מתנה לחג: איפוק מבית אפל
טרפת האייפד הישראלית יוצאת משליטה. לא, ברצינות, יש עצומה שקוראת להטריד את דובר משרד התקשורת בטלפון כדי שיאשר להביא אייפדים לישראל. אהוד קינן (גילוי נאות: הוא לא כבד, הוא אחי)
כתב על זה בטורו השבועי “טכנופובי” ב-ynet:
את מי צריך לשחד בשביל להשיג “ePook”?
הגאדג’ט “ePook” לא אושר לשימוש בישראל והכעיס צרכנים רבים. בשבוע האחרון התברר כי לא מעט ישראלים ניסו לשים את ידיהם על הגאדג’ט הנחשק, אך נתקלו במחסומים בירוקרטיים ובעיות בשל אישורים ממשלתיים שטרם הגיעו.
אבי (שם בדוי) חובב גאדג’טים מושבע היה מוכן לטוס דרך שש מדינות ולעבור באמצע בשיט באונית פאר, רק בשביל להשיג לעצמו את הגאדג’ט כמה שיותר מהר. אך גם הוא נותר חסר “ePook”. “מה הם מצפים שם בממשלה?”, שואל אבי בזעם, “שאני אחכה חודש ויהיה גאדג’ט שיהיה לי אחרי כולם? לך תנהל מדינה”.
דנה, שמעידה על עצמה כמכורה לגאדג’טים ואחת שקונה כל מה שיוצא אי פעם, אף היא לא הצליחה להצטייד ב-“ePook” חדש ונוצץ. היא אמרה כי אנשי המכס הם פאשיסטים, וכי לא יתכן שמדינה מתוקנת לאנשים אין “ePook”, אלא אם מישהו קיבל שוחד.
לא ברור מי אחראי למחדל העמוק הזה, אך מהמשרד שזה נמצא בתחומו נמסר כי הם מקווים שלאחר כל הבדיקות הטכניות הנדרשות, בכל מדינת ישראל יגלו קצת “ePook” ולא יהיה צריך לחכות ליבוא רשמי.
חשוב על הסביבה: האם אתה באמת צריך להדפיס את מגילת העצמאות?
מגזין הקומיקס המקוון ארמדיל הוציא גליון ציונות לכבוד יום העצמאות.
טעימה: “פוסט(ר) ציונות” של אליהו משגב:
הקורא”ל של ידיעות אחרונות: תמונות ראשונות
[עדכון 10:24] סקירה מקיפה של הקורא”ל של ידיעות אחרונות ב”העין השביעית” >>
רוקי והחריגים | 35 שנה למופע הקולנוע של רוקי
בגלריה של “הארץ” הקדישו פרויקט לציון 35 שנה למופע הקולנוע של רוקי. החבורה שלנו נהגה ללכת לשם בימי התיכון המוקדמים, להקרנה החודשית בקולנוע כוכב. אחת מהחבורה, גילי איזיקוביץ’, לימים כתבת התקשורת של גלריה, ראיינה אותי לכתבה על תופעת המעריצים, ראיון שהוביל גם לפגישה מחודשת בהקרנה בסינמטק לא מזמן. הפרויקט התפרסם אתמול ואני נשמטתי בעריכה, אולי בגלל שאמרתי דברים כל כך דומים לכל המרואיינים האחרים. וזה חלק מהעניין, כמו שכתבה איזיקוביץ’: “התיאורים, לפחות בכל הקשור לתחושת הקבלה החברתית, חוזרים על עצמם. נדמה שאף כי השנים חולפות והפרצופים מתחלפים, סביב הסרט מתגבשת חבורה דומה באופיה. בני הנוער ש’מגלים’ את ‘מופע הקולנוע של רוקי’ הם מי שבדרך כלל מסתייגים מהמסגרות הקונפורמיסטיות ומוצאים בסרט ובטיפוסים האחרים שנמשכים אליו נחמה גדולה”. ביקשתי ממנה את תמליל שיחתנו, והנה הוא כאן.
אני לא בטוח אם ראיתי את מופע הקולנוע של רוקי בפעם ראשונה בבית או בקולנוע, אבל מהפעם הראשונה שהשתתפתי בהקרנה פעילה היה לי ברור שזו חוויה, שזה משהו אחר. זה היה מדיום חדש בשבילי: ידעתי מה זה סרט, מה זה ללכת לקולנוע או להצגה, אבל בפעם הראשונה שהגעתי לשם, היה לי ברור שאני עומד לחזור עוד הרבה פעמים. זה היה משהו שלא נתקלתי בו מעולם. כשאתה מצטרף אליהם, אתה נכנס לקבוצה מצומצמת ומיוחדת של אנשים שמבינים את החוויה. אנשים רוצים להשתייך, להרגיש שהם חלק מקהילה שמבינה אותם, זו היתה קהילה כזאת. מעולם לא הייתי חבר בקאסט, אבל רוב האנשים שמגיעים הם קהל וכל מי שמגיע הוא חלק מההצגה.
דרך הסרט פגשתי אנשים שצורת המחשבה שלהם ואורח החיים שלהם היו קצת שונים. אני בדיעבד יכול להגדיר אותם “קווירים”, אוסף של חריגים שמצאו את עצמם וזה את זה. מעניין שהתקופה שלי ברוקי חפפה בחלקה את התקופה שהתחלתי לגלוש באינטרנט. קבוצה של אוהדי רוקי היתה אחד המקומות הראשונים שהגעתי אליהם. הורדתי את התסריט, שורות של הקהל, נודע לי שיש סרט המשך שלא ידעתי עליו. אם רוקי היה הפלטפורמה שלי להתחבר לאנשים מיוחדים בארץ, האינטרנט גילה לי שאני חלק מתופעה, מקהילה בינלאומית, ויש בזה משהו מעצים ונעים, לדעת שמצד אחד אני נמצא בקבוצה מבודלת בסביבה שלי, ומצד שני הקבוצה הזאת היא דבר עצום, חובק עולם. בתור נער או ילד הרגשתי שונה ולבד בהמון סיטואציות חברתיות. רוקי והאינטרנט היו שני מקומות שבהם גיליתי שאני לא לבד, שיש עוד אנשים קצת משונים.
אני זוכר לפני כמה שנים כתבה במקומון בשרון שהזהירה את ההורים מהתופעה. לקרוא את הכתבה הזו, ולחשוב שאמא שלי ראתה את רוקי כשהיא היתה צעירה ושההליכה לקולנוע כוכב היא עדיין משהו שמזעזע את הבורגנות, זה מצחיק. אני חושב שסוד הקסם, גם היום, כשהמידע נגיש ופתוח ולמרות שעברו כל כך הרבה שנים, הוא התחושה של הסוד. זה סוד שקבוצה מצומצמת יודעת ואפשר להבין אותו, לדבר את השפה שלו.
אני חושב שראיתי את הסרט אולי 20 פעמים בהקרנות שונות במשך משהו כמו חצי שנה עד שמיציתי. אולי זו היתה איזו התבגרות, או פשוט המשכתי הלאה. בכלל, אני טיפוס שנוטה להתמכר. בשנתיים האחרונות הלכתי כמעט מדי חודש להקרנה של הסרט “המוסד הסגור”, וגם שם יש טקס. זה לא שנגמלתי מהצורך להיות חבר בכתות משונות, פשוט עברתי לכת אחרת. בעיני זה כמו המשפט שמי שלא היה קומוניסט בנעוריו אין לו לב ומי שנשאר קומוניסט בבגרותו אין לו שכל.
עין לזיון צופיה
לילה טוב, וברוכים הבאים לאינטרנט. ארזתם לבד? מישהו נתן לכם משהו להעביר? אנחנו שואלים כי יכול להיות שמישהו נתן לכם קובץ שנראה תמים אבל הוא בעצם מצגת שמסבירה, בתמונות ובמוזיקה, שמקור השם “מימונה” באישה שהאביסה את בעלה עד מוות וביטוח החיים שלו מימן לה תכשיטים ויגואר. אפשר לראות את התיק? תודה. ורגע לפני שאתם נכנסים, אנא הפקידו בשמירת החפצים כלי נשק, תכשיטים, שעונים וכל סממן של פרטיות.
עכשיו ספרו לי: מתי הזדיינתם לאחרונה?
“או מיי הולי גאד! הוא באמת אליל סקס! והוא כולו שלי!!! מוהאהאהאהאהא!”, משוויצה מישהי שעשתה את זה עם הבחור שלה בחמש תנוחות שונות, יומיים לפני הוולנטיין, במיטה בבית ברחוב רוקי מאונטן קורט באנקורג’, אלסקה (אני רוצה לחשוב שמדובר בבת המופקרת של שרה פיילין). מאיפה אני יודע את כל הפרטים המלוכלכים? האלמונית סיפרה לי, ובאותה הזדמנות לכל העולם דובר האינטרנט.
תסתכלו על הפעילות ברשתות החברתיות כמו על שיחה עם חבר טוב: אחרי שחפרתם לו על כל מה שקרה לכם היום, לא משנה כמה זה משעמם ואיזוטרי (“קמתי, התרחצתי, התלבשתי, צחצחתי שיניים, הלכתי למשרד, גנבתי אלפיים מסמכים והדלפתי אותם לכתב ‘הארץ'”), רק טבעי שהשיחה תגלוש לסקס. החבר הטוב שלכם הוא !I Just Made Love, אתר מפולין שרוצה לדעת הכל: מתי הזדיינתם? איפה? עם מי? ועם מי עוד? ובאילו תנוחות? ואיך היה? וואלה? כי בגירסה שלה זה היה כמו ביקור אצל רופא השיניים: היא נרדמה מיד ולא הרגישה כלום.
עמוד הבית של ijustmadelove.com נראה כמו אינפוגרפיקה של רעידות האדמה בצ’ילה: ככל שהעיגול גדול וחם יותר, הוא מעיד על יותר יחסי מין באותו אזור. זום-אין ואתם מתקרבים עוד ועוד למוקד הרעש, עד שאתם ממש יכולים לשמוע את הרעש. ברזולוציה הזאת, כל עיגול מציין זיון, ולחיצה עליו מביאה את המפרט המלא. כדי לחלוק את הרגע האינטימי שלכם אתם מתבקשים להקליק על המיקום שלכם בעולם ולפרט מין, נטייה מינית, תנוחה (69? רכיבה? דוגי? אוראלי? מסיונרי?), מקום (מיטה? סירה? מכונית? מלון? בטבע?), שימוש באמצעי הגנה והאם זו היתה טיסת הבתולין שלכם. אפשר לדרג את האקט בסולם של חמישה כוכבים, וגם לספר במילים איך היה (למשל: “טוב”, כמו שטלגרפה בחורה ששכבה עם מישהו ליד האצטדיון של מועדון הכדורגל פס בטהראן).
האתר מאגד את המידע לדוח סטטיסטי שקובע שארה”ב היא המדינה הכי מזדיינת במספרים אבסולוטיים (20,849 מאז השקת האתר בשנה שעברה), שרוב המזדיינים הם זוגות הטרוסקסואליים שעושים את זה במיטה, בדוגי או כשהאישה למעלה, ושהמדינות הכי מקונדמות הן סרביה ואחריה יוון, ברזיל ויפן.
ישראל, ותודה שהתאזרתם בסבלנות, עומדת על 197 זיונים (המפה הלא-מדויקת סופרת לתוכם גם כמה מספרים מהשטחים ומסיני), כשבמרכז נרשמו 191 מגעים, 29 בנגב ו-6 בצפון. במפתיע, אזור אילת שורץ התיירים והתיירות וציידי התיירים והתיירות רשם רק עשרה מקרים של החלפת נוזלי גוף. “אין כמו זיון על הבוקר… אחרי זה כל היום נראה מדהים”, מעיד אחד מהם, שעשה את זה בטבע כשהאישה רוכבת עליו. אחר, שעשה דוגי במיטה, מפרגן: “חזק! זה היא היתה כמו חיה!”
זהו, אני סיימתי.
• התפרסם במקור בגירסה שונה ב-7 לילות, ידיעות אחרונות, 16.4.10
זחרון יאקוב שלי
אמנם יש לי פטיש קטנוני לשגיאות כתיב, אבל האנגלית המזעזעת של השלטים בזכרון יעקב תוציא גם דיסלקט משלוותו. פרסמתי על זה אייטם ב”מוסף הארץ”, אם תצליחו למצוא אותו ברשת אנא טקבקו הנה, כאן.
כמה שמאלני זה? זה כל כך שמאלני ש…
ראיתם שמצאו שמאלנית חדשה להיות כתבת הברנז’ה של וואלה? פעילה מרכזית ב”השמאל הלאומי”, אחיינית של אמיל גרינצוויג ולסבית. זה ממש שמאלני. למעשה,
• זה כ”כ שמאלני שעמירה הס הביאה על זה ביד אתמול בלילה
• זה כ”כ שמאלני שלגדעון לוי לא היה שום דבר רע להגיד על זה
• זה כ”כ שמאלני ששלושה מתנחלים ששמעו על זה בטעות פשוט התפוגגו ונעלמו
• זה כ”כ שמאלני שרוטר.נט קרס
• זה כ”כ שמאלני שכצל’ה רוצה לשים את זה במחנה עבודה
• זה כ”כ שמאלני שבצומת ספרים הורידו את וואלה מהמדפים כדי לא לפגוע ברגשות הלקוחות
• זה כ”כ שמאלני שבן-דרור ימיני ראה את זה ומיד הקיא
עכשיו תורכם.
RTFM
פוסט של מיכל ויצמן
לעיתים קרובות מדי, כשאני עוזבת שיחה בכעס או מנתקת למישהו בעצבים, אני מצטערת שאין לי פופ-אפ בחיים שאומר: “האם את בטוחה שאת רוצה לעשות את זה?”. כשחשבתי על זה הבנתי שיש עוד הרבה כלים ופיצ’רים מעולם האינטרנט שמתאימים לרגעים הנפיצים האלו. להלן איפיון:
1. מערכות יחסים:
1.1. בתחילת קשר, תוכל לבחור באפשרות של חודש התנסות, ללא תשלום על דייטים או התחייבות אם לא תהיה מעוניין לרכוש בסוף ה-Trial.
1.2. בדייט ראשון יוצג פס התקדמות שמראה כמה זמן נשאר עד שהיא תסיים את סיפור חייה המרתק על החבר הראשון, האחרון ומה שביניהם [לפני שאתם מתלהבים, קחו בחשבון שפס ההתקדמות תמיד נתקע ב-98 אחוז].
1.3. במקום לעשות איתו שיחת “יחסינו לאן”, תוכלי לשלוח התרעה: “באפשרותך לשדרג את מערכת היחסים לגירסת 2.0 הכוללת פגישה עם ההורים. האם תהיה מעוניין?”
1.4. למשתמשי פייסבוק: כשהוא אומר לך בפעם הראשונה שהוא אוהב אותך, ואת עדיין לא מוכנה להחזיר לו באותו מטבע – תני לו בתגובה “לייק”, כולל האגודל.
1.5. כשהיא חוזרת ממעצב השיער, תקבל חלון עם השאלה: “האם ברצונך לשמור את השינויים?”
1.6. כשהיא שואלת: “איך אני נראית במכנסיים האלה?”, יקפוץ לך חלון עם אופציית השלמה אוטומטית.
1.7. אחרי שאת זורקת אותו כי הוא לא התנהג אלייך כמו שצריך, תקבלי אופציה: “אם היית מעוניינת ב משה , אולי תתענייני גם ב אח של משה או ב חבר של משה ?”
1.8. כשאתם באמצע ריב ואין לך מושג בכלל על מה, יקפוץ חלון עם תמונה של מל גיבסון, שיציע: “האם תהיה מעוניין שאתרגם לך את הוויכוח איתה לעברית?”
1.9. אם הוא מציע לך לעבור לגור איתו, ואת ממש לא רואה איתו עתיד, תוכלי לסמן צ’קבוקס: “אל תציג לעולם אפשרות זו”.
1.10. לבסוף, הכלי החשוב והיעיל ביותר למערכות יחסים: Ctrl+Z.
__________________________________
מיכל ויצמן כתבה על התייחדות עם זכר יום השואה בגליון אפריל 2010. היא מחפשת פרויקטים בכתיבה קומית
לידיעת התקשורת: פרסום ענת קם, הפנים של זוכי הלוטו, לא מודחת ריאלטי, משפחה תומכת וכמעט טרגדיה
1.
כולם מגגלים “ענת קם”, זמן טוב לקנות פרסום על המילים הללו. מי במפרסמים? חדשות ערוץ 2 במקו (“הפרשה הבטחונית נחשפת | ענת קם והמסמכים הסודיים | בדיווח שוטף של ערוץ החדשות”; “פרשת הריגול של ענת קם | כל הדיווחים והעידכונים עכשיו | בערוץ החדשות של חדשות 2”) והתארגנות השמאל הלאומי (“הצטרפו לשמאל הלאומי | בונים יחד שמאל ישראלי חדש | הצטרפו היום לתמיכה בשמאל הלאומי”). האם השמאל הלאומי מזדהה עם מעשיה של ענת קם, מתנער מהם או סתם רוכב על חיפוש פופולרי? כי שמעתי ש”בר רפאלי עירומה עם תוכי” הולך טוב.
2.
“קורנים ושופעי חיוכים לכל עבר, הגיעו הבוקר (ג’) הזוכים הטריים ב-74 מיליון שקל בלוטו, לאסוף את הפרס שבו זכו”, מדווחת ענת שלו ב-ynet (13.4.10). בכל התמונות שפורסמו נראים השניים רעולים במסכה המטופשת של הלוטו, ועל כן נותר רק להסיק ששלו התברכה בראיית רנטגן. שווה אייטם.
3.
התוכנית “עניין של טעם” מתוארת באתר הטלוויזיה החינוכית כך: “גיל חובב חוזר למסך בתכנית ראיונות חדשה, בה הוא מתארח בבתיהם של אנשים שקוראים ספרים. לא דוגמניות, לא זמרים בני 17, לא מודחות טריות מתכניות ריאליטי ולא כדורגלנים – אנשים שיש להם מה לומר”. וכשהם אומרים “לא מודחות טריות מתוכניות ריאליטי” הם מתכוונים בדיוק לזה: שפרה קורנפלד לא הודחה לאחרונה, אלא ניצחה מזמן, בתוכנית הריאלטי “האח הגדול”.
4.
אתר אשקלון ניוז פרסם כתבה מ”העיר כאן דרום” על איש העסקים צביקה בן שבת, שלפי כותרת המשנה “מדבר לראשונה על העליהום סביב משפטו בנוגע לחריגות הבנייה, על מצבו הבריאותי ועל השמועות הזדוניות”. שני תומכים נלהבים של בן שבת מתגלים בתגובות, אבי בן שבת ושירה בן שבת. נקודות חיוביות על חינוך הילדים לתמיכה בבן משפחה בעת צרה, נקודות שליליות על היעדרות משיעורי לשון.
5.
“טרגדיה זה כשאני חותך את האצבע שלי. קומדיה זה כשאתה נופל לבור ביוב פתוח ומת” – מל ברוקס (ynet, 8.4.10).
(תרמו למדור: אופיר, ניר ש)
• ארכיון “לידיעת התקשורת” >>
בידרמן לעיוורים, 15.4.10
אולם המתנה בשדה תעופה. אחד מהנוסעים הוא ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, והשני הוא תחקירן “מוסף הארץ”, אורי בלאו. ניתן לזהות אותם באמצעות תגיות המוצמדות למזוודה. על זו של אולמרט תגית עם האותיות “א.א”, כלומר “אהוד אולמרט”, ולזו של בלאו “א.ב”, כלומר “אורי בלאו”.
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
