נגד ארבעה בחורים התמודדה בחורה
מיכל צבאג מספרת על סוגי הגברים שמתחילים איתה באינטרנט. קליק להגדלה.
יאיר לפיד – תיקון שגיאותיך אינו השמצה
בעקבות פרשת ההשכלה של יאיר לפיד, שהתקבל ללימודי תואר שלישי לפני שהשלים תואר ראשון, התארח ב. מיכאל ב”תיק תקשורת” בשבוע שעבר ומנה בעוקצנות שגיאות בטוריו של לפיד (כשהוא מצליח לשגות בעצמו). אליזבת’ צורקוב פרסמה לינק לסרטון על קיר הפייסבוק של יאיר לפיד, וכתבה: “‘הרבה יהירות ורשלנות’. מדויק, לא?”
בדיון שהתפתח עלו נושאים שונים: המעטה בחשיבות השגיאות, התמודדותו של לפיד עם ביקורת, קריאה לדון במצע ובדעות שלו ולא בשגיאות, הגדרתו את ההצבעה על השגיאות כ”השמצה” ועוד. לפיד עצמו הסתפק בתגובה אחת בתחילת הדיון: “אוי, אליזבת, איזו הברקה חמודה ושנונה להעלות אלי לקיר מישהו שמשמיץ אותי, כל הכבוד!”
טוב שלא הוציא לה לשון.
• עוד יאיר לפיד:
• יאיר לפיד בפייסבוק – לא טוב, לא מספיק
• יאיר לפיד נמנע מהסברת משנתו בפייסבוק?
• יאיר לפיד והסתירות
אבי דיכטר רוקד עם כלבים: “מי יכול להישאר אדיש?”
“הבנתי שבטעות יצרתי מם, לקח לי קצת להבין את המונח – אבל אחרי הדוגמה של ביבי גאמפ הבנתי וגם צחקתי”, אומר ח”כ אבי דיכטר על המם שנוצר בעקבות התמונה ששחרר לאינטרנט עם הודעתו על התמודדות על ראשות קדימה. בתמונה הוא נראה מלטף כלב, שאחר כך הסתבר שאינו שלו. דיכטר: “אלברט הוא הכלב של הצלם גיל לביא, וכאחד שמגדל בבית שלושה כלבים, אני מודה, לא יכולתי להישאר אדיש. הצלם גיל לביא ביקש ממני להיראות רשמי וממלכתי, אך מי יכול להישאר אדיש כשכלב כמו אלברט מבקש חיבה?”
“יום לאחר פרסום התמונה, הגיעו חברים מחוות ‘דרך כלבבי’ למסיבת העיתונאים שבה הכרזתי על מועמדות, וכאות מחווה הלבישו את הכלבים בחולצות ‘גם אני עם דיכטר'”, מספר דיכטר. כמי שבילה כמה שנים בפוליטיקה, גם דיכטר מבין שהוא צריך חברים נאמנים באמת.
באינטרנט אף אחד לא יודע שאתה לא הכלב של דיכטר
החתולים שולטים באינטרנט, אבל גם כלבים הם אקססורי-רשת נחשק. תשאלו את 485 אלף חברי-הפייסבוק של ביסט, הכלב הלבן והצמרירי של מייסד פייסבוק מארק זאקרברג וזוגתו. כשאבי דיכטר הודיע בתחילת השבוע שהוא יתמודד על ראשות “קדימה”, הוא ליווה את ההודעה בפייסבוק בתמונה שלו בחליפה, כורע לצד כלב גדול, ביד אחת מלטפו ובשניה אוחז ברגלו הקדמית.
למה פוליטיקאי ישראלי בוחר להצטלם עם כלב? אולי הוא קינא בבנימין “ביבי גאמפ” נתניהו, ורצה שאומת האינטרנט תעשה גם עליו מם ויראלי עם עיבודי פוטושופ. וכך היה.
אלברט נולד בשדה בוקר לאם כנענית עם תעודות ואב לא ידוע, נשלח לצבא וגוייס לבסיס פלמ”חים של חיל האוויר. כאוהב אדם וחופש הוא לא הסתדר עם המסגרת הצבאית הנוקשה ושוחרר על סעיף חוסר התאמה. וכאילו הבחירה של דיכטר להצטלם עם כלב לא מספיק משונה, מסתבר שהכלב בכלל לא שלו.
“חבר של חבר ששירת בכלבייה אמר שיש אצלם כלב אחד מדהים ושכדאי לי מאד לאמץ אותו”, מספר הצלם גיל לביא, הבעלים של אלברט. לבו נצבט בגעגוע כשראה את אלברט ודיכטר מככבים במם האינטרנטי: הוא השאיר את אלברט אצל ההורים כשעבר לניו יורק לתחזק קריירה בינלאומית מצליחה.
מה הסיפור עם התמונה של דיכטר?
לביא: “התמונה צולמה בסטודיו הישן שלי בת”א באווירת מאחורי הקלעים, תוך כדי שצילמתי את הפורטרט הרשמי שלו. האמת, אין לי מושג איך התמונה של דיכטר [עם אלברט] נפלטה ככה לעולם”.
כשלביא עוד עבד בארץ, אלברט נהג להסתובב בסטודיו ולהתיידד עם מצולמים. לא כולם קיבלו אותו יפה, אבל לביא הבהיר להם בנחרצות את סדר העדיפויות שלו: “לא פעם איבדתי בגללו עבודה כשסילקתי מצולמים שפחדו מכלבים”. אף שהוא כלב נאה, אלברט השתדל להימנע מאור הזרקורים: “הוא הופיע רק על שער ‘ישראל היום’ ובכמה פרסומים מקומיים של מרצ“.
ראש השב”כ לשעבר הוא לא הפוליטיקאי הראשון שנופל שדוד לרגליו של אלברט, ששבר את הקרח עם לא מעט פוליטיקאים שבאו לעשות דיוקנאות בחירות אצל לביא: “עם חלק הוא הצטלם, עם אחרים רק שיחק או נבח עליהם. אגב, הוא חבר טוב של אבו-וילן”.
המציג אינו כלב
הקמפיין של אבי דיכטר מציג אותו באווירה ביתית לצד כלב שהוא בכלל לא מכיר
כשאבי דיכטר הכריז בתחילת השבוע על כוונתו להתמודד על ראשות קדימה, הוא ליווה את ההודעה בפייסבוק בתמונת דיוקן שלו בחליפה שחורה, כורע לצד כלב חום-לבן גדול, ביד אחת מלטפו ובשנייה אוחז ברגלו הקדמית.
כבר ביום הראשון התמלא האינטרנט בהמוני מחוות, פרודיות ובדיחות על חשבון התמונה הרשמית. התגובה הזאת היתה צפויה. למה שפוליטיקאי ישראלי ישיק קמפיין בתמונה שבה הכלב הוא הדבר הבולט ביותר בפריים? אולי הוא רצה לשדר איזו אווירה אמריקאית שבה המנהיג הקשוח מגלה רוך ביתי לצד כלבו הצמרירי והאהוב. צמרירי? ודאי. אהוב? אולי. כלבו? אז זהו.
כאילו הבחירה של דיכטר להצטלם עם הכלב אינה משונה מספיק, מתברר גם שהכלב בכלל אינו שלו. “חבר של חבר ששירת בכלבייה אמר שיש אצלם כלב אחד מדהים ושכדאי לי מאוד לאמץ אותו”, מספר הצלם גיל לביא, הבעלים של אלברט הכלב ומי שצילם את דיכטר. לבו של לביא נצבט בגעגוע כשראה את אלברט ואת חבר הכנסת מככבים באינטרנט: מאז שצולמו התמונות, לביא עבר לעבוד בניו יורק והשאיר את אלברט עם ההורים.
מה הסיפור עם התמונה של דיכטר ואלברט?
לביא: “התמונה צולמה בסטודיו הישן שלי בתל אביב באווירת אחורי הקלעים, תוך כדי שצילמתי את הדיוקן הרשמי של דיכטר. האמת, אין לי מושג איך התמונה נפלטה ככה לעולם”.
אלברט נולד בשדה בוקר לאם כנענית עם תעודות ולאב לא ידוע. הוא נשלח לצבא וגויס לבסיס פלמחים של חיל האוויר. כאוהב אדם וחופש הוא לא הסתדר עם המסגרת הצבאית הנוקשה, ולבסוף שוחרר על סעיף חוסר התאמה. ח”כ אבי דיכטר נולד באשקלון ושירת כלוחם בסיירת מטכ”ל. עם שחרורו הצטרף לשב”כ ושירת שם בתפקידים בכירים עד שבשנת 2000 מונה לתפקיד ראש השירות. עם סיום תפקידו הצטרף למפלגת קדימה ונבחר לכנסת.
כאשר לביא עוד עבד בארץ, אלברט נהג להסתובב בסטודיו שלו והתיידד עם המצולמים. לא כולם קיבלו אותו יפה, אבל לביא הבהיר להם בנחרצות את סדר העדיפויות שלו: “לא פעם איבדתי בגללו עבודה כשסילקתי מצולמים שפחדו מכלבים”. אף שהוא כלב נאה, אלברט השתדל להימנע מאור הזרקורים. לביא: “הוא הופיע רק על שער ‘ישראל היום’ ובכמה פרסומים מקומיים של מרצ”. לביא מספר שאלברט שבר את הקרח עם לא מעט פוליטיקאים שבאו לעשות דיוקנאות בחירות אצלו: “עם חלק הוא הצטלם, עם אחרים רק שיחק או נבח עליהם. אגב, הוא חבר טוב של אבו וילן”.
יעקב אבינו: מי מצותת לכם לגלישה באינטרנט?
“כל דף שאתה מבקר בו, מישהו שואב את המידע הזה ואוסף תיקים עליך”, אומר מושון זר-אביב, בן 35 מתל אביב, מעצב ומרצה בבצלאל ובשנקר. הוא מכוון ל-web trackers, אפליקציות שעוקבות אחרי הגלישה שלנו ומעבירות את המידע לבעלי האתרים, למפרסמים ומי יודע למי עוד. זר-אביב מבקש להעלות את המודעות לסוגיות הפרטיות שעולות מכך באמצעות Good Listeners, תוסף לדפדפן כרום שהוא פרויקט אמנותי, שנוצר בהזמנת מוזיאון העיצוב בחולון כחלק מתערוכת “די-קוד”.
“גוגל חולשת על בין 80-90% מכל דפי האינטרנט מבחינת טראקינג”, אומר זר-אביב. “היא לא צריכה לשים לך משהו על הדפדפן או לבקש את אישורך, כי דפי האינטרנט האלה עושים שימוש בשירותים של גוגל בתמורה לפרטיות של הגולשים שלהם. השאלה שאני רוצה להעלות דרך הפרויקט, כמובן בצורה מוזרה ומגוחכת, היא על איזה בסיס אנחנו נותנים את האמון העיוור הזה בכוחות העל-טבעיים האלה שנמצאים בכל מקום בו זמנית, ואנחנו לא יכולים לראות אותם”.
כוחות על-טבעיים שנמצאים בכל מקום? אלוהים אדירים. בכל פעם שהתוסף מזהה טראקר הוא מקפיץ דמות של כומר שמשמיע אמרת שפר דתית. “אחד הדברים שהכומר החביב שלי אומר זה שכשאתה נוהג במכונית אתה לא צריך להבין מה קורה במנוע כדי לנהוג. זה ממש ציטוט של אמירה לגבי דת – אתה לא אמור להבין, אתה אמור להאמין”, מסביר זר-אביב. “אני מנסה לשאול: האם באמת אתה לא צריך להבין? באתר של התוסף אני מפנה לכמה יוזמות ופרויקטים ותאורטיקנים שמתמודדים עם השאלות, מנסים למצוא דרכים אחרות ולהסביר מה עלול להיות לא בסדר בזה שמישהו מנסה להפסיק לעשן, והטראקר כל הזמן מנסה לדחוף לו פרסומות לעישון. יש אמירה מאוד רלוונטית, שלפני האינטרנט הכל היה פרטי והיית צריך להתאמץ כדי להפוך משהו לפומבי. היום זה הפוך: הכל פומבי כברירת מחדל ואתה צריך להתאמץ כדי שזה יהיה פרטי. אנחנו עדיין לא מבינים מה זה אומר לגבי איך שאנחנו פועלים”.
התפרסם במקור במדור fi בגליון פברואר 2012 של מוסף פירמה של גלובס
הראיון המלא עם מושון זר-אביב, ראיון טלפוני ב-23.11.2011:
“בעקרון, הנושא של ווב טראקרז הוא נושא שהוא בעיניי מאוד מהותי, והוא כמעט ולא נידון, מהסיבה הפשוטה שאנשים לא מודעים לו. זה נושא שהוא כמעט אינו שנוי במחלוקת מבחינת הקהל הרחב, בעיקר עקב העובדה שהוא לא נודע. אבל כל דף שאתה מבקר בו, מישהו שואב את המידע הזה ואוסף תיקים עליך. באופן ספציפי, ברוב האתרים שתבקר תראה טראקר של גוגל אנליטיקס, גוגל אדז או גוגל פלוס 1. גוגל חולשת על בין 80-90% מכל דפי האינטרנט מבחינת טראקינג. מה שמעניין בזה, גוגל לא צריכה לשים לך משהו על הדפדפן או לבקש את אישורך, כי דפי האינטרנט האלה עושים שימוש בשירותים של גוגל בתמורה לפרטיות של הגולשים שלהם. השאלה שאני רוצה להעלות דרך הפרויקט, כמובן בצורה מוזרה ומגוחכת, היא על איזה בסיס אנחנו נותנים את האמון העיוור הזה בכוחות העל-טבעיים האלה שנמצאים בכל מקום בו זמנית, ואנחנו לא יכולים לראות אותם. זה מתחבר לי עם דיבור על דת. במסגראת המחקר לפרויקט הזה גיליתי תת-תרבות מדהימה של אתרי אמרות שפר דתיות, שמחולקים תמטית עם כמות שטיפת מוח די מדהימה, ומה שהיה יפה באמת זה שאם אני קורא אותם מתוך מחשבה שלא מדובר על אלוהים אלא על ווב טראקר או על הקלאוד, נוצרות פה הרבה משמעויות מאוד מעניינות.
“כשהכומר החביב מדבר ואומר את המילה GOD כתוב ‘גוד’ אבל אתה שומע ‘קלאוד’ או ‘גוגל’. יש כל מיני איסטר אגז (אפיקומנים, הפתעות שמתכנתים מסתירים בתוך פורמטים דיגיטליים, ע”ק) בתוך הפרויקט, ככל שאתה משתמש בו יותר הוא לומד מי הטראקרים שמופיעים יותר, והקול של הכומר נהיה יותר נמוך ככל שהטראקר נפוץ יותר. לפי סוג הטראקר משתנה סוג האנימציה וסוג הציטוטים. כשמדובר בטראקר שהוא שירות פרסומות, למשל, הוא מחזיק מגאפון קטן ויש שלט ‘your ad here’.
“העבודה הזאת הוזמנה על ידי מוזיאון העיצוב במסגרת ההגעה של תערוכת דיקוד של ה-V&A לישראל. בחרתי לקחת זווית קצת שונה משאר העבודות שם. הם רצו ממני עבודת ווב, שמרחב התצוגה שלה הוא קודם כל הדפדפן. העבודה הגיעה כסוג של תגובה לסנטימנט שיכול לצאת מהתערוכה, של אסתטיזציה של הדאטהבייס – איזה יופי זה מידע, ואיזה יופי אפשר להציג אותו. גם GL הוא סוג של ויזואליזציה, אבל בניגוד לוויזואליזציה גרפית של טבלאות וגרפים, היא ויזואליזציה אלגורית, שלא מסתירה את עצם היותה מניפולטיבית”.
העבודה אוספת מידע ולומדת על המשתמשים?
“לא. זו נקודה חשובה: פלאגין יכול לעשות דבר כזה, אבל כחלק מהרעיון אני מנסה שלא לאגור מידע על המשתמש, כי אז אני משחזר את אותה מערכת. זו המורכבות של להביא את הפלגין לדפדפנים אחרים. הסיבה שהוא עובד על כרום היא שכרום תומך בטקסט-טו-ספיץ’ באופן מובנה, ולא דורש לגשת בכל פעם לשירות רשת. שלבי ההתקדמות של הפרויקט מוגבלים למה שאפשר לעשות ללא צורך להתבסס על שירותי אינטרנט שעלולים גם לעקוב אחריך. כדי להוכיח שאנחנו לא רק אומרים אלא גם עושים, הפרויקט משוחרר כקוד פתוח, וכל אחד מוזמן להציץ בקוד עצמו ולראות מה אנחנו עושים ומה לא.
“בסופו של דבר הדיון בנושא הזה, כשהוא כן מתקיים, טענת הנגד הראשונה היא שהאינטרנט בא עם פרסומות, כדי לעשות פרסומות יעילות צריך לעשות פרסום ממוקד, ואם לא עושים טראקינג אי אפשר לעשות פרסום ממוקד. אז קודם כל, זה לא שחור ולבן, צריך לדעת מה החוקים של האיסוף, לכמה זמן אוספים, האם מי שאוסף עלי מידע יכול למכור את זה לצד שלישי או רביעי? יש גם יוזמות שאומרות שאפשר לעשות פרסום התנהגותי ללא מעקב. למשל יש יוזמה שנקראת adnostics, שמציעה למפרסמים לשלוח לדפדפן עצמו 20 פרסומות, והדפדפן עצמו יעשה את המעקב אחרי השימוש שלי ויחליט אילו פרסומות להראות, וככה אנחנו יכולים לקבל את המיטב משני הצדדים. זה דיון שיש מקום לקיים אותו אבל הוא פשוט לא מתקיים. בגלל חוסר המודעות. אחד הדברים שהכומר החביב שלי אומר זה שכשאתה נוהג במכונית אתה לא צריך להבין מה קורה במנוע כדי לנהוג. זה ממש ציטוט של אמירה לגבי דת – אתה לא אמור להבין, אתה אמור להאמין. אני מנסה לשאול: האם באמת אתה לא צריך להבין. באתר אני מפנה לכמה יוזמות ופרויקטים ותאורטיקנים שמתמודדים עם השאלות, מנסים למצוא דרכים אחרות ולהסביר מה עלול להיות לא בסדר בזה שמישהו מנסה להפסיק לעשן, והטראקר כל הזמן מנסה לדחוף לו פרסומות לעישון. הדיון על הפרטיות קופץ למקום המאוד דרמטי שפרטיות זה רק לטרוריסטים. אני אומר שלא. למשל, אם מישהי בהריון והיא צריכה להחליט אם ומתי לספר לבוס.
“הדרך שבה כל מיני שירותים שומרים עלינו מידע שמוציא את הקונטקסט מהפעילות הראשונית, אם זה גלישה או יצירת תוכן באינטרנט, זה משהו שמשנה את הדרך שבה אנחנו מתנהגים ומתנהלים. אני חושב שזה שווה התייחסות וביקורת. הלן ניסנבאום, אחת התאורטיקניות שמתעסקת בנושא של פרטיות, מדברת על contextual integrity, אמינות של הקשר. אם אני במסיבת קריוקי לכבוד היומולדת שלי אני משתגע לחלוטין, כשאני עומד מול הסטודנטים שלי אותה תמונה [שלי משתגע] שמה אותי באור קצת אחר. אם סטודנט שלי לא עושה שיעורים אבל החליט להיות חבר שלי בפייסבוק וראיתי שכל השבוע הוא עדכן סטטוסים, ובזמן הזה הוא יכול היה לעשות שיעורים, פעילות אחת זולגת לתוך קונטקסט אחר. בגלל שהדברים האלה כ”כ רוחביים ואנחנו לא יכולים לצפות את ההשלכות שלהם, אנחנו הופכים להיות קורבנות שלהם בלי אפשרות לנסח ולנהל את עצמנו בתוכם. הניסוח הוא לא רק מה שאמרת אלא איפה אמרת ולמי”.
יש מסר פרקטי ל-GL?
“יש סימן שאלה שמופיע לצד כל שם של טראקר, שיקח אותך לאתר של חברה שאוספת מידע על הטראקר, מה מדיניות הפרטיות שלו וכו’. יש לינק מהכפתור של הפלאגין ‘the devil’s software’, פלגין ghostery שהיה השראה לפרויקט – הוא מספק מידע כמו GL אבל גם מאפשר חסימה, וגם מתי ולמי להיחשף. יש פעילות בתחום הזה, GL רוצה להיות צעד ראשון בתוך הדיון הזה, וגם לכוון לאיפה להמשיך משם”.
אדם יכול להחליט שהוא לא משתמש באתרים ושירותים שפוגעים בפרטיות שלו? למשל, שהוא לא משתמש בגוגל פלוס או פייסבוק?
“גוגל פלוס כן. אתה לא חייב. אלא אם אתה חייב לדבר עם החברים הגיקים שלך. אבל התשובה היא לא: אתה חייב להיות מחובר אם אתה עוסק בתחום הזה, ולרוב גם אם אתה לא. ב-NYU לימדתי במחלקה לתקשורת, וכל סמסטר הייתי נותן לסטודנטים תרגיל, שבוע בלי גוגל, שבוע שבו כולנו ניסינו שלא להשתמש בשום שירות של גוגל. תמיד יש את ההרגשה הזאת שאם אני רוצה אני יכול להפסיק – סיגריות למשל. הימים הראשונים ממש קשים, מי שמגיע ליום השלישי-רביעי, זה הופך להיות אתגר מדליק, ובחמישי-שישי-שבת זה כבר ‘וואלה, אני יכול לחיות בלי זה, אבל זה עוד מעט נגמר, ואפשר לחזור ולהתנהג כמו אנשים נורמליים’. אני חושב שחשוב שאנחנו נבחר, ושנבין גם מה זה אומר, החינם הזה, ובמה אנחנו משלמים.
“אני לא משתמש בג’ימייל כשירות האימייל הראשי שלי בגלל סוגיות של פרטיות, ואני משלם על זה, כי אני חושב שג’ימייל הוא השירות הכי טוב היום. בזמן שאולי היתה יכולה להיות תחרות אם לא כולם היו נוהרים לג’ימייל, זה לא המצב. הגדרתי לי את הקו של האימייל שאני לא עובר. אני משתמש בג’ימייל רק לרשימות תפוצה. אני כל הזמן מרגיש שאני בקרב מפסיד (losing battle), אבל אני לא אכנע בלי קרב. במקביל, כבנאדם שמתעסק בלפתח פלטפורמות כאלה, חשוב לי לנסות להבין איך אני יכול למצוא נתיבים שלא דורשים את זה. יש פרויקט מעניין שנקרא the locker project. היום אתה יכול לעשות כל מיני דברים עם הפיד של טוויטר או גוגל מאפּס – יש שירותים שאוגרים את המידע שלך ושירותים שמאפשרים לעשות מאשאפים של המידע. הפרויקט אומר: במקום שהגופים יחזיקו עליך מידע ואתה תבקש מהם אישור להשתמש בו, נחזור למצב הנכון שבו המידע הזה נשאר שלך, אתה מחזיק את המידע והם מבקשים רשות להשתמש בו. במקום לשבת על הענן, זה מייצר לך עננה קטנה בבית, ואתה מחליט מתי לפתוח את החלון ומתי לא. הדיון היום על פרטיות הוא מאוד בסיסי, אנשים לא מבינים למה זה חשוב להם.
“יש אמירה מאוד רלוונטית, שלפני האינטרנט הכל היה פרטי בדיפולט והיית צריך להתאמץ כדי להפוך אותו לפומבי. היום הכל פומבי בדיפולט ואתה צריך להתאמץ כדי שזה יהיה פרטי. ההיפוך הזה, אנחנו עדיין לא מבינים מה זה אומר לגבי איך שאנחנו פועלים”.
פייסבוקנובלה לוולנטיין: בחור מתייעץ על דייט בפייסבוק. נחשו את מי הוא פוגש שם
“יש לי שאלה קצת מביכה- יצאתי אתמול לדייט ראשון, ת’אמת זה היה נראה שהיא ממש נהנתה, אני לא כל כך יודע אם אני צריך להתקשר אליה לספר שנהנתי גם או לחכות שהיא תתקשר?!”, כתב אריאל (שם בדוי) בקבוצת פייסבוק סגורה ובת כ-9000 חברים, שמיועדת לאנשים שצריכים עזרה בכל נושא שהוא.
“פשוט צרף אותה לקבוצה ותראה לה את הפוסט הזה”, הציע אחד. “אתה בטוח שהיא לא קשורה איכשהו לקבוצה? זה יותר פדיחות לקרוא פה לעיני כולם מה בדיוק חושב בן זוגך לדייט ראשון מאתמול מאשר לשמוע את זה בטלפון או אפילו בסמס!”, כתב אחר.
פחות משעה אחר כך, ורה (שם בדוי גם כן) הגיבה: “[אריאל]..אתה רוצה לספר לי משהו ..”.
או, שיט.
עדכון בסוף הפוסט זהירות, ספוילר
“חחח את המדוברת?”, היא נשאלה, והשיבה: “אני גם שואלת ..אולי מישהו היה בשני דייטים בו זמנית ואני לא יודעת על זה ..”
“אוי אברוך! אם זו אכן את- פשוט תגידי לו אם גם את נהנית, ורוצה להיפגש שוב ונסגור את השירשור הזה :)”
ורה: “סורי על החפירות ..אבל מדהים אותי שפייסבוק גם דואג לייעוץ דייטים ..ותודה ל[אריאל] על השקט =-)”
אריאל: “אממ [ורה] זה לא מה שאת חושבת.. אני כבר אתקשר!”
ורה: “אז אח הגדול עבר לפייסבוק ..יפה”.
ומישהי כתבה: “שהרווקים ימדו מהפוסט הזה שחובה, חובה להתקשר אחרי דייט ראשון. אין בזה שאלות. ולא אחרי שלושה ימים. אין מצב. יום אחרי מתקשרים ושואלים אם היא רוצה להמשיך/מתנצלים בצורה מכובדת ואומרים שלא מעוניינים להמשיך. בכל מקרה מתקשרים יום אחרי”.
חצי שעה אחרי התגובה הראשונה של ורה, אריאל פתח שרשור חדש: “צריך עידוד…”
“משל למה הדבר דומה?”, עודד אותו מישהו, “לאדם שטבע במצולות הים, כשהגיע לתחתית גילה ששם נמצאים האוצרות הכי מעניינים. ככה זה גם בדייטים (מנסיון)-אחרי שהיא זורקת אותך (או הפוך) אז או שאתה תמצא אחרת שיותר תתאים לך שהיא תחזור אליך בענק. מנסיון אחי”.
השרשור החדש לא חמק מעיניה של ורה, שהצטרפה לדיון: “חבר’ה ..כולו דייט אחד ..תנו לי גם קצת לחשוב ..או שגם בזה צריך לשתף ?”
אחת כתבה: “[אריאל] בבקשה אל תשתףף אתה הורס לעצמךךךךךךךךךךךךך. אני לא יכולה לראות את זה”.
אחד דרש את שמגיע לו: “אתם לא יכולים להכניס אותנו לטנלובלה ולא לגלות לנו. אז [ורה], אתם ממשיכים?”
ורה: “אני גם שואלת איך הכנסתי את עצמי לתוכנית הזו ..אז כן , קיבלתי הודעה לאשר שאכן מדובר עלי ..”
תמונת הפרופיל של אריאל מציגה אותו עם בחורה. מישהו מתעניין, ו-ורה מסבירה שמדובר באחותו. מישהי כותבת: “בפרק הבא של…….. ‘[שם הקבוצה]’ האם [ורה] תצא עם [אריאל]..? האם [ורה] היא אחותו של [אריאל]? האם [אריאל] הוא אחותה של [ורה]? האם [ורה] ו[אריאל] יכנסו לבית האח הגדול?! האם נדפקנו כולנו מהפייסבוק?”
ורה: “אמאלה ,תגידו לי שזה חלום רע ואני לא באמצע לספר ל 9000 איש על הדייט שלנו ? [אריאל] ?!”
מישהי: “[אריאל].. סגרו אינטרנט, שבו לכם במקום נחמד לדבר לא בקבוצת דיון עתירת משתתפים, ואם זה הולך טוב תעלי לפה את השאלה למי להזמין מנה צימחונית בחתונה. תסתכלי על הצד החיובי, לפי ההענות כיסיתם כבר את מחיר האולם לפני הדייט”.
ורה: “טוב ..זה לא תקין מה שהולך פה ..חברים שלי כבר התחילו לשלוח לי הודעות להגיד לי מה לעשות ..”
אחת כותבת: “חברים, מה אתם לוקחים את זה קשה. אתם לא רואים שהם מסתלבטים עליכם?! חח נשבעת שאתם משועממים!”
ורה: “אם הייתי מכירה אותך הייתי אולי משתפת איתך פעולה ..תאמיני לי שזה היה מקל עלי מאוד לדעת שכל זה היה בצחוק”.
מישהו: “זה התסריט לתוכנית המציאות הבאה שתעלה בערוץ ‘תכלת'”.
אריאל: “טוב חברים זה לא נעים לא לי ולא ל[ורה]!! דייי!!”
תאונת הדרכים נמשכת ברגעים אלו. אני לא יכול להוריד ממנה את העיניים.
עדכון 23:12
ורה ואריאל מתחו את אנשי הקבוצה. אריאל כתב: “טוב אנשים יקרים שלי, עקב בקשת אנשים אני מצטער אבל אני ו[ורה] מכירים כבר שנים ואנחנו חברים טובים, גילינו פה אנשים יקרים שעוזרים וממש מעוניינים לתמוך… חוץ מ[X] שהוא מחפש לגרום למריבות ואיתו כבר דיברתי בפרטי… (גם הוא שתול.. הוא חבר יקר ואהוב שלי..) סליחה אם פגענו אבל תודו שנתנו פה מעט אקשן וחיוכים…”
אהבנו.
מסכת חניבעל לקטר, לסוציופת שדואג לעור הפנים שלו
כאילו שזה לא מספיק מקריפ, באתר בומבה דיל בחרו למסכות הללו בובות חלולות מבט כדוגמניות.
מילות הרינגטונים שאתם לא מכירים
ודאי לא ידעתם, אבל לצלצול של הטלפון הסלולרי שלכם יש גם מילים:
זאת ועוד מחרתיים (ו’) בהופעה של היפופוטם בסינמטק תל אביב, 23:30.
עוד בנושא: מה מקור הצלצול של נוקיה?
השם ישמור: יוכי ברנדס נגד co.il.יהוה.www
הסופרת יוכי ברנדס מתנגדת לשימוש בשם המפורש “יהוה” בכתובת אתר אינטרנט: “איני יכולה, וגם איני רוצה, לאסור בחוק על כתיבת האותיות י-ה-ו-ה ב’רשות היחיד’ (למשל: על קירות הבתים או אפילו בספרים), אבל רשת האינטרנט דומה יותר ל’רשות הרבים’. אין במדינת ישראל רחוב או יישוב בשם י-ה-ו-ה. מן הראוי שגם לא יהיה אתר אינטרנט בשם כזה”. זו לא רק אמירה תרבותית-חברתית: זו עמדתה הרשמית בסוגיה הראשונה שהונחה על שולחנה במסגרת תפקידה החדש כחברת הוועדה לבחינת שמות מתחם פוגעניים.
כללי הרישום של איגוד האינטרנט הישראלי, שממונה על מרשם הדומיינים בסיומות ישראליות, קובעים כי לא יוקצו “שמות המכילים מילים גסות, שפה גסה, שמות הפוגעים בתקנת הציבור או ברגשות הציבור או שמות שבכל דרך אחרת אינם תואמים את חוקי מדינת ישראל”. עד כה החליט האיגוד בעצמו על פסילת דומיינים, כדוגמת fuck.co.il.
הוועדה החדשה, בראשות הנק נוסבכר מהאיגוד, משתפת לראשונה בתהליך שליחי ציבור, שעושים זאת בהתנדבות ולתקופה של שלוש שנים. לצד ברנדס חברים בוועדה גם הפרשן המשפטי והשופט לשעבר בעז אוקון, והפרופסור למשפט וטכנולוגיה מיכאל בירנהק. החלטת הוועדה לגבי יהוה צפויה להתפרסם בימים אלה.
“ביקשתי זמן לחשוב”, אומרת ברנדס על ההצעה שקיבלה להצטרף לוועדה, “כי היתה לי בעיה עם לסרב לאשר שמות – מי אני שאחליט לאנשים אחרים מה יהיה שם האתר שלהם? זו לא הצטנעות, אני פשוט מאמינה בחופש הפרט של אנשים לעשות את הבחירות שלהם. אני מרגישה גם בעיה עם העניין של פגיעה ברגשות, כמו כשהציבור החרדי משתמש בטיעון הזה יותר מדי בקלות, למשל בנושא של הדרת נשים, וזה לא מקובל עלי. למרות הפתיחה, אני מקווה שיותר אתיר מאשר אאסור, כי לא נראה לי נכון באופן גורף לאסור שם, היד לא צריכה להיות קלה מדי. יו”ד ה”א ו”ו ה”א היה בשבילי מקרה חריג של משהו שקדוש בתרבות, שלי הכריע את הכף”.
התפרסם במקור במדור fi בגליון פברואר 2012 של מוסף פירמה של גלובס
הראיון המלא עם ברנדס, ראיון טלפוני מה-3.2.2012: “מישהי התקשרה ואמרה שהיא מאוד אוהבת את הספרים שלי ואת התוכניות שלי על תנ”ך, והם החליטו שהם רוצים לראות מישהי כמוני בוועדה שלהם. זו ועדה של אנשים שאמורים להחליט על שמות בעייתיים, אם אפשר לאשר אותם או אי אפשר לאשר אותם. היא דיברה על שמות בעייתיים גם מבחינה ערכית וגם מבחינה לשונית. בהתחלה סירבתי, כי אני נמצאת בבועת כתיבה, אני כותבת ספר עכשיו ואני לא אוהבת לעשות דברים אחרים כשאני כותבת. היא אמרה שמלבד מפגש אחד זה דרך המייל, אחת לכמה זמן אקבל מייל ואחווה דעה.
“ביקשתי זמן לחשוב, כי היתה לי בעיה עם לסרב לאשר שמות – מי אני שאחליט לאנשים אחרים מה יהיה שם האתר שלהם? לא הצטנעות, אני פשוט מאמינה בחופש הפרט של אנשים לעשות את הבחירות שלהם. בעיניי, צריך לצמצם את חופש הפרט רק כשיש פגיעה באנשים אחרים. הייתי צריכה לחשוב אם זה נכלל בקטגוריה הזאת – זכות הפרט על שם באינטרנט. אני מרגישה גם בעיה עם העניין של פגיעה ברגשות, כמו שהציבור החרדי יותר מדי בקלות משתמש בטיעון הזה וזה לא מקובל עלי, כמו הדרת נשים, כשמישהו אומר ‘קול של אישה פוגע בי’.
“לקחתי את הזמן וביקשתי דוגמה שעכשיו באמת עמדה לדיון, שמישהו רצה לרשום אתר עם השם שאני לא אומרת אז אני אקריא לך את האותיות, יו”ד ה”א ו”ו ה”א, ואז הגעתי להחלטה שרשת אינטרנט היא במידה מסויימת רשות הרבים, והיא דומה על החלטה על שמות רחובות או ערים, אז החלטתי שאני מצטרפת לזה. הקלה עלי הידיעה שאני לא מחליטה לבד, אני מביעה דעה, אחת מארבע דעות.
“עשינו ישיבה אחת, ביום שישי לפני שבוע, הכרנו. הייתי בפראג וכשחזרתי אתמול ראיתי שיש דיון על י’ ה’ ו’ ה’. הרוב מאשרים את השם, אני החלטתי לא לאשר את השם, ושוב מקל עלי מאוד לדעת שאני לא המחליטה היחידה. הנימוק שלי הוא שזה השם הקדוש ביותר בתרבות היהודית, יהודים נזהרו לאורך הדורות מלכתוב אותו ולהגות אותו, ונזהרו שלא לכתוב אותו לריק אלא אם זה ספר תורה או פסוק, ואני, באופן אישי, בספר שאני כותבת כעת ומצטטת פסוקים, היתה לי התחבטות אם לכתוב כמו בעבר, ה’, והפעם בספר הזה החלטתי לכתוב י’ ה’ ו’ ה’, כי חשוב לי להביא את הפסוקים כמו שהם. אני יודעת שזה קצת עומד בסתירה להחלטה לא לאשר את הדומיין, אבל יש שני הבדלים: את הספר שלי מי שרוצה יקנה ומי שלא רוצה לא יקנה, והשני הוא שאני מקפידה לשים את השם הזה רק בתוך פסוק, ולא סתם.
“”יכול להיות שהאתר הזה רוצה לדבר על אלוהי ישראל, אבל יש הרבה שמות אחרים – אדוני, אלוהים, שדי, יה’. השופט בדימוס בועז אוקון הביא נימוק נוסף שבמהלך הדמיון שכנע אותי – יש עניין של לנכס שמות ששייכים לכלל הציבור, ולנכס אותם לאתר פרטי יכול להיות בעייתי.
“החלטנו שכל אחד ינמק, ואפשר יהיה לפרסם את הנימוקים בשמות פרטיים, אף אחד לא מסתתר. אם כי לא הייתי שמחה שיפנו אלי ויבקשו שאאשר. אני מקווה שלמרות הפתיחה, אני מקווה שיותר אתיר מאשר אאסור. כי לא נראה לי נכון לאסור באופן גורף לאסור שם, היד לא צריכה להיות קלה מדי. לא הייתי מאשרת אתר בשם היטלר, או ‘הרגו את זה וזה’. י’ה’ו’ה היה בשבילי מקרה חריג של משהו שקדוש בתרבות שלי הכריע את הכף.
“אני חושבת שהם לקחו אותי גם בעניין הזה, אני לא דתית בעניין של ההלכה אבל דיברו איתי על הקשר העמוק ליהדות, לא רק על תקן סופרת אלא גם על תקן שמרגיש מחויב לתרבות היהודית”.
קומיקס גיקי של חגי גילר
מתוך הקומיקס של חגי גילר במדור fi של פירמה.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
