לפסבק את החדשות
פוסט של הלל גרשונידרוש: תוסף “בפייסבוק” לאתרי החדשות, שיהפוך אותם לאטרקטיביים תמיד.
___________________
היה זה פוסט של הלל גרשוני, סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים וקשקשן בשעות הפנאי. גרשוני כתב על פייסבוק פייסבוק פייסבוק פייסבוק פייסבוק! בגליון ינואר 2011
דובר צה”ל החדש: רופא או ספין-דוקטור?
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
“עם כל הכבוד לצל”ש של אל”מ ליאור לוטן, לא ייתכן כי למשרת דובר צה”ל ימונה אדם ללא ניסיון מקצועי איכותי”, נכתב בכותרת המשנה למאמר של טל לאור בעמודי הדעות של “מעריב”. לפי לאור, “דובר צה”ל אינו עוד דובר ממלכתי רגיל. הוא מופקד על דברור הארגון המתוקשר ביותר במדינה, ואחד הצבאות המסוקרים ביותר בעולם, אם לא המסוקר שבהם”.
לוטן יחליף את אבי בניהו, מי שרק השבוע כתב עליו אחד הפרשנים שהוא הספין-דוקטור המדופלם ביותר הפועל כיום בזירה התקשורתית בישראל, מי שניהל ביד רמה וקפוצה את דובר צה”ל, אנטיתיזה לדוברת הקודמת, מירי רגב, ולטקטיקת הפטפוט שלה.
האם העסקתו של הספין-דוקטור המדופלם ביותר בישראל הועילה לתדמיתו של צה”ל בארץ ובעולם? בכלל לא בטוח. לפי סיקור אירועי המשט, מבצע עופרת-יצוקה או דו”ח גולדסטון, למשל, נראה היה כי היחצן הממולח מרכז את הכוח דווקא כלפי התקשורת הישראלית, הכמעט שבויה ממילא, ומפקיר את הזירה המשמעותית יותר, זו הבינלאומית, ובכלל מתמקד לאו דווקא בדברור של צבא העם, אלא של חייל אחד ויחיד בו, גבי אשכנזי.
למעשה, בתחום יחסי-הציבור, הכחש והתעתוע, נדמה שההצלחה העיקרית של בניהו – אם אכן מדובר בעצה שלו – היא בכך שהרמטכ”ל נזהר שלא לתת ולו ראיון אחד ויחיד בעל משמעות בכל הקדנציה שלו, וכך נותרה תדמיתו, לכאורה, ללא פגם. אלא שגם במקרה זה השיטה הברוטלית של הסתגרות מוחלטת, למעט גיחות פראבדה לצילומי ספינינג ביום הכושר השנתי, לא ממש עזרה, ואולי אפילו היתה זו שמשכה את האש שהובילה ליריבות עם שר הביטחון ולבעיטה התדמיתית שקיבל אשכנזי, וקיבל גם בניהו, בפרשת מסמך הרפז.
למרות הקומון-סנס לכאורה בהנחה של לאור, בכלל לא בטוח שאנו רוצים שהאחראי על תדמיתו של צה”ל יהיה כזבן מניפולטיבי בעל ידיים שמנוניות, או אחד שיודע להערים על כולם ולא מאמין אפילו לעצמו. אולי צה”ל לא צריך יחצן, אלא דווקא איש אמת. אולי. איך כותבת לאור בסוף דבריה: “בכל מקרה, נאחל לו בהצלחה בתפקידו”.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הפוסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
דהמרקר וגלובס דיווחו על הזוכה מהשנה שעברה
אתר דה-מרקר דיווח לפנות בוקר (1:59) כי חברת בוקסי זכתה בתחרות ה-Last Gadget Standing בתערוכת CES. “בחור אנלוגי”, שהלשין על כך, מעריך ש”מישהו שם כנראה הסתכל באתר התחרות משנה שעברה, אז אכן זכתה בוקסי בתחרות“. השנה לא רק שלא זכתה, היא אפילו לא היתה מועמדת.
בינתיים נעלמה הכתבה, לא לפני שבגלובס (13:40) הספיקו לעשות פולואפ.
קוסמופוליטן מזייף אורגזמות
שער גליון ינואר של קוסמופוליטן רווי סקס כתמיד – לפחות בדוכני העיתונים. אבל אנחנו השגנו עותק של הגירסה שהמגזין שולח למפרסמים, והיא צנועה יותר באופן משמעותי. מה קורה פה?
שימו לב להיעלמותם הפלאית של “60 טיפים לסקס” ו”בתולות אורגזמה” – פתאום, קוסמו מתאים גם לסבתא שלך! או לקמעונאי החביב עליה. מי שדיווח לנו על כך טוען שהשער הנקי אמור להיות “מתאים יותר ללקוחות [מפרסמים] שמרנים, שמחלקת המודעות מקווה לשטות בהם”. אם כך, הם לא עושים עבודה מוצלחת במיוחד – תוכן העניינים בגירסה הידידותית למפרסמים עדיין מציגה הן את הטיפים לסקס והן את כתבת האורגזמות כסיפורי שער.
דוברת של קוסמו סיפקה את התגובה התמציתית הבאה: “במגזינים מקובל שיש גרסאות שונות של השער”. החלטנו לבדוק אם זה אכן נפוץ במגזינים אחרים. קרוליין נקולז מ”טין ווג” אמרה לנו שלמגזין יש בדרך כלל רק גירסה אחת של השער – אם כי לטין ווג, המיועד לצעירים, יש מלכתחילה תדמית נקייה יותר, ופחות מה להסתיר. אז התקשרנו ל”מקסים”, מגזין גברים וולגרי, ומקור שם אמר לנו שגם הם מפיקים רק שער אחד, שהולך לדוכנים, למנויים ולמפרסמים כאחד. זה לא אומר שאף מגזין לא עושה מה שקוסמו עשה, אבל זה לא הסטנדרט בכל התעשייה.
כמובן שזה לא מפתיע שמגזין עושה כל מה שהוא יכול כדי להשיג תקציבי פרסום. ובכל זאת, יצירת שער חדש הוא צעד גדול למדי. איזה תקציב פרסום מצדיק ניקוי דרסטי שכזה? מותג אופנה יוקרתי? (על המפרסמים הנוכחיים בקוסמו נמנים דיור ושאנל). יצרניות מכוניות או מוצרי צריכה מיינסטרימיים? (גליון ינואר כולל מודע של שברולט). אולי הם מנסים להשיג את התקציב של עמותת קאנדי לחינוך למניעת הריון בקרב נערות? איזה מותג שלא יהיה, בקוסמו מניחים שרוכשי המודעות לא מתעמקים בקריאה, ולא יודעים שהמגזין מספק ייעוץ מיני וטיפים לאורגזמות לתלמידי חטיבות ביניים להוטים מזה עשרות שנים.
____________________
הפוסט התפרסם במקור בבלוג ג'זבל ברשיון cc-by-nc
התמודדות עם סכנות הפייסבוק: צאו קצת מהבית
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
“האזכרה הרשמית להרוגי השריפה בכרמל הפכה למפגן של כעס מצד המשפחות השכולות נגד ראש הממשלה ושר הפנים”, נכתב בכותרת המשנה על שער “מעריב”, “מי שחשב להסתפק בנאומי ניחומים לא הבין את עוצמת הכאב והתסכול של משפחות הרוגי השריפה”, נכתב בזו של “ידיעות אחרונות”. […] ב”ישראל היום” אירוע ממלכתי סוער שראש הממשלה מככב בו לא הפך – משום מה – לכותרת ראשית, וזו נתונה לחיבור חסר משמעות של שני מקרים שאין ביניהם שום קשר חוץ מהאפשרות להדפיס את המילה “פייסבוק” (ולהתחמק מסיקור של אירוע אחר בכותרת הראשית): התאבדות ילד בן 16 וחשד לאונס של בת 12, תחת הכותרת “ילדים בלי רחמים”. פרויד היה אומר אולי שזו הכותרת שעורך “ישראל היום” היה רוצה להשתמש בה לסיקור אותה עצרת ממלכתית.
[…]
“התעללות בפייסבוק” היא אחת הכותרות היום על שער “מעריב”, הנדחקת לפינת העמוד מפני תמונת נתניהו ורוזן התופסת את רובו. “בן 15 מאיזור ירושלים התאבד לאחר שחבריו הקניטו אותו ברשת החברתית הפופולרית”, נכתב בכותרת המשנה. “עשו לו את המוות” היא הכותרת לידיעה על שער “ידיעות אחרונות” (שם גילו של הילד הוא 16): “ספג מחבריו בפייסבוק השפלות במשך חודשים ושתק”, נכתב בכותרת המשנה המספקת גם דוגמאות. כותרת נוספת על השער היא “מדריך להורים: איך להגן על הילדים בפייסבוק”.
יש משהו מגוחך במיסגור הזה של העיתונים את הטרגדיה של הילד ומשפחתו, טרגדיה שניתן לשער שכלל לא היתה זוכה לסיקור, בוודאי לא סיקור בנפח כזה, לולא היתה קשורה ל”רשת החברתית הפופולרית”. איך כתב מישהו (איתו הסליחה: איני זוכר את שמו) בפייסבוק, מתחת לציטוט של אחת הידיעות על ההתאבדות שהתאפיינה באותו מיסגור בעייתי: לפני מאה שנה כתבו בוודאי בעיתונים על ילד שהתאבד בגלל שהציקו לו בטלפון.
ובכל זאת, למרות הגיחוך המתבקש מהאופן בו מסקרים העיתונים את ההתאבדות, ולמרות התרעומת על האופי הציני של הסיקור, המשתמש בטרגדיה כדי לפרסם עוד ידיעה על פייסבוק, יש כאן גם ניסיון, רדוד ככל שיהיה, לעסוק בבעיה אמיתית: פייסבוק לא הביא להתאבדותו של אף אחד, כשם שהטלפון לא עשה זאת, אולם פייסבוק הוא תופעה חדשה בעולמנו, ואנו צריכים ללמוד להתמודד איתה, עם סכנותיה ועם נפלאותיה. התקשורת אמורה לסייע בכך לציבור, ו”מדריכי התגוננות” למיניהם, מטופשים ככל שיהיו, תורמים במשהו לעידוד השיח בנושא שעד לא מזמן (עד כמה שהדבר נראה כעת מפליא) היה נחשב איזוטרי ו”של ילדים” או קבוצות מיעוט כאלה או אחרות, בדיוק כמו שהיו פעם האינטרנט, או הטלפון.
האם ההורים והילדים יודעים כבר להתמודד עם הסכנות שטומן בחובו השימוש בטלפון? לא בטוח. אבל זו לא סיבה לא להתחיל ללמוד להתמודד גם עם פייסבוק, שבשנה הבאה, או בחודש הבא, תהיה הטלפון של לפני מאה שנה. וכמובן – ילדים התאבדו גם לפני שהיו טלפונים. אפילו לפני שהיו עיתונים.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הפוסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
• עוד בנושא: אונס בפייסבוק! התאבדות בפייסבוק! פייסבוק פייסבוק פייסבוק! הקלקתם?
אונס בפייסבוק! התאבדות בפייסבוק! פייסבוק פייסבוק פייסבוק! הקלקתם?
פוסט של הלל גרשוני
בתזמון מעניין הזדמנו היום שלוש פרשות פייסבוק לכותרות החדשות.
“נער התאבד בזמן צ’ט בפייסבוק”, זועקת כותרת אחת, מנסה להתחרות בחברתה “חשד: אנסו בת 12 שפגשו בפייסבוק”. ותוך כדי כך, עולה מבזק שלפיו הפרקליטות הורתה לחקור קבוצות פייסבוק המסיתות נגד ערבים.
עיתונאות במיטבה: הרי אונס והתאבדויות לא חסר. כיצד למשוך קוראים לידיעה הזו? מה מבדיל אותה מידיעות אחרות? אה, כמובן: הפייסבוק! מילת הקסם שכל כותרת תכרע ותיפול לפניה.
טיפ לכתבים: כתבו ידיעה חדשותית, מכל סוג שהוא, ושתלו בה את המילה “פייסבוק”. מובטח לכם שהיא תגיע לעמוד הראשי בתוך שנייה, והמילה “פייסבוק” תמורקר ותודגש.
הרי מה יש לנו כאן? נער התאבד. האם הפייסבוק גרם לו להתאבד? לא. אולי החברים שלו בצ’ט של הפייסבוק גרמו לכך, כך נרמז (האשמה נוראית!). אבל באותה מידה הם יכלו לדבר אתו בטלפון, או לשלוח לו גלויה. נדמיין את הכותרת: “נעד התאבד במהלך שיחת טלפון!”
מה לגבי הידיעה השנייה? אנסו בת 12 שפגשו בפייסבוק. הם יכלו לפגוש אותה גם בבית הספר, או ברחוב, או בכל מקום. הפייסבוק הוא במקרה המקום שבו מצאו אותה.
דווקא המבזקון שהוזכר הוא הקשור ביותר לפייסבוק באמת (אם כי אם ננקה את ההתלהבות מהפייסבוק, לא נמצא בזה עניין רב מעבר לעוד פתיחה בחקירה ביחס למישהו שמלכלך על מישהו).
האם יש מסר המתחבא מאחורי הדברים? “הפייסבוק הוא המצאה מסוכנת”, “שמרו את בניכם ובנותיכם מן הפייסבוק הנורא”? אולי. זה לא חדש – לפני שנפוץ הפייסבוק האשימו את הצ’ט, ולפני כן בטח האשימו את הטלפון ואת הדואר. אולי יש כאן הסרת אחריות: לא אנחנו אשמים, זו הטכנולוגיה אשמה.
ואולי אין יותר מדי פילוסופיה מאחורי הדברים, אלא פשוט שימוש המילות קסם שמושכות קהל קוראים, וככל שירבו בהן הכתבים והעורכים, כן ייטב.
אבל אל דאגה: בקרוב גל ההתלהבות מההמצאה החדשה, ואת מקומה תתפוס המצאה אחרת. רק המתאבדים ימשיכו להתאבד, והאנסים ימשיכו לאנוס, ודור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת.
___________________
היה זה פוסט של הלל גרשוני, סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים וקשקשן בשעות הפנאי. גרשוני כתב על האילוסטרציה הבלתי נסבלת של האונס בגליון דצמבר 2010
כיפת הברזל של בית”ר ירושלים
פוסט של שוקי טאוסיג, העין השביעית
“המטרה: טיל על טדי”, נכתב בכותרת הראשית של “ישראל היום”. “הותר לפרסום”, פותחת כותרת המשנה, “שני תושבי מזרח ירושלים הואשמו אתמול בבית המשפט המחוזי כי התכוונו לירות טיל אל תוך הקהל בעת משחק של בית”ר באצטדיון הירושלמי. מנכ”ל הקבוצה איציק קורנפיין: ‘אנחנו מזועזעים לחלוטין’. השחקן לשעבר אלי אוחנה: ‘היה יכול לקרות אסון בקנה מידה עולמי'”. לא הובאה תגובתו של הקומץ, זו תינתן כנראה ביציעים. באותו עמוד ב”ישראל היום” מודפס דיווח נוסף, בשולי העמוד, על כך ש”חיילי צה”ל הרגו פלשתיני בלתי חמוש”.
________________________
שוקי טאוסיג הוא עורך אתר ביקורת התקשורת "העין השביעית", שם התפרסם הפוסט במקור כחלק מסקירת העיתונות היומית
שקר דעת קהל
אחת הסוגות העיתונאיות המשומשות בסוגיות אקטואליות מתוקשרות כמו משפט קצב היא הצגת “דעת הציבור” בנושא באמצעות סקר דעת קהל.
גרוע מכך: באמצעות סקר שלא נערך על מדגם מייצג.
גרוע מכך: באמצעות סקר רחוב שכולל חמישה אנשים שמסתובבים ברחוב של מערכת העיתון.
גרוע מכך: באמצעות סקר רחוב שכלל מרואיינת אחת, שאחרי בדיקה מקיפה שלא ערכה יודעת להמציא ש”בקריית מלאכי 50 אחוז חושבים שהוא אשם ו-50% טוענים שלא”.
גרוע מכך: להפוך את הקשקוש הזה לכותרת. תודה לך, ישראל היום (30.12.2010).
עיתונות 2011
פרויקט סיכום השנה בתקשורת עולה ב”העין השביעית”. והנה הפרויקט של השנה שעברה.
הדולה: צו איסור, פרסום
הדולה שנעצר בתחילת השבוע בחשד כי ביצע עבירות מין במטופלותיו ביקש לאסור את פרסום שמו ותמונתו. כמו בכל כך הרבה מקרים קודמים, גם הפעם הציגה האינטרנט את האיסור כחסר תוחלת, כמו נסיון להדוף שטפון באמצעות תמרור “עצור”. טור שלי באתר “העין השביעית” >>
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
