געגועיי ללבני
בהמשך לפוסטים על ציפי לבני (1, 2, 3) כותבת לי נירה ניסקי:
קראתי אצלך בבלוג כל כך הרבה דברים על השלט של ציפי לבני, ולא הבנתי איך אף אחד לא עלה על המובן מאליו
היא לא נורא דומה לילד הבוכה על כריכת געגועיי לקיסינג’ר?
ואיזה מסר זה אמור להעביר?
חדש! קדימה בטעמים. ועכשיו, 100% נטול ציפי לבני
הסרת התמונה של ציפי לבני לא הספיקה, ומיכאל זילברמן צילם בבני ברק שיבוש של השלט בו הוסר גם שמה.
כבוד ראש הממשלה, מר לבני ציפורי
דורה קישינבסקי הצביעה כאן על בעייתיות בתמונה של ציפי לבני בכרזות הבחירות של קדימה. בשכונות מסויימות בירושלים ובבני ברק אין בעיה כזאת – מודעות הבחירות של יו”ר קדימה והמועמדת לראשות הממשלה פורסמו שם בלי תמונתה – כנראה כחלופה לכך שהיא תפורסם עם התמונה ותושחת. לפי הארץ, בירושלים לפחות מדובר בחוזה של חברת השלטים עם העירייה, שאוסר פרסום תמונות נשים במספר אזורים חרדיים בעיר, “זאת כדי לא לפגוע ברגשותיו של הציבור החרדי במקומות הללו”, לשון הדיווח.
לבני היא מועמדת לראשות ממשלה עם אג’נדה חילונית, שכוללת בין השאר נישואים אזרחיים, שאמרה באחרונה כי “ישראל היא לא מונופול של רבנים. ישראל היא מדינה יהודית, אך מדינה יהודית אינה מדינת דת אלא בעיקר מדינת לאום” וכי “קדימה תייצג את ישראל ותקבע את הזהות שלה כמדינה יהודית, בלי למכור את המדינה לחרדים בדרך. זה עניין לאומי ולא רק דתי”.
איך מסתדרת האג’נדה הזאת עם ההסכמה להסיר את תמונתה של לבני? דוברה של לבני, גיל מסינג, אמר להארץ: “יש מספר מקומות ספורים בכל הארץ, בעיקר בירושלים, שבהם לא עלתה התמונה כדי לא לפגוע ברגשות הציבור במקום ואנו מכבדים את רגשות הציבור”.
לא אתווכח עם “רגשות” שנפגעים מתמונת פנים של מועמדת לראשות ממשלה. אבל יש לי ויכוח עם החלטתה של המועמדת. בכבדה את הרגשות החרדיים והסכמתה להסיר את תמונתה משלטי החוצות, לבני נותנת הכרה ולגיטימציה לאמירה שתמונת פנים של אישה היא פגיעה ברגשות הציבור, ובהשלכה – שמקובלים עליה השוביניזם והאפליה נגד נשים בציבור החרדי (ואין בכך טענה מצדי שאין אפליה ושוביניזם בציבורים אחרים).
אם לבני רוצה שנאמין שאאמין לה שהיא וקדימה מייצגות פוליטיקה חילונית שלא מוכרת את המדינה לחרדים, עליה לברור בקפידה אילו אמונות ורגשות דתיים היא מכבדת (אין פסול, למשל, בשמירה על כשרות בארוחות רשמיות ובהימנעות ככל הניתן מנסיעות רשמיות בשבתות וחגים), ומול אילו היא מביעה סלידה והתנגדות (יש פסול, למשל, באוטובוסי אפרטהייד עם הפרדה משפילה ומדירה בין גברים לנשים, במונופול דתי על נישואים וגירושים, בהלבשת נערות בשקים בטקס חנוכת גשר בירושלים ובהעלמת פרצופה של מועמדת מכרזת בחירות, כי פרצוף של אישה פוגע ברגשות). הכרה ולגיטימציה לדברים כאלה הן פגיעה בעקרונותיי ובאמונותיי החילוניים. לבני צריכה להחליט מי היא רוצה שיבחר בה ואת מי היא נאלצת להעליב.
הערות
• אני מתנגד לשלטי חוצות, בטח בהיקף שבו אנחנו רואים אותם היום, וחושב שהמרחב הציבורי צריך להיות הרבה יותר נקי מהם.
• יש לי בעיה, בין שאר הבעיות שלי עם השלטים הללו, עם השימוש המחפצן שהם עושים בגוף האדם ובפרט האישה. אם קדימה היתה מפרסמת את עצמה כך, היה לי קשה יותר לטעון נגד נפגעי-הרגשות. אבל הם עשו לי עבודה קלה כשבחרו להיפגע מתמונת פנים.
• וברור שהיה מעניין יותר לראות קמפיין עם מסרים בעלי משמעות, ולא הבטחת “מה שטוב למדינה” מעורפלת ופטרנליסטית (מטרנליסטית?) מתנשאת שאומרת, “יהיה בסדר, תסמכו על הבובה-על-חוטים-דה-ז’ור של אדלר”.
• לא הייתי מצביע לקדימה עם מקל, כך שהקריאה ללבני להחליט מי יבחר בה לא נוגעת אלי אישית, אלא לאנשים, חילונים ולא חילונים, שחשים כמוני בסוגיה הזאת.
פוטו רצח פוליטי
אני לא מבינה את הכרזה של ציפי לבני.
כבר העירו על זה במזבלה שלשום, אבל למיטב הבנתי הנקודה שלהם היא שזו כרזה לא מספיק יצירתית ומושקעת. לי היא נראית איומה — ברמה שאם הייתי חובבת קונספירציות, הייתי שוקלת רעיון של חבלה מכוונת.
זו לא רק הססמה הריקה, הצבעים ששולחים מסר לא ברור, החיתוך האקראי למראה של התמונה (לא היה זמן להעביר פוטושופ על השיער, אז חתכו אותו החוצה?) והמיקום החובבני והצורם באופן מופגן של האלמנטים. זו גם התמונה עצמה.
לבני מסתכלת הצידה, לא מישירה מבט אמין ומשכנע אל הצופה. אם העיניים המצומצמות (באופן לא סימטרי, אגב) אמורות לשדר את הקשיחות הראויה לראש ממשלה, השפה התחתונה המשורבבת מבטלת את האפקט. הלחיים ורודות מדי. אין לה צוואר וכתפיים שיוכלו להתיישר כדי לרמוז שהיא מוכנה לשאת בעול. יש ללבני תמונות גרועות יותר, אבל לא הרבה.
מה שהכרזה הזו אומרת לי: נו באמת. לבחור בלבני? זו תהיה בדיחה. הרי עצם הרעיון צורם.
חיפשתי הסברים ברשת ומצאתי ראיון של יועץ התקשורת של לבני, אייל ארד, לגלובס:
זאת גרפיקה חדשנית שיצר אדלר, כשהמיקום של התמונה במרכז. נקי, לא צעקני, לא מנסה לתת אגרוף בפרצוף, גרפיקה ממש אינטרנטית.
אינטרנטית? כשעסקים ישראליים רוצים לעשות אתר שייראה “נקי”, הם במקרים רבים עושים אותו פשוט עלוב ומכוער. אז מהבחינה הזו, כן, הגרפיקה של הכרזה אינטרנטית.
פאנל “האם בלוג הוא כלי לשינוי חברתי” בהשתתפות דב חנין
מחר, ג’ 18/11/20087, 20:30 באולם חזן, צוותא תל אביב, עורכת הבלוגרית והסופרת קורינה הסופרת פאנל בנושא “האם בלוג הוא כלי לשינוי חברתי”.
הפאנל ינוהל על ידי ד”ר דיאנה לוצאטו. סנגורים: ד”ר נעמה כרמי וצביקה בשור. קטגורים: ולדי דבוייריס וד”ר תמר גולן. דב חנין יספר על הנושא מנסיונו בבחירות המוניציפליות בתל אביב.
עם חברים כאלה (גלעד שליט)
בבחירות המוניציפליות הצביעה כמות לא ידועה של חיילים הצבעת מחאה לחייל השבוי גלעד שליט. קבוצה אידיוטיסטית בפייסבוק, שיש בה כבר 147 חברים, קוראת לאנשים לעשות זאת גם בבחירות הארציות, ולהצהיר “גם אני מצביע בבחירות הקרובות גלעד שליט”:
ושוב, עולם כמנהגו נוהג
גלעד שליט עדיין בשבי ואנו משחקים בפעם המי יודע כמה בפתקים הלבניםלא משנה מי אתה ומה דעתך
לא משנה איפה אתה גר ומה המוצא שלך
לא משנה במי אתה תומך ולמי חשבת להצביעב-10 בפברואר 2009 כולנו מגיעים לקלפי
לוקחים את הפתק הלבן, כותבים עליו גלעד שליט מכניסים למעטפה ומשלשלים לתיבת הקלפיהזמינו את כל חבריכם להצטרף
בואו נוכיח לכולם ובמיוחד למקבלי ההחלטות שלא שכחנו את גלעד בשטח…
הכוונות ודאי לא רעות, אבל מחאה שבה מוותרים כליל על הזכות להצביע (הבחירות הן בפתק אחד, אין בחירות לראש ממשלה) היא גרועה ביותר. עונה להם יפה אחת המגיבות, נועה וויינשלבוים: “עשינו את [ה]בחירות הקודמות עם הצבעת מחאה לגמלאים – בואו נעשה את זה שוב!”
ובאותו עניין, הגרפיטי הזה שצילמה רונה טל:
רק שגלעד שליט לא היה יכול להיות פה – זה צולם בשירותי הנשים של סינמטק תל אביב.
• מן הארכיף: גלעד שליט החליף את התמונה שלו בפייסבוק לתמונה של עם ישראל
גם דניאל בן סימון אובמה
“כל האתרים הפוליטיים דומים זה לזה בכל מקרה, ושכולם לנצח יכללו הרבה כחול, אלא אם הם של תנועה ירוקה, שאז הם יהיו ירוקים”, כתבה כאן דורה קישינבסקי בעקבות הפרסומים על אתרי ברק אובמה שחברת KCS בנתה לפוליטיקאים ישראלים.
וצדקה: גם האתר החדש של דניאל בן סימון, המתמודד במפלגת העבודה, נראה אותו דבר. והוא בכלל נבנה על ידי חברה אחרת, GambaSoft Solutions.
(ובהיתןך גילו שאין לו עקרונות).
שיירי בחירות
ניקוי אינבוקס מהבחירות המוניציפליות.
צ’אק נוריס יכול להיות ראש העיר של כל הערים, אבל בשביל ההגינות הוא נותן לאחרים להתמודד
ביום הבחירות כתב לי נועם:
במערכת הבחירות לרשויות המקומיות היום הוצפתי בטלפונים ו-SMSים מצד המתמודדים לעירית גבעתיים, ונראה שלכולם יש את המספר הנייד שלי.
לא יודע אם גם ברשויות האחרות זה ככה, אבל כמה וכמה חברים ומכרים מהעיר קיבלו את אותן השיחות החוזרות והנשנות הללו, וכמובן שלא עזרו כל בקשות המחיקה מהרשומות. מעניין גם שאףף אחד מעל גיל 40 לא קיבל את השיחות הנ”ל.
אני בטוח שלא נתתי אותו לאף אחד מהמתמודדים או המפלגות, ובטח שלא לכמה מהם.
פילוח וניצול ממאגרי המידע העירוניים? לאאאא….בצעד מחאה קטן משלי הצבעתי לאדם החזק בעולם, צ’אק נוריס. :)
נחמה למבואסי חנין
התעוררות בירושלים, תתעוררו!
התעוררות בירושלים, יוסי מבקש להודיע לכם שהבחירות הסתיימו, ואתם יכולים לכבות את השעון שסופר לאחור והגיע כבר למינוס (עד שפרסמתי הם כבר הורידו).
ניר ברקת, אמנם הגדלת ראש ואצלך המונה לא הלך לאחור, רק התאפס, אבל אותו כנ”ל.
זה אומר שזה יוניסקס?
השירותים במטה עיר לכולנו:
תגיד, ברקת, לא עבדת פעם בהייטק?
“אני לא סגורה על עניינים של היפר-קישור אבל מצרפת לך את הקישורים”, מודיעה אישה אנונימית למי שבנה את האתר של ניר ברקת, ככל הנראה מר יצחק הסוף, שמשתף את כל הגולשים בהודעתה.
(הלשין: חגי אלקיים)
חלומות בהקיציס
באנו חושך לגרש
אורן שחור, למה על פתק הבחירות באתר שלך כתוב “אור שחור”?
חולדאי: “אני ראש עיר גם להומלס”
כל קול קובע!
כאילו דה, ליברמן
באשקלון היתה מועמדת רוסיה, סופיה ביילין, אז היא קיבלה את האותיות “דה”, כאילו דה. דה?
גרפיטי חנין
יום דב
אורי צ’צ’יק שפצר את התמונה הזאת:
איך “בועת” ה”אינטרנט” “הפסידה” בבחירות בתל אביב יפו
הבחירות והבחילות
רוני שני כותבת בכלכליסט על מה שהיא תופסת ככשלון של הפעילות האינטרנטית למען דב חנין ועיר לכולנו בבחירות המוניציפליות של תל אביב יפו. בניגוד למצב הדברים אצל הזוכה בבחירות, רון חולדאי, אנחנו לא היינו קמפיין האינטרנט הרשמי של התנועה ומועמדה – להם לא היה כמעט תקציב ולא היה קמפיין אינטרנט, למעט האתר המוצלח והודעות לתומכים באימייל ובפייסבוק. אנחנו היינו קבוצה של כמה עשרות עד מאות אנשים, תושבי תל אביב, שהם במקרה גם פעילי רשת ולעתים גם בלוגרים, שהחליטו לא לשבת על התחת אלא להביע עמדה ולתת מזמנם וממרצם למען קידום מטרות שהם מאמינים בהם. כאמור, היו גם פעילים רבים שעשו עבודת שטח, במובן הישן של השטח, ורבים מהם פעלו גם שם וגם כאן. יכול להיות שלא עשינו עבודה טובה; יכול להיות שלא עשינו די; אבל עשינו.
לכווץ את האקטיביזם הבריא הזה ל”בועה” או “ברנז’ה” זו ציניות עלובה ועצובה, שנראית עלובה ועצובה עוד יותר כשהיא מגיעה מתוך התקשורת הממוסדת, שברובה המוחלט לא טרחה להתעמק בסוגיות החשובות שעמדו על סדר היום המוניציפלי אלא הסתפקה באנקדוטות וסיפורי צבע (גיא לרר מערוץ 10, כמשל, הסתובב בתל אביב בערב הבחירות וראיין אנשים בבתי קפה, כאילו למד עיתונות בפקולטה לקלישאות תקשורת מהאייטיז על שם “גרה בשינקין, שותה בקפה תמר”). מזל שפעילות האינטרנט היא כזה גימיק לוהט בעיני התקשורת, אחרת אולי לא היינו שומעים בכלל על ההתמודדות בתל אביב, אני נאלץ להודות בצער.
“בתור תושב האינטרנט אני חייב לומר שההתגייסות והמלחמה בין תומכי חנין לאנשי חולדאי ברשת פשוט גרמו לי לבחילה”, מצטטת שני את פעיל הרשת הוותיק ירדן לוינסקי. אולם בעיניי, בחילתו של לוינסקי וטרוניותיהם של שני ואחרים נגד “ספאם מוניציפלי” עדיפים על בחירות שקטות, נקיות ומנומסות שבהן תושבים לא נוקטים עמדה ומועמד אחד מתאפק לא להירדם על הפרצוף בזמן שהוא מתמודד נגד עצמו. מי שלא יכול לסבול את חומו של המטבח הדמוקרטי, שלא יתלונן אחר כך על איכות המזון.
מכה אפורה
עוד כותבת שני:
הבעיה האמיתית באה לידי ביטוי במשפט שכתב רועי בית-לוי [בכתבה בהארץ]: ‘השטח של תל אביב נותר אפור בקמפיין הזה’. בפועל, אחוז ההצבעה נותר נמוך יחסית, ועמד על 36% בהשוואה לכ-30% בבחירות 2003. נראה שכמרבית שכניהם, גם התל אביבים לא קוראים בלוגים ומעדיפים להפגין אקטיביזם בעיקר בסלון. דווקא בערים אחרות, שלא כיכבו בבלוגספירה, ביניהן ראשל”צ, באר שבע או ירושלים (כשהמועמדים של זו האחרונה, נסייג, הפגינו נוכחות בפייסבוק) – הצליחו לעשות מהפך אמיתי בקלפי.
השטח לא נותר אפור. פעילים (תומכים מתנדבים, לא שכירי שלט) יצאו לרחובות, חילקו עלונים, החתימו תומכים ודיברו על לבם של מצביעים פוטנציאליים. שלטי תמיכה (פלריגים שנתלו על ידי תומכים ממרפסות הבתים, לא שלטי חוצות שכל מה שצריך בשביל להעלותם זה כסף) פרחו ברחבי העיר, ולפחות במרכזה עיר לכולנו כיכבה ברובם. המועמד המוביל נגד ראש העיר המכהן קיים עשרות חוגי בית, וסרטונים בהם הוא שוטח את עמדותיו הועלו לאינטרנט לטובת מי שנבצר ממנו להשתתף. אנשים דיברו (גם באינטרנט המשוקצת, שבמערכת בחירות שבה יש לדבר ולהתווכח על סוגיות פוליטיות, גם היא שטח) על הדברים שמפריעים להם בעיר, ועל איך אפשר לפתור אותם, גיבשו דעה או רעננו וחידדו את דעותיהם הקיימות. אלף איש הגיעו לעצרת התמיכה בחנין ועיר לכולנו בגן מאיר. פעילים (מתנדבים) איישו קלפיות, וחבריהם עמדו ברחוב ביום הבחירות ונתנו דחיפה אחרונה של שכנוע מצביעים מתלבטים.
כל זה רחוק מאוד מאפרוריות של מערכת בחירות רדומה עם מועמד בטוח שלא רואה צורך אפילו להתראיין בתקשורת מרוב שנצחונו מובטח על מגש של הרבה מאוד כסף.
ההצלחה ומה שאחריה
6% יותר מצביעים, עלייה של 20% לעומת הבחירות שעברו, זה לא כשלון; יותר משליש מקולות המצביעים למועמד קשה למכירה, שמשהוכרזה מועמדותו נחשב להזיה חולפת, ומשזו תפסה תאוצה סומן על ידי המתנגדים כ”טרנד”, זה לא כשלון; עשרים אלף מצביעים וחמישה מנדטים במועצה, כמספרם של המנדטים של מפלגת השלטון, למפלגה חדשה, שלא נולדה מגימיק פופולרי עשר דקות לפני הבחירות על כוס בירה אלא לפני חודשים רבים ועמוסי אקטיביזם אמיתי שקשה למכור בסאונדבייטים, זה לא כשלון; ומנהל קמפיין אינטרנטי מתחרה, שבינו ובינינו לא שררה חיבה, שמחמיא לפעילות וקורא לראש העירייה להקשיב למתנגדיו ולנסות להתמודד עם הבעיות שהם העלו, זה לא כשלון.
חבריי ואני הצטרפנו לשדה המאבק הפוליטי ותרמנו לו את מה שאנחנו יודעים לתת, בזמן הקצר שהיה לעשות את זה. רוני שני במאמרה תורמת לו ציניות וריפוי ידיים מצערים, שעלולים לגרום לקוראיה להאמין שאין תקווה ואין טעם באקטיביזם אינטרנטי. אם למדנו משהו מהבחירות בתל אביב יפו הרי זה שהאינטרנט מעצימה את כוחו הפוליטי של הפרט, התושב, האזרח. עכשיו אנחנו צריכים ללמוד להשתמש בה לשפר את חיינו גם בתקופות שבין מערכת בחירות אחת לרעותה.
עוד אתר דמוי אובמה מבית KCS
אתמול דווח פה מהלשנה של גל חן (ולפני כן, נודע לי מאוחר יותר, בבלוג joint.co.il) על האתר המחודש של בנימין נתניהו, שחברת KCS בנתה בהעתקה מהעיצוב של האתר של ברק אובמה. דה מרקר וּוויינט דיווחו גם הם, עם קרדיט, ו-nrg (שבמסגרת התפרקותו המתמשכת נפרד אתמול מראש דסק החדשות שלו, אורי גליקמן) העתיק בלי קרדיט.
דוברו של נתניהו, יוסי לוי, אמר לדה מרקר ולוויינט כי “ההשוואה בין שני האתרים מחמיאה” (למרות שלא היתה פה השוואה בין האתרים אלא תפיסת הליכוד על חם בהעתקה), “הקו המנחה בקמפיין של הליכוד הוא פתיחות ושקיפות כלפי הציבור תוך שיתופו המקסימלי בהליך הבחירות” (למרות שהשקיפות והפתיחות הם תעמולת בחירות שבכלל לא קשורה לשאלה).
בדה מרקר ציטטו גם גורמים לא מזוהים בליכוד שאמרו כי “כמו בכל תחום, גם כאן מי שבנה את האתר למד מקמפיינים שונים ברחבי העולם”. מגיב אנונימי מעדכן ש-KCS למדה גם שהיא יכולה למכור את אותו קופיפייסט ליותר מפוליטיקאי אחד, ויישמה זאת כשמכרה אתר אובמה לרוביק דנילוביץ’, המועמד שניצח בבחירות לראשות עיריית באר שבע.
דורון פישלר מנענע מזכיר שרותם ריעני, שרץ לראשות תל מונד, העתיק בצורה בוטה את הלוגו של אובמה, את סיסמת השינוי שלו ואפילו את המבט. מזל שלא צבע את הפנים במשחת נעליים חומה.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
