[הפוסט עודכן] חשיפת דוח הכבאות ברשת: האם מבקר המדינה עבר על חוק מבקר המדינה?

דוח מבקר המדינה על שירותי הכבאות דלף לאינטרנט לפני פרסומו הרשמי. איך? גולש מצא אותו באתר מבקר המדינה. סעיף 28 לחוק מבקר המדינה קובע שנת מאסר או קנס למי שמפרסם את הדוח לפני מועד הנחתו על שולחן הכנסת. האם מבקר המדינה עבר על החוק של עצמו, והאם החוק הזה עדיין נחוץ? כתבה שלי ב”העין השביעית” >>

[עדכון 17:52] ממשרד מבקר המדינה נמסר בתגובה:

הדו”ח עלה לאתר משרד מבקר המדינה בעת שהסרנו את האמברגו בשעה 15:00. מישהו פרץ לשרת שנמצא בחברה חיצונית שאליו הועלה הדוח לכמה דקות לצורך בדיקה פנימית. למשתמש רגיל אין כמובן גישה לשרת ואין לו יכולת לקרוא פרסומים שלנו לפני שהם מופיעים באתר משרד מבקר המדינה. הנושא נמצא בבדיקה ובדעתנו להתלונן במשטרה.

משה “הלמו” הלוי, איש רב מעללים, פרסם הבוקר ב-11:27 ברוטר.נט הודעה עם קישורים ל-PDF ול-DOC של הדוח, ואת הטקסט של הדוח. אלה הקישורים:

http://www.mevaker.gov.il/serve/saveasdialog.asp?doc=6575.pdf
http://www.mevaker.gov.il/serve/saveasdialog.asp?doc=6574.doc

פריצה או לא פריצה, חברה חיצונית או לא חברה חיצונית, הקישורים הללו נמצאים ב-mevaker.gov.il, המתחם של האתר הרשמי של מבקר המדינה, וגולשים שנכנסו אליהם קיבלו את הדוח. שני הלינקים עובדים גם עכשיו. הגולש הלל גרשוני יודע לספר שזו לא הפעם הראשונה שהמבקר מעלה קבצי דוחות לאתרו לפני מועד הפרסום הרשמי.

סעיף 28 [לחוק מבקר המדינה; ע”ק] קובע שלמבקר המדינה הסמכות מתי ומה לפרסם. כך שגם אם היינו מעלים את הדוח לפני המועד – מה שכאמור לא קרה – הרי שזה בהתאם לחוק.

מכירים את זה שאבא אומר לכם שאסור לקלל, ואז הוא מקלל, ואתם שואלים אותו למה הוא מקלל אם אסור לקלל, והוא אומר “לי מותר”? אז כזה. אם מבקר המדינה טעה והעלה את הדוח לאתר לפני מועד הפרסום, הרי שבעצם מעשה ההעלאה הוא פרסם את הדוח, כלומר החליט לפרסם את הדוח, כלומר לא עבר על החוק. ואם זה ככה, ואם הקבצים היו זמינים באתר המבקר, הרי שאין מה לפנות למשטרה: הגולשים הפיצו את הדוח אחרי שהמבקר, בעצם העלאתו, קבע את מועד פרסומו. אגב, באותו עניין: האם אלוהים יכול ליצור אבן שהוא לא יכול להרים, והאם הוא יכול להרים את האבן הזאת? חומר למחשבה.

8 בדצמבר, 2010 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית, עיתונות ותקשורת, צנזורשת | 6 תגובות

סיורים ביערות הכרמל השרופים: מותר או אסור?

בידיעות אחרונות פורסמה היום מודעה שמזהירה את הציבור מסכנת הביקור ביערות הכרמל השרופים. בין החתומים על המודעה: רשות הטבע והגנים.

כמה עמודים מאוחר יותר מתפרסמת כתבה שקוראת לציבור לבוא לבקר ביערות הכרמל השרופים. מארגנת את הסיורים: רשות הטבע והגנים. חיטוט בגוף הכתבה מגלה ש”רוב השטחים סגורים למטיילים בשל הסכנה הגדולה שנשקפת במקומות אלו”. אם מודעת האזהרה מיועדת להרחיק סקרנים, למה לא לכלול בה גם מידע על הסיורים המאורגנים?

8 בדצמבר, 2010 | בנושאים: פרסום ושיווק | 4 תגובות

יפונה מאחז עיניים!

אם הבנתי נכון, התנועה-הפיקטיבית שלום עכשיו נאבקת נגד הלגיטימציה של העיר-ואם-בישראל-הפיקטיבית אריאל.

7 בדצמבר, 2010 | בנושאים: 404 | 3 תגובות

באיחור

פוסט של יעקב זנדמן

הגשם בא כמו הצבא
האמריקאי לבוכנוואלד
משקה את היער בחגיגיות מצוחצחת
מבשר בנחת “זה נגמר” דו-משמעי
מקושט כוכבים לבנים
ביד עוטה כפפה
מושיט מימיה של חסד
לאוד מוצל מאש, מצדיע
לשלדי עצים שותקים
דורך על ערימות רמץ חם עדיין
שהיה פעם גאווה
מפזם לעצמו שירי נצחון
בתא הטייס

_________________
יעקב זנדמן כותב את הבלוג "כל הדברים גדולים כקטנים", שם התפרסם הפוסט במקור

עוד על השריפה בכרמל:
• השריפה בכרמל כפלטפורמה לקידום אתרים • מוֹדעוּת השריפה בכרמל • השריפה בכרמל וקידום אתרים: איך למנוע מחברת הקידום לפגוע לך בעסק • למה כל הממשלה צריכה להתפטר בעקבות השריפה בכרמל • השריפה בכרמל: אסון? כן. מחדל? לא בטוח • כך הציל גוגל את מדינת היהודים

7 בדצמבר, 2010 | בנושאים: 404 | 23 תגובות

כך הציל גוגל את מדינת היהודים

פוסט של הלל גרשוני

המצב היה קשה. הכוחות הפלסטינים כיתרו כבר את קרני שומרון וקדומים, ואיימו להגיע עד לאריאל, לשילה ואולי אפילו לפסגות. מצב הרוח של העם היה בשפל. הכוחות הסדירים של צה”ל בקושי הצליחו לעצור את הכוחות הפלסטינים, וחיכו נואשות לעזרה שתבוא.

ראש הממשלה שאל בהערכת המצב מה מה עוד נותר לעשות: “גייסתי את כל כוחות המילואים, יש רכבת אווירית מארה”ב, ותכל’ס בתוך כמה ימים נוכל לחסל את המתקפה הפלסטינית באבה. אבל עדיין מצב הרוח של העם בקאנטים, ולכן גם הפופולריות שלי בסכנה. זה לא שלא נקטתי באמצעים מקדימים–- הופעתי כבר במעיל רוח ספורטיבי בעשרות אתרים בכל הערוצים, שידרתי מסירים תקיפים אך מרגיעים, וגם הבטחתי שנפצה את כל התושבים ביום שאחרי. מה עוד אפשר לעשות?”

“שמעתי”, אמר מזכיר הממשלה בהיסוס, “שיש איזה כלי נשק מגניב שיכול לנצח במקרים כאלה בלי בעיות”.

“איך קוראים לו?”

“נראה לי סופר-טנק או משהו. רגע, נחפש בגוגל”.

“הנה הנה, מה זה?”

“כן, זה הסופר-טנק! תראה איזו תמונה מגניבה! ללחוץ על הזמנה עכשיו?”

“רגע, רגע, לא כל כך מהר. צריך שיקול דעת! יש איזה וידאו, ביוטיוב או משהו?”

“נראה לי שכן. בוא נחפש… הנה, מצאתי. בוא נראה”.

“וואללה, זה ממש מגניב הסופר-טנק הזה. תראה איך הוא מפרק לטנקונים הקטנים האלה את הצורה! יאללה, תזמין שניים”.

“אוקיי, פרטי כרטיס אשראי?”

“קח את זה של תקציב הבורקסים של הממשלה”.

“סבבה. זה 10 מיליון דולר”.

“יאללה, תזמין, העם בלחץ”.

“הנה, מה כתוב פה? תודה שהזמנת את הסופר-טנק. הוא יגיע בתוך שבעה ימי עסקים”.

“יופי, מצוין”.

“מה מצוין? במי כבר יישאר לו להילחם אחרי שבוע? אנחנו גומרים אותם ממילא בתוך יומיים!”

“נרים טלפון לרמטכ”ל ונראה אם הוא יכול לדחות קצת את הניצחון, שיתאים ללו”ז של הסופר-טנק”.

“סבבה. בינתיים תפיץ את כל התמונות והסרטונים לכל העיתונאים. אני רוצה לעלות אישית על הסופר-טנק כשהוא מגיע”.

***

וכך, ילדים, ניצלה מדינת ישראל. ולזכר הנס הזה, אנו חוגגים במשך שמונה ימים ציור של גוגל-דודלים, כתודה לאלוהי הגוגל על שמצא את הסופר-טנק, וכתודה על המלחמה שהספיקה לשמונה ימים, עד שהגיע הסופר-טנק שהציל את כבודה של מדינת ישראל ואת כיסאו של העומד בראשה.

___________________
היה זה פוסט של הלל גרשוני, סטודנט לתלמוד ולשון, עורך ספרים וקשקשן בשעות הפנאי. גרשוני כתב על בן סהר/שׂהר בגליון נובמבר 2010

6 בדצמבר, 2010 | בנושאים: הפוסטומט | 6 תגובות

אני בשוקס

טוב, אני לא באמת בשוקס: נרג סגרו את שוקס. ידיעה שלי ב”העין השביעית” >>

6 בדצמבר, 2010 | בנושאים: חיי רשת ותרבות דיגיטלית | 2 תגובות

השריפה בכרמל וקידום אתרים: איך למנוע מחברת הקידום לפגוע לך בעסק

פוסט של יקיר גוטסמן

בשבוע שעבר פורסם בחדר 404 פוסט על בלוג שניסה לקדם אתרים באמצעות פוסט זבל על השריפה בכרמל. אני רוצה לדבר כאן מנקודת ראות של מקדם אתרים מקצועי, ולא להתייחס לצד המוסרי הבעייתי בעליל.

ראשית, סקירה קטנה על מהלך העניינים: חברה לקידום אתרים בשם אינטרדייט פתחה בלוג בישראבלוג למטרות קידום אתרים, ובו נכתב פוסט זבל על השריפה בכרמל, ששילב בתוכו לינקים לאתרים שונים של עו”ד לענייני ירושה, מעצב גרפי ועו”ד לענייני תעבורה. הפוסט נכתב לחלוטין בשביל מנועי חיפוש, והוא מעולם לא יועד לבני אדם. לאחר החשיפה בחדר 404 והתערבות מנהלת ישראבלוג, אילנה תמיר, נסגר הבלוג עקב הפרת תנאי השימוש של ישראבלוג. הפוסט זכה לחשיפה שלילית ענקית עקב פרסום המקרה במקו, ynet ונענע10. כל כתבה כזו זכתה במאות לייקים בפייסבוק ועשרות תגובות, ואני לא אתפלא אם המקרה אוזכר/יאוזכר בתוכניות רדיו וטלוויזיה. אפשר להמשיל את זה ללינץ’ אינטרנטי, שעלול פשוט לסגור עסקים.

במקרה הזה, אני חושב שהלקוחות לא הוכתמו כמו שהוכתם העסק שקידם אותם. אם הלקוחות היו עסקים יותר “סקסיים”, כאלו עם קהל יעד צעיר ומעודכן יותר, כמו לדוגמה חברת סלולר, אותן חברות היו סופגות פגיעה קשה מאוד במוניטין שלהן, שהוא אלמנט קריטי במערך השיווקי של חברות שפונות לקהל צעיר. חברות שמתעסקות בדיני ירושה אולי יכולות לטמון את הראש בחול ולהגיד “לא ידענו”, ואני משוכנע שהן לא ידעו, אבל על כל בעל עסק חלה האחריות לבדוק את נותני השירות שלו כמו את עובדיו. בעידן המידע, אי אפשר לתרץ ולהיתמם. אתה תוצב על המוקד עוד לפני שתקום בבוקר ותבין מה קורה.

מה עושים?

אחרי שהבננו למה חשוב להיות עם היד על הדופק, אנחנו ניתקל בבעיה נפוצה: רוב האנשים לא מבינים דבר וחצי דבר באינטרנט, שלא לומר קידום אתרים. דרך אגב, מהניסיון שלי, גם חברות לקידום אתרים לא תמיד יודעות מה הן עושות. בכלל, אני לא מאמין בקידום אתרים גרידא. קידום אורגני של אתר (בתוצאות החיפוש הרגילות של מנוע חיפוש) הוא רק חלק ממכלול אפשרי של פתרונות לנוכחות של העסק שלך באינטרנט.

טיפ ראשון: קביעת המטרה

רגע, מה בעצם המטרה שלך? להגיע למקום הראשון בגוגל, לדף הראשון, במילות חיפוש מסוימות? לא, המטרה שלך כעסק היא להרוויח כסף, וזו צריכה להיות המטרה בעבודה בתחום האינטרנט. אם משהו לא מביא כסף, אין טעם להשקיע בו כסף. שוב, המטרה היא להגדיל את הרווחים של העסק שלך. כל שאר הדברים הם כלים להשגת המטרה.

טיפ שני: פתרון מותאם ולא “חבילת קידום אתרים”

אם אתה בא לפגישה ראשונה עם חברה לקידום אתרים, ואתה מקבל מיד הצעות לגבי קידום האתר שלך, תגיד להם תודה רבה ותסיים את הפגישה. בפגישת היכרות, העסק צריך להציג את עצמו, וחברת הקידום צריכה להבין בשיחה הזו את הצרכים של אותו עסק. אין דבר כזה חבילות קידום אתרים! כל עסק דורש פתרון ייחודי. אולי כרגע כדאי לך להשקיע במודעות ממומנות עד שתגיע לעמוד הראשון? אולי בכלל מתאבדים על המקום הראשון כי שאר המקומות לא רלוונטיים? איזו מילת חיפוש היא הכי רלוונטית בשבילך ותביא לך את מירב הרווחים, ובאיזה מחיר? כל השאלות האלו צריכות להישאל ולהתדיין לעומק ולרוחב כבר בפגישה הראשונה. אם מישהו מנסה למכור לך חבילות קידום, הוא מוכר לך מוצר, לא פיתרון.

טיפ שלישי: רחרוח

אני יודע שאתה לא מומחה SEO, ואולי אתה אפילו לא יודע מה פשר האותיות (כדאי ללמוד מעט, בכל זאת). מה שכן, בתור בעל עסק כדאי שתהיה בעל יכולת להריח ריח מסריח. אם אתה מגיע למשרד לא מסודר, אם האנשים לא עושים עלייך רושם חיובי החל מרמת המזכירה עד לרמת המנכ”ל, אז כנראה שמשהו שם לא בסדר. לרוב האינסטינקטים האלה צודקים, וכדאי להקשיב להם. לא חסרות חברות מתחרות, ובטח שלא חסרות חברות קטנות וקיקיוניות שיעשו לך עבודה גרועה ואפילו נזק. המלצה אמיתית מבעל עסק שאתה מכיר וסומך עליו, שעבד עם החברה שנה היא דבר בעל ערך רב!

חוץ מזה, כדאי לבדוק אם אתה מרגיש בנוח בתוך אתר חברת הקידום והחברות שאותה חברה מקדמת. אם מישהו לא טורח לארח אותך בבית נקי, אל תתפלא אם גם הבית שלך יהיה מטונף. זה עניין של הרגשה, וזה לא דורש ידע מיוחד.

טיפ רביעי: בדיקות בסיסיות

הקידום שחברת קידום אתרים עושה לאתר שלה עצמה הוא כרטיס הביקור שלה. אם היא לא לוקחת את עצמה ברצינות, למה שהיא תיקח אותך ברצינות? לפני שבוחרים חברה, כדאי לבדוק את אתרה ואת הקידום שהיא מבצעת עבורו.

אתרים נועדו לבני אדם, ומנועי חיפוש מנסים להתחקות אחרי ההתנהגות של הגולש הסביר. האם האתר שלה מיועד לבני אדם, או שהוא נבנה עבור מנועי חיפוש, עם כמות מוגזמת של הדגשות ולינקים, רבים מהם לאותו מקום? אם יש הרבה רעש באתר, זה יפריע גם למנוע החיפוש להבין מה קורה שם, ויותר חשוב מזה, גם לגולש.
האם האתר מתויג כראוי? כותרת האתר (title) ותיאור העמוד (description) עוזרים למנוע החיפוש להבין במה האתר עוסק ומה להציג בתקציר בתוצאות החיפוש. אם התגיות הללו לא כתובות נכון, או בכלל לא קיימות, אין על מה לדבר עם אותה חברת קידום.
האם ההפניות לאתר מאתרים חיצוניים הן רלוונטיות? המטרה של גוגל היא להציג בפנייך את התוכן הכי רלוונטי למה שהקלדת בשורת החיפוש. איך גוגל ידע שהאתר שלך עוסק בריקודים לטיניים, אם יש קישורים אליו מאתרי ריקודים סלוניים, בלט קלאסי, קידום אתרים, גן חיות וחנות למוצרי מין? הדוגמה האחרונה יכולה לגרום לתוצאה שלילית, אבל גם הדוגמאות האחרות אינן רלוונטיות. הקישור עם הערך הכי גבוה יכול לבוא מהמתחרה הכי גדול שלך. שים לב שחברת קידום האתרים שלך לא מקשרת לאתר שלך ממקומות לא רלוונטיים. זה יגרום לנזק ארוך טווח לדומיין שלך, ולצערי, הרבה מהלקוחות של החברה בה אני עובד נפגעו מקידום אתרים כזה.

הסבר מפורט יותר על הבדיקות הללו אפשר למצוא כאן.

טיפ חמישי: התוכן הוא המלך

קידום אתרים משול לאיפור. הוא יכול להיות מוצג בצורה הכי טובה, אבל אי אפשר להפוך זבל לזהב, גם אם תציג אותו בצורה הכי ברורה. כל עוד תשכיל לשים באתר שלך רק תוכן שהוא זהב טהור, לא פחות, אתה תהיה על דרך המלך. אתה אולי יכול לעבוד על עצמך ובמידה מסויימת על גוגל, אבל אתה לא יכול לעבוד על אנשים אחרים. אם גולשים ימצאו באתר שלך תוכן רלוונטי, איכותי, ייחודי ומעניין, הם כבר יעשו בשבילך את מלאכת הקידום.

______________________________________
יקיר גוטסמן עובד בחברת Wisy לקידום עסקים באינטרנט, מתאמן באייקידו, ורוקד סווינג ובלוז להנאתו. הפוסט הוא גירסה ערוכה של פוסט שהתפרסם בבלוגו ברשיון cc-by-sa

5 בדצמבר, 2010 | בנושאים: 404 | 10 תגובות

השריפה בכרמל: אסון? כן. מחדל? לא בטוח

פוסט של דן לוי

[צביקה בשור כתב פוסט שבו קשר בין החסכון על אמצעי הכיבוי לבין הבזבוז על הממשלה המנופחת, וקרא לה להתפטר. דן לוי משיב לטענות]

במדינת ישראל, אולי שמתם לב, מתרחשים מדי פעם גם ארועים עצובים. מעל דרגת עצב קולקטיבי מסויימת, התלוייה על-פי רוב במספר הנפגעים, מזדרזת התקשורת להגדיר את הארוע כ”אסון”, וכך משתמרים בזיכרון הלאומי ארועים כגון “אסון שיירת הל”ה”, “אסון הנ”ד”, “אסון הבונים”, “אסון המסוקים”, “אסון גשר המכביה”, “אסון השייטת” ו”אסון ורסאי”.

המילה “אסון” פורטת על מיתרי הסקרנות האנושיים. בני המשפחה מתאגדים סביב הטלויזיה כדי לשמוע שוב ושוב את אותם הדיווחים הלקוניים ואותן התמונות בכל הערוצים. אתרי החדשות באינטרנט מתלבשים במיטב מחלצות האבל ומנפקים עמודים עם “כל הדיווחים והכתבות”. סיפורי הנספים מהדהדים על המסך. מועדי ההלוויות נמסרים. מונה הכניסות מטפס ביחס ישר למספר הקורבנות; הרייטינג מתנהג ביחס הפוך למוראל הלאומי.

בשנה האחרונה התווספו לרשימת האסונות “אסון הרכבת“, שבו נהרגו 7 נוסעי טרנזיט שנתקע על המסילה, “אסון היסעור” ברומניה, שבו נהרגו 6 אנשי חיל האוויר, ובימים אלו אנו מסיימים את השנה העגומה עם “אסון הכרמל“.

למעלה מ-40 הרוגים, 4 מיליון עצים שרופים ו-40 אלף דונם חרוכים מזכים את השריפה בכרמל בתואר הנכסף. כעת, אפשר להמשיך בשידור החוזר: קרה אסון – יש אשמים. קרה אסון גדול – מדובר במחדל: יש להקים ועדת חקירה ממלכתית, וכל המתפטר הרי זה משובח.

“יום הכיפורים של הכבאים“, קורא אלוף בן, “כך שורפים יסודות של מדינה“, מזדעק רון בן ישי, “שיטת החלטורה שוב גבתה קורבנות“, מתאונן ד”ר צ’לו רוזנברג. לטובת אלו המתעצלים להיכנס לקישורים, אביא את עיקר הדברים: ידענו שיש בעיה בשירותי הכבאות ולא השקענו כסף כדי לפתור אותה. אכן קשה להתווכח עם עובדה זו, אולם מכאן ועד הגדרתה כ”מחדל” הדרך היא ארוכה, ובעיקר שגויה.

התקציב השנתי של מדינת ישראל עומד על כ-300 מיליארד ש”ח. עשו לעצמכם תרגיל מחשבתי קטן ודמיינו עצמכם כאחראים על חלוקת התקציב. להזכירכם, למדינת ישראל צרכים רבים: ביטחון, חינוך, תשתיות, בריאות, ביטוח לאומי, מדע, תרבות וספורט, למשל. נניח שחילקתם בתבונה (כמו שרק אתם יודעים) ונשארו בידיכם 50 מיליון ש”ח עודפים. האם תשקיעו אותם בתרופה נוספת בסל הבריאות? (אנשים מתים שלא לצורך!); או שמא בעזרה לניצולי שואה? (לא יתכן שאנחנו מתייחסים אליהם ככה!); אולי בעצם בהקמת גדר מערכת בגבול ישראל-מצרים? (אי אפשר לסבול יותר את המסתננים האלה!)

כנראה שהייתם בוחרים באפשרות הנכונה, והייתם קונים למדינה מטוסי כיבוי אש חדישים. שכן, למרות שמעולם לא הייתה שריפת חורש רצינית בישראל, אין לדעת מתי זה יקרה, ויש להתכונן תמיד לגרוע מכל. רק קחו בחשבון שכרגע הרגתם חולה סופני שנזקק לתרופה שלא היתה לו, השפלתם ניצול שואה ונתתם לסודנים לכבוש את אילת.

אסונות אינם בהכרח נובעים ממחדלים. 220 אלף קורבנות רעידת האדמה בהאיטי אינם מעידים על רשלנות ממשלתם. כך גם 15 אלף הנספים בגל החום במזרח אירופה השנה ואלף ההרוגים בשטפונות בברזיל ביוני האחרון. חוסר המוכנות של ישראל לאירוע השריפה בכרמל אינו “מחדל לאומי”, הוא לכל היותר חלוקה לא מדוייקת של עוגת המשאבים.

______________________________________
דן לוי, יליד 1982, גדל והתחנך ברחובות, שירת בחיל האוויר במשך 8 שנים, לאחר מכן חצה את רוסיה ברכבת הטרנס-סיבירית והיום הוא סטודנט לפיזיקה והיסטוריה באוניברסיטת תל אביב. הפוסט התפרסם במקור בבלוג "ימים מוזרים"

5 בדצמבר, 2010 | בנושאים: 404 | 41 תגובות