ח-ב-צ-לות, חבצלות
אין שירים עצובים אחרים להשמיע חוץ מאת אלה של שושנה דמארי?
מנכ”ל מלגו
היי, אני יודע. בואו נבנה את אריק מלגו
– לארי פייג’ בראיון לטיים מגזין, כשהוא יושב מול ערימת לבני לגו, מפנטז על מנכ”ל גוגל, אריק שמידט.
אנטישמיות כחול-לבן (תחרות)
אמיתי סנדי ואייל זוסמן הכריזו על תחרות קריקטורות אנטישמיות ישראליות באתר בום-קא.
מתוך ההודעה לעיתונות:
תחרות קריקטורות אנטישמיות ישראלית
עיתון דני פרסם קריקטורה שלועגת למוסלמים, ועורר מהומות.
עיתון איראני הגיב בפרסום תחרות קריקטורות שואה.
היום מכריזה קבוצה ישראלית על תחרות קריקטורות אנטישמיות ישראלית!אייל זוסמן (30), שחקן ותסריטאי, ואמיתי סנדי (29), יוצר קומיקס ומו”ל הוצאת דימונה, שניהם תל-אביבים, עקבו בהשתאות אחרי פרשת קריקטורת מוחמד שיצאה מכלל שליטה, עד שאייל מצא את הרעיון שייתן מענה הולם לכל הטירוף הזה: היום הכריזו השניים על פתיחתה של תחרות חדשה לקריקטורות אנטישמיות – הפעם פרי עטם של יהודים!
“אנו נראה לעולם שאנחנו יכולים ליצור את הקריקטורות הכי מלאות שנאת יהודים שאי פעם נוצרו!” אמר זוסמן, וסנדי הוסיף: “שום איראני לא יביס אותנו במגרש הביתי שלנו!”
תחרות הוכרזה באתר בום-קא (www.boomka.org), והיזמים מקבלים קריקטורות, איורים וקומיקסים קצרים שמביעים שנאת יהודים בצורה העזה ביותר מיוצרים בכל העולם.
סנדי וזוסמן נמצאים במגעים עם ארגונים שונים על הענקת חסות לתחרות, אך בינתיים מבטיחים שבין הפרסים היוקרתיים לזוכים יהיו כמובן מצות שנאפו עם דם של ילדים נוצרים.
למידע נוסף וטפסי הרשמה:
אמיתי 054-3164117
אייל 050-4446007
מטרה קלה לפיתוי
מיקרוסופט ומשרד החינוך הודיעו היום על קיום היום הלאומי לאינטרנט בטוח בפעם השניה. בהודעה לעיתונות נכתב:
המנכ”לית [של משרד החינוך, עמירה חיים] הדגישה את הצורך בחשיפת הפעילות בגילאים צעירים מהחשש שהם מהווים מטרה קלה לפיתוי בטרם נרכשו והושרשו בהם מיומנויות דרושות התמודדות נכונה עם תכנים לא ראויים”.
אם היא מאמינה למה שהיא אומרת, למה היא מכניסה את מיקרוסופט לבתי הספר, שמלאים בילדים בגילאים צעירים שמהווים מטרה קלה לפיתוי בטרם נרכשו והושרשו בהם מיומנויות דרושות התמודדות נכונה עם תכנים לא ראויים?
מיץ פטל הזהב
האוסקר ארוך מדי, גלובוס הזהב משעמם, ורק יאיר רוה יודע מה זה “פרסי גילדת המפיקים”. ומה עם טקס פרסי הראזי?
הראזיז — “פרסי פטל הזהב” בשמם המלא — מחולקים כבר 25 שנה, קצת לפני האוסקר, לסרטים הכי גרועים במספר קטגוריות, ביניהן הסרט הכי גרוע, השחקן והשחקנית הכי גרועים, סרט ההמשך הכי גרוע, הזוג הקולנועי הכי גרוע ופרס המושל לאדם שהגיע להישגים שאין עבורם קטגוריה.
הראזיז התחילו כשעשוע סלוני של מייסד הפרס, ג’ון ווילסון, וכמה מחבריו, שב-1981 צפו באוסקר בטלוויזיה ועשו לעצמם אוסקר אלטרנטיבי לסרטים הגרועים. ווילסון שלח הודעה לעיתונות עם שמות הזוכים. להפתעת צוות הפרס, ההודעה פורסמה בתקשורת, ולא היתה ברירה אלא להמשיך. מהסלון עבר הפרס לאולמות וזכה לטקס משלו, כולל פסלון פרס: פטל על סרט צילום 8 מ”מ, מרוסס בצבע זהב ששמאים מעריכים את שוויו בכ-4.97$.
הטקס הוא פארודיה על טקסי פרסים, מסביר ווילסון לחדר 404: “יש קטע מוזיקלי בהתחלה, ואת המעטפות. אנחנו מוצאים את הדברים הכי מרושעים שמבקרים אמיתיים כתבו על הסרטים כדי להקריא אותם בטקס. עיתון בדה מוין כתב על האלי ברי שצריך להתקשר אליה לבקש שתחזיר את האוסקר שלה. היא באה לטקס שלנו עם האוסקר, והדבר הראשון שאמרה היה ‘אני לא צריכה להחזיר אותו, כי השם שלי מופיע עליו'”.
זוכי הפרס נוטים שלא להגיע לקבל אותו, אבל אלה שכבר מגיעים נותנים שואו. ברי, שזכתה בפרס השחקנית הגרועה לשנת 2005 על “אשה חתול”, היא הכוכבת הכי גדולה שאזרה אומץ לבוא לקטוף את הפטל. בטקס היא הודתה לאולפני האחים וורנר על ש”שמתם אותי בחתיכת חרא של סרט מקולל. זה בדיוק מה שהייתי צריכה בשביל הקריירה שלי”. אחר כך העלתה על הבמה את הסוכן שלה, לחלוק את הבושה.
“התעשייה מפחדת מהראזיז”, אומר ווילסון. “אני חושב שזה מצחיק אבל הם מפוחדים מאיתנו. זה לא סוג הפרסום שרוב האנשים רוצים לקבל או אפילו מוכנים להודות שקיים. התעשייה מתעלמת. ניסינו לבקש מהזוכים להשתתף, וכל מי שעובד עם הסלבים חושב שתפקידו למנוע מאיתנו להגיע אליהם”.
אז איך האלי ברי הגיעה?
“עיתון אירי ציטט את ברי כאילו אמרה שתבוא אם תזכה. התקשרתי ליחצנית שלה לשאול אם זה אמיתי, כי אם כן נשמח שהיא תגיע, אבל אם לא, נרד מזה. היא כל כך התפעלה מזה שלא רצנו לעשות על זה יחסי ציבור, שהיא יצרה קשר עם ברי, שאמרה שזה לא ציטוט אמיתי, אבל החליטה להשתעשע עם זה”.
להבדיל, גם טום גרין ביזה את הטקס בנוכחותו. ווילסון: “טום גרין, שלטובתך אני מקווה שאתה לא מכיר אותו, היה השחקן הראשון שהשתתף בטקס וקיבל את הפרס על ‘Freddie Got Fingered”, וזה היה חכם מצדו, כי אף אחד לא היה מדבר על הסרט האיום שלו אם הוא לא היה בא לקבל את הפרס. זה היה סימביוטי, הוא קיבל מזה משהו ואנחנו השגנו משהו. הוא אמר שהוא עשה את הסרט כדי לקבל את הראזי, ואני אמרתי שאם זו היתה המטרה שלו, הוא הצליח לעשות את האזרח קיין של הסרטים הגרועים”.
השנה ישודר הטקס ב-4 במרץ, יום לפני האוסקר. “אני לא יודע אם מישהו ישתתף או לא”, מודה ווילסון. “הראזיז הוא מבחן לחוש ההומור שלהם, ו-96.8% נכשלים. אולי יהיה שינוי השנה בזכות יחסי הציבור שהאלי ברי זכתה להם”.
פחות פיקטיבי מגלובוס הזהב
טקס הראזיז מתקיים בנוכחות קהל — בשנה העשירית היה שיא של 400-500 איש — כשהנוכחים הם “מבקרי סרטים, עיתונאים, אנשים מהתעשייה שיש להם חוש הומור וחברים בראזיז”. החברים באיגוד הם גם מצביעי הפרס, ותנאי הקבלה היחיד בו נדרשו לעמוד הוא תשלום עבור החברות הזאת. כרגע יש באיגוד 727 חברים, וּווילסון מדגיש ש”ועדת גלובוס הזהב מורכבת מפחות ממאה אנשים. זה טקס הפרסים הבודד הכי פיקטיבי (bogus). אם יש מישהו יותר פיקטיבי מאיתנו — זה הם”.
השנה החליטה yes לתת כבוד לפרס (ותירוץ למיחזור סרטים באמת איומים) ברצועת סרטים זוכי ראזי שתתחיל בסוף פברואר, אבל אף ערוץ ישראלי לא הרים את השלט ושידר את הטקס המלא. ווילסון מספק להם תירוץ מעולה: “הטקס מעולם לא שודר”.
הדבר, הוא מסביר, נובע מחרם של האולפנים המודאגים מיחסי הציבור הגרועים, שלא מרשים לשדר קליפים מהסרטים כמו באוסקר, וחוסר רצון של רשתות הטלוויזיה, שבחלקן נמצאות בבעלות האולפנים הנ”ל, לשדר טקס כזה. ווילסון: “צריכים להיות קטעים מהסרטים הגרועים כמו באוסקר, והגילדה בהוליווד אמרה שאם רוצים קליפ של יותר מ-20 שניות, צריך לבקש רשות ולתת תמלוגים. לרוב הפרסים, בגלל שהם בעד הסרטים, נותנים חינם. לראזיז לא מוכנים לתת אפילו בתשלום. מה שאנחנו עושים כרגע זה לדבר מעל הראשים שלהם, באמצעות התקשורת, ישירות לציבור. התעשייה שצריכה להשתתף כדי לשדר את זה לא רוצה לשתף פעולה. העיתונות מגיעה, ואולי תראה קטע בטלוויזיה, אבל זה לא שידור. זה מדהים בעיניי שזה מוכר כל כך בלי להיות משודר. המשיכה העולמית שלו היא שמדובר באמריקאים שצוחקים על עצמם”.
ולא שלא היו נסיונות לשדר: “היה לנו פעם חוזה שידור עם חברה שעושה תוכניות ריאלטי. היתה לנו פגישה עם חברות כבלים והם התייחסו לזה כטקס אמיתי — למשל, הם שאלו איפה לשים את המצלמה על השטיח האדום כשהכוכבים מגיעים. הם רצו לשנות את הטקס. קומדי סנטרל היו הכי קרובים לשדר את זה, אבל האישה שעבדה שם שאהבה את זה עברה לתפקיד אחר שבוע אחרי הפגישה שלנו”.
אז זה סופי שלא נראה אתכם בטלוויזיה?
ווילסון: “זו שנתנו ה-26, ואני מניח שיפנו אלינו מתישהו”.
מה עם החצי השני?
(הלשינו: תומר & מיכל)
מחתרת העיסוק-העצמי
יריב חבוט טוען שהוא לא יודע מי זאת Velvet Underground (שהבלוג שלה יושב בישראבלוג שהוא הקים), ומנצל את ההזדמנות להעביר ביקורת על התעסקות התקשורת בה:
מעציב אותי לגלות עד כמה התקשורת עסוקה בעצמה. הנגישות של בעלי העניין למילה הכתובה מאפשרת להם לבזבז הרבה מילים על ענייני הברנז’ה, מילים שלא מעניינות אף אחד מחוצה לה, שלא מעניינות 99% מהקוראים.
אני לא רואה את אנשי השוק הסיטונאי, למשל, מתעסקים בזהותו של ירקן שפתח בלוג ובו הוא כותב על מאורעות השוק. גם אם זה היה מעסיק אותם, הקהל הרחב לא היה יודע מזה, כי האנשים שם לא מחזיקים במקלדת. וטוב שכך.
אירוניה היא: שאשת-הרשת רוגלה, כתבת הרכילות החדשה של NRG הרשת, כותבת על ולווט, וזו שואלת בטוקבק: “תגיד, עידוק, אתה הכותבת?”
(והתשובה היא: קודם את).
מבזק מהדסה:
הרופאים מדווחים על סימנים חיוביים: ראש הממשלה מתהפך בקברו.
אסוציאציות גיאוגרפיות
ICE: “’המסע של ואן’ ישתתף בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע אסיאתי”.
1) ישראל משתתפת בפסטיבל הקולנוע האסיאתי?
2) אה, אולי כי גיבורת הסרט, ואן נויין, היא ויאטנמית במקור.
3) רגע, ישראל דווקא נמצאת באסיה.
4) רגע, אז מה אנחנו עושים באירוויזיון?
קאקר
דודי גולדמן לא נתן לחמש השנים של ההאקר קווין מיטניק בכלא לבלבל אותו כשכתב בידיעות אחרונות (11/04/2005) שמיטניק “לא היה עבריין פלילי”.
לא פלא, אם כן, שהחברה שמביאה את מיטניק לכנס שלה בארץ בסוף החודש העניקה את הראיון הבלעדי עם מיטניק לגולדמן, שמפרסם אותו היום במוסף “7 ימים”.
זכותכם לחשוד בי שאני כותב את הדברים האלה כי אני כועס שלא אני זכיתי לראיין את מיטניק. האמינו לי, הפוסט הזה לא היה מתפרסם אם בראיון היה זוכה קולגה ראוי, למשל כזה שמתמצא בתחום הסיקור שלו.
יש פה גם קלישאת עיתונות-יחצנות ותיקה: מיטניק היה נדרש לתת ראיון גם לשקית תפוצ’יפס, אם שקית התפוצ’יפס הזאת היתה עובדת ב”7 ימים”.
אני לא בטוח שהכתבה של שקית התפוצ’יפס היתה יוצאת גרועה יותר.
מי שיש לו זמן לעבור על הראיון מוזמן לשלוח לת”ד 404 את השגיאות שמצא שם.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
