הגנבת היה די מרגש”, סיפר בצ’ט עם גולשים ברדיט. גניבת המכשיר עצמו לא היתה הבעיה הגדולה ביותר שלו, אלא הגישה של אדם זר לסרטונים, לתמונות ולאימיילים שלו.

ואן דר מיר קנה טלפון סלולרי, שתל עליו רוגלה והניח אותו כפתיון לגנבים. הגנב לא ידע שבעל הטלפון עוקב אחרי מיקומו על מפה, מצותת לשיחותיו ומקליט אותן, מדליק את מצלמת הווידאו ומסתכל על מעשיו. מהחומרים שאסף יצר ואן דר מיר את הסרט התיעודי הקצר Find My Phone. הסרט הופך את היוצרות: במקום שהגנב יחדור למידע האינטימי הקורבן, הקורבן מחלל את פרטיותו של הגנב באמצעות סוס טרויאני במסווה של טרף קל.

נושא הפרטיות והשימוש בסרטוני מעקב מזכיר את הסרט Faceless של הבמאית האוסטרית תושבת לונדון מאנו לאקש (Manu Luksch) מ-2007. לאקש כתבה תסריט על עולם עתידני שבו כולם נטולי פנים חוץ מאישה אחת, ויצאה לצלם ברחובות לונדון כשהיא מגלמת את תפקיד האישה. לאקש לא לקחה איתה מצלמה, אלא הסתמכה על מצלמות המעקב (CCTV) המרובות שמרשתות את רחובות העיר. בסיום הצילומים פנתה פנתה לכל הגופים שבמצלמותיהם תועדה ודרשה עותקים של הסרטונים בהתאם לחוק ה-DPA (ר”ת של Data Protection Act). הסרטונים הללו היו חומר הגלם שלה, שבו כיסתה בעיגולים שחורים ואפורים את פניהם של כל המצולמים מלבד עצמה – בהתאם לתסריט, שנכתב כך שגם יגן על פרטיותם של השחקנים בעל כורחם.


עורכת: אחינעם קפון; טכנאי: ניב בן אלי; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-17.1.2017. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


🚘 עיצוב עצמכוניות והעולם שסביבן 💥 מניעת תאונות 💼 ואיך מבטחים אותן? » 📻 רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

עולמכונית

כלב במכונת ארקייד. תמונה: עידו קינן, חדר 404 (cc-by-sa)

איך העצמכוניות משנות את העולם שסביבן, ואיך העיצוב שלהן משתנה? דיברנו על כך בתוכנית עם דורי אוריין, מעצב מוצר שמתעסק בעיצוב סביבה, ראש תחום עיצוב מוצר בסמינר הקיבוצים ומרצה בבצלאל, שעושה את הדוקטורט שלו על סוסיתא, המכונית הישראלית. בראיון מקדים לעורכת אחינעם קפון אמר אוריין: “אני מתעסק ביחסים בין עיצוב וחברה. אם אנחנו בונים בית בצורה מסוימת איזה סוג של התנהגות אנחנו מצפים מהדיירים. באותה צורה אני מסתכל על מכוניות – איזו חברה הן ייצרו? למשל, יהיה אפשר לשלוח ילדים בני ארבע לחוגים לבדם. בנוסף, מכוניות היום הן סמל סטטוס, הן נתפסות כמעידות משהו על האדם. כשמכונית פשוט תצטרך לקחת ולהחזיר, או בכלל לא תהיה שלנו, אז זה לא יתפס כך. יש שאלה של מי יסע ולאן. למשל – אם גוגל פתאום יריבו עם העיר נתניה, ויחליטו שאסור להם לנסוע. אצל מי השליטה? עכשיו אתה יכול לנסוע ואנשים לא ידעו לאן נסעת, בעתיד לא תוכל. מצד שני כל מיני אנשים שלא יכולים לנסוע יוכלו – מבוגרים וילדים. יש כבר מערכת של נהיגה אוטונומית. יש מדינות שמותר למכוניות אוטונומיות לנסוע. תוך עשר שנים יהיו מכוניות אוטונומיות לגמרי – אם נסעת כל החיים במכונית אוטונומית, ואתה לא יודע לנהוג, מה תעשה אם תצטרך לקחת את ההגה לידיים?”

מאמר של אוריין על עצמכוניות במגזין “עיניים”:

להורדה (PDF, Unknown)

מכוניות מחליפות פרטים

"האם מכוניות אוטונומיות גם יחליפו ביניהן פרטים בצורה אוטונומית, במקרה של תאונה?" (עמוס שוסט)

עצמכונית משנות גם את עולם הביטוח. בהיעדר נהג, האחריות הביטוחית עוברת – אבל למי? ליצרן המכונית? למתכנת? לבינה המלאכותית? שוחחנו על כך עם דייויד שפירו, מנכ”ל ארניקס (Earnix). בשיחה המקדימה הוא אמר לעורכת אחינעם קפון: “היום בעצם מבטחים בעיקר את הנהג. ברגע שיש רכב אוטונומי אין משמעות לנהג, הנהג הוא הרכב, ולכן אין משמעות של היסטוריית נהיגה של הרכב, זו מכונה. כל המודל של איך מבטחים, איך מורידים את הסיכוי לתאונה, כי אנחנו הרי חיים על סטטיסטיקות. והשאלה הבאה היא למי בכלל מוכרים את הביטוח? אני קניתי את זה כמו מקרר, ובמקרר אנחנו מקבלים אחריות יצרן. וברכב האוטונומי אנחנו מצפים שמי שנתן לנו את השירות יבטח. אז אולי מוכרים ליצרנים? כל המודל משתנה לגמרי. הרכבים האוטונומיים הולכים לקרות – לא בחודש הבא, אבל עוד עשרים שנה מהיום רכבים אוטונומיים כבר יהיו חלק ניכר. אבל לא צריך ללכת רחוק – בשנים הבאות יהיה מספיק מכוניות אוטונומיות, לא יבטלו לגמרי כמובן, אבל מספיק כדי שמישהו יצטרך לענות על הצורך הזה. בעניין הטכנולוגיה לביטוח מושקע בזה כמות אדירה של כסף. עומדת להתעורר בעיה ומישהו צריך לענות עליה”.

עוד על טכנולוגיה וביטוח: גאדג’ט נוזף בנו על הנהיגה הגרועה שלנו ומלמד אותנו לנהוג טוב יותר באמצעות הנחה בביטוח

בעוד שתי שניות תאונה לפניך

המשותף לשחקני שחמט ולנהגים מוצלחים הוא היכולת לראות כמה צעדים קדימה ולפעול בהתאם. לעצמכוניות יש כמה יתרונות על בני אדם בחיזוי הכביש, בין השאר בחיישנים שרואים מעבר למכוניות הבאה ויכולת תגובה מהירה יותר.

עצמכונית של טסלה הדגימה את היכולת הזאת באופן דרמטי בסוף החודש שעבר, בסרטון שפרסם בטוויטר האנס נורדסיג’:

העצמכונית מזהה שבין שתי המכוניות שנוסעות לפניה בכביש עומדת להתרחש תאונה, מצפצפת לאות אזהרה ובולמת – לעדותו של נורדסיג’, עוד לפני שהנהגת הספיקה לבלום. פחות משתי שניות לאחר הצפצוף, התאונה מתרחשת – המכונית הראשונה מתנגשת בזו שלפניה, והמכונית השניה מתהפכת פעמיים. העצמכונית עוצרת במרחק בטוח ואינה מעורבת בתאונה.


עורכת: אחינעם קפון; טכנאי: ניב בן אלי; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-10.1.2017. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


שיימינג! שיימינג! שיימינג! • שיקום רשת למוניטין שהוכתם • קמפיין פייסבוק נגד פייסבוק » רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

ולמדתי שיים לכל ריס וציפורן

“שיימינג הוא ביוש באמצעות רשתות חברתיות. אנחנו כל הזמן שוכחים מהמילה ביוש – לגרום בושה. זה לא העלבה, זה לא השמצה, זה לא הפחדה. זה להרגיש לא נוח עם מעשה שנעשה וחורג מנורמה חברתית. המטרה היא לגרום למשהו להיות יותר טוב. לתקן בעיה לא רצויה”, הסביר אסף שמואלי, בעל הבלוג “משבריסט”, בראיון לעורכת “רבע לדיגיטל”, אחינעם קפון. “אין שיימינג טוב ושיימינג רע, הוא נועד לתקן משהו. לכן יצרתי בוחן שבודק את הכוונה שעומדת בבסיס הפוסט. אם הכוונה לתקן מצב לא רצוי – זה שיימינג. אם זה כדי להרגיש טוב יותר עם עצמך, להשתיק, להפחיד – אז את בתחום בריונות הרשת. למשל, בסין יש יוזמה לרשום מעסיקים שחורגים מנורמות של חוקי עבודה – לא נותנים חופשה, לא נותנים ביטוח לאומי, לא משלמים. ויש מאגר דומה בקרב העדה החרדית של אנשים שמתגייסים. אז למה אחד ישמע טוב ולמה אחד רע? הסיבה שרובנו מזדהים עם הנורמה הראשונה ולא השנייה”.

“אני הייתי יועץ תקשורת של אגד משנת 2009”, סיפר שמואלי. “במהלך השנים נכנסו הרשתות החברתיות. היו מגיעות אלינו הרבה פניות והרבה תלונות. אבל גם הכי קשות, כמה שהן לא נוחות, אתה רואה שאין משהו רע שמסתתר מאחורי זה. גם אם מציגים את שם הנהג, גם אם כותבים תלונה מאוד חריפה – זה לא רע. זה לא תופעות שאת רואה שאדם רע עומד מאחוריהם, אלא טענות של אנשים. אז עלתה בי השאלה מה ההבדל בין שיימינג לבריונות רשת, והאם יש שיימינג טוב ויש שיימינג רע”.

סצינת השיימינג בסדרה "משחקי הכס"

לא רק בפייסבוק. שיימינג בסדרה “משחקי הכס”

“כדי להתמודד עם שיימינג ישנן חמש אפשרויות – אחת היא התעלמות, השנייה היא להשתמש בכלים של הרשת החברתית כדי לדווח או לחסום, השלישית דרך המשפט, אבל לא כל דבר הוא הוצאת לשון הרע, רביעית היא דרך השיחה – להסביר את הצד שלך, והחמישית היא ניהול מוניטין, אבל זה בדיעבד וזה יקר. לדוגמה, כשניהלתי את משבר השיימינג של מסעדת אבו גוש – חשבון של תיירים סינים שהאשימו בהפקעת מחיר לתיירים. אנחנו התכחשנו לטענה ואמרנו אין דבר כזה – יש תשלום לפי מנה, כלומר אפשר לקבל מנה מחמישים שקלים ועד אין סוף, וכך יצרנו מצב שבו כל אחד יודע מה אפשר לקבל במסעדה הזו ואפשרנו את הדיון על מה הם קיבלו ושהם שילמו לפי זה. ניהול מוניטין זה לדחוק תוצאות שליליות, אבל זה רק בדיעבד. במאבק בבריונות רשת עומדים אותם כלים, ונוספים עוד שניים – אכיפה ושיימינג. באמצעות שיימינג אפשר להתמודד עם בריונות רשת”.

בתוכנית הזכרנו מספר מקרי שיימינג: תלונה של נינה זוקלמן על נהג אגד שסגר עליה את הדלת, מאור בן זאב שבזק בינלאומי סירבו לשרתו בצ’ט אף שהוא חירש, ואדם שהתלונן שדומינוס מכרו לו פיצה טבעונית עם בשר, מה שהתברר כאשמתו כשבהקלטת השיחה נשמע שהזמין במפורש פפרוני.

ישתבח שמכם

שרון פרי מככבת בראש רשימת החיפושים הטרנדיים של גוגל ישראל ב-2016. “זה נראה קצת מפתיע, מה היא עושה כל כך גבוה. למה אותה הכי חיפשו?”, אמר מאור קפלנסקי, מנכ”ל ובעלי איברנד, ניהול מוניטין באינטרנט, בשיחה עם העורכת אחינעם קפון. “אחת הסיבות שאנשים הסתקרנו, בגלל אותן התמונות שדלפו. קשה להגיע בקלות לאותן תמונות, כי המידע הזה הוסר בהרבה מקומות, אבל בחיפוש מעמיק אפשר להגיע. שתי התוצאות הראשונות זה באתר תפוז ויוטיוב. כשנכנסים לאותם איזכורים הכותרת היא איזכורים שליליים. הם עברו את הערך שלה בויקיפדיה, שזה מפתיע. גוגל מסתכל על ויקיפדיה כמקור סמכותי ומדרג אותו ראשון. זה מראה על איזשהו באג, גוגל לא כל כך מזהה. מעבר לדיון אם הוא צריך להציג את התוצאות האלה בכלל”.

פרי, שדרנית ספורט, זכתה לפרסום שלא בטובתה כשעבריין גנב את הטלפון הסלולרי שלה ופרסם תמונות עירום שלה שמצא שם. במקום השני ברשימה של גוגל הופיעה ענת הראל, מאמנת כושר ומגישת טלוויזיה, שגם היא נפלה קורבן למקרה דומה, שבו האקר פרץ למחשב שלה והפיץ תמונות עירום שלה. קפלנסקי הסביר בתוכנית איך מנהלים מוניטין במנועי חיפוש ומחזירים לראש התוצאות את התוצאות הרצויות אחרי מקרים כאלו ואחרים. בשיחה עם העורכת קפון אמר: “בדרך כלל, כשאנשים נתקלים בבעיה שמופיעה תחת השם שלהם בתוצאות החיפוש, זה לא קשור למשהו אינטרנטי שעשו – אלא למידע שמופיע באתרים שאין להם שליטה עליהם: אתרי חדשות, אתרי מידע, בלוגים, אתרים שמושכים מידע מבתי משפט. יכול להיות שהם יופיעו גבוה בתוצאות החיפוש”, אמר בשיחה עם העורכת אחינעם קפון. “מה שצריך זה ליצור נוכחות חיובית ברשת תחת אותו השם. יש הרבה פלטפורמות וכלים דרכם אנשים יכולים למתג את עצמם – פייסבוק, טוויטר וכו’ הם הידועים, אבל יש עוד הרבה פלטפורמות שאפשר לפתוח בהן יוזר עם השם”.

תמונת אישה עירומה על תא טלפון ציבורי. תמונה: Martin Clavey (cc-by-sa)

“לפני שלוש שנים היה את המקרה של אייל גולן – היה באז מאוד שלילי, כתבות שליליות. דה מארקר פרסם מאמר בו הוא ניסה לנתח למה לא מופיעים איזכורים שליליים תחת השם אייל גולן. המוניטין של גולן בתוצאות החיפוש לאחר הפרשה השתפר תוך זמן קצר מכיוון שידיעות חדשות חיוביות החליפו בתוצאות החיפוש את הידיעות הישנות הקשורות לפרשה. זה קרה לא בגלל פעולות SEO (אופטימיזציה לתוצאות החיפוש) יזומות, אלא עקב פעולות יח”צ שדחפו אייטמים לאותם אתרי חדשות בהם הופיעו האזכורים השליליים (כנראה הודות לעבודה מאומצת של רני רהב, יחצ”נו של גולן באותה תקופה). מכיוון שאחד מהפרמטרים המרכזיים כיום באלגוריתם של גוגל הוא העדכניות של העמוד, היה ניתן להסתפק בפעולות יח”צ אלו כדי להשפיע בצורה משמעותית על תוצאות החיפוש תחת שמו”.

“דוגמה נוספת היא מה שהיה עם הילרי קלינטון – מה שעוד קובע את המוניטין ברשת זה לא רק תוצאות החיפוש עצמן, אלא ההצעות של גוגל בתיבת החיפוש. במקרה שלה איזה בלוגר גילה שאם כותבים [הילרי קלינטון cri], כלומר ההתחלה של crime, גוגל לא מראה הצעות שמובילות לתסבוכת המשפטית, אלא criminal reform, הרפורמה שלה בפשע. כלומר תוצאה חיובית. גוגל עושה מניפולציות” (באתר בדיקת העובדות פוליטיפאקט מפריכים טענה זו; זהירות, אוטופליי).

“הזכות להישכח היא פסיקה תקדימית שיצאה לפני שנתיים בבית הדין של האיחוד האירופי, שלפיה במקרים מסוימים צריך להענות לבקשה של אנשים מסוימים להסיר מידע מתוצאות החיפוש. דברים שלא רלוונטים למצב האדם היום – למשל אם לפני עשר שנים האדם היה בפשיטת רגל וזה מופיע כמידע משפטי באיזה אתר, יש לו את הזכות לפנות לגוגל ושיסירו את תוצאות החיפוש. גוגל הוצף בפניות ולרוב הוא הסיר. הפסיקה בארץ עוד לא קיימת, אבל יש מגמה מצד גוגל ישראל להסיר מתוצאות החיפוש אייטמים שמוגדרים בקריטריון כזכות להישכח”.

בתוכנית דיברנו על היעלמות אייטמים שליליים מגוגל על נואל בידרמן, מנכ”ל אתר ההכרויות לנואפים אשלי מדיסון, שהאקרים פרצו וחשפו פרטי משתמשים בו.

קמפיין פייסבוק לאתר שפייסבוק חסמו

דורי בן ישראל, בעל בלוג הפרסום “המזבלה” שמרבה לדווח באופן ביקורתי על פייסבוק, נחסם בפעם המי-עוד-סופר ופתח במלחמה, שהצעד הראשון בה היה אתר “קונטקט פייסבוק”, שבו פרסם פרטי התקשרות של בכירים בחברה, יחצנים ושתדלנים שלה. פייסבוק הגיבה בחסימתו של בן ישראל לחודש ובחסימת האפשרות לשתף את הלינק לאתר בפוסטים בפייסבוק ואפילו בהודעות אישיות במסנג’ר. מנכ”לית החברה, עדי סופר תאני, לא השיבה על שאלותיי בנושא.

ניצן ויידנפלד, לשעבר עיתונאי טכנולוגיה, העלה בפייסבוק קמפיין עם תמונה של סופר תאני והכיתוב “התקשר עכשיו למנכ”לית פייסבוק ישראל – ספר הטלפונים של בכירי פייסבוק ישראל נחשף בחינם!”, ולינק שונה שמנתב את הגולשים בסופו של דבר אל “קונטקט פייסבוק”.

קמפיין פייסבוק של ניצן ויידנפלד לאתר "קונטקט פייסבוק" של דורי בן ישראל, 12.2016

מפרסמים מרבים להתלונן על פסילות קמפיינים שרירותיות וקטנוניות. בנוסף, בפייסבוק רגישים מאוד לשימוש בשם המסחרי שלהם – שבקמפיין של ויידנפלד הופיע חמש פעמים – פעמיים בטקסט, פעם אחת בלינק ופעמיים בתמונת הקמפיין. אבל הקמפיין הזה עבר את הסינון, רץ יום וחצי, הגיע לכמעט 28 אלף גולשים, רשם שיעור הקלקות של 0.17% – פחות מ-50 – ועלה לויידנפלד כ-25$. שווה לבדוק אם אפשר להריץ קמפיין עם המילים האסורות, שפייסבוק מחליטה מדי פעם בשרירותיות לחסום אנשים שהשתמשו בהן בפוסטים לפני שמונה שנים.


עורכת: אחינעם קפון; טכנאית: דנה קמישב; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-3.1.2017. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


נער הסקטבורד קם לתחייה • הצא”פים בישראל התגברו במקביל לאינטרנט • זה הזמן להוציא ת”ז » רבע לדיגיטל

פריים ממשחק הווידאו הישראלי "נער הסקטבורד", שיצרו אודי אהרוני ויובל אהרוני, ושוחזר על ידי " התנועה לשימור משחקים בישראל"רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

נער הסקטבורד חוזר לגלוש

“יזמתי את התנועה לפני שנתיים ואני אחראי על סריקות של משחקים ויצירה של תוכן”, סיפר רפאל בן ארי, מייסד “התנועה לשימור משחקים בישראל“, למפיקת “רבע לדיגיטל” אחינעם קפון. “הרעיון לתנועה הגיע ממני, אני מאוד אוהב את ההיסטוריה של המשחקים וסיפורים על איך הקימו כל מיני חברות וכל מיני משחקים, גם פה בארץ. ואני אוסף משחקים כאלה. אני שואל חברים ומשפחה אם יש להם משחקים כאלה, וכל הזמן שמעתי את אותה תשובה – ‘בדיוק זרקתי’. החלטנו שצריך להגיע לאנשים לפני שהם זורקים לפח דברים חשובים, או שלא נראה אותם יותר. אנחנו מחפשים משחקים ישנים ורוצים לשמר אותם – אנחנו סורקים את הקופסאות, את המשחק עצמו, את חוברת ההדרכה, דיסקטים ישנים שכבר לא יעבדו וחלקם כבר לא עובדים. אנחנו שומרים על המידע לדורות הבאים. ברובם אפשר לשחק, אנחנו עובדים עם אתר שקוראים לו ‘מסע אל העבר‘ – משחקים נוסטלגים וישנים ואנחנו משלימים חוסרים. לא הכל אנחנו יכולים לעלות, יש עדיין חברות שלא מסכימות שיהיה באתר להורדה אז אי אפשר לשחק בהם, אבל רוב הדברים הם נגישים לציבור. אבל לא רק משחקים, אלא גם מגזינים, ממש דברים יפים”.

באחרונה איתר ושיחזר בן ארי את “נער הסקטבורד”, משחק וידאו ישראלי משנת 1992, שפותח על ידי אודי אהרוני ויובל אהרוני והופץ על ידי חברת באג מולטיסיסטם.

"נער הסקטבורד" הוא משחק ישראלי משנת 1992, שנחשב לאבוד – ללא כל גיבוי למשחק באופן פיזי או דיגיטלי. אך לאחרונה הצלחנו לאתר…

Posted by ‎התנועה לשימור משחקים בישראל‎ on Friday, December 23, 2016

“‘נער הסקטבורד’ הוא משחק בקהילה של אוהבי משחקי הרטרו שנחשב אבוד והוא לא קיים יותר, וכבר חשבו שזהו – הוא אבוד ולא נצליח לראות אותו שוב”, סיפר בן ארי לקפון. “אבל הצלחתי למצוא מישהו שנשאר לו הדיסקט המקורי של המשחק, והוא די בעייתי כי הם מתקלקלים עם הזמן, מאבדים את המידע. זה לא היה פשוט אבל הצלחתי להוציא את האינפורמציה עם מחשב שהייתי צריך להרכיב במיוחד בשביל זה. אבל זה לא הסכים לקרוא את המשחק בלי הדיסקט והיינו צריכים לעקוף אותו – ועכשיו אפשר להוריד את זה. זה מאוד נחמד ומרגש, כי זה משחק ישראלי וכבר ויתרו עליו”.

המשחק זמין להורדה ולשיחוק מקוון כאן.

מבט מצוא”פ

פרשת העציר איקס, בן זיגייר, שהיתה אסורה בפרסום בישראל, נחשפה ברשת ABC האוסטרלית, משם הועתקה לתקשורת הישראלית, ואז נעלמה ממנה, משום שבאופן מגוחך, צו איסור הפרסום לא בוטל. מידע שהיה נגיש לכל מתגלץ’ בארץ ובעולם היה אסור בתרגום ובפרסום באתרי חדשות שפועלים מישראל.

דווקא ב-15 השנים האחרונות, שבהן נכנסה האינטרנט לישראל, השימוש בצווי איסור פרסום – צווים שבתי משפט מוציאים לבקשת המדינה ואשר אוסרים פרסום מידע מסוגים שונים – גדל פי 3, כך לפי מחקר שערכה נעה לנדאו, עורכת המהדורה האנגלית של “הארץ”. בראיון ל”העין השביעית” פירשנה לנדאו: “ככל שיש שטף גדול יותר של מידע מנסים יותר לעצור אותו, וזה קצת כמו האצבע בסכר. ומצד שני יש תופעה שהיא מאוד ישראלית-ספציפית, וזו הצנזורה הצבאית. המעמד של הצנזורה הצבאית, שהיא זאת שאמונה על מניעת פרסומים בנושאים בטחוניים מסוימים, מאוד נחלש במהלך השנים. הצנזורה נחלשה בגלל שבג”ץ הציב מערכת של איזונים ובלמים […] זאת היתה מדיניות של בג”ץ, שראה את ישראל כמדינה דמוקרטית-ליברלית, שצריכה שיהיו לה איזונים ובלמים במניעת פרסומים, ולכן התפתחה איזושהי מערכת עם חוקים יותר ברורים בתוך הצנזורה: מה אפשר לאסור, מה אי-אפשר לאסור, איך, מה הדרכים להתנגד להחלטת צנזורה. ובגלל שהרשויות ראו שהצנזורה כבר לא יכולה ‘לשלוט’ בתקשורת, הן העדיפו צווים משפטיים, כי זה הרבה יותר גורף ומוחלט, והרבה יותר קשה לעתור נגד הצווים האלה מאשר להתווכח עם הצנזורה. אני כעורכת חדשות יכולה להרים טלפון לצנזור במשמרת ולהגיד לו, ‘תשמע, ההחלטה שלך הזו והזו נראית לי לא נכונה, כי אל”ף-בי”ת-גימ”ל-דל”ת’. ואם זה מתאים לחוק הצנזורה, הוא אומר לי ‘את צודקת’. יש דו-שיח, יש פשרות, ושני הצדדים מבינים זה את תפקידו של זה. בנושא צווי איסור פרסום אין שיח. יש דף, כתוב עליו ‘איסור פרסום מוחלט על כל פרט מפרטי הפרשה’, ועכשיו אם אתה רוצה להתווכח עם זה צריך ללכת לבתי-המשפט”.

שער ניוזוויק של רוי ליכטנשטיין אחרי צינזור. תמונה: עידו קינן

בשיחה עם עורכת רבע לדיגיטל אחינעם קפון אמרה לנדאו: “הגופים שמנסים למנוע ממידע להתפרסם והשופטים מתייחסים למה שקורה ברשת רק קצת. זה תלוי בשופטים. עורכי הדין מנסים למנף את זה. חלק מהטקטיקה זה לטעון שהחתול יצא מהשק. ברגע שהמידע יצא ברשת אין טעם להסתיר אותו. כל מי שמכיר צווי איסור פרסום יודע שברור שיש בעיה עם העידן הדיגיטלי. אבל אני חושבת שזה גם יכול לגרום לכך שהם יהיו יותר אפקטיביים לדברים שהם באמת הנדרשים. הרבה גם לא נחשפים ברשת. האדם הממוצע, אם הוא לא יודע מה לחפש הוא לא ימצא. הרבה פעמים גם הפלטפורמה לא מהימנה. עיתונאים חושבים שהכל חשוף וגלוי, אבל לכלל הציבור זה לא. האם העיתונות משתמשת ברשת על מנת להפר את הצווים? תלוי באיזה מקרה – של צנזורה או איסור פרסום. צנזורה, אם כבר היה פרסום זה באמת עוזר כי אז אפשר להשתמש [בעובדה שהמידע פורסם] ולומר שזה כבר גלוי. אבל במקרה של איסור פרסום זה לא עוזר ואתה לא יכול להפר אותם. אבל אתה יכול להשתמש ברשת כדי לטעון שהצו צריך להיות מבוטל”.

“צריך לדבר על מה אפשר לעשות – יש כמה דברים שהמדינה צריכה לעשות. גוף מפקח. אני גיליתי שאין אף גוף במדינה שמפקח על הדברים האלה – כמה צווי פרסום, האם מוצדקים, כמה מאושרים. המדינה צריכה לפקח. לשופטים צריך לתת יותר כלים להתמודדות – אולי צריך הכשרה, שופטים מסוימים שיהיו יותר מחונכים לעידן הדיגיטלי”.

המחקר המלא כאן, לינק ישיר לפדף.

להוציא תעודות בבקשה

אחרי שנים של ניסוי וויכוח ציבורי, שר הפנים אריה דרעי החליט להתעלם מהאזהרות והמלצות אנשי המקצוע ולהפוך את תעודות הזיהוי הביומטריות המאגר הביומטרי מניסוי לחובה. אולם רק תמונת הפנים הביומטרית תהיה חובה ואילו טביעות האצבעות יהיו רשות, כשמי שיבקש לא להכניסן ייענש בתעודה עם תוקף קצר יותר. ההחלטה עברה בכנסת בקריאה ראשונה, ותהפוך למחייבת אחרי שתעבור בקריאה שלישית, אלא אם הבג”ץ שמגישה התנועה לזכויות דיגיטליות ישבש את התוכנית.

החוק הביומטרי. איור: יעל בוגן, העין השביעית the7eye.org.il (רשיון cc-by-nc-sa)

לפני שהמאגר הופך למחייב, למה שלא תלכו להוציא תעודת זהות לא ביומטרי? התוקף שלו הוא עשר שנים, ומי יודע מה יקרה כאן עד 2026. בעצם, אולי כדאי שתוציאו גם דרכון.

[עדכון] לאחר הקלטת התוכנית ולפני שידורה, העיתונאי עומר כביר דיווח ששר הפנים דרעי החליט לבקש הארכה נוספת של הפיילוט הביומטרי. לפי הדיווח, בקואליציה חוששים שלא יצליחו לאשר אותה בקריאה שנייה או שלישית עד סוף השנה, לאור ההתנגדות החריפה שיש למאגר בכנסת [\עדכון]


עורכת: אחינעם קפון; טכנאית: דנה קמישב; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-27.12.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


ראיון עם יוצרת הסדרשת “בנהאל” • הספד ל-Vine • קומיקאים מלמדים בוטים הומור » רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור


סדרת הרשת "בנהאל"“בנהאל” היא קומדיית רשת שיצרו גיה באר גורביץ’, אשר מגלמת את הילד המתנלך בנהאל, ויוגב יפת, שמגלם את חברו אליקים. בתוכנית ראיינו את באר גורביץ’, שסיפרה: “אנחנו יוצרים כי זה מה שאנחנו עושים, חוץ מ’בנהאל’ אנחנו עושים עוד מערכונים, ולא חושבים על השלב הבא – איך זה יתקבל, מי יאהב את זה, מי לא. אנחנו עושים את זה כי זה מה שאנחנו אוהבים לעשות. במקרה של ‘בנהאל’ נחשפנו לאהדה מאוד גדולה, הסרטונים הגיעו למיליוני צפיות ביחד, זה מאוד כיף. […] מי שעושה סדרת אינטרנט, הוא יכול לקחת אותה ולמנף אותה גם לטלוויזיה אם הוא מעוניין, אין ספק שזה משהו שבשלב מסויים גם נשמח לעשות”.

אם תעשו את הסדרה הזאת בטלוויזיה תצטרכו לוותר על משהו בתפיסה האמנותית שלכם?
“לא. אנחנו כמובן נצטרך להעמיק עם הדמויות, עם מערכות יחסים, כמובן עם עוד דמויות שכמובן יבנו את העולם, אבל מבחינת השפה שלנו, איך שאנחנו תופסים הומור – אין סיבה שישתנה משהו”.

כקומיקאית אישה היה יותר קל לך להיכנס דרך הרשת מאשר דרך המיינסטרים, דרך הטלוויזיה?
“אני חושבת שבכלל בתור יוצרת ושחקנית, יש לנו היום את האפשרות ליצור לעצמנו את ההזדמנויות. כשהיום, מתוך יצירה אישית שלי בתור שחקנית ויוצרת, אנשים יכולים להיחשף ליכולות שלי או לעולמות שאני יוצרת, ואני לא צריכה להיות תלויה בגופים חיצוניים שיתנו לי את הרשות הזאת, אני יוצרת לעצמי את ההזדמנות. […] היצירה האינטרנטית מאפשרת משהו מאוד פתוח וחופשי, אתה עושה את היצירה ומעלה למדיה ומשם יש לה חיים משלה, היא מתגלגלת, זה כבר לא תלוי בנו. לפעמים פונים אלי אנשים מרחבי העולם, מדרום אמריקה כתבו לי וזה ממש מרגש, מצרפת”.

הספד מצחיק ל-Vine

אפליקציית הסרטונים הקצרצרים בני 6 השניות, ויין, נסגרת. דיברנו על כך עם הקומיקאי והקולנוען אלון גור אריה, מגיש סדרת ההרצאות “מועדון הסרט המופרע“. “אני מעריץ פנאט של ויין”, סיפר בראיון מקדים לעורכת “רבע לדיגיטל”, אחינעם קפון. “התאבלתי עם עצמי, ואני שמח שאפשר לשתף בריאיון הזה. זה מוזר להסביר את זה למי שלא מכיר – זה כל מה שיש ברשת, אבל מאוד מכווץ. ז’אנר חתולים וז’אנר פספוסים ומה לא. מי שזוכר את הסדרה “קצרים’, שהיו מערכונים שבעצם לפעמים היו מאוד ארוכים. מה שהם עשו פה – ההגדרה היא סרטונים של רק שש שניות. אתה צריך לספר עולם שלם. זה מדהים כמה האנשים שהשתמשו בה הצליחו לדחוס לשש שניות. יש כל מיני ז’אנרים – דברים שאנשים ניסו להאכיל את ג’סטין ביבר. זאק קינק שעושה פעלולים, ואחד בה לאנשים ומתאר מה הם עושים. הכל בזמן קצר. אנשים לפעמים משקיעים ימים כדי ליצור את שש השניות.

“אני את הוויינים שלי צורך בפייסבוק, הכל מאוד מעורבב אחד בשני. ואני מניח שאנשים עם הרבה מעריצים יעברו לפלטפורמה האחרת, הם די כוכבים. רואים את זה גם בוויינים עצמם – אנשים התחילו לחרוג מהאדיקות של שש השניות שהיו בתחילת הדרך. ההומור הוייני קצת מזכיר את הבדיחות של פעם. זה היה הומור מאוד ויזואלי – אדם ניגש למישהי ברחוב, ואז פתאום חבר שלה מגיע והוא מתחיל לרקוד. זה פחות סיפור של בדיחה מילולית. יש גם ליפסינקים – פארודיות על שירים. אפשר לקרוא לזה סטנדאפ ויזואלי”.

ללמד בוט להצחיק

אמזון, אפל, גוגל וחברות אחרות מתחרות על שוק סייעני הבינה המלאכותית, התוכנות שאנו מדברים אליהן ומבצעות את הפקודות תוך שהן עונות לנו. בתוכנות מוטמע הומור, הן יודעת לענות בצורה מצחיקה, לפעמים אפילו לספר בדיחות.

מסתבר שמאחורי ההומור הזה עומדים בני אנוש, שמלמדים את התוכנות איך לענות. קומיקאים שמחפשים עבודה ודאי ישמחו לשמוע על הכתבה שפורסמה באוקטובר בוול סטריט ג’ורנל, שלפיה גוגל מעסיקה כותבים לשעבר מאולפני הסרטים פיקסר וממגזין הסאטירה The Onion, כדי להכניס הומור, ודרכו תחושה של אנושיות וקשר אנושי, לתוך גוגל אסיסטנט, סייען הבינה המלאכותית של גוגל הואום.


עורכת: אחינעם קפון; טכנאים: יואב כהן וטל וניג; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-20.12.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


הפרעת קשב דיגיטלית 😥 רילוקיישן הייטקי תחת טראמפ 💸 אנטישמיות אסורה ומותרת בגוגל 🕍 רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

Six Minute Abs

דג וטלפון ציבורי. תמונה: Freddie Phillips (cc-by)

הקשב שלנו מוגבל, ואפשר לשער שמדובר בסיבות אבולוציוניות: ריכוז גבוה מדי בדבר אחד עלול לפגוע ביכולת שלנו להבחין בסכנה מתקרבת. אבל האם ריבוי אמצעי התקשורת הסימולטניים מקצר את הקשב שלנו? יעל מן שחר, מרצה וחוקרת השפעות הטכנולוגיה על האדם, טוענת שהקשב שלנו ירד מ-15 ל-7 דקות של קשב רציף שאנחנו מסוגלים להחזיק מבלי לעבור הלאה, למשל להרים את הטלפון הנייד ולבדוק מה קורה איתו. היא חוזה שהוא ימשיך לרדת. בתוכנית שוחחנו כשבע דקות על הקשב המופרע של ימינו.

בראיון הזכרתי רצועת קומיקס מ-xkcd – מסתבר שזכרתי סיפור של גדי אלכסנדרוביץ’, שקיבל השראה מ-xkcd. הנה הם:

אלכסנדרוביץ’ כתב:

נכנס למעלית. יחד איתי: קשיש חביב ידידותי (קח”י), מסיח דעת בכף-יד אנושית (מדכ”א).

קח”י: (רואה אותי בוהה במדכ”א): מה עשינו בימים ההם לפני שהיו לנו את הדברים הללו?
גד”י: (לא מתבלבל, זוכר את ה-xkcd הרלוונטי): השתעממנו נורא!
קח”י: לא נכון, היו לנו דברים כאלו שנקראים ספרים!
גד”י: אני קורא ספר ברגע זה ממש! פעם לא הייתי יכול לקרוא ככה ספר במעלית!
קח”י: (תשובה גנרית כלשהי שפירושה שאתה בכל זאת טועה ואני בכל זאת צודק. תנו לשחקן לאלתר).

נו, אז עכשיו אנחנו יודעים מה קורה כשמנסים.

והקומיקס:

xkcd, Before the Internet

מן שחר תרצה בנושא בטוקהאוס תל אביב, 21.12.16 בשעה 21:00. מארגני ההרצאה מציעים שישה כרטיסים (יחידים או זוגיים לבחירתכם) במתנה. אם אתם מעוניינים, כיתבו פה בתגובות וציינו פרטי התקשרות. הבהרה: אני לא מקבל דבר עבור חלוקת הכרטיסים; האחריות על הכרטיסים וההרצאה על מארגניה.

עבודה בעגלות אוטונומיות

במערכת הבחירות לנשיאות ארה”ב, המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ דיבר על סגירת שערי ההגירה – בין השאר בפני מקסיקנים (“סמים, פשע, אנסים”) ומוסלמים (“עד שנציגי ארצנו יצליחו להבין מה לעזאזל קורה”). מה המדיניות של הנשיא הנבחר לגבי עובדי הייטק, סוגייה שמעסיקה את עמק הסיליקון שמסתמך על ייבוא עובדים מארצות זרות?

לפי ניתוח של ביזנס אינסיידר מספטמבר, טראמפ “רוצה להגדיל את השכר למקבל ויזות H-1B [ויזות שמשמשות עובדי הייטק] כך שחברות יחוייבי לספק עבודות ברמת בסיס לאמריקאים מובטלים, ולאסדר ויזות כמו ה-H-1B בדרישה מהחברות לפנות קודם כל עובדים מקומיים לפני גיוס עובדים מחו”ל”.

בואינג 727 דונלד טראמפ. תמונה: Andrew E. Cohen (cc-by-nc-nd)

“אני חושבת שכל הדברים שנאמרו ע”י טראמפ מבחינת הגירה התייחסו בעיקר למקסיקנים, ולא לסקיל וורקרס [עובדי ידע]”, אמרה ג’ניפר שיר, שותפה מנהלת של “שיר משרד עורכי דין לענייני הגירה”, למפיקת רבע לדיגיטל מיקה נכטיילר. “אבל האג’נדה שלו בקמפיין כן קראה להגביל גם את ההגירה החוקית, וזה יכול באמת להשפיע על מצב עובדי ההייטק, אם הוא יחליט להסדיר את הכמות של העובדים. אני לא חושבת שהמדיניות פונה ספציפית לקהל הזה, אבל נצטרך כמובן לחכות ולראות. אני לא רואה ירידה בכמות האנשים שמביעים רצון להגר לארצות הברית. המסלול של מהגר העבודה בהייטק הוא די קבוע – עוברים לשנה שנתיים, חוזרים לארץ, אחר כך לפעמים נוסעים לפרק זמן ארוך נוסף. אני חושבת שרבים כן חוזרים לארץ אחרי כמה שנים בעבודה בחו”ל”.

השואה מעולם לא…

The Mutants. תמונה: Tyler Oysternatz (cc-by-sa)

כשגולשים חיפשו בגוגל את המילים are Jews, שירות Google suggest/אוטוקומפליט השלים את החיפוש אוטומטית ל-are Jews evil; כנ”ל לגבי נשים, ומוסלמים קיבלו את ההשלמה ל-bad. גיגול did the hol השלים ל-Did the Holocaust Really Happen. החיפוש הזה מציע שאלה שייתכן שהמתגלצ’ים בכלל לא התכוונו לשאול, ומספק תשובה – התוצאה הראשונה היא “עשר סיבות מובילות לכך שהשואה לא קרתה”, פוסט בפורום באתר הנאו-נאצי האמריקאי סטורםפראנט (www.stormfront.org/forum/t553062).

גוגל הסירה את “are Jews evil” שעות לאחר פניית העיתון גרדיאן בנושא, אך סירבה להסיר את הכתבה מכחישת השואה באתר סטורםפראנט.

האם השואה קרתה? גוגל וגוגל סג'סט/אוטוקומפליט, 2016.12.13

בתגובה לגרדיאן על “are Jews evil” מסר דובר מטעם גוגל:

תוצאות החיפוש שלנו משקפות את התוכן ברשת. משמעות הדבר היא שלעתים הצגה מקוונת לא נעימה של נושאים רגישים יכולה להשפיע על תוצאות החיפוש שמוצגות לשאילתה מסויימת. התוצאות הללו לא משקפות את הדעות או האמונות של גוגל – כחברה, אנחנו מעריכים גיוון של נקודות מבט, רעיונות ותרבויות.

תחזיות אוטוקומפליט מיוצרות אלגוריתמית בהתבסס על פעילות חיפוש ותחומי עניין של משתמשים. משתמשים מחפשים טווח מאוד רחב של נושאים ברשת – 15% מהחיפושים שאנו רואים כל יום הם חדשים. לאור זאת, מונחים שמופיעים באוטוקומפליט עלולים להיות בלתי צפויים או בלתי נעימים. אנחנו עושים את מיטב מאמצינו למנוע מונחים פוגעניים, כמו פורנו ושיח שנאה, מלהופיע, אבל אנחנו מכירים בכך שאוטוקומפליט הוא לא מדע מדוייק, ואנחנו תמיד עובדים לשפר את האלגוריתמים שלנו.

בחלק הראשון של התגובה, גוגל טוענת שהיא צינור שמעביר את המידע שקיים באינטרנט. בחלקה השני, גוגל סותרת את עצמה וטוענת שהיא כלי תקשורת עם שיקולי עריכה. השיקולים הללו כוללים את הסרת הביטוי “are Jews evil” ואת השארת פוסט הכחשת השואה מהאתר הנאו-נאצי.


מפיקות: אחינעם קפון ומיקה נכטיילר; טכנאי: אלון מגדל; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-13.12.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


וויקיליקס חוגגת 10 🎂 פירצה בחומת האש הסינית 🐉 גלש לאתרי דאע”ש – ונכלא לשנתיים 💣 רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

צן וזורה יש בסין

צבי שלגו התגורר ועבד בסין במשך 20 שנה. “כשרק התחיל האינטרנט, הסינים הניחו שהאינטרנט הוא כמו מדינה בפני עצמה”, הסביר למפיקה אחינעם קפון. “הם לא קיבלו את הנחת היסוד שחברות טכנולוגיות יכולות לקבל [חופש מוחלט]. זו פגיעה בהגמוניה השלטונית. בפועל, הם היו חכמים וראו את הנולד. מופיעה הרבה ביקורת על חומת האש הסינית, אבל מול הפשעים הכלכליים והמיניים, מול הסחיטה והאיומים [ברשת], נראה שיש בכך הגיון. למעשה כך מאמינים בסין, החברות הגדולות הן טריטוריה בפני עצמה ופוגעות בהגמוניה. ארה”ב, אנגליה וגם ישראל, על אף האמירות הדמוקרטיות שלהן, קיבלו מערכות הדומות לסיניות כדי לאזן. ההבדל ביניהם הוא שסין לא התיימרה לא לעשות את זה. להפך – היא לא מאפשרת להעביר אתרי אינטרנט בלי עירוב של שלטונות. פייסבוק וגוגל לא הסכימו שלשלטונות יהיו נגישות – כל חברה עם סרבר חותמת על מסמך שהיא צריכה לקבל ומאפשרת למדינה לעשות ניטור וגם כדי לפעול לחסום אם צריך. כל חברה שפועלת בסין בעצם מקבלת את זה על עצמה. כשגוגל ופייסבוק סרבו, [השלטון הסיני] חסם אותן ואיפשר לחברות סיניות גדולות לצוץ. 700 מליון סינים משתמשים באינטרנט, ו-700 מליון במובייל. שוק ענק לכל הדעות. אז גוגל ופייסבוק, כדי להשתתף במשחק שהן כביכול סרבו לשחק, מחזיקות מניות של חברות סיניות. הן לא במשחק אבל משתתפות במשחק בשביל כסף. הן מגמישות את עצמן מול סין”.

שוטרי אינטרנט. תמונה: Harald Groven, cc-by-nc-sa

חברת PTL Group China, ששלגו ייסד ומיי”ר, מציעה שירות שפותר בעיות תצוגה של אתרי אינטרנט זרים בסין, שנגרמות לרוב בגלל חומת האש הסינית, אשר מצנזרת תכנים שהשלטונות לא רוצים שהסינים ייחשפו אליהם: “החברה שלנו תומכת בחברות בינלאומיות ומתווכת אותנו. אנחנו מזהים שלחברות רבות שמשתמשים בגוגל וביוטיוב ובאפליקציות מערביות יש בעיה בנראות בסין. והם לא מודעים שלא רואים את זה. למשל, אם משתמשים בפונט של גוגל, המשתמש הסיני לא רואה שום טקסט. או לעלות סרטים לא ביוטיוב. את התיווך הזה קשה לעשות כי צריך רשיון עסקי בסין. לכן זו בעצם מערכת שלא באה לפרוץ את החומה הסינית, אלא להתאים אליה. האם הצנזורה כל כך גרועה כמו שמציגים אותה? אני עשרים שנה חי בסין ופועל שם, ומי שחי במדינה לא שלו ועושה עסקים בה, צריך ללמוד מהסינים ולהבין שיש מנטליות אחרת ושיטת שלטון אחרת. מי שחושב שהוא חכם יותר לא יצליח לעשות עסקים בכל מקום. סין מובילה מספר שנים על השוק האמריקאי למשל. הם עושים בית ספר”.

שלגו לא ביקורתי כלפי הצנזורה באינטרנט הסיני, אבל הודה בשיחה בתוכנית שלא היה רוצה לראות צנזורה דומה ברשת ישראל, שאליה הוא חוזר אחרי שנותיו בסין. מלבד זאת, אמר, כל סיני שרוצה בכך יכול לגלוש עם VPN ולעקוף את הצנזורה שם.

דולֵף הוא הצדק

הדבר המפתיע היחיד בגילויים של וויקיליקס הוא שאין בהם כל הפתעה. הרי גילינו בדיוק מה שציפינו לגלות, לא כן? השיבוש היחיד היה ברמת מראית העין: לא נוכל עוד להעמיד פנים שאיננו יודעים את מה שכולם יודעים שאנחנו יודעים.

סלבוי ז’יז’ק, נימוסים והליכות בעידן וויקיליקס

“אני מתעניין מאוד בפוליטיקה של העידן הדיגיטלי”, מספר פעיל החופש הדיגיטלי יואב ליפשיץ למפיקת רבע לדיגיטל אחינעם קפון. “עשור לויקיליקס זו הזדמנות לדון באתר ההדלפות, במיוחד כשעלה שוב לכותרות בעקבות הבחירות בארצות הברית. אני חושב שכולם מכירים את ויקיליקס – זה דבר שלא הכרנו קודם לכן. הם חשפו דברים מאוד גדולים – הסרטון של ההפצצה בבגדד, הדלפות משיחות של הסכמי סחר סודיים וכדומה. ברמה הפרקטית-פוליטית יש לו השפעה, כמו גם במערכת הבחירות האחרונה [לנשיאות ארה”ב]. מעבר לזה, אמנם העיתונות במשך שנים חשפה סודות, אבל לא היה שום דבר בהיקף הזה הזה. חברות גדולות, משרדי חוץ ושלטונות רואים שכל המידע שלהם יכול להגיע לציבור. ולא מדובר רק בהדלפות של האקר רוסי או סיני, אלא אנשים מבפנים, ונגד זה קצת קשה להתגונן. אני חושב שזה משנה את יחס הציבור לארגונים. לא משנה לפעמים מה הפרטים, אלא עצם החשיפה. הציבור מאבד עוד יותר את האמון במערכות”.

וויקיליקס. תמונה: רנדל מונרו, cc-by-nc

בנוגע לאמינות של וויקיליקס אמר ליפשיץ, “העבודה של ויקיליקס היא רציפה ככל ששולחים להם חומרים. אם עושים חישוב, יוצא שבמשך העשור האחרון הם פרסמו בממוצע 3000 מסמכים ביום, כמות עצומה של מסמכים, ואף אחד מהמסמכים לא התגלה כמזויף. זה די מדהים, וזה אומר משהו על שיטת העבודה ועל איך זה פועל – זו עיתונות בלי טעויות, משהו שקשה להגיד על העיתונות שאנחנו חלק ממנה”.

מה השתנה בוויקיליקס מאז היווסדה ועד היום?
ליפשיץ: “לפני עשר שנים ג’וליאן אסאנג’ היה אדם חופשי, היום הוא כבר כמה שנים בשגרירות אקוודור [בבריטניה, שם הוא מקבל מקלט מדיני]. היום יש לויקיליקס יותר כוח ויותר השפעה, היא יותר חזקה מאי פעם. שיטות ההעבודה שלהם לא השתנו. ויקיליקס נראו בעיני שלטונות בהתחלה כגיבורים והיום כטרוריסטים”.

ג'וליאן אסאנג' משוכפל. תמונה: a.powers-fudyma, cc-by-nc-sa.

בתוכנית דיברנו עם ליפשיץ על המניעים של מייסד וויקיליקס, ג’וליאן אסאנג’, על הדרישות שהוא מציב בפני העיתונות של ימיני, על הגישות השונה של אסאנג’ ושל מדליף מסמכי NSA, אדוארד סנואודן, לגבי פרסום מסמכים חסויים, ועל האירוע שליפשיץ מארגן לציון עשור לוויקיליקס מחר, ד’ 7.12.2016, 18:45, הירקון 19 תל אביב. תוכנית האירוע:

דר’ עטרה פרנקל פארן – ויקיליקס: הפוליטיקה של הסולידריות
ערן עציון – השפעתה ויקיליקס על הדיפלומטיה
יואב ליפשיץ – קריפטו-עיתונות בעידן פוסט-אמת
עבודת אמנות: קבוצת המדיה ביטניק – משלוח למר אסאנג’

והחוק אומר: כאן אסור לגלוש

אפרופו וויקיליקס, הנה מגיש ב-CNN מסביר שאסור לנו לקרוא במסמכי וויקיליקס, אלא רק לקבלם מהתקשורת:

אלא שזה לא כל כך מופרך, בעולם שבו אפשר להיכלא על גלישה באינטרנט. ביום חמישי שעבר גזר בית משפט במחוז ארדש בדרום מרכז צרפת שנתיים מאסר וקנס של 30 אלף אירו על צרפתי בן 32, ששמו לא פורסם, על כך שגלש באופן קבוע לאתרים תומכי ארגון הטרור דאע”ש. בצרפת שאחרי פיגועים במערכת המגזין הסאטירי שארלי הבדו ובהיפר כשר בתחילת 2015 ובמרכז פריז באמצע אותה שנה, גלישה לאתר תומך טרור היא פשע, לפי חוק שנכנס לתוקף ביוני השנה.

החוק מחריג את אלו שגלשו לאתרים כאלו “בתום לב”, לצרכי מחקר, לשם יידוע הציבור (למשל, מחקר אקדמי או כתיבה עיתונאית) או למטרות משפטית. האנונימי המורשע לא נהנה מההגנות הללו. במשפטו טען כי “רציתי ללמוד את ההבדל בין האיסלאם האמיתי לאיסלאם המזוייף, עכשיו אני מבין”, כך לפי דיווח ב-France bleu. אולם הוא הודעה שלא קרא על הנושא באתרי חדשות אחרים. המשטרה מצאה תמונות פרו-דאעשיות וסרטוני הוצאה להורג על הטלפון שלו, במחשבו השולחני ועל החסן נייד שלו, דגל דאע”ש שימש כתמונת הרקע של מחשבו השולחני, וסיסמת המחשב היתה “13novembrehaha” (בעברית: “13 בנובמבר חה חה”, התאריך שבו ביצעו הטרוריסטים את המתקפה המשולבת בפריז). בני משפחתו אמרו לבית המשפט שהתנהגותו ומאפייניו החיצוניים השתנו – בין השאר, החל לגדל זקן ארוך.

אבל נציג של בית המשפט מסר לאתר Verge שאין שום אינדיקציה לכך שהאיש התכוון ליזום מתקפת טרור. כלומר, מדובר במקרה הטוב במאסר מנע – סוג של מעצר מנהלי מורחב, ובמקרה הרע במאסר על פשעי מחשבה.


מפיקה: אחינעם קפון; טכנאית: הילה מזרחי; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-6.12.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


פייסבוק לא באמת התכוונה להסביר מחיקת פוסטים ביקורתיים עליה • המשטרה והשופטים ממשיכים לצא”פ לשווא » רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

חבורת סוד מופרך בהחלט

ג’וש בריינר, סגן ראש מערכת החדשות של וואלה, מדבר על צו איסור הפרסום הבזיוני שאסר על פרסום כל פרט מהפיגוע בירושלים, כולל שמו של המחבל, שפורסם בתקשורת הפלסטינית וברשת, ושמותיהם של הנרצחים הישראלים, שפורסמו אפילו בהודעה לעיתונות של המשטרה, שהיא זו שביקשה להוציא את הצא”פ.

שער ניוזוויק של רוי ליכטנשטיין אחרי צינזור. תמונה: עידו קינן

האוטוביוגרפיה של ציפריס

רז ציפריס מספר על הדרך שמצא לחמוק מהצנזורים של הרשת החברתית – כשהיה חסום מלעדכן סטטוסים, עדכן את הביוגרפיה שלו ברשת החברתית, עד שפייסבוק חסמה את הפירצה.

פייסבוק אמרה שתבדוק למה מחקה סטטוסים ביקורתיים עליה והיא בדקה וזדיינו אנחנו לא חייבים לכם כלום אנחנו פייסבוק ביצ’ז

פייסבוק, באמצעות משרד היחצנות שלום תל אביב, הודיעה סופית שהיא מסרבת להסביר למה הסירה סטטוסים ביקורתיים נגדה של אנשי התקשורת רותם שטרקמן ושי גולדן. טענת החברה בזמנו, שהיא בודקת את המקרים, היתה שקר שנועד להשתיק את הביקורת נגדה.

ציר הזמן:

18.8.2016: דורי בן ישראל פרסם באתר “מזבלה” פוסט ביקורתי נגד פייסבוק. שטרקמן שיתף את הכתבה בטוויטר, ומשם היא נשאבה אוטומטית לפייסבוק שלו.

20.8.2016: שטרקמן גילה שהפוסט נמחק מפייסבוק.

21.8.2016: אחרי הסערה שהמחיקה גררה, שטרקמן דיווח שהפוסט שלו הוחזר. עוד הוא מדווח שפוסט ביקורתי של גולדן נמחק מפייסבוק.

פייסבוק מוסרים לוואלה בתגובה: “אנחנו לא מגיבים לרוב למקרים ספציפיים”. בתגובה לפנייתי הם מוסרים: “אנו כרגע בודקים מדוע הפוסטים המדוברים נעלמו וחזרו [רק הפוסט של שטרקמן חזר; ע”ק]. אנו מתנצלים על כל אי נוחות שנגרמה. כל דיווח נבדק פרטנית על-ידי צוות המומחים הגלובאלי האמון על כללי קהילת פייסבוק ופועל 24/7 ואינו נמצא באחריות פייסבוק ישראל”.

30.8.2016: אני פונה לפייסבוק דרך שלום ישראל ומבקש לקבל עדכון: “בהמשך לפנייה הקודמת, רציתי לדעת אם פייסבוק כבר גילתה מדוע נמחקו הפוסטים, זה שחזר (של שטרקמן) וזה שלא (של גולדן)”. יחצנית פייסבוק ישראל, נועה רון, מוסרת: “בודקת לך את הנושא”, ולאחר מספר שעות: “עדיין לא”.

6.9.2016: שאלתי את רון אם יש תשובה. היא התעלמה.

8.9.2016: כתבתי אימייל לזמיר דחב”ש, מבעלי שלום תל אביב, על התעלמות משרדו משאילתה ששלחתי יותר מחודשיים קודם לכן בנושא אחר שקשור לפייסבוק. בהמשך לכך שלחתי הודעה נוספת לשרשור לגבי מחיקת הסטטוסים, ובה כתבתי: “וגם כאן אפשר כבר להגיד שאתם לא מתכוונים לענות. זה הרבה יותר מכובד ומקצועי מלגרור אותי שבועיים וחצי”. דחב”ש לא השיב, ובמקומו השיבה רון: “היי עידו, אנו לא יכולים לשתף במידע נוסף”.

בינתיים פייסבוק ממשיכה בצנזורה: היום פרסם בן ישראל פוסט ב”מזבלה” על הגמשת מדיניות פייסבוק כלפי תכני עירום והסתה בעלי ערך חדשותי (זאת בעקבות דיון פנימי בחברה על סטטוסים שעסקו במדיניות האנטי-מוסלמית של דונלד טראמפ, שעל פניו מהווים עבירה על תקנון פייסבוק). בן ישראל שיתף את הפוסט בפייסבוק – וזה נמחק.

פייסבוק מחקה סטטוס של דורי בן ישראל שבו שיתף פוסט על הקלת מדיניות הצנזורה של פייסבוק בנוגע לעירום והסתה בתכנים חדשותיים. צילומסך מפייסבוק


עורכת: מיקה נכטיילר; טכנאי: אסף סיטון; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-25.10.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


הטוב, הרע והאלחוטי » רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

וויפיי – אינטרנט אלחוטי – זה מאוד שימושי, אבל מלא סכנות. עדי בלינקוב, ראש צוות סקיורטי באיירוןסורס, מפרטת מה הסכנות, ועמית ברקת, שותף ב-SaferVPN, מסביר איך להיזהר.

ומה עושים כשנמצאים בשדה תעופה? נכנסים למפה או לאפליקציה של אניל פולאט, שממפה בעזרת המתגלצ’ים את הרשתות והסיסמאות של רשתות הווייפיי בשדות תעופה ברחבי העולם.


עורכת: מיקה נכטיילר; טכנאי: עמית פומפס; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-18.10.16. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


← לדף הקודםלדף הבא →