בלוג מתחרה ל”עומדים בשער”

חודש אחרי שבלוג ביקורת תקשורת הספורט “עומדים בשער” עזב את תפוז ועבר ל-Wordpress.com בגלל איום בתביעה מצד אתר חדשות הספורט ONE, נפתח היום בישראבלוג בלוג מתחרה בשם “מורו ופוליצר – רוסק דור 3.5“. הכותבים חושבים שתמיס, הכותב הנוכחי של “עומדים בשער”, לא עומד בסטנדרטים, והם מתכוונים למלא את החלל:

בראשית ברא אלוהים את rosk, ותקשורת הספורט הישראלית היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. למרבה הצער, סודם של עודד קרמר ורביב שכטר נחשף, והם נאלצו לצאת מהארון ולהפסיק לפתוח את כל תיבות הפנדורה של העיתונים, אתרי האינטרנט וערוצי הטלוויזיה.

לאחר מכן הגיע יגרמאייסטר, שלקח את בלוג ביקורת תקשורת הספורט לכיוון אחר לגמרי, ועשה את מלאכתו נאמנה מדי יום במשך קרוב לחצי שנה, עד שנאלץ להפסיק לכתוב, וזאת באדיבות ONE ובחינם.

אחר כך הגיע תמיס, אבל זה כבר לא היה זה. ביקורת היא לא ביקורת, שגיאות הכתיב מביכות, ועושה רושם שתמיס (אחלה שם) פוגע כמו וויל ביינום ביום רע במיוחד על המגרש, או מחוץ למועדון הג’י-ספוט.

מי אנחנו? בהחלט סוד שמור ומוגן היטב בתוך כספת שנמצאת מאחורי שני מנעולים. בגדול נוכל לספר לכם שאנחנו אד מורו וג’וזף פוליצר, שניים מחשובי העיתונאים בעידן המודרני, ששמו לעצמם למטרה לקדם את חופש העיתונות, לדווח דיווחי אמת, להישען על עקרונות של אתיקה ומוסר, להיות כלבי השמירה של הדמוקרטיה ולציין הישגים של מצוינות עיתונאית בחשיפת סיפורים בלעדיים (לא כאלה עם רקע אדום) וסקופים לוהטים (לא, לא מדובר בליהוקו של אבי כהן לרוקדים עם כוכבים).

לא ננסה להמציא את הגלגל מחדש, נשתדל לא להיכנס גם למלחמות הפרסומים הראשונים בין אתרי האינטרנט השונים, אלא אם המצב באמת יחייב. המלחמה המפגרת הזאת כבר הוציאה את העוקץ מההגדרה האמיתית של פרסום ראשון. ננסה להתמקד יותר בהסבר האינטרסים שעומדים מאחורי פרסום ידיעה כזו, ואי פרסום ידיעה אחרת.

[עדכון 12:16]
הנה דברים שכתבה בחודש שעבר מנהלת ישראבלוג, אילנה תמיר, בתגובה לפרשת הפרישה של עומדים בשער מתפוז, ושעכשיו ודאי יעמדו למבחן מעשי:

האמת, יצא לנו לקבל כמה פעמים מכתבי איום בתביעה כאלו. בכל הפעמים, שלחנו את עורכי הדין לחפש את החברים שלהם, והבהרנו להם שממש לא כדאי להם להתחיל עם לדרוש לצנזר בלוגרים, כי זה יבוא להם בהפוכה. בנתיים זה עבד.

אני רוצה להאמין שברגע שממש ממש נידחק לקיר, נוכל לעמוד בלחץ ולא נפעל כמו תפוז. לאחרונה גיליתי שהמנכ”ל שלנו, זאב חספר, הוא כל כך פרו-חופש ביטוי, שאפילו תקנון השימוש שלנו הוא מגביל מידי לטעמו. ככה שיש ביצים פה.

צודקת דבורית שרגל שאומרת שהחקיקה במדינה בעיתית, אבל אני מאמינה שאם ONE היו לוקחים אותם למשפט, תפוז היו יכולים לנצח. חבל בעיני שהם ויתרו על ההזדמנות להילחם במופגן על חופש הביטוי ועל הזכות של הבלוגרים שלהם להשמיע ביקורת.

• מן הארכיב: תמיס מסביר למה עבר ל-Wordpress.com

22 באפריל, 2008 | בנושאים: 404, בלוגים, עיתונות ותקשורת | 6 תגובות

ציטוטים

“וואלה היא לא חברת תוכן באינטרנט, אלא חברת שיווק ופרסום באינטרנט, שמעניקה למפרסמים פתרונות שיווקים” – אילן ישועה, מנכ”ל וואלה, מבהיר סופית שהוא לא בעסקי העיתונות (גלובס, 6/4/2008)

“ייתכן שלא רחוק היום שבו סצינות קולנועיות כדוגמת זו המתוארת בסרט “כל אנשי הנשיא”, שבה שני עיתונאים עשויים ללא חת פוגשים ב”גרון עמוק” בחניון תת-קרקעי אפלולי, יוסבו לפגישה של אוואטרים בעולם הווירטואלי Second Life” – רוני שני (העין השביעית, 30/3/2008)

“מערכת יחסים, אם יורשה לי להיות אובר-גיק לרגע, היא כמו משחק מחשב ממש גרוע – ברגע שנפסלת, אתה חוזר להתחלה, ולמי יש כוח לנסות לעבור שוב את שלבים אחד עד חמש רק כדי להגיע למקום בו היית כשנפסלת?” – נמרוד אבישר (בלוגיקה, 29/3/2008)

“פשוט עשינו חיפוש בבסיס הנתונים והשם שלה קפץ. היא היתה די פרועה” – ג’ו פרנסיס, מייסד אולפני הפורנו החובבני Girls Gone Wild, מגלה שיש לו בדאטהבייס את אשלי דופרה, זמן קצר אחרי שהציע לה מיליון דולר כדי להצטלם אצלו בעירום (E!, 18/3/2008)

“יש לי שעה בערב שאני גולשת. יוטיוב היא הטלוויזיה שלי. כל חודש יש מישהו אחר שאני טוחנת שם, נינה סימון – אי אפשר להפסיק, פארל ויליאמס, מייקל ג’קסון, יסלח לי אלוהים” – דאנה איבגי (הארץ, 18/3/2008)

“אם כבר יש בעיה בזה שאין לי טלוויזיה, זה שמבחינה פוליטית אני קצת מנותקת. צריך להסביר לי מי זה אחמדינג’אד. ככה זה. אני חיה באסקפיזם קשה. לא קוראת עיתונים, לא רואה טלוויזיה, רק יוטיוב. אולי צריכה לבוא כאן המורה שתגיד לי, ‘דאנה איבגי, תפסיקי לחלום'” – דאנה איבגי (הארץ, 18/3/2008)

“אני לא יודע לעבוד עם מחשב. דינוזאור. אני לא מדפיס לבד. או שאני כותב או שאני מכתיב. ממש ככה. נכה מוחלט” – עו”ד אלדד יניב (גלובס, 22/2/2008) (ויה ולווט)

“פתחתי את האינטרנט כדי לראות את ההגדרה בחוק של לוחם בלתי חוקי. כתוב כאן: אדם שנטל חלק בלתי חוקי בפעולות איבה נגד מדינת ישראל בין במישרין ובין בעקיפין, אך אינו נמנה עם כוחות צבא וכו’. אני מהדור הישן, אז דבר ראשון הלכתי לחפש כאן את היועץ המשפטי, ששנים היה יושב כשמתעוררות שאלות כאלה שחשוב שמישהו ייתן תשובה עליהן. לא ראיתי את היועץ המשפטי, אמרתי, ננסה עם זה. אז פתאום אפשר להיכנס לאינטרנט, אפשר להקליד ב’גוגל’ ‘לוחם בלתי חוקי’, ואלה התוצאות שקיבלתי. אז בגלל זה אולי לא צריך יועצים משפטיים יותר. אבל אני עדיין מעדיף שיהיה יועץ משפטי. כדאי שזה ייעשה” – ח”כ מיכאל איתן מהרהר בהחלפת מני מזוז במנוע חיפוש (האתר של ח”כ מיכאל איתן, 28/3/2008)

“לא הבנתי במה מדובר והתייחסתי אליהן כגרסה משודרגת של העוקץ הניגרי” – יואב עזר, מנכ”ל חברת קוגניוויו, על אימיילים שקיבל מזימבאבווה לאחר שהאופוזיציה שם האשימה את החברה שלו בסיוע למוסד בזיוף רשימת הבוחרים לטובת הנשיא רוברט מוגאבה (מעריב, 31/3/2008)

“זה מביך מאוד. אני כועס על עצמי שלא בדקתי מספיק טוב לפני שבחרנו בו. אני מודה שבתהליך הסינון היינו צריכים לבדוק קצת יותר לעומק, ואני משוכנע שבחיפוש קצר בגוגל היינו מגלים שהוגשו נגדו בעבר תלונות על הטרדה מינית” – אחד מחברי הוועדה לבחירת מדליקי המשואות מצר על שלא בדק את עברו של יוסי שדה, שתחקיר של מעריב מאשים אותו בהתעללות בילדים שהיו תחת מרותו (מעריב, 27/3/2008)

“פעם, כשהייתי מכור לטטריס, הייתי הולך ברחוב ומדמיין בניינים נופלים, מסתדרים על האדמה ונעלמים. כל מי ששיחק טטריס מכיר את התחושה הזו, ואולי זו ההצצה האינטימית ביותר שאנו יכולים לקבל אל תוך מי שהיה בובי פישר. כך לבטח הוא ראה את העולם, רק בעוצמה גבוהה פי אלף. בעוצמות האלה קשה לחיות, ומפעל החיים של פישר אכן היה להתרחק כמה שאפשר מהעולם” – דרור פויר (החיים בהיר, 29/1/2008)

“אני לא מתלהב מהרעיון של צעיר שיושב ליד המחשב, צופה בווידאו ובפורנו, לוקח שלוק מבקבוק בירה ומצביע מתי שמתחשק לו” – ירוסלב קצ’ינסקי, ראש ממשלת פולין לשעבר ומנהיג האופוזיציה בהווה, מתנגד להצבעה ממוחשבת בבחירות בפולין. ויש גם הסבר: הגולשים הם “הקבוצה שהכי קל לבצע עליה מניפולציות, להציע לה עבור מי להצביע” (רויטרס, 12/3/2008)

“אין לי כוונה להיכנס לכל הפורומים והצ’אטים והבלוגים, למעט מקומות שבהם אנחנו נזהה חד-משמעית שיש פגיעה בביטחון. מקור הכוח של האינטרנט, שזה בליל המידע הזה, הוא גם מקור החולשה שלו. לכן, להבדיל מהרבה אנשים, אני לא רואה באינטרנט סכנה כזו גדולה. תגיד לי איך מבליל השטויות שהאויב קורא באינטרנט הוא אמור להבין שדווקא ההתייחסות בטוקבק מספר 82 היא ההתייחסות הנכונה?” – הצנזורית הצבאית הראשית, סימה ואקנין-גיל, על פעולתה בקרב אתרי אינטרנט (הארץ, 21/3/2008)

“האיש לא עשה כלום חוץ מלהוסיף לעצמו עוד עמודים בגוגל. פופוליזם לשמו” – בכיר אנונימי ב-yes על פעילותו הרגולטורית של יגאל לוי, היו”ר הזמני וקצר המועד של מועצת הכבלים והלוויין (גלובס, מרץ 2008)

“הדימוי המשוחרר והצעיר של גוגל הוא לא אמיתי. זה ארגון מסודר מאוד, היררכי מאוד, שגם מה שאחר ומקורי בו מתקיים במסגרת קבועה מראש. למשל, הנוהג שלפיו לכל עובד מותר לעשות מה שהוא רוצה ב-20% מהזמן שלו אמנם פועל – אבל אלה 20% מתוך 120%, כך שבדיעבד זו היתה פנטזיה מטופשת שלי לגנוב ראיון עם המייסדים” – אילנה דיין, שעשתה כתבה על גוגל ל”עובדה”, שומרת את הביקורתיות שלה לראיון עיתונאי (מעריב, 23/3/2008)

20 באפריל, 2008 | בנושאים: 404, אינטרנט, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 3 תגובות

אוכלים סרטים, וגם לוקשים

מספר כלי תקשורת מיהרו לקפסט קומוניקט המדווח על השקת Zoola.TV, “מיזם ה-VOD האינטרנטי החוקי הראשון בישראל” (גלובס, הארץ, nrg, ביזפורטל)

טיפ לעיתונאים: כשמישהו שולח לכם קומוניקט וכותב בו שהוא הראשון בישראל, כדאי לכם לבצע, אולי לראשונה בישראל, עבודה עיתונאית המכונה בדיקת עובדות.

19 באפריל, 2008 | בנושאים: 404, התיקונים, עיתונות ותקשורת | להגיב זה מגניב

לקט שגיאות

בית ההשקעות הספאמרי אפסילון אומר בבאנר:
אם יש לך 350,000 ₪ כדי שתקליק!

ואם יש לאפסילון עודף ממאה, כדאי שהם יעבירו את המודעות שלהם דרך מישהו שיודע עברית לפני שהם משיקים את הקמפיין, ולא אחרי.

מודעת אפסילון באיות נכון

ביזנסוויק ישראל (גיליון 21/2/2008) משאירים לקוראים לבחור את כיתוב התמונה.

כיתוב תמונה בביזנסוויק ישראל

(הלשין: דוברמן)

במחברת שחילק לבאי הכנס השנתי שלו, קידם איגוד האינטרנט את פניהם בברכת Wellcome. במקרה הזה עדיף לדבוק במונותאיזם: אמונה ב-L אחד

התאוריה שלי היא שהתעצלו להוריד את השלט השגוי, אז תלו את המתוקן מעליו.

שלטי רחוב של מרמורק ומרמוק בתל אביב. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

חגית רוזנס גילתה בבבילון דחף מוגזם לפיצות:
דחף מוגזם לפיצות בבבילון

האם לאונרדו דה-וינצ’י אחראי על השילוט בבנק דיסקונט:

שלט בהיפוך ראי בבנק דיסקונט, אבן גבירול, ת”א. צילום: עידו קינן, cc-by-sa

19 באפריל, 2008 | בנושאים: 404, התיקונים, שלטי דרכים | 8 תגובות

מבזק: פייסבוק סגרו את הכרטיס של שאול פרחיו

פרופיל הפייסבוק של שאול פרחיו (Shaul Flowers), דמות קמפיין דפי זהב בגילומו של דבל’ה גליקמן, נסגר בשעות האחרונות. לפני הסגירה היו לשאול פרחיו אלפי חברים ברשת החברתית.

במסגרת הקמפיין של דפי זהב, שאול פרחיו משתתף בעולם הוובשתיימאפס, ובין השאר כותב בפורומים (לעתים בחוסר טעם) ומפעיל פרופילים ברשתות חברתיות. פרופילו בדה מרקר קפה נסגר כי “יוזמי הקמפיין הפרו את כללי האתר”, כפי שאמר לי עורך הרשתות החברתיות של קבוצת הארץ, ליאור קודנר.

במקביל הלשין פעיל הרשת גדי שמשון להנהלת פייסבוק על הפרופיל של שאול פרחיו שם, שעומד בניגוד לכללי השימוש שאוסרים על העלאת פרופילים של דמויות פיקטיביות. “השיווק ברשתות חברתיות מציע אתגרים ראויים ודורש מאיתנו לחשוב על פרדיגמות חדשות. שאול פרחים בפייסבוק אינו אחד מהם”, נימק שמשון את ההלשנה.

גדי שמשון מלשין

[עדכון 15:35] מדפי זהב נמסר בתגובה: “שאול פרחיו ובניו מצא את ביתו בדפי זהב, היום ניתן למצוא אותו בחנות המצליחה שהוא מפעיל באתר ובבלוג האישי אותו הוא מנהל, הפעילות של שאול הסתיימה בהצלחה רבה, ההתעניינות בו הביאה את כמות המחפשים באתר דפי זהב לשיא חדש (ביום ראשון האחרון נרשמו באתר דפי זהב למעלה מ 100,000 גולשים שונים). שאול מוסר לכל הבנות שמתות עליו שהן מוזמנות לבקר אותו בבלוג”.

16 באפריל, 2008 | בנושאים: 404, פרסום ושיווק, רשתות חברתיות | 18 תגובות

כותרת הכי מדהימה בגלובס

גלובס (15-16.4.2008):

“מעריב” ו”הארץ” לא מגיבים להערכות על שת”פ בין “מעריב” ל”דה מרקר” מול “כלכליסט”

[עדכון 15:37] הפוסט עלה בגירסה שונה ב”הברזל 38″ (שעדיין מוגבל לעובדי ידיעות בלבד):

“ניימדרופינג”

בין עורכי העיתונים בארץ נערכה תחרות: מי יצליח להכניס הכי הרבה שמות של עיתונים לכותרת אחת.

עורך גלובס ניצח בנוקאאוט:
כל העיתונים בכותרת של גלובס

16 באפריל, 2008 | בנושאים: 404, עיתונות ותקשורת | 3 תגובות

יום הגיקפורים

לפורים השנה תכננתי תחפושת שמסתובבת לי בראש כבר כמה שנים. אבל בסוף הלכתי על לינוקס-מק-OS-ווינדוז (זקן ושיער ארוך = ריצ’רד סטולמן; מכנסיים בז’ = מינימליזם עיצובי של אפל; חולצת מסך המוות הכחול = ווינדוז). אבל אז קרן אלעזרי נתנה לי רטייה וכובע פיראטים אורגינלי של שודדי הקאריביים מדיסני, ונהייתי פיראט תוכנה.