🚘 עיצוב עצמכוניות והעולם שסביבן 💥 מניעת תאונות 💼 ואיך מבטחים אותן? » 📻 רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

עולמכונית

כלב במכונת ארקייד. תמונה: עידו קינן, חדר 404 (cc-by-sa)

איך העצמכוניות משנות את העולם שסביבן, ואיך העיצוב שלהן משתנה? דיברנו על כך בתוכנית עם דורי אוריין, מעצב מוצר שמתעסק בעיצוב סביבה, ראש תחום עיצוב מוצר בסמינר הקיבוצים ומרצה בבצלאל, שעושה את הדוקטורט שלו על סוסיתא, המכונית הישראלית. בראיון מקדים לעורכת אחינעם קפון אמר אוריין: “אני מתעסק ביחסים בין עיצוב וחברה. אם אנחנו בונים בית בצורה מסוימת איזה סוג של התנהגות אנחנו מצפים מהדיירים. באותה צורה אני מסתכל על מכוניות – איזו חברה הן ייצרו? למשל, יהיה אפשר לשלוח ילדים בני ארבע לחוגים לבדם. בנוסף, מכוניות היום הן סמל סטטוס, הן נתפסות כמעידות משהו על האדם. כשמכונית פשוט תצטרך לקחת ולהחזיר, או בכלל לא תהיה שלנו, אז זה לא יתפס כך. יש שאלה של מי יסע ולאן. למשל – אם גוגל פתאום יריבו עם העיר נתניה, ויחליטו שאסור להם לנסוע. אצל מי השליטה? עכשיו אתה יכול לנסוע ואנשים לא ידעו לאן נסעת, בעתיד לא תוכל. מצד שני כל מיני אנשים שלא יכולים לנסוע יוכלו – מבוגרים וילדים. יש כבר מערכת של נהיגה אוטונומית. יש מדינות שמותר למכוניות אוטונומיות לנסוע. תוך עשר שנים יהיו מכוניות אוטונומיות לגמרי – אם נסעת כל החיים במכונית אוטונומית, ואתה לא יודע לנהוג, מה תעשה אם תצטרך לקחת את ההגה לידיים?”

מאמר של אוריין על עצמכוניות במגזין “עיניים”:

להורדה (PDF, Unknown)

מכוניות מחליפות פרטים

"האם מכוניות אוטונומיות גם יחליפו ביניהן פרטים בצורה אוטונומית, במקרה של תאונה?" (עמוס שוסט)

עצמכונית משנות גם את עולם הביטוח. בהיעדר נהג, האחריות הביטוחית עוברת – אבל למי? ליצרן המכונית? למתכנת? לבינה המלאכותית? שוחחנו על כך עם דייויד שפירו, מנכ”ל ארניקס (Earnix). בשיחה המקדימה הוא אמר לעורכת אחינעם קפון: “היום בעצם מבטחים בעיקר את הנהג. ברגע שיש רכב אוטונומי אין משמעות לנהג, הנהג הוא הרכב, ולכן אין משמעות של היסטוריית נהיגה של הרכב, זו מכונה. כל המודל של איך מבטחים, איך מורידים את הסיכוי לתאונה, כי אנחנו הרי חיים על סטטיסטיקות. והשאלה הבאה היא למי בכלל מוכרים את הביטוח? אני קניתי את זה כמו מקרר, ובמקרר אנחנו מקבלים אחריות יצרן. וברכב האוטונומי אנחנו מצפים שמי שנתן לנו את השירות יבטח. אז אולי מוכרים ליצרנים? כל המודל משתנה לגמרי. הרכבים האוטונומיים הולכים לקרות – לא בחודש הבא, אבל עוד עשרים שנה מהיום רכבים אוטונומיים כבר יהיו חלק ניכר. אבל לא צריך ללכת רחוק – בשנים הבאות יהיה מספיק מכוניות אוטונומיות, לא יבטלו לגמרי כמובן, אבל מספיק כדי שמישהו יצטרך לענות על הצורך הזה. בעניין הטכנולוגיה לביטוח מושקע בזה כמות אדירה של כסף. עומדת להתעורר בעיה ומישהו צריך לענות עליה”.

עוד על טכנולוגיה וביטוח: גאדג’ט נוזף בנו על הנהיגה הגרועה שלנו ומלמד אותנו לנהוג טוב יותר באמצעות הנחה בביטוח

בעוד שתי שניות תאונה לפניך

המשותף לשחקני שחמט ולנהגים מוצלחים הוא היכולת לראות כמה צעדים קדימה ולפעול בהתאם. לעצמכוניות יש כמה יתרונות על בני אדם בחיזוי הכביש, בין השאר בחיישנים שרואים מעבר למכוניות הבאה ויכולת תגובה מהירה יותר.

עצמכונית של טסלה הדגימה את היכולת הזאת באופן דרמטי בסוף החודש שעבר, בסרטון שפרסם בטוויטר האנס נורדסיג’:

העצמכונית מזהה שבין שתי המכוניות שנוסעות לפניה בכביש עומדת להתרחש תאונה, מצפצפת לאות אזהרה ובולמת – לעדותו של נורדסיג’, עוד לפני שהנהגת הספיקה לבלום. פחות משתי שניות לאחר הצפצוף, התאונה מתרחשת – המכונית הראשונה מתנגשת בזו שלפניה, והמכונית השניה מתהפכת פעמיים. העצמכונית עוצרת במרחק בטוח ואינה מעורבת בתאונה.


עורכת: אחינעם קפון; טכנאי: ניב בן אלי; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-10.1.2017. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


שיימינג! שיימינג! שיימינג! • שיקום רשת למוניטין שהוכתם • קמפיין פייסבוק נגד פייסבוק » רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

ולמדתי שיים לכל ריס וציפורן

“שיימינג הוא ביוש באמצעות רשתות חברתיות. אנחנו כל הזמן שוכחים מהמילה ביוש – לגרום בושה. זה לא העלבה, זה לא השמצה, זה לא הפחדה. זה להרגיש לא נוח עם מעשה שנעשה וחורג מנורמה חברתית. המטרה היא לגרום למשהו להיות יותר טוב. לתקן בעיה לא רצויה”, הסביר אסף שמואלי, בעל הבלוג “משבריסט”, בראיון לעורכת “רבע לדיגיטל”, אחינעם קפון. “אין שיימינג טוב ושיימינג רע, הוא נועד לתקן משהו. לכן יצרתי בוחן שבודק את הכוונה שעומדת בבסיס הפוסט. אם הכוונה לתקן מצב לא רצוי – זה שיימינג. אם זה כדי להרגיש טוב יותר עם עצמך, להשתיק, להפחיד – אז את בתחום בריונות הרשת. למשל, בסין יש יוזמה לרשום מעסיקים שחורגים מנורמות של חוקי עבודה – לא נותנים חופשה, לא נותנים ביטוח לאומי, לא משלמים. ויש מאגר דומה בקרב העדה החרדית של אנשים שמתגייסים. אז למה אחד ישמע טוב ולמה אחד רע? הסיבה שרובנו מזדהים עם הנורמה הראשונה ולא השנייה”.

“אני הייתי יועץ תקשורת של אגד משנת 2009”, סיפר שמואלי. “במהלך השנים נכנסו הרשתות החברתיות. היו מגיעות אלינו הרבה פניות והרבה תלונות. אבל גם הכי קשות, כמה שהן לא נוחות, אתה רואה שאין משהו רע שמסתתר מאחורי זה. גם אם מציגים את שם הנהג, גם אם כותבים תלונה מאוד חריפה – זה לא רע. זה לא תופעות שאת רואה שאדם רע עומד מאחוריהם, אלא טענות של אנשים. אז עלתה בי השאלה מה ההבדל בין שיימינג לבריונות רשת, והאם יש שיימינג טוב ויש שיימינג רע”.

סצינת השיימינג בסדרה "משחקי הכס"

לא רק בפייסבוק. שיימינג בסדרה “משחקי הכס”

“כדי להתמודד עם שיימינג ישנן חמש אפשרויות – אחת היא התעלמות, השנייה היא להשתמש בכלים של הרשת החברתית כדי לדווח או לחסום, השלישית דרך המשפט, אבל לא כל דבר הוא הוצאת לשון הרע, רביעית היא דרך השיחה – להסביר את הצד שלך, והחמישית היא ניהול מוניטין, אבל זה בדיעבד וזה יקר. לדוגמה, כשניהלתי את משבר השיימינג של מסעדת אבו גוש – חשבון של תיירים סינים שהאשימו בהפקעת מחיר לתיירים. אנחנו התכחשנו לטענה ואמרנו אין דבר כזה – יש תשלום לפי מנה, כלומר אפשר לקבל מנה מחמישים שקלים ועד אין סוף, וכך יצרנו מצב שבו כל אחד יודע מה אפשר לקבל במסעדה הזו ואפשרנו את הדיון על מה הם קיבלו ושהם שילמו לפי זה. ניהול מוניטין זה לדחוק תוצאות שליליות, אבל זה רק בדיעבד. במאבק בבריונות רשת עומדים אותם כלים, ונוספים עוד שניים – אכיפה ושיימינג. באמצעות שיימינג אפשר להתמודד עם בריונות רשת”.

בתוכנית הזכרנו מספר מקרי שיימינג: תלונה של נינה זוקלמן על נהג אגד שסגר עליה את הדלת, מאור בן זאב שבזק בינלאומי סירבו לשרתו בצ’ט אף שהוא חירש, ואדם שהתלונן שדומינוס מכרו לו פיצה טבעונית עם בשר, מה שהתברר כאשמתו כשבהקלטת השיחה נשמע שהזמין במפורש פפרוני.

ישתבח שמכם

שרון פרי מככבת בראש רשימת החיפושים הטרנדיים של גוגל ישראל ב-2016. “זה נראה קצת מפתיע, מה היא עושה כל כך גבוה. למה אותה הכי חיפשו?”, אמר מאור קפלנסקי, מנכ”ל ובעלי איברנד, ניהול מוניטין באינטרנט, בשיחה עם העורכת אחינעם קפון. “אחת הסיבות שאנשים הסתקרנו, בגלל אותן התמונות שדלפו. קשה להגיע בקלות לאותן תמונות, כי המידע הזה הוסר בהרבה מקומות, אבל בחיפוש מעמיק אפשר להגיע. שתי התוצאות הראשונות זה באתר תפוז ויוטיוב. כשנכנסים לאותם איזכורים הכותרת היא איזכורים שליליים. הם עברו את הערך שלה בויקיפדיה, שזה מפתיע. גוגל מסתכל על ויקיפדיה כמקור סמכותי ומדרג אותו ראשון. זה מראה על איזשהו באג, גוגל לא כל כך מזהה. מעבר לדיון אם הוא צריך להציג את התוצאות האלה בכלל”.

פרי, שדרנית ספורט, זכתה לפרסום שלא בטובתה כשעבריין גנב את הטלפון הסלולרי שלה ופרסם תמונות עירום שלה שמצא שם. במקום השני ברשימה של גוגל הופיעה ענת הראל, מאמנת כושר ומגישת טלוויזיה, שגם היא נפלה קורבן למקרה דומה, שבו האקר פרץ למחשב שלה והפיץ תמונות עירום שלה. קפלנסקי הסביר בתוכנית איך מנהלים מוניטין במנועי חיפוש ומחזירים לראש התוצאות את התוצאות הרצויות אחרי מקרים כאלו ואחרים. בשיחה עם העורכת קפון אמר: “בדרך כלל, כשאנשים נתקלים בבעיה שמופיעה תחת השם שלהם בתוצאות החיפוש, זה לא קשור למשהו אינטרנטי שעשו – אלא למידע שמופיע באתרים שאין להם שליטה עליהם: אתרי חדשות, אתרי מידע, בלוגים, אתרים שמושכים מידע מבתי משפט. יכול להיות שהם יופיעו גבוה בתוצאות החיפוש”, אמר בשיחה עם העורכת אחינעם קפון. “מה שצריך זה ליצור נוכחות חיובית ברשת תחת אותו השם. יש הרבה פלטפורמות וכלים דרכם אנשים יכולים למתג את עצמם – פייסבוק, טוויטר וכו’ הם הידועים, אבל יש עוד הרבה פלטפורמות שאפשר לפתוח בהן יוזר עם השם”.

תמונת אישה עירומה על תא טלפון ציבורי. תמונה: Martin Clavey (cc-by-sa)

“לפני שלוש שנים היה את המקרה של אייל גולן – היה באז מאוד שלילי, כתבות שליליות. דה מארקר פרסם מאמר בו הוא ניסה לנתח למה לא מופיעים איזכורים שליליים תחת השם אייל גולן. המוניטין של גולן בתוצאות החיפוש לאחר הפרשה השתפר תוך זמן קצר מכיוון שידיעות חדשות חיוביות החליפו בתוצאות החיפוש את הידיעות הישנות הקשורות לפרשה. זה קרה לא בגלל פעולות SEO (אופטימיזציה לתוצאות החיפוש) יזומות, אלא עקב פעולות יח”צ שדחפו אייטמים לאותם אתרי חדשות בהם הופיעו האזכורים השליליים (כנראה הודות לעבודה מאומצת של רני רהב, יחצ”נו של גולן באותה תקופה). מכיוון שאחד מהפרמטרים המרכזיים כיום באלגוריתם של גוגל הוא העדכניות של העמוד, היה ניתן להסתפק בפעולות יח”צ אלו כדי להשפיע בצורה משמעותית על תוצאות החיפוש תחת שמו”.

“דוגמה נוספת היא מה שהיה עם הילרי קלינטון – מה שעוד קובע את המוניטין ברשת זה לא רק תוצאות החיפוש עצמן, אלא ההצעות של גוגל בתיבת החיפוש. במקרה שלה איזה בלוגר גילה שאם כותבים [הילרי קלינטון cri], כלומר ההתחלה של crime, גוגל לא מראה הצעות שמובילות לתסבוכת המשפטית, אלא criminal reform, הרפורמה שלה בפשע. כלומר תוצאה חיובית. גוגל עושה מניפולציות” (באתר בדיקת העובדות פוליטיפאקט מפריכים טענה זו; זהירות, אוטופליי).

“הזכות להישכח היא פסיקה תקדימית שיצאה לפני שנתיים בבית הדין של האיחוד האירופי, שלפיה במקרים מסוימים צריך להענות לבקשה של אנשים מסוימים להסיר מידע מתוצאות החיפוש. דברים שלא רלוונטים למצב האדם היום – למשל אם לפני עשר שנים האדם היה בפשיטת רגל וזה מופיע כמידע משפטי באיזה אתר, יש לו את הזכות לפנות לגוגל ושיסירו את תוצאות החיפוש. גוגל הוצף בפניות ולרוב הוא הסיר. הפסיקה בארץ עוד לא קיימת, אבל יש מגמה מצד גוגל ישראל להסיר מתוצאות החיפוש אייטמים שמוגדרים בקריטריון כזכות להישכח”.

בתוכנית דיברנו על היעלמות אייטמים שליליים מגוגל על נואל בידרמן, מנכ”ל אתר ההכרויות לנואפים אשלי מדיסון, שהאקרים פרצו וחשפו פרטי משתמשים בו.

קמפיין פייסבוק לאתר שפייסבוק חסמו

דורי בן ישראל, בעל בלוג הפרסום “המזבלה” שמרבה לדווח באופן ביקורתי על פייסבוק, נחסם בפעם המי-עוד-סופר ופתח במלחמה, שהצעד הראשון בה היה אתר “קונטקט פייסבוק”, שבו פרסם פרטי התקשרות של בכירים בחברה, יחצנים ושתדלנים שלה. פייסבוק הגיבה בחסימתו של בן ישראל לחודש ובחסימת האפשרות לשתף את הלינק לאתר בפוסטים בפייסבוק ואפילו בהודעות אישיות במסנג’ר. מנכ”לית החברה, עדי סופר תאני, לא השיבה על שאלותיי בנושא.

ניצן ויידנפלד, לשעבר עיתונאי טכנולוגיה, העלה בפייסבוק קמפיין עם תמונה של סופר תאני והכיתוב “התקשר עכשיו למנכ”לית פייסבוק ישראל – ספר הטלפונים של בכירי פייסבוק ישראל נחשף בחינם!”, ולינק שונה שמנתב את הגולשים בסופו של דבר אל “קונטקט פייסבוק”.

קמפיין פייסבוק של ניצן ויידנפלד לאתר "קונטקט פייסבוק" של דורי בן ישראל, 12.2016

מפרסמים מרבים להתלונן על פסילות קמפיינים שרירותיות וקטנוניות. בנוסף, בפייסבוק רגישים מאוד לשימוש בשם המסחרי שלהם – שבקמפיין של ויידנפלד הופיע חמש פעמים – פעמיים בטקסט, פעם אחת בלינק ופעמיים בתמונת הקמפיין. אבל הקמפיין הזה עבר את הסינון, רץ יום וחצי, הגיע לכמעט 28 אלף גולשים, רשם שיעור הקלקות של 0.17% – פחות מ-50 – ועלה לויידנפלד כ-25$. שווה לבדוק אם אפשר להריץ קמפיין עם המילים האסורות, שפייסבוק מחליטה מדי פעם בשרירותיות לחסום אנשים שהשתמשו בהן בפוסטים לפני שמונה שנים.


עורכת: אחינעם קפון; טכנאית: דנה קמישב; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-3.1.2017. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


נער הסקטבורד קם לתחייה • הצא”פים בישראל התגברו במקביל לאינטרנט • זה הזמן להוציא ת”ז » רבע לדיגיטל

פריים ממשחק הווידאו הישראלי "נער הסקטבורד", שיצרו אודי אהרוני ויובל אהרוני, ושוחזר על ידי " התנועה לשימור משחקים בישראל"רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

נער הסקטבורד חוזר לגלוש

“יזמתי את התנועה לפני שנתיים ואני אחראי על סריקות של משחקים ויצירה של תוכן”, סיפר רפאל בן ארי, מייסד “התנועה לשימור משחקים בישראל“, למפיקת “רבע לדיגיטל” אחינעם קפון. “הרעיון לתנועה הגיע ממני, אני מאוד אוהב את ההיסטוריה של המשחקים וסיפורים על איך הקימו כל מיני חברות וכל מיני משחקים, גם פה בארץ. ואני אוסף משחקים כאלה. אני שואל חברים ומשפחה אם יש להם משחקים כאלה, וכל הזמן שמעתי את אותה תשובה – ‘בדיוק זרקתי’. החלטנו שצריך להגיע לאנשים לפני שהם זורקים לפח דברים חשובים, או שלא נראה אותם יותר. אנחנו מחפשים משחקים ישנים ורוצים לשמר אותם – אנחנו סורקים את הקופסאות, את המשחק עצמו, את חוברת ההדרכה, דיסקטים ישנים שכבר לא יעבדו וחלקם כבר לא עובדים. אנחנו שומרים על המידע לדורות הבאים. ברובם אפשר לשחק, אנחנו עובדים עם אתר שקוראים לו ‘מסע אל העבר‘ – משחקים נוסטלגים וישנים ואנחנו משלימים חוסרים. לא הכל אנחנו יכולים לעלות, יש עדיין חברות שלא מסכימות שיהיה באתר להורדה אז אי אפשר לשחק בהם, אבל רוב הדברים הם נגישים לציבור. אבל לא רק משחקים, אלא גם מגזינים, ממש דברים יפים”.

באחרונה איתר ושיחזר בן ארי את “נער הסקטבורד”, משחק וידאו ישראלי משנת 1992, שפותח על ידי אודי אהרוני ויובל אהרוני והופץ על ידי חברת באג מולטיסיסטם.

"נער הסקטבורד" הוא משחק ישראלי משנת 1992, שנחשב לאבוד – ללא כל גיבוי למשחק באופן פיזי או דיגיטלי. אך לאחרונה הצלחנו לאתר…

Posted by ‎התנועה לשימור משחקים בישראל‎ on Friday, December 23, 2016

“‘נער הסקטבורד’ הוא משחק בקהילה של אוהבי משחקי הרטרו שנחשב אבוד והוא לא קיים יותר, וכבר חשבו שזהו – הוא אבוד ולא נצליח לראות אותו שוב”, סיפר בן ארי לקפון. “אבל הצלחתי למצוא מישהו שנשאר לו הדיסקט המקורי של המשחק, והוא די בעייתי כי הם מתקלקלים עם הזמן, מאבדים את המידע. זה לא היה פשוט אבל הצלחתי להוציא את האינפורמציה עם מחשב שהייתי צריך להרכיב במיוחד בשביל זה. אבל זה לא הסכים לקרוא את המשחק בלי הדיסקט והיינו צריכים לעקוף אותו – ועכשיו אפשר להוריד את זה. זה מאוד נחמד ומרגש, כי זה משחק ישראלי וכבר ויתרו עליו”.

המשחק זמין להורדה ולשיחוק מקוון כאן.

מבט מצוא”פ

פרשת העציר איקס, בן זיגייר, שהיתה אסורה בפרסום בישראל, נחשפה ברשת ABC האוסטרלית, משם הועתקה לתקשורת הישראלית, ואז נעלמה ממנה, משום שבאופן מגוחך, צו איסור הפרסום לא בוטל. מידע שהיה נגיש לכל מתגלץ’ בארץ ובעולם היה אסור בתרגום ובפרסום באתרי חדשות שפועלים מישראל.

דווקא ב-15 השנים האחרונות, שבהן נכנסה האינטרנט לישראל, השימוש בצווי איסור פרסום – צווים שבתי משפט מוציאים לבקשת המדינה ואשר אוסרים פרסום מידע מסוגים שונים – גדל פי 3, כך לפי מחקר שערכה נעה לנדאו, עורכת המהדורה האנגלית של “הארץ”. בראיון ל”העין השביעית” פירשנה לנדאו: “ככל שיש שטף גדול יותר של מידע מנסים יותר לעצור אותו, וזה קצת כמו האצבע בסכר. ומצד שני יש תופעה שהיא מאוד ישראלית-ספציפית, וזו הצנזורה הצבאית. המעמד של הצנזורה הצבאית, שהיא זאת שאמונה על מניעת פרסומים בנושאים בטחוניים מסוימים, מאוד נחלש במהלך השנים. הצנזורה נחלשה בגלל שבג”ץ הציב מערכת של איזונים ובלמים […] זאת היתה מדיניות של בג”ץ, שראה את ישראל כמדינה דמוקרטית-ליברלית, שצריכה שיהיו לה איזונים ובלמים במניעת פרסומים, ולכן התפתחה איזושהי מערכת עם חוקים יותר ברורים בתוך הצנזורה: מה אפשר לאסור, מה אי-אפשר לאסור, איך, מה הדרכים להתנגד להחלטת צנזורה. ובגלל שהרשויות ראו שהצנזורה כבר לא יכולה ‘לשלוט’ בתקשורת, הן העדיפו צווים משפטיים, כי זה הרבה יותר גורף ומוחלט, והרבה יותר קשה לעתור נגד הצווים האלה מאשר להתווכח עם הצנזורה. אני כעורכת חדשות יכולה להרים טלפון לצנזור במשמרת ולהגיד לו, ‘תשמע, ההחלטה שלך הזו והזו נראית לי לא נכונה, כי אל”ף-בי”ת-גימ”ל-דל”ת’. ואם זה מתאים לחוק הצנזורה, הוא אומר לי ‘את צודקת’. יש דו-שיח, יש פשרות, ושני הצדדים מבינים זה את תפקידו של זה. בנושא צווי איסור פרסום אין שיח. יש דף, כתוב עליו ‘איסור פרסום מוחלט על כל פרט מפרטי הפרשה’, ועכשיו אם אתה רוצה להתווכח עם זה צריך ללכת לבתי-המשפט”.

שער ניוזוויק של רוי ליכטנשטיין אחרי צינזור. תמונה: עידו קינן

בשיחה עם עורכת רבע לדיגיטל אחינעם קפון אמרה לנדאו: “הגופים שמנסים למנוע ממידע להתפרסם והשופטים מתייחסים למה שקורה ברשת רק קצת. זה תלוי בשופטים. עורכי הדין מנסים למנף את זה. חלק מהטקטיקה זה לטעון שהחתול יצא מהשק. ברגע שהמידע יצא ברשת אין טעם להסתיר אותו. כל מי שמכיר צווי איסור פרסום יודע שברור שיש בעיה עם העידן הדיגיטלי. אבל אני חושבת שזה גם יכול לגרום לכך שהם יהיו יותר אפקטיביים לדברים שהם באמת הנדרשים. הרבה גם לא נחשפים ברשת. האדם הממוצע, אם הוא לא יודע מה לחפש הוא לא ימצא. הרבה פעמים גם הפלטפורמה לא מהימנה. עיתונאים חושבים שהכל חשוף וגלוי, אבל לכלל הציבור זה לא. האם העיתונות משתמשת ברשת על מנת להפר את הצווים? תלוי באיזה מקרה – של צנזורה או איסור פרסום. צנזורה, אם כבר היה פרסום זה באמת עוזר כי אז אפשר להשתמש [בעובדה שהמידע פורסם] ולומר שזה כבר גלוי. אבל במקרה של איסור פרסום זה לא עוזר ואתה לא יכול להפר אותם. אבל אתה יכול להשתמש ברשת כדי לטעון שהצו צריך להיות מבוטל”.

“צריך לדבר על מה אפשר לעשות – יש כמה דברים שהמדינה צריכה לעשות. גוף מפקח. אני גיליתי שאין אף גוף במדינה שמפקח על הדברים האלה – כמה צווי פרסום, האם מוצדקים, כמה מאושרים. המדינה צריכה לפקח. לשופטים צריך לתת יותר כלים להתמודדות – אולי צריך הכשרה, שופטים מסוימים שיהיו יותר מחונכים לעידן הדיגיטלי”.

המחקר המלא כאן, לינק ישיר לפדף.

להוציא תעודות בבקשה

אחרי שנים של ניסוי וויכוח ציבורי, שר הפנים אריה דרעי החליט להתעלם מהאזהרות והמלצות אנשי המקצוע ולהפוך את תעודות הזיהוי הביומטריות המאגר הביומטרי מניסוי לחובה. אולם רק תמונת הפנים הביומטרית תהיה חובה ואילו טביעות האצבעות יהיו רשות, כשמי שיבקש לא להכניסן ייענש בתעודה עם תוקף קצר יותר. ההחלטה עברה בכנסת בקריאה ראשונה, ותהפוך למחייבת אחרי שתעבור בקריאה שלישית, אלא אם הבג”ץ שמגישה התנועה לזכויות דיגיטליות ישבש את התוכנית.

החוק הביומטרי. איור: יעל בוגן, העין השביעית the7eye.org.il (רשיון cc-by-nc-sa)

לפני שהמאגר הופך למחייב, למה שלא תלכו להוציא תעודת זהות לא ביומטרי? התוקף שלו הוא עשר שנים, ומי יודע מה יקרה כאן עד 2026. בעצם, אולי כדאי שתוציאו גם דרכון.

[עדכון] לאחר הקלטת התוכנית ולפני שידורה, העיתונאי עומר כביר דיווח ששר הפנים דרעי החליט לבקש הארכה נוספת של הפיילוט הביומטרי. לפי הדיווח, בקואליציה חוששים שלא יצליחו לאשר אותה בקריאה שנייה או שלישית עד סוף השנה, לאור ההתנגדות החריפה שיש למאגר בכנסת [\עדכון]


עורכת: אחינעם קפון; טכנאית: דנה קמישב; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-27.12.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


ראיון עם יוצרת הסדרשת “בנהאל” • הספד ל-Vine • קומיקאים מלמדים בוטים הומור » רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור


סדרת הרשת "בנהאל"“בנהאל” היא קומדיית רשת שיצרו גיה באר גורביץ’, אשר מגלמת את הילד המתנלך בנהאל, ויוגב יפת, שמגלם את חברו אליקים. בתוכנית ראיינו את באר גורביץ’, שסיפרה: “אנחנו יוצרים כי זה מה שאנחנו עושים, חוץ מ’בנהאל’ אנחנו עושים עוד מערכונים, ולא חושבים על השלב הבא – איך זה יתקבל, מי יאהב את זה, מי לא. אנחנו עושים את זה כי זה מה שאנחנו אוהבים לעשות. במקרה של ‘בנהאל’ נחשפנו לאהדה מאוד גדולה, הסרטונים הגיעו למיליוני צפיות ביחד, זה מאוד כיף. […] מי שעושה סדרת אינטרנט, הוא יכול לקחת אותה ולמנף אותה גם לטלוויזיה אם הוא מעוניין, אין ספק שזה משהו שבשלב מסויים גם נשמח לעשות”.

אם תעשו את הסדרה הזאת בטלוויזיה תצטרכו לוותר על משהו בתפיסה האמנותית שלכם?
“לא. אנחנו כמובן נצטרך להעמיק עם הדמויות, עם מערכות יחסים, כמובן עם עוד דמויות שכמובן יבנו את העולם, אבל מבחינת השפה שלנו, איך שאנחנו תופסים הומור – אין סיבה שישתנה משהו”.

כקומיקאית אישה היה יותר קל לך להיכנס דרך הרשת מאשר דרך המיינסטרים, דרך הטלוויזיה?
“אני חושבת שבכלל בתור יוצרת ושחקנית, יש לנו היום את האפשרות ליצור לעצמנו את ההזדמנויות. כשהיום, מתוך יצירה אישית שלי בתור שחקנית ויוצרת, אנשים יכולים להיחשף ליכולות שלי או לעולמות שאני יוצרת, ואני לא צריכה להיות תלויה בגופים חיצוניים שיתנו לי את הרשות הזאת, אני יוצרת לעצמי את ההזדמנות. […] היצירה האינטרנטית מאפשרת משהו מאוד פתוח וחופשי, אתה עושה את היצירה ומעלה למדיה ומשם יש לה חיים משלה, היא מתגלגלת, זה כבר לא תלוי בנו. לפעמים פונים אלי אנשים מרחבי העולם, מדרום אמריקה כתבו לי וזה ממש מרגש, מצרפת”.

הספד מצחיק ל-Vine

אפליקציית הסרטונים הקצרצרים בני 6 השניות, ויין, נסגרת. דיברנו על כך עם הקומיקאי והקולנוען אלון גור אריה, מגיש סדרת ההרצאות “מועדון הסרט המופרע“. “אני מעריץ פנאט של ויין”, סיפר בראיון מקדים לעורכת “רבע לדיגיטל”, אחינעם קפון. “התאבלתי עם עצמי, ואני שמח שאפשר לשתף בריאיון הזה. זה מוזר להסביר את זה למי שלא מכיר – זה כל מה שיש ברשת, אבל מאוד מכווץ. ז’אנר חתולים וז’אנר פספוסים ומה לא. מי שזוכר את הסדרה “קצרים’, שהיו מערכונים שבעצם לפעמים היו מאוד ארוכים. מה שהם עשו פה – ההגדרה היא סרטונים של רק שש שניות. אתה צריך לספר עולם שלם. זה מדהים כמה האנשים שהשתמשו בה הצליחו לדחוס לשש שניות. יש כל מיני ז’אנרים – דברים שאנשים ניסו להאכיל את ג’סטין ביבר. זאק קינק שעושה פעלולים, ואחד בה לאנשים ומתאר מה הם עושים. הכל בזמן קצר. אנשים לפעמים משקיעים ימים כדי ליצור את שש השניות.

“אני את הוויינים שלי צורך בפייסבוק, הכל מאוד מעורבב אחד בשני. ואני מניח שאנשים עם הרבה מעריצים יעברו לפלטפורמה האחרת, הם די כוכבים. רואים את זה גם בוויינים עצמם – אנשים התחילו לחרוג מהאדיקות של שש השניות שהיו בתחילת הדרך. ההומור הוייני קצת מזכיר את הבדיחות של פעם. זה היה הומור מאוד ויזואלי – אדם ניגש למישהי ברחוב, ואז פתאום חבר שלה מגיע והוא מתחיל לרקוד. זה פחות סיפור של בדיחה מילולית. יש גם ליפסינקים – פארודיות על שירים. אפשר לקרוא לזה סטנדאפ ויזואלי”.

ללמד בוט להצחיק

אמזון, אפל, גוגל וחברות אחרות מתחרות על שוק סייעני הבינה המלאכותית, התוכנות שאנו מדברים אליהן ומבצעות את הפקודות תוך שהן עונות לנו. בתוכנות מוטמע הומור, הן יודעת לענות בצורה מצחיקה, לפעמים אפילו לספר בדיחות.

מסתבר שמאחורי ההומור הזה עומדים בני אנוש, שמלמדים את התוכנות איך לענות. קומיקאים שמחפשים עבודה ודאי ישמחו לשמוע על הכתבה שפורסמה באוקטובר בוול סטריט ג’ורנל, שלפיה גוגל מעסיקה כותבים לשעבר מאולפני הסרטים פיקסר וממגזין הסאטירה The Onion, כדי להכניס הומור, ודרכו תחושה של אנושיות וקשר אנושי, לתוך גוגל אסיסטנט, סייען הבינה המלאכותית של גוגל הואום.


עורכת: אחינעם קפון; טכנאים: יואב כהן וטל וניג; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-20.12.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


הפרעת קשב דיגיטלית 😥 רילוקיישן הייטקי תחת טראמפ 💸 אנטישמיות אסורה ומותרת בגוגל 🕍 רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

Six Minute Abs

דג וטלפון ציבורי. תמונה: Freddie Phillips (cc-by)

הקשב שלנו מוגבל, ואפשר לשער שמדובר בסיבות אבולוציוניות: ריכוז גבוה מדי בדבר אחד עלול לפגוע ביכולת שלנו להבחין בסכנה מתקרבת. אבל האם ריבוי אמצעי התקשורת הסימולטניים מקצר את הקשב שלנו? יעל מן שחר, מרצה וחוקרת השפעות הטכנולוגיה על האדם, טוענת שהקשב שלנו ירד מ-15 ל-7 דקות של קשב רציף שאנחנו מסוגלים להחזיק מבלי לעבור הלאה, למשל להרים את הטלפון הנייד ולבדוק מה קורה איתו. היא חוזה שהוא ימשיך לרדת. בתוכנית שוחחנו כשבע דקות על הקשב המופרע של ימינו.

בראיון הזכרתי רצועת קומיקס מ-xkcd – מסתבר שזכרתי סיפור של גדי אלכסנדרוביץ’, שקיבל השראה מ-xkcd. הנה הם:

אלכסנדרוביץ’ כתב:

נכנס למעלית. יחד איתי: קשיש חביב ידידותי (קח”י), מסיח דעת בכף-יד אנושית (מדכ”א).

קח”י: (רואה אותי בוהה במדכ”א): מה עשינו בימים ההם לפני שהיו לנו את הדברים הללו?
גד”י: (לא מתבלבל, זוכר את ה-xkcd הרלוונטי): השתעממנו נורא!
קח”י: לא נכון, היו לנו דברים כאלו שנקראים ספרים!
גד”י: אני קורא ספר ברגע זה ממש! פעם לא הייתי יכול לקרוא ככה ספר במעלית!
קח”י: (תשובה גנרית כלשהי שפירושה שאתה בכל זאת טועה ואני בכל זאת צודק. תנו לשחקן לאלתר).

נו, אז עכשיו אנחנו יודעים מה קורה כשמנסים.

והקומיקס:

xkcd, Before the Internet

מן שחר תרצה בנושא בטוקהאוס תל אביב, 21.12.16 בשעה 21:00. מארגני ההרצאה מציעים שישה כרטיסים (יחידים או זוגיים לבחירתכם) במתנה. אם אתם מעוניינים, כיתבו פה בתגובות וציינו פרטי התקשרות. הבהרה: אני לא מקבל דבר עבור חלוקת הכרטיסים; האחריות על הכרטיסים וההרצאה על מארגניה.

עבודה בעגלות אוטונומיות

במערכת הבחירות לנשיאות ארה”ב, המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ דיבר על סגירת שערי ההגירה – בין השאר בפני מקסיקנים (“סמים, פשע, אנסים”) ומוסלמים (“עד שנציגי ארצנו יצליחו להבין מה לעזאזל קורה”). מה המדיניות של הנשיא הנבחר לגבי עובדי הייטק, סוגייה שמעסיקה את עמק הסיליקון שמסתמך על ייבוא עובדים מארצות זרות?

לפי ניתוח של ביזנס אינסיידר מספטמבר, טראמפ “רוצה להגדיל את השכר למקבל ויזות H-1B [ויזות שמשמשות עובדי הייטק] כך שחברות יחוייבי לספק עבודות ברמת בסיס לאמריקאים מובטלים, ולאסדר ויזות כמו ה-H-1B בדרישה מהחברות לפנות קודם כל עובדים מקומיים לפני גיוס עובדים מחו”ל”.

בואינג 727 דונלד טראמפ. תמונה: Andrew E. Cohen (cc-by-nc-nd)

“אני חושבת שכל הדברים שנאמרו ע”י טראמפ מבחינת הגירה התייחסו בעיקר למקסיקנים, ולא לסקיל וורקרס [עובדי ידע]”, אמרה ג’ניפר שיר, שותפה מנהלת של “שיר משרד עורכי דין לענייני הגירה”, למפיקת רבע לדיגיטל מיקה נכטיילר. “אבל האג’נדה שלו בקמפיין כן קראה להגביל גם את ההגירה החוקית, וזה יכול באמת להשפיע על מצב עובדי ההייטק, אם הוא יחליט להסדיר את הכמות של העובדים. אני לא חושבת שהמדיניות פונה ספציפית לקהל הזה, אבל נצטרך כמובן לחכות ולראות. אני לא רואה ירידה בכמות האנשים שמביעים רצון להגר לארצות הברית. המסלול של מהגר העבודה בהייטק הוא די קבוע – עוברים לשנה שנתיים, חוזרים לארץ, אחר כך לפעמים נוסעים לפרק זמן ארוך נוסף. אני חושבת שרבים כן חוזרים לארץ אחרי כמה שנים בעבודה בחו”ל”.

השואה מעולם לא…

The Mutants. תמונה: Tyler Oysternatz (cc-by-sa)

כשגולשים חיפשו בגוגל את המילים are Jews, שירות Google suggest/אוטוקומפליט השלים את החיפוש אוטומטית ל-are Jews evil; כנ”ל לגבי נשים, ומוסלמים קיבלו את ההשלמה ל-bad. גיגול did the hol השלים ל-Did the Holocaust Really Happen. החיפוש הזה מציע שאלה שייתכן שהמתגלצ’ים בכלל לא התכוונו לשאול, ומספק תשובה – התוצאה הראשונה היא “עשר סיבות מובילות לכך שהשואה לא קרתה”, פוסט בפורום באתר הנאו-נאצי האמריקאי סטורםפראנט (www.stormfront.org/forum/t553062).

גוגל הסירה את “are Jews evil” שעות לאחר פניית העיתון גרדיאן בנושא, אך סירבה להסיר את הכתבה מכחישת השואה באתר סטורםפראנט.

האם השואה קרתה? גוגל וגוגל סג'סט/אוטוקומפליט, 2016.12.13

בתגובה לגרדיאן על “are Jews evil” מסר דובר מטעם גוגל:

תוצאות החיפוש שלנו משקפות את התוכן ברשת. משמעות הדבר היא שלעתים הצגה מקוונת לא נעימה של נושאים רגישים יכולה להשפיע על תוצאות החיפוש שמוצגות לשאילתה מסויימת. התוצאות הללו לא משקפות את הדעות או האמונות של גוגל – כחברה, אנחנו מעריכים גיוון של נקודות מבט, רעיונות ותרבויות.

תחזיות אוטוקומפליט מיוצרות אלגוריתמית בהתבסס על פעילות חיפוש ותחומי עניין של משתמשים. משתמשים מחפשים טווח מאוד רחב של נושאים ברשת – 15% מהחיפושים שאנו רואים כל יום הם חדשים. לאור זאת, מונחים שמופיעים באוטוקומפליט עלולים להיות בלתי צפויים או בלתי נעימים. אנחנו עושים את מיטב מאמצינו למנוע מונחים פוגעניים, כמו פורנו ושיח שנאה, מלהופיע, אבל אנחנו מכירים בכך שאוטוקומפליט הוא לא מדע מדוייק, ואנחנו תמיד עובדים לשפר את האלגוריתמים שלנו.

בחלק הראשון של התגובה, גוגל טוענת שהיא צינור שמעביר את המידע שקיים באינטרנט. בחלקה השני, גוגל סותרת את עצמה וטוענת שהיא כלי תקשורת עם שיקולי עריכה. השיקולים הללו כוללים את הסרת הביטוי “are Jews evil” ואת השארת פוסט הכחשת השואה מהאתר הנאו-נאצי.


מפיקות: אחינעם קפון ומיקה נכטיילר; טכנאי: אלון מגדל; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-13.12.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


וויקיליקס חוגגת 10 🎂 פירצה בחומת האש הסינית 🐉 גלש לאתרי דאע”ש – ונכלא לשנתיים 💣 רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

צן וזורה יש בסין

צבי שלגו התגורר ועבד בסין במשך 20 שנה. “כשרק התחיל האינטרנט, הסינים הניחו שהאינטרנט הוא כמו מדינה בפני עצמה”, הסביר למפיקה אחינעם קפון. “הם לא קיבלו את הנחת היסוד שחברות טכנולוגיות יכולות לקבל [חופש מוחלט]. זו פגיעה בהגמוניה השלטונית. בפועל, הם היו חכמים וראו את הנולד. מופיעה הרבה ביקורת על חומת האש הסינית, אבל מול הפשעים הכלכליים והמיניים, מול הסחיטה והאיומים [ברשת], נראה שיש בכך הגיון. למעשה כך מאמינים בסין, החברות הגדולות הן טריטוריה בפני עצמה ופוגעות בהגמוניה. ארה”ב, אנגליה וגם ישראל, על אף האמירות הדמוקרטיות שלהן, קיבלו מערכות הדומות לסיניות כדי לאזן. ההבדל ביניהם הוא שסין לא התיימרה לא לעשות את זה. להפך – היא לא מאפשרת להעביר אתרי אינטרנט בלי עירוב של שלטונות. פייסבוק וגוגל לא הסכימו שלשלטונות יהיו נגישות – כל חברה עם סרבר חותמת על מסמך שהיא צריכה לקבל ומאפשרת למדינה לעשות ניטור וגם כדי לפעול לחסום אם צריך. כל חברה שפועלת בסין בעצם מקבלת את זה על עצמה. כשגוגל ופייסבוק סרבו, [השלטון הסיני] חסם אותן ואיפשר לחברות סיניות גדולות לצוץ. 700 מליון סינים משתמשים באינטרנט, ו-700 מליון במובייל. שוק ענק לכל הדעות. אז גוגל ופייסבוק, כדי להשתתף במשחק שהן כביכול סרבו לשחק, מחזיקות מניות של חברות סיניות. הן לא במשחק אבל משתתפות במשחק בשביל כסף. הן מגמישות את עצמן מול סין”.

שוטרי אינטרנט. תמונה: Harald Groven, cc-by-nc-sa

חברת PTL Group China, ששלגו ייסד ומיי”ר, מציעה שירות שפותר בעיות תצוגה של אתרי אינטרנט זרים בסין, שנגרמות לרוב בגלל חומת האש הסינית, אשר מצנזרת תכנים שהשלטונות לא רוצים שהסינים ייחשפו אליהם: “החברה שלנו תומכת בחברות בינלאומיות ומתווכת אותנו. אנחנו מזהים שלחברות רבות שמשתמשים בגוגל וביוטיוב ובאפליקציות מערביות יש בעיה בנראות בסין. והם לא מודעים שלא רואים את זה. למשל, אם משתמשים בפונט של גוגל, המשתמש הסיני לא רואה שום טקסט. או לעלות סרטים לא ביוטיוב. את התיווך הזה קשה לעשות כי צריך רשיון עסקי בסין. לכן זו בעצם מערכת שלא באה לפרוץ את החומה הסינית, אלא להתאים אליה. האם הצנזורה כל כך גרועה כמו שמציגים אותה? אני עשרים שנה חי בסין ופועל שם, ומי שחי במדינה לא שלו ועושה עסקים בה, צריך ללמוד מהסינים ולהבין שיש מנטליות אחרת ושיטת שלטון אחרת. מי שחושב שהוא חכם יותר לא יצליח לעשות עסקים בכל מקום. סין מובילה מספר שנים על השוק האמריקאי למשל. הם עושים בית ספר”.

שלגו לא ביקורתי כלפי הצנזורה באינטרנט הסיני, אבל הודה בשיחה בתוכנית שלא היה רוצה לראות צנזורה דומה ברשת ישראל, שאליה הוא חוזר אחרי שנותיו בסין. מלבד זאת, אמר, כל סיני שרוצה בכך יכול לגלוש עם VPN ולעקוף את הצנזורה שם.

דולֵף הוא הצדק

הדבר המפתיע היחיד בגילויים של וויקיליקס הוא שאין בהם כל הפתעה. הרי גילינו בדיוק מה שציפינו לגלות, לא כן? השיבוש היחיד היה ברמת מראית העין: לא נוכל עוד להעמיד פנים שאיננו יודעים את מה שכולם יודעים שאנחנו יודעים.

סלבוי ז’יז’ק, נימוסים והליכות בעידן וויקיליקס

“אני מתעניין מאוד בפוליטיקה של העידן הדיגיטלי”, מספר פעיל החופש הדיגיטלי יואב ליפשיץ למפיקת רבע לדיגיטל אחינעם קפון. “עשור לויקיליקס זו הזדמנות לדון באתר ההדלפות, במיוחד כשעלה שוב לכותרות בעקבות הבחירות בארצות הברית. אני חושב שכולם מכירים את ויקיליקס – זה דבר שלא הכרנו קודם לכן. הם חשפו דברים מאוד גדולים – הסרטון של ההפצצה בבגדד, הדלפות משיחות של הסכמי סחר סודיים וכדומה. ברמה הפרקטית-פוליטית יש לו השפעה, כמו גם במערכת הבחירות האחרונה [לנשיאות ארה”ב]. מעבר לזה, אמנם העיתונות במשך שנים חשפה סודות, אבל לא היה שום דבר בהיקף הזה הזה. חברות גדולות, משרדי חוץ ושלטונות רואים שכל המידע שלהם יכול להגיע לציבור. ולא מדובר רק בהדלפות של האקר רוסי או סיני, אלא אנשים מבפנים, ונגד זה קצת קשה להתגונן. אני חושב שזה משנה את יחס הציבור לארגונים. לא משנה לפעמים מה הפרטים, אלא עצם החשיפה. הציבור מאבד עוד יותר את האמון במערכות”.

וויקיליקס. תמונה: רנדל מונרו, cc-by-nc

בנוגע לאמינות של וויקיליקס אמר ליפשיץ, “העבודה של ויקיליקס היא רציפה ככל ששולחים להם חומרים. אם עושים חישוב, יוצא שבמשך העשור האחרון הם פרסמו בממוצע 3000 מסמכים ביום, כמות עצומה של מסמכים, ואף אחד מהמסמכים לא התגלה כמזויף. זה די מדהים, וזה אומר משהו על שיטת העבודה ועל איך זה פועל – זו עיתונות בלי טעויות, משהו שקשה להגיד על העיתונות שאנחנו חלק ממנה”.

מה השתנה בוויקיליקס מאז היווסדה ועד היום?
ליפשיץ: “לפני עשר שנים ג’וליאן אסאנג’ היה אדם חופשי, היום הוא כבר כמה שנים בשגרירות אקוודור [בבריטניה, שם הוא מקבל מקלט מדיני]. היום יש לויקיליקס יותר כוח ויותר השפעה, היא יותר חזקה מאי פעם. שיטות ההעבודה שלהם לא השתנו. ויקיליקס נראו בעיני שלטונות בהתחלה כגיבורים והיום כטרוריסטים”.

ג'וליאן אסאנג' משוכפל. תמונה: a.powers-fudyma, cc-by-nc-sa.

בתוכנית דיברנו עם ליפשיץ על המניעים של מייסד וויקיליקס, ג’וליאן אסאנג’, על הדרישות שהוא מציב בפני העיתונות של ימיני, על הגישות השונה של אסאנג’ ושל מדליף מסמכי NSA, אדוארד סנואודן, לגבי פרסום מסמכים חסויים, ועל האירוע שליפשיץ מארגן לציון עשור לוויקיליקס מחר, ד’ 7.12.2016, 18:45, הירקון 19 תל אביב. תוכנית האירוע:

דר’ עטרה פרנקל פארן – ויקיליקס: הפוליטיקה של הסולידריות
ערן עציון – השפעתה ויקיליקס על הדיפלומטיה
יואב ליפשיץ – קריפטו-עיתונות בעידן פוסט-אמת
עבודת אמנות: קבוצת המדיה ביטניק – משלוח למר אסאנג’

והחוק אומר: כאן אסור לגלוש

אפרופו וויקיליקס, הנה מגיש ב-CNN מסביר שאסור לנו לקרוא במסמכי וויקיליקס, אלא רק לקבלם מהתקשורת:

אלא שזה לא כל כך מופרך, בעולם שבו אפשר להיכלא על גלישה באינטרנט. ביום חמישי שעבר גזר בית משפט במחוז ארדש בדרום מרכז צרפת שנתיים מאסר וקנס של 30 אלף אירו על צרפתי בן 32, ששמו לא פורסם, על כך שגלש באופן קבוע לאתרים תומכי ארגון הטרור דאע”ש. בצרפת שאחרי פיגועים במערכת המגזין הסאטירי שארלי הבדו ובהיפר כשר בתחילת 2015 ובמרכז פריז באמצע אותה שנה, גלישה לאתר תומך טרור היא פשע, לפי חוק שנכנס לתוקף ביוני השנה.

החוק מחריג את אלו שגלשו לאתרים כאלו “בתום לב”, לצרכי מחקר, לשם יידוע הציבור (למשל, מחקר אקדמי או כתיבה עיתונאית) או למטרות משפטית. האנונימי המורשע לא נהנה מההגנות הללו. במשפטו טען כי “רציתי ללמוד את ההבדל בין האיסלאם האמיתי לאיסלאם המזוייף, עכשיו אני מבין”, כך לפי דיווח ב-France bleu. אולם הוא הודעה שלא קרא על הנושא באתרי חדשות אחרים. המשטרה מצאה תמונות פרו-דאעשיות וסרטוני הוצאה להורג על הטלפון שלו, במחשבו השולחני ועל החסן נייד שלו, דגל דאע”ש שימש כתמונת הרקע של מחשבו השולחני, וסיסמת המחשב היתה “13novembrehaha” (בעברית: “13 בנובמבר חה חה”, התאריך שבו ביצעו הטרוריסטים את המתקפה המשולבת בפריז). בני משפחתו אמרו לבית המשפט שהתנהגותו ומאפייניו החיצוניים השתנו – בין השאר, החל לגדל זקן ארוך.

אבל נציג של בית המשפט מסר לאתר Verge שאין שום אינדיקציה לכך שהאיש התכוון ליזום מתקפת טרור. כלומר, מדובר במקרה הטוב במאסר מנע – סוג של מעצר מנהלי מורחב, ובמקרה הרע במאסר על פשעי מחשבה.


מפיקה: אחינעם קפון; טכנאית: הילה מזרחי; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-6.12.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


פייסבוק לא באמת התכוונה להסביר מחיקת פוסטים ביקורתיים עליה • המשטרה והשופטים ממשיכים לצא”פ לשווא » רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

חבורת סוד מופרך בהחלט

ג’וש בריינר, סגן ראש מערכת החדשות של וואלה, מדבר על צו איסור הפרסום הבזיוני שאסר על פרסום כל פרט מהפיגוע בירושלים, כולל שמו של המחבל, שפורסם בתקשורת הפלסטינית וברשת, ושמותיהם של הנרצחים הישראלים, שפורסמו אפילו בהודעה לעיתונות של המשטרה, שהיא זו שביקשה להוציא את הצא”פ.

שער ניוזוויק של רוי ליכטנשטיין אחרי צינזור. תמונה: עידו קינן

האוטוביוגרפיה של ציפריס

רז ציפריס מספר על הדרך שמצא לחמוק מהצנזורים של הרשת החברתית – כשהיה חסום מלעדכן סטטוסים, עדכן את הביוגרפיה שלו ברשת החברתית, עד שפייסבוק חסמה את הפירצה.

פייסבוק אמרה שתבדוק למה מחקה סטטוסים ביקורתיים עליה והיא בדקה וזדיינו אנחנו לא חייבים לכם כלום אנחנו פייסבוק ביצ’ז

פייסבוק, באמצעות משרד היחצנות שלום תל אביב, הודיעה סופית שהיא מסרבת להסביר למה הסירה סטטוסים ביקורתיים נגדה של אנשי התקשורת רותם שטרקמן ושי גולדן. טענת החברה בזמנו, שהיא בודקת את המקרים, היתה שקר שנועד להשתיק את הביקורת נגדה.

ציר הזמן:

18.8.2016: דורי בן ישראל פרסם באתר “מזבלה” פוסט ביקורתי נגד פייסבוק. שטרקמן שיתף את הכתבה בטוויטר, ומשם היא נשאבה אוטומטית לפייסבוק שלו.

20.8.2016: שטרקמן גילה שהפוסט נמחק מפייסבוק.

21.8.2016: אחרי הסערה שהמחיקה גררה, שטרקמן דיווח שהפוסט שלו הוחזר. עוד הוא מדווח שפוסט ביקורתי של גולדן נמחק מפייסבוק.

פייסבוק מוסרים לוואלה בתגובה: “אנחנו לא מגיבים לרוב למקרים ספציפיים”. בתגובה לפנייתי הם מוסרים: “אנו כרגע בודקים מדוע הפוסטים המדוברים נעלמו וחזרו [רק הפוסט של שטרקמן חזר; ע”ק]. אנו מתנצלים על כל אי נוחות שנגרמה. כל דיווח נבדק פרטנית על-ידי צוות המומחים הגלובאלי האמון על כללי קהילת פייסבוק ופועל 24/7 ואינו נמצא באחריות פייסבוק ישראל”.

30.8.2016: אני פונה לפייסבוק דרך שלום ישראל ומבקש לקבל עדכון: “בהמשך לפנייה הקודמת, רציתי לדעת אם פייסבוק כבר גילתה מדוע נמחקו הפוסטים, זה שחזר (של שטרקמן) וזה שלא (של גולדן)”. יחצנית פייסבוק ישראל, נועה רון, מוסרת: “בודקת לך את הנושא”, ולאחר מספר שעות: “עדיין לא”.

6.9.2016: שאלתי את רון אם יש תשובה. היא התעלמה.

8.9.2016: כתבתי אימייל לזמיר דחב”ש, מבעלי שלום תל אביב, על התעלמות משרדו משאילתה ששלחתי יותר מחודשיים קודם לכן בנושא אחר שקשור לפייסבוק. בהמשך לכך שלחתי הודעה נוספת לשרשור לגבי מחיקת הסטטוסים, ובה כתבתי: “וגם כאן אפשר כבר להגיד שאתם לא מתכוונים לענות. זה הרבה יותר מכובד ומקצועי מלגרור אותי שבועיים וחצי”. דחב”ש לא השיב, ובמקומו השיבה רון: “היי עידו, אנו לא יכולים לשתף במידע נוסף”.

בינתיים פייסבוק ממשיכה בצנזורה: היום פרסם בן ישראל פוסט ב”מזבלה” על הגמשת מדיניות פייסבוק כלפי תכני עירום והסתה בעלי ערך חדשותי (זאת בעקבות דיון פנימי בחברה על סטטוסים שעסקו במדיניות האנטי-מוסלמית של דונלד טראמפ, שעל פניו מהווים עבירה על תקנון פייסבוק). בן ישראל שיתף את הפוסט בפייסבוק – וזה נמחק.

פייסבוק מחקה סטטוס של דורי בן ישראל שבו שיתף פוסט על הקלת מדיניות הצנזורה של פייסבוק בנוגע לעירום והסתה בתכנים חדשותיים. צילומסך מפייסבוק


עורכת: מיקה נכטיילר; טכנאי: אסף סיטון; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-25.10.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


הטוב, הרע והאלחוטי » רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

וויפיי – אינטרנט אלחוטי – זה מאוד שימושי, אבל מלא סכנות. עדי בלינקוב, ראש צוות סקיורטי באיירוןסורס, מפרטת מה הסכנות, ועמית ברקת, שותף ב-SaferVPN, מסביר איך להיזהר.

ומה עושים כשנמצאים בשדה תעופה? נכנסים למפה או לאפליקציה של אניל פולאט, שממפה בעזרת המתגלצ’ים את הרשתות והסיסמאות של רשתות הווייפיי בשדות תעופה ברחבי העולם.


עורכת: מיקה נכטיילר; טכנאי: עמית פומפס; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-18.10.16. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


פרסום חוצות ב-20 שקל, נשים מסבות לתכנות ופרלין מריר-מתוק » רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

חדש! רסס רבע לדיגיטל

רוצים לקנות פרסום בשלט חוצות אלקטרוני? רועי שיבק מ-Spoteer יספר לכם איך ויגיד לכם שזה לא כל כך יקר. רוצות לעשות הסבה להייטק? תקווה רג’פורקאר תספר לכם איך לעשות את זה, כמו שהיא עשתה בתוכנית App2u של גוגל ועמותת מחשבה טובה. ויערה קלמנוביץ’ בסיפור מתוק-מריר לחג על שטר מזויף שהוביל לשיימינג בפייסבוק שהוביל להצפה של עזרה ותמיכה.


זייפן יקר.
הגעת הערב להתחנה הראשונה ירושלים – The First Station Jerusalem
לחנות השוקולד שלי, יער הקקאו.

ביקשת שאמכור…

Posted by Yaara Kalmanovitch on Tuesday, September 13, 2016


עורכת: מיקה נכטיילר; טכנאי: שון קאמל; סייברמפיקה: סתיו נמר (ביי סתיו, בהצלחה באזרחות); מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-27.9.2016. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון רבע לדיגיטל; רסס רבע לדיגיטל; פניות לתוכנית: reva@room404.net


השמועות בוואטסאפ על שלושת הנערים היו נכונות • מהפכת הטוויטר של מכבי חיפה • אולימפיאדת האופליינים » רבע לדיגיטל

רבע לדיגיטל. קליק לארכיון המדור

ניר הופמן כתב ב”הארץ” על מנהלה המקצועי של מכבי חיפה, תור-כריסטיאן קרלסן, שמחרים את התקשורת ומדבר ישירות אל האוהדים והציבור בטוויטר ובאינסטגרם – בדומה לראש הממשלה נתניהו; אבל בשונה מנתניהו, הוא מנהל איתם אינטראקציה.

שיחה בטוויטר בין ניר הופמן, עיתונאי ספורט, לבין תור-כריסטיאן קרלסן, המנהל המקצועי של מכבי חיפה

תומר סימון חקר את השמועות שהסתובבו בוואטסאפ על חטיפת שלושת הנערים, וגילה שרובן היו מדוייקות. [עוד בנושא: כך הרשת הביסה את התקשורת במבצע צוק איתן]

שמועות הוואטסאפ על חטיפת שלושת הנערים, כפי שנחקרו על ידי תומר סימון

אולימפיאדת האופליינים

אולימפיאדת ריו 2016 מאחורינו, וזה זמן טוב לדבר על המפסידה הגדולים שלה, אומת הרשת. הוועד האולימפי, ארגון שחבריו הם ליטרלי דינוזאורים, מסרב לקבל את ההמצאה שכבשה את העולם בסערה: האינטרנט.

הוועד ידוע בכלליו הנוקשים לגבי שידורי תחרויות הספורט המשונות שלו, שאת הזכויות עליהן הוא מוכר בהמון המון כסף. בתקנון כללי הגישה לעיתונות נכתב כי אסור לשדר חומר אולימפי בשירותים אינטראקטיבים ובשירותי וידאו-לפי-דרישה “שיאפשרו לצופה לקבל החלטת צפייה בתוך ערוץ ולצפות בחומר אולימפי בזמנים ובתוכניות מלבד שידורים כחלק ממהדורת חדשות”.

זו לא המגבלה היחידה על חופש הבחירה של הצופים. מחזיקת הזכויות על שידורי האולימפיאדה בארה”ב היא רשת NBC. לפי דיווח של ה-LA טיימז, צפו בשידורי האולימפיאדה של הרשת 24.9 מיליון אנשים בממוצע בכל ערב, ירידה של 18% לעומת אולימפיאדת לונדון 2012. מי שרוצה לצפות באולימפיאדה בדיגיטל של NBC צריך להיות לקוח משלם של הכבלים או הלוויין, כך שהשירות הזה לא פונה לדור חותכי-הכבלים שצופה בסטרימינג (נטפליקס, הולו ואמזון פריים) או בהורדות (טורנט), או לא צופה באופן קבוע. ובכל זאת, 100 מיליון משתמשים ייחודיים, עליה של 28% מ-2012, צפו ב-3.3 מיליארד דקות במהלך התחרויות, 2.7 מתוכן בשידור חי.

הדילמה של NBC לגבי שידורים מקבילים לברודקאסט היא הרייטינג, שעל פיו נקבעים תעריפי הפרסום. הכנסות NBC מפרסומות בשידורי האולימפיאדה בריו עלו ב-20% לעומת לונדון והגיעו ל-1.2 מיליארד דולר. 10% מהן הגיעו מהשידורים הדיגיטליים, שם תעריפי הפרסום היו גבוהים בעד 50% מאלו שבטלוויזיה, משום שהקהל שצופה באינטרנט צעיר ונחשק יותר על ידי מפרסמים.

הוועד האולימפי הגביל גם את סיקור התחרויות בכלים מודרניים. עיתונאים מכלי תקשורת שאינם בעלי זכות שידור לא הורשו לערוך ראיונות עם ספורטאים בטלפונים סלולריים בתוך המתחמים האולימפיים. תקנון המדיה החברתית לאנשים עם אקרדיטציה (אישור כניסה) התיר להם לצלם וידאו ולהקליט אודיו במתחמים האולימפיים, אבל לשימוש אישי בלבד, לא לשידור ולא לפרסום ברשת, אלא אם התקבל אישור מהוועד האולימפי (אך הותר לפרסם ברשת צילומי סטילז). בתקנון כללי הגישה לעיתונות נאסר גם “השימוש בחומר אולימפי שהומר לפורמטים גרפיים מונפשים כגון אנימציות גיף, GFY, WebM או פורמטי וידאו קצרים כגון ויינים ואחרים”, ובתקנון האקרדיטציה נכתב כי “שידור תמונות באפליקציות שידור-חי (כגון פריסקופ, מירקאט) אסור מתוך המתחמים האולימפיים”.

איסורים אלו פגעו לא רק בעיתונאים (ובשרת הספורט מירי רגב, שפרסמה סרטון עם זוכה המדליה אורי ששון ונאלצה להסירו), אלא גם באומת הרשת, שמקבלת לייב בלוגינג שמשקולות קשורות לרגליו, ואולי גם באולימפיאדה עצמה, שפוגעת באוהדיה ובשיווק החינמי שהם יכולים ורוצים לספק לה.


עורכת: מיקה נכטיילר; טכנאית: נועם הירש; סייברמפיקה: סתיו נמר; מגיש: עידו קינן; תוכנית זו שודרה ב-6.9.16. רבע לדיגיטל משודרת מדי שלישי ב-18:45 בגלצ. ארכיון התוכנית; פניות לתוכנית: reva@room404.net


← לדף הקודםלדף הבא →