איך מטפלת הצנזורה הישראלית בבלוגרים?
הצנזורית הצבאית הראשית, אל”מ סימה וקנין-גיל, סיפרה אתמול (ג’) ביום עיון בבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל על הטיפול של הצנזורה בבלוגים. יאיר טרצ’יצקי דיווח ב”העין השביעית”:
אל”מ וקנין-גיל סיפרה כיצד הגוף שבראשו היא עומדת מתמודד עם הצפת המידע. “במידה מסוימת האינטרנט הוא איום עלינו, כי אנחנו צריכים לטפל בהרבה יותר דברים, ופוטנציאל השליטה שלנו נמוך”, הודתה, “אבל אם 30 אלף צנזורים בסין לא מצליחים לשלוט באינטרנט אז בטח ששלושים צנזורים בישראל לא יצליחו. אין לי רצון או יכולת להיכנס לאינטרנט ולשלוט בבליל המידע שזורם שם”.
הצנזורית גם חשפה טפח מהשיקולים שמנחים אותה בבחירת כלי התקשורת שעליהם היא מפקחת: “אותנו מעניין האם הצד השני חושב שבפרסום מסוים יש אמינות. לא דין 20 בלוגרים שמדברים מתוך ידע אישי כדין כתבה אחת של רון בן ישי או עמוס הראל. יש להם מדד אמינות מאוד גבוה מהסורים והחיזבאללה”.
למרות פוטנציאל השליטה הנמוך של הצנזורה על האינטרנט עליו הצהירה, חשפה הצנזורית הראשית כי הצנזורה מנטרת גם בלוגים, על פי “מדד האמון של הצד השני”: “יש אתר שמתגאה בזה שהוא לא מעביר דברים לצנזור, והוא הפך להיות אתנחתא קומית בשבילנו. מצד שני יש איש אקדמיה שנתפס בצד השני כמאוד אמין ומשפיע על מקבלי החלטות, אז הודענו לו שאנחנו מתחילים לעבור על הבלוג שלו. עד כה לא היו איתו בעיות”.
ומה עם בלוגרים מחו”ל? במסגרת כתבה מדצמבר 2010 על הבלוגר ריצ’רד סילברסטין, אמריקאי שחושף בבלוגו מידע אסור בפרסום בישראל, דיווחנו אורן פרסיקו ואני כי
בתשובה לפניית “העין השביעית” מסרה הצנזורה הצבאית כי היא אינה עוסקת בפרסומים של בלוגרים בחוץ-לארץ. גם סילברסטיין עצמו אינו בא במגע עם מוסדות ישראליים. הוא אינו נוהג לבקש תגובות או להתייחס לאיסורים או צווים ישראליים.
את חוסר העניין של הצנזורה הישראלית בסילברסטיין אפשר להסביר ברצון שלא להאדיר את שמו או לא להתמודד משפטית עם אזרח זר הפועל בארץ זרה, אולם ייתכן גם כי הסיבה היא שהמידע שמספק סילברסטיין משחק גם הוא תפקיד במרחב שבו האינפורמציה מתחרה במיסאינפורמציה ובדיסאינפורמציה.
מינויים במוסד: י’ יחליף את י’
מינויים במוסד […] י’ שכיהן כראש האגף להפעלת סוכנים – “הצומת” ימונה בספטמבר לסגנו של פרדו. הוא יחליף את ר’ שיוצא לחופשת לימודים ויכהן בתפקיד שנתיים. אז יוחלף ב-נ’ המכהן כראש מטה המוסד. את י’ יחליף ב”צומת” י’ שהיה ראש אגף ההדרכה במוסד. לראשות האגף הדיפלומטי “תבל” מונה ח’ שהיה ראש אגף המודיעין בארגון. הוא יוחלף בידי ז’ שהיה עד לאחרונה ראש חטיבת המחקר במוסד. ח’ מחליף ב”תבל” את דוד מידן שמונה כמתאם בעניינו של החייל גלעד שליט אך יישאר עובד מוסד ויתמודד בעתיד על ראשות הארגון עם שלושת הסגנים ר’ י’ ו-נ.’ בנוסף ימונה א’ לעמוד בראש אגף המבצעים “קיסריה.”
הן התמונה והן הטקסט נראים כמו פארודיה על המוסד. התמונה צולמה בהפגנה להחזרת הקרנות הסינמטק של הקומדיה “המוסד הסגור” בכיכר דיזנגוף ב-2008. הטקסט התפרסם אתמול (ג’) ב”ישראל היום”, וככל הידוע הוא לא פארודי.
ישראבלוף: סיקור מדד המחירים לצרכן
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
זוכרים את הדיווחים החוזרים ונשנים בתקופה האחרונה על עליות מחירים של מוצרי מזון, דלק, דירות ומה לא? גם אם אתם לא קוראים עיתונים (גם הם מתייקרים כל הזמן), עליות המחירים מוכרות לכם. אם יש התרחשות ציבורית כלשהי שאינה נזקקת לתיווך תקשורתי כדי להתנחל בדעתם של האזרחים, הרי זו (לכאורה?) עליית מחירים. והמחירים, אכן, עולים.
“לא נורא: המדד עלה רק ב-0.6%”, מבשרת היום הכותרת הראשית של המוסף “ממון” של “ידיעות אחרונות”. “מדד המחירים לצרכן לאפריל הפתיע לטובה והיה נמוך מהתחזיות”, ממשיכה לעודד כותרת המשנה, שנמשכת דווקא בהודעה על התייקרויות: “בין ההתייקרויות הבולטות: נופש בארץ ובחו”ל, הלבשה והנעלה, פירות טריים ודלק”. אם כן: העיתונים מדווחים שוב ושוב על התייקרויות, האזרחים יכולים להעיד כי אכן כצעקתה, אולם הנתונים הרשמיים – מרגיעים.
תסריט כזה חוזר גם ביחס לעניינים כלכליים אחרים: כך לאחרונה החלו העיתונים לשים לב לשחיקה גוברת והולכת של מעמד הביניים (גלי ההתייקרויות בתוך זה), לפערים הגדולים ההולכים ונפערים בין חלקים שונים של החברה הישראלית (מבחינה כלכלית) ולפער הבלתי מוסבר בין חגיגת הצרכנות הבלתי פוסקת ובין ההתייקרויות והסטגנציה במשכורות.
בינתיים מצטיין הטיפול העיתונאי בנושאים כגון דא (בעיקר מחוץ לעיתונים הכלכליים, וזכור במיוחד “מעריב” בהקשר זה) בנהי ובכי, תלונות וטענות, משל היה העיתון מייצגה של הציבוריות הישראלית מול פקידת ת”ש אלמונית. הנתונים הרשמיים, בדרך כלל, מרגיעים. אולי, במקום להתלונן, ובמקום להרגיע, יבדוק מישהו את הנתונים? אפשר להתחיל בקטן: כיצד הירידה במחירי המכוניות מחפה על העלייה במחירי ההלבשה, והירידה בעלויות הרהיטים מקזזת את העלייה במחירי הפירות (אלא אם כן אתם אשה שגרה בתוך אבטיח גדול נורא).
יוצא דופן היום בדיווח על המדד הוא מוסף “עסקים” של “מעריב”. “המחירים עולים והשכר נשחק” היא הכותרת הראשית, המפנה לדיווח על המדד הנמוך. כפולת העמודים הפותחת מוקדשת ברובה לדיווח חדשותי ופרשנות על נתוני המדד, בלי להסתנוור מהם. “זה כבר נשמע כמו קלישאה שחוקה, אך המעמד הבינוני בישראל אכן נשחק”, פותח יהודה שרוני את טור הפרשנות.
זו הבעיה: שחיקת מעמד הביניים אכן הפכה בעיתונות לקלישאה שחוקה. במקום להתעלם ממנה, להדחיק אותה או לחזור עליה שוב ושוב, העיתונאים נדרשים למצוא דרכים כיצד להוציא את הנושא החשוב הזה ממלכודת הקלישאה שקלעו אותו אליה. אחרי הכל, הם עצמם שייכים לאחד החלקים הנשחקים ביותר באותו מעמד ביניים.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-16.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית. העין השביעית בפייסבוק, בטוויטר ובפליקר
יום הנכבה בתקשורת ובאינטרנט
רפי מן כותב ב”העין השביעית” על התקשורת של יום הנכבה ואתגר ההסברה:
האירוע הדרמטי של יום הנכבה הועבר לציבור בצורה המקצועית ביותר בקול-ישראל. היום שבו נפרץ הגבול לא היה יומם הגדול של הכתבים הצבאיים, גם לא של הדוברים הרשמיים. את המלאכה עשו כתבי השטח, ובעיקר אחד: הכתב ערן זינגר, שנשלח לסקר את האירועים לאורך גבול לבנון, והוקפץ למג’דל שמס.
נוכחותו בכיכר המרכזית של הכפר הדרוזי בואכה החרמון איפשרה למאזיני קול-ישראל להתחבר ישירות למוקד האירוע. לשמוע בשידור חי מסתננים מסוריה, על-פי עדותם פליטים פלסטינים, מזדהים בשמותיהם ומתראיינים ללא מורא על הצלחתם לפרוץ את הגדר. זה היה לבו של הסיפור. ראיון רדף ראיון, וניכר גם במגיש השידור באולפן, רן בנימיני, שהוא מתקשה לרגעים להאמין למציאות החדשה, הכמעט סוריאליסטית, שהועברה מהשטח בזמן אמת.
בערוצי הטלוויזיה בישראל התמקדו בסצינות ההמון על הגבול, שם ניסה קומץ חיילים להתמודד עם אלפי מפגינים. אבל שם, מהכיכר על שם סולטאן אטרש – אחד המרואיינים העדיף לכנות את המקום “כיכר תחריר” – נשמעו הקולות שהידהדו אחר-כך על מרקעי הטלוויזיה ברחבי העולם: “אנחנו לא פוחדים, התגברנו על הפחד”. רק אחר-כך שודר בערוץ 2 דיווח דומה ממג’דל שמס: היה זה סרט קצר שצולם על-ידי תושבים בכפר הדרוזי ועשה דרכו לתחנות טלוויזיה בעולם הערבי, ומשם אלינו.
זה היה יומם של מדיום ישן אחד, הרדיו, ושל התקשורת החדשה. הפייסבוק הוביל רבים מהמפגינים אל הגבולות ואל העימותים. עוד קודם לכן התריע ראש השב”כ לשעבר, יובל דיסקין, על עשרות אלפי לייקים שהוקלקו לקראת יום הנכבה, אבל הסביר שלא ניתן להעריך כמה אנשים יקומו מהמחשבים וייצאו החוצה להפגין ולהסתער.
[…]
הנראטיב הפלסטיני של צעדת האזרחים הצליח גם הוא למקם עצמו בלב השיח התקשורתי הבינלאומי. וגם: המונח “נכבה” חדר יותר מאי-פעם ללקסיקון התקשורתי. שעות אחדות לאחר האירועים בגולן אפשר היה לקבל לא פחות מ-5,000 הפניות בגוגל-ניוז להקשת Nakba.
גל מור כותב ב”חורים ברשת”:
כיצד מתכוונת ישראל להתמודד עם עידן מוזר זה בו מדינות ערב עוברות באחת ממצב של דיקטטורה למעין פייסבוקרטיה, הגבולות הלאומיים ביניהן מפוררים ורשתות החברתיות מאפשרות לתושבים בהן להשפיע על ענייניהן הפנימיים של מדינות אחרות, בהן ישראל?
בעוד ישראל הרשמית מתברברת בדיונים מעייפים ומיותרים בנוסח “בעיית ההסברה של ישראל” ייתכן ונרקמות תוכניות נוספות בנוסח פלאשמוב של מיליון גולשים אל ירושלים או אל ההתנחלויות שיציגו את המשטר הטורקי לחופי עזה כמשחק ילדים. יוזמות כאלה אינן אינתיפאדה במובן המקובל ואף לא יכללו בהכרח שימוש בנשק חם, אך שינוי מסה אנושית באמצאות מדיה חברתית עשוי לשנות מציאות בשטח כפי שאלפי פיגועים לא עשו.
[…]
דובר צה”ל מעדיף לשתוק. […] דובר צה”ל, שמפעיל אתר, ערוץ יוטיוב, בלוג וחשבון טוויטר וכל מה שהצליח להפיק ביום סוער כזה זה דיווח יבש ושלושה ציוצים נטולי וידאו מהשטח? תעמולה לא חסרה לאיש, אך אם יש לכם תכני וידאו ותמונות רלוונטיים מהשטח, זה יכול לעזור למשוך קצת עניין למסרים שלכם.
על תבונה ורגישות: כותרת ב-ynet ביום פיגוע המשאית
במה עסקה הכתבה שבכותרתה הציטוט “חוץ ממשאית ורכבת, הכל עבר עליי”?
א) פיגוע המשאית הבוקר בתל אביב.
ב) התקופה הקשה שעוברת על שוער מכבי ת”א לירן שטראובר.
החיים בהדמיה: סיפורה של נטלי אילוסטרציה
כולם מכירים את נטלי אילוסטרציה, החיילת בעלת הקוקו הבלונדיני והכומתה השחורה. במשך מספר שנים ב-Ynet עוקבים אחר שירותה הצבאי ומפרסמים את
קורותיה. סיפורה של נטלי הוא הסיפור של כולנו:
עוד בנושא: האילוסטרציה הבלתי נסבלת של האונס
__________
ארז וולף הוא כותב הבלוג We CMS, שם התפרסם הפוסט במקור
מחאת גלעד שליט ביום הזכרון: התקשורת דורשת
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
מפגן המחאה של יואל שליט, אחיו של החייל הישראלי השבוי בידי חמאס, כובש הבוקר מקום של כבוד בשערי כל העיתונים, למעט “ישראל היום”. […] הביקורת בסיקור “ידיעות אחרונות” על מחאת יואל שליט וזוגתו מופנית אל מדכאי המחאה. “הזעקה וההשתקה”, לשון הכותרת שפרושה לרוחב הכפולה הפותחת בעיתון. העמדה כי מחאת יואל שליט היתה מוגזמת או בלתי מוצדקת מקבלת ביטוי רק מחוץ לעמודי החדשות, במדור “ראש בראש” המתפרסם במוסף היומי של העיתון, בטור מאת משה רונן.
עמ’ 4 בקונטרס החדשות של העיתון מוקדש כולו לדיווח וניתוח “הסיפור מאחורי אי-שידור המחאה”. רז שכניק ואיתמר אייכנר מדווחים כי “כתבי שלושת הערוצים הגדולים דיווחו אמנם על מחאתם של יואל שליט וחברתו, אך על המרקע נראו רק תמונות מן הבמה המרכזית – ורק בסוף הטקס הוקרנו התמונות מהאירוע השנוי במחלוקת”. על-פי דיווחם, הסיבה נעוצה בכך שהאירוע הועבר לערוצי הטלוויזיה על-ידי מרכז ההסברה של משרד ההסברה והתפוצות, ששכר לצורך ההפקה את שירותי חברת JCS.
אדם המכונה “בכיר בערוץ 2” מבקר את החלטת חברת ההפקה להימנע מלהתמקד במפגן המחאה, ולהמשיך לשדר את הטקס כרגיל. במאי הטקס מטעם חברת JCS, אבי אמבר, אומר: “לא קיבלתי שום הוראה ממשרד ההסברה להצניע את האירוע, שבכלל לא ידעתי על קיומו”.
דובר משרד ההסברה והתפוצות מצוטט כך: “ניהול השידור התקיים לפי שיקול הדעת של החברה החיצונית ובהתאם למהלך הטקס, ללא כל הנחיה מטעמנו”. יחד עם זאת, “גורם במשרד” מאשר לכתבי “ידיעות אחרונות” כי ניתנה הנחיה להתעלם מהמחאה. “תפקידנו היה לשדר לציבור אירוע ממלכתי, ולא להעביר דיווח חדשותי אקטואלי”, הוא אומר, “שאת זה יעשו העיתונאים, זה לא ענייננו”.
ההנחה של אותו גורם אלמוני במשרד ההסברה כי תפקידם של עיתונאים להעביר דיווחים חדשותיים אקטואליים, ולהבדיל, תפקיד משרדו הוא לשדר לציבור אירועים ממלכתיים, אינה עולה תמיד בקנה אחד עם המציאות.
“ישראל היום”, למשל, מציג הבוקר גישה שונה לסיקור מחאת יואל שליט. תצלום [יואב ארי דודקביץ’] של שליט מובל אל מחוץ לרחבת הטקס תופס שטח קטן משער העיתון. כיתוב התצלום נפתח בהגדרה “מחאה במחלוקת”. דיווח על האירוע מתפרסם בעמ’ 5 של “ישראל היום”. יורי ילון, דניאל סיריוטי ושלמה צזנה מדווחים על המעשה, וכבר בפסקת הפתיחה מציינים כי “בתגובה טען אתמול שר המקורב לרה”מ כי הגברת המחאה עלולה דווקא להזיק לשחרורו של גלעד”. טיעון זה מופיע גם בכותרת המשנה לידיעה. ציטוט ביקורתי מפי השר האלמוני מקדים בידיעה את תיאור המעשה.
“דרך אגב”, נכתב לקראת סיום הידיעה ב”ישראל היום”, “האירוע עצמו לא הוקרן בשידור החי של הטקס, אף שלא היתה כל הוראה להתעלם מהאירוע”.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-11.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית
הילרי קלינטון הועלמה גם בעיתונים החרדיים המודיע ומשפחה
מזכירת המדינה הילרי קלינטון והמנהלת לענייני לוחמה בטרור אודרי תומסון נעקרו מצילום חדר המצב של הבית הלבן בזמן הפעולה לחיסול אוסמה בן לאדן שפורסם בעיתון החרדי החסידי די צייַטונג, נכתב כאן. “טלי תקומי” מדווחת שטיפול דומה, אם כי אלגנטי יותר, קיבלה התמונה גם בעיתונים החרדיים המודיע ומשפחה, שחתכו אותה בצורה שהשאירה את הנשים בחוץ בלי צורך לקרצף אותן עם פוטושופ.
והנה זה בדי צייטונג:
עוד בחדשות העלמת נשים:
עלמה זק הועלמה מקמפיין של בנק הפועלים בבני ברק
הילרי קלינטון ואישה נוספת הועלמו מתמונה בעיתון חרדי חסידי
ציפי לבני הועלמה מכרזות בבני ברק
שמה של ציפי לבני הועלם מכרזה בבני ברק
שלי יחימוביץ’ הועלמה מכרזת פרסום של מפלגת העבודה
נשים הועלמו מכרזות של “רשת” בבני ברק
רות גביזון הועלמה מתמונת ועדת וינוגרד באתר החרדי לדעת.נט
הילרי קלינטון הועלמה מצילום המעקב אחר בן לאדן בעיתון חסידי
העיתון החרדי החסידי די צייַטונג פרסם את תמונת חדר המצב של הבית הלבן בזמן הפעולה לחיסול אוסמה בן לאדן, שצולמה על ידי צלם הבית הלבן הרשמי פיט סוזה. התמונה הופיעה בצייטונג בגירסה מעובדת, שממנה הוסרו הנשים, מזכירת המדינה הילרי קלינטון והמנהלת לענייני לוחמה בטרור אודרי תומסון.
דרך שמריה רוזנברג בבלוג FailedMessiah.com.
עוד בחדשות העלמת נשים:
קדימה פרסמה כרזות של ציפי לבני ללא תמונתה בבני ברק
שמה של ציפי לבני קולף מכרזה בבני ברק
תמונתה של שלי יחימוביץ' קולפה מכרזת פרסום של מפלגת העבודה
"רשת" נכנעה לחרדים והסירה תמונות נשים מכרזות בבני ברק
רות גביזון הוסרה מתמונה וכתבה על ועדת וינוגרד
תמונת השנה: צופים באוסמה בן לאדן
פוסט של אורן פרסיקו, העין השביעית
“את התחרות המסורתית להכתרת הצילום העיתונאי של השנה מוטב לנעול כבר כעת”, כותב אורי משגב ב”מוסף לשבת” של “ידיעות אחרונות”, ברשימה המוקדשת לניתוח התצלום של בכירי ממשל ארה”ב צופים בפעולה לחיסול בן לאדן. משגב כותב בין היתר על “הצניעות המחושבת” של נשיא ארה”ב, ברק אובמה, אשר פינה את המקום בראש השולחן לבריגדיר ג’נרל מרשל ווב.
גם יואב קרני ב”גלובס” מנתח את התצלום, אך מגיע למסקנות שונות. בין היתר כותב קרני: “משמאל, כמעט כבדרך אגב, נראה איש צעיר במעיל רוח שחור, פניו רציניים מאוד, עיניו נעוצות במסך הטלוויזיה שהצילום אינו מראה. אובמה ברק, נשיא. בבית הלבן של רונלד רייגן לא היה קורה דבר כזה. מכשפי המדיה שלו היו מביימים את הצילום הזה, כדי שמרכזיותו החד-משמעית של הנשיא תשתמע ממנו ללא קושי. הם היו סוחטים כל טיפה של גבורה ושל גבריות. הם היו שולטים בכל הגה הנפלט החוצה. הם היו אדוני הנראטיב. בבית הלבן של ברק אובמה, אפילו ניצחונות חד-משמעיים אינם מסתיימים בניצחון חד-משמעי”.
“כדאי לשים לב גם לתמונה ששחרר צוות התקשורת של אובמה מהחדר שבו הצטופפו ראשי הממשל, וצפו בשידור הישיר של המבצע”, כותב בן כספית במדורו הקבוע שבפתח “מוספשבת” של “מעריב”. “אובמה יושב על הכורסה הקטנה יותר, משמאל, לידו גנרל במדים, ומביט בשוויון נפש במסך, אבל העיניים נמשכות דווקא לשרת החוץ קלינטון, בצד הימני של התמונה. קלינטון מביטה במסך בעיניים קרועות לרווחה, וידה האחת מליטה את פיה, בתנוחת בהלה/תדהמה, כאילו היא מנסה למנוע מצווחה סוררת להמלט בשוגג.
“מתוך מאות תמונות שצולמו במהלך האירוע, בחר הבית הלבן לשחרר החוצה, ביום שאחרי, דווקא את התמונה הזאת. תמונה שיש בה לא מעט מצ’ואיזם, תמונה שמחזירה את שרת החוץ של ארצות הברית ומי שניסתה לקרוא תיגר על ברק אובמה לעמדת האישה הקטנה שלצדו. יש כאן נקמה קטנה, שמוגשת קרה, אבל טעימה. בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, כשקלינטון התמודדה עם אובמה, היתה זו היא שהעלתה לסדר היום את הסוגיה אם הסנטור הצעיר והזוטר משיקגו יהיה מסוגל לענות לטלפון האדום בשלוש בבוקר, ומה הוא יעשה אם יתקבל מידע מודיעיני על מקום הימצאו של אוסמה בן לאדן”.
“קלינטון: לא פחדתי, רק השתעלתי”, נכתב בעמודי החדשות של “מעריב”, מעל ידיעה מאת צח יוקד. “אין לי מושג במה צפינו באותו שבריר שניה שבו צולמה התמונה “, מצוטטת שרת החוץ של ארה”ב בידיעה, “אני חושבת שמדובר בכלל בניסיון שלי למנוע שיעול שנובע מאלרגיה עונתית. כך שייתכן שאין לכך שום משמעות”.
________________________
אורן פרסיקו הוא כתב אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הטקסט במקור ב-6.5.2011 כחלק מסקירת העיתונות היומית
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
