ארמדיל הכסף
הגליון החדש של מגזין הקומיקס ארמדיל מוקדש לכסף.
תגובת נטוויז’ן למתקפה על הבלוגים: בלה בלה בלה תאגידי
אתמול הותקפו ונפלו שלושה בלוגים שחשפו את שמו של קפטן ג’ורג’. המתקפה על השניים הישראלים הגיעה מ-IP של נטוויז’ן. יוסי גורביץ, אחד הבלוגרים המותקפים, התלונן לחברה על המתקפה. אני פניתי אליהם לקבל תגובה. התגובה נשמעת כאילו נוסחה במטה גוגל, רוצה לומר, הרבה מילים ומעט תוכן:
013 נטוויז’ן מחויבת על פי דין לפרטיות לקוחותיה ואינה רשאית לפי דין למסור פרטים כלשהם על לקוח כזה או אחר. לקוחות החברה מחויבים לנהוג ברשת האינטרנט לפי כללי שימוש ראויים באינטרנט כפי שהם מופיעים בהסכם המנוי של החברה ובאתר החברה.
הם לא אידיוטים, ברור שהם חוקרים את זה עכשיו, אבל הייתי רוצה שהם יוציאו את הראוטר מהתחת ולא יפחדו להגיד את זה. כשאני פונה לחברה שלקוח שלה תקף את הבלוג שלי או חרבן בו ספאם, אני לא מצפה שהם יתנו לי את הפרטים שלו – למעשה, הם צריכים להגן על זהותו כל עוד לא קיבלו הוראה מבית משפט לחשוף אותה. אבל אני רוצה שהם יגידו לי – שהם יהיו מחוייבים להגיד לי – מה העלה הבירור שלהם ומה הם עשו נגד הלקוח.
למה אין בתל אביב שווארמה נורמלית
לכאורה, הנושא הוא סוגית פופיק, מעניינת רק אותי ואת החצי מיליון חברים שלי שגרים בבועה. רק לכאורה. למעשה אנחנו דנים עכשיו במשהו שצריך להטריד כל ישראלי באשר הוא, גם אם הוא מגיע לתל אביב מחיפה רק פעמיים בשנה, וכל הזמן הקצר שהוא פה הוא מבלה עם מקל כביסה על האף. תל אביב היא הבירה הקולינרית של ישראל, דברים שקורים בה היום יהיו הבון טון בפריפריה בעוד חמש שנים, ואין בה אפילו שווארמה טובה אחת. איך זה קרה? ולמה?
קודם כל, להנחות היסוד. שווארמה: מאכל שהיה פעם טורקי, אבל היום מוגש מגולגל בלאפה, מכיל טחינה מבקבוק לחיץ ולעיתים קרובות כרוב סגול, והמרכיב העיקרי בו הוא תערובת, במינונים שווים, של שומן כבש ובשר חיה שאין אפשרות לזהותה, אבל כנראה לא חתול כמו שכולם אומרים, אחרת לא היו כל כך הרבה פאקינג חתולים על הפחים מתחת לבית שלי. בשווארמה אין יוגורט במו בטורקיה, כי שווארמה טובה היא עממית, ועממי זה כשר. עוד דרישות יסוד לשווארמה: שיפוד מסתובב למיקסום חשיפת הבשר לזבובים; כמו כן האיש שמוכר אותה צריך להיות בעל כרס וטי שירט מלוכלך, לקרוא לך אבאלה ולהחזיק שטר של לירה מודבק לנירוסטה מעל הראש שלו. תל אביב: עיר במזרח התיכון, שאינה רמת גן, שם דווקא יש שווארמה בסדר. שווארמה טובה: כזאת שאחרי הלאפה הראשונה, אתה מעוניין לקנח בעוד מנה ממנה, ולא ללכת לבית המרקחת לקנות כדורים נגד משהו שהולך לקרות לך באיזה שהוא חלק ממערכת העיכול. שווארמה מצויינת: אתה קונה שתי לאפות ומקנח במנה בצלחת, כי מי יכול לאכול כל כך הרבה לחם.
וכעת לדיון בטענה המובעת בכותרת. אם כבר מדגדג לך באצבעות לרדת לתגובות ולכתוב מילים כמו “כתר המזרח”, “הטורקי בנחלת בנימין”, “לחמעג’ון”, לך על זה גבר: ב-GVR משלמים לפי טוקבקים ואני לא רוצה לפגוע לך בחופש הביטוי. אבל אם כתבת כתר המזרח, אתה בן ארבעים ומעלה — השווארמה הזאת הייתה טובה בפעם האחרונה כשחזרת מהעממי לראות “הצריף של תמרי” — וחוץ מזה, הטורקי בנחלת בנימין ולחמעג’ון זה אותו דבר. יוצא דופן אחד: אצל בינו בד”ר שקשוקה ביפו יש ביום שישי מנה בצלחת של פיסות כבש אמיתיות, בצל, טחינה שלבכות (בשביל זה הבצל, להסוות את מקור הבכי) ופיתה קלויה על הגריל. אבל זה בא בצלחת, אין שם שום שיפוד, ולך תשיג חנייה ביפו. לא. שווארמה זה עניין של דוכנים. אתה נכנס, אתה מחכה מקסימום חמש דקות בתור. אתה מקבל שווארמה תוך דקה. אתה אוכל אותה. אני נאלץ לפסול את בינו הפעם.
בתל אביב אפשר להשיג שווארמה בסדר. שווארמה בסדר: אתה נכנס רעב ויוצא לא רעב. שום דבר מרגש. שווארמה זה עניין מרגש, הערימות הדקות האלו של הבשר החצי פריך, חצי שרוף, חצי רך, לפעמים קצת מדמם, אם חטפת רעב מוקדם מדי בבוקר. אם אתה עומד בפיתוי ולא דוחף בפנים עמילנים משבשי-טעם כמו חומוס וצ’יפס, ונשאר נאמן כמה שאפשר למקור עם בצל, פטרוזיליה, עגבניות על הגריל ויאללה, גם טחינה, אתה זוכה לחוויה קולינרית בת חמש דקות שהיא כל כך חזקה, עד שהיא ידועה ביכולת שלה להחזיר הביתה נמושות שהיגרו למיאמי, לשלוח בעלי כרטיס חופשי חודשי לבילעין לזרועותיה של קצינת הקישור שלהם ולהחזיר מהפסקת הצהריים שלהם ולמשרד ולעבודות המשעממות שלהם גם את המבועסים שבשכירים. למעשה, אם היה לטורקים שכל לשים על המרמרה שווארמיה צפה, לא רק שהיינו נותנים להם להכנס לעזה, היינו עושים להם ליווי צבאי מלא. תמורת חצי לאפה לכל לוחם שייטת. חמוצים בצד.
עכשיו אתה מבין למה מדובר בסוגייה לאומית. אם אתה מאלו שחושבים שתל אביבי פירושו נהנתן מאניאק חובב מין אחורי מנותק מהעם משתמט חובב מדונה סלאש להקות אינדי מעפנות בועה בועה בועה, עכשיו אתה יודע למה: אין להם לתל אביבים אף שווארמה אחת שתחזיר אותם לחיבוקו העממי של העם.
שאלתי את ההוא מ”הסביח של עובדיה” (“הוא עובד, אני עובדיה. הוא שם, אני פה”) מרש”י פינת קינג ג’ורג’, בעל הסביחיה הכי טובה בשכונה (פיתות חמות, ביצים מתבשלות לאט בפחיות חמוצים גדולות), איך זה שיש כל כך הרבה אוכל רחוב מעולה ואפילו לא שווארמה נסבלת אחת. חמש דקות הליכה מעובדיה, בטשרניחובסקי, אפשר למצוא סביח אגדי אחר, זה שמכונה בחיבה “הנאצי של הסביח” בגלל השלט שלו, “אין סביח בלי חציל”, וזה שהוא צועק עליך אם אתה לא רוצה עמבה. את מגוון הפלאפליות המעולות ברדיוס של רבע שעה הליכה משם אני לא מעז אפילו למנות (סבבה. בנין (“ג’וני”) בטשרניחובסקי, הקוסם בשלמה המלך, ג’ינה במנחם בגין, ד”ר סעדיה בקינג ג’ורג’, באמת שרק התחלתי). ההוא, מעניין אם הוא עובד, אמר שזה קשור למחירי הבשר. לך תשיג כבש טוב במחירים סבירים, הוא אמר, ועוד תשלם שכירות ומיסים באמצע תל אביב. מסחרית זה לא נכון: אתה יכול למכור אותה כמות של בשר פיגולים כי ממילא אם אתה אנין טעם בתל אביב, אתה לא תלך על שווארמה. עזוב אותך, אתה מבעס אותי, אמרתי לו, תעשה לי סביח בלי עמבה.
יהונתן זילבר הוא מייסדו ועורכו הראשון של מגזין GVR, שם פורסם הפוסט לראשונה
• טל גוטמן דווקא חושב שיש שווארמות טובות בתל אביב
עוד ב-GVR:
• הייתי טכנאי המקררים של כלבתו של ד”ר שולץ / דן תורן
• למה אתה ואני עניים / צחי בדרה
• גבר: דון דרייפר חוזר / חגי אלקיים
תם עידן הפרטיות של מנכ”ל פייסבוק, מארק זאקרברג
פוסט של ראיין טייט, ValleyWag
מארק זאקרברג הפך רגעים אינטימיים של זרים להון. אנחנו הפכנו את היוצרות, ארבנו מחוץ לביתו של מנכ”ל פייסבוק, עקבנו אחריו כשהוא יצא עם החברה שלו והחבר’ה וכשהוא הלך לשיעורי סינית. המיליארדר הצעיר ביותר של ארה”ב קיבל את טיפול הפפראצי.
עם כל הכוח והכסף בעמק הסיליקון, הדונים של הטכנולוגיה הצליחו להתחמק מהחיטוט שהעיתונות הצהובה עושה בחייהם של הסלבים של הוליווד ושל אילי ההון של ניו יורק. עד עכשיו.
הצלם ניק סטרן בילה סופשבוע ארוך במעקב אחר זאקרברג ברחבי עמק הסיליקון. הוא עקב אחריו במכונית ברחובות פאלו אלטו, רדף אחריו לאירוע של אוניברסיטת סטנפורד, תקתק צילומים של המנכ”ל הצעיר ליד בר וכיוון את עדשת המלצה שלו לאנשים שנכנסו ויצאו ממשכנו הצנוע בשכונת קולג’ טראס. סטרן חזר עם התמונות הללו של אחד מ-212 האנשים הכי עשירים בעולם מבלה עם החברים שלו, חברתו, אחותו ועמיתים לעבודה.
הדבר הכי מעניין בחייו של זאקרברג הוא כנראה כמה הם רגילים בשביל בן 26 כל כך מסודר כלכלית. מעטים בגיל הזה יימנעו מלמצוא דרכים נוצצות לבזבז הון שמוערך ב-4 מיליארד דולר, אפילו אם רובו על הנייר (זאקרברג אישר שמשך מזומן מסיבוב גיוס הון אחד לפחות בשנים האחרונות). עם זאת, כפי שהתמונות מראות, לא נראה שזאק הגדיל את ההוצאות שלו משמעותית לעומת הימים בהם תכנת את האבטיפוס הראשון של פייסבוק בחדרו במעונות של הרווארד.
אפשר עדיין לראות את זארקברג נועל כפכפים לכל מקום שהוא הולך, ולפעמים זוג נעלי ריצה לא מרשים. המכונית שלו לא תמשוך מבטים באוטוסטרדה של אזור המפרץ. הטעם שלו בברים עממי וסטודנטיאלי.
הבית של זאקרברג צנוע, אפילו משעמם, מלבד העובדה שהוא בשכונת קולג’ טראס שבפאלו אלטו, שנמצאת במיקום נוח, לא רחוק ממטה פייסבוק ומקמפוס אוניברסיטת סטנפורד. לא נראה שהוא אפילו קפץ למכבסה, בהתחשב בכך שהוא לובש חולצות טי אפורות דהויות כמעט זהות יום אחרי יום, אפילו כשזוגתו החיננית פריסיליה צ’אן החליפה שלל תלבושות מסוגננות.
אם אתם מרגישים שזה קצת גס להציץ כל כך מקרוב לחייו של זאקרברג, זכרו שמדובר במנהל שדחף בהדרגה את המידע הפרטי על מאות מיליוני משתמשי פייסבוק אל הספרה הציבורית. פייסבוק הפכה רשימות חברים של אנשים למידע פומבי; היא ביקשה מהם לפרסם את הלייקים ותחומי העניין שלהם או למחוק אותם כליל; היא הסירה את האפשרות להסתיר את תמונות הפרופיל שלהם; פייסבוק אפילו נתנה לכמה אתרים שותפים להשתמש במידע שבפרופילים מבלי לבקש רשות. והרשימה נמשכת.
כל אותו זמן נע זאקרברג בין להתריס לבין להיות נזוף. על כל שתי פיסות מידע אישי שהחברה שלו חמסה, הוא החזיר אחת, בספירה גסה. אבל בשורה התחתונה, פייסבוק קיבלה כמות חסרת תקדים של מידע על מספר חסר תקדים של אנשים.
יש תשתית פילוסופית בבסיס המהלכים הללו. נראה שזאקרברג מאמין ש”תם עידן הפרטיות”; אחרי גל של כרסום בפרטיות בפייסבוק הוא אמר ש”החלטנו שאלו יהיו הנורמות החברתיות עכשיו“.
בסך הכל, מנכ”ל פייסבוק לא נראה מוטרד מדי לגבי הפרטיות שלכם, או שלנו. באותו אופן, אנחנו לא היינו מוטרדים מדי מלעקוב אחריו במשך מספר ימים בוואלי, ומלשתף אתכם בחוויה. תיהנו.
______________________________
ראיין טייט הוא עורך בבלוג רכילות עמק הסיליקון וואליוואג, שם התפרסם הפוסט במקור ברשיון cc-by-nc. תרגום: עידו קינן
זבל מניאק / בן של ערביה בת / אלף / יא חרא בן חרא
שירת טוקבקים זה תמיד מצחיק, לא משנה כמה פעמים ראית כאלה. דובי קננגיסר, קח את זה מכאן:
החברים של קפטן ג’ורג’: מתקפה הפילה בלוגים שחשפו את זהותו של “קפטן ג’ורג'”
הותקפו ונפלו הבלוגים “תיקון עולם” של ריצ’רד סילברסטין (באנגלית), “החברים של ג’ורג'” של יוסי גורביץ ו”מדרון חלקלק” של איתמר שאלתיאל, שפרסמו את זהותו של “קפטן ג’ורג’“, חוקר המודיעין שהואשם במעשה סדום במוסטפה דיראני. דיווח אצל דובי קננגיסר.
[עדכון 22:20] החברים של ג’ורג’ ומדרון חלקלק חזרו.
[עדכון 23:31] העליתי דיווח קצר באנגלית:
• Blogs Hacked After Exposing Secret Shabak Agent Identity
[עדכון 30.7.2010 1:17] ynet מדווחים על המתקפה ומצטטים את גורביץ מהבלוג שלי באנגלית: “שני הבלוגים שלנו, דיברנו עם דרימהוסט והם חזרו לפעולה. אנחנו עושים שינויי אבטחה נדרשים ואנחנו מקווים שנישאר. בנטוויז’ן לא יכלו בינתיים לעזור לי. אבל אם צריך, אני אלך לבית משפט, אני אוציא צו, אני אמצא את התולעת הזה ואני אוציא ממנו כל שקל שיש לו, וכל שקל שיהיה לו”.
[עדכון 1:39] “תיקון עולם” חזר, וסילברסטין מדווח על הפריצה המתקפה.
[עדכון 11:17] נטוויז’ן מתחמקים מתגובה.
התיקונים 66
כאן אפשר להגיב על הטור.
מה לא תמצאו במצעד הגאווה בירושלים? נשים עם ביצים
(תודה, עמרי רחמימוב)
כך אמר בראיון ל[הכנס את שם עיתונך כאן]
קומוניקט ששלח אתמול דובר המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן, סיפר על מעברו של מנחם בן לשומרון. כנהוג, הוא צירף ציטוט של בן כדי לחסוך לעיתונאים את העבודה המייגעת של להרים טלפון. בהכירו את בהמתו, דגן אף הכין את הציטוט בפורמט שרק צריך להעתיק-להדביק, להכניס את שם כלי התקשורת ולפרסם, להלן:
אמש הסביר ל____________ את הצעד:
“כשעשיתי סיור נפלא במועצה האזורית שומרון עם יוסי דגן ובועז העצני, ראיתי שהשומרון הוא מקום יפהפה ונפלא. שמכיל גם את הקסם הירושלמי וגם את המשהו הידידותי שיש במישור החוף. מעבר לכל החשיבות הבטחונית והמדינית המוחלטת שיש להתיישבות בשומרון, מדובר בישובים נפלאים ובאנשים רבי קסם וחום.
מי אכל את המנה החמה הזאת? גולשי ערוץ 7, שדווקא יצא לראיין את בן ועשה אפילו כתבת וידאו, אבל בחר לצטט דווקא את הטקסט היחצני:
הציטוט הופיע גם באתר המועצה, שם נכתב כי “אמש [בן] הסביר לנו את הצעד”.
פרסום ראשון, פרסום שני, פרסום שלישי
ב”אייס” דיווח אלכסנדר כץ (21.7.2010, 7:59, לפי הטיימליין שלו) כי בחדשות ערוץ 2 שידרו ערב לפני כן את נתוני המסחר בבורסה, למרות שלא היה מסחר בגלל ט’ באב. כמה שעות מאוחר יותר, אתר דה-מרקר דיווח בידיעה לא חתומה (21.7.2010, 11:55, לפי הטיימליין שלו) אותו דיווח בדיוק.
זה הנוהג בתקשורת הישראלית, לא לתת קרדיט למי שחשף את הסיפור לפניך (אייס לא נתן קרדיט ל-nrg מעריב, שפרסם את הסיפור ערב לפני כן). אבל זה לא נגמר בכך: בכתבות באייס ובדה-מרקר הופיע צילומסך זהה, אף שהתמונה בערוץ 2 אינה סטטית (ראו בצילומסך שאני שמרתי, הבדלים בעיגול שמימין לתאריך ובמכוניות על הכביש בשמאל התמונה). שם קובץ התמונה באייס channel2bursa1.jpg, ובדה-מרקר channel2bursa1[1].jpg. נו, באמת.
אייס:
דה-מרקר:
צילומסך שלי:
(תודה, עידן דורפמן).
מה זה פה?
רוצה להפיק פודקאסט?
המלצת סייברסייבר (מ)
פרנסה
-
לאחרונה בחדר 404
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שליחות קטלנית בלי ביטוח רפואי האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ה-NFL מזייפים את אלישה קיז, קנדה אייר מאשימים את הצ’טבוט ומפסידים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
שתיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
איך מדרגים בעברית?
- שקר הביטקוין, קיץ חם במקרר של שופרסל, הצופן היווני ועוד עדכוני סייברסייבר
-
זום מסתבכת עם העובדים והמשתמשים האחראי על האינטרנט בגלצ
- אילן מאסק ממשיך לחטוף יוזרים בטוויטר
- ברכות לסופרת בינה מ. על כניסתה לרשימת רבי המכר של קינדל
- פסיקה עלולה לתת למו”לים שליטה מוחלטת על השאלת ספרים דיגיטליים בספריות
- תומכי נטלי דדון מבצעים לינצ’טרנט שנמוך דירוג בבית-קפה הלא-נכון
-
זעם נגד תרגום המכונה האחראי על האינטרנט בגלצ
-
מתמונות חתולים לפוליצר – חדשות באזזפיד נסגרים האחראי על האינטרנט בגלצ
-
תיק-תק לחסום את טיקטוק האחראי על האינטרנט בגלצ
-
זו תרבות ביטול על כלום האחראי על האינטרנט בגלצ
-
ילד, רובוט התמיכה הרגשית שלך עומד למות
