חברי הכנסת: 5 טיפים לניהול ערוץ היוטיוב הממותג שלכם
פוסט של מאור קפלנסקי
בשבוע שעבר התארחתי באירוע שהתקיים בכנסת לרגל השקת ערוצי יוטיוב לכל חברי הכנסת. בניסיון לקרב את בית המחוקקים הישראלי לעידן האינטרנט החדש, גוגל, הבעלים של יוטיוב, פתחה לכל אחד מחברי הכנסת ערוץ יוטיוב ממותג (Branded Channel).
קשה לומר שחברי הכנסת גילו התלהבות יתרה, ורק מעטים מהם ומעוזריהם הגיעו לאירוע. והאמת, לא הייתי בונה על זה שרבים מהם באמת ישתמשו ביוטיוב כערוץ לחשיפה, מיתוג אישי ותקשורת עם הבוחרים. גוגל הציעה לנבחרי הציבור אפשרות די מצומצמת למיתוג הערוץ שלהם, שמתבטאת ב-Header מעוצב באופן אחיד ובאנר-תמונה בסייד-בר.
לכן, הח”כים לא יכולים להסתפק ב”מתנה” שהעניקה להם גוגל, אלא יהיו חייבים להיות עקביים ויצירתיים ביצירת תכני הווידאו שלהם, על מנת להפיק מהערוץ את המקסימום.
ריכזתי 5 טיפים בסיסיים שיעזרו להם (או יותר נכון, למי שעושה את זה בשבילם) לעשות את זה נכון.
- להפציץ
- לקדם
- לארגן
- להפיץ
- לנהל
במהלך האירוע שאל ח”כ מאיר שטרית, ספק בצחוק ספק ברצינות, איך יוטיוב יעמדו בעומס של 120 חברי כנסת שיעלו כל יום עשרות סרטונים לאתר. אז שטרית יכול להירגע (או לפחות לנסות…) ליוטיוב עולים בממוצע בכל דקה 35 שעות וידאו, אז גם אם חברי הכנסת יהיו מאוד נמרצים, זה לא ממש יזיז לענק האינטרנט.
מצד שני, תנו לי להמר שחברי הכנסת לא ינצלו אפילו במעט את הפלטפורמה החינמית והבלתי מוגבלת הזאת – וחבל. ההמלצה שלי – להעלות לפחות סרטון אחד בכל שבוע. ואם אפשר יותר, הרי זה משובח. את אופי הסרטונים אחלק לארבעה: פניה אישית וישירה למצלמה (כמו ביבי כאן), צילום מאירועים (כנסים, שמחות משפחתיות, מימונה וכו’), צילום מהכנסת (נאומים במליאה ודיונים בוועדות) והופעות בתקשורת (להקפיד לא לעבור על זכויות יוצרים).
האפקטיביות של ערוץ היוטיוב היא מאוד מדידה, כשהפרמטר המוביל הוא מספר הצפיות. שימוש בערוצי ההפצה בהחלט יכול לעזור להגדיל את המספר הזה, אבל כדאי גם לשים דגש על קידום הסרטון תחת ביטויי מפתח במנועי החיפוש וגוגל בראשם. מבחינת הח”כ, ביטוי המפתח החשוב ביותר עבורו הוא שמו המלא (שהוא גם שם המותג שלו), לכן מומלץ מאוד להכניס לכותרת הסרטון את שמו של הח”כ.
בנוסף, יש לשים דגש על שזירת ביטויי מפתח נוספים בתגיות ובתיאור הסרטון. כדאי גם להשתמש באופציה של “הערות” (Annotations), אותן בועות שאפשר לשלב במהלך הסרטון ולהפנות מהן לסרטונים אחרים.
את הקטגוריות שציינתי בסעיף הראשון אפשר לארגן ברשימות השמעה (Playlists), שאותן אפשר לשלוח כלינק וגם להטמיע בתוך האתר של הח”כ, כנגן שבו אפשר לדפדף בין הסרטונים השונים בפלייליסט.
נכון שיוטיוב היא פלטפורמה שיתופית פתוחה ונגישה לכל, אבל לא עשיתם הרבה אם תשאירו את הסרטון של הח”כ רק שם. דבר ראשון, צריך ולא רק רצוי להשתמש בפונקציה הכי שימושית של האתר, “הטמע” (embed), המאפשרת לשתול את הסרטון באתר או בבלוג האישי של נבחר הציבור, כך שניתן לראות הנגן ולהפעיל את הסרטון משם מבלי להיכנס ליוטיוב. בנוסף, יוטיוב מאפשרת לשתף באופן אוטומטי גם ברשתות חברתיות אחרות, כמו פייסבוק וטוויטר.
הניהול השוטף של עמוד יוטיוב כולל לא רק העלאה וקידום של סרטונים, אלא גם מעקב וניטור תגובות. יש לזכור כי יוטיוב מתפקד גם כרשת חברתית המאפשרת לנהל דיון, תגובות ושיח בין הגולשים. במקרה של נבחרי ציבור, עובדה זו מקבלת משנה תוקף: מצד אחד על הח”כ להשתמש בפלטפורמה כדי לקבל פידבק מהציבור, ומצד שני הוא צריך להיות ער לכך שהציבור המתנגד לו ינצל את הבמה הזאת כדי להביע את דעתו.
ביוטיוב יש אפשרות לחסום מלהגיב לסרטון, אך לא הייתי ממליץ לנבחרי הציבור שלנו להשתמש באופציה לא דמוקרטית זו, במיוחד בגלל שמדובר בפלטפורמה חברתית. מה שכן אפשר לעשות זה למחוק תגובות שאינן הולמות.
________________________
מאור קפלנסקי הוא בעל הבלוג INTERNETISHI - מיתוג אישי באינטרנט ומייסד eBrand המספקת שירותים של מיתוג אישי באינטרנט, קמפיין אינטרנט לפוליטיקאים והדחקת אזכורים שליליים
המהפכות הכי גדולות מתחילות ברשת
פוסט של דורי בן ישראל קריו, "מזבלה"ועידת האינטרנט השנתית של TheMarker – דה מרקר COM.VENTION, תערך השנה בסימן המהפכות החברתיות והמדיניות וכלי המדיום החברתי שהניעו אותן. מקאן אריקסון בקמפיין פרינט מגניב מאוד.
________________________
דורי בן ישראל קריו הוא בעלי סוכנות הפרסום והבלוג "מזבלה", שם התפרסם הפוסט במקור
גם לאתרים מותר להתלבש כמו זונה בתירוץ של תחפושת סקסית לפורים
הלשין: אור מידן.
מצאתי בשירותים קמפיין גרילה פייסבוקי עלוב, מישהו יודע למי הוא שייך?
אם אתם נמצאים בלופ כלשהו של אימיילי-שרשרת, ודאי קיבלתם לא פעם אימייל כבד ועמוס צילומים שנמצאו על מצלמה נטושה, לצד קריאה לעזרה באיתור בעליה.
קריאה כזאת פורסמה באמצע פברואר בפייסבוק – “נמצאה מצלמה בשירותים של נתב”ג, מישהו מכיר?” 35 תמונות קטלוג-האופנה הציגו צעירים נאים מבלים בכל מיני מקומות, בחלק מהמקרים בבגדי ים ובבגדים תחתונים. “תאמינו לי שפרסמתי פה את התמונות הנורמליות ויש פה גם סרטון שאני לא מעז לפרסם בחיים”, כתב המוצא, יוגב. בהמשך הוא פרסם סרטון שבו נראות שתיים מהמצולמות רוקדות בחדר מלון בחולצות קצרצרות ותחתונים, כשברקע נשמעת מוזיקה וקולו של גבר שאומר מילה אחת בעברית.
זמן קצר לפני פתיחת הדף שדרגה פייסבוק את הדפים והוסיפה להם יכולות שיווקיות. עד אז, אפשר היה לפרסם ולהגיב בשם דף רק בתחומי הדף עצמו. מאז השדרוג אפשר לפרסם ולהגיב בשם דף בדפים אחרים ואף בפרופילים של חברים. מפעיל דף המצלמה האבודה ניצל את הפיצ’ר ופרסם את קריאתו לאתר את בעל המצלמה בדפי פייסבוק פופולריים: מקו, עכבר העיר, גיא פינס, ארץ נהדרת, האח הגדול, הישרדות והיפה והחנון.
כבר למחרת פתיחת הדף, הגולש אורי ברקוביץ’ פרסם שם אזהרה לגולשים: “זהירות! זוהי פרסומת סמויה ורמאות. שום מצלמה לא הלכה לאיבוד. זוהי פרסומת של חברה שרוצה שתראה את הדוגמנים עם הבגדים שלהם ותפנה לחברים שלך – וכל זה בחינם בשבילם. אל תאמינו. אל תפיצו”. “פעילות שכזו כבר ראינו לא פעם בעבר אבל תמיד כיף לראות קוזינות בחסות משרדי פרסום ומפרסמיהם”, כתב דורי בן ישראל קריו בבלוג “מזבלה” שבוע אחרי פתיחת הדף, “אני מהמר על קמפיין של חברת אופנה שכביכול איבדה את צילומי הקטלוג שלה”. הפוסט דורג על ידי 35 אנשים וקיבל 14 תגובות.
למרות נסיונות הקידום המסיביים, למרות הפרסום במזבלה ולמרות הצעירים הנאים בבגדיהם התחתונים, הדף רשם פעילות מינימלית: בשבועיים של פעילות ניתנו שם לייק אחד ואפס תגובות לסטטוס הפתיחה של בעל הדף, 4 לייקים (משני משתמשים) ואפס תגובות לכל 35 התמונות, 2 לייקים ואפס תגובות לסרטון, ורק 11 סטטוסים שנכתבו על ידי חברים בדף (אחד מהם, כאמור, הזהיר מפני התרמית, ועוד אחד שטען שנראה שמדובר בקמפיין), וזכו גם הם להתייחסות מינימלית, אם בכלל.
הסטטוס האחרון של בעל הדף טען כי “נמצא הבעלים של המצלמה!” – צלם אופנה ישראלי שצילם קטלוג לחברת אופנה – והכיל סרטון נוסף, ארוך יותר ועם לוגו החברה. הסרטון זכה לעשרה לייקים ולשלוש תגובות.
המספר המשמעותי היחיד הוא מספר החברים בדף, 2351 אנשים. אבל לו הייתי סמנכ”ל השיווק של חברת האופנה הזאת, לא הייתי ממהר לרקוד על השולחן. תכנים של דף נחשפים לחברים של הדף בניוזפיד (זרם העדכונים בעמוד הבית של פייסבוק) ביחס ישר לרמת הפעילות בו, ובהשוואה לרמת פעילות של דפים דומים בגודלם. ברמת פעילות נמוכה כמו זו של הדף הזה, רוב החברים כלל לא נחשפו אליו מעבר לביקור הראשוני שבו נרשמו לדף, אלא אם טרחו ונכנסו אליו שוב ביוזמתם.
קמפיין גרילה עלוב בפייסבוק: מסתבר שעדיין יש פראיירים שמוכנים לשלם על זה.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור כחלק ממדור "השרת" בגליון 3.2011 של מגזין פירמה של גלובס
חפצון גוף האישה בפרסומות – הושט היד וגע בה
אחרי שהפרסומאים שחקו את השימוש באישה יפה לקישוט פרסומות, הם לוקחים את זה לשלב הבא – למה שלא תקליקו לה על החזה?
ניצול הרצח באיתמר לקידום אתרים
![](http://room404.net/wp-content/uploads/2011/03/itamar-murder-ad-450x389.jpg")
זוכרים את ספאמרית ה-SEO שקידמה אתרים עם פוסט על השריפה בכרמל? הנה עוד זבל מסוג הזה, שמנצל את הסקרנות החולנית שלנו לגבי התמונות מהרצח באיתמר.
כשמחפשים ביוטיוב murder in itamar, שתיים מהתוצאות הן סרטונים בשמות “Murder Itamar israel” (שהעלתה היוזרית orna2013) ו”רצח באיתמר ,Murder Itamar, israel” (שהעלתה tali2013). במקום תמונות סנאף, הסרטונים מודיעים כי:
כניסה לאתר הזה, axa2006.com, מעלה שמדובר באתר SEO של מישהו שחותם בשם “יקיר”.
אגב, הוא בהחלט מספק את תמונות הסנאף, אם זה הקיק שלכם:
• עוד בנושא: הרצח באיתמר: נס ותמונות קשות
תן לאצבעות ללכת. יבואו אחרות
למרות שטל פרידמן לא אכל לה את הראש, איימי דייווידסון יזמה באוקטובר אשתקד את “הר דפי זהב”, איסוף המוני של מדריכי דפי זהב והחזרתם בערימה ענקית למשרדי דפי זהב במונטריאול. “הפצה המונית בלתי קרואה של דפי זהב היא בזבזנית, כפויה וחסרת טעם כשיש חלופות בנות קיימא ונטולות נייר, כמו האינטרנט”, נכתב באתר היוזמה.
ספרי הטלפונים פוגעים בסביבה לאורך מחזור החיים שלהם, מהייצור (חומרים וחשמל) דרך ההפצה (דלק) ועד להשלכה (אתרי פסולת, או מיחזור שצורך חשמל, מים וכימיקלים ומשאיר תוצרי לוואי). בקנדה יש אפשרות להיגרע זמנית מקבלת המדריך. בתחילת פברואר העלה איגוד דפי זהב (YPA) אתר משודרג ומאוחד להיגרעות מקבלת הספרים בארה”ב, שכרע תחת עומס הגולשים ביום השקתו.
יש גם יוזמות עצמאיות. בעיריית סיאטל שבוושינגטון מקימים אתר שיחזיק מרשם אל-תשלחו-לי-ספר-טלפונים, ומתכוונים להטיל מס של 14 סנט על כל ספר טלפונים שחברות דפי זהב המקומיות יחלקו. חבר המועצה שיזם את המהלך טוען שהוא ואנשי צוותו ניסו להיגרע מקבלת הספרים דרך המפיצות, אולם קיבלו את הספרים בכל זאת. החברות מצדן הגישו תביעה פדרלית נגד המהלך בטענה לפגיעה בחופש הביטוי. בסן פרנסיסקו שבקליפורניה מקדמים איסור הפצה של ספרי טלפונים למי שלא ביקש לקבלם, וקנס של 500 דולר על כל ספר שיונח על מפתן דלת ללא אישור בעל הבית.
חברות דפי זהב טוענות שרוב האנשים עדיין משתמשים במדריך המודפס. האיגוד האמריקאי מדווח ש-75% מהאמריקאים הבוגרים משתמשים במדריך מודפס מדי שנה. דפי זהב ישראל מדווחת כי לפי מחקרים שערכה, 70% ממשקי הבית מכניסים את המדריך המודפס הביתה.
אולם בניגוד לאמריקה, בישראל הדרך היחידה להיפטר מהמדריך היא לזרוק אותו לפח. “שיטת ההפצה הקיימת כיום בישראל היא רוויה, כלומר לפי אזורים ולא לפי כתובות פרטיות, ולכן התכנית המונהגת בארה”ב אינה ניתנת ליישום בישראל בשלב זה”, נמסר מדפי זהב ישראל. “עם זאת, דפי זהב ישראל בוחנת באופן עקבי את הפעילות הקיימת בנושא בחברות דפי זהב בעולם, על מנת להגיע לפתרון המיטבי – לסביבה ולצרכנים כאחד”.
_________________________
הפוסט התפרסם במקור כחלק ממדור "השרת" בגליון 2.2011 של מגזין פירמה של גלובס
תאומות עושות כסף מהבית
סיגל הצליחה להרוויח 1250 דולר ממסחר בזהב בתוך יומיים בהשקעה של 100 דולר. לעומתה, דורית, גננת, עבדה באותם תנאים ועשתה 2250 דולר.
חידה: מיהן סיגל ודורית?
1) תאומות זהות.
2) שתי נשים שבמקרה נראות בדיוק אותו דבר ובחרו לסחור בזהב. דורית יותר מוצלחת בזה.
3) אישה שהצטלמה למאגר תמונות אילוסטרציה.
4) תאומות שהצטלמו למאגר תמונות אילוסטרציה.
הלשינה: אנה פולק.
איזו חברה מתגאה בהתעלמות מלקוחותיה בפייסבוק?
לפני שנה סיפרתי בטור “השרת” על על אלעד א., לקוח הוט שסבל במשך חודשיים מתקלה באינטרנט, ששורה של טכנאים לא הצליחה לפתור. בייאושו כתב בטוויטר: “הוט, תמותו מוות איטי וכואב”. כמה ימים לאחר מכן נשלח אליו טכנאי בכיר שפתר את הבעיה.
טיים אאוט תל אביב דיווח בדצמבר כי טכנאי אינטרנט של הוט התלונן בפני לקוח על איכות השירות והתשתית הנוראה של מעסיקתו. הלקוח, סלב מקומי ששמו לא פורסם, כתב על כך בפייסבוק, וקיבל שיחה מהנהלת הוט, שביקשו לטפל בבעיה.
ככה זה צריך לעבוד. כשהלקוח עובר מהתנהלות מול שירות הלקוחות לדרישה לדבר עם מנהל בכיר, איום בפנייה לגופי צרכנות או השמצת החברה בפומבי ברשתות החברתיות, החברה צריכה לשים לב להסלמה ולשקול לזרז או לשפר את הטיפול בו. זה המקרה של אלעד א. מתחילת 2010, אבל זה ממש לא המקרה של הסלב. בהוט העידו כי פנו אל האיש רק אחרי שעיתונאי הפנה את תשומת לבם לדברים, וציינו במפורש כי “אנחנו לא עוקבים אחרי לקוחות, לא בפייסבוק ולא באתרים אחרים”. להוט גם אין חשבונות טוויטר או פייסבוק לשירות לקוחות, אלא רק לקידום סדרות שלה.
“כשכל תקלה שולית ניתנת לניפוח דרך השיח באינטרנט, הרי שלא משנה מה הפירמה תעשה שם, היא תמיד תהיה בפוזיציה נמוכה. למרות הקשיים, קריטי מאוד בעיניי שהנהלות פירמות בקטגוריות שנואות ישקיעו מאמצים בטיפוח רגשות חיוביים למותג. אוי ואבוי לחברה שתפגין אדישות לכך ששונאים אותה”, אמר מנכ”ל הוט הרצל עוזר בראיון לגלובס באוקטובר. אז אמר.
עוד הוט:
• מנכ”ל הוט: למנף את השנאה של הלקוחות
• נציגת הוט: “מאיפה כל השטויות האלה באמת אתה חושב שזה חכם לשמוע כל מיני שמועות ולפעול ליהם?”
• הוט מחדשים, מפתיעים ומרגשים
• HOT: חבר מביא חבר. בפקודה
_________________________
הפוסט התפרסם במקור כחלק ממדור "השרת" בגליון 2.2011 של מגזין פירמה של גלובס
המפרסמים מציגים: יום הנקבה הבינלאומי
אישה, לכבוד יום האישה, פיצה האט מתירה את הרצועה ונותנת לך להסתובב חופשיה גם מחוץ למטבח! ועוד פמיניזם לכבוד יום האישה הבינלאומי בכתבה שלי ב-ynet מחשבים >>
תודה לזיו, גילעד נס, נילי אורן, ויטה קיירס, הלל גרשוני ונעלולה.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
