הודעה לאתר גלובס

הפיסקה הראשונה בכתבה הזאת נראית כמו XML. אנא מצאו דרך גרפית שפויה להציג את כל המידע הזה. למשל, בלוני מידע onmouseover.

11 באוגוסט, 2009 | בנושאים: 404, אינטרנט, עיצוב, עיתונות ותקשורת, שימושיות | 2 תגובות

שרגא, גרב העלבונות

וויינט העתיקו את טריומף כלב העלבונות בגירסה ישראלית. הנה שרגא:

11 באוגוסט, 2009 | בנושאים: 404 | 10 תגובות

שלח ודרוקר מדברים על עיתונות, רייטינג, בלוגים וטוויטר (כתבה שלי בעין השביעית)

מפגש בלוגרים עם עפר שלח ורביב דרוקר, מגישי “המקור”, התקיים ביום ראשון בשבוע שעבר (2.8) במשרדי הערוץ בבית הורד ברמת גן. המפגש תוכנן מראש, ויצא שכמה שעות לפני כן פורסם כי ערוץ 10 ומשרדי האוצר והתקשורת הגיעו לסיכום שסיים את המשבר אשר איים על המשך פעילותו של הערוץ. אחד הנושאים הבולטים במפגש היה תחרות הטוויטר שהשניים ניהלו מול עינב גלילי וגורי אלפי, מגישי התוכנית “יחס חם” בגלי-צה”ל, והוא תועד על ידי כתבת ערוץ 10 נסלי ברדה כחלק מכתבה מגזינית על טוויטר. שלח ודרוקר הפסידו. סיכום המפגש בבלוג של נענע10.

במפגש התייחסו השניים למגוון נושאים עיתונאיים: היחס שבין בלוגר לעיתונאי וכתיבת בלוגרים על-ידי עיתונאים, שידור הסרט “שיטת השקשוקה” והיכולת של כלי תקשורת להתמודד מול איומים של בעלי הון, השינוי בתוכנית שמגישים השניים בערוץ 10 וההתמודדות מול לחצי הרייטינג ועוד כהנה וכהנה. לכתבה המלאה >>

כאן אפשר להגיב על הכתבה.

10 באוגוסט, 2009 | בנושאים: 404, בלוגים, חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עיתונות ותקשורת | 5 תגובות

הבלוגרים באים. והם רוצים תשלום

פוסט אורח של עינת מירון

עידו קינן בא לברך ויצא מקלל. כשחשף שבלוגרים מקבלים תשלום עבור פוסטים, התחושה אצל העיתונאים המסורתיים היתה שהנה, אוטוטו התופעה תעלם מהעולם. כולם יוקיעו אותה. אנשי השיווק שעשו זאת עד היום יבינו כמה היא נוראית ובא לציון גואל. בפועל קרה בדיוק ההפך. העיתונאים הממוסדים אכן כעסו, אבל נדמה שבחודשים האחרונים הבלוגרים דרים לידם, כתף לצד כתף, מוזמנים באופן גלוי למסיבות עיתונאים ומעורבים בקמפיינים שיווקיים אפילו בלי שיתחמו אותם בקטגוריה נפרדת.

מספר בלוגרים ששמעו שאני מייצגת חברות שמעניינות אותם באופן אישי פנו אלי ישירות בזמן האחרון. ללא הקדמות מיותרות הם הניחו הצעה על השולחן: תני מוצר בחינם (הם ידעו בדיוק מה הם רוצים, עד רמת הדגם) ואנחנו נכתוב, נפרגן ונספר למה בחרנו דווקא בו. תקבלי יופי של חשיפה.

כשהראיתי את הפניות לאחד הלקוחות שלי, הוא התעצבן. “אם הם רוצים יחס מקצועי ורציני, שלא יתעסקו במסחרה”, אמר. הבלוגרים מצדם הסבירו שההבדל בינם ובין עיתונאי שסוקר את המוצר ומחזיר אותו הוא שהעיתונאי מקבל משכורת על עבודתו והם לא, ולכן לגיטימי מבחינתם לקבל את המוצר בחינם.

הנקודה הזו מעלה את השאלה אם נכון לשלם לבלוגרים בכסף מזומן או במוצרים, כי הבלוג הוא בעצם מקום העבודה שלהם, ולא האם לגיטימי בכלל שבלוגר ישמש כעיתונאי.

ככלל, למרות דעות שונות, אני לא רואה בעיה במקצועיות ובאמינות של בלוגרים בהשוואה לעיתונאים. לעתים דווקא הבלוגרים, שפתחו בלוג מתוך אהבה אמיתית לתחום, מכירים ומבינים אותו הרבה יותר מאשר עיתונאי שזו עבודתו. דווקא אני, שמכירה את כללי המשחק, נפלתי כשרכשתי מכשיר סלולרי מתקדם, שפורגן והומלץ ללא הפסקה בכל עיתון. אחרי שבועיים עם המכשיר התגלו התקלות. כששאלתי את העיתונאים שפרגנו לו למה עשו זאת, הם אמרו שעמדו לרשותם מספר ימים בלבד להשלמת הבדיקה, ולכן לא יכלו להתנסות בתקלות שימוש כמו אלו שאני נתקלתי בהן. דווקא מהסיבה הזו, בלוגרים שיודעים להביא לקוראים שלהם חדשות אמיתיות וערך מוסף, שמספקים, גם אם באיחור יחסי לכתבות אחרות בתקשורת, סיקור מעמיק וענייני שמבוסס על חוויית המשתמש שלהם, דווקא הם נותנים לקורא הממוצע שירות הרבה יותר חיוני.

את המצב האידילי הזה אני חייבת לסייג. בלוגר שהבלוג הוא התחביב שלו מספק לקוראים שלו התרשמות בלבד. הוא לא יכול להיחשב מבקר, אלא אם יש לו מלבד אהבה לתחום גם את הכישורים המקצועיים הנדרשים.

בחודש שעבר עוררה החבילה העוברת של נוקיה N97 מיני-סאגה. בלוגרים שהשתתפו במשחק קיבלו את המכשיר הסלולרי, לא לפני שחתמו על חוזה התקשרות לפיו במועד ההחזרה, אם תגלה חברת יורוקום שהמכשיר ניזוק, היא תהיה רשאית לדרוש את שווי הסכום לתיקון, לשיקולה. חברה בלוגרית התלוננה בפניי על כך. שאלתי אותה מדוע חתמה אם זה כל כך מכעיס אותה. תשובה לא קיבלתי, רק התייחסות כללית: “נתנו, זה מדליק, רציתי שיהיה לי”. אותה בלוגרית גם אמרה חד וברור שמבחינתה, היא חושבת שיורוקום צריכה לתת את המכשיר בחינם למי שהשתתף במשחק. “הם רצו שנעשה באזז, בזבזתי כמה שעות להעביר את כל הזיכרונות והתמונות למכשיר החדש, למה אחרי כל זה שלא אקבל אותו לתמיד ובחינם?”

באמת שאני לא יודעת מה חלק מהבלוגרים חושבים לעצמם. על פניו, נכון, אדם צריך לקבל תמורה עבור עבודתו, אבל האם השתתפות במשחק או הגעה למסיבת עיתונאים היא עבודתו של הבלוגר?

אם עד לפני חצי שנה, אזרחים מהשורה רק קראו על אירועים עמוסי סלבז, שמעו על מיזמים חדשים שעומדים לקרות בעיתונות המסורתית, התקנאו במינגלינג עם כוכבי הריאלטי, תהו מה טעמם של מעדני הקייטרינג וזממו על שקיות הגודיז שחולקו לאורחים הרצויים, הרי שהיום, אותם אזרחים שמחזיקים בלוג ברשת האינטרנט מרגישים סלבס בעצמם. הם חלק מהסיקור. השמות שלהם מופיעים באותן רשימות מוזמנים מצומצמות, והם מקבלים יחס של מלכים מאנשי השיווק שכל כך חפצים ביקרם.

ביצה ותרנגולת. ברגע שאותו בלוגר יפסיק לכתוב, הוא יפסיק לעניין את אנשי השיווק ולכן יפסיק להיות מוזמן לאותם אירועים נוצצים ולא יקבל הזמנה להשתתף במשחק רשת חדש. הוא יחזור לאלמוניות. ליום העבודה השגרתי שלו.

בלוגרים צריכים לזכור שהסיבה שהביאה אותם לתוך רשימות המוזמנים היתה מובילות כלשהי באינטרנט, עניין מצידה של קבוצת קוראים גדולה. המסחרה שחלקם נוקטים בה תרחיק אותם מאותן רשימות ותכניס במקומם בלוגרים אחרים, צנועים יותר, בעיקר כאלה שמבינים את כללי המשחק.

הדרך שבה בלוגרים יוכלו להתפרנס מהבלוג שלהם תהיה רק כשיתמקצעו. כרגע, החיזור של אנשי השיווק אחריהם הוא טרנדי, גימיקי אפילו. אבל צריך לזכור, בלוגר לא אמור לקשט כל אירוע. הוא לא מבין בכל נושא. הוא לא אמור לסקור כל מוצר שיוצא לשוק, בכל תחום. לא ייתכן שאותו בלוגר יכבד בנוכחותו פתיחה של מסעדה רגע אחרי שהיה נוכח באירוע טלוויזיוני כלשהו ורגע לפני קבלת גאדג’ט טכנולוגי חדיש.

מודל כמו זה שמנסה להנהיג אורנג’, אם יצליח, יועתק לאתרי נישה, ובלוגרים שירצו להישאר עצמאיים לכל דבר ועניין, אם יתמקצעו, יהפכו לאטרקטיביים עבור משרדי הפרסום, שלאט לאט יתחילו להקצות עבורם תקציבי פרסום ייעודיים, ממש כמו שהם מקצים תקציבים לאתרי נישה או מוספים פרסומיים. כשהבלוג יהיה מקצועי לכל דבר ועניין, גם חברות מסחריות ימצאו את הדרכים שלהן לפרגן לבלוגר כלכלית.

עינת מירון מנהלת את מירון תקשורת משווקת, משרד יחסי ציבור וייעוץ תקשורתי-שיווקי המתמחה בעבודה עם חברות טכנולוגיה ו-IT

מן הארכיון: ארד אקיקוס על אתיקה בפרסום בניו מדיה

10 באוגוסט, 2009 | בנושאים: 404, Press, Release, בלוגים, עיתונות ותקשורת | 47 תגובות

עידוק איז: מתראיין לכתבה על סלנג אינטרנטי

כאן >>

בונוס לקוראי 404: הטקסט המלא שלי:

כמו כל קהילת אנשים, גם אומת האינטרנט פיתחה סלנג ייחודי. הסלנג הזה משמש לתאר דברים חדשים שצריך היה להמציא להם שם (טרולים, טוקבק, ספאם) ולהעביר בטקסט דברים שבעולם הפיזי עוברים באמצעים לא-מילוליים: אמוטיקונים כתחליף להבעות פנים, הרחבה של צורות השימוש בסימני פיסוק כתחליף לאינטונציה, LOL כתחליף לצחוק. חלק גדול מהסלנג מתחיל בצורך לקצר את הדיבור כדי להתאים אותו למדיום: קל ומהיר יותר להקליד קיצורים מאשר את הגירסה המלאה (LOL במקום laughing out loud), למשל בצ’ט, ונוח יותר להשתמש בקיצורים בפורמטים שמעודדים קיצור, כמו טוויטר שמגביל כל אמירה ל-140 תווים. מטרה נוספת של הסלנג האינטרנטי היא להיות שפת קודים ליודעי דבר שמגדירה, מאפיינת ומבדלת את אומת האינטרנט, כפי שמקובל בכל קהילה.

הסלנג האינטרנטי מתאפיין בכך שהוא שפה שקיימת קודם כל כטקסט, ורק אחר כך, אם בכלל, כמילים שנאמרות בקול. laughing out loud (“צוחק בקול רם”, ביטוי שמבהיר לצד השני שהדברים שאמר מצחיקים אותי) התקצר ל-LOL, הפך ל”לול” בסלנג האינטרנטי העברי, וחדר אצלנו גם לשפה המדוברת, כשגיק אינטרנטי אחד מספר לחברו בדיחה, וחברו, במקום לצחוק, אומר “לוֹל”.

הסלנג האינטרנטי מתפתח כמו סלנגים אחרים, אולי קצת יותר מהר מהם בזכות האופי של המדיום. מישהו משבש או ממציא מילה או ביטוי ומתחיל לעשות בהם שימוש. אחרים נחשפים למילה/ביטוי ובוחרים אם לאמץ אותם. מילים וביטויים מוצלחים מופצים כך בצורה ויראלית והופכים לחלק מהשפה של הקהילה. ביטויים ומילים גרועים מתים באופן טבעי.

אני אוהב מאוד את הסלנג האינטרנטי, ובפרט את הגירסה הישראלית שלו. במקום להיכנע לאנגלית ששולטת בעולם הזה, הסלנג האינטרנטי העברי משתמש במבנים הקיימים של העברית כדי לפתח ולאתגר אותה, ומוכיח שהיא לא איבדה את הרלוונטיות והחיוניות שלה.

10 באוגוסט, 2009 | בנושאים: 404, idok.is, אבשלום קור, חיי רשת ותרבות דיגיטלית | תגובה אחת

יש לכם מוֹדעוּת? שלחו עכשיו

אני מתכנן אוסף מוֹדעוּת, מודעות בתקשורת שמתכתבות בצורה מעניינת עם התכנים העיתונאיים שלצדן. אם יש לכם, אנא טקבקו/שלחו לכתובת ido@room404.net.

הנה דוגמה ששלח ניר אביגד:

• ארכיון מוֹדעוּת

9 באוגוסט, 2009 | בנושאים: 404, מוֹדעוּת – החומה הצינית | 6 תגובות

בעל הטור נעלב, האיור הנעלם

האיור של פרשת השבוע במעריב הופיע בתחילה עם האותיות ZZZ, שמסמנות שינה, בבדיחה על הלאות שהטור מטיל בקוראים. אחר כך נעלמו האותיות, ואז חזרו ונעלמו לסירוגין. בשבוע שעבר כתבתי על כך ב”העין השביעית”, כולל שיחה עם כותב הטור, פרופסור שלום רוזנברג, שנעלב מהבדיחה, אבל לקח אותה ברוח טובה. בסופהשבוע שעבר, הוסר האיור לחלוטין:

9 באוגוסט, 2009 | בנושאים: 404, איור, עיתונות ותקשורת | 2 תגובות

לא משנה איזה מכשיר ננסה לדחוף לכם עכשיו, אנחנו יודעים שאתם מחכים לאייפון

פוסט של גל חן

______________________
גל חן הוא מעצב וכותב בלוג הכיף Gloglog

9 באוגוסט, 2009 | בנושאים: 404, סלולר, פרסום ושיווק | 4 תגובות

בציר 7.8.09 12:34:56

התקשורת דיווחה לפני מספר ימים בהתרגשות ניכרת על רצף הספרות המופלא שמרכיבים התאריך והשעה, 7.8.09 12:34:56. גם יאיר לפיד דיווח על כך באולפן שישי. לצערי לא צפיתי בתוכנית, אבל חבר שלח לי מה שנראה כמו תמלול מאוד מהימן של הדברים [הבהרה 13:09: זה לא תמלול, זו פארודיה]:

אני זוכר שיהונתן גפן צלצל אלי ב-77′, זה היה שנתיים לפני סאדאת, אבל ממש כמה ימים לפני שמיקי הביא בראש לאיטלקים בעיירה קטנה ונשכחת. גפן, אולי האלכוהוליסט הספרותי ביותר מאז ג’יי די סלינגר, הפנה את תשומת ליבי לשתי הספרות שמרכיבות את השנה. באותו רגע הבנתי מה זה באמת להיות ישראלי. להיות ישראלי זה לתת לחברים שלך לספר לך שטויות, להנהן בהסכמה, וללכלך עליהם שהם אלכוהוליסטים מאחורי הגב. זו היתה תקופה מטורפת, שמי שלא חווה אותה לא יוכל לדמיין לעצמו.

היום, כשהתאריך המופלא הזה נוחת עלינו רק ל-24 שעות, אני עוצר לרגע את החבטות בשק האגרוף, מנגב את הזעה מחולצת הפולו השחורה, ושניה לפני שאני מרים טלפון לביבי – לא לנזוף בו, סתם שיחה בין אנשים שיכולים לשנות פה כמה דברים לטובת המדינה המטורפת הזו – אני נזכר ביצחק, אולי ראש הממשלה הכי אלכוהוליסט מאז הנרי ה-4. ובינתיים, גלעד נמצא בכוך אפל, ולא רואה ביום שישי בערב איך אדם אחד מדבר ישירות למדינה שלמה, מדינה שסועה, משוגעת, נהדרת, כולם בגנקי, על השולחנות – ורעב. תשמרו על עצמכם, כי יש גבול לכמה אני יכול לעשות.