דור הפייסבוק רואה שואה ביוטיוב
קטע מראיון שערכה הדסה גולדויכט באתר בית אבי חי עם פרופסור דבורה ליפשטדט, היסטוריונית המתמחה בלימודי השואה באוניברסיטת אמורי בארצות הברית:
“לפני כעשר שנים, כשהתחלתי ללמד קורס על זיכרון השואה, היינו מוקפים בניצולים, ועכשיו אין אף אחד. הניצולה הראשונה שהבאתי לדבר לפני התלמידים שלי היתה אמנית בשם מאריקה אברמס, והיא כבר אינה מסוגלת להגיע. עכשיו, כשהכל מתועד באמצעות הטכנולוגיה המודרנית, דברים בהחלט מקבלים דגש שונה”.
האם אין חשש שהתיעוד ההוליוודי של השואה יהווה גם הוא גורם מרחיק? אין משהו בתיעוד העלילתי המוסרט והדיגיטלי הזה שיכול להפוך את הכחשת השואה לקלה יותר עבור הדורות הבאים?
“באופן כללי אני מאוד לא מסכימה עם הביקורת כלפי תיעוד השואה ההוליוודי. בכל פעם שאני מגיעה בקורסים שלי לחיבור בין הוליווד והשואה ומראה לסטודנטים שלי את ‘רשימת שינדלר’ אני רואה כמה אנשים מתרגשים. יש משהו בראייה הביקורתית והמשכילה הזאת, המגיעה מקרבה ומעיסוק רב מאוד בשואה, שמרוחק מתחושותיהם של רוב האנשים שנתקלים בשואה לראשונה בחייהם דרך סרטים כמו ‘רשימת שינדלר'”.
השואה קיימת מסביבנו כעת בעיקר במוזיאונים ואנדרטאות – האם אין בכך גורם מרחיק דווקא? המציאות של בני ה-15 מתרחשת רובה ככולה ביו-טיוב ופייסבוק, תלוית-מסך כמעט לחלוטין. כיצד הם יתפסו את מציאות השואה המגיעה אליהם דרך מסך בלבד, ודרך פורמט שהשימוש בו ואפילו התיעוד בו הוא כל כך ערוך ומסונן?
“אני חושבת שגם לדור הפייסבוק יש תפיסת מציאות ויכולת הבחנה ויצירת היררכיה בתוך אינפלציית סרטוני היו-טיוב השונים. הם יודעים להבחין בין סרטון הכלבלבים ביו-טיוב לבין דברים אחרים, ויש להם הבחנה ממשית בין מציאות היו-טיוב לבין המציאות. כאן גם נכנסת החשיבות האדירה של החינוך והידע בנושא השואה, שאין להם תחליף”.
עוד בנושא:
היטלר כועס שגנבו לו את הגזענות
לרקוד באושוויץ עם צחוק בעיניים
הייקו על אירועי השבוע
פוסט של שחר לקריץלאחר שהבנתי שאני לא מסוגל לגרום לקורא להשאיר את הדפדפן פתוח אחרי שלוש שורות, החלטתי לנסות לתמצת את הפוסטים שלי לכדי הייקו. אז אם מישהו תהה פעם איך נראה שלשול בהטמל:
איזו חתונה
לא אין דברים כאלה
איזו עדה היא?
לאדן התפגר
עכשיו יהיה רק טוב
אין מצב אחר
ביום השואה
נתאחד עם הנופלים
קולנוע סגור
________________
שחר לקריץ לא עושה כלום חוץ מלא לעדכן את הבלוג שלו, "אני לא מאמין שקראתי את החרא הזה". בעבר פרסם פוטו-רומן דו-שבועי על הישרדות בנענע10 ("המועצה המקומית") ועוד דברים שונים ומשעממים.
ריצ’רד סטולמן מדבר חופשי
ריצ’רד סטולמן, מייסד תנועת התוכנה החופשית, יגיע בחודש יולי להרצות בישראל וברשות הפלסטינית. הנה כתבה שכתבתי על ביקור קודם שלו, ב-2005.
RMS עמד בחדר האוכל, מחוץ לאולם ההרצאות. “מישהו רוצה לאכול איתי ארוחת ערב?”, שאל את משה בר מ-Qlusters, עוד אחד מהמרצים. “אולי אני אצור קשר עם שתי הנשים ששלחו לי אימייל. זה הדבר הכי ביזארי שקרה לי. אולי זה בזכות הכתבה ב’הארץ’, שהזכירה את המודעה שלי”.
RMS הוא כינוי החיבה של מייסד תנועת התוכנה החופשית, ריצ’רד מ. סטולמן, שהגיע לארץ להרצות בכנס של IBM על תוכנה חופשית, קוד פתוח ולינוקס. סליחה, גנו/לינוקס, וזה הבדל חשוב: “אני מוכן לדבר בתנאי שלא תגיד לינוקס, אלא גנו/לינוקס, ולא תדבר על קוד פתוח, כי זו תנועה שונה לגמרי”, אמר סטולמן מיד לאחר שהצגנו את עצמנו וביקשנו לראיינו.
אם אתם ממש רוצים לדעת על מה הקטנוניות, אז נסביר לכם רק שתוכנה חופשית היא תוכנה שמצייתת לארבעה כללים: החופש להריץ אותה לכל מטרה; החופש ללמוד איך היא עובדת, ולהתאימה לצרכיכם; החופש להפיץ עותקים שלה כדי לעזור לשכנים שלכם; והחופש לשפר אותה, ולהפיץ את השיפורים ברבים לטובת החברה. תנועת הקוד הפתוח דוגלת בחופש שימוש בתוכנות, אולם לא באידיאולוגית החופש המוחלט של התוכנה החופשית, ואף מעודדת שימוש ברשיונות שתנועת התוכנה החופשית שוללת מכל וכל. אם אתם לא רוצים לחטוף נזיפה מסטולמן קצר הרוח, שלא לומר גס הרוח, אל תבלבלו אותה עם תנועת הקוד הפתוח, שקמה מאוחר יותר. “מדובר בשתי מפלגות שונות”, הוא לא מתעייף להסביר שוב ושוב.
בישראל, גם הלובי הדתי וגם הלובי הפמיניסטי נלחמים בפורנוגרפיה, אבל לא מאותן סיבות. זה דומה לסיפור של התוכנה החופשית מול הקוד הפתוח?
“כן. הרבה אנשים באו לישראל מסיבות פרקטיות – למשל, שהם רצו לברוח מברית-המועצות לשעבר. אבל הם לא היו גורמים להקמת המדינה. אם היינו קוראים למדינה ‘מדינת פליטי ברית-המועצות’, השם לא היה מייצג אותה נכונה”.
אתה חש שתנועת הקוד הפתוח פופולרית יותר?
“היא יותר פופולרית בקרב עסקים וחברות, לא ברור אם בקרב מפתחים. היה סקר שמראה שמפתחים מעדיפים תוכנה חופשית. המדגם אמנם היה רק באירופה, אבל יש כאלה שאומרים שליבת הפיתוח נמצאת באירופה. לחברות יותר קל: הן בוחרות להגביל את עצמן לערכים במובן של ערך כלכלי”.
אז אתה אומר שתנועת הקוד הפתוח אופורטוניסטית?
“כן. הם היו קוראים לזה פרגמטיזם. אני לא מסכים – אני חושב שלנו יש פרגמטיות שמובלת על ידי אידיאולוגיה”.
“אנשים קוראים את האידיאולוגיה שלנו וישר אומרים: ‘זה כל כך אידיאליסטי שזה לא יכול להיות פרקטי'”, התלונן בהרצאתו. “אין דבר יותר פרקטי מאידיאליזם – אני מניח שאני לא צריך להגיד את זה פה [בישראל]. אנשים בעולם חושבים בדיוק הפוך”.
“יש חברות שמשווקות תוכנות קוד פתוח עם תוכנות סגורות. אם הן יקראו לזה ‘תוכנה חופשית’, הן בעצם אומרות לאנשים לא לקנות את התוכנות שלהן”.
אמרנו שלו הגעת לכנס בתל-אביב, היית עולה לבמה ומרביץ לכמה אנשים על הבלבול שהם יצרו בין קוד פתוח ותוכנה חופשית.
“אני מרגיש שהביאו אותי כדי למשוך אנשים לאירוע, שבו מוצגים רעיונות לא נכונים”. סטולמן לא שכח, והגיש את הנקמה פושרת. פרטים בהמשך.
מחכים למשיח
כולם באולם ההרצאות חיכו לסטולמן, אבל הוא לא בא. מישהו יצא לחפש אותו. אחרי מספר דקות הוא נכנס, מחזיק את נעליו ביד, עלה לבמה והניח אותן בפינה. כרסתן, מזוקן וארוך שיער, נטול שעון-יד ושאר קישוטים, לבוש ברישול לא אלגנטי – חולצה קטנה על מידותיו בצבע בורדו ומכנסיים בז’, שהוא משך כלפי מעלה כל הזמן, נאם סטולמן מול כמאתיים אנשים כשלרגליו רק זוג גרביים אפורים, אחד מהם מחורר.
אתה לא חושש שהתדמית שלך פוגעת במסר, שאלנו אותו אחרי ההרצאה. “אני לא יודע מה התדמית (image) שלי, אלא אם אני מסתכל” – סטולמן מרים את מתקן המפיות, מסתכל בפניו המשתקפות וצוחק.
ובכל זאת, יש לך מראה היפי-סטריאוטיפי.
“לא הייתי היפי, ואני לא נראה בדיוק כמו היפי. אני נראה ככה כי כשהתחלתי את פרויקט הגנו, החלטתי שאני מסכים עם ההיפים בנושא אחד: שהדגש של חיינו לא צריך להיות השגת כסף. וכדי לייצג את ההסכמה הזאת, גידלתי את השיער שלי. יש נטיה להתעלם מהמציאות לטובת תדמיות, וזה לא נכון”.
קרה לך שפסלו אותך או את דעותיך בגלל התדמית?
“אין לי סיבה לחשוב ככה. אנשים אומרים הרבה שקרים עלי – כמה מהם טעויות תמימות ושמועות שלא נבדקו, וכמה שלא מסכימים איתי ומנסים לגרום לאנשים להתעלם ממני. ההשפעה של השיער הארוך שלי היא כלום לעומת זה”.
לא רוצה מקג’וב
“פעם אי אפשר היה לראות קוד של תוכנות”, סיפר סטולמן בהרצאה. “כשרציתם לעבוד בזה החתימו אתכם על חוזה שלא תעזרו לשכן שלכם. התחלתם את הקריירה שלכם בבגידה בעקרונות. זה לא חמור כמו רצח, אבל יש לזה את ההיקף של הרוע הנרחב ביותר נגד האנושות. לא הסכמתי לזה – אמרתי לעצמי שאני אתבייש כל חיי אם אסכים לזה”.
“היו כמה אפשרויות. אחת מהן היא שאני אפסיק לעבוד עם מחשבים. יש מתכנתים שלא מסוגלים לשקול את זה בכלל. הם אומרים, ‘אם אני לא אסכים לתנאים של האנשים שמשלמים למתכנתים, אני ארעב’. אני בטוח שהייתי יכול להיות מלצר. לא במסעדה מפוארת”, הוסיף, לצחוקו של הקהל. “ראשית, במלצרות אתה לא עושה שום דבר לא אתי (אלא אם אתה עובד במקדונלדס). ושנית, אם אתה מלצר – אתה לא תרעב (אלא אם אתה עובד במקדונלדס)”.
איך האוכל הישראלי בעיניך?
“חלק ממנו טוב”.
יותר טוב ממקדונלדס?
“מעולם לא אכלתי במקדונלדס”.
מתוך אידיאולוגיה?
“לא בדיוק. אני באופן כללי לא אוכל מזון מהיר”. גיק שלא אוכל מזון מהיר – ממש חזון אחרית הימים.
תאו מפעיל מחשב
“פיתוח תוכנות לא-חופשיות היה שימוש לרעה בכישורים שלי. מלצרות היתה טובה מזה, אבל זה לא היה מספיק. יכולתי לפתח תוכנה חופשית: אני אומר שהנסיבות בחרו בי לעשות זאת. החלטתי שאני אתכנת תוכנה חופשית, או אמות בניסיון לעשות זאת, בטח מזיקנה. יכולתי לתכנת את מערכת ההפעלה האידיאלית, עם כל הדברים הטובים, אבל אנשים היו אומרים: ‘אנחנו כבר יודעים לעבוד עם יוניקס, ולא מתכוונים ללמוד לעבוד עם שלך’. זה היה נותן תירוץ טוב – ‘ניסיתי לתת לכם חופש, ולא לקחתם’. אבל לא רציתי תירוץ”.
“היינו צריכים לבחור שם. היתה לנו אופנה של בחירת שמות שמורכבים מראשי-תיבות רקורסיביים. להיות האקר זה לעבוד בפיקחות משועשעת – אם מישהו צוחק מהשם של התוכנה שלך, זה כבר חצי מהכיף”. סטולמן חיפש מילה בת ארבע אותיות שתסתיים ב-nu (ר”ת של not Unix), אבל לא הצליח למצוא שם בעל משמעות. הוא עבר למילה בת שלוש אותיות, וניסה עליה את אותיות האל”ף-בי”ת האמריקאי, עד שהגיע ל-GNU, סוג של תאו אפריקאי.
“Gnu’s Not Unix נשמע כאילו זה מתאר בנבזיות מה המערכת איננה, אבל למעשה מתאר מה היא כן. באנגלית זו אמורה להיות G נחה, כך שזה נשמע nu. אבל אם תגידו את זה, אנשים יתבלבלו, כי זה נשמע כמו New Operation System, ואנחנו עובדים עליה כבר 19 שנים, אז היא לא חדשה. והיא תמשיך להיקרא גנו, לא משנה כמה אנשים יקראו לה לינוקס בטעות”.
20 שנות אבטלה
“לא היתה לי עבודה מאז ינואר 1984. ביקשתי מאנשים: ‘שילחו לי 150 דולר ואשלח לכם קלטת-מחשב עם GNU’. יכולתי להתפרנס מזה. אני עדיין חי כמו סטודנט – אם אתה מתחיל לחיות בראוותנות, אתה הופך להיות בובה של התחביבים שלך. עדיף לדחות את ההנאות היקרות הללו ולהקדיש את החיים למה שבאמת חשוב, במקום להפוך לבובה של מי שיכול לשלם לך”.
ממה אתה חי?
“אני חי בימים אלה מהרצאות”.
ואין לך בעיה לקבל את הכסף של IBM, שמפתחת תוכנות לא-חופשיות?
“הדבר השגוי יהיה לתת לשאלה הזאת להשתיק אותי. הוזמנתי לישראל לתת הרצאה. אני לא אסרב לתת הרצאה ב-IBM”.
הלוגו של IBM על דוכן הנואמים היה מכוסה בזמן ההרצאה שלך. אתה ביקשת זאת?
“אני לא זוכר, אבל זה חלק מההוראות הכלליות שלי להרצאות – אני לא רוצה שיהיו לוגואים בולטים כשאני מדבר. זה לא ספציפי ל-IBM. אם זה ארגון שאני לגמרי מסכים איתו – אין בעיה”.
“בגלל שעולם התוכנה הקניינית מתייחס לרווחים כאל הדבר הכי חשוב, אנשים נוטים לחשוב שגם אנחנו חושבים שזה הכי חשוב. אנחנו אומרים שהשאלה הזאת פחות חשובה מאשר איזה חיים אנחנו מנהלים. קל לאנשים לחשוב שאנחנו על אותו קו מחשבה, רק בכיוון ההפוך, ולכן הם חושבים שאנחנו קומוניסטים, ואז הם לא הולכים וקוראים מה שיש לנו להגיד. אני ממליץ שתעודד אנשים לקרוא את האתר שלנו. יש אנשים שחושבים שתוכנה חופשית זה רק מה שמשוחרר תחת GPL או LGPL, וזה לא נכון – יש עוד
רשיונות”.
לך יוצא להשתמש בתוכנה לא חופשית?
“אני בכלל לא אתקין תוכנה לא-חופשית. פעם הייתי צריך שיקלידו עבורי, כי לא יכולתי להקליד. חשבתי לקנות תוכנת זיהוי-דיבור, אבל היא היתה קניינית, ולא לקחתי אותה. היו זמנים שהקלדתי לאט” – מדגים הקלדה באצבע אחת – “עד שמצאתי מקלדת שנוחה לי”.
עשה את הדבר הנכון
“לינוקס נשאה אותנו אל מעבר לקו הסיום. לפני כן, היתה לנו מערכת מוכנה ב-95 אחוז. התוכנה שלנו הובילה אנשים לאידיאולוגיה. אם הם מסכימים איתה, הם מתחילים לתרום לפיתוח התוכנה, כך שהתוכנה מושכת אנשים לאידיאולוגיה, וזו מסייעת להגדיל את היקף התוכנה. אבל כשקוראים לכל גנו בשם ‘לינוקס’, זה פוגע בנו, כי זה מוביל אותם לתנועה המזוהה עם לינוקס [תנועת הקוד הפתוח – ע”ק]”.
“הרבה אנשים התחילו להשתמש בתוכנות שלנו בלי לדעת את האידיאולוגיה מאחוריהן. היה לזה צד חיובי – יותר אנשים תרמו לפיתוח. אבל המודעות לנושא החופש בקהילה שלנו ירדה”.
“תנועת הקוד הפתוח טוענת שצריך לתמוך בה כי היא מפתחת תוכנה טובה, במובן הטכני הצר של המילה. הם מחלישים את ההגנה על החופש שלנו. אסור להוריד את הקרדיט למי שהביא את האידיאולוגיה, ולתת את כל הקרדיט למי שעשה את אחד המרכיבים החשובים בסוף התהליך”.
“כל החברות שמשווקות את גנו/לינוקס קוראות לה לינוקס, ומצרפות לה תוכנות לא-חופשיות. למרות שהן משווקות את גנו/לינוקס, הן פועלות נגד החופש שלנו. אסור לנו לזנוח את האידיאולוגיה ולהתרכז בפופולריות של תוכנה מסוימת”, אמר בכוונו ללינוקס. “הגדלת הפופולריות על ידי הוספת תוכנות לא-חופשיות פוגעת במטרה הסופית”.
“פרסומים מכובדים כתבו שאני ייסדתי את תנועת הקוד הפתוח, שזה כמו להגיד שבן-גוריון ייסד את הליכוד. אם היינו חיים בעולם בו החירות לא מאויימת, זה לא היה חשוב. אבל תנועת התוכנה החופשית עומדת בפני מכשולים רבים. פעם לא היינו בטוחים שנמצא די אנשים לכתוב את התוכנות שאנחנו צריכים. היום אנחנו תוהים אם יותר לנו לכתוב אותן”.
“דיברתי על זה עם ליינוס [טורבלדס, מייסד לינוקס – ע”ק] הרבה פעמים. ליינוס לחלוטין לא מסכים איתנו. הוא לא אדם שאוהב לחשוב על שאלות פוליטיות במונחים פוליטיים”.
עם זאת, סטולמן לא מוכן לוותר על לינוקס במשוואה הזאת. כשנשאל מדוע אינו משמיט את המילה “לינוקס” משמה של מערכת ההפעלה, השיב: “להוריד את הקרדיט לליינוס לא יהיה הוגן. אני לא רוצה לרדת לרמה הזאת”.
אבל זה יהיה יותר אפקטיבי.
“לא אכפת לי, לעזאזל! אני רוצה לעשות מה שנכון”.
הלו, תפסיק לירוק לבאר!
“יש חברות שגובות מכם כסף על הזכות לדווח להן על באגים. ואז הן אומרות: ‘קנה את השדרוג בעוד שישה חודשים, ותראה אם תיקנּו את הבאג, ואיזה באגים חדשים שמנו שם’. כשהוצאתי את emacs, מישהו כתב לי שהוא תיקן באג, ושלח את התיקון. ואחר כך מישהו כתב שהיה חסר לו משהו, אז הוא פיתח את זה ושלח לי את הפיתוח. ופתאום הגיע עוד תיקון, ועוד אחד, ועוד אחד, והייתי מוצף בתיקונים, עד שלהשתמש בעזרה הזאת הפך לעבודה קשה. למיקרוסופט אין את הבעיה הזאת”.
אבל יש לה בעיה אחרת, שנקראת מחשוב אמין (סטולמן קורא לזה “מחשוב בוגדני”), שלדבריו “מוודא שהמחשב שלך לא יציית לך, אלא לחברה [שמייצרת אותו – ע”ק], ולצערי IBM שותפה לזה. אנחנו נצטרך להתאגד בקהילה, במיליונים, ולהתנגד למחשוב בוגדני”. אאוץ’. יריקה ישר לתוך הבאר.
אנשי IBM, שישבו בקידמת האולם, התפתלו במושביהם והסתכלו בעצבנות בולטת על השעון, בתקווה שהזמן האוזל יציל אותם מהשפלה פומבית, ועוד כזו ששילמו עליה ממיטב כספם. אבל עוד לא נולד המניאק שיעצור את סטולמן: הוא סיפר על גירסה חופשית של BIOS, שמישהו בנה מלינוקס, ועל סירובה של IBM לספק מידע הנחוץ להטמעתו ב-T21, הלפטופ מתוצרתה בו משתמש סטולמן. במחלקת הלינוקס של החברה אמרו לו שאין אפשרות לחשוף את המידע, מסיבות של אבטחה. “איזו בעיית אבטחה יש, אם אני רוצה להתקין לעצמי BIOS על המחשב שלי?”
בהמשך, אמרו לו שם, הדגם הזה יותאם ליוזמת המחשוב האמין, ולכן הם לא רוצים לתת ללקוחות להתעסק עם ה-BIOS. “המחשב הבא שלי לא יהיה T21, אלא מחשב אחר שיאפשר לי להתקין עליו את ה-BIOS החופשי”, ירק שנית בבאר, ואז, לסיום ההרצאה, התפנה לירוק ישר בפרצופה של IBM, כשלעג לקמפיין שלה: “זה לא ‘Peace, Love and Linux‘, זה גנו, וזה להילחם על החופש שלכם”. למזלם של המארגנים, חדר האוכל עמד להיסגר, והם ניצלו זאת לדלג על שלב השאלות מהקהל, ושלחו את כולם לארוחת הצהריים.
צריך לתכנת קאזאה חופשית
סטולמן טוען שהאידיאולוגיה שלו חלה על תוכנות משום שהן קלות להעתקה, לעומת חפצים מוחשיים – כי “אין מכונה שמעתיקה כיסאות, אין מכונה שמעתיקה סנדוויצ’ים או מכונית”.
האם העובדה שקל להעתיק תוכנות מצדיקה את אידיאולוגית התוכנה החופשית?
“זה מה שהופך את זה לשאלה משמעותית. ב-1900, יכולת לשאול ‘האם מותר לאנשים להעתיק ספרים?’ והיה מותר אז בארה”ב, אבל היה כל כך קשה – למעשה היית צריך לשבת עם עט ולהעתיק. אז השאלה לא היתה רלוונטית. היכולת להעתיק הופכת את השאלה לרלוונטית”.
“תוכנה היא יצירה שימושית כמו מתכונים, וטבחים מחליפים ביניהם מתכונים. החופש הזה משמש את הטבחים. יש יצירות פונקציונליות אחרות – למשל, אינציקלופדיות ומילונים – כולן צריכות להיות חופשיות. הסוגיה זהה לכל אלה, כי הן יצירות פונקציונליות”.
“אבל הטיעונים לא זהים עבור יצירות שמשמשות למטרות אחרות. יש עבודות שמייצגות מה אנשים רואים, חושבים, רוצים – ספרי זכרונות, מחקרים מדעיים. אלה מציינים את המחשבות של אנשים מסויימים. גירסה ששונתה לא מייצגת אותם נכונה. ברוב המקרים, צריך לתת לאנשים לעשות העתקים זהים למטרות לא מסחריות. בעבודות אמנות או בידור, המטרה היא חווית השימוש, ובאלה שאלת השינוי קשה. אני לא מחלק את העבודות לפי מדיום, אלא לפי השימוש בהן”.
אם כך, מה דעתך על תוכנות החלפת קבצים כמו קאזאה?
“צריכות להיות תוכנות שיעזרו לנו לעשות את זה. אנחנו צריכים ליצור תוכנות חופשיות שיעשו את כל הדברים הללו”.
ומה אם מישהו היה יוצר תוכנה חופשית למטרה שלילית, כמו הפצת ספאם?
“אני חושב שספאם זה דבר רע, לכן יצירת תוכנת ספאם היא רעה, חופשית או לא. זו לא הסוגיה האתית היחידה בעולם. אנשים חושבים שבגלל שאני ממקד את העבודה שלי בזה, זה יהיה העקרון החשוב לי ביותר. זה די טפשי לחשוב שזה יותר חשוב, למשל, מחופש העיתונות או ממניעת שליטת העסקים בחיינו”.
איך זה שכוכב אחד לבד
במהלך ביקורו, סטולמן לא הפסיק להזכיר לסובבים אותו שהאידיאולוגיה היא מקום מאוד בודד לחיות בו. סטולמן, גיק עד לשד עצמותיו, החליט שהמקום הטוב ביותר לפרסם בו מודעת הכרויות הוא האתר הפרטי שלו. “אני גבר לבן, אתאיסט, בן 49, ידוע כאינטליגנטי, עם עניין בלתי רגיל בפוליטיקה, מדע, מוזיקה וריקוד. הייתי רוצה לפגוש אישה עם מגוון תחומי עניין, סקרנית בקשר לעולם, שמרגישה בנוח להגיד מה היא אוהבת ומה לא”, כתב שם. “ילדי בן ה-19, תנועת התוכנה החופשית, ממלא את רוב חיי, ולא משאיר מקום לילדים נוספים, אבל עדיין יש לי מקום לאהוב אהובה. אני מבלה הרבה מזמני בנסיעות למטרת הרצאות […] היה נחמד אם היית פנויה לטייל איתי חלק מהזמן”.
ב”הארץ” נכתב שאתה גר במשרדי התנועה, והכתב תהה אם יש לך מקום לאהובה בחייך.
“אני לא גר שם – שכרתי חדר בקיימברידג’, אבל לא יוצא לי להיות שם הרבה”.
הביקור הנוכחי הוא השני שלו בארץ. “היה בסדר מאז שהגעתי, אבל להגיע היה נורא, ועדיין לא ראיתי את המזוודה שלי. הבעיה בלטייל הרבה היא שקשה לי לבסס מערכת יחסים עם מישהי. לא משנה איפה היא תהיה, אני לא אהיה שם הרבה זמן”.
אבל יותר קל לך להכיר נשים, כי אתה מפורסם.
“אני מפורסם אבל לא עשיר. רוב האנשים המפורסמים הם עשירים, או יהיו עשירים”.
תשקול לעבור לארץ, אם זה ילך עם אחת מהנשים ששלחו לך אימייל?
סטולמן המום מהשאלה, אולי נבוך. עדת המעריצים מנסה לחלץ אותו מציפורניו של העיתונאי החצוף, אבל הוא מתעשת ועונה: “לפני הדייט, זה בטח מוקדם להחליט. אני לא יודע, אני יותר ויותר לא מרוצה מהחתירה נגד דמוקרטיה בארה”ב על ידי הנשיא הלא-נבחר שלנו. אבל גם בישראל יש את זה, והכל כמובן נובע מהכיבוש”.
אתה מוכן לחתום לי על התג של הכנס?
“כן, אבל אל תספר לאף אחד פה, כי אז אני אשב כל היום לחתום”.
כמו כוכב רוק.
“אם הייתי כוכב רוק, לפחות היו נשים. נהייתי מפורסם בתחום שרובו גברי”.
________________
הפוסט התפרסם במקור באתר נענע ב-10.1.2005
עדן אברג’יל, שני סביליה מאחוריך (ויש לה אקדח)
שני סביליה, שמואשמת בתקיפה של פלסטיני והתעללות חמורה בו כשהיתה לוחמת במשמר הגבול, גורמת לעדן אברג’יל להיראות כמו פעילת אמנסטי. פרופיל הפייסבוק שלה הוא כרוניקה של פשע מלחמה ידוע מראש. הנה טיוטת תסריט לסרט האקשן התיעודי “וידויים של מוח מסוכן – הכתובת הייתה על הוול” (שם זמני). ויש גם טוויסט. הסיפור המלא ב-ynet מחשבים >>
הדלקת נר לשואה? עשית לייק ל”קריות באינטרנט”
גועל נפש חדש מעולם קידום האתרים: אתר מציע לגולשים להדליק בפייסבוק נר זכרון ליום השואה, אך למעשה גונב להם לייקים לדף פייסבוק מסחרי, “קריות באינטרנט”. גולשים החלו להציף את הדף בטוקבקים ביקורתיים נגד המהלך. מפעילי האתר טוענים בתגובה שמדובר בתקלה שתתוקן בהקדם. [עדכון 23:20] דף הפייסבוק של “קריות באינטרנט” נסגר”
עוד בנושא:
ניצול הרצח באיתמר לקידום אתרים
השריפה בכרמל כפלטפורמה לקידום אתרים
בעמוד “מדליקים 6.000.000 נרות זיכרון” נקראים הגולשים ללחוץ על הקישור “הדלק נר בפייסבוק”, שמקפיץ חלון לשיתוף הלינק בפייסבוק, ואחר כך לבחור מבין שלוש תמונות של נרות. בחירת התמונה מבצעת בשם הגולש, בלי ידיעתו והסכמתו המודעת, לייק לדף הפייסבוק של המקומון המקוון “קריות באינטרנט“.
גניבת הלייק מתבצעת באמצעות קוד סמוי שמופיע בעמוד. לא מזמן דיווחתי על הונאת לייקים דומה, שבה הוסתר קוד הלייק תחת כפתור פליי של סרטון עירום, והופץ על ידי גולשים בפייסבוק ללא ידיעתם כאשר ניסו לצפות בסרטון.
גולשים שגילו את ההטעיה התלוננו בדף הפייסבוק של קריות באינטרנט. “תתביישו במה שאתם עושים!!!!!!!!”, כתב אחד מהם. “אנשים כולם לעזוב את הקבוצה”, כתב אחר. מנהל הדף כתב בתגובה: “במידה ומסיבה כלשהיא הצטרפתם לעמוד זה, ואינכם תושבי הקריות אתם מוזמנים להסיר את חברותכם מהדף”. בהמשך נמחקו התגובות הביקורתיות, ואחריהן גם התגובה של מנהל הדף.
כרגע יש הצפה של תגובות נגד המהלך בשני הסטטוסים שמנהל הדף פרסם על יום השואה (1, 2).
בעמוד הדלקת הנרות נכתב כי “מערכת ‘הדלק נר בפייסבוק’ נבנתה באדיבות ישיר מדיה פלוס בע”מ פרסום באינטרנט, קידום אתרים, בניית אתרים, שיווק בפייסבוק”. ישיר מדיה פלוס היא גם המפעילה של “קריות באינטרנט”. הדומיינים של עמוד הדלקת הנרות, amud.co.il, ישיר מדיה פלוס, pmedia.co.il, וקריות באינטרנט, krayot.com, רשומים על שם יבגני זרובינסקי, שאוזכר פה בעבר (1, 2).
פניתי לזרובינסקי לפי כתובת האימייל המופיעה ברישום הדומיין, והוא השיב: “התכנת עשה שם איזה טעות בקוד, הכוונה היתה שיבחרו איזה נר וישתפו, מחר על הבוקר אנחנו נבדוק את זה ומי שצריך לקבל בראש יקבל. הודענו גם באתר שיש תקלה. בין זה לבין הבחור ההוא שמציג את זה כאילו זה בכוונה תחילה, הדרך ארוכה. זה מטופל משפטית לצערי למרות הכוונה הטובה…”
בנוסף נשלחה מטעם החברה תגובה ממורן גרינברג, סמנכ”לית השיווק של ישיר מדיה פלוס:
חברת ישיר מדיה פלוס בע”מ, מנהליה ועובדי החברה, מכבדים את זכר נרצחי השואה ויותר מכך החברה ניסתה לתרום ליום הקדוש הזה. עקב עיסוקינו בפרסום באינטרנט וגם שיווק בפייסבוק והמהירות שהעלנו את פרוייקט “6,000,000 מיליון נרות זיכרון בפייסבוק”, ככל הנראה התרחשה תקלה בדף (תקלה שעלולה להתרחש אצל כל מתכנת). אנו בודקים את התקלה בשעות אלו ומכיוון שמדובר בשעות עבודה לא שגרתיות, אף הודענו בעמוד הפייסבוק שלנו אודות התקלה לגולשים עוד לפני שפניתם אלינו. אנו מתנצלים במידה והיה מי שנפגע מהתקלה. אנו דואגים לסדרה במהרה. לגבי התגובות שנמחקו, מדובר בתגובות שנשאו נאצות ושפה לא מכובדת, רוב רובם על ידי מתחרינו בשוק. הרי ברור לכולם כי כוונתנו הייתה טובה ואנו גאים בעובדה שעשרות אלפי ישראלים נעזרו בשירות “נר הזיכרון” שלנו.
[עדכון 23:20] חרמון מעדכן שדף הפייסבוק של “קריות באינטרנט” נסגר. [\עדכון]
* תודה לעומרי חיון ולגולש אנונימי על הדיווח הראשוני.
עוגת אייטיז: פקמן, קוביה הונגרית, קסטה ועוד
לילך סקצר חגגה יום הולדת 30 וקיבלה עוגה שחוגגת את העשור שבו נולדה, האייטיז. חברתה יפעת לוי נוי אפתה את העוגה, שכוללת משחק פקמן, קוביה הונגרית, משקפי שמש תריס, טייפ קסטות, MTV ו”איי לאב אייטיז”. מזל טוב.
עוד עוגות גיקים: דוקטור הו, אייפון ורובוטריקים
רענן ואני
לפני שבוע הצעתי חברות לרענן שקד, עיתונאי, אושיית אופליין ובחור שעיון בכרטיסו האישי בפייסבוק לימד אותי כי הוא מחזיק ב-411 חברים, ושהפעם האחרונה שהוא היה פעיל בפייסבוק היתה ב-17 באפריל, תגובה למישהו שהחמיא לו על כתבה. מצד אחד, זה היה מחמיא אם הוא היה מאשר אותי: אם בן אדם שיש לו רק 411 חברים ירגיש לפתע, בעיצומו של חול המועד פסח, שמישהו שהציע לו חברות ראוי להימנות על מתי המעט שהוא מחשיב כחבריו, ואף ראוי לאזכור בכתבה שהוא עשה ב-7 ימים על חברויות פייסבוק, והאדם הזה הוא, ובכן, אני – אם בן אדם כזה ירגיש ככה, מי אני שאתנגד? כלומר, תמיד ידעתי שאני מיוחד, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה.
מצד שני, הוא לא אישר אותי.
אני יודע מי צפה לכם בפייסבוק בקיץ האחרון
“אפליקציית ‘איך לראות מי צפה בפרופיל שלך’ תהיה הקריפטונייט שיהרוג את פייסבוק”, התנבאה חן ליברמן בפייסבוק. ניצן סדן הסביר ב-ynet למה זכותנו לדעת זאת, ולמה זה טוב. ובינתיים, בפייסבוק: הרשת החברתית לא מאפשרת לגולשים לדעת זאת, ומסירה אפליקציות שמבטיחות לספק את המידע הנחשק.
בשבוע החולף קיבלנו הוכחה לדרישה לפיצ’ר הזה. וירוס שהסתובב בפייסבוק הציף תיבות פייסמייל בהזמנות לאירוע בשם “How to see who viewed your profile!!” במקביל הוצפו קירות של משתמשים ברשימות של אנשים שצפו בפרופיל שלהם, לצד מספר הצפיות (אורון מזרחי בדק את זה ודיווח שזה מפוברק: “חלאס עם הסקריפטים של “מי באמת\ראסמי\אשקרה צפה לי בפרופיל”. השורות הראשונות בקוד מיצרות מספרים רנדומלים”).
מי צפה בדאחקות שלי?
אם יש נושא שאומת המולטיספירה אוהבת לעסוק בו, הרי זה היא עצמה.
דור צח: “אז אולי פשוט תודו שהצצתם בפרופיל שלי ועברתם תמונה תמונה בעודכם בוהים במסך בהתלהבות הולכת וגוברת במקום לשלוח לי את הווירוס המטופש הזה? אעאעאעאע”.
רינה שטיינגרט: “זה לא שלא מעניין אותי מי צפה לי בפרופיל. זה כן, כמו שמעניין אותי מי מסתכל עלי מחלונות הבניין ממול ומי עוקב אחריי ברחוב. אבל אני מכבדת סטוקרים. אני רוצה לאפשר להם לעקוב אחריי בפרטיות, בלי לפחד מעונש ומהיתפסות על חם. מה יישאר לנו בחיים האלה, אם יגזלו מאתנו את החופש לעקוב אחרי אנשים, לאסוף באובססיביות מידע על חייהם ולבנות להם מקדשים קטנים בחדר? לא שאני עושה את זה או משהו. איכס. מה פתאום”.
גיל ירדני: “לדרישת הקהל: בקרוב אפתח אפליקציה שקוראים לה ‘כמה פעמים בשבוע מסתכל האקס שלך בפרופיל שלך?’ וכשיכנסו אליה תודיע, ‘עברו כבר שנתיים ויש לו חברה חדשה, גט א לייף'”.
מעין ששון: “הצצת? שילמת”.
אירנה זברסקי: “אתם לא צריכים שום אפליקציה כדי לדעת מי חיטט לכם בפרופיל: זה ההוא שדלוק עליכם ואתם מסננים אותו בצ’ט ,2) ההוא שהתחלתם איתו והוא הסתקרן, 3) ההוא שכועס עליכם ולכן חווה מזה ריגוש, 4) מישהו שהיה לכם סיפור איתו לפני 6 שנים, 5) הקריפי ההוא שתמיד עומד בצד באירועים ובוהה בכולם. אגב, מספר 1,3 ו-5 מפנטזים עליכם באזיקים. אה, וההוא שאתם רוצים בסתר סביר להניח שלא נמצא פה הרבה. בקיצור, עדיין מסוקרנים?”
אני: “מחכה כבר לווירוס ההמשך: ‘הצצתי בפרופיל שלך. לא היה משהו. למה אין לך אלבום תאילנד?'”
דליה בורג: “גלה מי צפה לך בתחת”.
גדי נבון: “יותר משמעניין אותי מי צפתה לי בפרופיל מעניין אותי איפה היו האצבעות שלה באותו הזמן. עובדה.”
אודין שדמי: “חלאס להזמין אותי ל”מי צפה לי בפרופיל”! לא רק שזה לא ממש איכפת לי, זה גם בטח בולשיט. אם אתם כל כך רוצים, בכל פעם שאני מחטטת לכם בפרופיל אני אעשה לכם פוק, שתדעו”
רובי טלפוס: “לכל וירוס יש מוצאי וירוס”
איל רופא: “אני הצצתי לך בפרופיל”.
מיכה קראוס מציע להצטרף לקבוצה “מעניין לי את התחת מי צפה לי בפרופיל”.
מי הטמבל שצפה לי בפרופיל?
ענבר גרינברג: “אין וירוסים טיפשיים יש אנשים טיפשים”
שחר טל: “נחמדה האפליקציה החדשה בפייסבוק שאומרת מי מהחברים שלך אהבל.”
גל חן: “חברי פייסבוק יקרים: אנא, אל תזמינו אותי לאירוע המסביר לי איך לראות את כלל חברי בפיד. האמנו לי, אם אני לא רואה אתכם, יש לזה סיבה”.
גיל ירדני: “חברי פייסבוק יקרים: שלושה חברים כבר התלוננו על וירוסי ‘מי צפה בפרופיל שלי’ מצד חבריהם, ורק אצלי ברשימה אין אף אחד טיפש מספיק כדי ליפול בפח. ישר כוח והמשיכו בעבודה הטובה!”
מי צפה לי בפרופיל? שמישהו יזמין משטרה!
הווירוס היה כל כך מטריד, שמשטרת ישראל התגייסה למגרו בסטטוס שפרסמה בדפייסבוק שלה:
כמה מהתגובות המוצלחות:
“וגם ברחוב: תיזהרו מאנשים שלא נראים נורמליים” (אנה קלמרס)
“ההודעות האלה של משטרת ישראל נראות לי חשודות” (אייל בן גיאת)
“ממתי משטרת ישראל מטפלת בוירוסים? לכו תתפסו אנסי ילדים ורוצחים” (תמר געש)
“הצ’אט התחיל לכתוב בערבית,למי שלא ניתקל,ראו הוזהרתם !!!!” (מונה אוסמו ביטון)
“חבר”ה אני מוריד בפני משטרת ישראל את הכובע תמיד האמנתי בהם הם עושים את עבודתם נכונה ומי אמר שהם לא עושים פה כלום בפייסבוק יישר כוח לכם באמת!!! ותודה!!” (נתנאל מלכה)
“כל הכבוד על היוזמה , ישר כח למשטרת ישראל ! רק חבל שאין שיטור או פיקוח אינטרנטי בפייסבוק שיכול למנוע סוסי טרויינים או וירוסים זדונים שמשבשים מערכות הפעלה במחשבים ברחבי הארץ כמו שיש באתרים אחרים” (יגל בן יאיר)
“ושוב תודה רבה למשטרת ישראל שעושה עבודתה נאמנה. אולי תקחו יום חופש ותבואו להרגע אצלנו בימית 2000?” (ימית ספארק המים – העמוד הרשמי)
אהובה אדלרמן כתבה: “לי נראה שההודעה הזו זה וירוס, כילו מישהו פרץ לפייס של המשטרה”.
משטרת ישראל הגיבה: “אהובה- את יכולה להיות רגועה אף אחד לא פרץ לפייסבוק של המשטרה”.
אבל זה בדיוק מה שווירוס היה כותב.
עוד במולטיספירה: הפרצופים של טל שפיגל >>
המשכה של המולטיספירה בדרכים אחרות: ארכיון “מהנעשה במולטיספירה” ב-ynet מחשבים, המולטיספירה בפייסבוק, המולטיספירה בטוויטר, המולטיספירה בחדר 404.
רוצים לככב במולטיספירה? כתבתם/קראתם פוסט/סטטוס/ציוץ ששווה אזכור? ספרו לי בטוויטר, בפייסבוק, באימייל או בטופס. יש לכם תמונות למולטיספירה? שלחו אותן באימייל בצירוף טופס אישור פרסום הצילומים.
גוגל כופפה את סימן הקריאה של וואלה
אתר שירותי בריאות כללית, דוגמה טובה לניצול נכון של האינטרנט לשירות לקוחות וקידום תדמיתי, מבקש מהמשתמשים משוב על השימוש בו. אחת התשובות לשאלה האמריקאית “איך הגעת אלינו?” היא “מנוע חיפוש לועזי”.
התשובה המשעשעת הזאת, שכנראה נשתמרה שם מימיו המוקדמים של האתר, היא תזכורת נוסטלגית לימים שבהם תעשיית האינטרנט הישראלית ניסתה לתת פייט למנועי החיפוש האמריקאים, שלא תמיד התייחסו יפה לשפה המשונה וההפוכה שלנו. בספטמבר 2003, כשמייסדי גוגל חגגו בישראל את יום ההולדת של הנשיא האינטרקונטיננטלי שמעון פרס, וואלה הכריזה בחוצפה ישראלית על החלפת מנוע החיפוש הישן שלה, למעשה אינדקס אתרים מוגבל, במנוע חדש שפותח על ידי ארז פילוסוף, אחד ממייסדי הפורטל והמשנה למנכ”ל דאז, בשיתוף עם חברת פאסט, חברת בת של אוברצ’ור שנרכשה באותה שנה על ידי יאהו. פילוסוף הסביר אז שהמנוע של וואלה יהיה רלוונטי יותר לגולשים הישראלים, עם הצעות לשיפור החיפוש, תוצאות שיתחשבו בהקשר המקומי והעדפה לאתרים ישראליים.
וואלה המשיכה להתגרות בענק ממאונטן ויו. ב-1 באפריל 2004 הכריזה גוגל על השקת ג’ימייל, שירות אימייל עם תיבה בגודל הבלתי נתפס בזמנו של גיגה. אחרי שהובהר שלא מדובר במתיחה נכנסו בוואלה לפעולה. חודשיים אחר כך, כשג’ימייל עוד רץ בגירסת בטא מצומצמת, הכריזה וואלה על הגדלת כל תיבות וואלה מייל לגיגה. בסוף אותה שנה עקף גוגל לראשונה את וואלה והגיע למקום הראשון בסקר TIM, המודד זכירות של אתרים. מנכ”ל וואלה אז, אילן ישראלי, אמר בזלזול כי “זה אתר שהוא מנוע חיפוש, לא צריך לשכוח”, אבל בחברה הבינו היטב את הסכנה. בתחילת 2006 הכריזה גוגל רשמית על השקת הפעילות המקומית שלה בישראל, שהתרכזה אז בשיווק ומכירות, תחרות ישירה עם וואלה על שוק הפרסום האינטרנטי המקומי. בגוגל לא התאפקו והכניסו קטנה לוואלה, כפי שגילה אז הבלוגר חרמון. בעמוד ההסבר על חיפוש תמונות בגוגל הובאה הדוגמה הבאה: “כדי למצוא את כל התמונות של קופים בוואלה, השאילתה תהיה: site:walla.co.il קופים”.
בתחילת 2007 שדרגה וואלה שוב את מנוע החיפוש שלה ושילבה בו את מערכת הפרסום וואלה AdVantage, שמודעותיה עוצבו בדומה לאלו של גוגל. המנוע המחודש מותג בשם “וואלה! Search”, והגירסה המינימליסטית שלו בכתובת srch.co.il נראתה כמו עקיצה לגוגל, שהתגאתה תמיד בעמוד החיפוש המינימליסטי שלה, אך לאורך השנים ויתרה על עוד ועוד חלקים ממנו לטובת פיצ’רים ושירותים חדשים. זמן קצר לאחר ההשקה המחודשת פרש ארז פילוסוף מוואלה. הרשת החברתית שתכנן להקים, וואלה Sphere, מעולם לא ראתה אור, ונקברה סופית ביולי 2008 כשוואלה רכשה את הרשת החברתית “מקושרים”.
בתחילת 2008, אחרי שנה שבמהלכה התנהלו גם מגעים עם גוגל, בחרה וואלה להטמיע את טכנולוגיית החיפוש של יאהו במנוע שלה. המשנה למנכ”ל וואלה, דודו בקר, הסביר אז כי “בזמנו דובר עם גוגל על פתרון כולל, שכלל גם את תוצאות החיפוש הגנריות וגם את מערכות הפרסום סביבן, בעוד שההסכם עם יאהו הוא רשיון לתוצאות החיפוש ללא נגיעה במערכות הפרסום מסביב. אנחנו מאמינים במערכות הפרסום שלנו ומרוויחים מהן טוב, כך שלא רצינו להפוך גם את המרכיב הזה לחלק משיתוף הפעולה”. חודשיים לאחר מכן נפתח מרכז מחקר ופיתוח ראשון של יאהו בישראל, באותו בניין שבו נמצא מרכז המו”פ החיפאי של גוגל.
רמז ראשון לנסיגה של וואלה ממירוץ החיפוש הגיע באמצע החודש שעבר, באימייל ששלחה ללקוחותיה ואשר נחשף בבלוג “חופש החיפוש”: “הרינו להודיעך כי החל מיום 25.3.2011, יבוטל שירות הפרסום וואלה! Advantage”. בסוף החודש נפלה הפצצה: וואלה קברה את מנוע החיפוש שלה והטמיעה במקומו את זה של גוגל. מערכת הפרסום אדוונטג’ הוחלפה בגוגל אדסנס.
נדמה לי שאין עיתוי מתאים מזה להסיר מהלוגו של וואלה את סימן הקריאה הישראלי המתריס. אתם יודעים, מינימליזם.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור כחלק ממדור "השרת" בגליון 4.2011 של מגזין פירמה של גלובס
ביזארשת: מוות במצלמרשת
פוסט של רון ג'רבי
לפני כמה ימים ג’רבי ראה סרט חזק ומצמרר שקוראים לו “הַקַּלָּטוֹת של פוקיפסי“, וכדי לא לקלקל לכם את הצפייה (חינם ביוטיוב) רק נגיד שזה עוסק ברוצח סדרתי שהשאיר מאחוריו מאות קלטות וידאו.
לא עבר שבוע ונתקלתי בסיפור המזעזע הבא: קיאן ליו, סטודנטית בת 23 מקנדה, דיברה בווידאו צ’ט עם החבר שלה בסין. בסביבות אחת לפנות בוקר נשמעה דפיקה על דלתה. “היא פתחה את הדלת וזה היה נראה כאילו הם מכירים זה את זה היטב”, סיפר החבר ל-CTV. האורח ביקש לשאול את הטלפון הסלולרי של ליו וניסה לחבק אותה, ליו סירבה, החבר התעצבן והחל לקלל דרך מצלמת הרשת והאורח סגר את המחשב.
כמה שעות מאוחר יותר, המשטרה מצאה את גופתה של ליו, עירומה בפלג גופה התחתון אך ללא סימני תקיפה מינית.
המשטרה פרסמה (PDF) תמונה של איש שהיה באזור וצולם במצלמת אבטחה, ומאוחר יותר באותו יום הודיעה כי עצרה חשוד ברצח, בראיין דיקסון בן ה-29. המשטרה לא מסרה איך קישרה את דיקסון לרצח, ולא הצליחה לקבוע עדיין את סיבת המוות.
________________________
רון ג'רבי אוהב דברים מוזרים ושונא רובוטים. הוא כותב טור שבועי על ביזאר ברשת ב-ynet מחשבים. אפשר למצוא אותו גם בביזארפייסבוק, בביזארטוויטר ובביזאראימייל
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
