איך אומרים כותרת קלישאתית מעצבנת בעברית? כותרת של כתבה במעריב על הטלוויזיה האפגנית: “אז איך אומרים סימפסונס באפגנית?”

הכותרת המוצלחת של השבוע: דה מרקר בכתבה על העלות של המילואים למילואימניקים: “גיוס הון”

בנק דיסקונט פיתח חיבה מדאיגה למודעות שנראות יותר מדי כמו חדשות, ונראה שכלי התקשורת לא עושים לו יותר מדי בעיות עם זה. הנה מודעה במעריב (8/8/2007) שנראית כמו כפולת חדשות, ואחריה אתר פרסומי שנראה כמו ynet:

קליק להגדלה

קליק להגדלה

(דיסקונט מעריב – דרך ולווט; דיסקונט ynet – הלשנה של נדב סאמט)

באשגר 001 עסקתי בפרשת הבאנר של צו פיוס, ממנו הוסרו קווי גבולות 1967 וצלליתה של אישה בבגד ים, לבקשת כמה גולשים.

הבאנר של צו פיוס, לפני (למעלה) ואחרי. קליק להגדלה

פניתי לצו פיוס בשאלה על ההחלטה לתקן את הבאנר, הן על תיקוני הגבול והן על הסרת האישה. השיבה לי רעיה לוי, מנהלת פרויקטים בצו פיוס:

השימוש במפת א”י המחולקת נעשה על ידינו בתום לב. לאחר שהמודעה עלתה לאוויר, קיבלנו מגולשים רבים תגובות ובקשות לשנות את המפה, ונענינו להם, משום שמלכתחילה כוונתנו לא הייתה להיכנס לויכוח פוליטי, ובוודאי שלא לנקוט עמדה בויכוח כזה. גם שינוי המפה אין משמעותו סיפוח השטחים, אלא הצגת המפה הרשמית של מדינת ישראל, בה מרבית שטחי יהודה ושומרון – ובודאי רמת הגולן – עדיין מהווים חלק מגבולותיה החוקיים של המדינה.

לגבי צללית האישה – הדבר אכן פגע ברגשותיהם של חלק מהגולשים, ולא רצינו לעשות זאת. בעינינו זו לא עמדה קיצונית, אלא פשוט התחשבות ברגשות, בעיקר כשהשימוש במוטיב הספציפי הזה לא היה הכרחי לצורך העברת מסרי הקמפיין.

nrg יהדות, שעסקו גם כן בפרשה, זכו לתגובה נוזפת:

מעבר לטעות המצערת, שאין מאחוריה כל אמירה מסוג שהוא, אנו מצרים על ההתעסקות הצינית בטעות וההתעלמות מפרוייקט “צופן הפיוס”, המבקש לקרב ולאחד בין אוכלוסיות שונות בעם.

אנו מזמינים את כל הנפגעים מהטעות להיכנס לצופן הפיוס ולהיווכח שמדובר במאמץ אמיתי וכן לפיוס, ולא כפי שנרמז בכתבה.

ואף שצו פיוס הורו ל-d-say לתקן את הבאנר שהכיל את מפת א”י המחולקת, ואף שהמתלונן, “אור אור”, דיווח ב-30/7 שהגירסה המתוקנת מופיעה ב-ynet וב-nrg, מלשין אנונימי שלח צילומסך שמראה שביום שישי ה-3/8 הופיעה ב-ynet הגירסה הקודמת של הבאנר:

לוי בתגובה:

בשל הלוגיסטיקה הטכנית, כל הבאנרים הפרסומיים שונו, אולם כנראה שלא כולם התעדכנו. אנו מטפלים בעניין, והכוונה היא כמובן שכל הבאנרים המקוריים יוחלפו בחדשים.

אם החינמון “ישראל היום” מקורב לבנימין נתניהו ולימין, מאיפה הגיע הקשר העיצובי והרעיוני לשלום עכשיו?

סדרה שתעלה בקרוב ביס עוסקת במגזין בידור צהוב. שמו של המגזין: Dirt. אם לדייק: D!rt. סימן הקריאה בתוך השם של העיתון נראה פתאום נורא נורא מוכר.

(הלשין: אהוד קינן)

מתחת ללוגו של העיתון החדש “מטרו ישראל”, בין מספר הגיליון לתאריך הפרסום, מופיע הכיתוב “מחיר: 3 שקלים” עם איקס אדום מעליו. האם החלוקה בחינם היא מבצע היכרות? לא, שהרי מדובר בחינמון, כפי שאפשר להבין גם מהבאנר “מחולק חינם” שחוצה את הלוגו שלו, ומדבר העורך, גולן בר יוסף, בגיליון 1, לפיו “אין צורך לשלם עבורנו: מהיום אנחנו איתך, ללא תשלום”.

אז מאיפה הגיעו שלושת השקלים המחוקים? שקר לבן שיווקי שנועד לתת לקוראים תחושה שהם קיבלו בחינם משהו ששווה שלושה שקלים. יופי של תרגיל, מטרו, ומאוד עוזר בבניית אמינות של כלי תקשורת חדש.

חינמון בשלושה שקלים. צילום: דוד שי, ויקיפדיה העברית

מיליארדר התוכנה לארי אליסון ביקר בישראל. הוא השתתף באירועים של גלובס ושל דה מרקר, כל אחד לחוד, וכל כלי תקשורת, כנהוג במדינת צ’ילבה, פיאר את הכנס שלו והצניע עד העלים את הכנס של המתחרה.

אליסון ביקש לשמור על חשאיות פרטי הפרטים של ביקורו. איך אני יודע? כי היחצנית של המלון בו התארח סיפרה את זה לדה מרקר, ולא שכחה להוסיף כמה פרטים חשאיים:

אליסון שוהה במלון מצודת דוד בירושלים וכיאה לאורח בכיר מאוד הוא שוהה בסוויטה הנשיאותית בה התאכסנו בעבר קונדוליזה רייס, מזכירת המדינה האמריקאית, וקופי אנאן, מזכ”ל האו”ם לשעבר. אשת יחסי הציבור של המלון ציינה כי אליסון צפוי לשהות במלון עד השבוע הבא. כמו כן הבהירה כי אליסון ביקש לשמור על חשאיות ביקורו ולכן נמנעה מלנדב פרטים. עם זאת, הבהירה כי לאליסון לא היו בקשות מיוחדות מהמלון, לא בנוגע לתנאי חדרו או בנוגע למזון מיוחד.

את היחצנית אני יכול להבין – חשאיות שמשאיות, את השם של המלון היא צריכה להכניס לעיתון. אבל מה גרם לכתב דה מרקר, גיא גרימלנד, להדגיש שהיחצנית “נמנעה מלנדב פרטים”, כשבמשפט הבא הוא מפרט את הפרטים שהיא נידבה בנדיבות?

ynet מדווח:

א’ חדר למחשב של חברת ק.ג. עיצוב, ששלחה לו דואר זבל, והסיר את עצמו מרשימת התפוצה של החברה.

מדוע הוסתר שמו המלא של א’? לא ברור. והוא גם לא באמת הוסתר: לינק בפסקה הראשונה מוביל לגזר הדין באתר בתי המשפט, שמכיל את השם המפורש אלישע שי.

(וזו הזדמנות לבקש מ-ynet, שוב, להשתחרר מהג’אווהסקריפט שמונע פתיחת לינקים בעמוד חדש).

אחת הבעיות עם קלישאות בכותרות היא כשמשתמשים בהן לא נכון. למשל: המגזין פורצ’ן הכתיר את המיליארדר המקסיקאי קרלוס סלים כאיש העשיר בעולם, שהדיח את ביל גייטס מהתואר. בדה מרקר החליטו שקרלוס אמנם עקף את גייטס, אבל עדיין נמצא מאחוריו. אחר כך הם התחרטו: עכשיו הוא מלפניו.

תופעה: כמו אלפים רבים לפניו, גם צ’, עיתונאי מתל אביב, אולץ לכתוב כתבה מביכה והומוריסטית על “תופעה” –

אלפי אנשים בישראל כבר נפלו קורבן לפאדיחות טכנולוגיות, ועכשיו הם מאיימים להתנזר מהסלולר ומהמייל

גולשת באתר כיפה שואלת:

יש אתר אינטרנט שמאפשר צפייה ישירה מהמחשב בסרטים וסדרות טלוויזיה. אין בכוונתי לקנות את הסרט, אני רק רוצה לראות אותו במחשב ולא לצרוב או להעתיק. האם זה מותר מבחינת ההלכה?

תשובתו הלקונית והשגויה-חוקית של הרב אפי קיציס:

לשואלת שלום רב. מותר.

חדשות בן עזר, גליון 268, מבקש מהקוראים לשלוח חבצלות עצמיות:

[…] כל עיתון שמכבד את עצמו מחזיק במלאי נקרולוגים ומעדכן אותם מדי פעם כדי שיהיה אפשר להשתמש בהם בביטחה מיד בשעת הצורך –

לכן אנחנו פונים לאלה מנמענינו המעריכים את עצמם וסבורים שהם שווים הספד אצלנו, ומבקשים מהם לשלוח לנו בהקדם את הספדם העצמי, כפי שנהוג כיום בכמה וכמה לקסיקונים ספרותיים, המסתמכים גם, ולעיתים בעיקר – על מה שהאישים החיים שולחים להם על אודות עצמם.
[…]
אנחנו גם מבטיחים לפרסם את ההספדים ב”חדשות בן עזר” מיד עם קבלתם כדי שהנפטרים (והרי כולנו בחזקת נפטרים במוקדם או במאוחר) יוכלו ליהנות מהספדם בעודם חיים, וגם לתקן שגיאות אם תיפולנה, זאת לקראת ההספד הסופי, כך שלא ייגרם להם צער אחרי מותם, שהרי אמר כבר אוסקד ויילר, שהדיוק והכבוד ממשיכים להטריד גם את מנוחתם של המתים.

(על המעבר של בן עזר מהביטים לנייר ראו אשגר 000)

מכחיש בועה: אדם שמתכחש לכך שבשוק האינטרנט יש בועה כלכלית שעתידה להתפוצץ. על משקל “מכחיש שואה”. נצפה אצל הדוברמן.

לזרבב: לכתוב באופן וולגרי כדי להשיג צפיות. על שם הבלוגרית זרובבלה. נצפה אצל אפי פוקס.

ראו מה הוצאתי משרוולי!

מרלין תקשורת ממשיכה להוביל בתחום החדשנות, היצירתיות והמקוריות את שוק ה-PPC (מודעות ממומנות שהתשלום עליהן הינו על פי מספר ההקלקות על המודעות). משרוולו של הקוסם מרלין הופק שירות חדשני המאפשר גם למפרסמים להם אין אתר אינטרנט לפרסם מודעת טקסט שתופיע כקישור ממומן!

הכותרת האידיוטית: גלובס: “‘וולווט אנדרגראונד’ נצבעת בכתום: דבורית שרגל מונתה לעורכת הראשית של תפוז”.

הכותרת המפוספסת: אייס: “סקר סקר לֵך: הצעת חוק לאיסור פרסום סקרים לפני פריימריז”. כנראה משחק מילים תמוה על “גשם גשם בוא”. ומה רע ב”סקר סקר תרדוף”?

צו פיוס העלו קמפיין אינטראקטיב לחידת חמיצר שלהם, “צופן הפיוס“. אך אבוי, בבאנר הוצגה מפת א”י בגבולות אושוויץ (בגימטריה: לפני 1967), וליד עצי הדקל התנוססה צללית של אישה (וכידוע, “צללית באישה ערווה” או משהו).

הגולש “אור אור” התלונן על המפה בפני צו פיוס ונענה כי

השימוש במפת א”י המחולקת נעשה בתום לב וללא כוונה. העיצוב נעשה על ידי חברת הפרסום שלנו, ולצערנו הרב לא שמנו לב לכך, ואישרנו את הפרסומת כפי שהיא. אנו מתנצלים על כך ולוקחים את האחריות לתקלה, ותודה לך על שהבאת את הדבר לידיעתנו.

מה שנקרא, זה בסדר להיות שמאלנים-חילוניים-ליברליים, אבל למה מהמקפצה?

הבאנר של צו פיוס, לפני (למעלה) ואחרי. קליק להגדלה

משרד האינטראקטיב d-say תיקן את הבאנר, סיפח בחזרה את השטחים והעיף את הבחורה הטמאה, אבל רק באתר כיפה, בעוד האתרים הכלליים המשיכו להציג את הבאנר הישן. אור אור התלונן שוב ונענה כך:

יש סיבות טכניות ואחרות שבגללן מתעכב התיקון בחלק מן האתרים. כמובן שבשל הרגישות לעניין, נתנו עדיפות לאתרים בהם יש נוכחות גדולה של גולשים דתיים, ובאתרים אחרים התיקון עדיין נמשך.

בסופו של דבר הוחלף הבאנר בכל האתרים. תזכרו את זה בפעם הבאה שצו פיוס ינסו למכור לכם ש”דעות שונות יכולות וצריכות להתקיים זו לצד זו. הן אלה שמעשירות את החברה שלנו ומאפשרות לה להכיל בתוכה כל כך הרבה גוונים”.

ב-ynet פורסמה טבלה עם אתרי הפורנו הפופולריים בישראל, והערה:

בטבלה מצד שמאל מופיע דירוג של אתרי הפורנו הפופולרים, ללא קישורים ישירים, כדי להימנע מחשיפה של ילדים לתכנים אלה.

מזל שילדים לא יודעים לעשות קופי-פייסט, אחרת הם עוד עלולים היו להעתיק מהטבלה את כתובות האתרים ולהדביקן בשורת הכתובת של הדפדפן.

בטבלה למעלה מופיע דירוג של אתרי הפורנו הפופולרים, כקובץ תמונה, כדי להימנע מחשיפה של ילדים לתכנים אלה

(מקור: עופרניקוס)

בפרשנות יצירתית לדברי אהוד אולמרט, יהונתן קלינגר טוען שרה”מ מתנגד לחוק הצנזורשת:

נזכור שכל אזרח בביתו חייב להיות שותף במאמץ להגן על עצמו ומשפחתו – ולא להטיל את מלוא האחריות רק על המנגנון הממשלתי והציבורי.

“באילו קליפים צופה אולמרט ביוטיוב?”, שואלת כותרת כתבה בדה מרקר על הסטארטאפ סמינגו. הכתב, גיא גרימלנד, לא מניח לרה”מ גם בגוף הכתבה:

נאמר שאתם מבקשים לחפש מידע על אהוד אולמרט. במקום לבלות בעשרות הלינקים בהם מוזכר אולמרט ברשת, תקבלו במקום אחד פרטים עליו: תחביביו, קריירה, חבריו, אילו תמונות הוא העלה לפליקר ובאילו סרטונים הוא צפה ביוטיוב.

ובכן, האם יש תשובה לשאלה אילו תמונות אולמרט מעלה לפליקר ובאילו סרטונים הוא צופה? לא. בדה מרקר פשוט חשבו להשתמש בו כארכיטיפ מייצג של הגולש הממוצע פלוס. הגיוני.

ידיעות אחרונות, שדודיגולדמנו נהם בפטרוניות שוביניסטית על מריסה מאייר מגוגל, זכה לראיון חצי בלעדי איתה (החצי השני הלך לערוץ 2).

דודי גולדמן. צילום: גדי שמשון

shufflr.com: זה כמו פליקר, רק לווידאו. רק שאת הווידאו אנחנו לוקחים מאתרי וידאו אחרים, ואת הלוגו מפליקר. מה, רק לדימיטרי קשין מותר?

ביט תקשורת, משרד יחסי ציבור שלא אכפת לו מה הוא יכתוב על על עצמו בבלוג שלו, העיקר שיאיית את השם של עצמו נכון, מפרסם עכשיו קורס לעסקים קטנים בו הוא ילמד אותם טכניקות בסיסיות ביחסי ציבור.

סילבוס אפשרי של הקורס:

• שיעור ראשון: פרסום בספאם זה אחלה. אנחנו אפילו פרסמנו את הקורס בספאם.
• שיעור שני: פעמיים. לאותן כתובות. בהפרש של פחות מחצי יממה. למקרה שהנמענים לא התעצבנו בפעם הראשונה.
• שיעור שלישי: עובדה, זה עובד. אפילו קינן הדפקט הזה כתב עלינו בבלוג שלו. פרסום חינם! ואייתו את השם שלנו נכון!

שמעת? ‘ישראלי’ השיקו סוף סוף אתר אינטרנט – news.google.co.il.

(עיבוד לבדיחה של גיא ווסט)

חגיגות בחינמון החדש “ישראל היום”: “סקר TGI קובע שעלינו ביותר מ-100% לעומת המחצית הראשונה של השנה”.

(אפעס)

אייס מתלוצץ עם קוראיו:

* ‘אדלסון’ – יותר מחינמון, פחות מעיתון (כל הזכויות שמורות)

לא יודע מה הקשרים בין בנימין נתניהו לישראל היום (ושמא יש לכתוב “ישראל הי!ם”?). אני אתן לשלטי החוצות בצומת מעריב לדבר בשם עצמם:

שלטי פרסום של ישראל היום ושל בנימין נתניהו. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

לאחר הפרסום פה על זניחת הדומיין themarkerblogs.com, הדה מרקרים חידשו אותו, לטובת ההיסטוריה. ששת הבלוגרים שכתבו שם מוזמנים לעשות גיבוי.

שעד שכבר יש ב-ynet טוקבקים משורשרים, הם במודעה:

(מקור: עופרניקוס)

בזק בינלאומי שואלת מי ניסה לחסל את התוכי. אני רוצה לדעת למה הוא פספס. ודוברמן כבר פתר את התעלומה.

הבלוג “היתוך קר למפגרים” נותן לתחרות הבלוגים של blogerim.net את הכבוד המגיע לה:

שיחת טלפון עם מועדון “הצוללת הצהובה” בירושלים:

שלום, הזמנתי כרטיסים להופעה באתר שלכם, ואני לא חושב שההזמנה נקלטה. אתה יכול לבדוק?
הצוללת הצהובה: “ההזמנה לא נקלטה”.

יכול להיות שזה בגלל שהזמנתי דרך פיירפוקס?
“כן. מה זה פיירפוקס?”

זה דפדפן שהוא לא אקספלורר.
“כן, יכול להיות שזו הסיבה. תנסה להזמין עם האינטרנט הרגיל”.